חינוך בפרשה- חוקת- לבחור להצליח!

לבחור ולהצליח

החיים רצופים אתגרים. קטנטנים אנו מלומר 'למה' כלפי א-ל רם ונישא. תפקידנו בעולם הוא לבחור 'איך' לחיות.

קראתי על מנהל חיידר בחו"ל, מחנך רב פעלים. תלמידיו זוכים להתחנך בצלו, באוירה חיובית ומעודדת. המלמדים חשים חוויה להימנות על סגל חבורתו. חלקם ויתרו על הצעות מפתות, בכדי להיוותר עמו במחיצתו. הת"ת מתנהל בחן ונעימות, ההורים שבעי רצון, וישנם משפחות שעוברות לגור בשכונה רק כדי שילדיהם יתחנכו אצל מנהל זה.

בשיח עם עיתונאי-תורני התראיין המנהל על נושאי חינוך אקטואליים. בתוך הדברים סיפר "מדי בוקר אני 'מתכנס עם עצמי' ואומר 'אני מחליט איך לחיות! לכן, אני בוחר לקרב ולא לרחק. אני בוחר במתיקות ולא במרירות. אני בוחר בהארת פנים ולא באטימות לב. אני שומר בדביקות על זכותי להיות 'בעל בחירה', ומשתדל לבחור נכון".

כעבור זמן מה שמע העיתונאי כי המנהל היקר נפצע אנושות רח"ל בתאונה קשה. תפילות התקיימו ועצרות חינוך וחיזוק נערכו לזכותו. בחסד וברחמים החל להתאושש ולהשתקם לאחר סדרת ניתוחים. בהמשך, החליט העיתונאי לקיים 'ביקור חולים', בתחושה שבוודאי יחכם – ויחכים את קוראיו – משיחה 'נוספת' עם איש תבונות אומן פדגוג.

אלרגי לתאונות

והוא צדק בהשערתו. העיתונאי פגש את המנהל במחלקת שיקום כשהוא חבוש ומוקף במכשירים רפואיים. הברק בעיניו הבהיק בעוז, וחיוכו זרח לעברו! לאחר שיחה קלה, שאלו העיתונאי "אינני בו לחטט, אך 'וללמוד אני צריך'! התרשמתי מגישתך החיובית לחיים. מה הרגשת באותם רגעי אימה…?". לאחר שתיקה מחושבת, פתח המחנך "התעוררתי ומצאתי עצמי מרוסק, ברכב מרוסק, מבלי יכולת להניע אבר. ריח חריף, רעשי הסירנות וסנוור פנסי המשטרה ניסו לטשטש מחשבתי. אמרתי בקרבי "עלי להחליט, ומהר! מות או חיים? אני בוחר לחיות, ויהי מה!.

הוּבַלְתִּי לבית החולים. כל הדרך השתדלו צוות האמבולנס להרגיע ולחזק. אך כשהוכנסתי לחדר הניתוחים חשתי אצלם פסימיות. הרגשתי שאין הצוות מאמין בסיכויי לשרוד. בחיפזון נערכו ההכנות לניתוח חרום, ואחות שואלת אותי באדישות האם יש לי 'רגישות שלילית' לתרופה מסוימת או משהו אחר. השבתי בחיוב. "אני אלרגי לתאונות דרכים!" התאמצתי להגביר קול "אני מבקש מכם, נַתְּחוּ וְהַשְׁקִיעוּ כאילו אני חי, ולא כמו שמנתחים כעת גופה מתה, בר-מינן, כי בחרתי לחיות!" כך סיימתי את 'הרצאתי' בְּעִרְפּוּל, חומר ההרדמה משתלט עלי, ואני בידי ה'".

איש החינוך שרד את הניתוח בס"ד, לא בגין מיומנות רופאיו ולא בזכות מהירות ההגעה לחדר הניתוח, אלא כי הקב"ה חננו בחשיבה חיובית וברצון לחיות. הוא מקיים את הצו-האלוקי 'ובחרת בחיים'. לעצמו ואף לתלמידיו.

חוקת התורה

פרשתנו פותחת זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה. אונקלוס מתרגם דָּא גְּזֵירַת אוֹרָיְתָא. יש גזירות בחיים. יש קשיים. לאחרונה ישבתי בסדנא עם חונכים במסגרת ארגון המעניק ליווי לילדים מוחלשים שנכללו ב'דא גזירת אורייתא'. אחד אחד סיפרו על ה'תיקים' שחניכיהם 'סוחבים'. יתמות, אובדן, משברים בתא המשפחתי, אלימות – פיזית ונפשית,  חולי – פיזי ונפשי. אמר החכם 'הקב"ה החליט להציב בפניך קושי – אך רק אתה המחליט כיצד להתמודד איתו'. חובת המחנך וזכות התלמיד לשמור על אופטימיות! לא נחרוץ דין מול קושי! אשרי תלמידיו שרבם בוחר בחיים! שלהם!

בשלהי הפרשה יָרֵא משה רבינו מפני עוג מלך הבשן. לא בגובהו לבד הוא מפחיד, כי גם נשא על ראשו הר, להשליכו ולקבור כולנו כאחד. הקב"ה מצוה אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ! זה בידיים שלך! תבחר – לנוס או להתמודד, להישבר או לפעול! משה נוטל גרזן! בוחר לפגוע באיום! קופץ ומתאמץ מול המכשול! מכה את עוג בקרסולו ומפילו. 'עוג' הפך לביטוי לכל דבר גדול ומאיים. יש התמודדויות, ויש בנו כח לקפוץ, להתרומם ולנצח! הגישה תלויה בנו!

בדור עקבתא דמשיחא רב התהפוכות, נהווה לילדינו ולתלמידנו קרן אור להשראה חיובית. במקום להתחפר ולדבר על קשיים – נשדר אופטימיות, נשאב וְנַשְׁקֶה כוחות נפש, ובעיקר, נשמש דוגמא לבחירה נכונה – לבחור לחיות טוב.

בהצלחה בעבודת הקודש!

יחיאל מיכל מונדרוביץ'

123ymm@gmail.com

חינוך בפרשה- קורח- עיניים בריאות

טהור עיניים

רכב צבאי נעצר לאחר שדהר במהירות מופרזת. שוטר התנועה זיהה מיד את הנהג כי רטייה מפורסמת מכסה את עינו הפגועה. שאלו השוטר 'אדוני שר הצבא, למה הנך מְסַכֵּן וּמִסְתַּכֵּן?'. השיבו הנהג 'ומהיכן הנך מכיר אותי ואת שמי?'. החווה השוטר לעבר הרטייה! הצטדק הנהג 'הרי לכלום יש שתי עיניים, באחת מסתכלים על הכביש, ובאחת על מד המהירות. לי יש רק עין אחת. וכי רוצה אתה שאסתכל בה על מד המהירות, ולא אסתכל על הכביש?…

מסופר כי בהיות הרה"ק רבי ישראל מהוסיאטין ילד צעיר שאל את המלמד "למה כותב רש"י 'קֹרַח שפיקח היה מה ראה לשטות זו? אלא, עינו הטעתו…' מדוע נאמר עינו ולא עיניו?" המלמד הכיר במעלת תלמידו והציע שישיב בעצמו. ביאר ה'יניק וחכים' "צדיקים לימדו שלאדם שתי עיניים – באחת יראה מעלת חברו ובאחרת יראה בשפלות עצמו. העין האמורה להכניע את האדם ולהביאו לענווה – היא שהטעתה את קרח. הוא לא ראה בשפלות עצמו…

אין כאן חלילה השוואה בין קֹרַח, שהיה מנושאי הארון, לבין אותו ברנש שתום-העין. למדים אנו כי חובה לראות מגוון היבטים בו זמנית. המחנך, מנהיג כיתה, אמון על ליטוש נשמות והעמדתן באור יקרות, יראה באחת מעיניו 'את עצמו', היינו יראה את המטרות החינוכיות והלימודיות שלפניו, עמידה בתכנית הלימודים, תוך הקפדה על שמירת אופי הת"ת. בנוסף יראה 'שפלות עצמו' ולכן יתאמץ בהכנת שיעוריו, ישמור זמנים, וינהג ברוגע אישי ושלווה נפשית. במקביל, עליו 'לצאת מעצמו' ויראה בצרכי הזולת. יעיין בכל תלמיד בראייה עמוקה ורחבה, ולא רק "איך הוא בגמרא…". יביט לעבר ביתו וסביבתו, יכולותיו, סגולותיו ומעלותיו, מצבו הרוחני, הרגשי והחברתי.

על מחנך לערוך 'חשבון נפש' איך הוא 'רואה' את תלמידיו. יוודא שאין 'סתירה' בין העין שֶׁבָּהּ רואה את עצמו, לעין שנועדה לראות במעלת האחר. קורה, ובכיתה תלמיד מאתגר. חובה למחנך לראותו בראייה מפוקחת, נטולת נגיעה אישית. לדאוג לטובת תלמידיו ולא לרווחת עצמו. שומעים רבות "הוא מפריע לי, הוא מלחיץ אותי". כאשר 'עינו הטעתו' והמלמד רואה את עצמו יותר מאשר את תלמידו, גם מחנך פיקח עשוי להיכשל וליפול. לעתים צריך 'זוג עיניים' חיצוניות לגשר בין שתי עיני המחנך, לתקן פזילתו. המנהל או מלמד עמית עשוי להיות לעזר. על משה רבינו נאמר 'לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ'. דרש הג"ר מאיר שפירא מלובלין, על משקל האמרה הנ"ל, הגם שבנ"י המרו את פיו ופגעו בו פעמים רבות, עינו פעלה כראוי! המשיך לראות בטובתם בלבד. טוב עין יבורך, זו העין הרואה בטובת הזולת!

עיניים בריאות

הדבר מתחייב ברגעים קשים, לשמור על איזון פנימי ואיפוק מתבקש. ויש רגעים קשים! תלמידים מאבדים קשב, המשמעת מתרופפת, הסמכות נמוגה… בדיוק ברגעים הללו חובה 'להחזיק ראש' ולא להתעוור! לראות בשתי עיניים! תזכיר לעצמך "רק על ידי רוגע בקרבי אשיג רגיעה בקרבם… שליטה עצמית תשיב שליטה בכיתה… לא אֲכַבֶּה דליקה בדלי נפט…". כשקורח מקהיל את העם ומזלזל בכל קודש נאמר וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד. פירש"י 'נצטער עד למאוד'. ומדוע שינה מהפשט, הרי 'ויחר' משמעותו כעס, ולא צער? שמעתי מידיד איש-חינוך, רש"י הסיק זאת מהמשך הפסוק, 'וַיֹּאמֶר אֶל ה' אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם…'. לא יתכן ומשה רבינו יגיב ויעניש מתוך חרון אף וכעס! הריהו מבקש מהקב"ה להענישם, לא לפנות לקרבנם, לדחות כפרתם. הרי לנו שלא כעס, אלה נצטער! 'לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ'!

חז"ל מציינים כי קרח והמן, שני גדולים ועשירים, איבדו את עולמם כי שמעו לקול נשותיהם. יבואר, כי 'אשה' רומזת על הצד הרגשי שבאדם. הרגש שמעורר התנשאות ו'אגו', רצון לכבוד ומעמד. הם שהניעו את קרח ואת המן. על האדם להשתמש ב'עושרו' – רכושו הרוחני והונו האנושי – לפיתוח הזולת, לטובת הכלל, ולא לטיפוח עצמו. מי שאינו רואה טובות בזולת, הריהו עיוור צבעים, שהרי כל אדם מורכב מגוונים רבים ויפים! העולם לא 'שחור לבן'!

"רבים אינם רואים את הדברים כמות שהם – אלא כמות שהם", לא כמות שהם: הדברים, אלא כמות שהם: הרואים. שילוב של 'שתי עיניים בריאות' מביא נהיגה נכונה בכביש, והנהגה בטוחה בכבישי החיים! סע, לשלום!

בהצלחה בעבודת הקודש!

יחיאל מיכל מונדרוביץ'

123ymm@gmail.com

 

חינוך בפרשה- שלח- עידוד

עידוד שקט

שני צפרדעים נפלו לתוך בור עמוק מאוד. הביטו חבריהם וראו שאין סיכוי שיקפצו או יטפסו החוצה. החלו לקרוא לעברם 'אין לכם סיכוי… חבל על הזמן….'. עם זאת ניסו השניים לקפוץ ולנסות להציל עצמם. אלה שעל שפת הבור המשיכו לנפנף בידיהם בתנועות ייאוש ולצעוק שאין טעם לנסות. לאחר מאמצים מרובים – צפרדע אחד טבע בטיט ומת לאחר שכשלו כוחותיו, אך האחר קפץ וקפץ עד שהצליח לצאת, תשוש ומרוצה! שאלו אותו איך הצליח, והשיב ב'שפת הסימנים' כי 'תנועות העידוד' שהניפו כולם לעברו חיזקו אותו, כשראה שצועקים ומעודדים אותו, התעוררו בו כוחות לנסות עוד… בהיותו חרש חשב שמעודדים… משל מעשי בשדה החינוך, נשכיל ממנו להלכה ולמעשה!

היגיון בריא

בפרשה נקרא על מעשה המרגלים. הפרשיות לא ניתנו לקריאה בלבד, אלא ללמידה נצחית בדרכי החיים. המרגלים שבו למדבר וגדעו את אומץ ליבם של בני ישראל. הסבירו כי 'פשוט לא שייך' לעלות לארץ. הרי ראו ערים גבוהות ובצורות, בני הענק ועוד דברים קשים. עקרו את האמונה שנטועה בלב העם, הרי למדו זה מכבר לא להביט בעיניים 'ריאליות' אלא להאמין ביכולת ה', כך שמעו על ים סוף 'יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן', ובמלחמת עמלק כאשר ידי משה נישאות, ובתפילה גוברים. המרגלים 'הסבירו' לבנ"י ושכנעו 'בהגיון' שאין לכם סיכוי…  לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ. משה רבינו מתמצת את חטא המרגלים (בדבריו אל בני ראובן וגד) שהם 'הניאו את לב העם'.

