דווקא תימני?

בשבוע שעבר,

סיפרתי על ה"מנהג" המשפחתי שלנו

לקטוף אתרוג אחרי צאת הכוכבים

של ליל ט"ו בשבט,

ובכך אנו זוכים להיות בין הראשונים בעולם

שזוכים להפריש תרומות ומעשרות

של השנה החדשה של האילנות.

(עיינו שם להסבר…)

 

ציינתי שאני מקפיד לקטוף

דווקא אתרוג תימני,

והבטחתי שהשבוע אסביר

למה דווקא אתרוג תימני….

 

החידה הסמויה הזו

(למה דווקא אתרוג תימני)

עוררה רבים מהקוראים לנסות

לנסות לנחש את הסיבה.

ביניהם ת"ח חשובים…

 

היו שכתבו לי שאולי אני סובר

שאתרוג תימני הוא האתרוג האמיתי,

וזנים אחרים הם בגדר לימון,

אבל זה מתאים רק לפוסקים

שלימון אינו כאתרוג…

 

קטונתי מלהכריע בין גדולי ישראל,

הסיבה שבחרתי באתרוג התימני

פשוטה הרבה יותר:

 

אתרוג תימני הוא פרי מאכל

שאפשר לאכול אותו חי…

אין לו מיץ בכלל,

וכולו מלא רק ב"קליפה" הלבנה,

שאותה אפשר לאכול!

 

ובקיצור:

 

המעלה הגדולה של האתרוג התימני,

שלא רק שאפשר לקטוף אותו

בליל ט"ו בשבט,

ולהיות בין מפרישי מעשר האילן

הראשונים בעולם,

אלא ניתן לאחר מכן גם לאכול ממנו,

לברך עליו "בורא פרי העץ"

ולהרגיש בעוצמה רבה יותר את מהות היום…

 

יחד עם אכילת האתרוג התימני

מנהג אכילת הפירות בט"ו בשבט

מבטא את הגעגוע שלנו

לזכות לקדושת ארץ ישראל.

 

אם במקרה קבלתם חשק

לגדל עץ אתרוגים בחצר הבית או הבניין,

ניתן הסבר קצר על כך בשבוע הבא.

 

ובאו כולם

אי' במדרש (תנחומא חוקת) כי בשעה שעלה משה רבינו למרום שמע קולו של הקב"ה יושב ועוסק בפרשת פרה אדומה, [ואומר] הלכה בשם אומרה "רבי אליעזר בני אומר – עגלה בת שנתה ופרה בת שתים" (פרה פ"א מ"א). אמר משה לפניו, "רבונו של עולם! העליונים ותחתונים שלך הן, ואתה אומר הלכה בשמו של בשר ודם?!". א"ל הקב"ה "צדיק אחד עתיד לעמוד בעולמי, ועתיד לפתוח בפרשת פרה אדומה תחילה, רבי אליעזר אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים". אמר לפניו 'רבון העולמים! יהי רצון שיהא מחלצי!'. אמר לו "חייך שהוא מחלציך!", הדא הוא דכתיב 'ושם האחד אליעזר' – ושם אותו המיוחד אליעזר".

ר' אליעזר בן הורקנוס, התנא הראשון ששמו מופיע בפתח משניות (אי' ב'צל"ח' כי רבינו הקדוש התכוון לכבד בכך את משה רבינו), והקב"ה מתהדר בשמועתו, הוא הבוגר שמופיע בירושלים בגיל 22 או 28, אינו יודע מאומה בלימוד התורה, והתעלה להיות בכיר תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי! מי יתאר עוצם שכרם של לתלמידי ריב"ז שנענו לבקשת רבם ו'התנדבו' ללמוד עם האיש, להתחיל אתו מאפס, למרות הריח המוזר שנדף מפיו… ושכרו של ריב"ז עצמו שקרבו ונתן לו צ'אנס, מבלי לדעת באותו עת כי הורקנוס אביו הוא מעשירי הארץ ואולי יתרום לכלכלת הישיבה ורבניה… ונתבונן בריב"ז עצמו. הגמרא (סוכה כח) מלמדת "80 תלמידים היו לו להלל הזקן… קטן שבכולם – ריב"ז"! מדהים! המשך השתלשלות התורה עברה דווקא מקטן התלמידים! ריב"ז 'הקטן' הוא מוסר התורה! אסור לנו לוותר על אף תלמיד 'קצה'!

ההוראה קשה מאוד בעת הזאת. מקיימים 'חבי כמעט רגע עד יעבור זעם', מרבית מוסדות החינוך סגורים. משתדלים ללמד 'מרחוק' בדרכים שונות. רבו של ריב"ז – הלל הזקן למד מרחוק! הוא מסר נפשו לשמוע דרך ארובת גג בית המדרש את תורתם של שמעיה ואבטליון… מחובתנו, אנשי חינוך, מלמדים ורמי"ם, להושיט יד אוהבת לתלמידים הנעדרים מהשיעורים שלנו! ליצור קשר אמיתי וחם עם אלה ש'לא מתחברים' (תרתי משמע)! לחדש בקרבם 'חוש הטעם והריח' ללימודים! להפשיר את הכפור מעליהם!

לפניכם דברי חז"ל (מכילתא בפרשתן) המפליאים כל שומע, ומחייבים כל מחנך: "וְהָיוּ נְכֹנִים… כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי – מלמד שאם היו חסרים אפי' אחד – אינם רשאים לקבל!" הבריאה כולה ממתינה למתן תורה, שיא קדושת העולם – תלויה בבודד, ביחיד, ובלעדיו – אין כלום! וכן מצאנו במדרש (רבה, כי תבא) "מעשה ברבי שהיה דורש בבית המדרש הגדול. וכשהיה מבקש ליכנס לדרוש, היה אומר 'ראו אם נתכנסו כל הקהל!'. ומהיכן אתה למד? ממתן תורה. שנאמר "באמור ה' אלי הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי". התורה הק' שייכת לכלום. "כל קול קובע!" ואין לאבד אף אחד!

השורות מוקדשות לע"נ הרה"ח ר' יצחק מאיר ב"ר יהודה אריה גובנר, שנפטר השבוע במיטב שנותיו, לאחר שנות ייסורי גוף ונפש שקיבלם באמונה. ר' איטשע מאיר ז"ל טיפח את חניכיו בחסידות מתוך שמחה ורגשי קודש, עורר חיות ומחשבה. הוא לא ויתר על אף אחד. נהג בתלמידיו ב'עין טובה' וחתר חתירה למען כל יחיד. שירת חייו מלווה אותי, ורבות נעזרתי בו. 'מצדיקי הרבים – מאירים לעולם ועד'.

מתחננים אנו – די לנגף! אמור לצרותינו די! שובה ה' רבבות אלפי ישראל. אמרו חז"ל "אין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל, הרי שהיו שני אלפים ושני רבבות חסר אחד – תסתלק שכינה מישראל". כל אחד ואחד הוא היחיד שהקב"ה מצפה לו. בעצם, הוא מצפה לנו…

בהצלחה בעבודת הקודש!

להארות והזמנות 123ymm@gmail.com                                                  יחיאל מיכל מונדרוביץ'

תנו מקום לדמיון

הדמיון הוא הכוח לצייר במחשבה דברים שאינם במציאות. הוא גם הכוח הזוכר רשמים מוחשיים אחרי היעלמם. הרמב"ם מכנה אותו הכוח המדמה – "שבו ידמה בליבו כל דבר נמצא או שאינו נמצא… או שירכיב דברים נמצאים נפרדים ויחברם…"

הדמיון הוא אחד הכוחות החזקים ביותר במערכת הנפשית של האדם וקובע במידה רבה את עולמו הפנימי – אם יהיה שמח או עצוב, גאה או ענו, רגוע או כועס, ואפילו עני או עשיר. הדמיון דוחף את האדם להשיג דברים מחד, והוא מייאש אותו מאידך. יש לאדם כוח להשתמש בדמיונו כרצונו, ורצונו נקבע על פי דמיונו…

לדמיון יש גם ערך רוחני – בעזרתו אפשר להגיע ליראת שמיים ולאמץ מידות טובות. לדוגמה: יהודי מחויב לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים וכן לראות בדמיונו את מעמד הר סיני, ובכך להעמיק את אמונתו. דוגמה נוספת: יהודי מתבקש להשתמש בכוח הדמיון כדי לדון לכף זכות או לשמוח בחלקו – "איזהו עשיר? השמח בחלקו", ובכך לעבד את אישיותו.

כמובן, יש להיזהר מלשגות בדמיונות שווא ולהתעלם מהמציאות כדי להתפטר בצורה קלה מהתמודדות עם אתגרים.

דמיון וילדים

בכל הנוגע לילדים הדמיון הוא מפתח חשוב להתפתחות וישרת את הילד בכל בעיה שבה ייתקל. כל מה שצריך זה לאפשר לילדים לשחק משחק חופשי ופתוח ולהעניק להם זמן ומרחב לחקור את סביבתם.

תרומתם של משחקי דמיון להתפתחות

  • פיתוח מיומנויות חשיבה ופתרון בעיות בדרכים יצירתיות
  • דרך מרכזית לביטוי עצמי ולאיזון רגשי בגיל צעיר
  • התפתחות של תקשורת בין אישית ומיומנויות חברתיות
  • אפשרות ליצור עולם של נחמה ומרגוע במצבי מצוקה (במידה הנכונה) ובהתמודדות עם קשיים
  • פיתוח גמישות מחשבתית, הקשבה, התמודדות עם מצבים בלתי צפויים ועוד.

בנוסף, משחקי דמיון מהווים מראָה למצבו הפנימי של הילד, ועם רגישות והתבוננות ניתן להבחין באותות מצוקה או בקשיים הדורשים התייחסות או טיפול.

לאור כל זאת, חשוב לאמן את הדמיון דרך פעילות רב חושית בעזרת אמצעים פשוטים והרבה מקום ליצירתיות.

וחשוב לא פחות לא להפריע… להניח ולא לתחום גבולות; להגיב ולא להוביל; להצטרף ולא להחליט; לזרום ולא 'לחנך'; לתת לגיטימציה להמצאות, לגילויים, לניסויים אינסופיים (לא מסוכנים!) לקבל מהילדים כרטיס כניסה לעולם הדמיון הנכסף שלהם ולחוויה של קשר עמוק יותר איתם.

השיר המצורף למאמר זה – בדמיוני – מהווה טריגר לגרות את הילדים ולעודד אותם להשתמש בדמיונם כדי ליצור ולהתפתח.

דרכים לפיתוח הדמיון

  1. קופסת יצירה גדושה חומרים זמינים: צבעים, עפרונות, מספרים, דבק, גזרי נייר, מדבקות, חרוזים… וכן חומרים שנועדו לזריקה כמו: קרטונים, קלקרים, מגזינים, קטלוגים, בדים וכדומה – ישמשו את הילדים ליצירה דמיונית מלהיבה.
  2. משחקי מילים משעשעים: חרוזים, חידות, השלמת סיפורים, שירי משחק, בדיחות וכדומה.
  3. משחקי העמדת פנים בעזרת תחפושות ביתיות – בגדים, נעליים, תיקים ואביזרים ישנים כמו משקפיים, אביזרים מפורים – הם חלק נכבד במשחקי הדמיון.
  4. קופסת הפתעות מלאה גומיות, קשים, צינורות גומי, חפצים ישנים כמו: מצלמות, ניידים, כרטיסי אשראי וכדומה – יגרו את דמיונם של הילדים לשימושים יצירתיים.
  5. נגינה בכלים שונים, האזנה למוזיקה ויצירת כלי נגינה מאולתרים כמו: קרטון חלב ממולא באורז…
  6. טיולים בטבע, בגן חיות או באתרים מעניינים
  7. בנייה בבית או בכיתה בעזרת קוביות, קופסאות, כריות, כיסאות, קרטונים ועוד. אפשר לבנות הכול – בית, מכונית, חללית, סירה – כיד הדמיון הטובה עליכם.
  8. אם אפשר – משחק בחול, בצק, בוץ, גואש, עיסת נייר, בועות סבון או כל חומר מלכלכך אחר…
  9. משחקי תפקידים – אבא, אימא, תינוק; רופא וחולה; גננת בגן; טייס ונוסעים; מוכר וקונים…

 

פעילויות

 

  1. בהקשר לשירשיר בדמיוני – הילדים מוזמנים לבחור אחד מהמראות הדמיוניים המובאים בשיר (או מראה עצמאי) ולעצב אותו בעזרת פלסטלינה, ציור, מבנה מקוביות ו/או כל מה שזמין.

