כל נער המגיע לגיל ההתבגרות, רואה צורך דחוף בפיתוח האישיות העצמאית, מדובר בדחף טבעי הגורם לו לחפש את מקומו ולהוציא לפועל את גבורתו הטבעית והכוחות הטמונים בו.

המנוע הפנימי הזה מביא את הנער המתבגר להתבונן בשאלה המהותית של –

איזהו גיבור?

המסקנה המתבקשת היא כמובן – להראות את חוזקו האישי! את האסרטיביות שבו!

וכיצד בדיוק עושים זאת?

כאן ישנם נערים רבים בגיל הטיפש-עשרה שלצערנו נופלים, ובטוחים שככל שיהיו בוטים יותר, חצופים יותר, נועזים יותר, ככל שיקשיבו פחות להוראות ויתווכחו על כל ‘פיפס’ – זה יהיה הגורם שיבטא את גבורתם ויביע את שליטתם בזירה…

אבל אל דאגה, כפי שכולנו יודעים זאת היטב על בשרנו – בתוך כמה שנים המציאות מעמידה אותנו על מקומנו ומראה לנו את עומק הטעות שבשיטה המפוקפקת הזו…

יום מגיע, וכוחנות היתר שחשבנוה לעוצמה שלנו – מתבררת כהרסנית ועומדת דווקא בעוכרינו…

לפתע מתברר לנו כי אנשים  פ ח ו ת  מתחברים לקונספט של כוחנות.

לפתע אנו מתוודעים למציאותם של בוסים או מפקדים בעולם.

לפתע אנו מוצאים עצמנו מול דעה נוספת בתוך הבית, והכוחנות עליה תמכנו יתדותינו מתפוררת במקרה הטוב או גורמת להרס הזוגיות במקרה הפחות מועדף.

לפתע אנו מגלים כי ישנם כוחות מעלינו, וכי אנו לא מלכי העולם הבלתי מוכתרים –

ואז אנו נוחתים לקרקע המציאות הקשיחה,

לפעמים זו נחיתה רכה של השלמה.

לפעמים זו נחיתה פוצעת, נחיתה של הפסד גדול ומשנה חיים…

אנשים רבים טועים לחשוב כי בסיס ההצלחה בחיים או בכל משימה שנטלו על עצמם תלויה בעקשנות, בהתמדה, ברצון עז ובלא לוותר –

זו טעות! כי אכן אין ספק שצריך רצון, צריך התמדה, צריך עיקשות בשביל להשיג הצלחה – אבל בסיס ההצלחה הוא אחר לגמרי!

בסיס ההצלחה בחיים הוא ה כ נ ע ה.

מהי הכנעה?

הכנעה היא הידיעה הפנימית המוחלטת שאני לא הבוס, שיש מישהו מעליי, שאיני יכול להכתיב את רצוני לעולם. הכנעה היא הכרת מגבלות הכוח.

כשאנו יודעים את מקומנו – אנו פתוחים לקבלת הדעה השניה, פתוחים לוותר על ה’פרנציפ’ הקדוש. כשאנו מכירים את מגבלותינו אנו מוכנים לנהוג בחכמה – ולא רק לפי התכתובת הפנימית העקשנית, שלא לומר הטיפשית, שאנו מציבים כנקודת פתיחה. כשאנו מכירים באמת הפשוטה הזו אנו מונעים מעצמנו עוגמת נפש ויודעים להיזהר ולא להיכנס לוויכוחים מיותרים העושים שַׁמוֹת בכל חלקה טובה.

ובאמת, יש לא מעט שלא מוכנים להכיר בכך. מבחינתם הם המלך שאינו זז מהמשבצת שלו – וכל שאר השחקנים אמורים לסוב סביבם ולהכיר בעוצמתם…

אנשים אלה ממיטים על עצמם אסון!

אחוזים דרמטיים של מקרי הגירושין בעולם היו יכולים להימנע לו רק היו בני הזוג מוכנים לוותר על כבודם המדומה, על עליונותם, לו רק היו מוכנים להיכנע…

בכמה דיונים משפטיים ודיני תורה הפסידו אנשים את כל הונם – רק בגלל שהתעקשו ללכת ‘עד הסוף’ ולא לוותר על פסיק…

כמה חיילים היו מונעים מעצמם את התענוג של ישיבה צנופה במחבוש – לו רק היו מסוגלים להכיר בעליונות המפקד או הקצין עליהם…

כמה ילדים טובים היו נותרים בישיבותיהם ולא מועפים – לו רק היה ביכולתם הנפשית לגשת אל המשגיח ולומר את שלישיית המילים הכה פשוטה: טעיתי, אני מתנצל!

כמה תאונות דרכים היו נמנעות לו רק היו מוותרים ומוחלים על החטא הנורא של עקיפה מימין…

כמה פרנסה היתה בעולם – לו רק היה העובד מבין שאל לו לשדר עוצמה מיותרת מול הבוס, ובכך היו חוסכים מעצמם את הרומנטיות שבטקס פיטורין…

כמה עסקים היו מתייצבים ומגדילים את מעגלי לקוחותיהם – לו רק היו מציבים את המשפט ‘הלקוח תמיד צודק’ מול עיניהם…

אז מה, הם יאמרו, האם אכן הלקוח תמיד צודק? האם לא ייתכן שהבוס אכן טעה? האם האשה תמיד צודקת בטענותיה? האם המפקדים תמיד נוהגים בתבונה?

אין כל ספק שיש צדק בטענה הזו, אבל הכביש כבר לימד אותנו את כלל הזה”ב:

בכביש אל תהיה צודק, היה חכם!

על האדם לבחור: האם הוא מעדיף להיות צוֹדְקִים פּוֹשְׁטֵי רֶגֶל – או נִכְנָעִים מַצְלִיחָנִים?

(מתוך הספר המהפכני ‘הורים במתנה’, ספר הדגל של עמותת ‘אבאמא שלי’, העתיד לראות אור בקרוב)