האם 'בדרך הטבע' ילד יכול לעמוד במלוא רשימת מחויבויותיו כנדרש? ברור כי סייעתא דשמיא מלווה אותו בדרכו העולה בית ה'! חובה עלינו להעניק לו 'צידה לדרך' רגשי ונפשי, עידוד ומילות חיזוק, כי הם 'מנוע דַּחַף' להצלחתו. תלמיד חש האמון שרבו נותן בו. חיוך נוסך כוח. די במבט עין ישיר ומחבר בכדי להעביר מסר "אתה בסדר!". ומאידך, כאשר אין מורה והורה מאמינים בילד, גם ללא אומר וללא דברים, חוסר האמון מכרסם ופוגע ביכולותיו.

יש תקווה

סטודנט מוכשר למד שנים רבות בבית ספר לרפואה הצמוד לבית חולים מוביל. לאחר שנות לימוד, עיון ומחקר, לקראת סיום תקופת הסטאז' וההתמחות, נדרש לעבור, בליווי ראשי האוניברסיטה ורופאים וותיקים, בין מיטות המחלקה, ולמסור סקירה מקצועית ליד כל מיטת מאושפז. עברו יחדיו בין החדרים. המתמחה שטח בפני הבכירים את הרקע הבריאותי ותיאור הרפואי של כל מטופל. בכך מוכיח את הכשרתו והיקף ידיעותיו המעשיות. ליד אחד החולים עמד ותיאר חומרת מצבו. בתוך הדברים התבטא כי ימיו של חולה זה ספורים וקיצו קרב. כשיצאו מן המחלקה ביקש מנהל ביה"ס לרפואה כי הרופא הצעיר יסור עמו ללשכתו. שם הודיע לו המנהל נחרצות, כי הינו מסולק מבית הספר, ואפילו אינו זכאי לקבל תעודת גמר! "איך אתה עומד ליד חולה אנוש ומשמיע פרוגנוזה כה מייאשת? היכן הרגישות האנושית? אינך ראוי לתפקיד!". התלמיד החוויר, הרכין ראש ויצא מחדר המנהל, בהלם.

בצאתו התיישב על ספסל ליד המעליות, שבור ורצוץ, כשראשו שמוט על חזהו. חברו עבר ושאל מה ארע. סיפר הרופא המדוכדך כי כל שנות עמלו ירדו לטמיון. גם אם ישלים חוק לימודיו בבי"ס אחר, הרי כתם הסילוק ידבק בו לנצח. עודו מדבר והמנהל קורא לו שוב "לא התכוונתי לסלק אותך באמת. הרי מוכשר אתה ומצטיין בלימודים. רציתי רק שתרגיש את תחושת הייאוש, החידלון והאפסיות. לעולם אל 'תעניק' הרגשה זו לשום אדם ובכל מצב!".

ילדים רכים קולטים הכל והינם רגישים ביותר (ועד גיל 18 רכים הם…). האופן בו אתה מתייחס לתשובות שתלמיד משיב (אפי' המוטעות), הדרך בו הנך מקשיב לשאלותיו (אפי' הטיפשיות), מבעי עיניך ומחוות פניך… הללו חמצן/רעל לנפשו. מחנך יקר, זכור! מה שכתבת על לוח הכיתה – ניתן למחוק, אך מה שכתבת על לוח לב התלמיד – אינו נמחק לעולם.

מיד לאחר חטא המרגלים באה פרשת ה'נסכים'. רבינו 'דון' יצחק אברבנאל דורש את הסמיכות כי המטרה היתה לעודד בזה את בני ישראל! עוד יבואו לארץ! יקריבו קרבנות! ייסכו יין! יש תקווה טובה ואחרית שלום! לחיים!

בהצלחה בעבודת הקודש!

יחיאל מיכל מונדרוביץ'

123ymm@gmail.com

 

עוד על מילות של עידוד- סיפור באדיבות דרשו

מאמר נוסף על אמון בתלמיד- מאת הרב מונדרוביץ'

חינוך בפרשה- בהעלותך- ישן חדש

מירון של היום

בחודש שעבר קראנו תיאורים על 'מסע מירון' בימי קדם. היציאה מירושלים בתום ה'מימונה' בשיירות חמורים ופרידות… ריענון ביריחו, שבת בבית שאן, ההגעה באמצע אייר לפאתי טבריה, קבר רבי מאיר בעה"נ, העלייה הרגלית מירונה, רכישת מים ומזון מהדרוזים, ובסוף, סוף סוף, 'חצר רשב"י'… והיום? 'קפיצה' במסוק הישר למנחת 'ראש פינה' ושאטל למירון, או במטוס לשדה תעופה מחניים, משם עם דרייבר להדלקת בויאן בחצר רשב"י. מיד טיסה לפולין להילולת רבינו הרמ"א בקראקא, וכבר באותו ערב לרימנוב, תפילה והדלקת נר על קבר רבינו מנחם מנדל ב"ר יוסף ביום פטירתו. ומינימום – אוטובוס ממוזג בכביש 6, ח"י רוטל קולה, כדאי הוא רבי שמעון!

מחודש או מקודש?

אמונים אנו, 'שלומי אמוני ישראל', על עקרון השמרנות, כפי שהגדיר זאת החת"ם סופר 'חדש אסור מן התורה'. אך איה הגבול בין ישן מקודש להווה מחודש? מתי שומרים בקנאות על 'עולמנו הישן' ומתי נטען 'הזמנים השתנו'? הצד-השווה בין מירון שנת תקע"ט לשנת תשע"ט הוא היעד. המטרה. תוויי הדרך אמנם שונו, האמצעים התפתחו, ה'כבישים' רובדו ו'הכלים' השתכללו, אך בתוך מערת רבי שמעון – התפילות, השתפכות הנפש, 'יום-כיפור בפנים ושמחת תורה בחוץ' נותרו כשהיו. תהלים ברגש, דמעות רותחות, שמחה מרוממת. וגילו ברעדה. העבר נותר בהווה.

כך בכל תהליכי חיינו. אנו מאמינים ש'זאת התורה לא תהא מוחלפת'. התורה נותרה כשהיתה, רק הדרכים להשגתה מתפתחות מדי דור. בחינוך ילדינו זו סוגיא ושאלה מרכזית. גדולי ישראל שהקב"ה שְׁתָלַם בכל דור דור, משמשים בס"ד בַּקָּרֵי איכות לוודא שאין משנים כחוט השערה ביעדים ובמטרות. ומאידך הריהם 'עיני העדה' המאירים דרכינו בנתיבים החדשים, בדרכים חלופיות, בשבילי 'מהדרין' מתעדכנים. להיות מזומן מול בעיות הזמן.

כמו פעם

מיוחד בין מחנכי דורו היה הרבי הק' מפיאסצנא הי"ד. בדור תהפוכות הציע מענה, התמודד חזיתית מול הנשירה, ופעל למזעור המגפה הרוחנית. וכה כתב בהקדמת ספרו המונומנטלי 'חובת התלמידים' "עָלֵינוּ לְבָאֵר בָּרִאשׁוֹנָה מַה הַחִלּוּק בֵּין דּוֹר לְדוֹר, לָמָּה בְּדוֹרוֹת הַקְּדוּמִים לָנוּ כָּל חִנּוּךְ שֶׁהוּא הָיָה מוֹעִיל, תַּלְמִידֵי כָּל מְלַמֵּד וּבְנֵי כָּל אָב רֻבָּם כְּכֻלָּם הָיוּ עוֹבְדֵי ד', וְלֹא כֵן עַתָּה… ". הוא דורש שהתלמיד יתקשר בקשר רגשי – עם המלמד ועם הנלמד. העולם סוחף, עלינו להיות סוחפים. ילד חי עם המון ריגושים, צבעים עזים, עולם תוסס. חייבים לתת לו חוויה רוחני מרגשת לא פחות! חובה לעדכן את דרכי החיבור! לא עוד שיעורים יבשים, לא לכללים נוקשים ולמוסכמות שאבד עליהן הקלח.

הג"ר שלמה וולבה היה מצטט את רבינו החזו"א "מלפנים היה תפקיד המשגיח 'לצעוק' על התלמידים. כיום, תפקידו לשמור שתלמידיו לא יפלו". שמעתי בשם א' הצדיקים זי"ע כי חזקיהו מלך יהודה גנז את ספר הרפואות שכתב שלמה המלך. וזאת למה? כי הספר כבר לא רלוונטי! המחלות אינן אותן מחלות, והתרופות ההן לא תרפאנה היום! חינוך דומה לעולם רפואה, מתעדכן ומתחדש… חובה על הרופא להתעדכן, ולא להטיל אשמה על הפציינט. יתעקש מלמד 'אני מחנך 'כמו פעם'!'. נשאלוֹ 'היש בביתך מקרר, מיקרוגל ומזגן…?' דור חדש וכלים חדשים! הרי מים נוזל החיים: בעבר שאבו מִבְּאֵר. היום פותחים ברז 'מודרני'. המים נותרו מים… וכך התורה שנמשלה להם

מדור לדור

בשלהי פרשתנו הקב"ה מוכיח, כביכול, את מרים הנביאה. לאחר תפילת משה אומר הקב"ה 'וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים'. העיר א' מגדולי זמננו שליט"א – כי רואים כאן את 'ירידת הדורות' והחובה לעדכן את דרכי החינוך. בפסוק, האב יָרֹק יָרַק בפני בתו, כביכול. והנה, בתרגום אונקלוס, שנכתב כעבור למעלה מאלף שנים, הנוסח מרוכך "וְאִלּוּ אֲבוּהָא מִנְזָף נְזַף בַּהּ". לא יריקה, אלא נזיפה. אחרי כאלף שנים נוספות ביאר רש"י הק' את הפסוק, וכתב "ואם אביה הראה לה פנים זועפות". לא יריקה, ואפילו לא נזיפה פעילה, אלא מבע פנים בלבד…

ברור כי 'חדש אסור מן התורה'. התורה אינה מוחלפת, אך הדרך המובילה אליה חדשה. נכון ש'חדש' מרתיע, אך גם מאתגר ומחייב. נאמין בצדקת ה'דרך החדשה' ונגיע ל'יעד' הישן!

בהצלחה בעבודת הקודש!

יחיאל מיכל מונדרוביץ'

123ymm@gmail.com

חינוך בפרשה- נשא- התחדשות

אדם- התחדשות וגדילה

בשנת תשי"ב ניסה סר אדמונד הילרי לטפס והגיע לפסגת הר האוורסט, הגבוה בהרי העולם. הר זה מתנשא לגובה של כמעט 9000 מטר (בהשוואה להר החרמון, 'הנמוך יחסי', שאינו מתנשא אפי' לכדי 3000 מטר). הקשיים שבדרך, והאמצעים הדלים שהיו עמו מנעו ממנו הצלחה. בלית ברירה, עצר במרחק ¼ ק"מ מהפסגה, 250 מטר בלבד, ונאלץ לשוב על עקבותיו.

היה זה בשעתו 'שיא עולמי'. נערכה לכבודו מסיבה גדולה בלונדון, אך השמחה מהולה היתה בצער. אמנם הושג דבר 'ראשוני', אך את 'הדובדבן' לא קטפו… סר הילרי התכבד לנאום בפני הנאספים. בדבריו תיאר את מסעו והודה למסייעים. לאחר כמה דקות נאום, פנה לעבר תמונת ענק של ההר שתלתה על הקיר מולו, והחל 'לדבר' עם ההר: "אוורסט רם ונישא, במסע אחרון זה – אתה ניצחת אותי. לא הצלחתי להגיע לראש ההר. אך האזן לדברי! אני מצהיר ומודיע לך כי בפעם הבא אני אנצח אותך! אגיע לפסגת כדור הארץ! וזאת מנין לי? כי אמנם אתה גבוה מאוד, אך אתה דומם, אינך מוסיף לצמוח. ואילו אני, אדמונד הילרי, מוסיף ומתפתח, מנסה ומשתדל! לי יש מה שאין לך, אני חי, עם כוח העשייה!". ואכן, כעבור שנה, זכה סר הילרי בתואר 'הראשון שניצב על פסגת האוורסט'.

בחג השבועות ניצבים אנו סביב הר סיני. אמת כי סיני נבחר בהיותו נמוך והקב"ה מלמדנו ענוה ושפלות (סוטה ה). אך התורה שניתנה עליו גבוהה עד שמי רום! למרות שמשה רבינו קובע לפני מותו לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא, אך עילאית היא התורה, וקניינים רבים נדרשים להשגתה. סוד השגתה היא לא להיות דומם! להוסיף ולנסות, להשתדל ולעשות!

תלמידים מתמודדים עם קשיים ואתגרים, ורגילים לשמוע מאתנו, הבוגרים, 'צריך לנסות שוב'. הילד חושב בקרבו 'מה יעזרו הניסיונות החוזרים שוב ושוב? כפי שנכשלתי כך אשוב ואכשל…'. חשוב לנו ללמדם כי בכל ניסיון ובכל השתדלות יש משהו חדש!

באבות דר"נ (פ"ו ב') מסופר כי רבי עקיבא ראה מים שֶׁשָּׁחֲקוּ באבן, ומהם קיבל עוז רוח להוסיף ולהשתדל בתורה. בעלי המוסר דרשו "איזו טיפה הבקיעה בעצם את האבן?" בלי הטיפה האחרונה לא היתה האבן נשחקת, אך גם בלי הראשונה או העשירית… כל טיפה וטיפה הוסיפה וחידשה כוח מול צור החלמיש.

כל אחד הוא מיוחד

פרשת נשא היא הארוכה בפרשיות התורה, אך חציה בעצם חוזרת 'שוב ושוב' על קרבנות הנשיאים ונדבותיהם. התורה מתייחסת באריכות לכל נשיא ונשיא. הרמב"ן (בפירושו השני לענין זה) מסביר שאמנם כל נשיא הביא בדיוק כמו חברו שלפניו, אך כל אחד פעל מתוך מחשבה וכוונה אישית, לא הרי זה כהרי זה, "ועוד בזה טעם אחר במדרשם, כי לכל אחד מהנשיאים עלה במחשבה להביא חנוכה למזבח ושתהיה בזה השיעור, אבל נחשון חשב בשיעור הזה טעם אחד, וזולתו כל אחד מהנשיאים חשב טעם בפני עצמו…". זה 'נראה' אותו דבר, אבל כל אחד היה 'חדש וראשוני'. לא שתים עשרה 'חזרות' יש כאן, אלא שנים עשר 'סיפורים חדשים' מספרת התורה. כל אחד 'יצירה' בפני עצמה!

