סימני ליל הסדר בחינוך

 לנו, העוסקים בחינוך

לא צריך לספר על ארבעת הבנים.

אנו אותם יום יום בכתתנו מכילים.

את החכם, שכבר יודע הכל,

ראה, שמע, ותמיד מצביע ראשון,

את ה”רשע“, שרב עם ההוא, ולקח לשני,

ולא הכין, ולמה הוא האחרון…

את התם, שלא ידע, וששכח,

ושזו לא אשמתו, ולמה זה כך,

ואת זה שלא יודע לשאול, וגם לא לענות,
אולי צריך דם ועדות שילוב והשמות,

 

ואנחנו מגיעים כל בוקר לכיתה,

ויודעים שלא משנות ההגדרות,

כל אחד מהם הוא נשמה יחידה,

שטומנת בתוכה רבדים ועולמות,

ומשתדלים את החכם לאתגר,

ואת הרשע לקחת לשיחה מלב אל לב,

לסייע לתם בהתארגנות,

ואת ההוא שלא שאל בכיתה לשלב,

 

ויום יום אנו מקדשים את החומר,

ורוחצים את הקליפות,

טובלים דברינו בדוגמאות,

ואת האתגרים מלמדים לחצות,

מגידים, ומזככים, ומוצאים,

וכורכים את המרור עם המתוק,

פורשים בפני תלמידינו שולחן עמוס טוב וצחוק,

צופנים בקרבנו את קשייהם,

ומברכים על כל הצלחה,

 

מהללים כל התקדמות,

ומרצים נפש כאובה,

ובוקר בוקר אנו נושאים תפילה ליושב במרום,

שיסייע לנו להעלותם עוד שער היום,

 

להנחיל תורה, שאת הלב פותחת, להעמיד דורות שירשו את הארץ המובטחת,

להקמת בית בחירה על אדנים מוצקים, בשלווה ונחת,

להגיד את מסורת עם ישראל לילדינו, תלמידינו,

וכל בוקר מחדש להסיר החמץ,

כשאנו רואים את חיוכיהם מול עינינו.

 

מוקדש לע”נ אמי האהובה, פנינה הופשטטר, שהיתה מחנכת מסורה במשך 32 שנים, ונפטרה לפני כ3 חודשים.

התמונה באדיבות שטרסטוק

חינוך בפרשה | פסח

חינוך באהבה

אבא ניחן ביכולת טבעית, מתנת ה’, לחבר בינו בין כל בניו. לא צריך קורס לעמוד בכך. אין כאן רב ותלמידים. אין התלמיד סומך על רבו כפי שבן סומך על אביו. הקשר הוא פנימי עמוק, ולא ניתן להגדירו במילים – כי מילים מסמלות דבר חיצוני. ביכולתו של אב להשיב ‘בו זמנית’ לשאלות כל ד’ בניו, מבלי שאחד יגרע מחלקו של האחר. יש לגלות את ה’כוחות’ השונים סביב לשולחננו, ואף הכוחות החבויים בלב.

 

הדרכת הורים

‘הכיתה ההטרוגנית’ היא אחת האתגרים הבולטים בהם מתמודד מחנך ומלמד. כיתה זו, אינה ‘אחידה’ בהרכבה, אלא מכילה מגוון תלמידים השונים מאוד אלה מאלה. קשה לקבוע תכנית לימודים, בגין הבדלי הרמות, וקשה לייצב בה סגנון חינוכי וכללי כיתה. אמנם, ‘מלמד פשוט’ (כינוי מכובד למלמד ירוד) נכנס בשלום ויוצא בשלום, מתוך שבכלל אינו מבחין בשוני ולא מתייחס לפערים. הוא עושה את שלו, ודי לו בזה. יש קורסים מיוחדים ללמוד איך להוביל כיתות עם פערים קיצונים. אומנות יתירה נדרשת להכנת שיעור שיגשר בין כולם, ולחנך בגישה אישית, בבחי’ כלל – ופרט – וכלל…

והנה, בליל התקדש חג, זוכים למצוה דאורייתא של ‘והגדת לבנך’, לספר ביציאת מצרים, ולהנחיל יסודות האמונה לבנינו. התורה מלמדת כי מחובתו להקיף את כל הבנים, ‘כנגד ארבעה בנים דיברה תורה’. חובה ללמד את ‘החכם’ ברמה שלו, לעומת ‘הרשע’ בסגנון שלו. יש לרדת לרמת ‘התם’, ולעורר אף את הבן שבשוליים, ‘שאינו יודע לשאול’. האם כל אב ואב בישראל עבר השתלמות וקורס לדעת ללמד את כל הבנים ‘בבת אחת’? לאן יכוון? למי יפנה? הרי אין ‘הגדה של פסח’ מיוחדת לאבות, בה ארבעה ‘קונטרסים’ נפרדים, מותאמים לכל בן ובן – בשפתו, סגנונו ורמתו. איך נדרש כל איש ישראל לקיים ‘והגדת לבנך’ בעת שמחויב לכלול את כל ד’ הבנים כאחד? חכמה זו מאין תימצא?