אחרי היצירה – אפשר לפתח שיח בעזרת שאלות והתעניינות כנה.

  1. צאו מספר קיים אל מחוזות הדמיון – המציאו סופים או המשכים חדשים.
  2. ציור/סיפור מתפתחים – התחילו לצייר על דף ריק, והניחו למישהו אחר להמשיך אתכם, או התחילו לספר סיפור והניחו למישהו אחר להמשיך אותו.
  3. אספו חפצים מגוונים, ומִצאו להם שימושים שונים מהמקובל. (מלפפון יהיה מיקרופון, קערה תהפוך לכובע אלגנטי וכדומה.)
  4. אספו חמישה חפצים שונים, וצרו סיפור שיחבר את כולם.
  5. הכינו קופסת חול רך או מלח ולצידה בובות, חיות, חפצים קטנים – והניחו לילדים ליצור עולם חדש.
  6. משחק פנטומימה – כל אחד בתורו מציג פעולה ללא מילים, והשאר מנחשים מהי הפעולה. אפשר להציג גם סיפור קצר מוכר או סיטואציה מהחיים.
  7. הכינו הצגה מסיפור/משל מוכר עם תלבושות ואביזרים שונים, והסריטו את עצמכם.

 

 

אם מעניין אתכם לפתח את הילדים בכל התחומים,

הכנתי לכם מדריך ייחודי ומושקע ללא עלות –

לחצו כאן!

או צרו קשר במייל:    sucaryot1@gmail.com

או בנייד: 053-6073663

רעיון מקורי-הלכתי לט"ו בשבט…

כידוע,  לט"ו בשבט יש משמעות הלכתית, הקשורה לעצים:

יום זה קובע לאיזה שנה שייכים פירות האילן –

לגבי מעשרות בפירות העץ, ולגבי חלק מהלכות ערלה.

 

השנה, החל מט"ו בשבט

מתחילה השנה השישית של העצים,

והם מתחייבים במעשר עני, במקום במעשר שני.

 

חוץ מענייני מעשרות, ט"ו בשבט משפיע גם על הלכות ערלה.

גילו של האילן נקבע לפי א' תשרי (עץ שיישתל כעת, ייחשב בא' תשרי תשפ"ב בן שנה אחת, ובא' תשרי תשפ"ג בן שנתיים וכו').

אבל גם כשהעץ בן שלוש שנים, אם הפרי התחיל לגדול לפני ט"ו בשבט של אותה שנה, הם עדיין אסורים באכילה, כי הם שייכים לשנה קודמת.

 

לצד מנהג אכילת הפירות בט"ו בשבט, תמיד שאלתי את עצמי:

האם יש דרך לחוות את ט"ו בשבט גם מהבחינה ההלכתית?

 

כלומר – האם אפשר בט"ו בשבט לזכות להפריש תרו"מ של השנה החדשה?

 

 

לכאורה הדבר בלתי אפשרי:  אמנם התאריך הקובע הוא ט"ו בשבט, אבל הפעולה הקובעת היא החנטה (הזמן שבו נושר הפרח והפרי מתחיל לגדול).

 

ואם כן, כל פרי שנרצה לאכול בט"ו בשבט חנט בוודאי לפני חודשים רבים – ולכן הוא שייך לשנה שעברה…

 

 

רגע לפני שאתם מתאכזבים ויורדים לגמרי מהרעיון, יש פתרון! והרי הוא לפניכם:

 

 

בכל שנה בליל ט"ו בשבט, מיד לאחר צאת הכוכבים של שנת האילנות החדשה,

אני יוצא לקטוף אתרוג תימני מהחצר,

ועם האתרוג הזה אני חוגג את השנה החדשה!

 

למה דווקא אתרוג? כי בניגוד לשאר העצים, שנקבעים לפי הזמן שבו הם חנטו,

האתרוג הולך אחרי לקיטה, כלומר: ראש השנה שלו הוא ט"ו בשבט, כמו יתר העצים, אבל הפעולה הקובעת אצלו היא מתי קטפו אותו מהעץ.

 

ולכן, אם אני קוטף את האתרוג אחרי צאת הכוכבים של ליל ט"ו בשבט, אני זוכה להיות אחד הראשונים בעולם שיפרישו תרו"מ מפרי העץ של השנה החדשה!

 

בטח אתם רוצים לשאול – "למה דווקא אתרוג תימני?"
את התשובה לזה אגלה לכם בשבוע הבא…

 

מאחל לכם ולעצים
שנה טובה ומתוקה!

שנזכה  לברכת השנה השישית

בגשמיות וברוחניות 🙂

להורדת תפילה על האתרוג לט"ו בשבט לחצו 

מעוניינים לקבל הדרכה ללא תשלום לגידול ירקות באדן החלון בקלי קלות? לחצו כאן

 

כי האדם עץ השדה…

היו היה אב זקן, עשיר ונכבד. בזקנותו ביקש להשכיל את ארבעת בניו אורחות חיים. סיפר להם 'ידוע לכם כי בילדותי גדלתי בכפרי קטן הרחק מכאן. את חכמת חיי ומבטי על העולם קניתי לי שם, בהביטי בעץ האגס אשר על הגבעה. מצווה אני עליכם כי תערכו מסע אל עבר גבעה זו, להתרשם מעץ האגס. אך כל אחד ייסע בתורו, כשהאחד ישוב, יצא האחר לדרך, וכן הלאה – עד שכולכם תראו את העץ ותתבוננו במסר העמוק שלמדתי ממנו'.

יצא הבכור לדרך בתחילת החורף. אחרי מסע ארוך ומייגע, חזר רק בהגיע ימי האביב – ואזי יצא אחיו. השני שב עם בוא הקיץ, והשלישי יצא לדרכו. בחזרתו, עם משבי הסתיו הראשונים, יצא האח הרביעי למסע לעץ האגס.

עם שוב האחרון, כינס האב את ארבעת בניו וביקש שיספרו לו על עץ האגס אותו זוכר מצעירותו. "העץ מכוער! כפוף ועקום! אינני מבין מה מיוחד בו." קרא הבכור. "לא נכון" טען השני "ראיתי בו ניצנים ירוקים רבים. העץ שידר לי תקווה!". האח השלישי חולק על קודמיו "אני מקווה שכולנו מדברים על אותו העץ, משום שאני כן ראיתי עץ יפה והדור! כולו עטוף פרחים ועלים ירוקים טריים!". האחרון חותם את הוויכוח המוזר באומרו "לא מכוער, ואף לא מלא בפרחים או ניצנים. ראיתי את ענפי עץ האגס כבדים מרוב פירות עסיסיים התלויים בהם".

האב לא מיהר להגיב. הוא נתן לבניו רגע לדממה-מחכימה, זמן להפנים ולחשוב, עד שהם מתחילים לחייך… פתח והסביר להם "זו החכמה שלמדתי בנערותי! למדתי כי אסור לשפוט אדם או דבר במבט צר ומוגבל. רק כאשר רואים עץ לאורך כל עונות השנה מבינים את טיבו. רק כשמתבוננים, למשך זמן, בכל זוויות האדם רואים ומגלים איכויותיו, מעלותיו ואישיותו. 'חכמת חיים' זו למדתי מהתבוננות בעץ, הוי דן את כל האדם… את האדם כולו.

'שנת הקורונה' (ויהי רצון שלקראת גיל שנה היא תלמד ללכת, וכבר תלך מכאן!) חינכה אותנו למבט רחב, מבט עמוק וחכם על פרופורציות בחיים. למדנו להכיר זוויות נוספות וחדשות, יפות וחשובות, בילדינו, בשכנינו, במערכות החינוך שלנו, ובמיוחד – בעצמנו. חסרונות מתגלים לנו כיתרונות, חלשים מתגלים כחזקים, נכשלים מתגלים כמצליחים. מנהלים 'גילו מחדש' את צוותי מוריהם. ילדים גילו תחומי עניין חיוביים שעד הנה לא הזדמנו להם, וכולנו גלינו כי לא חייבים 'לצאת' כל ערב לשמחות ואירועים – כמה טוב להיות בבית… כעץ שתול… פריו יתן…!

בכל אדם ישנן ארבע עונות. גדולי החסידות דרשו כי 'ארבעת הבנים' נמצאים בקרב כל אחד, "תנין ואדם וחית ראמים" מעורבבים ונאבקים בתוככי נפש האדם. כאשר אדם לומד לחיות 'עם עצמו' באיזון נכון, כאשר ידע להסתגל למצבים המשתנים סביבו, זוכה הוא ל'חכמת חיים'. נלמד להכיל ולהבין אחרים, לשמוח ולאהוב הכל.

על כל אחד ללמוד להסתדר ולהתאים עצמו ל'עונות' שונות המתחדשות ובאות. מלמדים קלטו כי לימוד מרחוק שונה מלימוד בכיתה. למדו ללמד 'בדרך קצרה', להמתיק שיעורים בקורטוב של סיפור, הומור ועוד 'חומרי טעם וריח' שמושכים את הלב. (ויהי"ר כי הקורונה תלמד ללכת, ותלך מכאן, אך היא תשאיר אצלנו את הלקחים היפים הללו!)

מי מארבעת הבנים ראה את ה'טוב ביותר' בין בעונות השנה? אין על כך תשובה נכונה – כי כל עונה תורמת חלק לתוצאה השלימה. ללא קור ושלכת החורף לא יתחדשו ניצני האביב, וניצנים אלה הם המתפתחים ללבלוב הקיץ, ובלעדי הפרחים לא יכרעו הענפים במשקל אגסים עסיסיים. כל עונה נחוצה. זכור זאת בהסתכלותך על בני אדם!

לולא הירידות קשה יהיה לזנק בעלייה. ללא קשיים לא נְפַתֵּחַ עמידות. בלי 'מלחמת היצר' לא נתעלה בעבודת ה'. לא לנו בלבד יש תקופות 'שלכת', גם לסובבים אותנו, נבין אותם ונמתין בסבלות לפריחתם היפה שתבוא.

בהצלחה בעבודת הקודש!

להארות והזמנות 123ymm@gmail.com                                                               יחיאל מיכל מונדרוביץ'

הדרכה לבניית אדנית

אין יותר מתאים מט"ו בשבט בשביל לבנות אדנית!

אז הפעם אנחנו גם נבנה וגם נשתול- קדימה מוכנים?!

בכדי ליצור אדנית- אנו צריכים חתיכות של עצים מסוימות.

שימו לב שניתן לבנות אותה בצורת ריבוע, או מלבן. עם צדדים בצורת מקבילית או בצורה ישרה.

יש אינספור דוגמאות

והנה הדגמה לאחת מהן (שאני גם מוכרת כערכה)

החומרים הדרושים לבניה:

  • 2 מקביליות מעץ סנדוויץ, עובי 10 מ"מ גודל

 

  • בסיס מסנדוויץ 17 מ"מ עובי, גודל 12*6 ס"מ
  • 6 חתיכות פרופיל לצדדים מעץ אורן: 3*14 ס"מ
  • פטיש ומסמרים
  • נייר שיוף
  • גואש ומכחול
  • אבנים לקישוט

החומרים הדרושים למילוי:

אדמה
זרעים

אופן הביצוע:

  1. שייפו היטב את חלקי העץ בכדי להסיר מהם את כל הקוצים שנוצרו מהמסור.
  2. צבעו להנאתכם בגואש והניחו בצד לייבוש
  3. חברו את הבסיס לצדדים
  4. חברו לצדדים לפי הסדר את הפיסי העץ
  5. ראיתם כמה זה קל ופשוט? כעת ניתן לקשט ביהלומים או מדבקות מעניינות
  6. לשתילה: הניחו אדמה בתוך האדנית, צרו בתוכה גומת ותלכל גומה הכניסו כמה זרעים
  7. כסו את הזרעים באדמה והשקו.
  8. טפחו את הצמח ותנו לו הרבה חום ואהבה! הוא יחזיר לכם גם ויגדל לתפארה!