מחשבה זו, בדרך בעבודת השם, מעניקה כוחות ומרעננת. הלימוד של היום הוא 'חדש' לעומת הלימוד של אתמול. הניסיון להצליח, ההשקעה בקיום המצוות, אינם רוטינה מעייפת, אלא יצירה מחודשת וראשונית. חז"ל מספרים על תלמידו של רב פרידא שהבין משנתו רק לאחר ד' מאות חזרות (עירובין נד). לא 400 פעמים של 'השמעת הקלטה' משעממת מְזַכָּה בהבנה. כי אם 400 יחידות, 400 'פעמים ראשונות', הן הנה הביאו את התלמיד המתקשה להצלחה.

אין יאוש!

נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ! אדם נבדל מבעלי חיים בכך שבהמה מתהלכת בראש כפוף ארצה, ואדם בקומה זקופה, כמלאכי השרת (חגיגה טז). אל לנו להיות כבהמות, החורשים שוב ושוב בראש רכון לארץ. הבה נהיה כמלאכים, על מעלתם נשורר בפיוט 'אקדמות' חֲיָל אֶלֶף אַלְפִין וְרִבּוֹא לְשַׁמְשׁוּתָא, חַדְתִּין נְבוֹט לְצַפְרִין! לה' מיליוני מלאכים, מתחדשים מדי בוקר! בקומה זקופה! ללא לאות וללא עייפות החומר. נלמד בפרשתנו מהנזיר, אף אם נטמא בנזירותו אינו נופל ואינו מתייאש. הוא מתחיל מחדש! וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ בַּיּוֹם הַהוּא! בראש מורם!

נישא ראש ונביט אל עבר התורה הק' בהצהרה – כל זמן שאני חי, ער ופועל, לא דומם ולא עייף, אנסה ואצליח!

בהצלחה בעבודת הקודש!

יחיאל מיכל מונדרוביץ'

123ymm@gmail.com

סיפור על אין יאוש! מאת דרשו- לחצו כאן!

 

מורה טוב או מורה מצוין?

מורה טוב או מורה מצוין?

טיפים שיהפכו אותך ממורה טוב למורה מצוין

שני מורים מלמדים בכיתות מקבילות, ובאותו מוסד לימודים, מה עושה מורה אחד לטוב יותר מרעהו? האם יש דרכים לעזור לעצמנו להיות מורים טובים יותר? מהו הקסם שהופך מורה טוב למורה מצוין? המאמר הבא מציע עצות וטיפים מעשיים שיהפכו אותך ממורה טוב למורה מצוין.

ישראל (שם בדוי למקרה אמיתי), מורה ממלא מקום שנה ראשונה בהוראה, הגיע לשטח ונבהל. בעיות משמעת צצו לו מפה ומשם, תחושת הביטחון עמו נכנס לשדה ההוראה החלה להיסדק קמעה.

הוא נקט ביוזמה אישית ונגש לחיים, אחד המורים בצוות וביקש לצפות באחדים משעוריו. ישראל היה מורה טוב, אבל חיים היה מורה מצויין וזה היה כל ההבדל בינהם. בתום הצפיה, מצפייה בשיטת ההוראה של חיים, יצא ישראל עם שלל תובנות ורעיונות מעשיים אותם העלה על הכתב בחלוקה של לפני, במהלך השיעור ובכלל. את תמצית הדברים הוא מבקש לחלוק אתכם, מורים ומלמדים המזדהים עם מצבו.

לפני השיעור:

1. הכנס לכיתה כשהנך שמח ומלא אנרגיות

כאשר הנך מלא במצברים של כוח, הנך נותן לתלמידים כוח. הנך מכניס את התלמידים לפעולה, ומעורר אותם לחשוב ולעשות. כאשר אתה עייף, הלאות עוברת ישירות לתלמידך, ולא יהיה בהם המרץ לעשות את שתדרוש מהם. הם ימתינו בדיוק כמוך-שהשיעור יסתיים. חלקם יעבירו את הזמן בהשתתפות שקטה, חלקם ישתתפו כדי "לעשות לך טובה" ואחרים אולי יעוררו מהומות כדי ליצור עניין. כדי להיות מורה מצוין, עליך להיות קורן, פעיל, ומלא חיות.

2. התכונן לכל שיעור ברמת "שיעור מבחן"

ככל שהחומר נהיר לך באופן מרבי, כך יהיה נהיר לתלמידך. הכנה טובה מראש, תסייע לך למסור את החומר דבר דבור על אופניו. כדי שהחומר יהיה ברור לך דיו כדאי מאוד:

  • לסכם אותו בכתב
  • לשאול עליו שאלות
  • לענות לעצמך תשובות
  • להכין הכתבה / שכפול מסכם לתלמידים
  • לברר מראש כל אי הבנה שעולה לך מן החומר
  • למסור את החומר לאדם אחד לפני מסירתו לתלמידים.

במהלך השיעור:

3. השתמש במשולש "חזותי, שמיעתי, תנועתי":

למידה מתרחשת אצל כל תלמיד באופן שונה. כדי להגיע לכלל התלמידים רצוי להשתמש במשולש הכולל את צורות הלמידה הבאות: חזותי, שמיעתי ותנועתי.

  • השתמש בלוח כדי לכתוב כותרות עיקריות / לצייר ציור סכמתי / להדגיש מילה בלתי מובנת / לביאורי מילים חשובות ואפילו לכתיבת שמות של תלמידים מצטיינים. תמונה אחת שווה אלף מילים: השתמש בתמונות / ציורים או פלקטים עם כתוביות, כדי לעורר ענין בתלמידים ולחזק את רמת החוויה.
  • השתמש בקולך באופן הנכון: דבר בקול רם וברור, במילים חתוכות ומובנות, הגבה את קולך כשהנך רוצה להדגיש דבר מה, הנמך אותו כאשר תרצה לרתק את תלמידך או לעורר בהם ענין.
  • השתמש בידיים כדי ליצור תנועות הנלוות למילים. בצע הדגמות קצרצרות עם / בלי התלמידים כדי להסביר חומר קשה / פעולות הנעשות בשלבים.(כמו אופן הקרבת הקרבנות בחומש ויקרא, הלכות מסוימות בשיעור דינים ועוד). העזר במיקומים שונים: באופן כללי מומלץ יותר לעמוד בשיעור (מה שמאפשר אף טיול פעם ב…) עמוד במקום מרכזי בו כל התלמידים יכולים לצפות בך.

4 . היה עם כל תלמיד ותלמיד באופן מלא:

מחד- רק משמעת חזקה מאפשרת זאת, ומאידך- חיבור לכלל התלמידים הוא הוא המגביר ומשביח את המשמעת בכיתה. ערוך "טיול" בכיתה מידי פעם. אם אינך יודע מתי, ערוך אותו בתחילת השיעור, באמצעו ובסופו. בתחילתו- כדי לרכז את התלמידים אליך. במהלך השיעור- כדי להחזיר את הריכוז לתלמידים מסויימים.

התקרב לתלמיד עייף ועודד אותו להצטרף. עזור לתלמיד מתקשה וכוון אותו בעת כתיבה. פנה לתלמיד היושב בסוף הכיתה בשמו, ושבח אותו על הלמידה, הקשבה, השתתפות / התנהגות מכבדת לחבר. כאשר הנך מבקש מתלמיד דבר מה באופן פרטני דבר אליו בגובה העיניים. רכון לצד שולחנו וודא שהוא מאזין לדברך. אל "תוותר" על תלמיד לא מרוכז. אל "תוותר" על תלמיד מתחמק.

היה עם כל אחד מתלמידך במהלך השיעור, ותיווכח לראות עד כמה יהיו הם איתך.

5 . דלה את החומר מן התלמידים:

כמעט על כל משפט / חומר לימודי ניתן לשאול שאלות ולבקש תשובה מן התלמידים במהלך השיעור, כך שהתלמידים "מלמדים" את החומר ולא אתם. "מתי לדעתכם ארע… מי לדעתכם… מי יודע למה… שמעתם פעם על… מי מכיר…". תתפלאו לראות, עד כמה גם תלמידים "מנותקים" מתעוררים פתאום לחיים. שיעור המורכב משאלות, ומאפשר לתלמידים להביע את הידע שלהם במהלכו יהיה מרתק יותר וישמר בזיכרון התלמידים לזמן ארוך יותר. גם סיכום של שיעור ניתן לערוך באמצעות שאלות. (אלו קרבנות הקריבו… על מה אומר רש"י….) מדהים לראות כיצד תלמידים עונים לשאלות הללו בשמחה ובתחושה מיוחדת של: "כל כך הרבה החכמנו השיעור…"

נכון לתמיד:

6 . תלמידים תמיד אוהבים סיפורים:

כמעט כל מסר ניתן להעביר באמצעות סיפור.
אגור באמתחתך סיפורים לרוב או המצא משלים ככל העולה על רוחך. אין צורך להתאמץ בהבאת סיפורים ארוכים ומורכבים, מספיק סיפור העוסק בענין הנלמד וכבר קנית לך תלמידים מרוכזים.

בשיעור הלכה / דינים ניתן להשתמש בדוגמאות פשוטות. בשיעור פרשת שבוע לכיתות הגבוהות ועל אחת כמה וכמה כאשר הנך רוצה לחזק בתלמידך התנהגות מסוימת ניתן להיעזר במשל שייכנס ללב התלמידים.

7 . תן צ'ופר על התנהגות ראויה גם אם היא מתבקשת:

צ'ופר נותן תמריץ לתלמיד חרוץ. צ'ופר נותן כוח לתלמיד עייף. צ'ופר בא בנוסף לכל הפעולות שתנקוט כדי ליצור אווירה נעימה בכיתתך ולא כפעולה בודדת. צ'ופר יכול להיות מחמאה כנה וייחודית, מדבקה יפה, פתק אישי עם כמה מילים (מתאים לכל גיל), מחיאות כפיים, חיוך מלא גאווה, מכתב להורים במחברת קשר, מחק קטנטן, או אפילו עדש. תלמידים מצפים לשיעורו של מורה ש"מחביא" באמתחתו אוצרות מעניינים, מגוונים ובייחוד שהם ניתנים באופן הנכון- עם חיוך, במלוא הפרגון, ותוך מתן שבח על המאמץ ולא על התוצאה!

8 . אם נתת מטלה התייחס אליה במלוא הרצינות:

כאשר הנך דורש מן התלמים להכין שיעורי בית / להכין עבודה בשיעור / להביא ספר כלשהו לשיעור באופן חד פעמי- היה עקבי ועקוב אחר ביצוע המטלה. בדיקה מוכיחה לתלמיד כי אכן המטלה היתה חשובה לך. ציון לטוב או למוטב גם על מטלה פעוטה, מוכיח לתלמיד כי מאמציו או אי מאמציו להכין / לכתוב / להביא אכן מעניין אותך והיה כדאי או לא כדאי בשבילו. רישום ביומן אודות ביצוע או אי ביצוע הדרישות, משדר תחושה של רצינות ואחריות, ומעודד את הילד לציית לבקשות שלך.

רוצה להיות מורה מצוין? כדאי לזכור:

  • מורה מצוין אוהב את ההוראה ואוהב את התלמידים.
  • מורה מצוין שם לב לפרטים הקטנים.
  • מורה מצוין נותן את כל כולו בכל רגע בשיעור.
  • מורה מצוין פוגש את תלמידיו במסדרון וזוכר להעניק להם מבט מחויך, מילה טובה ויחס חם.
  • מורה מצוין נמצא שם בשביל תלמידיו שעות רבות קודם שהחל יום הלימודים והרבה אחרי סיומו.

סימני הסדר בחינוך

סימני ליל הסדר בחינוך

 לנו, העוסקים בחינוך

לא צריך לספר על ארבעת הבנים.

אנו אותם יום יום בכתתנו מכילים.

את החכם, שכבר יודע הכל,

ראה, שמע, ותמיד מצביע ראשון,

את ה"רשע", שרב עם ההוא, ולקח לשני,

ולא הכין, ולמה הוא האחרון…

את התם, שלא ידע, וששכח,

ושזו לא אשמתו, ולמה זה כך,

ואת זה שלא יודע לשאול, וגם לא לענות,
אולי צריך דם ועדות שילוב והשמות,

 

ואנחנו מגיעים כל בוקר לכיתה,

ויודעים שלא משנות ההגדרות,

כל אחד מהם הוא נשמה יחידה,

שטומנת בתוכה רבדים ועולמות,

ומשתדלים את החכם לאתגר,

ואת הרשע לקחת לשיחה מלב אל לב,

לסייע לתם בהתארגנות,

ואת ההוא שלא שאל בכיתה לשלב,

 

ויום יום אנו מקדשים את החומר,

ורוחצים את הקליפות,

טובלים דברינו בדוגמאות,

ואת האתגרים מלמדים לחצות,

מגידים, ומזככים, ומוצאים,

וכורכים את המרור עם המתוק,

פורשים בפני תלמידינו שולחן עמוס טוב וצחוק,

צופנים בקרבנו את קשייהם,

ומברכים על כל הצלחה,

 

מהללים כל התקדמות,

ומרצים נפש כאובה,

ובוקר בוקר אנו נושאים תפילה ליושב במרום,

שיסייע לנו להעלותם עוד שער היום,

 

להנחיל תורה, שאת הלב פותחת, להעמיד דורות שירשו את הארץ המובטחת,

להקמת בית בחירה על אדנים מוצקים, בשלווה ונחת,

להגיד את מסורת עם ישראל לילדינו, תלמידינו,

וכל בוקר מחדש להסיר החמץ,

כשאנו רואים את חיוכיהם מול עינינו.

 

מוקדש לע"נ אמי האהובה, פנינה הופשטטר, שהיתה מחנכת מסורה במשך 32 שנים, ונפטרה לפני כ3 חודשים.

התמונה באדיבות שטרסטוק

חינוך בפרשה- בחוקתי- אמון

קרן שמש

במכללת 'אֵי שָׁם', ערכו סטודנטים להנדסת אווירונאוטיקה, מסיבת סיום. הזמינו את סגל ההוראה והמרצים השונים. במהלך המסיבה הפתיעו את המורים והכריזו "במהלך השנה האחרונה בנינו בעצמנו מטוס קל. הרכבנו בו מנוע מתקדם ומערכות אלקטרוניות חדישות. מתכבדים אנו להזמינכם, מורים מסורים, להעלותו ל'טיסת בכורה'!

