מעשה ביהודי קדוש
אוצרות דעת ומשכיות בינה נמסרו מדור לדור ע”י אנקדוטות ומעשי הצדיקים הצריכים לימוד. מסופר כי רבינו ה‘יהודי הקדוש’ מפשיסחא ראה את פני תלמידו הגדול הרבי ר’ בונם כי רעות הן, ושאלו בדאגה מה ארע. השיב תלמידו, כי אכן נעצב, וזאת כי מישהו פגע בו והעליבו עד עמקי נפשו. “מיהו זה? ומה עשית לו?” שאל הרבי בדאגה. “לאחר שפגע בי – אחזתי בו ונישקתיו!”, והסביר, “ה’ אִנָּה לידי ספר הקדוש ‘שבט מוסר’, עיינתי בו וראיתי את בעל השמועה, רבינו אליהו הכהן מאיזמיר, כאילו עומד לנגדי. הוא הטיח בי מוסר, הוכיח אותי כמה אני רחוק מעבודת ה’ אמתית. נעלבתי ונפגעתי מאוד מדבריו. אך הרהרתי וראיתי שהוא אכן צודק בתיאור שפל מדרגתי. קיבלתי על עצמי קבלות טובות. בסוף אחזתי בספר, וב’הכרת הטוב’ נישקתיו והחזרתיו לארון עד לפעם הבאה…”.
מקבלים ביקורת
בפרשתנו למדנו על נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם, אף בהיותו כהן ותלמיד חכם, אינו פוסק לעצמו. אלא – וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן. מכאן למדו חז”ל (משנה נגעים ב ה) ‘כל הנגעים אדם רואה, חוץ מנגעי עצמו’. אבות החסידות דרשו כי טבע בני האדם לא לזהות ולהכיר בחסרונות עצמם. עלינו להידרש לאחרים ולהיעזר באבחנתם בכדי לתקן את הנגעים שלנו.
כבר עסקנו בעבר איך מעבירים ביקורת בצורה יעילה ונקייה. את השורות הבאות נקדיש לנושא קבלת הביקורת. הרבי רבי בונם נעלב כי ‘ראה את בעל השמועה כאילו עומד כנגדו’, הרב ‘העליב’ אותו. אך אדם רגיל הקורא בספר מוסר אינו נפגע, כי נייר לא מעליב. הפגיעה באה מאדם. חשים מושפלים לעומתו. ואיך מתגברים? רבי בונם זיהה במחבר ‘דמות אוהבת’, שאינו באה להשתלט או לפגוע בו ממניע אישי. לאור הבנה זו התבונן בדברי המוסר, חשב על הדברים וקיבל על עצמו שינוי. כשהורים ומחנכים מבקרים, נאזין לדבריהם, כי נאמרים מתוך אהבה, למעננו.
רבי בונם לא יכול להשיב ולהתווכח עם רבינו אליהו הכהן – שרק ‘כאילו’ עומד לנגדו, וטוב שכך. בשעת שמיעת ביקורת חשוב להאזין מבלי להשיב. הווכחנות וההצטדקויות מונעות מהביקורת לפעול ולהצמיח תועלת, הם רק מגבירים את התסכול והפגיעה. היות ובני אדם מבקרים אותנו (ולא רק ספרים) אנו חשים מולם צורך אינסטינקטיבי להגיב ולומר משהו – לכן מומלץ לחזור על נקודת הביקורת – במילים שלנו – בקצרה: “זאת אומרת שעלי להקפיד על עבודה מסודרת יותר”. חזרה זו מסייעת למבוקר להירגע, היא עוזרת בְּאִוְרוּר רגשי תוך הפנמת המסר. כדאי גם לשאול ‘שאלת הבהרה’ נקודתית, כמו “אמרת שעלי להיות מסודר יותר בעבודה – אתה מתכוון בכל הדברים, או בתחום מסוים?”. שאלה כזו מכוונת את השיחה ל’ביקורת בונה’. את תחושת הכלימה ממירים בדיבור חיובי.
אוהב את התוכחות
ככל שנדע כי הביקורת ממנפת ומשרתת אותנו, כך תתקבל ברצון. הרב רבי בונם סיים את דבריו “נישקתיו והחזרתיו לארון עד לפעם הבאה”. ולמה תהיה ‘פעם הבאה’? כי ידע שהמוסר מביא לו תועלת. רבינו החיד”א כתב כי המהרש”ל שכר לו ‘מוכיח’ וצוה שיבוא לפניו שעה בכל יום ויוכיחו… וכן נהגו רבים מצדיקי אמת הקדומים.
יש לדעת לסנן את הביקורת המתקבלת, לדעת מה אכן מוצדק ונכון לגבינו. המבקר מדבר לפי ראות עיניו ולפי המצב האישי שלו. עלינו לשקול במאזני שֵׂכֶל מה מתאים ונכון לנו. נפנים כי הרי לעולם לא נוכל לְרַצּוֹת את כולם.
לאחרונה קיבלתי ‘מייל’ מאדם איכותי, בשירותיו אני נעזר. הוא כתב, באומץ, כי לאור כשלים בעסקיו, ושהינו פועל לעתים בצורה לקויה, שכר יועץ ארגוני להסתייע בו. היועץ מבקש שקהל הלקוחות ישלחו הערות וביקורת על תפקודו. היועץ יעבירם אליו באופן מועיל ועלום שם להבין ולהשכיל. קראתי שוב ושוב את המייל. האיש גיבור! מבקש ביקורת כדי להתייעל! ממ”ח קניני התורה ‘אוהב את התוכחות’! המכיר במעלת התוכחה – אוהב אותה!
ככל שקשה לבוגרים לקבל ביקורת, לילדים ונערים הדבר קשה שבעתיים. התוכחה סותרת את שאיפתם לעצמאות. במקום להסביר להם את חשיבות הביקורת, נשקיע בעצמנו, נלמד איך לבקר, מתוך אהבה, כבוד ורגישות.
בהצלחה בעבודת הקודש!
יחיאל מיכל מונדרוביץ’