מעוניינים להזמין ערכות נגרות ושתילה לכיתה או לבי"ס?

הכנסו לקטלוג וצרו קשר 055-9191-455 

מעוניינים בחבילת תעסוקה לילדים ל-12 שעות במחיר מטורף? הכנסו עכשיו>>> 

בכוח או במוח…

לפני שנים הזמנתי אינסטלטור לתיקון בביתנו. הוא עמל לשחרר חיבור חלוד בין שני צינורות. הבית ישן וצינורותיו ישנים. לאחר מאמץ עם 'מפתח שוודי' כבד לפתיחת ההברגה, הביא 'מפתח' נוסף לאחוז בצינור השני. הוא מסנן לעצמו "מה שלא הולך בכוח – הולך בעוד-יותר-כח" נושם נשימה עמוקה ומפעיל שריר, מושך מפתח אחד לכיוון אחד ומשנהו לכיוון האחר, נהיה אדום ממאמץ, והנה… הצינור נסדק ונשבר לאורכו. מעתה צריך לשבור את הקיר, לחצוב בעמוד, לעקור בלטות, לפייס שכן, לכלוך, ולשלם… והרבה…

העולם השפוי מצטט "מה שלא הולך בכוח – הולך במוח", כי לא הכל נפתר בכוחנות ובחוזקה. אדרבא! פעמים רבות שכוחנות משיגה את ההיפך! אבל צריך מוח כדי להפנים זאת… הבנה זו איננה בצינורות, במכונאות ובבנייה בלבד. בכל מישורי החיים – כוח יכול אמנם להשתיק בעיות. אך רק מוח, פותר בעיות.

בפרשתנו מכה הקב"ה בפרעה שוב ושוב. ברור לנו כי הקב"ה הינו החזק, בעל היכולות כולם, ופרעה החלש כאין וכאפס. אך לפרעה זה לוקח זמן להבין. [בקדמונים האריכו והעמיקו מדוע הביא הקב"ה עשר מכות ולא הכריעו תיכף במכה אחת, ואכ"מ]. בכל המכות מתעקש פרעה וחוזר על הבליו "מי ה' אשר אשמע בקולו". הוא אינו מקבל דברי חרטומיו בהכריזם 'אצבע אלוקים הוא', הוא אינו שועה ליועציו הזועקים 'הטרם תדע כי אבדה מצרים?'. הרי 'יחסי הכוחות' ידועים ומוכרעים מראש, אך אצל פרעה אין תזוזה. הוא מתבצר בעקשנותו.

והנה, במכה השביעית, זו החותמת את פרשתנו, מכת ברד, יש שינוי מפתיע! וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר… חָטָאתִי הַפָּעַם, ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים! לראשונה הוא משנה סגנון דיבור! מודה לראשונה כי ה' הצדיק! עלינו להבין מה קרה 'הַפָּעַם'! הרי אנחנו מכירים במלאכת שמים, בעבודת החינוך, מצבי התבצרות. קֶצֶר בין מחנך לתלמיד. כֶּשֶׁל תקשורתי בין מורים להורים. איך משחררים את החסימות?

המענה – בקטע הפותח מאמרנו זה. לא בכוח אלא במוח. כוח יֶתֶר שובר. בחשיבה וברגישות ניתן להמיס ולשחרר. אי' במד' תנחומא (עי' גם חזקוני וש"ך עה"ת) כי לקראת מכת ברד הראה הקב"ה מידת חמלה. משה נשלח לפרעה עם אמירה רחמנית: וְעַתָּה שְׁלַח, הָעֵז (אסוף) אֶת מִקְנְךָ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְךָ בַּשָּׂדֶה… חבל שימותו, אסוף והכנס בהמותיך הביתה. דברי חמלה אלה פעלו והכניעו את פרעה, והביאו להכרזה: ה' הַצַּדִּיק. דבר הקב"ה 'בלבל' את פרעה! הרי ביניהם – כביכול – מאבק. האמפתיה, האכפתיות, שחררו אותו מעקשנותו.

איך פועלים אנחנו בשעת ויכוח? הבה נלמד להפעיל מוח – וכך להביא תועלת והצלחה, ולא להיות כוחני – ולהעמיק הקרעים. גם בכיתה בה ברור כי יד המלמד על העליונה, אל לו להכניע את תלמידו בכוחנות, אלא רק במוח, באמפתיה וברגישות. שלמה המלך אומר בחכמתו לָשׁוֹן רַכָּה תִּשְׁבָּר גָּרֶם… תשב"ר… רכות…

שח לי בחור שיעור ג' בישיבה קטנה "המשגיח הקודם היה חזק! פחדו ממנו! העיניים שלו… הלשון שלו… ואילו השנה, המשגיח 'החדש' נחמד! בכלל לא פוחדים ממנו. והנה – משהו מעניין! בשנה שעברה כולם איחרו ופטפטו בביהמ"ד. והשנה? זמן זה זמן. סדר זה סדר. מעניין איך זה! הרי השנה בכלל אין פחד…"!

התלמיד קלט כי "עוד-יותר-כח" שובר ואינו בונה. על כולנו להכיר בכך. כאשר אנחנו, הבוגרים, נימנע מכוחנות, יראו הצעירים וילמדו מדרכנו. ותן בלבנו בינה… להבין ולבנות. כן הולך במוח. הולך ומנצח.

בהצלחה בעבודת הקודש!

להארות והזמנות 123ymm@gmail.com                                        יחיאל מיכל מונדרוביץ'

גדי קטן בסכנה גדולה

תשע בבוקר, בני ברק. אני עובר ליד 'חיידר' וילד כבן 10-11 שואל אותי 'מה שעה?'. כעבור שעה אני רואה שוב ילד זה ליד קיוסק שותה 'אייס קפה'. כעבור שעה נוספת אני שוב רואהו, הפעם עומד בחנות 'הכל בשקל', סוקר את הסחורה. ליבי נצבט. החלתי לחשוש. מה עובר עליו. למה הוא לא בחיידר? נכנסתי לחנות ופניתי בנועם "אני רואה אותך מסתובב כמה שעות. צריך עזרה? קרה משהו?". ראיתי שנלחץ. הרגעתיו 'אני עובד עם ת"תים. סַפֵּר נא לי מה קורה'. אך במקום להשיב – הביט בי, לחוץ, וינס ויצא החוצה. ליבי נוקף ברגשות אשם. האם עשיתי מספיק למענו?

חז"ל מתארים את רגישותו של משה ומידת תשומת ליבו עד שהבחין בגדי קטן בודד שברח מעדרו. הוא הניח את העדר ורדף אחרי הגדי עד שהשיבו בחמלה, נושאו על כתפו. נשאל רבינו ה'אבני נזר' מסוכוטשוב "וכי זו הנהגה אחראית, הרי הפקיר כאן עדר שלם?" והשיב "העדר השלם מוגן. הכבשים שומרים זה על זה. הגדי, הבודד, בסכנה!"

עברו שבועיים מאז האירוע שתיארתי לעיל, וזה עוד מנקר בנפשי. לפני כמה שנים נחשפתי למקרה של תלמיד שחדשים-לבקרים היה נשלח הביתה. "לך תביא חתימת הורים", "אמרתי לך לא להגיע בלי אבא שלך". ילד זה חשש מהוריו, ובמקום לשוב לביתו היה משוטט ברחובות בקרים שלמים, עד שובו הביתה בצהרים, 'כאילו מהלימודים'. הוריו היו בטוחים שהוא בחיידר, ובחיידר – באטימות לב – לא חשבו לבדוק. המקרה זה הסתיים רח"ל באסון חמור. איש-משחית פְּגָשׁוֹ ברחובות וניצל את מצבו הרעוע, כנאמר 'כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה…'.

בימים כתיקונם, וק"ו בעידן נגיף הקורונה, אסור להוציא תלמיד ללא אישור ותיאום! כאשר מחנך רואה שתלמיד לא הגיע בבוקר – עליו להודיע להנהלת המוסד ומחובתם ליצור קשר ולברר היכן התלמיד. מחנך שעדיין עושה שימוש באמירת 'לך הביתה' בלתי מבוקרת, אחת דינו להרחקה, הינו עושה מלאכת ה' רמיה! חובה לנהל 'יומן נוכחות' מפוקח, ולעקוב אחר 'היעדרויות סדרתיות'. גליתי תלמיד ש'בדיוק' כל יום רביעי 'לא הרגיש טוב'. מתברר ביום זה אינו יכול לשהות בבית, היה נשלח לסבתא, שם היה חוגג בחברותא עם כלי יצה"ר…. היה תלמיד שהשתדל להיות מורחק מהכיתה בימי חמישי. הוא העדיף לשאת עונש מאשר להתמודד עם "הבוחן" שהיה מעליבו מאוד…

סיפר לי מידיד שעלה להר-המנוחות בליל היא"צ של רבינו הגרש"ז אויערבאך. בלילה קריר המקום כמעט שומם. אברך בשנות השלושים רכון ומתייפח ליד חלקת מחוקק ספון. הדבר עורר תמיהה. אברך, בוכה כנער, לא נראה בן-משפחת הרב. צעיר מדי בשביל להיות 'תלמיד קרוב'. ידידי פנה בשאלה. הלה פתח וסיפר "גדלתי ב'שערי חסד', שכונת רבינו. ילד שובב הייתי, והמנהל 'שוב' שִׁלֵּחַ אותי בחצי היום. חששתי. פחדתי. הסתובבתי בשכונה. 'רֶבּ שלוימה-זלמן' עבר ברחוב, וכדרכו הקדים שלום עם חיוך רחב. הוא הרגיש משהו. הוא שאל אותי. פרצתי בבכי וסיפרתי דברים כהווייתן. נשלחתי הביתה ואני פוחד מתגובת אבי. הוא עובד קשה, רוחו קצרה, וזרועו נטויה… רבינו הֶעֱלָנִי לביתו, פתח ספר טלפונים והתקשר למנהל שלי! הזדהה בשמו וביקש להימנע מלשלוח אותי מהחיידר. הוא הציע שיטות חינוך חלופיות, יעילות לא פחות. רֶבּ שלמה-זלמן הציל אותי! מי יודע היכן הייתי היום בלעדיו!"

בת פרעה רואה תיבה ובה ילד מילדי העבריים. היא אינה מתעלמת. טרחה, פעלה וְיָזְמָה. העמידה לנו מנהיג ישראל הקרוי על שמה. משה רעיא-מהימנא מרגיש בהעדרו של גדי. וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת. איכפת לו. המדבר מקום מסוכן, מקום נחש שרף ועקרב. משה יוצא במרדף להצלתו ולהשבתו. בכך הוא מוכיח מנהיגות. עלינו לפקוח עין! לראות! וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם – גדלותו הוא שראה! הרחוב מסוכן לילד כמו מדבר, ארץ ציה וצלמות. מרגישים. רואים. מבחינים. לא מפקירים ילד "הביתה". אין מתעלמים מהעדרו של תלמיד מעדרנו, צאן קדשים.

בהצלחה בעבודת הקודש!

להארות והזמנות 123ymm@gmail.com                                        יחיאל מיכל מונדרוביץ'

בול משחק

אני אוהבת להמליץ על משחקים,

שחוץ מההנאה שיש בהם הם מפתחים מיומנויות שונות כי אז תפסנו 2 ציפורים במכה!

גם כיף וגם למידה!

(אגב, זה מה שאני עושה גם בסדנאות ובערכות. מעבר כיף ולהנאה, הן מפתחות מיומנויות רבות וחשובות כמו מוטוריקה, קשר בין הורה לילד, דמיון, יצירתיות ועוד…)

במשחק הזה אני שמה דגש במיוחד על שיתוף ועבודה בזוגות.

ילד לא יכול להתקדם בו לבד, אלא עם בן הזוג שלו

ואז– יש כאן לפעמים עבודת המידות…

אחד זריז השני איטי, אחד מעשי השני חלמן וכמו שאת יודעת- הם בסוף מסתדרים!