המרצים חשו מבוכה, לחץ ופחד. האם המטוס בטוח ויציב? האם באמת הצליחו תלמידים צעירים לבנות כלי טייס במו ידיהם? הביטו זה בזה בחשש, בעוד הסטודנטים מוחים כפיהם וממתינים שיטפסו בסולם אל פתח המטוס. בצעדים מהוססים שורכים המרצים את רגליהם, כשנשימתם נעתקת בגרונם. רק מרצה אחד צועד בבטחה ובראש מורם, ומתיישב בקדמת המטוס. חבריו בצוות שאלוהו בלחש "האם אינך חושש מהתרסקות מטוס זה?". הרגיע המרצה את חבריו "אני מכיר היטב את תַּלְמִידָי. בטוחני שמטוס שהם בנו בעצמם – בכלל אינו מסוגל להמריא…".

אחד 'העונשים' הכבדים ביותר לתלמיד הוא, שרבו אינו מאמין בו. המורה לא יכול לטשטש ולהסתיר זאת. תלמידים מזהים הערכת רבם ואת זלזולו. הערכה דומה לקרני שמש המצמיחים ומחזקים, ואילו חוסר הערכה, אף כשהוא סמוי, דומה לזריעת מלח המונעת התפתחות וצמיחה. המרצה צודק. כשאין אמון – אין טיסה ואין התעלות.

כערכך הכהן

בפרשתנו נלמד פרשת ערכין. לכל אדם, בכל גיל ובכל מצב יש 'ערך'. ההערכה שאדם חש מהסביבה משפיעה על ערכו, התפתחותו ומעלתו. כך דרשו צדיקים בפסוק וְהֶעֱרִיךְ הַכֹּהֵן… בֵּין טוֹב וּבֵין רָע, כְּעֶרְכְּךָ הַכֹּהֵן כֵּן יִהְיֶה! הערכת הכהן, ההורה והמורה, משמעותית וקובעת! בין אם מצב הילד טוב באמת, ובין אם מצבו רע, כְּעֶרְכְּךָ הַכֹּהֵן כֵּן יִהְיֶה, הילד ישלים את ציפיות הוריו וימלא הערכת מוריו. כַּאֲשֶׁר יַעֲרִיךְ אֹתוֹ הַכֹּהֵן – כֵּן יָקוּם! לכן 'חֲשֹׁב טוב – יהיה טוב'!

יש סיפורים לרוב על מורים שהעריכו תלמידים לטובה, בטעות. ההערכה פעלה והתלמידים זכו. כמו במקרה שמלמד שמע [בטעות] שהוא מקבל השנה את 'הכיתה הטובה', ילדים שזכו בהצטיינויות רבות… או מורה שקיבל תלמיד וחשב עליו [בטעות] שהוא בן רב גדול, למרות שהיה בנו של עובד כפיים, ומעולם לא השקיעו בו המלמדים… לא בחשיבה מוטעית והערכה שגויה אנו עוסקים, כי אם בהערכה כנה ובאמידה נכונה. בכל ילד יש מה להעריך! לעתים, אין אנו מעריכים אדם כי אנחנו מביטים דרך 'משקפיים' שלנו ובמבט הצר שלנו. הסתכל על כולו, ראה אותו (ולא את עצמך..) וגלה שהוא כן שווה! כך דורשים את הפסוק וְאִם מָךְ הוּא – מֵעֶרְכֶּךָ, אם הוא עני ודל, זה מֵעֶרְכֶּךָ, בגלל היחס שלך. מה העצה? וְהֶעֱמִידוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֵן – ראה את כולו, במבט רחב, ואזי וְהֶעֱרִיךְ אֹתוֹ הַכֹּהֵן…

הערכת אמת

ר"מ בישיבה בא בפני המשגיח הרה"צ ר' יחזקאל לוינשטיין ושאלה בפיו "רבי! רגיל אני לדרוש ב'אירוסין' של תלמידים, ומצפים שאספר בשבח החתן. במקרה ולחתן אין שום מעלות, האם מותר לי לשקר כדי לספר בשבחו?" הצדיק גער בו! "מנסה אתה להתהדר בפני שהנך נזהר במידת האמת! אילו היית 'אדם אמיתי' היית מוצא מעלות! אם אתה לא מוצא מעלות ותשבחות בכל בחור ובחור – כי אתה חי בעולם השקר! טרם התקרבת למידת האמת!".

לעתים מתקשים בהערכת הזולת מתוך שאנחנו כלואים בקונספטים החוסמים את רגשותינו. לדוגמא, רוב ההורים והמורים, ובעקבותינו התלמידים, חושבים כי 'טעות' היא כישלון המעידה על חוסר יכולת. בכך נפגמת ההערכה. נשכיל שטעויות הן חלק מהלמידה ולא ניתן להיבנות בלעדיהן, הערכת התלמיד לא תיפגע בעינינו – ובעיני עצמו!

אדרבה! תן בלבנו שנראה כל א' מעלת חברינו! תן בלבנו שנעזור לילדינו לראות במעלת עצמם! תלמיד בעל הערכה עצמית בריאה עומד חסון יותר מול משברי החיים ותעתועי היצר. בילדותי קראתי משפט: "היות ואתה נמצא תמיד בחברת עצמך – כדאי לך לאהוב וליהנות מהחברה". הערך – גם כשזה רק בערך – נוסך רוח חיים ומעורר הצלחה. ניטע בלב הילדים הערכה, 'במידת האמת', והם יִנְסְקוּ במטוס שיבנו בנפשם, יתרוממו אל על…

בהצלחה בעבודת הקודש!

יחיאל מיכל מונדרוביץ'

123ymm@gmail.com

 

חינוך בפרשה- בהר- תשומת לב

שים לב, נשמה לפניך

סיפר הרה"ק רבי משה ליב מסאסוב שבאחד ממסעותיו שהה בפונדק דרכים, והנה שני גוים מטיבים ליבם ביין. פונה שיכור לחברו ושאל 'תגיד, אתה אוהב אותי?'. ענה חברו 'בוודאי! מאוד מאוד!'. אמר השיכור 'אם אכן אתה אוהב אותי מאוד – תגיד לי מה כואב לי ומה חסר לי!'. אמר הצדיק, האזנתי, הפנמתי ולמדתי אהבת אמת מהי…

רחוקים אנו מדרגה זו, 'לדעת' מה מכביד על כל תלמיד ומה עובר עליו. אך האם אנחנו בכלל מבחינים ומרגישים שיש משהו שכואב לו או חסר לו? בפרשתנו מצווים וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ, וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ. לא בתמיכה כלכלית בלבד מדובר, אלא גם (ואולי בעיקר) בחיזוק רגשי ונפשי, במילים טובות ומעודדות, לעורר ולנסוך בו תקווה.

קשר עין

הרבי מסלונים ה'נתיבות שלום' אומן פדגוג היה. שמעתי כי הנחה מחנך כי בכניסתו לכיתה, לפני שפותח בשיעור, יעביר מבט ויצור קשר עין עם כל תלמיד ותלמיד. התורה עוברת מרב לתלמיד באמצעות אהבה. קשר העין מטפח אהבה זו. כל תלמיד זקוק ל'תשומת לב'. יש המתרגמים 'תשומת לב', לפינוק, רוך או ויתור. הבה נְתַרְגְּמוֹ כפשוטו! שים לב אלי! אני קיים! כולם זקוקים להכרה. לא נניח לתלמידינו לנבול ח"ו ברוחניות מתוך 'חוסר עניין לציבור'.

הרבי מסלונים ה'נתיבות שלום' אומן פדגוג היה. שמעתי כי הנחה מחנך כי בכניסתו לכיתה, לפני שפותח בשיעור, יעביר מבט ויצור קשר עין עם כל תלמיד ותלמיד. התורה עוברת מרב לתלמיד באמצעות אהבה. קשר העין מטפח אהבה זו. כל תלמיד זקוק ל'תשומת לב'. יש המתרגמים 'תשומת לב', לפינוק, רוך או ויתור. הבה נְתַרְגְּמוֹ כפשוטו! שים לב אלי! אני קיים! כולם זקוקים להכרה. לא נניח לתלמידינו לנבול ח"ו ברוחניות מתוך 'חוסר עניין לציבור'.

עמד לו נער יהודי עני ליד תחנת רכבת בלונדון, בשעת ערב קרירה וערפילית. על ארגז שלפניו ערימת עיתונים שעליו למכור. הנער צועק לתוך ההמון 'עיתון ערב בשילינג'. לפתע מבחין כי הג"ר מאיר שפירא מלובלין ניצב מולו ומניח יד על כתפו. "ילד יקר, וכי לא קר לך?". והילד משיב "עד שהתייחסת אלי ושמת יד על כתפי אכן היה לי קר…".

תשומת לב

שמעתי שילד מתוסכל ששב לביתו ובכה "לבשתי חולצה לבנה ואפודה חגיגית לכבוד יום הולדתי, והרבי בכלל לא שאל אותי מה יום מיומיים…". נכון, יתכן והיה עליו לפנות בהצבעה ולומר לרבי כי היום יום חגו. ומאידך, מלמד שלא מבחין בעצמו, מה תועיל לו הודעת הילד? כנראה יפטיר 'מזל טוב' בשפה רפה, ודי… לא אשכח כי בשנותי כמנהל פנתה אלי אימא והעירה כי בנה נעדר, מחמת חולי, מספר ימים, והמלמד טרם התקשר ולא שלח חומרי למידה. פניתי למלמד, והוא קימט את מצחו וחשב "מה? הוא לא נמצא?". חסרה כאן 'תשומת לב' כפשוטו!

על מלמד לחשוב על תלמידיו. 'לראות' אותם בגוף וברוח. סיפר הג"ר יוסף שלמה כהנמן מפוניבז' כי לרבו הצדיק ר' יוזל 'הסבא מנובהרדוק' היה פנקס עם רשימת תלמידיו, ומדי ערב, לפני עלותו על משכבו, היה עובר על שמות כל התלמידים וחושב על כל אחד ואחד בפרוטרוט, לחשוב מה קורה איתם ומה עוד ניתן להטיב עמהם. רועה נאמן!

פרשתנו מלמדת חובת הסיוע ליהודי שכושל בפרנסתו, ליהודי שרח"ל הידרדר עד שנמכר לעבד, אם לאחיו מישראל ואם לנכרי. היאך נסייע מבלי שנדע שהוא במצוקה? מלמד נכבד! בחן את עצמך! ערוך רשימה מי מילדי כיתתך מתקשים בקריאה או בראייה. למי קושי חברתי. הרי כבר חודש אייר. אתה כבר איתם מאלול. חֲשֹׁב, מי מחסיר הרבה? הַהִתְעַנְיַנְתָּ בו (לא בשיפוטיות!)? מי מעט בירידה לימודית. הֶחָשַׁבְתָּ למה הוא בירידה? הֶחָשַׁבְתָּ עליו בכלל?…

חסידים מספרים על צדיק שישב ועסק בתורה. נכנסה בתו בבכי, וסיפרה שבמהלך משחק 'מחבואים' עם חברותיה, התחבאה וציפתה שימצאוה. חיכתה עד בוש. לאחר זמן רב יצאה לראות למה החברות לא 'מוצאות' אותה, וגילתה שהן עברו מזמן למשחק אחר. 'אף אחת לא חיפשה אותי' הרימה קול נהי. האב הרגיעה ויצאה שוב לשחק. לאחר צאתה פרץ הצדיק בבכי והסביר לאשתו "חלפו כ"כ הרבה שנים מאז חורבן ביהמ"ק. הקב"ה מצפה שנחפש אותו. אנו מנסים קצת וממשיכים הלאה, ל'משחק אחר'. משקיעים בגלות, בורחים מהאמת… אוי! צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ!

הקב"ה מצוה עלינו 'לחפש' מתקשים ולחזקם. נחזק את המך ונעודד רוח הרך. אמנם אין לנו מענה לכל הקשיים, אך נזכור כי 'יד על הכתף' ופנייה ישירה עם יישור מבט – מחמם מאוד ומסייע. פנייה אמתית, מלב אל לב, עשוי לעתים להביא לפיקוח נפש רוחנית ולהעמדת דורות. 'כח המשלח בשליח', הקב"ה מסייע בעדנו במשימה הק'.

בהצלחה בעבודת הקודש!
יחיאל מיכל מונדרוביץ'
123ymm@gmail.com

 

 

חינוך בפרשה- במדבר- מצדיקי הרבים

מצדיקי הרבים ככובבים

חכמינו ז"ל הפליגו ברום חשיבות מלמדי תשב"ר. רבינו 'החוזה' בלובלין אף התבטא "אילו היו יודעים את מעלת המלמדים בשמים, היו כולם מבקשים להיות מלמדי תשב"ר!". על מלמד המנחיל לתלמידיו תורה ומצוות, נוטע בקרבם אמונה ומעמידם במידות, דרשו חז"ל (ב"ב ח:) את הנאמר בדניאל: וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד אלו מלמדי תנוקות של בית רבן! לעולם ועד! עבודתו הפורה ורבה שמורה נצח, הנו זוהר ככוכב בשושלת מוסרי התורה.

אדם חי שנות חייו בעוה"ז, צובר מצוות ומעשים טובים, מתקין עצמו ב'פרוזדור' לקראת המעבר ל'טרקלין'. משול הוא לילדים שצוברים 'כרטיסי מבצע' לקראת היריד הממשמש ובא. בפתיחת שערי היריד רצים כולם, למתקנים, לדוכני ההגרלות, לקיוסק, ולעמדות הפרסים. כל ילד 'משלם' בכרטיסים שהכין מראש. אך אוי לו ילד שלא השקיע וכעת משתוקק לארטיק ושערות-סוכר או למכוניות מתנגשות, אך אין בידו כרטיסים! עכשיו כבר אי אפשר לרכוש!

