כל כך פשוט להנביט!

בפעילות המוצעת כאן שני "רווחים" חינוכיים – גם למידה על שלבי הנביטה בצורה חיה ומוחשית, וגם עוד צמח מאכל שאפשר לגדל בקלות, ואולי אפילו לזכות להשתמש בו בסימני ראש השנה הבעל"ט…

השעועית, מעבר להיותה קטנית חשובה וקלה לגידול, היא גם אמצעי המחשה מעולה לשלבי הנביטה השונים של הזרע.

קצת על השעועית:

השעועית היא קטנית חשובה ממשפחת הקטניות, המוזכרת כבר במשנה. גדלה כצמח מטפס או משתרע, ניתן להכין ממנה גם נבטים טעימים למאכל ("נבטים סיניים"  לבנים עבים, הנמכרים בחנויות, הם למעשה נבטים של שעועית ירוקה קטנה מסוג "מש"). בנוסף לנבטים, אפשר לאכול את השעועית כאשר היא צעירה, יחד עם התרמיל שלה (שעועית ירוקה), או לאכול את הזרעים לבדם, שנקטפים לאחר שהתרמיל התייבש (שעועית לבנה \ אדומה, תלוי בזן). ישנו זן נוסף של שעועית, ארוך במיוחד, המכונה "לוביה" – תנאי הגידול שלו זהים לשעועית הרגילה.

חשוב להדגיש כי השעועית היא גידול קיץ, ואפשר לגדל אותה באביב ובקיץ. החל מחודש אלול מתחילה עונת הסתיו, ולאחריה החורף, ובתקופה זו (בין אלול לשבט) לא מומלץ לגדל שעועית.

כדי להתחיל לגדל שעועית, צריך לקנות זרעי שעועית הנמצאים בכל מכולת במדף הקטניות. ככל שהזרע יהיה גדול יותר, כך יהיה קל יותר לילדים לעקוב אחרי תהליך הנביטה.

על תהליך גידול של השעועית

כפי שכבר הסברנו, אנו מבקשים להמחיש בעזרת השעועית את שלבי הנביטה של הזרע. צירפנו לכם דף הממחיש את השלבים השונים: הזרע מתנפח כתוצאה מהמים ונוצר סדק בקליפה, גבעול קטן יוצא דרך הסדק, הגבעול מתחיל להרים את הזרע מעל פני האדמה וכן מוציא מעט שורשים, הזרע יוצא מעל פני האדמה ונפתח לשניים, שני חלקי הזרע הופכים להיות שני העלים הראשונים (הנקראים "פסיגים"), ולאחר מכן מתפתחים העלים ה"אמיתיים" של הצמח.

באמצעות בקבוק שקוף ניתן לראות בצורה מוחשית את השלבים השונים. אלא שפעמים רבות השורשים נכנסים לעומק הבקבוק וקשה לראות אותם מבחוץ, ועל כן נשתמש בבריסטול שנצמיד אותו לתוך הבקבוק מבפנים, ואת הזרעים נשים בין דפנות הבקבוק לבריסטול. הבריסטול יירטב על ידי המים ויעביר את הרטיבות לזרעים, אבל יעכב מעט את חדירת השורשים פנימה, וכך נוכל לראות את כל שלבי הנביטה שאף פעם לא ראינו, כי הם מתרחשים מתחת לפני האדמה. אם הבריסטול יהיה שחור, או בצבע כהה, נוכל לראות זאת בקלות…

כדי לשפר את סיכויי ההצלחה, מומלץ להשרות את זרעי השעועית במים בלילה שלפני הזריעה.

לאחר שהתהליך יומחש, והשעועית כבר גדלה, אפשר להעביר אותה למקום הקבע, שיהיה באדמה או בתוך מיכל בעומק של 30-40 ס"מ. אפשר במקביל לגדל את הצמח גם בחצר הגן, או בתוך אדנית הנמצאת בקביעות בגן.

