מלמד שבע מרורים מתלמידו העקשן והחצוף. שבוע ועוד שבוע עברו מתוך התראה וענישה, עליות זעירות לעומת מורדות תלולות. בצר לו פנה למנהל ‘איני יכול עוד. הוא מפריע מאוד בשיעורים, מתפרץ ומתחצף, דווקא בלימוד הוא מצליח. לדעתי עליו ללכת ליועץ רגשי, לסדרת שיחות אישיות. אנא, כב’ המנהל, עזור לי! עזור לו!’ המנהל חשב במצח חרוש והשיב. ‘יש לי עבורו יועץ! קח אותו אתה, פעמיים בשבוע, לשיחה אישית בשעות הערב’. ‘אני?’ קפץ המלמד ‘איך אוכל לעזור לו?’ ‘כאשר תתקרבו זה לזה – הבעיה תיעלם!’
שלמה המלך מסר לנו כלל בחיים והגדיר קשרי הגומלין בין אנשים “כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם”. כשם שהמביט במים רואה בהשתקפות את תוויות פניו, כך יחס האחר כלפינו משקף במדויק את יחסינו אליו. מה שאני מרגיש אליו בליבי – כך חברי מרגיש עלי בליבו. כאשר אני אוהב אדם בליבי – גם בליבו מתעוררת אהבה. אם אני מרגיש, חלילה, שאדם שונא אותי, הרי זה בגלל שיש בליבי שנאה כלפיו.
בסוף פרשתנו מצווה רבקה אמנו את יעקב בנה לנוס לחרן, לבית אחיה לבן, מפני עשיו אחיו המבקש להורגו. והיא אומרת “וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ – עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ, וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם”. כפל הלשונות מעורר שאלה, למה הוכפלו הדברים בתורה?
פירש הג”ר יצחק מוולוז’ין שאכן על יעקב לשהות בנכר עד שעשיו אחיו יירגע. ומתי זה יקרה? מתי עשיו ישוב מכעסו? מלמדת אותו רבקה אימו יסוד: עשיו יירגע כאשר ‘ישוב אף אחיך מִמְּךָ’, מליבך! שהרי גם יעקב כעס על עשיו שבגללו נאלץ הוא לנדוד לבית לבן הארמי, לצאת מארץ ישראל, ולהתרחק מהוריו הצדיקים. וכאמור, כעס הוא ‘דו צדדי’! כמים הפנים לפנים! כאשר אתה תירגע עליו – גם הוא יירגע עליך.
כאשר אנו מחנכים את ילדינו ותלמידינו למידות טובות, חשוב לתת בידם כלים לזהות ולהתגבר על נפילה בטוהר המידות. להעניק כלים לניהול כעסים ולפתרון קונפליקטים. כלי ראשון: זיהוי. כאשר מבינים את הסיבות לתבערה אנושית, מכירים את הגורמים לכשל בתקשורת בין-אישית, ניתן לעבוד על התגברות.
מסופר על צדיק שעבר עם תלמידיו בשוק העיר, ולפניהם קבוצה של סוחרים שצועקים בכעס זה על זה. פנה הרב אל תלמידיו בחיוך, ושאל “למה כשאנשים כועסים הם צועקים?” תלמידיו חשבו, ואחד השיב “אנחנו צועקים כי מאבדים את הרוגע שלנו”. “אבל למה לצעוק כאשר האדם השני עומד ממש לידך, הרי אתה יכול לומר לו את דבריך בשקט?” התלמידים הציעו תשובות נוספות, אך הם הרגישו שאינן נכונות.
לבסוף הסביר הצדיק בעצמו לתלמידיו: “כשאנשים כועסים אחד על השני, ליבותיהם מתרחקים. כדי להתגבר על ‘המרחק’ הם צועקים, לשמוע זה את זה. ככל שכועסים יותר, מתרחקים עוד – וצועקים עוד.”
“ומה קורה בין חברים טובים? הם לא צועקים זה על זה, אלא מדברים בְּרַכּוּת, מתוך שליבותיהם קרובים. המרחק ביניהם, או שהצטמצם לגמרי, או שהוא קצר מאוד.” הצדיק המשיך “ומה קורה כאשר אוהבים עוד יותר? כבר לא צריכים לדבר בכלל, הם רק לוחשים. וכך, אהבתם מתחזקת. לבסוף, גם ללחוש כבר לא צריך. בשיא האהבה מביטים אחד על השני, וכך ‘שומעים’ ומבינים זה את זה. לכן חשוב מאוד: ברגעי כעס לא לומר מילים שמגדילים את המרחק ביניכם, כי יצטרכו לצעוק עוד ועוד… עד שלגמרי יפסיקו לשמוע…”
כאשר באמת ‘הלבבות קרובים’ כל אחד מצמצם עצמו ונותן מקום לאחר, מקום של כבוד. מביטים בעין טובה על הצלחת האחר. כאשר חשים התרחקות, נשתדל אנחנו להתקרב ראשון, כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים..
בהצלחה בעבודת הקודש!
להארות והזמנות 123ymm@gmail.com יחיאל מיכל מונדרוביץ’
