בשבוע של הילולת רשב"י נשתדל ללמוד משהו מדבריו וממעשיו. רשב"י ותלמידיו נקראו 'חבריא', חבורה קדושה. למרות שהיו רב ותלמידים, ובין התלמידים היו קבוצה ראשונית לעומת אלה שבאו בהמשך, היו כולם יחד בחבורה, באהבה ואחוה. זהו בעצם לימוד גדול שניקח מרשב"י ותורתו, כפי שנא' בפרשתנו וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ. אחים חיים יחד!
בשנותי הראשונות כמלמד מתחיל שמעתי כי בעיר גדולה מרוחקת ערך מלמד 'דפי עבודה' על משניות שלימדתי. היו אלה הימים לפני שה'מייל' ומאגרים ממוחשבים הנגישו חומר לימודי. איתרתי את מס' הטלפון של אותו מלמד (לפני שהניידים נכנסו לכיסינו…) וביקשתי "האם אוכל לקבל עותק של דפי העבודה, שתלמידַי ייעזרו בדפיך. אשלם כמובן דמי השכפול.". ההוא חשב והשיב "היות ואני חושב להוציא ספר, אינני מעוניין להעביר חומר". ניסיתי לשכנעו "אנחנו בערים מרוחקות, בכיתתי יש בקושי מנין תלמידים, לא נראה לי שזה יפגע בתפוצת ספרך העתידי…" אך הוא דבק בסירובו. באותו רגע החלטתי בלב, כל החומר 'שלי' – בל"נ אחלקו ביעקב ואפיצו בישראל, לתועלת מלמדים ותשב"ריהם!
כמחנכים השואפים להגדיל כבוד שמים נפעל להידוק האחוה בקרב הצוות, לנהוג בעין טובה, ולשאת עם אחרים בעול. לאחרונה שיבצתי מורה צעיר בת"ת. מדי כמה ימים אנו מקיימים שיחת עדכון, מאזין ומעודד, מקשיב ומדריך. הוא מספר כי שואב כוח מהתמיכה שמקבל מעמיתיו ב'חדר המלמדים'. כולם משתדלים לסייע לו ב'טיפים' ובעידוד.
קבוצת אנשי עסקים מחו"ל, חלקם נכרים, קיימו השתלמות באוניברסיטה בישראל. ערכו יום 'סיור לימודי' בירושלים. במהלך היום אמר המדריך "כעת נבקר באחד המקומות המרתקים ביותר שאני מכיר בעולם". תוך שההסעה מתפתלת בסמטאות הצרות, מאתגרם המדריך: "אנא, ניסו לחשב עפ"י ידיעותיכם וניסיונכם: מוסד חינוכי עם כשמונת אלפים תלמידים, מה יהיה שטחו?" החלו לחשב ולדון: אולמות הרצאה וכיתתו לימוד, מדור מינהלה ולשכות הבכירים, אגף מחשוב ושטחים ירוקים, מעונות סטודנטים וחדרי ספח, היכלי עיון וספריות… נתנו השערה שמוסד עם כמות זו של תלמידים יתפרס על 200,000 מ"ר, מינימום. הרכב חונה, והמדריך מכריז "ברוכים הבאים לישיבת מיר! כאן תראו למעלה מ8000 לומדים – בשטח של 3500 מ"ר בלבד! כל תלמיד תופס כחצי מ"ר בלבד, עליהם 'אחראים' כעשרים אנשי צוות בלבד, והכל מְנֻוָּט בידי מנהל יחיד, האחראי על קבלת התלמדים, תכנית הלימודים, והניהול התקציבי!"
אנשי העסקים נדהמו, ונכנסו לישיבה. בתי המדרש מלאים עד אפס מקום. הלומדים כה שקועים בלימודם שאפילו לא הבחינו באורחים. עברו קומה אחר קומה. בכל פינה אפשרית – או בלתי אפשרית, בחדרי מדרגות, 'על כל בלטה פנויה', ישבו ולמדו. מחזה מרגש! מדהים! נקבעה להם פגישה עם ראש הישיבה. "אל תיבהלו ממצבו הגופני", אמר המדריך "האיש מתמודד עם מחלות רבות…". נכנסו לבית פשוט עם ריהוט בסיסי ביותר. ראש הישיבה הג"ר נתן צבי פינקל זצ"ל שמחלת הפרקינסון פגעה בכל מערכות גופו, דיבר בקושי, אבל קיבל אותם במאור פנים. אחד האורחים אזר אומץ ושאל "כולנו מנהלים של חברות ומפעלים. סיירנו בישיבה ונדהמנו מהאוירה, איך זה עובד? מה הסוד?".
חייך הרב חיוכו הצנוע והסביר "ידידי הנכבדים, היודעים אתם מה ההבדל בין אדם לבין בהמה? כשבהמה רוצה משהו היא תפעל להשיגו בכל דרך, גם תדרוך ותרמוס כל מי ומה שבדרכה. לעומת זאת, האדם מסוגל לוותר על רצונותיו כדי לא להזיק לזולתו. האדם מסוגל גם לגרוע הנאה מעצמו כדי להיטיב לחברו. כאן בישיבה חיים בני אדם. כאשר חיים בדרך זו, אין לאף אחד בעיה!" הקבוצה יצאה מוקסמים, אחד המנהלים סיכם "למדתי את 'תובנת חיי'. במקום להתחרות ולהציק, להתנגד ולרטון, כדאי 'לפרגן' לאחרים, ניתן למתחרים לחיות לצידנו. כולנו נרוויח ונחיה טוב!".
מפרשתנו ניקח דיני האכפתיות והערבות ההדדית, לא כוחנות, לא שנאה ותחרות, יש מקום לכולם! התורה מלמדת כיצד לנהוג כבוד בעבד, ק"ו בפועל יהודי, ובן בנו של ק"ו בילד יהודי. השונא מתחרה חושף חולשתו, המעניק 'מקום' לצידו לאחר מוכיח גדולה, יציבות, ואמונה בצדקתו. הצועק "אני – ואין זולתי" מכריז בעצם על חולשתו וחרדתו.
בעומדנו מול מדורת אש לכבוד אדוננו בר-יוחאי נתחבר לתורתו ולימד "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים"… נזכה לחמם זה את זה באש של אהבה, ולא חלילה לבער באש המחלוקת המכלה.
בהצלחה בעבודת הקודש!
123ymm@gmail.com להארות והזמנות יחיאל מיכל מונדרוביץ'