שמש: כמו כל הירקות, השעועית זקוקה לשמש מלאה כדי להתפתח. אם אין שמש מלאה, אפשר להסתפק במינימום 5 שעות שמש, וכל המרבה הרי זה משובח…

בפעם הראשונה יש להשקות את האדמה לפני הזריעה, משקים את האדמה היטב, ובעציצים: לפחות עד שייצאו מים מלמטה. לאחר הזריעה, ממשיכים להשקות בכל יום כדי לשמור על הלחות. אם יש צלחת מתחת לעציץ, רצוי לרוקן אותה בקביעות, מכיוון שמים עומדים, ללא ניקוז, מזיקים מאד לצמחים.

אֵיךְ מְגַדְּלִים שְּׁעוּעִית?

  • אוֹסְפִים בַּקְבּוּקִים: מִשְׁתַּמְּשִׁים בַּבַּקְבּוּק שֶׁסִּיַּמְנוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, אוֹ לוֹקְחִים בַּקְבּוּק מִסַּל הַמִּחְזוּר הַקָּרוֹב. בְּהִזְדַּמְּנוּת אַחֶרֶת, תַּחֲזִירוּ לְפַח הַמִּיחְזוּר בַּקְבּוּקִים אֲחֵרִים בִּמְקוֹם מָה שֶׁלְּקַחְתֶּם… (זֶה גַּם עוֹזֵר לִשְׁמִירָה עַל הַסְּבִיבָה שֶׁלָּנוּ).
  • חִיתּוּךְ הַבַּקְבּוּק בָּאֶמְצַע: לוֹקְחִים מִסְפָּרַיִם וּבְצוּרָה זְהִירָה- גּוֹזְרִים אֶת הַבַּקְבּוּק לְחֵצִי (בְּדִיּוּק בָּאֶמְצַע שֶׁלּוֹ) כְּדַאי גַּם לְהוֹרִיד אֶת הַתָּוִית לִפְנֵי.
  • ניקוב תחתית הבקבוק: לוֹקְחִים אֶת הַמִּסְפָּרַיִם, וְעוֹשִׂים חֹרִים בַּתַּחְתִּית הַבַּקְבּוּק, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ חֹרִים בַּתַּחְתִּית שֶׁל כָּל עָצִיץ – כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה רִקָּבוֹן בָּאֲדָמָה.
  • הַכְנָסַת הַבְּרִיסְטוֹל לְתוֹךְ הַבַּקְבּוּק: גּוֹזְרִים אֶת הַבְּרִיסְטוֹל הַשָּׁחֹר לְפִי גֹּדֶל חֲצִי הַבַּקְבּוּק שֶׁלְּפָנֵינוּ, וּמַכְנִיסִים אוֹתוֹ פְּנִימָה בָּאֹפֶן שֶׁהוּא יִהְיֶה צָמוּד לַדֹּפֶן הַבַּקְבּוּק.
  • מְמַלְּאִים אֲדָמָה בְּתוֹךְ הַבְּרִיסְטוֹל הַשָּׁחוֹר: לוֹקְחִים אֲדָמָה מֵהַגִּנָּה אוֹ מֵהֶחָצֵר, וּמְמַלְּאִים בְּתוֹךְ הַבַּקְבּוּק- בְּאֹפֶן שֶׁהַבְּרִיסְטוֹל יִהְיֶה צָמוּד מְאוֹד לַבַּקְבּוּק.
  • מְהַדְּקִים אֶת הָאֲדָמָה בְּתוֹךְ הַבַּקְבּוּק: מְהַדְּקִים הֵיטֵב אֶת הָאֲדָמָה בְּתוֹךְ הַבַּקְבּוּק, כְּדֵי שֶׁהָאֲדָמָה תִּלְחַץ אֶת הַבְּרִיסְטוֹל וְתַצְמִיד אוֹתוֹ אֶל הַבַּקְבּוּק.
