חינוך בפרשה | פסח
חינוך באהבה
אבא ניחן ביכולת טבעית, מתנת ה’, לחבר בינו בין כל בניו. לא צריך קורס לעמוד בכך. אין כאן רב ותלמידים. אין התלמיד סומך על רבו כפי שבן סומך על אביו. הקשר הוא פנימי עמוק, ולא ניתן להגדירו במילים – כי מילים מסמלות דבר חיצוני. ביכולתו של אב להשיב ‘בו זמנית’ לשאלות כל ד’ בניו, מבלי שאחד יגרע מחלקו של האחר. יש לגלות את ה’כוחות’ השונים סביב לשולחננו, ואף הכוחות החבויים בלב.
הדרכת הורים
‘הכיתה ההטרוגנית’ היא אחת האתגרים הבולטים בהם מתמודד מחנך ומלמד. כיתה זו, אינה ‘אחידה’ בהרכבה, אלא מכילה מגוון תלמידים השונים מאוד אלה מאלה. קשה לקבוע תכנית לימודים, בגין הבדלי הרמות, וקשה לייצב בה סגנון חינוכי וכללי כיתה. אמנם, ‘מלמד פשוט’ (כינוי מכובד למלמד ירוד) נכנס בשלום ויוצא בשלום, מתוך שבכלל אינו מבחין בשוני ולא מתייחס לפערים. הוא עושה את שלו, ודי לו בזה. יש קורסים מיוחדים ללמוד איך להוביל כיתות עם פערים קיצונים. אומנות יתירה נדרשת להכנת שיעור שיגשר בין כולם, ולחנך בגישה אישית, בבחי’ כלל – ופרט – וכלל…
והנה, בליל התקדש חג, זוכים למצוה דאורייתא של ‘והגדת לבנך’, לספר ביציאת מצרים, ולהנחיל יסודות האמונה לבנינו. התורה מלמדת כי מחובתו להקיף את כל הבנים, ‘כנגד ארבעה בנים דיברה תורה’. חובה ללמד את ‘החכם’ ברמה שלו, לעומת ‘הרשע’ בסגנון שלו. יש לרדת לרמת ‘התם’, ולעורר אף את הבן שבשוליים, ‘שאינו יודע לשאול’. האם כל אב ואב בישראל עבר השתלמות וקורס לדעת ללמד את כל הבנים ‘בבת אחת’? לאן יכוון? למי יפנה? הרי אין ‘הגדה של פסח’ מיוחדת לאבות, בה ארבעה ‘קונטרסים’ נפרדים, מותאמים לכל בן ובן – בשפתו, סגנונו ורמתו. איך נדרש כל איש ישראל לקיים ‘והגדת לבנך’ בעת שמחויב לכלול את כל ד’ הבנים כאחד? חכמה זו מאין תימצא?
אבא שלי
אלא, אבא ניחן ביכולת טבעית, מתנת ה’, לחבר בינו בין כל בניו. לא צריך קורס לעמוד בכך. אין כאן רב ותלמידים. הוא אבא והם בניו. כשאר משה רבינו מתרעם על האספסוף המתאוננים (בפר’ בהעלותך), אומר להקב”ה ‘הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ?’ וכי אני אבא שלהם? אילו הייתי אביהם כן הייתי מסתדר! כתב רבינו עובדיה ספורנו “הנה, האב יוכל להנהיג את בניו אע”פ שהם חלוקי הדעות, וזה כי כולם חושבים אותו לאוהב…”. לאב יש סגולה מיוחדת, אהבה, להצליח ‘להסתדר עם כולם יחד’. צריך חכמה וסייעתא דשמיא לא לקלקל מתנת שמים זו!
אין התלמיד סומך על רבו כפי שבן סומך על אביו. הקשר הוא פנימי עמוק, ולא ניתן להגדירו במילים – כי מילים מסמלות דבר חיצוני. ביכולתו של אב להשיב ‘בו זמנית’ לשאלות כל ד’ בניו, מבלי שאחד יגרע מחלקו של האחר.
כתבו הקדמונים כי ‘ארבעת הבנים’ אינם דווקא בארבעה גופים שונים, אלא גם ארבעה כוחות המצויים בתוככי אדם אחד. יש אדם ש’בעיקרו’ הוא חכם, שומר תורה ומצוות ועומד בקריטריון ‘יהודי טוב’, אך בנפשו מפעפע חלק ה’רשע’ הַמַּכְשִׁילוֹ ומתעהו. למרות ידיעותיו ולמדנותו – בתחומים שונים הוא אף ‘תם’ חסר עיון עמוק. ועדיין ישנם ‘אזורים רוחניים’ שאותם הוא בכלל לא מכיר ובהם הוא ‘אינו יודע לשאול’… ליל הסדר הוא לילה סגולי בו זוכים ל’והגדת לבנך’, אדם מעורר את עצמו ‘לטפל’ בכל הבנים המתרוצצים בקרבו ובנפשו, כל אחד בדרכו. צא ולמד!
ארבע בנים
הג”ר אהרן ליב שטינמן נשאל ‘לאיזו רמה יקבע מלמד את שיעוריו? הרי בכיתה יש מצוינים, בינונים, וחלשים?’. השיב ‘המלמד ידבר לכולם בבת אחת!’. השואל הזדעק ‘הכיצד?’, ושמע ברורות ‘הכל תלוי ב’הכנה’ של המלמד…’. מלמד מוכן מתחבר לכולם בו זמנית! כך, עלינו להכין את עצמנו, בעיון ומחשבה, לקראת החג, ולקראת כל הבנים!
יש לגלות את ה’כוחות’ השונים סביב לשולחננו, ואף הכוחות החבויים בלב. לא ניתן להשיב ל’ארבעת הבנים’ בלי לזהותם. ‘בעל ההגדה’ מלמד כיצד לעשות זאת: ‘חכם מהו אומר… רשע מהו אומר…’ שְׁמַע אותם, הֱיֵה קשוב לדיבורם, שים לב לדקויות המבצבצות במילותיהם. לא שמיעה שיפוטית אלא האזנה מאבחנת. זו תחילת ה’טיפול’. הבן הרביעי שותק כי ‘אינו יודע לשאול’. אתו נסתדר. הכי קשה הוא הבן ‘שאינו רוצה לשאול’. תאזין לשתיקתו…
ארגון וניקיון הבית, מסמל ארגון ורענון הבית הרוחני, המשכן לשכינה. אב מסתדר עם בניו השונים – מתוך האהבה השוררת ביניהם, כנ”ל. נרענן אהבה זו, נעוררו ואולי נחדשו. גם אבינו שבשמים ‘מסתדר’ עם בניו, אף השונים והמשונים, מתוך אהבתו הגדולה. זכור אהבת קדומים, כי חולת אהבה אני, ועל כל פשעינו תכסה אהבה.
בהצלחה בעבודת הקודש!
יחיאל מיכל מונדרוביץ’