 ניתן לשחק גם עם 4 ילדים- וכן, להשתתף גם אתם ההורים:)

 

אז מה צריך:

כמות גדולה של:

פונפונים גדולים

או כדורים קטנים

או ניירות מעוכים לכדור.

4 דליים

4 חישוקים

4 מטאטא ויעה קטנים (של ה2 שקל)

 

איך משחקים?

הציבי לידך על הרצפה את 4 החישוקים

בתוך כל חישוק, דלי.

פזרי את הפונפונים בחדר

ובחרי 8 ילדים, כל 2 ליד חישוק.

כל זוג מקבל מטאטא ויעה.

אחד אוזח מטאטא ובן זוגו- יעה.

 

וכעת את מדגימה להם:

למי שיש מטאטא מותר לטאטא את הפונפון לתוך היעה של בן הזוג ואז בן הזוג רץ לשים את הפונפון בדלי שלהם.

מדליקים מוזיקה ומתחילים ושאר הילדים- מעודדים!

 

המטרה:

לאסוף כמה שיותר פונפונים (אפשר לקרא לזה  לכלוך/ חול ים/ צדפים…) לתוך הדלי.

 

חוקים:

  1. אסור להשתמש בידיים כלל! רק עם מטאטא ויעה
  2. אסור להעלות יותר מפונפון אחד בכל פעם.

 

בסיום:

סופרים לאיזה זוג יש הכי הרבה פונפונים מבלי לעבור על החוקים. ובוחרים 8 ילדים חדשים:-)

זה משחק אלוף!!

מנסיון של עשרות גנים!

הילדים לא יפסיקו לשחק בו!!

ספרו לי איך היה:)

 

לרכשית אדניות לבניה עצמית בעץ לט"ו בשבט לחצו כאן

ליצירת קשר 0559191455

hila6033@gmail.com

כאן נרשמים להורדת המדריך עם כל הסודות איך להפעיל בבועות סבון ענקיות- בעצמך!!

אדניות לט"ו בשבט ותמונות מדהימות- הכל מעץ המסמרים- מוזמנים להציץ>>>

ארוחה מוצלחת זו צלחת מנצחת

בגן כבר מזדמר לו השיר , "מה אשלם לה'"… לפני כל טעימה לפני כל אכילה, אומר יפה את הברכה.

ט"ו בשבט ראש השנה לאילנות… ברכות, צמיחה ופריחה,  ממלאים כל פינה בגן בשמחה.

אז מה מלמדים במרחבי למידה?

חידה?!!!!!

הילדים שותפים לבניית המרחב, מביאים מהבית אריזות של מצרכים שונים או פירות וירקות מפלסטיק, מאפים ועוד… והנה לנו חנות לממכר קפואים/ מוצרים יבשים/ מוצרי חלב/פירות וירקות ועוד… נצרף קופה רושמת וכסף לא אמיתי והנה משחק דמיון מצוין, הכולל בתוכו יכולת משא ומתן מניה ספירה החזרת עודף ועשיית חשבון סופי של כל המוצרים שנקנו וכמובן על הדרך, נפתח מיומנויות תקשורת בין אישיות.

 

במרכז שפה

נתחיל במיון,

בגיל 3- נמיין מאכלים לפי צבעים ונשיים את שמות המאכלים.

בגיל 4-5 נמיין מאכלים לפי  ברכות.

ובגיל 6-5 נמיין מאכלים לפי תתי קבוצות בנושא המזון ע"י פירמידת המזון (דגנים, פרות, ירקות ממתקים, וכו') ובשלב שני נסדר לפי דין קדימה בברכות.

 

חשוב לכל גיל

 מודעות ומיון "מאכלים בריאים ושאינם".

צלחת מנצחת:

הילדים ממיינים בצלחת ארוחה מוצלחת ומספרים מה הם אוהבים לאכול ואיזו ברכה מברכים לפני כל אכילה.

נתאים פרות משבעת המינים לתוצרתם, מומלץ להכין ולצלם לפחות את אחד התהליכים:

מהחיטה ללחם.

מהשעורה לבירה.

מהגפן ליין.

מהתאנה לריבה.

מהרימון למיץ.

מהזית לשמן.

ומהתמר לדבש.

נסדר ברצף את תהליך גדילת הצמח זו הזדמנות מצוינת לגדל עציץ אישי לכל ילד או זרעים שונים או ירקות.

ולגלות תהליך מופלא של צמיחה על ידי השקיה מדויקת של הצמח ונתינת יחס ומקום חמים ונעים. כי כל ילד זקוק להשקיה חום ואהבה, ההשקעה שווה ולבסוף נגלה עוד ילד פורח בגן, בחממה.

נכיר את חלקי העץ או הצמח גזע, צמרת, ענפים, עלים, גבעולים, פרחים. נאסוף את חלקי העץ ונשחק וניצור מהם מתוך הבר הפתוח.

במרכז חשבון

נשתף במשחקי חשבון דידקטיים לפי המטרות הבאות

  • נמנה פירות לפי צבעים / גדלים ונתאים לכמות

רמות גיל

גיל 3

קובייה אחת, זיהוי כמות עד 3 מנייה עד 6.

גיל 4

זיהוי כמויות עד 4 מנייה עד 10.

גיל 5

זיהוי כמות 5-6 מניה עד 10+ תרגילי חשבון (נשתמש בשתי קוביות מספרים וכמויות כדי לתרגל תרגילי חשבון)

  • נגזור תמונת פאזל בקווים המסומנים, על הילדים לסדר לפי סדר המספרים בסדר עולה או יורד

זיהוי מספרים עד 10, ספירה לאחור וספירה אוטומטית, זיהוי שכנים, לפני ואחרי.

גיל 3

העתקה וזיהוי לפי ציר מספרים.

גיל 4

סידור על פי סדר עולה

גיל 5

סידור לפי סדר יורד/ דילוגים.

נמנה בתפזורת פירות שונים. גיל 3 מניית פירות עד 10 ללא התאמת מס' אלא מניית כמות.

גיל 4 מנייה והתאמת כמויות ומספרים עד 10.

גיל 5 מנייה וכתיבת מס' עם לורד מחיק עד 10. תרגילי חשבון כמו: מס' ענבים+ מס' בננות

  • קלפי פירות ומספרים, אטבי כביסה להידוק במס' הנכון.

גיל 3 כמויות עד 5 במקום מספרים.

גיל 4 כמויות עד 10.

גיל 5 מספרים עד 10

מרכז אוריינות ומודעות פונולוגית

 לגילאי 4-6

התאמת מילה לתמונה,

העתקת מילים,

הידוק אטבים לפי הברות.

לדוגמה: אבוקדו (4 הברות)

מיון לפי צליל פותח. (אבטיח, אננס, אפרסמון וכו') לפי סדר האותיות.

מה במרכז?

דפים חלקים, שבלונות פירות, תמונות של פירות, עפרונות, צבעים, אטבים.

מרכז תפיסה חזותית

השלמות דגמים

גיל 3

מתכונת של רצף 1.

גיל 4 מתכונת של עד שני רצפים.

גיל 5

מתחלף ומשתנה.

העתקות דגמים

פירות למשחק פטריות. ניתן לחבר שש תבניות ביצים צבועות בגואש ולתקוע בחורים פונפונים לפי הדגם

רמות העתקות דגם מיועדות לגיל 5

לגיל הנמוך ניתן לצבוע את הלוח בצבעים הנתונים והילדים יכניסו למקום המתאים.

לטבלאות התפתחות לפי גיל לחצו כאן

חינוך בפרשה – ויגש

ואת יהודה שלח

לקראת הגעתם מצרימה שולח יעקב אבינו את יהודה, להורות לפניו, להכין להם את הדרך, באמצעות יסוד בית חינוך, בית תלמוד שממנו תצא הוראה, להעמיד חומה של קדושה בינם לבין טומאת מצרים. הגם שבני לוי היו תלמידי החכמים, יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל, ואף יששכר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל, אך לפתוח מרכז תורני קדוש בתוככי טומאת מצרים נדרשות עוצמותיו של יהודה.

כמה טובה חבים אנו לאותם 'נחשונים' בני 'יהודה' שפעלו בדרך לאורך הדורות הפרחת שממות רוחניות, בניית סכרים לעצירת הסחף, עמידה מול קשיים בקומה זקופה. זכורים לטוב אותם גדולי תורה וחסידות שֶׁאִיוְּתָה נפשם לעמוד איתן כתריס בפני הפורענות, והביא להצלת מאות ואלפים, מכח יצירת 'יש מאין' -מקומות תורה ויראה. לא אבוא לפרט רשימה גדולה של אותם גיבורי כוח, כי ארוכה היא. ניתן לערוך ספר עב, בשם "גשנה" יכונה, בו יפורטו אותם סוללי הדרך, יוצקי חומות מגן, שפעלו כיהודה בשעתו, להורות לפנינו ולקבוע בתי חינוך והוראה, להרחיב גבולות הקדושה, כהכנה ל'גשנה' – הלוא היא בגמטרי' משי"ח.

אעלה את זכרו של הג"ר דב מאיר רובמן, מתוך 'הכרת הטוב' שאני חש לספר מאמריו 'זכרון מאיר'. כאברך עם עלייתו ארצה בשנת תרפ"ה, מבקר הוא בבית רב העיר חיפה הג"ר ברוך מרכוס, ומספר לרב כי בברכת רבותיו עלה ארצה לפתוח ישיבה בירושלים. הרב דב מאיר מצטער לשמוע מרב העיר על הקשיים בהפעלת חיי הדת ב'עיר האדומה' חיפה, מעוז הפועלים הסוציאליסטים. הללו מציקים ובזים לכל יוזמה דתית בעיר. הרד"מ שומע ומכריז "אם כן, אפוא, את ישיבתי אפתח כאן, בחיפה האדומה!" הרב מרכוס ניסה להניאו, אך הרב רובמן מצהיר בהחלטיות "בירושלים יש ב"ה ישיבות לרוב. אני צעיר, בישיבת 'קלם' העצימו את רוחי, כאן, בהררי הכרמל, עליהם נעמד אליהו הנביא מול נביאי שקר, אכריז גם אנכי 'ה' הוא האלוקים!'.

ראש העיר התנכל ואיים, וב'הסתדרות הפועלים' אסרו על פועליהם לעבוד בבניית הישיבה. השטח היחיד שהקצו לו הינו בְּוַאדִי עמוק, בשולי שכונת 'הדר הכרמל', שטח שאינו ראוי לבנייה! הרב הנחוש והשקיע הון ואון ביציקת עמודים גבוהים במיוחד. שקע בחובות אך רוחו איתנה! והנה, בִּרְצוֹת ה' דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ, חברי מועצת העיר ראו בו 'חלוציות', מסור להרחבת היישוב היהודי, ובאו לעזרתו. ישיבתו 'תפארת ישראל' קמה וגם נצבה כמרכז תורני פורה לכלל בחורי הצפון. 'חיפה האדומה' היתה לעיר עם יידישקייט, מושב חסידים ובני תורה – על אותם 'העמודים הגבוהים' שיצק הרב רובמן בחירוף נפש.

השבוע ראיינו מועמד למשרת 'ניהול חינוכי'. הפנו אליו שאלה מתאגרת "במידה ונציע לך: או לנהל ת"ת ביישוב חרדי, או בי"ס תורני בעיר מתחזקת – מה תעדיף?". לאחר חשיבה קצרה השיב בחיוך עדין "אמנם אני מתאים לשניהם בס"ד, אך לחיידר תמצאו מנהל בקלות. אני אתמסר ל'שליחות', אקח את ביה"ס…".

כל אחד מאתנו יכול להיות 'יהודה' במלאכת שמים. קח תלמיד מתקשה כפרויקט אישי, גַּלֵּה 'בקעה פרוצה' וְגַדֵּר אותה כראוי, קח יוזמה בתלמוד תורה, בשכונה ובביהמ"ד הקהילתי. יהודה הקדים גשנה, ליצור אי של קדושת אר"י בתוככי טומאת מצרים. יהודה נבחר לכך בגין אישיותו ומנהיגותו. בכולנו ניצוץ יהודאי!

בהצלחה בעבודת הקודש!