  • תּוֹחֲבִים אֶת גַּרְעִינֵי הַשְּׁעוּעִית בְּתוֹךְ הַבַּקְבּוּק: לוֹקְחִים 3-6 זַרְעֵי שְּׁעוּעִית וְתוֹחֲבִים אוֹתָם בֵּין הַבְּרִיסְטוֹל לַבַּקְבּוּק, הַמַּטָּרָה שֶׁלָּנוּ הִיא שֶׁהַזֶּרַע 'יַחְשֹׁב' שֶׁהוּא בָּאֲדָמָה – וְיַתְחִיל לִגְדֹּל לְאַט לְאַט.
  • מַשְׁקִים אֶת הַזֶּרַע: עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ מַשְׁקִים אֶת הַזֶּרַע בָּאֲדָמָה. בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אֲנַחְנוּ מַשְׁקִים הָמוֹן, עַד שֶׁיֵּצְאוּ מַיִם לְמַטָּה. לְאַחַר מִכֵּן מַשְׁקִים מְעַט בְּכָל יוֹם, כְּדֵי שֶׁהָאֲדָמָה תִּשָּׁאֵר עִם לַחוּת.
  • מַמְתִּינִים בְּמֶתַח.. וּבְסַבְלָנוּת! מַנִּיחִים אֶת הַבַּקְבּוּק בְּמָקוֹם מוּאָר וּמַמְתִּינִים בְּסַבְלָנוּת שֶׁהַשְּׁעוּעִית תִּנְבֹּט הַזְּמַן שֶׁזֶּה יִקַּח: כִּשְׁבוּעַיִם. דֶּרֶךְ הַבַּקְבּוּק הַשָּׁקוּף, נוּכַל לַעֲקוֹב אַחֲרֵי שְׁלַבֵּי הַנְּבִיטָה (כְּמוֹ בַּצִּיּוּר הַמְּצוֹרָף). כְּשֶׁהַנֶּבֶט יִגְדַּל, נוּכַל לְהַעֲבִיר אוֹתוֹ לָאֲדָמָה. אָבֵל אֶת זֶה נִלְמָד, בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם, בַּהֶמְשֵׁךְ!
  • מַעֲבִירִים לְעָצִיץ גָּדוֹל יוֹתֵר: אַחֲרֵי שֶׁהַשְּׁעוּעִית הַצְּעִירָה מַגִּיעָה לְגוֹבַהּ שֶׁל כְּ-20-30 ס"מ, צָרִיךְ לְהַעֲבִיר אוֹתָהּ לְעָצִיץ חָדָשׁ וְעָמוֹק יוֹתֵר, בְּעוֹמֶק שֶׁל כַּ-40 ס"מ. אִם אֵין לָכֶם עָצִיץ בְּעוֹמֶק כָּזֶה, אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמֵיכַל שֶׁל מְרַכֵּךְ כְּבִיסָה בְּתוֹר עָצִיץ! לֹא לִשְׁכּוֹחַ לַעֲשׂוֹת חוֹרִים לְמַטָּה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִיקּוּז, וְכֵן לְקַשֵּׁט אוֹתוֹ שֶׁיֵּירָאֶה יָפֶה וּמְטוּפָּח…
  • לחצו כאן להורדת קובץ שמדגים את שלבי הנביטה

יש עוד הרבה ירקות שאפשר לגדל בבית  בקלות… רוצים לדעת איך?

לשומרה מעניקה סדנאות גינון וטבע לילדים, בבית ובקיטנה, ללא תשלום!

סדנאות מיוחדות לקיטנות וימי כיף.

לקבלת הסדנאות לחצו כאן!

