בחזון ‘אחרית הימים’ מנבא ישעיהו (י”א ו’) וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו. ומה החידוש בכך? הרי כבר היה לעולמים! בתיבת נח חיו בשלום תחת קורת גג אחד אנשים עם בהמה חיה ועוף, טורפים לצד זוחלים! אלא, בתיבה התאחדו מול סכנת מות ששררה בחוץ. לעתיד לבוא נחיה בשלום, כדברי הנביא (שם, פסוק ט’) כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה’ – כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים! כמו במבול שמי הים כפו עלינו אחדות, בקץ הימים נדע אחדות!
נפרדים אנו ברגשי טוהר מירח האיתנים, ועומדים כבר “אחרי החגים”. הללו ימי ‘חזרה לשיגרה’, אך נגיף הקורונה ממאן להניח לנפשנו ולאפשר שיגרה ברוכה. יתכן, והקב”ה, רופא כל בשר, ממתין שנשלים להפיק לקחי המשבר. בחודשי הבידוד והסגר הרבים למדנו “להכיר זה את זה”. שהינו, כולנו יחד, בבתים ללא יוצא וללא בא. שכנים התפללו יחד מבלי מחיצות עדות, נוסחאות ומנהגים. בכדי להיפטר מ’בידוד’ נשאף ונקבל על עצמנו לחיות ‘יחדיו’!
משל ילדים מספר כי הצבעים התווכחו מי החשוב ביותר, ומי הכי תועלתי ומשמעותי בעולם. הירוק טען שהוא מסמל צמיחה וחיות, ולעומתו התעקש הכחול שאי אפשר ללא כחול הרקיע ותכול הים. האדום הסביר שהוא צבע החיים והרגש, והצהוב הזכיר שללא שמש צהובה אין חיים בעולם. כל צבע מצא את ייחודו, והארגמן עם תכונותיו המלכותיות, והכתום עם ערכי בריאות. שמע השמים דבריהם והציע “אני אוריד גשם, תחזיקו ידיים שלא תאבדו!” והנה, ראו שכאשר מתאחדים ומשתלבים, יוצר הגשם קשת מרהיבה ביופייה! הצבעים יחד הם ‘הכי חשוב ויפה’!
בתום המבול הראה הקב”ה לנח קשת בענן, עם שבועתו לא להוסיף לשחת כל בשר. רבינו הרש”ר הירש מבאר כי הקשת מסמלת רבגוניות החברה. גזר דין בדור המבול נחתם כי גזלו ועשקו, מושחתים היו בין אדם לחבירו. התיקון נלמד מאות-הקשת. חֲיוּ בשכנות מכבדת, שִׁמְרוּ על רכוש הזולת, נַהֲגוּ בעין טובה, וכך לא יהיה עוד מי מבול לשחת.
יהודי חסיד עצר מונית, ובכניסתו פנה אליו הנהג “בוקר טוב!” השיבו החסיד “בוקר טוב, אחי!” סנט בו הנהג “אחי? וכי אחים אנחנו? אתה חרדי ואני כלל לא דתי!” אמר לו החסיד “למדנו שכל ישראל אחים!” “מי לימד אותנו כך?” שאל הנהג. החסיד הכריז “אדולף היטלר!“. הנהג נבהל לשמע ‘שם רשעים ירקב’. החסיד ממשיך “כן כן! בשואה לא הבחינו בין דתי לחילוני, בין אשכנזי לספרדי, בין עשיר לעני. על כולנו גזרו הרג וכליה, כי כולנו אחים!”
נחנך את ילדינו, בעיקר בדוגמא אישית, בהבנה שיש צבעים רבים בעולם, וכולם שייכים לקרן אור אחד. למעלה ממאה פעמים קראנו עתה ה’ אוֹרִי וְיִשְׁעִי, הקב”ה, ברא צבעים רבים, מנהגים, עדות וחוגים. למה מתאחדים וחיים זה לצד זה רק בימי המבול, בעתות משבר, מול שכול ואובדן. בהר סיני התאחדנו, כי התורה מלמדת לחיות בשלום.
אחרי משבר דור המבול, חיו אנשי ‘דור הַפַּלָּגָה’ באחווה מיוחדת [אגב, לא ‘דור הַפְלָגָה’, הם לא הפליגו בים, אלא הִתְפַּלְּגוּ], כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים. אך פתאום כאשר הקב”ה ירד ובלל שפתם, לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ, אומרים חז”ל “זה שואל לְבֵנָה וזה מביא טיט וזה עומד ופוצע את מוחו”! מה קרה? בגלל שלא מבינים – הורגים? הזאת אחדות? דרש רבינו אהרן ליב שטינמן כי אחדותם לא היתה לשם שמים! אחדות שנועדה לכוחנות, לפגיעה באחר, לעליונות ולשתלטנות, קורסת בשעת מבחן! היא טומנת בְּחֻבָּהּ שנאה וקנאה עזה, עד כדי רציחה!
זאת ועוד, בימי השלטון הסטליניסטי היה חשש בעולם כי כח ‘ברית-המועצות’ יגבר בזכות אחדותם. אמר בחכמתו הרמ”מ מליובאוויטש כי אנשי דור הפלגה נכשלו למרות אחדותם, כי לא היתה אמיתית, הם היו מאוחדים בסגידה לנמרוד מלכם בלבד. כך גם הקומוניסטים, “אינם ‘עַם אחד’, אלא ‘עַם של אחד'” – וזאת אינה אחדות אמיתית”.
ישנם צבעים רבים. צייר אומן יודע כי דווקא צבעים שונים, המבליטים ניגוד, מייפים את הציור הגדול, המאוחד.
רוב נחת והצלחה
להארות ולהזמנות 123ymm@gmail.com יחיאל מיכל מונדרוביץ’
