רבות נדרש על דברי חז”ל (יבמות קי”ד) המובאים ברש”י הק’ בפתח פרשתנו “אֱמוֹר וְאָמַרְתָּ – לְהַזְהִיר גְּדוֹלִים עַל הַקְּטַנִּים”. ידועים דברי רבינו הק’ רבי אלימלך מליז’ענסק שלכל אדם יש זמנים ‘גדולים’, ימי אור, זוך וזוהר. וחובה לממש ימים אלה כהכנה נפשית לקראת זמנים ‘קטנים’. חשוב להזהיר, להאיר ולהקרין, מימים הגדולים אף לתוך הימים הקטנים.
‘אין מקרא יוצא מידי פשוטו’. שנות הילדות הם ‘ימי זוהר’ בהם הצעיר מודרך ומושגח, מוגן ומטופל. אישיותו מתעצבת והוא צובר ‘ריגושים רוחניים’ שילוו אותו ויעמדו לו בהמשך חייו. ילד רוצה ‘כיף’ – ויש להראות לו ה’כיף’ שבאידישקייט, האושר שבקיום תורה ומצוות. הקב”ה לא ביקש להכביד עלינו ולהציק לנו, אלא לרומם ולענג באמת. הבה נלמד חשיבות ‘טעינת המצברים הרוחניים’ ממעשה שהיה עם איש האשכולות הג”ר אברהם גניחובסקי זצ”ל.
הרב נערך לצאת מביתו בב”ב ירושלימה, להרבצת תורה בישיבת הגאון מטשעבין. נועל נעליו וחובש מגבעתו. בא לענוד שעונו, אך הוא מחליק מידו לארץ. השעון נעצר. שעון עבור הרב כ’תשמיש קדושה’, לדעת אימתי הנץ החמה, מנחה-גדולה וכדו’. הציע בנו כי בדרך לאוטובוס יקנו שעון חדש. בחנות מבקש הרב מהשען שינסה לתקן את השעון, לפני שרוכש אחר. השען בודק, ‘מטפל’, ומחזירו לרב, “הרי שלך לפניך. החלפתי בטרייה, הכל בסדר”. רבי אברהם, שהיה עמקן ומתבונן, תמה. “סלח לי אדוני, השעון נחבט ברצפה והתקלקל. הבעיה אינה בבטרייה!”. הסביר השען “השעון והבטרייה נושנים. כל עוד והשעון על ידך, הבטרייה החלשה פעלה. החבטה ‘עצרה’ את הבטרייה ה’גוססת’.”.
בצאתם פונה הרב לבנו ואומר בלהט “פרק ב’עבודת-השם’ לִמְּדָנוּ השען! היה שווה להגיע!” הבן אינו מבין כוונתו, מה הקשר בין שעון תקול לעבודת השם? אצל רבי אברהם הכל קשור! הוא מסביר “ידוע שיש שרידי שואה שאיבדו אמונתם בשנות הזעם ל”ע. איננו רשאים לדונם כי לא מבינים כלל מה עבר עליהם. אך תמיד תמהתי, הרי אני מכיר אנשים שיצאו מאושוויץ מחושלים כפלדה באמונת איתן! גיבורי הכוח רבים מפשילים מדי בוקר שרוול כתונתם, ועל ‘מספר האימה’ החרות בזרועם קושרים תפילין ונקשרים לה’! האם הצרות מייאשים או מחזקים? בונים או הורסים?”
“השען הסביר שהכל תלוי בבטרייה! בטרייה מלאה וטעונה עמידה אף מול חבטות! אבל, בטרייה חלשה ועמומה, כזו שהיתה בשעון שלי, שובקת חיים ברגע הנפילה. כך בחיים שלנו! הקב”ה הכין לכל אחד ‘תוכנית אישית’, הכוללת עליות וירידות. שעות אור ושעות חושך. בטרייה חזקה, נשמה טהורה וטעונה, שורדת קשיים, ואף מתחזקת בחושך!”.
שנות הילדות והנערוּת הן תקופת ‘טעינת מצברים’. נמלא נשמותיהם במטעני רוח וחדוה יהודית. לימוד משמח המביא לידי מעשה, חיזוקים באמונה וביטחון, ריגושים רוחניים ושמחה של מצוה. שלמה המלך מכריז ב’קהלת’, ספר שכתב בזקנותו אחרי שכבר ‘עבר משהו בחיים’: שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶךָ… וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה… כאשר שנותיך הצעירות בריאות, מְעֻנָּגוֹת ברוחניות, תשרוד בימי הרעה!
בפרשת השבוע נלמד מצוות ‘קידוש השם’. וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֹתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם… וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו’. בפירושו מזכיר רש”י הק’ את מעשה ‘קידוש השם’ של חנניה מישאל ועזריה שניצבו בעוז רוחני מול נבוכדנצר, והושלכו לכבשן האש למען קדושת ה’. נשׂים-לב כי נחטפו והובאו לבית המלך כשהיו נערים צעירים, בקושי באו לגיל מצוות, כמתואר בפתח ספר דניאל. הם קידשו את השם, ומהם לומדים! שׂוּמָה עלינו להתבונן בבנינו הצעירים, לדמיין אותם ‘ברגע ניסיון’. אם יש בקרבנו חשש… – חשוב שנסיק מסקנה ולהתחיל לחנך בצורה מטיבה.
נַטְעִים תלמידינו חוויית רוחניות ומתיקות בלימוד, נקדשם בקדושת השבת, ‘נְיַדְּעֵם בִּן עֶרֶךְ תְּפִלָּה’, נשכילם בפנימיות המצוות וטעמי המנהגים, נעשירם מאוצר סיפורי דעת מגדולי הדורות, נעודדם לשיח, נשמע דעתם, נטעין מצבריהם!
אחרי ‘פרשת המועדות’ ודיני מנורת המקדש ולחם הפנים המרגשים והמקודשים חותמת הפרשה במעשה ה‘מגדף’. איך התדרדר משמחת המועד ויופי המצוות – לגידוף? כי הורים ה’בעייתים’ לא הנחילו לו ריגושי קודש! מעולמו יצא!
“אֱמוֹר וְאָמַרְתָּ – לְהַזְהִיר גְּדוֹלִים עַל הַקְּטַנִּים” נזהיר את הגדולים: חינוך הקטנים – באמירה רכה בלבד! אֱמוֹר וְאָמַרְתָּ!
בהצלחה בעבודת הקודש!
123ymm@gmail.com להארות והזמנות יחיאל מיכל מונדרוביץ’