* ללא צורך בידע קודם,  ללא צורך בקניית כלי עבודה או בהשקעה כספית!
הסדנא מעניקה לילדים בטחון עצמי, תחושת סיפוק והנאה, ומתאימה לכל גיל

 

 

אשר יצא לפניהם

וכי חושב משה רבינו כי יטוש ה' את עמו? מה לו לבקש על כך, ומה כוונתו? מפסוקים הללו ניתן ללמוד "דרישות התפקיד" של מנהיג בישראל.

בספרים הק' מבואר, והיסוד בזוה"ק (שלהי בהעלותך, בפרשת ע' זקנים), כי משה רבינו הנהיג את העם בדרגה רוחנית גבוהה ("אוכלי המן"). כעת מעביר את הנהגת העם כשהם נמוכים יותר ("מבקשי בשר"). משה, באהבתו לעם, מעורר רצון הקב"ה, שיהיה המנהיג מותאם לדרגתם. כדברי רש"י "להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד", על המנהיג לרדת ולהנמיך עד למצב הדור, ומשם להעלותם. (אמליץ להתענג על דברי המלבי"ם וּמָשָׁלוֹ הנפלא שם בפרשה, שכיוון לנאמר בזוהר).

בבואנו להעלות ולשרטט 'קוים לדמותו של מנהיג', אין כוונתנו למנהיגי 'שרי אלפים', אשר מעניקים חמה בקומתם, כי מי אנו לתאר שיגם ושיחם. אנו נשוחח על 'שרי חמישים ועשרות', מלמדים ומחנכים, גבוהים ורמי"ם. כיצד נטיב להטיב את נרות – נשמות בנ"י, ומה הדרך להנהיג, באופן שיהיו הקהל 'מונהגים', וילכו אַחֲרֵינוּ בס"ד.

שמעתי מאדם שנכח ושמע את דרשת הגה"ק מצאנז קלויזנבורג זצ"ל בשעה שיסד את הקריה הנאמנה בנתניה. בדרשתו חשף מהגיונו: הקהל, עם שרידי חרב, דְּווּיֵי ה'מלחמה'. הפצעים טרם הגלידו. שבורים בגוף, ובעיקר בנפש. רבים גוערים בפליטים על ירידתם הרוחנית. מדוע גברים רבים מבני אנ"ש מגולחי זקן, ו'תורת אמך' ננטשת כי בנים רבים אינם בחינוך תורני. האם הגערות נשמעות? – לאחר נשימה המשיך – אני, דרך אחרת עמי! בניתי שיכון. אני מסייע למשפחות, יש דירות וחנויות, פרנסה וקהילתיות. בכך – הפטיר בלהט – ישובו כולם לדרך בית אבא!

הדרך לעליה רוחנית, עוברת, דרך רווחה גשמית. שמעתי בדרשה מפי הרב דוד הלחמי ז"ל, מתלמידיו הקרובים של פאר הדור הג"ר מאיר שפירא מלובלין זצ"ל, כי בתום תפילת נעילה, בה ירד הרב לפני התיבה והרעיד את הנשמות בעת נעילת שער, התחילו תיכף בתפילת ערבית. כשסיימו תפילת שמו"ע הבחינו כי הרב איננו בביהמ"ד. דימו כי נחלש ממאמציו בתפילה ופנה לחדרו לפוש. לאחר התפילה והבדלה עברו הבחורים לחדר האוכל 'לשבור את הצום'. גילו את הרב עומד, כשהוא עדיין עטוף ב'קיטל' וטליתו, ומכין כַּדֵּי קפה לבחורים! עמד הרב ומזג להם באבהיות טבעית. אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם! הוא הגבר הוקם עָל, קנה את נפש תלמידיו ב'קנין הגבהה' וינטלם וינשאם כל ימי עולם.