 

אבא שלי

אלא, אבא ניחן ביכולת טבעית, מתנת ה’, לחבר בינו בין כל בניו. לא צריך קורס לעמוד בכך. אין כאן רב ותלמידים. הוא אבא והם בניו. כשאר משה רבינו מתרעם על האספסוף המתאוננים (בפר’ בהעלותך), אומר להקב”ה ‘הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ?’ וכי אני אבא שלהם? אילו הייתי אביהם כן הייתי מסתדר! כתב רבינו עובדיה ספורנו “הנה, האב יוכל להנהיג את בניו אע”פ שהם חלוקי הדעות, וזה כי כולם חושבים אותו לאוהב…”. לאב יש סגולה מיוחדת, אהבה, להצליח ‘להסתדר עם כולם יחד’. צריך חכמה וסייעתא דשמיא לא לקלקל מתנת שמים זו!

אין התלמיד סומך על רבו כפי שבן סומך על אביו. הקשר הוא פנימי עמוק, ולא ניתן להגדירו במילים – כי מילים מסמלות דבר חיצוני. ביכולתו של אב להשיב ‘בו זמנית’ לשאלות כל ד’ בניו, מבלי שאחד יגרע מחלקו של האחר.

כתבו הקדמונים כי ‘ארבעת הבנים’ אינם דווקא בארבעה גופים שונים, אלא גם ארבעה כוחות המצויים בתוככי אדם אחד. יש אדם ש’בעיקרו’ הוא חכם, שומר תורה ומצוות ועומד בקריטריון ‘יהודי טוב’, אך בנפשו מפעפע חלק ה’רשע’ הַמַּכְשִׁילוֹ ומתעהו. למרות ידיעותיו ולמדנותו – בתחומים שונים הוא אף ‘תם’ חסר עיון עמוק. ועדיין ישנם ‘אזורים רוחניים’ שאותם הוא בכלל לא מכיר ובהם הוא ‘אינו יודע לשאול’… ליל הסדר הוא לילה סגולי בו זוכים ל’והגדת לבנך’, אדם מעורר את עצמו ‘לטפל’ בכל הבנים המתרוצצים בקרבו ובנפשו, כל אחד בדרכו. צא ולמד!

ארבע בנים

הג”ר אהרן ליב שטינמן נשאל ‘לאיזו רמה יקבע מלמד את שיעוריו? הרי בכיתה יש מצוינים, בינונים, וחלשים?’. השיב ‘המלמד ידבר לכולם בבת אחת!’. השואל הזדעק ‘הכיצד?’, ושמע ברורות ‘הכל תלוי ב’הכנה’ של המלמד…’. מלמד מוכן מתחבר לכולם בו זמנית! כך, עלינו להכין את עצמנו, בעיון ומחשבה, לקראת החג, ולקראת כל הבנים!

יש לגלות את ה’כוחות’ השונים סביב לשולחננו, ואף הכוחות החבויים בלב. לא ניתן להשיב ל’ארבעת הבנים’ בלי לזהותם. ‘בעל ההגדה’ מלמד כיצד לעשות זאת: ‘חכם מהו אומר… רשע מהו אומר…’ שְׁמַע אותם, הֱיֵה קשוב לדיבורם, שים לב לדקויות המבצבצות במילותיהם. לא שמיעה שיפוטית אלא האזנה מאבחנת. זו תחילת ה’טיפול’. הבן הרביעי שותק כי ‘אינו יודע לשאול’. אתו נסתדר. הכי קשה הוא הבן ‘שאינו רוצה לשאול’. תאזין לשתיקתו…

ארגון וניקיון הבית, מסמל ארגון ורענון הבית הרוחני, המשכן לשכינה. אב מסתדר עם בניו השונים – מתוך האהבה השוררת ביניהם, כנ”ל. נרענן אהבה זו, נעוררו ואולי נחדשו. גם אבינו שבשמים ‘מסתדר’ עם בניו, אף השונים והמשונים, מתוך אהבתו הגדולה. זכור אהבת קדומים, כי חולת אהבה אני, ועל כל פשעינו תכסה אהבה.

בהצלחה בעבודת הקודש!

יחיאל מיכל מונדרוביץ’

123ymm@gmail.com

 

דרוש וקבל שכר

הקדמונים שואלים מדוע קרויה השבת ‘שבת הגדול‘, הרי שבת היא לשון נקבה, ויש לכנותה ‘שבת הגדולה‘. אחד ההסברים הוא שזו שבת של ‘הגדול’, שבת שבה דורש הרב מרא דאתרא בפני הציבור בענייני החג הקרב ובא. אין מאמרינו מופנים לרבני עיר וקברניטי קהילה, על כן אפרוס רעיוני בפני ‘גדול שבבית’, האב והאם, שגם עליהם מוטלת המשימה לדרוש ולעורר לב ילדיהם ‘לפני בא יום ה’ הגדול והנורא’, ולהכינם לקדושת יום יציאת מצרים.

