גם אתם שמתם לב שככל שהדורות מתקדמים – כיבוד ההורים נסוג לאחור?
אם רק נרצה להיזכר במידת הכבוד שסבינו וסבתותינו נהגו כלפי הוריהם. באיזו יראת כבוד הם דיברו אליהם או עליהם, באיזו יראת שמים!
אתה מסתכל על עצמך ושואל, האם אתה יצוק מחומרים אחרים? למה אתה לא מצליח להבין לרכוש וליישם את מה שהיה כה מובן מאליו רק לפני דור דורַיים?
בדור שלנו, סיפורים שבכל יום לשמוע ילדים קטנים צועקים על אמא, ילדים שחשים הכי טבעי לומר ‘אמא את טועה!’, נערים שלא מפחדים להכריח את אביהם לקנות להם דווקא עכשיו ודווקא אופניים ודווקא בדגם הזה, ואביהם נכנע וקונה, הוא יודע שאין לו ברירה אחרת.
עכשיו, קחו את הטקסטים הללו ונסו להלביש אותם על סבא וסבתא שלכם כלפי הוריהם…
יש גבול לכל הזיה…
אז מה קרה לנו? מה קרה איתנו? מה באוויר השתנה?
אז בואו ונהיה כנים, ונניח את הדברים על השולחן – בלי עטיפות.
מאז בריאת העולם ועד לפני עשרה עשורים היו אבא ואמא מרכז העולם.
אבא היה תמיד המחליט, ואי אפשר היה למרות את פיו, אפילו לא היתה מחשבה קטנה בכיוון! אמא תמיד טיפלה, והילדים תמיד כיבדו והיו בשבילם.
זה היה סדר מאוד מוצלח לכאורה. אבא ואמא דואגים לכל מחסורם של הילדים – אבל הם נמצאים במרכז, והילדים הם מסביבם!
אלפי שנים היתה זו ההתנהלות הנורמלית והטבעית, עד ששמועות מפחידות ומטרידות החלו לצוץ בעולם.
ישנם הורים, כך טענו השמועות בעקשנות, המנצלים את היותם מרכז העולם בשביל ילדיהם לרעה, ובמקום להעניק להם בתמורה את מה שהורה אמור להעניק לילד – מתעללים ומתאכזרים לילדיהם, נוהגים כעריצים וכפריצים ועושים בהם שימוש ציני!
היו הורים שבמקום לצאת לעבודה בעצמם, פשוט היו שולחים את הילדים התמימים לפרך את עצמותיהם בעבודה, כשהם עצמם ישובים על יד האח ומתחממים בפינוק.
היו כאלה שנהנו מהמיקום הגבוה שלהם בהיררכיה המשפחתית, ופשוט היו מפליאים מכותיהם בנפשות הרכות – סתם. בלי סיבה נראית לעין.
סיפור הצטרף לשמועה, עופות השמים התהלכו בבהילות והעבירו בשורות קשות ממקום למקום. העולם כולו רעש וגעש…
אנשי חינוך ופסיכולוגים כינסו ישיבות חרום ודיוני פתע, לדון במצב הבלתי נסבל ולעשות מעשה.
ההחלטה נפלה: מהיום והלאה יתהפכו היוצרות!
תמו הזמנים בהם היו ההורים במרכז. מהיום והלאה יהיו אלה הילדים אשר ייהנו מההגנה והכבוד.
המורים בבתי הספר קיבלו הנחיות מפורטות, להדריך את התלמידים שאם רק יעזו ההורים להרים את ידם עליהם או להעבידם בפרך – אל יהססו לפנות לרשויות החוק ולהציל את עורם!
היו כאלה שהרחיקו לכת, וקבעו כי מעתה ואילך יופסק השימוש בתוארי הכבוד כמו ‘אבא ו’אמא’, והם ייקראו גם על ידי הילדים בשמם הפרטי – כפי שכולם פונים אליהם…
ואכן, בתוך כמה שנים לא היה עוד לעופות השמים מה למכור בתחום האכזריות ההורית, ואלה פנו לנושאים בוערים יותר…
עד כאן זה נשמע מדהים. פנטסטי אפילו.
