הרה”ק רבי נחום מטשרנובל בעל ה’מאור עינים’ נאסר ע”י השלטונות בגין עלילה בדויה. ישב לו הצדיק במסגר ומהרהר בתשובה, ‘על מה עשה ה’ ככה’. בא צדיק נסתר לבקרו, ואמר “הנה אברהם אבינו, אוהבו של ה’, מְצֻוֶּה לנדוד, לך לך מארצך, וכל זאת למה? כי אברהם הינו עמוד החסד, ביתו פתוח מד’ רוחותיו להכניס אורחים. ביקש ה’ שאברהם יקיים מצווה זו ב’הרגש’. לכן ציוה עליו לנדוד מארצו שיחוש בנפשו את טעמו של ההלך והאורח. גם אתה זכית לכך! – מסביר לו הצדיק נסתר – כל ימיך אתה עוסק ב’פדיון שבוים’. בשמים מרוצים ממעשיך. ביקשו להטעימך קמעא בטעם המר של הכליאה במאסר. מעתה תרגיש את השבויים ומעתה תפעל למענם ביתר שאת, אחר שֶׁחַשְׁתָּ על בשרך את סבלם של יושבי חושך וצלמות”.
צעד ראשון בהגשת סיוע לתלמיד היא הרגשת מצוקתו. מורה טיפולית סיימה לאבחן ילד מתקשה, ופלטה לעברי: “אני ממש מרחמת עליו. הוא כל-כך רחוק מהכיתה, הוא בכלל אינו מסוגל, בינתיים, לְבַצֵּעַ מטלות ולעמוד בדרישות. הוא ממש אסיר! כיצד אינו משתגע?” האמת הַמָּרָה היא שהוא כן משתגע, וגם מְשַׁגֵּעַ אחרים. מורה רגישה זו הצליחה לקדם לו בס”ד, כי הבינה לנפשו, והבינה את הגורם להתנהגותו הקשה.
הגה”ק מצאנז-קלויזנבורג שמע על מחטי אינפוזיה חדשים, דקים יותר, ולכן החדרתם לווריד פחות כואבת. ביקש הרבי ממנהל מרכז הרפואי ‘לניאדו’ לייבא מחו”ל מחטים אלה. הלה טען שהמחטים הקיימים עלותם נמוכה, והם ‘כמעט’ באותו עובי, כך שאין הַצְדָּקָה להוציא סכום כה גדול. “הרי המחטים החדשים ‘רק טיפה’ יותר דקים”. הציע האדמו”ר להציגם בפניו. כשהמנהל הביא את שני המחטים, דרש ממנו הצדיק, שהוא, המנהל, ידקור ויחדיר לעצמו שני המחטים, אחד מכאן והאחר מכאן, להרגיש בעצמו מה ההבדל…
בעמדנו מול כיתה ובה תלמידים מתקשים, מצוקתם נעשית מצוקתנו, כי קשה לנו להבין נפש המתקשים, ולהכיל הפרעותיהם. האם אנחנו כן יודעים לקרוא בשפה זרה? האם נסינו להתרכז בהרצאה כאשר באולם הסמוך נערכת חגיגה עם מוזיקה בעוצמה מחרישה? איך אנחנו כן נְתַּפְקֵד ביום בו נשברו לנו המשקפיים?
כך יש להרגיש גם את השוני התרבותי, הקושי החברתי, הרקע השונה של כל אחד ואחד. אברהם אהב את כולם, גם ‘המרוחק’, כי גם אביו היה ‘תרח‘! הוא לא הביט ב’עמי הארץ’ במוזרות! אדרבה, הוא הבין אותם! גם הוא ‘היה שם’! הוא האמין – מתוך ניסיון אישי – שניתן להפיק מהם מצוינות! הג”ר שמעון שקאפ זצ”ל פירש את דברי חז”ל המובאים ברש”י בראש פרשתנו ‘ וֶהְיֵה בְּרָכָה – בך חותמין’ שהחתימה של הגלות תהיה כאשר ישכילו להפוך ‘בני תרח’ רחוקים ל’אברהם’! בך חותמין! בדוגמתך! כאשר יוציאו ‘יקר מזולל’. בשביל כך נדרשות הבנה ורגישות. לא שיפוטיות, לא התנשאות ח”ו, רק הרגשה עמוקה של אהבה.
מלמד צריך להבין את האב שאינו מעמיק עם בנו בשינון החומר, מתוך חוסר יכולת וידע! לא כל אֵם יודעת להכין את בנה למבחנים, ולא בכל בית יש מאגר סיפורים להביא לכיתה על כל מועד ועל כל גדולי ישראל. את הגאולה נקרב בזכות ההשקעה בחלשים והבנת קשייהם, בטיפוח ‘בני תרח’ ואהבתם כמות שהם, בלי שהקב”ה יתן לנו ח”ו ‘לטעום’ ולהתנסות בביתנו בטעם המר של ילד מתמודד או מתמרד רח”ל.
יש טוענים שאין מושג ‘טיפול בילד בעייתי’ כי הסוד הוא טיפול בעצמנו. בלי שינוי תפיסה בנפשנו והרגשת קשיי הזולת, לא יועילו לילד מכלול טיפולים. כשאנו אוהבים ואכפתיים – בנינו פורחים לתפארת.
בהצלחה בעבודת הקודש!
להארות והזמנות 123ymm@gmail.com יחיאל מיכל מונדרוביץ’