להארות והזמנות 123ymm@gmail.com                                        יחיאל מיכל מונדרוביץ'

מסע לירושלים הנצורה

חוזרים אחורה במנהרת הזמן

יחד עם התלמידים נפעיל את המצגת או לחילופין נציג את התמונות, נבקר בירושלים הנצורה, נתחבר לאווירה, נשמע את הקולות ונרגיש קצת ממה שהיה שם.

שואלים את התלמידים מהו המועד הבא שמתקרב?

תשובה: עשרה בטבת, נכון זהו לא מועד חגיגי ושמח, אבל בשבילנו הוא ציון דרך חשוב ומעורר.

אנחנו יוצאים למסע מרתק וכואב – המסע של כולנו.

הצגת תמונת החיילים מחוץ לירושלים:

בחירת שני תלמידים שישחקו את הטקסט הבא:

חיילים: אנחנו כבר מיואשים, החומה שלהם כל כך חזקה ואי אפשר לשבור אותה בשום אופן.

שר הצבא: יש לי רעיון מבריק, נמדוד את החומה נראה אם במשך הימים היא שוקעת. אכן החומה שוקעת יש לנו תקווה.

הצגת תמונת הסרט מידה

ואז החליטו לעשות מצור על העיר.

הרעב מכרסם בכל פה.

לא סתם נאמר קשים חללי רעב מחללי חרב,

גוויות ברחובות וכל הזמן שומעים את קול הדפיקות על החומה רואים את עץ הזית נבול, וכל עצי הפירות עומדים מבוישים.

ועכשיו אנו נכנסים למנהרה ומשם מגיעים לבית מפואר.

הצגת תמונת השער:

כולנו נדפוק עכשיו על השער של משפחת חזקיה ונכנס לראות איך מרגישה משפחה בזמן המצור.

ברקע מנגינה עצובה ונוגה.

אנו מצלצלים בפעמון ואף אחד לא עונה ואז מגיעה אישה שבקושי הולכת על רגליה ובקול חלוש אומרת היכנסו.

הבית יפה ופואר, אבל אוכל אין.

הצגת תמונת המשפחה סביב השולחן הריק

אלידע הילד אומר שהוא קטף עשב בחוץ, אבל אמרו לו שזה מסוכן ואי אפשר לאכול את זה

והילדה חנה כל כך מסכנה , האמא בוכה, תראו לאן הגיעו

פעם היו עשירים וענוגים כל כך והיום…

יש מישהו שזה מזכיר לו מדרש ידוע על אישה  עשירה שהייתה ברעב?

אכן, הסיפור על מרתא בת בייפוס שהייתה עשירה כל כך וענוגה ושלחה את עבדה לקנות אוכל ובכל פעם לא מצא את מבוקשה עד שהלכה בעצמה ובמהלך הליכתה ברחוב, ראתה תאנים על הרצפה, והתחילה לאכול, התאנות הללו היו של רבי צדוק, ומרתה הרגישה בתאנים אלו שהוא מצץ אותם מחמת חוליו, אתם טעם החולי שלו ומכיוון שכן חלתה וסמוך לאחר מכן מתה סמוך למותה הוציאה את כל כספה וזהבה, זרקה אותו בשוק ואמרה שבמצב של רעב לא עוזר כסף וזהב.

נחזור לחנהלה ומשפחתה:

התלמידים נבחרים להציג דו שיח

אמא: אני לא יכולה יותר, הכי קשה לי זה לראות את ילדי רעבים כל כך וחלושים

אבא: הכל בגזרת עליון לא שמענו לנביאים אז זה עונשנו

אמא: אני לא יכולה יותר

אלידע: יותר אין חיידר הרב'ה התעלף מרב רעב

אבא: אומר להם אני נורא מפחד, ירושלים העיר הנבחרת

שמכל העולם הגיעו אליה וכל הניסים שהתרחשו כאן

אני פוחד ממה שיקרה עכשיו.

חנהלה: תביאי את העוגה אמא, נו אני רעבה

אמא: חנהלה במצור אין עוגות

חנהלה אומרת: תביאי פרחים

אמא: במצור אין פרחים

והבומים מתחזקים

אבא:  רק אם נחזור בתשובה

יש לנו סיכוי.

התלמידים מתבקשים להוריד את הראש ומשמיעים את השיר על זה היה דווה ליבנו.

שואלים את התלמידים מי יודע מה קרה בסוף עם המשפחה הזאת:

והתשובה העצובה שבי"ז בתמוז נפרצה החומה ובתשעה באב ביהמ"ק עלה בלהבות.

והמשפחה הלכה לגלות.

הם מגיעים לבבל וכל הזמן מתגעגעים לירושלים.

"אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני"

מטלת סיום: התלמידים מתבקשים לכתוב מכתב בשם חנהלה ואלידע שיתאר את ירושלים בתפארתה.

מציגים את תמונת ביהמ"ק.

ומסיימים בתפילה:

"שיבנה ביהמ"ק במהרה בימינו"

להורדת המצגת לחצו כאן

משחק ככלי למידה- בונים את חומות ירושלים

משעמם…..במה משחקים היום? שואלים הילדים.

קר בחוץ? נשארים בפנים.  

ובונים, חלומות…. שאיפות והגשמות….

ובסמיכות לעשרה בטבת בונים את חומות ירושלים

ימים קרים של חורף קרבים ובאים זה הזמן לפתח את מרכז המשחק החופשי, הדמיוני והדידקטי בגן,

המשחק הוא כלי מצוין ללמידה ושיתוף, הקניית מיומנויות חברתיות, רגשיות וקוגניטיביות

לא משנה אילו משחקים תניחו בארוניות ובמדפים הנגישים לילדים העיקר, חשבו על המטרה בדרך למשחק.

שחקו עם הילדים והכירו את מוקדי הכוח שלהם גלו יכולות תקשורתיות חשיבתיות ומילוליות.

משחקי הרכבה

הם בסיס מצוין לפיתוח מיומנויות של מוטוריקה עדינה כשנשלבם במכוניות קטנות, בעלי חיים, כלי מטבח, כלי רופא אנשים ודמויות שונות נרוויח כר נרחב לפיתוח דמיון  ויצירתיות במידה ונצרפם לדגמי העתקה ניתן הזדמנות טובה להתמצאות מרחבית נכונה ואבחנה חזותית טובה יותר אשר יפתחו את האבחנה בתפיסת אותיות דומות או תנועות דומות במרחב הדף.

בגיל 3 נניח משחקי הרכבה קלים להרכבה ולדגם כמו משחק צינורות, דופלקס, מגנטים, קפלה, קליקס ולגו ועוד…

בגילאי 4-5 נשלב משחקי הרכבה הדורשים מוטוריקה עדינה טובה יותר ואבחנה בפרטים דקים

כלל בדוק במשחק,

משחק המערב בתוכו מס' משחקים הוא נכון ביותר ותורם מבחינה רגשית חברתית וקוגניטיבית.

בל נרתע מבלגן בעת משחק, מטרה לא פחותה היא מלאכת האיסוף ומיון לסלסלות, המפתחים יכולת התארגנות ואבחנה בפרטים.

ניתן הוראות לאיסוף ונתייחס לקטגוריות, גדלים שונים, צבעים, צורות, שימוש, חומר ועוד..

לדוגמה: נכריז, שולחן א' אוספים את כל הבעלי חיים, ילד 1 אוסף בעלי חיים כשרים, ילד 2 אוסף בע"ח טורפים וכן הלאה.

כלל נוסף, תנו מרחב למשחק הרכבה על הרצפה ולא ליד שולחן, את משחקי השולחן נותיר למשחק הדידקטי.

 

משחקי דמיון נוספים,

קופסת תחפושות תעשיר את הדמיון ותפתח את יכולת המשחק הסימבולי. משחקי  כאילו…

בובות תיאטרון יוסיפו צבע למשחק,  כמו כן חנויות לממכר מצרכים, משחקים, חומרי ניקוי ומה לא?!

כשילדים משחקים משחקי כאילו נחשפים מצבים התנהגותיים ורגשיים שונים אצל ילדים,

את הרצון הבולט להיות חזקים ולפעמים אלימים, או הניסיון שיבינו אותם.

לעיתים נצפה בילדים שבמשחק הם הופכים להיות קטנים ומגלמים דמות שונה מהמציאות שלהם.

או שמנסים לחקות דמות אהובה או שנואה עליהם.

דרך המשחק נכיר טוב יותר את הילדים בגן, נגלה מה חווים הילדים בחייהם? איך הם מרגישים כלפי עצמם? מי היא הדמות הדומיננטית המשפיעה עליהם? איך הם מתקשרים עם הזולת? האם הם משתפים או בודדים?

נדע שעצם המשחק משחרר לעיתים ממצוקות סבירות כשנזהה אותות מצוקה והזהרה נתייעץ עם ההורים ועם אנשי מקצוע מותאמים.

משחקי קופסה

נניח על המדף משחקי קופסה שמשחקים איתם ליד שולחן ויש בהם את המטרות הבאות.

אבחנה חזותית

לגיל 3-4 משחקי התאמה בלוטו, דומינו תמונות, פאזל עץ להרכבה פשוטה ופאזלים של עד 25 חלקים בהדרגה, צללית ותמונה, השלמת תמונה, העתקת דגמים פשוטים כמו צבע צורה, השחלות של חרוזים גדולים על שרוך או מוט על פי דגם נתון, פטריות גדולות לנעיצה על פי דגם,

גילאי 4-6 נשחק במשחקי זיכרון חזותי ואבחנה חזותית תוך התייחסות למס' פריטים, משחקי העתקות דגם כמו הך בפטיש, פטריות ועוד.. והעתקות מילים כמו לוחות מחיקים ומילים עם תמונות

 

משחקים הדורשים מודעות לצלילים (מודעות פונולוגית)

בגיל 3-4 נעבוד רק על חריזה ואותיות מגנטיות למשחק.

ובגיל 4-6 נוסיף משחקים העובדים  על צליל פותח, צליל סוגר, חלוקה להברות או תתי הברות, משחקי אותיות ומילים.

 

משחקי שפה

בגיל 3-4 נחשוף למשחקים המעשירים את האוצר מילים ביחיד ורבים, תמונות של פעלים שונים בזכר ונקיבה, תמונות של סיבה ותוצאה  מדרשי תמונה ותמונות ברצף של תהליכים קצרים. כמו כן נעשיר ונפתח את תחומי ההמשגה בגיל זה כמו: מושגי מרחב בסיסיים, צבעים, מושגי גודל וכמות

בגיל 4-6 נתן משחקי שפה שעובדים על מיון והכללה ושליפה, כמו כן נפתח דרך המשחק את תחומי  החשיבה השונים כמו פתרון בעיות, רצפים מורכבים יותר, ניבוי אירועים ומילות רגש במדרשי תמונה, הפכים, הסקת מסקנות השוואה ויוצא דופן.

משחקי חשבון

בגיל 3-4 נתמקד במשחקי חשבון הדורשים התאמה חד ערכית, מניה של שלשה חפצים עד 5 בסוף שנה, זיהוי מספרים עד 5 בסוף שנה כמובן נחשוף למספרים עד 10.

בגיל 4-6 משחקי חשבון כוללים התאמה של כמויות למספרים תוך מנייה מדויקת, סידור רצף מספרים והתחלה של תרגילי חשבון מתוך משחק וחשיפה למספרים עד מאה דרך משחק מסלולים.

 

מתחילים לשחק זכרו:

לשתף חברים, לשמור על תור הוגן

גם אם לא מנצחים המשחק עצמו תורם ומיטיב ועובד על דחיית סיפוקים, גבולות, הקשבה להוראות,

התייחסות לזולת ושיתוף. אז קדימה היכון הכן שחק!

 

 

 

 

 

 

יש סיכוי שהוא ידע לקרוא שוטף?

מערכת החינוך מנסה להתאושש, להשתחרר מכבלי אי הוודאות של תקופת הקורונה ולחוות שגרת למידה מבורכת. לא קלה המערכה. יש הרגלים שהשתרשו ונדרשת סבלנות רבה לעוקרם שוב מהשורש, אך יותר מכל מקשים הפערים.