אדם מגיע 'למעלה' עם כרטיסיו הרוחניים שסיגל עלי אדמות. בחייו היה קרוי 'הולך' כי מתעלה ומתקדם. אך כעת 'בַּמֵּתִים חָפְשִׁי' חופשי מן המצוות. מרוץ איסוף הזכויות תם. והנה חכמים דרשו ביטוי חז"ל 'ברא כרעא דאבוה', בְּנוֹ מהווה לו 'רגלים', 'הולך' למענו. מעשי הבן הטובים מוסיפים זכויות לנשמת האב, שולח לו כרטיסים למעלה…

תולדות

לאוצר גדול זה זכו מלמדי תשב"ר! זוהי כוונת חז"ל בקביעתם (סהנדרין יט:) 'כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו'! יש אב שמניח אחריו חמשה בנים, או אפילו תריסר, הממשיכים 'ללכת' למען נשמתו. והנה, מלמד תשב"ר מניח אחריו מאות ואלפי תלמידים ש'כאילו ילדם'! הללו מְזַכִּים ומעלים נשמת 'אביהם' המלמד!

וּמִנְיַן למדו חז"ל שהמלמד נחשב 'כאילו ילדם'? בפרשתנו נאמר 'וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי. מביא רש"י מחז"ל שהרי בפסוק נאמרו בני אהרן בלבד, ואף הם קרויים תולדות משה כי לימדם תורה! לכן נא' בְּיוֹם דִּבֶּר… בְּהַר סִינָי, כי החל מקבלת התורה, מאז שלימדם משה, הריהם 'תולדותיו' והוא 'כאילו ילדם'.

מעיר רבינו המהר"ל (גור אריה, כאן) הרי משה לימד את כל בני ישראל, ומדוע רק בני אהרן נחשבו תולדותיו? למה אין כולם מְכֻנִּים 'תולדות משה'! ומבאר המהר"ל שאכן לא על כל מלמד נאמר תואר זה! וזה לשונו "שָׁאנֵי ישראל, שהרי הקב"ה ציוה לו שילמד להם תורה, והתורה שניתנה למשה לא ניתנה אלא ללמד לישראל, לא שייך לומר שישראל הם בניו, שאלמלא לא היו ישראל – לא היתה תורה ניתנת למשה. אבל מה שלימד לבני אהרן יותר ממה שלימד לישראל, זה היה ממשה לבד, ולא נצטווה מפי הגבורה ללמוד להם יותר, ובזה להם בפרט כאילו ילדם".

מלמד- זכות!

אמנם לעיל הארכנו בזכות המלמד, אך לפי המהר"ל – זה לא בא 'אוטומטית'! חז"ל הכתירו 'כאילו ילדו' רק את המלמד שעושה יותר ממה שהתפקיד מחייב! ללמד הריהו חייב, לכך שכרוהו וזאת מלאכתו. משה רבינו השקיע בבני אחיו יותר ממה שנצטווה, ועל כך נדרש 'כאילו ילדם'! על הַתּוֹסֶפֶת! כמו שלהורים אין 'שעות עבודה' מוגדרות, והתמסרותם מוחלטת, כך יש מלמדים 'מצדיקי הרבים' שמעניקים לתלמידים 'מעל ומעבר' כי חשים 'כאילו ילדם'!

חֲבֵרַי בישיבה קטנה היו מספרים בערגה על המחנך שלהם בת"ת שהיה קובע עם תלמידיו לימוד בחברותא בימי שישי אחה"צ ובשבת קודש. חבר אחר חשף באזני כי בהיותו בן למשפחה מוחלשת היה המלמד רוכש עבורו ספרי לימוד וכלי כתיבה. הכרתי מלמד שבהפסקות היה נשאר לפוש בכיתתו ולא בחדר-מורים, במטרה שתלמידים יוכלו לפנות אליו לעזרה לימודית, לשיחה אישית, או סתם ליצירת קשר. לא עובדים עם 'סטופר' ביד, לא שואלים 'מה אני חייב'. בכדי להיחשב 'אבא', להרוויח שֶׁהַמֵּאוֹת הללו יזכו ויאירו את נשמתי בעולם האמת – עלי לעבוד באמת!

מלמד שהוא זוהר ככוכב בִּשְׁמֵי הילד לְעוֹלָם וָעֶד הוא ב'אקסטרה', למעלה מן הזמן, בלב ונפש חפצה. הוא גם נזהר בכבוד תלמידיו ואוהבם, כדברי הרמב"ם (פ"ה מה' ת"ת), שאף מוסיף 'שהם הבנים הַמְּהַנִּים לעולם הזה ולעולם הבא'!

בהצלחה בעבודת הקודש!

יחיאל מיכל מונדרוביץ'

123ymm@gmail.com

קרא כאן על יסודות החינוך של הרב וואזנר

חינוך מבית טוב- הרב שטינמן- קראו כאן

אפשר לסמוך עליך? חלק ב'

דוגמה אישית

במאמר הקודם בנושא הסמכות דנו במהותה של הסמכות והדגשנו כי היכולת להפעיל סמכות אמיתית תישמר רק אם היא אכן במטרה להיטיב עם הכפופים לסמכות

עם זאת גם כאשר מטרת הסמכות הינה להיטיב היא תחזיק מעמד רק אם היא תבוסס על הערכה אמיתית מצד הילד להורה

דהיינו כאשר אנחנו משתמשים בכוח שבידינו לטובת הילדים ובמקביל אנחנו גם מוכיחים בהתנהגותנו על רמת התנהגות גבוהה מרמתם, ילד שרואה את הוריו עובדים על עצמם ודורשים מעצמם אומר לעצמו-  אלו הורים איכותיים יש לי, הנה הם מסוגלים להתעלות מעל עצמם, הם מתגברים- יש לי על מי לסמוך!

הנהגה זאת משדרת לילד כוח ונותנת לו בטחון להישען ולסמוך על הוריו

כך שהסמכות בנויה בבסיסה משני חלקים:

  1. דאגה ומסירות לכפופים
  2. התנהגות אישית מעודנת המעוררת הערכה

שני החלקים קריטיים בבנית סמכות, כשהורה מתנהג בצורה מיוחדת ואישיותו מעוררת הערכה אולם יחסו לילד כוחני לא תהיה סמכות, מסיבה זו לצערנו אנו עדים לתופעה שילדים להורים נעלים מאד לא כ"כ מקבלים מהם, מאחר והיחס כלפיהם הינו כוחני

לעומת זאת אנו רואים הורים מסורים מאד שג"כ לא מצליחים לבנות סמכות ולא זוכים למשמעת וזאת משום שהילד לא רואה מצידם שום התגברות או עבודה עצמית הוא לא מרגיש שהם נעלים ממנו  ומשום כך אין בו הערכה כלפיהם וגם לא משמעת.

שמעתי סיפור נפלא, אחד השליחים של הרבי הריי"ץ מלובאוויטש זי"ע ניגש אליו ושאלו-

הוא נמצא באזור נידח בו חיים יהודים שאינם מתנהגים על פי התורה, הוא רוצה להוכיח אותם ולהחזירם בתשובה הבעיה היא  אמר אותו חסיד לרבי שאני צעיר מהם  ואיני יודע אם הם יקבלו את דברי.

ענה לו הרבי: אענה לך בדוגמא מהחיים, שים לב בסאונה יכול לעמוד 'האלים' של העיירה זה שאף אחד לא מעז להתקרב אליו והנה קורה דבר מעניין אותו גיבור עומד כפוף כשמישהו עומד מעליו עם צרור ענפים וחובט בו בכל הכוח והוא לא פוצה פיו. איך יתכן?

ההסבר הוא בסאונה חם מאוד וזה שמכה בו עומד מאיליו…

אם אתה רוצה שדבריך יתקבלו הדגיש הרבי תשדר 'חום' סביבך- הרבה אהבה ובמקביל 'תעמוד מעליהם'- תהיה בדרגה גבוהה מהם, כך שיהיה להם מה להעריך בך וכך תוכל להשפיע…

לסיכום, כדי להיות דמות שיש כלפיה משמעת וכפיפות נכונה הכרחי שיהיה שילוב של חום ודרגה אחת מעל.

כשילדים רואים הורים עקביים שדורשים מעצמם ולא מוותרים על שום זיז, לא בחופש ולא בבית, ילד שרואה את אביו קם במסי"נ לתפילה למרות ששניהם חזרו יחד עייפים- הוא רואה ולומד להעריך הנה אבא מסוגל למה  שאני עדיין לא מסוגל

ילדה שרואה את אמא מתגברת על כעס כשתינוק צורח בזמן שהיא הבת כבר אינה עומדת בזה לומדת להעריך, היא חשה הנה יש באמי משהו שבי עדיין אין, התנהגות נעלה זו מזינה את הסמכות. (מעבר לכך שהיא מהווה חינוך אמיתי לטוב)

נקודות אילו חשובות בכל שלב בחיים ובאות לידי ביטוי באופן מיוחד כשהילדים מתבגרים אז אין לכוח פיזי שום משמעות

ורק התנהגות נעלה מצד ההורים מעוררת כבוד וסמכות.

 

מי רוצה לשחק איתי?

בס"ד

טיפול במשחק- לדבר עם הילד בשפה הטבעית שלו

היכולת לשחק, לא רק בטיפול במשחק, אלא באופן כללי, תלויה גם בקיומה של סביבה מאפשרת, הנותנת מקום לחוויה הספק דמיונית ספק מציאותית של הילד, חוויה שיש בה אשליה. במרחב שיש בו איום או מתח, לא תתאפשר חוויה משחקית שמאפשרת מפגש בין דמיון ומציאות, אם למשל, הורה יקניט את ילדו על בחירת דבר דומם כמשהו חי, ויעמת אותו עם עובדות המציאות האובייקטיבית, הילד יתקשה להמשיך לשחק את המציאות הסובייקטיבית שיצר בדמיונו, בטיפול במשחק, כאשר הילד מרגיש בטוח ונינוח, הוא יודע כי הוא יכול להיכנס ולצאת מהמרחב המשחקי על פי רצונו ובחירתו, ולהפסיק את המשחק אם כך ירצה – זה בדיוק הקסם המשחקי, בהיותו מאפשר לאשליה להתקיים/ לא להתקיים על פי רצוננו,

מרחב משחקי אופטימאלי מתרחש בסביבה בטוחה, מוכרת ומוגנת, כזו שמאפשרת גמישות וחופשיות להיכנס למשחק – אך גם לצאת ממנו. המשחק הוא מרחב פוטנציאלי, שיש בו חיים, יש בו בריאה של העצמי ויש בו אשליה ופנטזיה המאפשרות מימוש וביטוי עצמי.

בטיפול במשחק, ובמשחק בכלל, המשחק הוא לא רק אמצעי, אלא גם מטרה בפני עצמה.

המרחב המשחקי

 

המעלות הטמונות בטיפול במשחק:

  • טיפול במשחק מבוסס על ההבנה, שהמשחק הוא צורך פנימי ואוניברסאלי של ילדים, כשילדים משחקים, הם משלבים בפעולותיהם צרכים פסיכולוגיים, רגשות, כמיהות, אכזבות וזיכרונות, מודעים וגם לא מודעים, המשחק מאפשר לילד לגלות את עצמו (וגם את זולתו) בדרך שיש בה יצירתיות, הנאה ושמחה, בעולם המשחקי, הילד יכול לשלב מרכיבים ממציאות חייו, וגם חלומות ודמיונות, תוך שהוא יוצק למשחק משמעות אישית וייחודית לו.
  • היתרון המרכזי של טיפול במשחק טמון בכך שכמעט כל ילד אוהב לשחק (עם ילדים שאינם משחקים, לעיתים זוהי מטרה טיפולית בפני עצמה).
  • בטיפול במשחק, משמש המשחק ככלי השלכתי, באמצעותו הילד יכול להביע את עולמו הפנימי, גם ללא מילים המשחק מסייע לילדים לבטא את עצמם ואת עולמם בדרך טבעית ולא מאיימת.
  • משחק מאפשר גם יצירת קירבה ותקשורת בין ילדים (בינם לבין עצמם) וכן בין ילדים למבוגרים, כל שצריך הוא לשחק ביחד, במהלך טיפול רגשי במשחק לילדים, מתוך יחסי אמון וקירבה הנרקמים בין המטפל לילד, ועל המטפל להבין טוב יותר את עולמו הפנימי של הילד ולסייע לו לעבד את הצרכים או הקונפליקטים בעטיים הגיע לטיפול.
  • ילדים לומדים ומתפתחים באמצעות משחק, המרחב המשחקי הוא המקום בו ילדים יכולים ליצור, לחלום, לחקור, להרוס, לבדוק, לשאול, לגעת בחומר וגם בנפש, המשחק מתרחש באזור ביניים נפשי, מרחב ייחודי שהוא ספק מציאות וספק פנטזיה, אך לא אף אחד מהם באופן מלא, מרחב זה יכול להתקיים באינספור רגעי משחק ויצירה בחיי היום- יום, וגם במרחב הנוצר במהלך טיפול במשחק, המשחק מאפשר תקשורת ברובד ייחודי, אשלייתי, פתוח, לעומת המילים שעלולות להחוות, במיוחד על ידי ילדים בעלי הפרעות קשות, כחודרניות, מתקיפות, ביקורתיות, מעוררות חרדה.

 

מי קובע מה עושים בחדר הטיפול?

הילד הוא זה שמחליט כיצד לבלות את זמן הפגישה, הוא יכול לבחור האם ובמה לשחק, האם לשחק לבד או ביחד, האם לדבר או לא ובאיזו מידה לערב את המטפל. בחדר הטיפולים קיים מגוון רחב של משחקים וצעצועים שנבחרו בקפידה, על מנת לאפשר לכל ילד ביטוי חופשי ומלא של עצמו, הטיפול מבוסס על מערכת היחסים בין הילד למטפל, המטפל נותן לילד להוביל את זמן המשחק ושואף ליצור יחסי אמון וקירבה, מתוך יחסים אלה, יכול המטפל להבין טוב יותר את עולמו הפנימי של הילד, במטרה לסייע לו לפתח מודעות ודרך התמודדות עם הקונפליקטים בעטיים הגיע לטיפול, ישנם ילדים שהמשחק מוביל למערכת יחסים בשלה בין המטפל לילד והילד חש קבלה מלאה מצד המטפל. הוא יוכל, לחשוף תכנים, מחשבות וחששות שמטרידות אותו והוא אינו יודע איך להתמודד עמם. ישנם ילדים שאינם חושפים בצורה מילולית את תחושותיהם, אלא חושפים את עצמם בשפת המשחק וכל הטיפול סובב מסביב המשחק שהילד מביא לחדר.

