אני רוצה ארטיק עכשיו!!!

דחיית סיפוקים היא היכולת לדחות את מה שאני רוצה, לא מדובר על ויתור כי אם על דחייה והמתנה

למועד אחר בד”כ רחוק יותר. בקיצור לא עכשיו!! כמה קשה…..

היכולת לדחות סיפוקים היא יכולת נפשית חשובה מאוד, שהולכת ומתפתחת עם הגדילה הפיזית אך לא רק. למעשה כדי שילד יצליח לדחות את מה שהוא רוצה הוא זקוק לפחות בשנים הראשונות למבוגר שיודע איך לסייע לו לצלוח את המשימה הקשה הזו או בשפה המקצועית מבוגר שיתווך לו ויעזור לו לעבור את הגשר וכך לאט לאט נבנים כוחות הנפש של הילד, ממחקרים אנחנו יודעים שאחת התכונות החשובות ביותר להצלחה בחיים היא היכולת לדחות סיפוקים.

אם נתבונן על תהליך ההתפתחות של הילד, כבר מרגע לידתו הפעוט נדרש לדחות סיפוקים, מבלי שהסביבה עושה מניפולציה כל שהיא, עצם העובדה שהוא רוצה עכשיו לאכול אבל הבקבוק לא מוכן או שהוא חייב החתלה ולכן הוא נאלץ להמתין לארוחה כל אלו מאלצים אותו להמתין בעל כורחו, ומבחינה נפשית זה התסכול הזה שדווקא בונה אותו ומסייע לנפש שלו להתחיל ולצמוח. (דרך אגב, אסור לתת לפעוט רך להמתין זמן רב מידי מעבר למה שכבר כך מתרחש, כי אז הנפש שלו תחווה את ההמתנה הממושכת כחוסר היענות לצרכים, ושוב לא מדובר בהמתנה ממושכת חד פעמית אלא התנהגות הורית שחוזרת על עצמה שוב ושוב ושוב ושוב). אז היכן הדברים מסתבכים? מדוע כל כך הרבה ילדים לא מצליחים לדחות סיפוקים והופכים לילדים ונערים שרוצים הכל כאן ועכשיו ועושים הכל כדי להשיג את הסיפוק המיידי? מדוע כל כך הרבה ילדים מופנים לטיפול רגשי בתלונה שלא יודעים להמתין ואם הסביבה מנסה לתסכל אותם מגיע התקף זעם, בכי בלתי פוסק וכו’ עד שההורה משוכנע שהילד הזה לא יכול לדחות סיפוקים, ומאבד אמון בכוחות הנפש של ילדו?

הסיבוך מתרחש בדרך לשם…, היות והילד מגלה התנגדות מאוד מאוד חזקה לגבולות, לכך שהוא לא  יכול לקבל את הדבר עכשיו, זה מאוד מאוד קשה לו ולכן הוא מתפרק מעט באופן נפשי, הוא כועס, הוא מפגין, הוא בוכה, הוא מעניש ועוד… ההורה מנגד, חייב להאמין בעצמו שהוא יעמוד וישרוד את הקושי של הילד לדחות את הסיפוק, וחייב להאמין בילד שלו שהוא יצליח בסוף למרות הקושי. לדחות סיפוקים אין משמעו לומר “טוב בסדר אני מסכים”, אלא להצליח לדחות למרות הקושי, כשילד מתקשה לדחות סיפוק זה הכי נורמלי שיכול להיות, בפרט בגיל הרך שזה אומר 0-6, עם הגדילה נצפה לראות שהיכולת הזו מתפתחת והילד מצליח לפעמים, פעם יותר ופעם פחות. הרבה מאוד הורים מתבלבלים, מתייאשים, או מתעייפים בדרך ומאמינים או שהם לא יצליחו “אין לי כוח, אני לא יודע ולא יכול” או שהילד לא יכול “את לא מכירה אותו, את יודעת מה שהוא עושה אם אומרים לו לא?”. ולכן כל הורה שיש לילד שלו קושי משמעותי לדחות סיפוקים והוא וויתר לו, חייב לשנות קודם כל את העמדה הפנימית שלו ורק אז לצאת לשינוי עם הילד.

זכרו! ללא מבוגר מתווך הילד לא יצליח!