יש משפחות שהצליחו לנצל את החופשה הכפויה ללמידה. הילדים למדו בחינוך ביתי וההורים הקנו להם מיטב ידיעות ומיומנויות בדרכים שלהם, אך יש כאלו שלא. יש המגדירים מצבים אלו כ"אפקט מתיו", שמשמעותו – העשיר מעשיר והעני מעני. כלומר: התלמידים הטובים התקדמו בלמידה עצמאית במעט הכוונה ביתית ואילו חבריהם, שגם לפני כן היו בגדר עניים, הפכו כעת לעניים יותר מבחינת הישגי הלמידה. ההתמודדות של המורים עם הפערים אינה פשוטה, שכן הפערים ניכרים גם בכל תחומי ההתנהגות ולא רק בלמידה.

אחת מקבוצות הסיכון בתקופה זו הם הילדים שהיו בשלבי רכישת הקריאה. כפי שיודע כל בר דעת ובר אוריין, הקריאה היא המפתח ללמידה. במקביל לרכישת הקריאה, רוכשים הילדים גם את הכתיבה, וככל שהם קוראים נכון ומבינים מה שהם קוראים, יש להם את הכלי לרכישת ידע בלי גבול.

חיפשנו את איש המקצוע, שיש לו מענה להורים ולמורים, מי שפיתח כבר כלי, וגם ניסה אותו ואפילו יש לו "קבלות" על כך שהשיטה שלו מוכיחה את עצמה בשטח.

חיפשנו וב"ה גם מצאנו!!!

שלום לך הגב' יעל כהן. נראה שאחרי בירור מקיף הגענו לאדם הנכון. מה תפקידך בעולם הקריאה ואיזה שיטת לימוד ייחודית את פיתחת?

אני סגנית בהוראת הקריאה בדרום אמריקה ומיעצת למורים ומורות בהוראה מתקנת וכן למלמדים בת"ת בארץ ישראל וב"ה יש הרבה ביקוש לספרים וללימוד שיטת "במעלות הקריאה\הכתיבה"

גב' כהן, תני לנו קצת רקע. איך הגעת לחבר שיטת קריאה? האם היה לך חלום כזה? האם שיערת ששמך יתנוסס על פני יותר מ-20 ספרים?

השיטה לא התחילה כשיטה, אלא כניסיון לתת מענה לצרכי הילדים. עליתי ארצה מדרום אמריקה כדי לזכות לקנות תורה בארץ ישראל. כדי לרכוש מקצוע, שאוכל להתפרנס ממנו ותהיה לי תועלת בו גם כשאשוב לארצי, למדתי הוראה מתקנת. הכרתי ילדי "חידר" צעירים, שהתקשו בשלבים שונים והתחלתי ללמדם. ככל שהתקדמתי וצברתי ידע וניסיון, גיליתי תופעה כואבת: ילדים רוכשים את הקריאה בכיתת המכינה. לקראת סוף השנה הם לומדים שורוק- קובוץ, מקבלים סידור ומתחילים ללמוד חומש. לא תמיד מספיקים ללמדם את השוואים, ובדרך כלל גם לא מלמדים אותם חטפים ודגשים. הילדים הללו מתקשים בקריאה. חלקם מצליחים לבלוע את תוכן ספרי הקומיקס, בעזרת התמונות המשתלבות. אחרים – לא אוהבים לקרוא. את התפילה – הם לומדים בעל פה. בשיעורי חומש -הם שומעים את המלמד, ומשננים בעזרת המנגינה. הם יודעים לענות על השאלות, אך אפשר לומר שהם מצליחים למרות שלא יודעים לקרוא.

לתלמידים אלו היה חסר תרגול המשך בקריאה. אילו הייתה מודעות לקושי, היו ממשיכים להקצות זמן לקריאה בכיתה ואף בבית. היו עורכים מבצעי קריאה, כדי לעקוב שאכן הילדים הפנימו את הקריאה. יש אמנם תלמודי תורה שמשקיעים בכך. יש כאלו שאף מגדילים לקחת אחריות ובכיתה א' משקיעים בקריאת אונקלוס ובקריאת תהילים, כדי להרגיל את הילדים בקריאה של מילים שאינן מוכרות לילד. אך זו לא המציאות הרווחת.

סקר פשוט בין מורים בכיתה א' מעלה כי הם מזהים קושי בקריאה אצל חלק מהתלמידים, אך לא לכולם יש חומר מסודר לתרגל עמו. רק בהמשך, בכיתה ד', הם לומדים דקדוק, הם לומדים על שוואים וחטפים. חלקם מפנימים למפרע את החלק החסר ומתגברים על הקושי, וחלקם – נותרים מאחור או נשלחים להוראה מתקנת ולתגבור של כל לימודי הקודש.

אילו הייתה שיטה מובנית ומנוסה, שנותנת למורים את התוכן לשיעורים של תרגול בקריאה, היה מענה לקשיים אלו. זו הייתה הסיבה לכך, שמתוך תחושת שליחות החלטתי להרים את הכפפה ולהכין חוברות להקניית קריאה ולתרגול שיטתי שלה.

למה הם צריכים תגבור בכל מקצועות הקודש?

זה פשוט. ועצוב.

אבל אם ילד לא רוכש את הקריאה, הוא מתקשה להיות חלק מהשיעור. הוא חולם, הוא עלול גם להפריע, ובעיקר- הוא לא לומד…

מנהלי חיידרים הודו בפני כי ילדים בכיתה א' יודעים לקרוא טוב יותר מילדים בכיתה ג'. יותר מכך, מחקרים מצאו כי מרבית הילדים הנושרים אינם יודעים לקרוא. אמנם, כשהם צעירים ובכיתות הנמוכות, לפעמים מתגברים על הקושי עם פרסים, לפעמים עם סיפורים, ולפעמים – לא מתגברים.

המסקנה הפשוטה היא שקריאה מדויקת ומוטעמת היא הבסיס ללימוד תורה

ואת ראית את המצב וחיפשת בעצם פתרון.  מה המענה שהשיטה שלך נותנת?

השיטה שלי היא פשוטה מאד. היא מקנה לילדים את החלקים המורכבים יותר של הקריאה, כדי שהילד ימשיך ויקרא. הטענה המרכזית היא שלימוד הקריאה אינו מסתיים בכיתת המכינה ואפילו לא בכיתה א'. כדי שילד ירכוש מיומנות בקריאה, הוא צריך להמשיך לקרוא עם בקרה!

לשם כך, אחרי הספרים הבסיסיים להקניית הקריאה (במעלות הקריאה א' וב', לפי שיטת החידר, או במעלות התנועות א' וב' – לבנות ולילדי הוראה מתקנת) מגיע חלק ג' של במעלות הקריאה. המיוחד בחלק זה הוא רכישת מיומנות בקריאה החל משלב מילה, לשלב משפט אל שלב הקטע והסיפור הקצר. המשפטים לקוחים מעולמם של הילד היהודי. הם מספרים על החגים, על מצוות ומעשים טובים ועל הווי החיים במשפחה. הסיפורים מחנכים למצוות, למידות טובות וליראת שמים, ובעיקר- משרתים את המטרה – רכישת מיומנות בקריאה, תוך התייחסות גם לשוואים ולחטפים.

מה שמיוחד בה הוא הצורה הידידותית שבה החומר מועבר. הטקסטים לקוחים מעולמו של הילד מצד אחד, לדוגמה: טקסטים על סדר היום שלו, על משחקים עם האחים וקשר בין בני הבית. יש גם טקסטים קלילים יותר, על החגים, כמו למשל אלו שעלו כאן לאתר כדוגמה,

בהמשך, יש גם את חלק ד' וחלק ה'.

לחלקים אלו קראתי בעבר "בנין הקריאה", ומטרתם היא כשמם לבנות לילד את בסיס הקריאה, גם לאחר רכישת הקריאה הבסיסית. בספרים אלו נערכת חזרה על האותיות ועל התנועות והיכרות עם דגשים ושוואים, כבסיס לקריאה מדויקת, אך שוטפת. בנוסף, כפי שהקדמתי, השיטה נבנתה מתוך השטח, כלומר, מתוך ההיכרות עם חומר הלימודים של הילדים, אך גם מתוך הכרה של המקומות שהילדים נופלים בהם. לכן, הספר עובד גם על התמצאות בחומש וכולל רצף כרונולוגי של נושאי קודש בחומש, איתור פרק ופסוק בחומש, הכרת מבנה החומש, חשיפה לשפה מקראית ותנ"כית.

בהמשך, לומדים הילדים לקרוא ללא ניקוד ואף לקרוא רש"י.

אז השיטה שלך, בעצם, מלווה את הילד לכל אורך הדרך ברכישת הקריאה?

אכן, זו גם המשמעות של השם "במעלות" – זו הקנייה מדורגת ושיטתית, מאז כיתות הגן ועד שהילד יודע לקרוא רש"י. השיטה אינה מסתפקת בהקניית בסיס הקריאה. לכך, יש שיטת רבות. הייחודיות שלנו היא הליווי המתמשך, לביסוס הקריאה, לקריאה ללא ניקוד ולקריאת רש"י. הכל, תוך עבודה נכונה על יסודות הקריאה, בלי לצאת מתוך הנחה שהילד מומחה בקריאה. המציאות מוכיחה, שילדים רבים לא רכשו את המומחיות ואנו בעצם נותנים כלים מלווים לכל הילדים, כדי שיפנימו היטב את הקריאה, גם כשהיא מאתגרת יותר.

מי קהל היעד של הספרים? האם הם מיועדים לחינוך הרגיל? או להוראה מתקנת וחינוך מיוחד?

אני חושבת שזו אחת המעלות. (ניתן לשמוע את הנמכת הקול בענווה גם מעבר לקו)

אמנם, אם תשאלי מורות להוראה מתקנת, הרי שהספרים נפוצים בכל הארץ והמורות נהנות מהם מאד, בגלל העבודות שמסייעות לקדם את הקריאה אצל הילדים, בכל שלב בקריאה שבו הם נמצאים. אני חושבת שזו שיטה ייחודית, שנותנת מענה לכל אורך רכישת הקריאה ועל כן מורות להוראה מתקנת נעזרות בה ומתקשרות לברר באופן קבוע – האם יצא ספר נוסף?

אך יחד עם זאת, אני יכולה לומר בוודאות, שתלמודי תורה שעובדים לפי השיטה הזו ואימצו אותה לא רק לשלב הקניית הקריאה, אלא משקיעים שעתים שבועיות לביסוס הקריאה גם בכיתות א' וב', מצמצמים את אחוז המתקשים באופן דרסטי וכך חוסכים לאחוז גבוה שיעורי הוראה מתקנת.

אז יש לך ממש בשורה להורים ולמורים!!

אכן, מדובר בבשורה למען ההורים, במיוחד לאלו של ילדי כיתה א' וב' שצברו פערים בתקופת הקורונה. ילדים אלו עלו כיתה, אך נשארו ברמה של הכיתה הקודמת. אמנם, ראוי לציין לשבח את המורים שמחפשים כלים לגשר על הפער. הם מתקשרים ומבקשים חומר, אך לא כולם מכירים את השיטה. הורים ומורים אחראים יכולים לתת לילדים את הספרים של סדרת "במעלות הקריאה,. אלו ספרים עם הכוונה ברורה, כך שגם מי שאינו מומחה בתיווך חומר לימודי, יכול להסביר לילד את ההוראות ולראות את ההצלחה.

אז יש כאן ממש בשורה להורים ולמורים. כל מי שמחפש דרך בטוחה וברורה, יש לו מסלול….

אכן, הייחודיות של השיטה היא המענה המדורג, תוך חיזוק המיומנות דווקא בתחום הקושי. כך לדוגמה, אם ילדים מתבלבלים בין ב' לכ', יהיה להם תרגול עם מילים ממוקדות שמסיעות להם להבחין בכך.

אנחנו מרגישים שכבר עלינו על השיטה…

אז, זה הסוד גם של הכתיבה? איך שם עובדת השיטה?

כן. הדרוג השיטתי, תוך התייחסות למוקשים שהילדים מתמודדים איתה והבהרה פשוטה של הדברים זה הסוד. יש פה עבודה שיטתית של זיהוי הקושי ויצירת מענה בדרך של הוראה שיטתית, ברורה, מוגדרת ומעצימה.

