קרן שמש
במכללת ‘אֵי שָׁם’, ערכו סטודנטים להנדסת אווירונאוטיקה, מסיבת סיום. הזמינו את סגל ההוראה והמרצים השונים. במהלך המסיבה הפתיעו את המורים והכריזו “במהלך השנה האחרונה בנינו בעצמנו מטוס קל. הרכבנו בו מנוע מתקדם ומערכות אלקטרוניות חדישות. מתכבדים אנו להזמינכם, מורים מסורים, להעלותו ל’טיסת בכורה’!
המרצים חשו מבוכה, לחץ ופחד. האם המטוס בטוח ויציב? האם באמת הצליחו תלמידים צעירים לבנות כלי טייס במו ידיהם? הביטו זה בזה בחשש, בעוד הסטודנטים מוחים כפיהם וממתינים שיטפסו בסולם אל פתח המטוס. בצעדים מהוססים שורכים המרצים את רגליהם, כשנשימתם נעתקת בגרונם. רק מרצה אחד צועד בבטחה ובראש מורם, ומתיישב בקדמת המטוס. חבריו בצוות שאלוהו בלחש “האם אינך חושש מהתרסקות מטוס זה?”. הרגיע המרצה את חבריו “אני מכיר היטב את תַּלְמִידָי. בטוחני שמטוס שהם בנו בעצמם – בכלל אינו מסוגל להמריא…”.
אחד ‘העונשים’ הכבדים ביותר לתלמיד הוא, שרבו אינו מאמין בו. המורה לא יכול לטשטש ולהסתיר זאת. תלמידים מזהים הערכת רבם ואת זלזולו. הערכה דומה לקרני שמש המצמיחים ומחזקים, ואילו חוסר הערכה, אף כשהוא סמוי, דומה לזריעת מלח המונעת התפתחות וצמיחה. המרצה צודק. כשאין אמון – אין טיסה ואין התעלות.
כערכך הכהן
בפרשתנו נלמד פרשת ערכין. לכל אדם, בכל גיל ובכל מצב יש ‘ערך’. ההערכה שאדם חש מהסביבה משפיעה על ערכו, התפתחותו ומעלתו. כך דרשו צדיקים בפסוק וְהֶעֱרִיךְ הַכֹּהֵן… בֵּין טוֹב וּבֵין רָע, כְּעֶרְכְּךָ הַכֹּהֵן כֵּן יִהְיֶה! הערכת הכהן, ההורה והמורה, משמעותית וקובעת! בין אם מצב הילד טוב באמת, ובין אם מצבו רע, כְּעֶרְכְּךָ הַכֹּהֵן כֵּן יִהְיֶה, הילד ישלים את ציפיות הוריו וימלא הערכת מוריו. כַּאֲשֶׁר יַעֲרִיךְ אֹתוֹ הַכֹּהֵן – כֵּן יָקוּם! לכן ‘חֲשֹׁב טוב – יהיה טוב’!
יש סיפורים לרוב על מורים שהעריכו תלמידים לטובה, בטעות. ההערכה פעלה והתלמידים זכו. כמו במקרה שמלמד שמע [בטעות] שהוא מקבל השנה את ‘הכיתה הטובה’, ילדים שזכו בהצטיינויות רבות… או מורה שקיבל תלמיד וחשב עליו [בטעות] שהוא בן רב גדול, למרות שהיה בנו של עובד כפיים, ומעולם לא השקיעו בו המלמדים… לא בחשיבה מוטעית והערכה שגויה אנו עוסקים, כי אם בהערכה כנה ובאמידה נכונה. בכל ילד יש מה להעריך! לעתים, אין אנו מעריכים אדם כי אנחנו מביטים דרך ‘משקפיים’ שלנו ובמבט הצר שלנו. הסתכל על כולו, ראה אותו (ולא את עצמך..) וגלה שהוא כן שווה! כך דורשים את הפסוק וְאִם מָךְ הוּא – מֵעֶרְכֶּךָ, אם הוא עני ודל, זה מֵעֶרְכֶּךָ, בגלל היחס שלך. מה העצה? וְהֶעֱמִידוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֵן – ראה את כולו, במבט רחב, ואזי וְהֶעֱרִיךְ אֹתוֹ הַכֹּהֵן…
הערכת אמת
ר”מ בישיבה בא בפני המשגיח הרה”צ ר’ יחזקאל לוינשטיין ושאלה בפיו “רבי! רגיל אני לדרוש ב’אירוסין’ של תלמידים, ומצפים שאספר בשבח החתן. במקרה ולחתן אין שום מעלות, האם מותר לי לשקר כדי לספר בשבחו?” הצדיק גער בו! “מנסה אתה להתהדר בפני שהנך נזהר במידת האמת! אילו היית ‘אדם אמיתי’ היית מוצא מעלות! אם אתה לא מוצא מעלות ותשבחות בכל בחור ובחור – כי אתה חי בעולם השקר! טרם התקרבת למידת האמת!”.
לעתים מתקשים בהערכת הזולת מתוך שאנחנו כלואים בקונספטים החוסמים את רגשותינו. לדוגמא, רוב ההורים והמורים, ובעקבותינו התלמידים, חושבים כי ‘טעות’ היא כישלון המעידה על חוסר יכולת. בכך נפגמת ההערכה. נשכיל שטעויות הן חלק מהלמידה ולא ניתן להיבנות בלעדיהן, הערכת התלמיד לא תיפגע בעינינו – ובעיני עצמו!
אדרבה! תן בלבנו שנראה כל א’ מעלת חברינו! תן בלבנו שנעזור לילדינו לראות במעלת עצמם! תלמיד בעל הערכה עצמית בריאה עומד חסון יותר מול משברי החיים ותעתועי היצר. בילדותי קראתי משפט: “היות ואתה נמצא תמיד בחברת עצמך – כדאי לך לאהוב וליהנות מהחברה”. הערך – גם כשזה רק בערך – נוסך רוח חיים ומעורר הצלחה. ניטע בלב הילדים הערכה, ‘במידת האמת’, והם יִנְסְקוּ במטוס שיבנו בנפשם, יתרוממו אל על…
בהצלחה בעבודת הקודש!
יחיאל מיכל מונדרוביץ’
