לפני שלשה עשורים הייתי בשנותי הראשונות בעבודת הק’ כמלמד. קיימנו בת”ת מבצע לימוד שנתי שכלל תכנית שינון אינטנסיבית ומבחנים רבים. בחודש המסיים של המבצע, לקראת הכתרת ‘החתן’, ערכנו מיונים אחרונים, ובחני פתע. המבצע היה עמוס, מלווה במגוון חוויות ונסיעות למבחנים אצל רבנים. השגנו הצלחות שלא דמיינו.
כשבוע לקראת המעמד המרכזי, התקשר אלי אבא של אחד התלמידים. בקול ענות חלושה שאל האם זה נכון כי בנו הוא בין המועמדים לזכות ‘בכתר’. “אנחנו משפחה פשוטה. בחיים לא היו אצלנו מנצחים וחתנים. אתה בטוח כי לא ‘יכתיבו’ לך מי יזכה? לא ‘יחייבו’ אותך להכתיר ‘ההוא המיוחס’? הסברתי לו, כי האמת נר לרגלנו ואיש לא מכתיב ומחייב, זולת המציאות. בנו הוכרז כחתן! האב בכה בהתרגשות – “לא האמנתי ש’אנחנו’ נהיה מכובדים!”.
ל’ייחוס’ יש מעלות גדולות, וכבר מצאנו בתורה את ערכו הרם. אך עלינו להאמין כי כל יהודי ראוי להיות ‘יחסן’. חובה לתת הזדמנות נאותה ושווה לכולם. בשב”ק האחרונה למדנו ב’דף היומי’ קריאת חז”ל “היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה” (נדרים פ”א). לא לעניים בממון בלבד, כוונתם. ישנם תלמידים מדהימים ממשפחות עוני שונות, עניים בדעת, עניים בתרבות, עניים ברוחניות, ואף עניים בייחוס משפחה. ההצלחה תלויה באדם, בחזונו ובמעשיו.
אם נשאל דרדק ‘מי היו הורי משה רבינו?’ ישיב מיד ‘עמרם ויוכבד!’ אכן כך. אך בהתבוננות במקרא, בפסוקי התורה, נגלה כי בפר’ שמות נאמר וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי. איש, עלום שם משבט לוי, נשא בת שבטו. מיהו החתן? מה שם הכלה? לא נאמר! הָאֵם ‘ללא שם’ יולדת בן, ולאחר שמצפינתו ג’ ירחים, הונח בתיבה על שפת היאור, וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ. אחותו. שוב, עלומת שם! האחות ממהרת וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד, זו האלמונית. לאחר שנגמל, וַיִגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ (שוב, האֵם ‘סתם’) לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה. בהיות משה בגיל שמונים, ממנהו הקב”ה למנהיג. בשובו ממדין פוגש הוא באחיו אהרן. לראשונה יש במשפחה ‘בעל שם’!
אכן כך! בכל פר’ שמות לא מפורש ייחוסו של משה! מי הוריו? מאין בא? רק בפרשתנו, פר’ וארא, נלמד פרשת היוחסין, אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבֹתָם, בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל… וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה, וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת מֹשֶׁה… הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר ה’ לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל… רק כאן נחשפים הוריהם ורקע משפחתם.
עמרם אביו ‘גדול הדור’ היה (סוטה יב). אף אימו, יוכבד בת לוי, נכבדה היתה, היא המשלימה ל’שבעים נפש’ כשנולדה ‘בין החומות’. הַעְלָמַת ייחוסו מלמדנו כי משה לא נבחר בגלל ייחוס! רק לאחר הכרת אישיותו וטוהר מידותיו, הוא נותן עיניו וליבו להיות מצר בסבל אחיו, קם להצלת אחיו העברי מיד מכהו המצרי, מקנא קנאת ה’ באומרו לרשע ‘למה תכה רעך’, מושיע בנות יתרו מבלי שמכירן, הוא ראוי, בעל ייחוס עצמי, קורא אליו ה’ בסנה ומייעדו להנהגה. ואז, בעמדו לפני פרעה, משלימה התורה ומעטרת את משה במעלה נוספת: ייחוס אבות. ‘התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך!’ משה לא נבחר בהיותו בנש”ק, אלא בהיותו רחום וחנון – הן עם בני אדם והן עם עדרו וגדייו.
ישבו גדולי ישראל, וכל אחד אמר דבר תורה בשם אבותיו, מצוקי ארץ. ביניהם ישב הגאון הקדוש רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצה, שאביו היה אופה פשוט! נענה ואמר “אבי לימדני כי סחורה טרייה – שווה יותר מסחורה נושנה”. הבינו היטב! עדיף שאדם ישקיע בסחורתו ‘הטריה’ שלו, מאשר לסמוך על אבותיו ולהתהדר בסחורתם הנושנה…
חלילה לנו לתייג תלמידים לשבט ולחסד רק בגין רקע משפחתם. ייחוס הוא אמנם ‘מעלה’ חשובה, אך ייחוס עצמי אינו ‘מעלה’, הוא המסד, הבסיס, בלעדיו אין מקום לַעֲרֹם מעלות. נטפח ונעודד השקעה עצמית בלי קשר ל’משפחה’! בדברי ימי עמנו נחקק בסילודין שמו וזכרו של ‘הראשון לציון’ הג”ר עובדיה יוסף כמקים אהלה של תורה בקרב בני עדות המזרח. ‘המעלה’ הגדולה שלו היא דווקא שאביו היה חנווני פשוט! הרב עובדיה לא ‘נולד על ההר’, אלא יגע וטיפס בכוחות עצמו מלמטה ועד לראש הפסגה. אף הג”ר שמעון בעדני זי”ע שהגדיל תורה והאדירה נולד לאביו ר’ דוד, עולה חדש מתימן, בעיר חדרה. למד בבי”ס ‘דתי’… יש להאמין שיצאו ‘גדולים’ מכל סוג משפחה.
שמעתי על גדול בישראל שבא לקחת חתן לבתו. בחנו ומצאו כלי מחזיק ברכה, ברר מעט על רקע המשפחה. שמע כי הסבתא היתה ‘אם בית’ רחמנייה ומסורה במוסד לילדי עולים ויתומים. “זה ייחוס עצום!” והשידוך קם והיה!
אל לנו להפלות בין אלה לאלה. מחד, לחנך בנש”קים כראוי, ואף אותם להעמיד בקרן אורה כשנדרש, ללא חשש. ומאידך נטפח ‘בני העניים’! אדרבא, כאשר נזכה ונמצא ‘מרגלית בין החולות’ שיאיר את העולם, והיה שכרנו!
בהצלחה בעבודת הקודש!
123ymm@gmail.com יחיאל מיכל מונדרוביץ’