כמו שאתם יודעים, כיום אני עובדת עם ילדי חו"ל. כבר כעשור אני כאן בתפקיד של ליווי והדרכת מחנכים לכך שהילדים יקראו היטב, וירכשו את כל אבני הדרך בשפה. בשנים האחרונות הוצאתי ספרים מדורגים על הקניית כללי הכתיבה, כולל הדרכה ברורה כיצד לכתוב מבחינת כיוון הכתיבה, רווחים ועוד. בתחום זה, אילו הייתה הדרכה מסודרת, היו מרבית הילדים מפנימים את הכללים ולא היו כותבים בכתב בלתי ברור.

סדרה משמעותית יותר היא שרשרת השפה, שבה הילדים לומדים כיצד לדבר את המילים השימושיות נכון, את כללי הדקדוק הבסיסיים, את התבניות המורפולוגיות הנחוצות ועוד. לאחרונה, הוצאתי גם ספרי הבעה וכתיב ובכך השלמתי את המענה לכיתות א-ו. בהתאם, יש גם תכנית לימודים מסודרת והדרגתית לכיתות א-ו, שנותנת למי שמשתמשים בה מענה לכל צרכי הלומדים מכיתות א-ו בתחום השפה: קריאה, כתיבה, הבנת הנקרא המבוססים על שפה שימושית. התכנית כוללת גם הדרכה והכשרה למורים הלומדים על פי שיטה זו.

גאים בזכויות שלך! בוודאי יש לך חלק רב בתורתם של ילדי ישראל.

נאחל לך הרבה סייעתא דשמיא בהארת הדרך לילדים הטהורים בדרכם במעלות….

תודה שפינית לנו מזמנך. אנו בטוחים שהדברים הללו יהיו לעזר להורים רבים ומאירי עיניים למחנכים.

לרכישת הספרים ולפרטים נוספים: 0548407031

 

קידוש והבדלה

יעקב שולח מסר לעשיו אחיו בשובו מגלותו הכפויה, ואומר עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה. רש"י מפרש "עם לבן גרתי – ותרי"ג מצוות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים". כוונתו, שעדיין הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, וממילא אין הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו.

הרה"ק רבי בן ציון מבאבוב הי"ד, העיר על האריכות ברש"י, כי לכאורה היינו הך, יעקב שומר תרי"ג מצוות וממילא ידענו שלא למד ממעשי לבן הרעים. וביאר בנותן טעם לשבח, כי ישנם דברים שמהם יש להישמר, הגם שלא נאסרו מפורש בתורה. ואם תאמר, איכה נדע את הדבר אשר לא דיברו ה' בתורתו הקדושה? העצה היא, כשאנו רואים דבר שהרשעים אוחזים בו באדיקות, בידוע שמדרכי יצר-הרע הוא. גם שאינו איסור מפורש, עלינו להתרחק מדבר זה. וכך מיישב לשונו הזהב של רש"י, עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי, ולא, היינו מה שאינו ממנין המצוות, למדתי להכיר את רעתו ממעשיו הרעים. כי ראיתי את אשר לבן עושה, מזה למדתי להישמר ולא לעשות כמוהו.

אדמו"ר קדוש זה, פעל בחכמתו היתירה להצלת נפש הנוער בדור שלפני השואה. הוא הגבר ראה בעני עמו, חש את המשבר החינוכי הגדול שפקד את 'בני הטובים', והשיב בתבונה נשמות אבודות. בדבריו נותן מרשם מעשי, 'רצפט' בדוק ומנוסה, להצלת הדורות הבאים, והוא, היבדלות מהליכות הגוים. רש"י בפרשה מצטט את רשב"י 'הלכה היא בידוע שעשיו שונא ליעקב'. מדוע נוקט לשון הלכה? אלא, כמו שמכלול ההלכות נחקקו ונקבעו לישר אורחותינו ולשמר את יהדותנו, כך גם שנאת עשיו ליעקב חקוקה היא בכדי להגן על קדושתנו, שלא יטושטשו הגבולות בינינו.

בילדותי היה הרבי בחיידר מאלפנו בינה "מנין שאסור לשרוק? מדוע אין להתהלך עם ידיים תחובות בכיסים? למה מגונה ללעוס מסטיק? כי הגויים עושים זאת! מה שהם 'מקפידים' לעשות, עבורנו זה מגונה!  מיסודות דתנו הקדושה הוא להיות שונה מהגויים, במחשבה בדיבור ובמעשה. כך מכריז הקב"ה (סוף פר' קדושים) וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי… וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי! ורש"י מביא ממכילתא "אם אתם מובדלים מהם הרי אתם שלי!

'משכיל' שאל את הרבי ר' בונים זי"ע "מה לבש אברהם אבינו?" כוונתו היתה ללעוג על דרך החסידים להיזהר מכל שינוי בלבושם המסורתי, הרי פשיטא שהאבות הק' לא לבשו קפוטה ולא חבשו שטריימל. השיב הרבי בחכמתו "אברהם מְכֻנֶּה 'העברי', ואמרו חז"ל כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד. לאברהם הקפיד להיבדל מגויי הארץ. בכל נדודיו הרבים נעמד 'מעבר אחד'. בבואו מאור-כשדים לחרן, ומשם למחוזות כנען, מצרים ופלשת, נשא עיניו ובחן את לבוש גויי הארצות, והתלבש אחרת מהם! לא משנה הצורה והצבע, העיקר – להיות שונה הגויים!

חשוב להסביר לבנינו ולתלמידנו, בנועם אמרים, את תכלית ההפרדה. קרבים אנו לימי החנוכה המאירים. בפיוט 'מעוז צור' המושר בקהילות ישראל יש 'בית' אחד בלבד על נס חנוכה. יְוָנִים נקבצו עלי, אזי בימי חשמנים, ופרצו חומת מגדלי וטימאו כל השמנים וכו'. המשנה מלמדת (מידות פ"ב) כי היוונים פרצו את 'הסורג' ששימש חייץ בין קודש לחול, והודיע שמכאן אין כניסה לגוים. בפיוט לא מוזכרות גזירותיהם נגד עיקרי הדת, שבת חודש ומילה. לא מוזכר הרג הצדיקים והשבתת עבודת המקדש. גנותם ורשעותם היא על שפרצו את המחיצות בין ישראל לעמים!

הבדלה בסגנון דיבור ושירה, צורת הליכה ולבוש, ועוד ועוד, ככל שאנו 'מצוינים' ומזוהים ביהדותנו, כך תישמר קדושתנו. בפרשתנו מתפלל יעקב הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו, ואמרו צדיקים שהוא ירא מֵהָאַחְוָה יותר ממה שירא מֵהָרֶשַׁע. הקב"ה יוסיף לְשַׁבְּחֵנוּ 'הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב'. נזכה לשלימות דורותינו, כדרשת ה'בני יששכר' זי"ע עה"פ בפרשתנו וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵ"ם, נוטריקון שם לשון מלבוש, יעקב שמר עליהם והם שמרו עליו. לא קל לחנך לשמירת 'מרחק-בלימה' מהעולם המפתה. לחנך ולא לכפות, מתוך אמונה בצדקת דרכנו.

                                                                                                                                                                              בהצלחה בעבודת הקודש!

123ymm@gmail.com                                                                  יחיאל מיכל מונדרוביץ'

חנוכייה לי יש ממסמר ומעץ

מהי אומנות ה- ?string art אומנות המיתרים?

אומנות המיתרים משלבת מסמרים וחוטים לתמונות מרהיבות. ומזכירות קצת מיתרים של נבל, מתוחים ויפים….
אמנות זו ,של מתיחת חוט ומסמר היא אומנות ידועה עתיקה, יש הטוענים שבשנות השבעים כך לימדו גאומטריה.
שלב אחר שלב מילאו נפח ומצאו היקיפים. אנחנו נסתפק ביצירה עצמה שהיא מהנה, מחכימה ומתאימה רב גילאי
תזכורת חשובה אנו עוסקים בקראפט – שהיא המלאכה עצמה אם ניתן ביטוי למלאכה שלנו, וניצור על בסיס רעיון מסוים, נוכל לקרוא לקרוא לזה אומנות.

כללי המסמר שלנו:
משטח צריך להיות מספיק עבה וחזק להכיל את המסמר
חוטים – ניתן להשתמש במגוון חוטים שיש אצלכם בבית
• כדאי להתאים סגנון וחוט לאופי המקום אליו מיועד התוצר
חלוקה נכונה של עבודה תגוון ותפיק תוצר מעולה. (מי אחראי על כל חלק)
• העבודה יכולה להיערך בשלבים שונים. חשוב לקשור את החוט היטיב למניעת פרימה באמצע עבודה.
משטח צריך להיות מספיק עבה וחזק להכיל את המסמר חוטים – ניתן להשתמש במגוון חוטים שיש אצלכם בבית כדאי להתאים סגנון וחוט לאופי המקום אליו מיועד
• התוצר חלוקה נכונה של עבודה תגוון ותפיק תוצר מעולה.
העבודה יכולה להיערך בשלבים שונים. חשוב לקשור את החוט היטיב למניעת פרימה באמצע עבודה.

אז קדימה לעבודה!

 

כלי העבודה והחומרים הדרושים הם:

עבודה בעץ אינה דורשת מיומנות מיוחדת ובהסבר קצר כל אחד יכול להוציא מתחת ידו יצירה מושלמת.
רק שחשוב לדעת כיצד לתקוע בבטיחות וכיצד ליצוריצירה מושלמת שתשמש כתמונה ממש. לקראת חג החנוכה הבעל"ט החלטתי להביא לפניכם
הדרכה מקצועית כיצד ליצור קישוט לחנוכה

•גואש שחור
•3 חתיכות עץ בעובי 1.1 ס"מ לפחות
•דפים מודפסים עם איור בנקודות
•גומיות שיער דקות
•חוטי צמר או כותנה
•מסמרים
•פטיש

 

אופן העבודה:


1 . נצבע את משטחי העץ בצבע שחור
2 . נניח את הדף במרכז אחד המשטחים
3 . נתקע מסמרים ברווחים קבועים לאורך הנקודות. שימו לב לתקוע חזק כדי שהמסמרים לא יצאו.
4 . נקרע את הדף הלבן
5 . נחליט יחד על גוונים של חוטים שבהם נשתמש-
אני בחרתי בחוטי נצנץ. ובגומיות
6 . נקשור את החוט בצבע הרצוי לאחד המסמרים הקיצוניים בקשר כפול ונתחיל למתוח אותו מהמרכז כלפי חוץ, מסמר אחר מסמר
7 . לסיום נקשור את קצה החוט למסמר. ונגזור את השאריות שלו.
8 . עשו כך עם כל המשטחים השניים- נסנרים, לקרוע ואז למתוח חוט או גומיות.
9 . לקישוט הוסיפו כל דבר אומנותי שיכול לשדרג את התמונה. כמו אבנים קטנות בראש המסמר וכד'.
10 . להכנת המתלה: תקעו שני מסמרים בדופן העץ העליונה וקישרו בינהם חבל דק
זהו, התמונה שלנו מוכנה!


בהצלחה!
להזמנת ערכות מוכנות חייגו : 055-9191455 או שלחו מייל: hila6033@gmail.com

מחיר הערכה לצרכן: 45 ש”ח.
מחירים משתלמים לכמויות

שח מנהל ת"ת "במשך תקופה הרגשתי כי בת"ת חסרה 'עֲשִׂיָּה'. אמנם למדו, התפללו, הכל התנהל כראוי, אך היה 'יבש'. כמעט ולא היו מבצעים, פעילויות וחוויות. הטיולים מַשְׁמִימִים. והנה, הצטרף לשורותינו מלמד רענן ופעיל, חי ורב פעלים. הוא הדביק את כולם בחיוּת. המקום פורח ושמח. באה ברכה לרגליו".

