דרוש וקבל שכר
הקדמונים שואלים מדוע קרויה השבת ‘שבת הגדול‘, הרי שבת היא לשון נקבה, ויש לכנותה ‘שבת הגדולה‘. אחד ההסברים הוא שזו שבת של ‘הגדול’, שבת שבה דורש הרב מרא דאתרא בפני הציבור בענייני החג הקרב ובא. אין מאמרינו מופנים לרבני עיר וקברניטי קהילה, על כן אפרוס רעיוני בפני ‘גדול שבבית’, האב והאם, שגם עליהם מוטלת המשימה לדרוש ולעורר לב ילדיהם ‘לפני בא יום ה’ הגדול והנורא’, ולהכינם לקדושת יום יציאת מצרים.
משפחות צעירות רבות חוששות מעריכת ליל הסדר בעצמם בבית. גם כאשר בלע”ה המשפחה מתברכת ומתרחבת מעדיפים להסב על שלחן הוריהם. אין זה כי אינם יודעים להכין חרוסת או מתקשים בצליית הזרוע. הם חוששים איך ‘לנהל’ ליל סדר מרומם, באופן שהילדים ‘ישתפו פעולה’, האם ישבו הקטנים למשך זמן ויקחו חלק פעיל בשלבי ליל הסדר הרבים. הם רגילים לסעודת שבת, בה הילדים מתקוטטים או מתפזרים אט אט לספריהם ומשחקיהם.
שיתוף
קיימות בימינו ‘סדנאות הכוונה’ להורים, בה מוסרים אנשי מקצוע הדרכות ו’טיפים’ לעריכת ליל הסדר כדבעי! היסוד המרכזי בסדנא הוא ‘שיתוף’. מכוונים את ההורים לשתף את הילדים בתכנון, בהכנות ובעריכה. הילדים בוחרים את גביעיהם וההגדות בהן יקראו. ההורים מדברים ו’מתייעצים’ עם ילדיהם על פרטי ‘ליל התקדש חג’. ‘מכינים’ את הניגונים המשפחתיים. כשותפים פעילים מעוניינים הם בהצלחה! מקפידים כמובן על הוראת חז”ל להכין ‘קליות ואגוזים’ לגירוי הילדים. ה’מהדרים’ משכללים ב’נקודות נושאי פרסים’ קטנים, ושוקולדים (פרווה)…
“שבת הגדול”. גדול הבית הוא האב. “גדול – מכלל דאיכא קטן”. האב הוא ‘גדול’ רק כאשר סביבו מתקבצים בניו, בלב אחד. אב ואם הם המלך והמלכה, אך ‘אין מלך בלא עם’. רבינו ה’תפארת שלמה’ ביקר בקראקא המעטירה. רב העיר הג”ר שמעון סופר, בן רבינו החת”ם סופר, בא לקבל פניו. בתוך הדברים העלה הצדיק את מאמר רבא (קידושין מ.) שהתקשה בהבנת הפסוק (ישעיה ג י) אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ, ‘וכי יש צדיק טוב ויש צדיק שאינו טוב?’ ורב אידי הסביר לו ‘טוב לשמים ולבריות זהו צדיק טוב, טוב לשמים ורע לבריות זהו צדיק שאינו טוב‘. והקשה הצדיק, “היתכן ואדם ‘רע לבריות’ קרוי ‘צדיק’? אלא, ‘טוב לבריות’ זה רב שדואג ומתפלל על אנשי עירו, פרנסתם ובריאותם, נוטל חלק בשמחתם וכואב בצרתם. ‘רע לבריות’ אין הכוונה שהוא אדם רע ומציק ח”ו, אלא שאינו ער דיו לרווחתם”. הצדיק יישר מבט לרב העיר “כבוד הרב! לא התמנית לתפקיד הרם בכדי להורות בדין ‘כף חולבת בקדירה של בשר’, הרי לכך יש מורי הוראה ומו”צים. על רב העיר לשאת צאן מרעיתו על לבו, באהבה וחמלה. זהו ‘צדיק טוב’.”. בשביל שהאב יהיה ‘מרא דאתרא’ בביתו, ינהג כך, ובני הבית יסורו למשמעתו.
לב אבות ובנים
דרשת ‘שבת הגדול’ בבית לא נועדה ל’הלכות’ בלבד, אלא בעיקר להתגבש יחד בהכנת הנפש. השבת מציינת כי ביום זה קיימו אבותינו מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם – וכדברי חז”ל “משכו ידיכם מעבודה זרה וקחו לכם צאן של מצוה”. תיכף לקבלת עומ”ש נאמר לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם. המשפחתיות. המנהגים. כולם יחד. זה תנאי ליציאה מ’מצרים’…
יש חוששים שליל הסדר ‘צעיר’ ‘לא יהיה מוצלח בכל פרטיו ודקדוקיו’. וכי מהו מבחן ה’מוצלחות’? הגשה מפוארת? עמידה בלו”ז? שמירת ניקיון המפות והחולצות? ‘משכו ידיכם’ מחיצוניות! ‘קחו לכם צאן של מצוה’, צאן קדשים! העיקר שהילדים יחושו חוויה רוחנית, ההורים יטוו את שושלת הדורות תוך קיום ‘והגדת לבנך’ בשמחה. כל ילד משתף בהגיגיו, כל ילדה מציגה ציוריה, שירים וסיפורים, העברת המסורה, המורשה והמנהג, חוויה בלתי נשכחת!
אדרבה! ישנן משפחות צעירות שלכתחילה מתנצלות בפני הוריהם על היעדרותם, כי מבקשים לערוך ‘ליל הסדר’ דווקא בביתם. הם מעוניינים לקדש את ביתם, לגבש תא משפחתי, לזרוע זרעים רוחניים שילוו את ילדיהם למשך השנה, ולמשך השנים. מתבוננים, מתכוננים, ומכוננים דור המשך. והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.
בהצלחה בעבודת הקודש!
יחיאל מיכל מונדרוביץ’