לפני כ-20 שנה סיפר בני הפעוט כי שכחנו בבוקר לְצַיְּדוֹ בפת-שחרית. "מה עשית?" שאלנו בדאגה. השיב "הרבי חלק עמי את הסנדוויץ' שלו!" הילד ראה שאנו מתפלאים, והמשיך "זה היה עם אבוקדו ופרוסת עגבניה. אפילו שאני לא אוהב עגבניות, כשהרב'ה נותן זה טעים!" אשרי הרב שככה לו! אין ספק שהוא קנה שביתה בלב תלמידיו כאדם טוב ומטיב. לא פלא שדמותו זכורה גם אחרי שנות דור. אֲשֶׁר יוֹצִיאֵם מדאגותיהם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם לחיי תורה וקדושה!

מלמד הוא 'מפעל חסד' תמידי, בכל רגע ורגע הוא מעניק ומפזר חסדים טובים. חסדים בגוף, ובעיקר חסדים בנפש. חסד לאישיות כהצבת גבולות והנחיית סמכות. הוא מעמיד דרישות, ומעניק לתלמידיו תחושת מסוגלות להתקדם. מלמד טוב נוסך בילדים בטחון וגדלות, מלווה ומעודד כמו אב שמסיר את גלגלי-העזר מֵאֹפַנֵּי-בנו ואומר "אתה מצליח! אל דאגה, בן-יקר, אני כאן, לְיָדְךָ!" זה דימוי המנהיג לרועה צאן. בחמלה ורחימאיות, בנחישות וברגישות.

רק כשעובדים מתוך אהבה ניתן להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד. לא התנשאות, לא התחשבנות, ולא גישה של 'קבלו דעתי'. כולם אהובים כולם ברורים! נשאלה שאלה בבי-מדרשא, במרכזי למידה בהם מעצבים את דמות המחנך, "מיהו מלמד טוב"? לאחר שלל הצעות שכללו ממעלותיו וסגולותיו, השיבו "מלמד שהוא אדם טוב!"

 

בהצלחה בעבודת הקודש!

יחיאל מיכל מונדרוביץ'