 

 

חשוב טוב!

חשיבה חיובית, הינה חשיבה היוצאת מתוך נקודת הנחה, על פיה כמעט בכל סיטואציה אליה אנו נקלעים במהלך חיינו – יש בידנו לעשות לשיפור המצב. בלי עשיה – המצב לא ישתפר כמובן, אבל הגישה החיובית מעודדת אותנו לעשיה, מתוך אמונה שיהיה בה כדי לשפר את המצב הנתון.

לדוגמה: אדם צעיר שמגיש קורות חיים, עשוי לומר לעצמו: "אין לי סיכוי להתקבל לעבודה… אני הרי צעיר, אין לי ניסיון, אין לי רקע קודם, וכו'". ברור, שאם הוא ייגש אל המעסיק הפוטנציאלי בגישה זו – הוא אכן לא יתקבל לעבודה…

אילו אותו אדם היה בעל חשיבה חיובית, הוא כמובן לא היה מתעלם מהעובדות או מתכחש להן… הוא לא היה משכנע את עצמו שאין כל משקל וחשיבות לניסיון קודם או לרקע תעסוקתי מוכח בתחום בו הוא מבקש לעבוד,אבל הוא כן היה מנסה למצוא את היתרונות המיוחדים שיש לו – דווקא בשל הנתונים המיוחדים שלו!

למשל, הוא יכול לומר לעצמו, כי אמנם הוא צעיר וניסיונו מוגבל, אך מאידך, דווקא בשל גילו הצעיר – הוא נמרץ יותר… כמו כן, יתכן שדווקא גילו הצעיר גורם לכך שלא מוטל עליו לעת עתה עול הפרנסה של משפחה גדולה, מה שמאפשר לו להסתפק בשלב ההתחלתי במשכורת נמוכה יותר,  יתכן גם שבשל מצבו המשפחתי הוא יהיה פנוי יותר לעבודה, גילו הצעיר יכול גם לאפשר לו  לקבל מרות בקלות רבה יותר ולהיענות להוראות מהגורמים הממונים עליו.

החשיבה החיובית לא אמורה לגרום לאדם להתעלם מנקודות החולשה שמציב גילו הצעיר, אלא לחפש את נקודות החוזקה שנמצאות במקביל לנקודות החולשה הללו. וכך שכהוא יגש לראיון העבודה מתוך הכרה במעלות היחסיות שיש לו דוקא בשל גילו הצעיר – סיכוייו להתקבל לעבודה יהיו גבוהים בהרבה!

וכך גם להיפך: אדם מבוגר, עשוי לומר לעצמו – אין לי סיכוי להתקבל לעבודה… שהרי כבר איני צעיר, אני זקוק למשכורת גבוהה בכדי לפרנס את משפחתי, וכן הלאה… אולם אם יפתח חשיבה חיובית, הוא ידע לומר לעצמו כי אמנם גילו מציב מספר נקודות חולשה, אולם במקביל – יש בו גם נקודות חוזקה בלתי מבוטלות: נסיונו רב יותר, הוא שקול ומחושב יותר, ועוד כיוצא בזה.

לברוח מהקיצוניות

אם נשים לב נמצא, כי אדם בעל חשיבה שלילית – נוטה להשתמש לרוב בביטויים קיצוניים, כמו: 'אין סיכוי', 'אף פעם', 'לא יתכן', וכדומה.

למשל: הוא עשוי לומר לעצמו: "אין לי סיכוי לרזות, משום ששוב נכשלתי ואכלתי עוגה!"… או "אף אחד בבית הזה אינו חושב עלי!"… או "אנשים לעולם אינם משתנים בגיל מבוגר!"…

אין מדובר רק בנושא סנטימנטלי. לשפה – יש משמעות רבה והשפעה ניכרת על צורת החשיבה שלנו, הרבה מעבר לוורבליות של המילה הנאמרת. כשאדם מדבר במונחים מוחלטים, קיצוניים, שאינם מותירים מקום לחשיבה נוספת – הוא באופן טבעי מושפע מתחושת הוודאות שהמילים הללו מקרינות, והמוח שלו מאמץ את התפיסה לפיה השינוי נמנע ובלתי אפשרי.

לכן, בכדי לשרש את החשיבה השלילית, ולאמץ חשיבה חיובית – עלינו בראש ובראשונה לשנות את השפה בה אנו מדברים, עם אחרים וגם עם עצמנו… להימנע ככל שניתן מביטויים קיצוניים, ולהשתמש במידת האפשר בביטויים שקולים ומאוזנים יותר, שמשקפים נאמנה את המציאות. למשל: "אכלתי עוגה, כך שלא עמדתי היום בכללי הדיאטה שאימצתי לעצמי!"… או "לאנשים בגיל מבוגר קשה יותר להשתנות!"…

ביטויים מאוזנים מעין אלו, ימנעו מאתנו לאמץ דפוסי חשיבה שליליים גורפים, ויאפשרו לנו לחשוב באופן חיובי ולזהות את פוטנציאל השינוי שנמצא כמעט בכל סיטואציה. כי אם היום לא הצלחתי לעמוד בדיאטה שקיבלתי על עצמי, אני יכול לעמוד בה מחר… אם קשה להשתנות בגיל מבוגר, זה עדיין אפשרי…

ככל שהביטוי הוורבלי לתפיסת המציאות שלנו, יהיה מאוזן יותר וקיצוני פחות – כך נוכל לאמץ חשיבה חיובית שתוביל אותנו לשינוי, ותאפשר לנו להשיג תוצאות טובות יותר. אם במקום לומר לעצמנו כי 'נכשלנו', נלמד לומר ש'עלינו להשתפר'; אם במקום לדבר על 'פגיעה' נתייחס ל'אי נעימות'; אם במקום 'להתאכזב' נדע לומר כי 'כל עכבה לטובה'; אין ספק שהחשיבה שלנו תהיה חיובית יותר, ואנו נצליח להתמודד טוב יותר בסיטואציות שונות ולהתקדם לעבר שינוי שיצעיד אותנו קדימה.

עוד נוכל לשים לב, כי חשיבה שלילית – מביאה אותנו לראות את המציאות בצורה קיצונית של שחור ולבן… למשל, אדם בעל חשיבה שלילית יאמר לעצמו: "אני לא מצליח בחינוך הילדים שלי!", כאשר הוא חווה אכזבה חינוכית כתוצאה מהתנהלות שלילית של מי מילדיו. אולם אם אותו אדם יבחן את המציאות אובייקטיבית, ויביט במשקפיים חיוביות יותר – הוא יוכל לשאול את עצמו: "האמנם? האם בכלל לא הצלחתי בחינוך הילדים?", ובדרך כלל יתברר שהחשיבה הגורפת והקיצונית, אינה הולמת את המציאות בפועל.

כמו כן, אדם בעל חשיבה שלילית עשוי לומר לעצמו: "אם לא הצלחתי עד כה בחינוך הילדים, אין סיכוי שאצליח מכאן ולהבא!"… אולם אדם בעל חשיבה חיובית, ינתק את ההתניה הזו, ויטיל ספק במשוואה הבלתי מוכחת. גם אם אמנם לא הצלחנו עד כה בחינוך הילדים, אין זה אומר שלא נצליח גם מכאן ולהבא! האדם בעל החשיבה החיובית ינסה לחפש את הכלים בהם טרם עשה שימוש עד כה, ובאמצעותם לפעול לשינוי המצב הנוכחי…

כדי לעשות את הצעד הראשון לשם רכישת חשיבה חיובית, מומלץ בכל ערב לפני השינה לחשוב על שלשה משפטים קיצוניים שנמצאים אצלנו בראש, ולנסות להטיל בהם ספק. לנסות להגמיש את ההגדרות, לבחון אובייקטיבית את ההנחות, ולברר האם ההתניות מחויבות המציאות. אם נתרגל אט אט, בהדרגתיות, לראות את המציאות מתוך מבט של תקוה המאמין ביכולת לשנות ולצאת לדרך חדשה – אנו נגלה שבמרבית הסיטואציות בחיינו נוכל למצוא את הדרך שתאפשר לנו להיחלץ מהקשיים, ולהצליח בסיעתא דשמיא!

 

יש קושי? יש פיתרון!

נראה לכם כי לילדכם יש קושי בהכנת שיעורי בית ברצף?

ארגנו  יחד עם הילד/ה  טבלה בה תרשמו את התהליך שיש לבצע ע"מ לעמוד במטלה כגון-

פתחתי יומן ובדקתי מה השיעורים
פתחתי מחברת והשלמתי
החתמתי את אמא כנדרש
בדקתי שיש לי את כל הדברים למחר וכדו'.
הילד יסמן V  בכל יום לאחר ביצוע כל מטלה.

עשו זאת באווירה נעימה, קשטו ועצבו את הטבלה והימנעו מלהפוך את המטלה לעול מעיק.

הילד מתקשה בכתיבה? 

האותיות מרחפות באוויר, נוסקות אל על או צונחות תחת השורה

הציעו לילד/ה משחק בו היא האמא, הילדים- האותיות במחברת והמיטה- השורה.

מטרת המשחק: להשכיב את האותיות "לישון" יש "להשכיב" כל אות לישון ע"י כתיבתה ע"ג השורה כך שהאות תיגע בשורה  (במזרון)
למעט האות י' שהיא נשארת באויר מאחר והיא התינוקת ונרדמת בידיים של האמא (הוציאו מהכלל נ' סופית היורדת מתחת לשורה)
כאשר אתם נתקלים בעמוד בו הילד כתב לא על גבולות השורה אמרו לו: "אני רואה שהיום היה לך קשה להשכיב… עשו לך בלאגן…"

 המרווחים בין המילים לא נשמרים כנדרש

ראשית, ודאו כי הילד יודע מהי מילה ומהו משפט (צפו להפתעות) לאחר שברור לכם שהילד מבין מה אתם רוצים ממנו כשאתם מבקשים להשאיר רווח בין מילה למילה,
תנו לו קופסה עם שקדי מרק ואמרו לו שכל אות= שקד מרק. אמרו צמד  מילים והילד 'יכתוב' את המילים עם שקדי המרק, עליו להשאיר רווח בין מילה למילה,
כך תתרגלו עד כתיבת משפט שלם ע"י שקדי מרק.

 קושי בהעתקה מהירה

הסבירו לילד כי העין כמו מצלמה כשם שמצלמים תמונה שלמה מצפים לראות  בפיתוח את כל התמונה ולא חלקים חלקים, כך עליו לצלם מילה שלמה 'ולפתחה' על הדף בשלמות
רק במילה מורכבת וארוכה עוברים להעתקת אות אות בכל הינף ראש.

קושי בלימוד רשימות מילים להכתבה 

קנו טושים מחיקים ולוח מחיק ותנו לילד לכתוב את המילים הנדרשות ע"ג הלוח, אותיות מקשות ה' ע' א' ב' ו' תכתבו בצבע שונה הוא לא ירצה להפסיק…

קושי במענה לשאלות לאחר קריאת סיפור

תופתעו, אך ישנם ילדים שרק צריך לומר להם:" לאחר שתקרא אשאל אותך מה קראת אז תקשיב למה שאתה קורא.
(העצה מועילה במידה והקריאה תקינה ולא קיימים קשיים בהבנת הנקרא)

הילד יודע מה קרא אך מספר את הסיפור באופן מבולבל..

קחו עט וציירו 3 מלבנים אחד תחת השני. על המלבן הראשון כתבו התחלה על השני אמצע ובשלישי סוף. הסבירו לילד כי לכל סיפור- התחלה,
אמצע וסוף והוא צריך להכניס את הסיפור לתוך התבניות שציירתם.

ישנן אותיות/ספרות שנכתבות הפוך (כתב ראי)

ציירו את האות/הספרה הזקוקה לשיפור על הרצפה ובקשי מהילד ללכת עליה.
תנו לילד ליצור אותה בעזרת בפלסטלינה /חול קינטי
מלאו מים +סבון בקערה ובקשי מהילד לכתוב את האות/הספרה בכיוון הנכון בתוך הקצף.

בפתירת תרגילים המערבים פעולות חשבון שונות הילד מתבלבל ולא שם לב לפעולה הנדרשת ממנו.

כלל ברזל: לא פותרים תרגיל לפני שמקיפים את הסימן של התרגיל.

והכי חשוב, אתם מרגישים שלילד/ה יש קושי בלמידה איך אינכם יודעים מהו

הכי פשוט וקל שאלו אותו/ה. לפעמים הילדים שלנו יודעים להגדיר את הקושי יותר מכל איש מקצוע בעולם.

אפשר לסמוך עליך?

מהי סמכות?

המילה סמכות מורכבת מהמילים – 'סמוך' המבטאת  קירבה ומהמילה 'לסמוך' המבטאת משענת (כמו – תעמוד סמוך אלי וכן אתה יכול לסמוך עלי) זו ההגדרה האמתית של סמכות הורית.

מצד אחד הורים קרובים לילדיהם ובמקביל אפשר לסמוך עליהם.

סמכות לא נרכשת עם כוח, מי שחזק ואלים יותר לא יהיה סמכותי דווקא, רודנים מעולם לא היו סמכותיים, הם היו אלימים כוחניים אבל לא סמכותיים. סמכות אינה בנויה מכוח פיזי כאדם כוחני הנותן חסות ובטחון לכפופים תחתיו.

סמכות היא תרכובת ושילוב של קירבה עם עוצמה.

המדד האם מדובר בסמכות או בהטלת מורא היא השאלה האם אני יכול להיות סמכותי כלפי מי שהוא חזק ממני?

רודן מעולם לא שלט על אנשים חזקים ממנו, ברגע שהכפופים חשו שהשליט שמעליהם חלש מהם מיד התבצעה הפיכה

כך בכל חברה שנשלטת ע"י מנהיג כוחני ברגע שנכנס לטריטוריה משהו חזק מהמנהיג, המנהיג מאבד את כל כוחו ויכולת שליטתו.