בבוא יעקב לחרן רואה וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה… וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר. רבותינו לימדונו כי מי הבאר מועטים היו, הרועים חששו פן יבוא האחד וישקה צאנו מבלי להותיר מים לאחרים. לכן הנהיגו שהרועים כולם יחד גוללים את האבן, ויתחלקו במים בְּשִׁוְיוֹן. והנה, יעקב אבינו מעביר לבדו את האבן ומשקה צאן לבן. איך הותר לו? מדוע מפר משטר ראוי של חלוקה שווה בין כולם? אלא, חז"ל אמרו שבבוא יעקב עלו המים לקראתו, והיו המים נובעים ומתרבים במשך כל שנות שהותו. (כך נודע ללבן כי ברח יעקב, כי נביעת המים פסקה). יעקב הביא ברכה! המקום 'חי' בעבורו. גם ברדתו מצרימה הביא ברכת חיים. מי הנילוס עלו, הרעב פסק!

הִנְּךָ רוצה להתפתח ולהתקדם במקום עבודתך? רוצה הערכה ועתיד? תהיה יעיל! תן מזמנך! תגדיל ראש! מכיר אני מלמד בכיתה גבוהה שראה כי תלמידים רבים מתקשים בקריאה. השקיע זמן ו'ממון, למד 'הוראה מתקנת' בכדי לעזור לכלל הת"ת, לא בעבור פרנסה, ולא לבני כיתתו בלבד! הוא נעשה "המומחה" שמקרין ברכה לסביבה כולה. במיוחד בעידן ה'קורונה' מבחינים ב'מלמד להועיל' שממנף מוסד שלם!

כדי להיות משפיע ברכה היה יעקב עמל ומשתדל במלאכתו. הוא עבד בנאמנות. יעקב לא התרשל בטענה כי לבן מרמהו. את העבודה עשה במלואה. אחרי שלבן רימהו והחליף את רחל בלאה, נאמר וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת, וכתב רש"י 'אחרות הקישן לראשונות, מה ראשונות באמונה אף האחרונות באמונה ואע"פ שברמאות בא עליו'. כשלבן רודפו ומבקש רעתו, ניצב יעקב מולו, זקוף-קומה, ומוכיח יושרו, עבד יומם וליל, במסירות ובאחריות ואף בתנאים קשים, כי הוא 'אדם רציני'. זאת צדקתו, הֲגִינוּתוֹ היא הֲגָנָתוֹ!

במדרש נאמר לוּלֵי אֱלֹקֵי אָבִי, אֱלֹקֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי, כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי, אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אלוקים וַיּוֹכַח אָמֶשׁ, חביבה היא המלאכה – מזכות אבות, שזכות אבות הצילה ממון, ומלאכה הצילה נפשות. ב'תנחומא' מסיים 'צריך אדם לעמול ולעשות בשתי ידיו, והקב"ה שולח את ברכתו'! עובדים, משקיעים, משתדלים ולוקחים אחריות. יעקב משרה ברכה, כי מצהיר בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת אֲבִיכֶן.

בחז"ל יש רשימה ארוכה של קווי דמיון בין יעקב לבין יוסף בן-זקוניו, וביניהם 'זה נתברך בית חמיו בשבילו, וזה נתברך בית חמיו בשבילו'. יוסף, כיעקב אביו, היה מסור לעבודתו, ובעזרה לאחרים! לא עשה מלאכתו כדי שהוא יגדל ויתפתח. כך מדייקים בפסוק וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף, וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ. לא נא' שהיה מוצלח (כמו מוכשר, בעצמו), אלא מצליח, בבנין הפעיל, שהיה מצליח את זולתו (כמו מכשיר אחרים). מייעץ לכל אנשי הבית איך הם יפעלו בצורה טובה יותר. כך יעקב ויוסף, וכך כל המביא ברכה בסביבתו.

גם בתוככי הכיתה. תלמידים מזהים את עמל המלמד וחריצותו, רמת מוכנותו, השקעתו בהכנת השיעורים ואת כל הנלווה. דפי עבודה נשלפים, חומרי למידה מעודכנים, תכנית לימודים ברורה, הזמן מנוצל ומלאי הפרסים תמיד שופע. הילדים סרים למשמעתו. נח להם להיות כפופים וממושמעים בְּצֵל מנהיגותו של אדם "העמל בשתי ידיו והקב"ה שולח את ברכתו"!

בהצלחה בעבודת הקודש!

                                                                  יחיאל מיכל מונדרוביץ'

בר פתוח

לקראת חג החנוכה פתחנו בר חינמי ליצירה עצמית, הקונים בדרך… מאירים לנו עוד יום מיוחד בגן.

זהו זמן מיוחד לפתח ולגלות כישורים יצירתיים,

במרחב יצירה מייצרים הילדים עבודות יצירה עצמאיים, הן בהכנת חנוכייה, סביבונים, כדי שמן ושאר כלי בית המקדש.

מרכז יצירה בשיטת "הבר הפתוח" מנגיש אביזרי יצירה שונים וחומרים נפסדים להפעלת הדמיון והיצירה העצמית כל הרוצה ייטול ויצור.

איך בונים בר פתוח?

הבר צריך להיות מזמין, זמין ונגיש!

מי מכין את הבר?

הבר ניתן להכנה או ע"י ילדי הגן או רב הכיתה.

לאחר שאספנו חומרים נפסדים או חומרים מהטבע, יחד עם הילדים. ממיינים את החומרים לפי צבעים וגדלים ניתן להשתמש בבר מצבע אחד ומגוון חומרים או קשת של צבעים ומבחר חומרים.

מניחים על מדף המרכז סלסלות  (ניתן להשיג בחנות פירות) ובכל אחת מהן חומר שונה. כמו: קריפונים, קרעי נייר, שבלונות מותאמות לחג, גפרורים, סיגרים, פונפונים, מדבקות חצויות ושלמות, פלסטלינה זוהרת חתוכה לחלקיקים קטנים, בריסטולים, חתיכות פוליגל או מפל, מנקי מקטרת חתוכים, קופסאות מעדן, חלב קרטון,  ועוד…

תכנון הבר וחומריו יהוו מפתח לכניסה לעולם דמיון רחב,

בל נשכח את סלסילות מכשירי הכתיבה, דבקים, מספרים, לורדים, צבעי גוניס, עפרונות, סרגלים ועוד. נראה לילדים איך אפשר להשתמש בכל חומר לדוגמא קריפון לקימוט או גלגול או עטיפת פריטים קטנים. גלילי נייר טואלט לחיתוך בצורות שונות ובכיוונים שונים, הדבקת מדבקות במגוון טכניקות, פלסטלינה ופנדה במריחות שונות,  ניצור דוגמאות של יצירות והילדים יבחרו איך לשלב את יצירתם האישית.

נחוש את החומר ונבדוק ממה הוא עשוי? האם הוא קשה או רך? גמיש או אולי לא?

נכין משטחי יצירה,

היציבים ביותר הם קרטוני חבילת קורנפלקס שגזרנו. את שאריות האריזה נגזור לריבועים קטנים ולמשולשים ונשלבם בבר החומרים.

חומרים מהטבע משמשים ליצירה למגע תחושה וריח, הביטו על העצים וגלו אותם, ענפים, אצטרובלים בגדלים שונים, עלים, חרובים ועוד… ניתן להכין מהם כמעט הכל מבלי להוציא פרוטה.

כללים חשובים!

לפני תחילת העבודה דרוש תהליך תכנון, נלמד את הילדים לתכנן. כמובן שניסוי וטעיה הם חלק גדול בתהליך ההבניה יחד עם זאת כל ילד יתכנן

  • מה הוא הולך לבנות?
  • אילו חלקים הוא צריך כדי לבנות?
  • האם החומר גדול / קטן מידי בהתאם למשטח העבודה?
  • כמה חומרים יכנסו למשטח?
  • אילו סוגי חומרים ידבקו טוב?

אגב, ילדים המתקשים בתכנון חשוב לצייר להם את תהליך התכנון בהסמלה.

יש לשמור על הסדר ולהחזיר כל חפץ או חומר שהיה בשימוש לסלסלה מותאמת.

קבוצת ילדים משולחן מסוים ניגשים לקחת מהבר ועוברים לעבוד ליד שולחנם.

מומלץ להכין על הדרך דבק בייצור עצמי, מתכון קל ופשוט,

כוס מים וכוס קמח. האח!!!!!!

כמה נחמד שיש לילדים עצמאות בהדבקה, כך הם לומדים לווסת את כמות הדבק לכמות נצרכת,

שני ידיים עובדות יד אחת רטובה יד שניה יבשה.

 

מניחים על מדף המרכז סלסלות קטנות ובכל אחת מהן חומר שונה. כמו: קריפונים, קרעי נייר, שבלונות מותאמות לחג, גפרורים, סיגרים, פונפונים, מדבקות חצויות ושלמות, פלסטלינה זוהרת חתוכה לחלקיקים קטנים, בריסטולים, חתיכות פוליגל או מפל, מנקי מקטרת חתוכים, קופסאות מעדן, חלב קרטון ועוד…

אל נשכח את סלסילות מכשירי הכתיבה, דבקים, מספרים, לורדים, צבעי גוניס, עפרונות, סרגלים ועוד. נראה לילדים איך אפשר להשתמש בכל חומר לדוגמא קריפון לקימוט או גלגול או עטיפת פריטים קטנים.  ניתן ליצור דוגמאות של יצירות והילדים יבחרו איך לשלב את יצירתם האישית

כלל חשוב,

יש לשמור על הסדר ולהחזיר כל חפץ או חומר שהיה בשימוש לסלסלה מותאמת.

קבוצת ילדים משולחן מסויים ניגשים לקחת מהבר ועוברים לעבוד ליד שולחנם.

טרם נתחיל בגזירה צביעה וציור נכיר את אבני הדרך התפתחותיים הצפויים לפי רמות גיל על מנת לפתח את המוטוריקה העדינה.

ציור וצביעה

בני 3-4   מסוגלים לצבוע משטחים קטנים עד בינוניים, אחיזת העיפרון שלהם נעשית באמצעות האצבעות, אך בעת ציור כל היד זזה בתנועה אחת ואין עדיין הפרדת תנועה, הם מסוגלים להעתיק עיגול וקו אנכי ואופקי ודמות בעלת שלוש פריטים  בגיל זה הילדים אוהבים לצבוע במכחול וגואש.

בגיל 4-5 מתחילים לצייר דמות אדם. תחילה ראש ורגליים (ראשן) ובהדרגה עולים מספר הפריטים. מציירים צורות המשלבות קווים אנכים עם אופקיים (צורת פלוס לדוגמה). לאחר גיל 4.5 לערך הילד לומד לצייר ריבוע וקווים אלכסונים וכתיבת שם דומיננטיות ידנית לרוב ברורה מגיל 4.5 אחיזה בוגרת ויציבה, האגודל מונח מול אצבע שתיים ושלוש. קיים תיאום דו צדדי – כי מתחילים להשתמש ביד תומכת לייצוב הדף ומציירים דמות בעלת 3-5 חלקים (לרוב ראש, רגליים, זרועות ואצבעות).

בגיל 5-6 ילדים מסוגלים לצייר דמות איש מתקדמת, עם 6 חלקי גוף ומעלה.  מעתיקים משולש וצורות מורכבות יותר, עם קווים ישרים ברמה בינונית עד גבוהה מעתיקים גם מספרים ואותיות עם קווים אלכסוניים ברמת דיוק נמוכה עד בינונית. משתמשים באחיזת עיפרון יציבה. קיימת העדפה ברורה ליד אחת. בגיל 6 שנים, מעתיקים 2 פריטים כגון עיגול, סימן 'פלוס', ריבוע, משולש או מעוין מתוך דוגמה מורכבת. מוליכים עיפרון בתוך מבוך ומסלולים צרים, מציירים בית דלת חלונות וארובה, מציירים ציורים המכילים מס' פריטים.

גזירה

בגיל 3-5   הילדים מגלים עניין במספריים, מסוגלים להחזיקם  מצליחים לפתחם ולסוגרם , מסוגלים לגזור קו ישר (תנועה של קדימה).

גיל 4-5   גוזרים צורות פשוטות כמו עיגול וריבוע, מזיזים את הנייר ביד האוחזת בעת גזירה.

גיל 5-6   גוזרים צורות מורכבות.

 

חנוכה שמח מלא אור!

 

 

 

 

 

 

 

1...78910111213...24