להארות והזמנות:  123ymm@gmail.com

אלקי הרוחות

ברש"י: "אלהי הרוחות. למה נאמר אמר לפניו, רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד, ואינן דומין זה לזה, מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו".
"קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו" (כ"ז י"ח)
ברש"י: "אשר רוח בו. כאשר שאלת, שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד". לכאורה המענה שנתן הקב"ה, לא היה תואם לבקשת מרע"ה. מרע"ה בקש "מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו", ואילו הקב"ה הציע לו מנהיג "שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד". אמנם ברש"י כתב "כאשר שאלת", כלומר ששתי ההגדרות מבטאות מהות אחת, אולם אם אכן הכוונה לאותו הדבר ממש, מדוע השתנה הלשון בפסוקים ובפירוש רש"י?
נראה ששתי ההגדרות אמנם לא זהות לגמרי, אולם משלימות הן זו את זו, כך שעדיין ייחשב "כאשר שאלת".
המילה "כנגד" מתפרשת לשתי פנים. פעמים שהכוונה כמו "מול" ("כנגד בית קדשי הקדשים" – ברכות ט' ה'), ופעמים שהכוונה כמו "נגד" "לעומת". בתורה מוזכרת המילה כנגדו רק לגבי האשה – "אעשה לו עזר כנגדו" (בראשית ב' י"ח), כשגם שם הביטוי "כנגדו" בא לכא' לבטא גם את המשמעות "מולו" שהאשה עומדת כביכול מול בעלה בכל אשר ילך לסייעו, וגם במשמעות של "נגדו", להתנגד לו כאשר אינו נוהג כשורה, להעמידו על טעותו וליישרו דוקא מתוך האהבה והקירבה שביניהם. כמבואר בגמרא (יבמות סג.): "ואמר רבי אלעזר מאי דכתיב אעשה לו עזר כנגדו זכה עוזרתו לא זכה כנגדו ואיכא דאמרי ר' אלעזר רמי כתיב כנגדו וקרינן כניגדו זכה כנגדו לא זכה מנגדתו". ברש"י שם מבאר: "כנגדו. חלוקה עליו וסותרת דבריו: מנגדתו. מדלא כתיב יו"ד, לשון נגדא דמלקות".
גם כאן ניתן להבין את משמעות המילה "כנגד רוחו של כל אחד ואחד" בשתי האפשרויות: גם מלשון "מול" שיודע להתהלך מול כל אחד בדרך המתאימה לו, להעיר ולהאיר לו, לשוחח עימו, ולדרוש ממנו רק מה ואיך שמתאים לאותו אדם. גם מלשון "נגד", שיודע להוכיח ולייסר כל אדם לפי הנצרך לו, בנקודה בה הוא צריך חיזוק.
מרע"ה ביקש "מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו". מה צריך המנהיג לסבול?
לכאורה הכוונה מלשון סבלנות. שתהיה לו סבלנות להתייחס לכולם בנינוחות וסבלנות, למרות שלכל אחד דעה משלו, ודרך תקשורת שונה משל חבירו. אבל איך המנהיג יעמוד בזה? הרי באמת כל אחד מצפה ליחס שלו בדרך שונה ובמידה שונה. כיצד תהיה למנהיג סבלנות כה גדולה לסבול את משא טרדות כל העם, עם כל השוני בין אחד לאחד, שאין ביניהם שווים כשם שאין פרצופיהן שוין? מרע"ה לכא' מחפש אדם עם כח סבל גבוה במיוחד.
הקב"ה מציע את יהושע "שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד". הוא לא צריך לסבול, והוא לא יסבול. הוא יכול להתנהל מול ונגד כל אחד בדרך שלו, מתוך היכרות והתבוננות מעמיקה עם תכונותיו של כל אחד ואחד, וכך יתנהג בסבלנות לכל אחד בלי לחוש כל סבל.
כמנהיגי משפחה או כיתה או שיעור, קורה שאנו חשים מותשים לאחר התמודדות על השלטת סדר ומשמעת וכדומה, אולי גם מאבדים סבלנות… זהו הסימן שלא הצלחנו "להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד", ניסינו להנהיג את כולם לפי הדרך שלנו, לפי הדעה והנטיות שלנו, ולא כל אחד לפי דרכו המתאימה בדיוק רק לו.
בהנהגה של קבוצה, קשה מאוד להנהיג כל אחד בדרך שונה. הדרישות חייבות להיות אותן דרישות מכולם, למענם ולטובתם, כדי שיתרגלו לסדר גבולות. אולם בתוך הדרישות הזהות מכולן, יש את המקום "לעגל פינות" לכל אחד בהתאם לאופיו צרכיו ויכולותיו, ובעיקר איך להציג ולדרוש ממנו את אותו הדבר. מאחד יש לדרוש בתקיפות, ומאחד יש לדרוש בנעימות. לאחד יש להבטיח פרס על הצלחה, ולאחר יש לאיים בעונש על אי הצלחה.
דרך זו דורשת מאיתנו השקעה מחשבתית מעמיקה, להכנס לנבכי הנפש של כל תלמיד כבן כדי להכיר היטב את נטיותיו ויכולותיו, וכדי לדעת באיזה דרך ובאיזו שפה יש להנהיג אותו, ולאורך כל הדרך להיות עירני לבדוק אם הדרך בה אנו עומדים מולו ונגדו היא נכונה, לפי מידת הצלחתה. אולם בסופו של דבר, כאשר נצעד בדרך זו, לא נרגיש סבל, אלא נרגיש שלימות עם עצמינו ועם הנהגתינו בכל מה שהתנהגנו מולם, נקבל כוחות, ונזכה לראות בס"ד ברכה ושמחה בעמלינו!

כמה זמן יימשך המצב הזה?

והפעם – נתחיל לדבר על שאלות ותשובות.

שאילת שאלות הוא כלי עצום בלמידה. לא לחינם ספרי השו"ת הם רבי מכר.