הבה נהיה כנים ונודה כי אכן כוונה טובה היתה לאלה שהפכו את היוצרות ושמו את הילדים במרכז…
אבל, כפי שהתבשר מלך כוזר בחלום הלילה: כוונתם היתה רצויה – אבל התוצאות ההרסניות שנגרמו בעקבות המהפכה ההיא היו קשים לאין ערוך.
ילדים הם עם טיפש? נו באמת. תוך תקופה קצרה החלו הילדים בכל העולם לחוש את רוח הדרור והחופש מכה באפם. פתאום פוחדים ההורים להכות אותם! פתאום פוחדים להעיר להם על מעשיהם! ההורים מאז ועד היום חוששים לפתוח את פיהם, בפרט מול ילדים מתבגרים במעט, ולהוכיחם על מעשי משובה!
הילדים שבינתיים כבר למדו חשבון של אחד ועוד אחד, הבינו את מעמדם החדש והנעים – וניצלו זאת עד תום…
אט אט גדלה קרנם של הילדים בעיני עצמם, ואילו קרן ההורים ירד וכמש, נבל הרקיב והתפורר.
פתאום הילדים הם מרכז העולם – וההורים תקועים איפשהו שם בין משרת המשרתת לתפקיד הטבח. אולי גם ארנק לשעות הפנאי.
כמובן שהמהפך הזה לא התרחש ביממה אחת. שנים ארוכות חלפו ובכל דור ננגסה עוד פיסה בבמת הכבוד ועוד פיסה, עד שבימינו לא קשה להיווכח במיעוט הכבוד שלצערנו פשה בקרב כל הילדים כלפי הוריהם.
כעת אני רואה בעיני רוחי את סימן השאלה המרקד בין עיניך…
מה?! כיצד יש מי שמעז להטיל דופי בחינוך התורני והיהודי לו זכינו? האם היה אפילו מורה אחד או מלמד תינוקות אחד בכל שנות לימודנו שאמר לנו אי פעם כי מותר לנו להתלונן על הורינו אצל הרשויות?!
מילא בבתי הספר הכלליים, בחינוך החילוני וההרוס, שם ניתן להאמין להסבר הזה, כי מי יודע אילו תכנים הם לומדים שם… אבל אצלנו?! הס מלהזכיר!
אכן, אין ספק כי אנו, כמי שזכינו להתחנך במוסדות של יראי ה’ ההולכים בדרך המסורה, זכינו גם לקבל חינוך יהודי טהור ושורשי, עם השקפה ברורה ובלי בלבולים. אבל.
רוחות, כידוע, אינן נוטות להתרגש יתר על המידה מחומות כאלה או אחרות. הן חולפות מעל למחסומים ומדלגות פנימה בקלילות…
גם רוחות העולם הם כאלה. נכנסות מבעד לפרצות קטנות וחודרות אף לעומק מחננו.
תרבות העולם היא סוחפת, והיא משפיעה ומשדרת באופן עקיף לתוכנו. זה יכול להיות סגנון לבוש החודר אלינו, שפה מדוברת, שיטות צמחוניות או טבעוניות, מאבקים בגזענות או באפליה, ואפילו כלים טכנולוגיים כאלה ואחרים.
גם הרוח הזו חדרה אלינו, לצערנו. רוח הסערה המבלבלת את סדרי העולם ומביאה את הילד למרכז העולם – ואת ההורים דוחקת הצידה בידיים קרות.
היום ישנם הרבה ילדים הגדלים מתוך תחושה שהכול מגיע להם. ואוי ואבוי יהיה להורים אם ישיבו את פניהם הרכות ריקם.
אבל מה שעוד יותר מצער הוא, שישנם הרבה הורים המגדלים את ילדיהם לתוך תחושה זו! אם מתוך הרגל, אם מתוך פחד סמוי ותת הכרתי.
ואת זה, ידידי, עלינו לשנות!
את ההסתכלות המעוותת הזו, את הפחד הלא ברור הזה, את הרוח הזו שחדרה אלינו, את כל אלה אנו מסוגלים לשנות ברגע אחד! על ידי נפילה אחת של אסימון בתוך ליבנו.
להבין שאבא ואמא הם מעלינו. הם הורים. אנחנו ילדים.
(מתוך הספר המהפכני ‘הורים במתנה’, ספר הדגל של עמותת ‘אבאמא שלי’, העתיד לראות אור בקרוב)