בבית שבו המשמעת בנויה מכוח (ענישה, מכות, איומים וכד' ) היא תאבד מתוקפה ברגע שהילדים יגדלו וההורים יזדקנו שוב אין את הרתיעה והפחד , והמשמעת נמסה ונמוגה.

לעומת זאת סמכות שאינה מבוססת על כוח נשארת גם בגיל זקנה כשהאבא כבר מבוגר וזקוק לעזרת ילדיו בכל צעד ושעל ובכל זאת כל מילה שלו קודש קודשים.

איך בונים סמכות אמיתית?

סמכות לא צריך לבנות. סמכות מובנית בבריאה, צריך רק להיזהר לא להרוס אותה!…

בורא העולם נטע בילד משמעת טבעית לגדולים ממנו, מטבע ברייתו הילד כפוף ומקבל את דברי מי שעומד מעליו זו הנהגה טבעית בכל מערכות היחסים בין בני אדם, בין ילד להוריו בין אישה לבעלה, ובין העם למלך, אדם אוהב להישען על מישהו שחזק ממנו.

סמכות זו אמורה לכלול בתוכה גם ציות לכל מה שהגורם הסמכותי דורש ומבקש.

סמכות טבעית זו נשמרת כל עוד היא משמשת את בעל הסמכות כדי להיטיב, כדי לדאוג לכפופים תחתיו ברגע שהכוח שניתן בידי הגורם הסמכותי מנוצל כדי לרדות או כדי לנצל את הכפופים מיד פגה כל השפעת הסמכות הטבעית.

ניתן לראות במהלך ההיסטוריה כי כל עוד המלכים דאגו לעם ונלחמו עבורו הם היו רצויים על העם, המשיכו לשלוט והעם נלחם לצידם אולם ברגע שהמלך ניצל את הכוח שבידו כדי לרדות בעם ואף הפנה את הכוח להאדרת שמו וסיפוק מנעמי השלטון אז החלו ההתקוממויות.

לסיכום בית בו ההורים מנצלים את סמכותם כדי להיטיב לילדים מתוך דאגה כנה– סמכותם תהיה מבוססת ותמשך עד מאה ועשרים. אך אם הם מנצלים את כוחם חלילה עבור טובתם האישית על חשבון ילדיהם הקטנים תוך ניצול חולשת הקטן אז ברגע שהקטן גדול יהיה.. יחסי הכוחות ישתנו הוא יעשה כרצונו ושוב לא יכפוף עצמו לדעת הוריו.

קשה לך להקשיב?

 

בס"ד

תמיד שמעתי על הפרעת קשב וריכוז של ילדים, לאחרונה הערתי למלמד על חוסר מרץ וחיות בעת העברת השיעורים המלמד שיתף אותי שבתחילת כל יום הוא מרגיש מלא מרץ והוא חושב שגם לו יש הפרעת קשב וריכוז וטוען שמאבד את היכולת שלו במשך היום להתרכז בעת העברת השיעורים, ובמיוחד בשעות אחה"צ שמרגיש לעיתים שמדבר לתלמידים כמו מתוך שינה, מה הפתרון?  

מנהל חינוכי במרכז הארץ

שלומים מרובים

מאוד יפה מצדך על השאלה כי בהרבה מן המקרים חושדים בעובד שרוצה להתחמק מאחריות כתירוץ או התחמקות מלעבוד,  אנשים עם הפרעת קשב וריכוז עלולים לא פעם ליצור אצל אחרים רושם שאי אפשר לסמוך עליכם, להיראות כחסרי משמעת, כעצלנים, כחסרי אחריות ואו כחסרי יכולת.

אנסה לענות על שאלתך: חוסר ריכוז אצל מלמד או אצל כל מבוגר יכול להיגרם מכמה וכמה סיבות.

חוסר שינה

דבר ראשון הפרעת קשב וריכוז יכולה לקרות מהסיבה הפשוטה ביותר של חוסר שינה. אדם שלא ישן מספיק שעות, קשה לו להתרכז. לכן קודם כל מומלץ ללכת לישון מוקדם ו/או לקחת תנומה בצהריים, בכדי להיות רעננים בעת העברת השיעור.

חוסר בוויטמינים ומינרליים

סיבה נוספת שאפשרי וכדאי לבדוק בבדיקת דם פשוטה, היא חוסר בוויטמינים. יכול להיות שיש למלמד חוסר בוויטמינים וממילא אין לו כוח פיזי. יכול להיות שעל ידי לקיחת תוספי תזונה/ וויטמינים מתאימים, הכל יסתדר בעזרת ד'.

טרדות

סיבה נוספת לקושי של קשב וריכוז היא הטרדות היום יומיות שכל אחד נושא על כתפיו המפריעים לרוגע הנפשי, ופה מוטל על המלמד להרגיל את עצמו 'להתנתק' מכל הסידורים וההפרעות שיכולות לצוץ במהלך היום. ומכל הטרדות המעיקות עליו, לשעות קודש אלו, בהם הוא מלמד. לדוגמה: כיבוי הפלאפון לגמרי, אנו מתפללים כל בוקר "ואל תביאני לידי נסיון", ולכן בוודאי שעלינו לפעול בנידון ולעשות השתדלות שלא נכניס את עצמנו לידי נסיון, ונכבה את הפלאפון לפני אמירת השיעור.

שמעתי על רעיון המתבצע באחד התתי"ם שכל מלמד מוסר את "מכשירו" בתחילת השיעור למזכירות והם אחראים לשומרו עד תום השיעור. באם יש טלפון דחוף מאוד בבחינת פיקוח נפש, הוא מוסר למלמד. ההסדר שם הוא ממש לשביעות רצון כולם.

אציין שהרב וואזנר זצ"ל כתב מכתב למחנכים נגד החזקת פלפון בשיעור וכתב "גם עצם החזקת הפלאפון בשעת שיעור הרי זה כמזמין שישוחחו עמו בשעה שהוא אמור לעסוק במלאכתו. והרי זה בכלל עושה מלאכת ה' רמיה, ובוודאי שזכות לימוד התורה תגן עליו שהכל יסתדר על הצד היותר טוב , וחז"ל באבות כבר אמרו "כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול דרך ארץ" .

קשב וריכוז

לאחר שסקרנו את כל הגורמים החיצוניים שיכולים לגרום לבעיה של קשב וריכוז אצל המלמד, נציין, שיכול מאוד להיות שיש למלמד בעיית קשב וריכוז הגורמת לו לקושי להתרכז. מומלץ לבדוק את הנושא של הפרעת קשב, ואל להתעלם מכך. אולי באמת האדם זקוק לקחת תרופה שתועיל לו להגברת הקשב והריכוז. כמובן שרק רופא מוסמך אמור לקבוע אם לתת תרופה. (מצורף שאלון לזיהוי קשיי תפקוד עקב הפרעות קשב וריכוז במבוגרים)

סמן את התשובה הנכונה ביותר עבורך

  בכלל לא לפעמים לעיתים קרובות
האם אתה נוטה לדחות משימות לעתים קרובות?
האם אתה מסוגל להתמיד במטלה משעממת ולסיימה עד סופה?
האם אתה מצליח לסיים את המשימות שלך עד סופן?
האם אתה מתקשה בניהול חשבון בנק, מעקב אחר חובותיך וניהול ספרים?
האם אתה מבלבל דברים, טועה או לא שם לב לפרטים הקטנים?
האם אתה מרגיש חוסר שקט וזקוק לזוז ולהסתובב במקום לשבת?
האם אתה מדבר ללא הפסקה ומתקשה להקשיב לאחר?
האם יש לך קושי לחכות בתור?
האם יש לך קושי לזכור דברים שזה עתה נאמרו?
האם יש לך קושי לזכור ולעקוב אחרי טקסט שזה עתה קראת?
האם אתה נוטה להתפרץ ולהתנהג באימפולסיביות?
האם הנך מתקשה לארגן את חפציך בסביבה שלך (חדר, משרד)?
האם הנך מתקשה לקבל החלטות מהירות וחד משמעיות?
האם אתה חש תסכול ו/או מרגיש כי אינך מממש את הפוטנציאל שבך?
האם אתה נוטה להחליף מקום עבודה לעיתים קרובות?

מקרא לחישוב ניקוד: בכלל לא = 0 נקודה , לפעמים = 2 נקודות, לעיתים קרובות = 3 נקודות

תוצאות: אם קיבלת 30 נקודות ומעלה, יש חשש להפרעת קשב וריכוז ותוכל להתייעץ עם איש מקצוע לגבי אבחון מקיף יותר.

בברכה מרובה

חיים צבי יאקאב

יועץ ומרצה חינוכי

להערות הארות ושאלות: jacobc73@gmail.com

 

 

 

בין הורים למורים

בס"ד

במאמר הנוכחי נעסוק בחשיבות קשר חיובי כאמצעי לשיתוף פעולה בין הורי התלמידים לצוות ההוראה,
במערכת התקשורת שבין הורים למורים יש שני מרכיבים-  'קשר חיובי' ו'שיתוף פעולה' בניה והתייחסות נכונה לשניהם תוביל בוודאות לתוצאה אחת של 'הצלחת התלמידים'.

הקשר החיובי בא לידי ביטוי בטיב היחסים של ההורים עם המורים /ההנהלה וקבלת הסמכוּת וההחלטות הצוות.
לצד זה המרכיב של שיתוף הפעולה מתייחס לעניינים טכניים כמו דף קשר, השתתפות באסיפות הורים ומילוי הוראות המתקבלות מעת לעת,

אם נעמיק בנקודה המרכזית של ה'קשר החיובי' במהותו עם הצוות במסגרת הלימודים, נוכל להבחין כי ישנו רווח עצום אותו אנו משיגים באמצעות הקשר שלנו ההורים עם צוות ההוראה. בכדי להבין את הרעיון נפתח בשאלה: ידוע שהחינוך היעיל ביותר מתרחש באמצעות "דוגמא אישית" שלנו ההורים, כך שהילדים לומדים באופן ספונטני את הערכים ואת אורח החיים הנדרש מהם בלי שנאמר להם זאת במפורש, ובלי להיכנס לקונפליקטים מִשְמַעתיים. כל זה טוב בנוגע לדוגמא אישית בתפילה, בלימוד תורה, בהתמדה, בדרך ארץ, בהליכות חיים, בסדר וניקיון, בשמירת הלשון ועוד. כאן נשאל איך מקנים "ערך של כיבוד אב ואם באמצעות דוגמא אישית"?

התשובה הראשונה שרוב הנשאלים ענו לי: "הילדים רואים איך אנו מכבדים את ההורים שלנו ובכך יש דוגמא אישית"! אכן תשובה נכונה אך לא מספקת, משום שהיחסים שלנו כהורים – להורים שלנו שונים מהיחסים של ילדנו כלפינו. במה דברים אמורים? ראשית, בגיל ובבגרות האישית המוקנֵית לרובנו עם היותנו הורים. שנית, לא לכל אחד מתאפשר לכבד את ההורים אם כי מדובר במגורים בריחוק מקום, במשפחות גדולות שנפגשים אחת לתקופה ארוכה יותר, ולפעמים מדובר בכאלו שהוריהם אינם בין החיים. גם אלו שמזדמן להם יותר לסייע להוריהם, לעיתים העזרה תתבצע מתחת לפני השטח, באופן אישי וצנוע. מה שמביא למצב שבפועל רוב הילדים לא חווים כמעט את המסירות מצידנו לכיבוד ההורים שלנו.

אחת הדרכים  להקניית כיבוד אב ואם באמצעות דוגמא אישית- היא יצירת אווירה בבית של קבלת מרות וכניעה לסמכות. בבית שבו הילדים רואים כניעה ומשמעת של ההורים לרבנים וציוּת לדבריהם ללא סייג הילדים לומדים "לקבל סמכות", בנוסף לכך ילדים שחשים אצל הוריהם "הערכה והערצה לצוות ההוראה במסגרת הלימודים" רוכשים אמון במבוגרים האחראיים עליהם ברוב שעות היממה ואמונים על סלילת דרכם לתורה ועבודת השם. כלומר "אמון והכנעה לסמכות"! כשזה נטמע בקרבם ישפיע ראשית על הקשר של הילדים להוריהם, מתוך כך שהם "המבוגר האחראי והסמכות" הקרובה ביותר אליהם!

זה מביא אותי לשתף אתכם במקרים הפוכים בהם הורים נוהגים בכוחנות מול צוות ההוראה, הנזק שיוצא מזה הוא אדיר הרבה מעבר לכיעור היחסים ומניעת פריחת ושגשוג הילד בכיתה, "הילד לומד להתנגד לסמכות", ומסיק לעצמו שלא תמיד חייבים לקיים את הנאמר או להתנהג בצמוד לתקנון, לעיתים ניתן להתווכח ולהכניע את הצוות כך שניתן להשיג משאלות אחרות באמצעות כוחניות. נשאל, ואז מה? הבעיה שבדבר זה שילדנו גדלים עם השנים וגם מתבגרים, ככל שהילדים מתקרבים לגיל ההתבגרות לנו כהורים חשוב להמעיט בהתנגשויות מתוך ההכרה שאחד מתסמיני גיל ההתבגרות בא לידי ביטוי ב'התנגדות להורים', אם כך יוצא שהורים שיתעמתו עם צוות ההוראה אולי ינצחו במלחמה אך יפסידו במערכה! שכן הסמכות הקרובה והראשונה לילד זו ה"סמכות ההורית" וברגע שהילד רכש ולמד דרך לשבירת סמכות, את הסמכות הראשונה שישבור ויתעמת איתה זו הסמכות של ההורים, שם יפעיל את שיטות הכוחניות.

מה נעשה כשדעתינו חלוקה על זו של צוות ההוראה?

נוכל לשתף, לדון, ולומר את דברינו לצוות באופן כזה שילדנו לא יהיו שותפים או מודעים לעניין! כאן הילדים רואים וחשים מחד כבוד והערכה לסמכות ומאידך לומדים ש-בעיות ניתן לפתור באמצעות דיאלוג ואין מקום לכוחניות. במצב כזה הרווח הוא כפול, גם הילד ישמור על כבוד ההורים ויקיים מצוות כיבוד אב ואם כראוי, וגם ילמד הליכות חיים של דיאלוג בריא.