אם נשים לב, רוב המידע הנרכש שלנו מגיע בצורה של שאלות ותשובות.

גם כאשר אנו קוראים טקסט – אנו מתחילים לקרוא, ובראש כבר עומדת שאלה שהמשפט הבא עונה עליה, או לא.

זה קורה משום שהמוח שלנו מחפש כל הזמן איזון. וכשמתעורר איזשהו קונפליקט בין מה שידענו, למה שקראנו או שמענו – מתערער האיזון. ואז נפתח במוח מעין כלי לקליטת מידע חדש שיביא את האיזון המיוחל. וכשהכלי פתוח – המידע נקלט בצורה מיטבית.

גם פעוטות מתחילים לקלוט את העולם באמצעות שאלות: "מה זה?" "למה", הן שאלות נפוצות אצל קטנטנים, והן חסד ה' להתפתחות מהירה וקליטת מידע רב בתקופה קצרה.

ומה עם התלמידים שלנו?

התלמידים הכישרוניים בדרך כלל סקרניים, חקרניים ומגלים עניין בכל דבר. אנחנו צריכים רק לשמור על הסבלנות שלנו, ולהשתדל לענות להם ו/או לכוון אותם למקור המידע המהימן.

אבל אלה ש'מסתפקים במועט', יעדיפו להתעסק בדברים מוכרים שהם רגילים אליהם, ולא ישאפו לדעת יותר, לשאול ולקבל תשובות. כיצד עוזרים להם?

ככל שנגביר את הדיסוננס ונחשוף אותם למידע שמתנגש עם מה שהם רגילים, הם יתעוררו לשאול ולהבין. לדוגמה: ילד שרגיל להשתמש במברשת שיניים ישנה ומשופשפת, אנחנו יכולים לקנות לו חדשה ולהחליף כי … אנחנו יודעים למה, והוא גם לא ישאל.  אם נציע לו לגזור את שערות מברשת השיניים, הוא בטוח ישאל: "למה?" ואז נסביר ששערות כאלה אינן מברישות כמו שצריך, ננתח את הרעיון לגזור את השערות המכופפות, ואולי הוא יציע בעצמו לקנות מברשת חדשה.

ישנם כלי עזר של תמונות אבסורדיות שמעוררות את הילד לשאול שאלות. אפשר לתת תמונות קומיקס שבהן הדיבור להשלמה, והילד אמור לחשוב מה שואל הילד את האמא בדרך לחנות, מה שואל אבא את הרב באסיפת הורים.

אפשר גם ליצור משחקים משפחתיים שמעודדים לשאול שאלות.

כמו למשל?

משחק מסלול.

מסלול שבתוכו יש תחנות של שאלות, וערימת כרטיסים שעל כל אחד מהם מילת שאלה.

כשהמשתתף מגיע (בקוביה) לתחנת שאלה, הוא מרים כרטיס, וצריך לשאול את אחד המשתתפים שאלה שמתחילה במילה הכתובה בכרטיס.

אפשר לזכות אותו בנקודה, או לתת לו להתקדם במסלול.

פסח זהו חג הקושיות, אבל חשוב לעודד את הילדים לשאול גם במשך השנה…

 

קיץ – חצר פעילה

מהי חצר פעילה?

חצר שפועלים בה על פי מטרותיו של המפעיל או מטרותיהם של הפועלים.
המפעיל הוא הגנן, הפועלים הם ילדי הגן. חשוב להשתמש גם במטרותיהם של הפועלים כדי לא לסכל את היצירתיות הטבעית שנבנית בחיק הטבע.

מטרות לחצר פעילה

הלמידה בחצר מהווה עבור הילדים פעילות מהנה ולמידה חוויתית, בכוחה של למידה זו הנעשית כבדרך אגב להשיג מטרות לימודיות, מוטריות ותחושתיות חשובות באמצעות מגוון רחב של מרכזים אותם נבנה בהתאם לצרכי הלמידה שנגדיר.