משפחות צעירות רבות חוששות מעריכת ליל הסדר בעצמם בבית. גם כאשר בלע”ה המשפחה מתברכת ומתרחבת מעדיפים להסב על שלחן הוריהם. אין זה כי אינם יודעים להכין חרוסת או מתקשים בצליית הזרוע. הם חוששים איך ‘לנהל’ ליל סדר מרומם, באופן שהילדים ‘ישתפו פעולה’, האם ישבו הקטנים למשך זמן ויקחו חלק פעיל בשלבי ליל הסדר הרבים. הם רגילים לסעודת שבת, בה הילדים מתקוטטים או מתפזרים אט אט לספריהם ומשחקיהם.

שיתוף

קיימות בימינו ‘סדנאות הכוונה’ להורים, בה מוסרים אנשי מקצוע הדרכות ו’טיפים’ לעריכת ליל הסדר כדבעי! היסוד המרכזי בסדנא הוא ‘שיתוף’. מכוונים את ההורים לשתף את הילדים בתכנון, בהכנות ובעריכה. הילדים בוחרים את גביעיהם וההגדות בהן יקראו. ההורים מדברים ו’מתייעצים’ עם ילדיהם על פרטי ‘ליל התקדש חג’. ‘מכינים’ את הניגונים המשפחתיים. כשותפים פעילים מעוניינים הם בהצלחה! מקפידים כמובן על הוראת חז”ל להכין ‘קליות ואגוזים’ לגירוי הילדים. ה’מהדרים’ משכללים ב’נקודות נושאי פרסים’ קטנים, ושוקולדים (פרווה)…

“שבת הגדול”. גדול הבית הוא האב. “גדול – מכלל דאיכא קטן”. האב הוא ‘גדול’ רק כאשר סביבו מתקבצים בניו, בלב אחד. אב ואם הם המלך והמלכה, אך ‘אין מלך בלא עם’. רבינו ה’תפארת שלמה’ ביקר בקראקא המעטירה. רב העיר הג”ר שמעון סופר, בן רבינו החת”ם סופר, בא לקבל פניו. בתוך הדברים העלה הצדיק את מאמר רבא (קידושין מ.) שהתקשה בהבנת הפסוק (ישעיה ג י) אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ, ‘וכי יש צדיק טוב ויש צדיק שאינו טוב?’ ורב אידי הסביר לו ‘טוב לשמים ולבריות זהו צדיק טוב, טוב לשמים ורע לבריות זהו צדיק שאינו טוב‘. והקשה הצדיק, “היתכן ואדם ‘רע לבריות’ קרוי ‘צדיק’? אלא, ‘טוב לבריות’ זה רב שדואג ומתפלל על אנשי עירו, פרנסתם ובריאותם, נוטל חלק בשמחתם וכואב בצרתם. ‘רע לבריות’ אין הכוונה שהוא אדם רע ומציק ח”ו,  אלא שאינו ער דיו לרווחתם”. הצדיק יישר מבט לרב העיר “כבוד הרב! לא התמנית לתפקיד הרם בכדי להורות בדין ‘כף חולבת בקדירה של בשר’, הרי לכך יש מורי הוראה ומו”צים. על רב העיר לשאת צאן מרעיתו על לבו, באהבה וחמלה. זהו ‘צדיק טוב’.”. בשביל שהאב יהיה ‘מרא דאתרא’ בביתו, ינהג כך, ובני הבית יסורו למשמעתו.

לב אבות ובנים

דרשת ‘שבת הגדול’ בבית לא נועדה ל’הלכות’ בלבד, אלא בעיקר להתגבש יחד בהכנת הנפש. השבת מציינת כי ביום זה קיימו אבותינו מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם – וכדברי חז”ל “משכו ידיכם מעבודה זרה וקחו לכם צאן של מצוה”. תיכף לקבלת עומ”ש נאמר לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם. המשפחתיות. המנהגים. כולם יחד. זה תנאי ליציאה מ’מצרים’…

יש חוששים שליל הסדר ‘צעיר’ ‘לא יהיה מוצלח בכל פרטיו ודקדוקיו’. וכי מהו מבחן ה’מוצלחות’? הגשה מפוארת? עמידה בלו”ז? שמירת ניקיון המפות והחולצות? ‘משכו ידיכם’ מחיצוניות! ‘קחו לכם צאן של מצוה’, צאן קדשים! העיקר שהילדים יחושו חוויה רוחנית, ההורים יטוו את שושלת הדורות תוך קיום ‘והגדת לבנך’ בשמחה. כל ילד משתף בהגיגיו, כל ילדה מציגה ציוריה, שירים וסיפורים, העברת המסורה, המורשה והמנהג, חוויה בלתי נשכחת!

אדרבה! ישנן משפחות צעירות שלכתחילה מתנצלות בפני הוריהם על היעדרותם, כי מבקשים לערוך ‘ליל הסדר’ דווקא בביתם. הם מעוניינים לקדש את ביתם, לגבש תא משפחתי, לזרוע זרעים רוחניים שילוו את ילדיהם למשך השנה, ולמשך השנים. מתבוננים, מתכוננים, ומכוננים דור המשך. והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.

בהצלחה בעבודת הקודש!

יחיאל מיכל מונדרוביץ’

123ymm@gmail.com