דברים אלו מחדדים מדוע לא מספיק לעבוד בשיתוף פעולה עם צוות ההוראה כזה שכולל רק קשר טכני, אלא נדרשת קיום של 'קשר חיובי' כך שהילד מודע ויודע להצביע על הקשר החיובי שבין הוריו למוריו, ועם שילוב המרכיבים של הקשר החיובי לצד שיתוף הפעולה מובן מדוע זה מגדיל את הסיכויים להצלחתם של הילדים. לכן חשוב לזכור שהאחראים לקיום הקשר החיובי הוא לא רק של ההורים או רק של המורים, זה מחייב גם את ההורים וגם את המורים לכך שתיווצר אינטראקציה וקשר חיובי וגם יישמר ואפילו יתפתח.

דברים אלו חשובים תמיד, ובאים לידי מעשה בעיקר במקרים של השגות או טענות על אחד מהצוות, ועוד יותר כשהטענות הם צודקות. לא פשוט בכלל לשמור על כבודם של צוות ההוראה בעת כזאת, בפרט כשהילד נפגע, בוכה ומתלונן, ולפעמים המורה בשנתו הראשונה בתפקיד הוראה, הכי קל לצאת נגד הסמכות בדיבור כזה או אחר. ברגע שנתכנס עם עצמנו ונעמיק בחשיבה של עתיד ילדנו, ונתרגל לכבד את צוות ההוראה תמיד! בכל שלב וזמן! כי הוא בעל סמכות ושומעים בקולו גם כשלא נוח לנו, יהיה לנו יותר קל לנהל אירועים חריגים ולומר לילד עם כל ההשתתפות הרגשית "נכון זה כואב, זה מבייש, לא נעים. אנו איתך אל תדאג אנו נחשוב מה לעשות בכדי לפתור את הבעיה"ראשית "אנו נחשוב"! כלומר אנו לא שולפים בפזיזות את תגובתנו אלא דוחים מעט את הטיפול כדי להשיג יישוב הדעת בלי נוכחותו של הילד. שם נוכל לקבל החלטות ודרכי פעולה, אם גישה ישירה לאדם המדובר, או לפנות לאחראי עליו כמו המפקח או המנהל. נוכל לבחור בערוץ שיחה ישירה כמו טלפון או פגישה או לחילופין נבחר בערוץ שבכתיבה. לעיתים נדרשת התייעצות מקצועית לטיפול בנידון, חשוב לזכור ולהיות מורגלים לשמור ולשַמר בעיני הילד גם את הכניעה לסמכות וגם את הדיאלוג כאמצעי לפתרון בעיות.

 הצעות ל'קשר חיובי ושיתוף פעולה' עם צוות ההוראה:

  • א. פתק של שבת – ייעודו לא לשיעורי בית להורים, אלא אמצעי לקשר של המלמד עם ההורים, ולכן המלמד משתדל באמצעות דף הקשר לדווח ולעדכן את ההורים בכלל הפעילויות שהתבצעו בכיתה, מה חלקינו של ההורים בדף הקשר?
    • משוב: מטרת המשוב לדווח איך הילד ידע בשבת, וכולל בתוכו הערכה לעבודה באופן אישי לילד שלנו, וגם עדכון על מצבו הלימודי בהתאם לציפיות שלנו. כמובן שיש מקרים של ילדים מתקשים וצריך להיזהר ולהימנע ממתן משוב שלילי באופן קבוע כזה שיכול לפגוע בילד, ניתן לתאם זאת טלפונית אם המלמד שהציונים הם לדרבון הילד ולא משקפים את הידיעות בפועל.
    • בקשות: בנוסף למשוב על הלמידה, דף הקשר משמש כ'מברק' שאנו יודעים שהמלמד קורא אותו, וניתן להוסיף בו בקשות שהילד יכול לראות ולא כוללות משהו אישי מידי.
    • מחמאות: צריך לזכור שצוות ההוראה כולו עשוי מבני אדם, וכל אדם אוהב לקבל מחמאה על עבודה טובה, לעיתים אנו יכולים לחלוק עם חברינו או בני משפחתנו 'כמה המלמד מיוחד', 'איך נהניתי מצורת הלמידה שלו בסוגיא כה מורכבת, וכו', ולמלמד עצמו לא אמרנו מילה. חשוב גם לרשום זאת למלמד עצמו שלעיתים יכול רק לשמוע זאת מאלו ששמעו עד כמה נהנו מהפעילויות השונות והיצירתיות שלו, וזה בסדר שהילד יראה את מילות הערכה והכבוד "לסמכות" בפתק, מעבר לציפייה שלנו מהתקדמותם.
    • חשוב לזכור: הילדים מספיק חכמים לקרוא ולהבין מתוך הפתק את טיב הקשר עם המלמד, האם הפתק הוא רק טכני או ערכי, כמה הקשר חשוב להורה.
  • ב. אסיפת הורים – כהורים חווינו מספר פעמים את הביקור בכיתת ילדנו, ברור שההבחנה הראשונה הייתה למוכנות של המלמד למפגש עם ההורים, נראה את המיפוי הכיתתי, גיליונות ציונים, מילים טובות וחמות וגם הערות או נושאים לדיון. חשוב שאנו ההורים גם נגיע מוכנים למפגש משמעותי כזה של 'אסיפת הורים', נבוא עם ההתרשמות שלנו מידיעותיו של הילד, מה לדעתנו הקשיים של הילד, כמה מילים חמות ומחמאות על תפקודו וייחודו של המלמד, ממה אני מרוצה, חובות של תשובות למלמד, נושאים לדיון וכמובן כמה מילות תודה. הורה שמציג בקיאות במצבו של בנו ועל התנהלות הכיתה, יביא לתוספת מוטיבציה לעבודה עם בנו.
  • ג. קשר טלפוני – לא רק אחרי קבלת ציונים בתעודה של מחצית השנה, או העברת הודעות טכניות. חשוב לתת טלפונים של משוב חיובי אודות משהו שנהניתי ביחס או בידיעת החומר. מלמד שמקבל טלפון והתעניינות של הורים אודות בנם מקבל מוטיבציה ותוספת עניין להשקיע בילד, הוא רואה שיש מי שמתעניין בעבודה, יש מי שמצפה וגם יודע להעריך. כך שבסופו של דבר כולם יוצאים מורווחים מהעניין.
  • ד. ביקורת / מתן משוב – כמו בכל מערכת יחסים, גם בקשר הורה מורה יעלו לעיתים ביקורת על…. התנהלות זו או אחרת. חשוב מאוד לתכנן את המשוב ככזה שיעביר ביקורת בונה ולא טענה או טרוניה שמשאירה לרוב צלקות ביחסים ו"ממעטות את הסמכות".

להלן מספר כללי יסוד מתוך רציונל למתן משוב יעיל:

  • מתן משוב / ביקורת תמיד אחרי תיאום מראש וקבלת הסכמה ולא בהפתעה! וכמובן באופן אישי שאין עוד נוכחים ששומעים! זה יגדיל את הסיכויים שהדברים יתקבלו אצל השומע.
  • חשוב להתייחס לעובדות כמו שהם באופן ספציפי בלי תוספות של פרשנות! זה ימנע עלבונות ויביא להתייחסות ספציפית לדברים ובדרך כלל גם לקבלתם.
  • חשוב לשלב באותה שיחה גם את הדברים מהם אנו כן מרוצים כך שיישאר טעם טוב ולא רק דברים הטעונים תיקון.
  • גם בעת מתן משוב אפשרי ומומלץ לשמור על כבודו של מקבל המשוב ולכבד את סמכותו, באמצעות טון ואופן הדיבור.

באופן כזה יש את מירב הסיכויים שהמשוב יתקבל ויילקח בחשבון, גם אם לא יתבצע שינוי בשטח, אנו נהייה בטוחים שכיבדנו את צוות ההוראה, ושימרנו את סמכותו מתוך כך שזה הבסיס לביטוי הסמכותי שלנו על ילדינו.

בברכת "שתשרה שכינה במעשה ידינו, ונרווה רוב נחת מכל צאצאינו"!

מורה או מחנך?

מורים המתחילים את דרכם בעולם החינוך וההוראה חדורים תחושת שליחות, לצד מוטיבציה עצומה לחנך את ילדי ישראל. בתחילה הם שומעים עצה מהרב ההוא ,שאומרים עליו שיש לו וותק של שלושים שנה בהוראה, "תבוא לכיתה ותביא להם כל מיני ממתקים ותראה להם שאתה איתם, ככה התלמידים יילמדו". הרב השני שיש לו קצת פחות וותק, רק עשרים ושמונה שנה, נותן עצה אחרת לגמרי: "תבוא עם פנים חתומות ותראה לתלמידים שאין סיכוי להפריע לך אתה לא הרב'ה הזה שמוותר". לאט לאט מגלים המורים החדשים, שכולם צודקים ובעצם, איש לא צודק, אין ילד שדומה לרעהו, אין כיתה הדומה לחברתה, ואין תלמוד תורה דומה לתלמוד תורה אחר.

בתחילת הכשרת המורים מתמודדים המורים עם שאלה מפתיעה, השאלה אומנם מובנית מאליה אבל התשובה הרבה פחות. המורים נשאלים "מה התפקיד שלכם כמורים?" שתים עשרה שנה שאני מכשיר מורים ואני מופתע בכל פעם מחדש לשמוע בערך את אותה התשובה: "התפקיד שלנו זה לדאוג שכל התלמידים יודעים את החומר הנלמד" .

האמנם? תקצר היריעה מלפרט מדוע תשובה זו, הגם שהיא נכונה חלקית, היא בוודאי לא העיקר בעבודתו הקדושה של מחנך ילדי ישראל. ובכותבי "מחנך", אני רואה דין אחד לרב בבוקר כמו זה של הרב המלמד אחר הצהרים שכביכול מלמד "רק" לימודי חול.

מחקרים רבים שנעשו על ידי אנשי חינוך מובילים גם על הציבור החרדי, מגלים כי כאשר שואלים אנשים צעירים את הזכור להם מתוך חווית התלמוד תורה, התשובות הם רבות ומגוונות, אבל אף פעם, בדגש על אף פעם, הם לא מציינים זיכרון של שיעור בגמרא או למידת לוח הכפל. האחד זוכר את השיחה המיוחדת עם הרב כאשר הציקו לו בכיתה, השני נזכר במבטה הרחום של המזכירה כלפיו כשנשלח לחדר המנהל על בעיות התנהגות בפעם המי יודע כמה. יש שזוכרים מקרים פחות נעימים, אבל איש לא מציין זכירה של חומרי לימוד. זו עובדה! נצרף לכך את העובדה שבעידן של היום בו הידע נגיש לכל, ברור שאין צורך דווקא בבעלי הידע כמורים בשביל ללמד את הידע הנחוץ. אמת שתפקיד המורה זה גם ללמד איך ללמוד ואיך לגשת לסוגיה. אבל אין זה העיקר בתפקידו

התפקיד המרכזי של המורה זה להיות הדמות המחנכת של התלמיד. להוות עבורו דמות משמעותית שעליה ואותה התלמיד יוכל לחקות, להישען, לחוות ולהרגיש. מורה שחווה בעצמו את עוצמתן של דמויות מגדלות המאפשרות לתלמיד פניות ללמידה ולגדילה מבינים את עוצמת תפקידם ואת העומק הנדרש מהם בתוך העשייה החינוכית המגדלת.

המעגל הראשון:

התנגדויות שונות נשמעות לעיתים אצל מורים: האם אני יכול ומסוגל לקחת על עצמי את החוויה הרגשית של הילד ?

אך כאשר הם מבינים כי העבודה הרגשית היא העבודה הרוחנית-  המעגל הראשון של התפתחותם של המורים בהכשרה הושלם.

לאחר מעגל ההתפתחות הראשון של המורה אשר התעסק בשאלת ה"מה" "מה תפקידי כמחנך" מגיע מעגל ההתפתחות השני , אשר מתעסק בשאלת ה"איך",

המעגל השני:

המורים שמבינים את תפקידם עומדים נבוכים אל מול ה"איך". איך ניתן להגיע ללבבות התלמידים? איך ניתן להבין ולחוות את חווית התלמיד?, איך ניתן להיות עבור התלמיד דמות מגדלת הרואה את צרכיו ומספקת לו אותם?

מעגל זה הוא החשוב ביותר, מעבר ללמידת חומר רב בתחום החינוך והנפש, המורים לומדים כי תהליך ההתפתחות הרגשית של הילד תלויה בהתפתחות הרגשית של המורים והיכולת שלהם לבצע בעצמם את ההתפתחות הנדרשת.

המעגל השלישי:

המעגל השלישי מתעסק בשאלת הפְּנִיוּת. אני בכוונה כותב "פְּנִיוּת", כי השאלות של המורים במעגל התפתחות זה מתעסקות בפניות חיצונית. בשלב זה המורים כבר יודעים מה חובתם וגם איך לעשותה, אבל תוהים איך ניתן לעשותה במסגרת הזמן? יש לנו כיתה של שלושים ילדים כיצד ניתן לעלות על הדעת שניתן לתת את התייחסות הרגשית הנכונה ולראות את צרכי כל אחד ואחד מהילדים?

האמת שמעגל התפתחות זה בניגוד לשני הראשונים, כמעט ואינו תלוי בלמידה הוא תלוי בהתפתחות האישית הנעשית במסגרת ההכשרה. הפניות שכביכול היא חיצונית, אובייקטיבית, המובעת על ידי הטענות "אין לנו זמן" "יש לנו הרבה ילדים בכיתה" הטענות נכונות חד משמעית. אבל זה לב ליבו של העניין, הפניות היא בעיקרה פנימית. מורה הפנוי רגשית לראות את הילד , מורה שיכול לבצע תהליך רגשי עם עצמו מגלה לפתע כי יש לו זמן ולהיפך, ההתייחסות הרגשית לתלמידים חוסכת זמן רב ובעיות משמעת רבות. תלמידים שמרגישים כי המורים מתעניינים בהם ורוצים לשמוע אותם נעשים פנויים יותר ללמידה, מרגישים מחוברים יותר ונותנים את ליבם, מוחם ובעיקר את רוחם לחוויות הכיתה ובכך בחסדי שמיים נעשית בהצלחה עבודת הקודש של המורה שהינה לחנך ולראות את התפתחותם של ילדי ישראל.