במאמר זה נתייחס למטרות הבאות:

1. ידע וחקר
הפעלות התורמות לתהליכי חקר ולמידה מתוך התנסות

ולכן מטרות מרכזי טבע הן להכיר לחשוף, להתנסות לפעילות וללמידה לתעד, לחקור, לפתח תהליכי חשיבה , להתבונן ולהוציא רעיונות מהכוח אל הפועל.

תהליך של תכנון המרכז הוא  דבר ראשון לזהות את הבעיה או הצורך.

כמו הצורך להקים גינת ירק. הבעיה היא- "איך שותלים?" "מה שותלים?" "היכן שותלים?"

בשלב הבא איסוף מידע לצורך בניית הגינה, בהמשך נשתמש באסטרטגיית העלאת רעיונות ובחירת רעיון מוביל.

בשלב מאוחר יותר נתכנן לפרטים ונצייר דגם של הגינה. לבסוף נבנה וניתן שיפוט והערכה לבניית הגינה ובמידה ונצטרך נתקן את הנדרש.

מודל התהליך הוא:

תופעה⇐ שאלת חקר⇐ השערות הילדים⇐ תכנון ניסוי⇐ ביצוע ניסוי⇐ איסוף תוצאות ותיעוד⇐ הסקת מסקנות⇐ תובנה.

דוגמאות נוספות להפעלות:

בניית פינת האכלת ציפורים. חקר סביב בעלי חיים שונים או צמחים, כיבוס בגדים. הכנת מאכלים. בניית מרכז דואר, ועוד.

תוכלו לתלות את דף תמונות הציפורים ולהדביק מדבקה ליד תמונת הציפור שבאה לבקר.

אם בחרתם לשתול צמחים, תוכלו לנעוץ בערוגה שלט ולתעד בו את השלבים.

לחצו על התמונות להורדה:

2. הפעלות מוטוריות תחושתיות
הפעלות המחזקות את המודעות לתחושה, ולהפעלת שרירי הגוף.

במרחב הפתוח קל יותר וחוויתי במיוחד לפעול ולתמרן באמצעות תרגילים הדורשים יכולות של מוטוריקה גסה ועדינה ולכן נתמקד במוקדי הקושי של ילדי הגן ונבנה מרכזים לפי מטרות אילו.

  • מסלולי מבוך שונים קוים מפותלים, ישרים ושבורים והליכה באמצעים שונים כמו קביים, הליכה באלכסון או שיכולי רגליים וידים הליכת ארבע או זחילה וגחינה.
  • השחלת שרוכי נעליים בשתי וערב על רשת. או אימון בקשירת שרוכי נעלים על הדרך.
  • הברגת פקקים לבקבוקים לפי צבע וכמות.
  • יצירת שלט לחצר על פוליגל גדול מחומרים נפסדים כגון טושים שלא עובדים, או פקקי בקבוקים, וצביעה בקבוקים בגואש ויצירת פרחים.
  • מכסים של קופסאות אחסון תלויים על הקיר לצביעה עם לורד מחיק.
  • הפרחת בועות סבון
  • משחק באבני חצץ וכלי תחבורה שונים.
  • השטת סירות במים.
  • משחק חופשי בבריכת חול עם דברים מהטבע כמו: אצטרובלים, ענפים ועלים.
  • בריכת כדורים, טרמפולינה, צלחת ויסטבולרית, קורה להליכה ושיווי משקל.
  • צינורות מרזב לתלייה על הקיר באלכסון והחדרת כדורי משחק העשוי מחומרים שונים. ספוג, פלסטיק או פונפון.
  • קליעה למטרה כדורים או גוגואים לקופסה.
  • באולינג מבקבוקים מלאים במים
  • צמיגים להליכה עליהם.
  • גומי קפיצה קשור לשני צדדים להליכה מתחת בגבהים שונים.
  • משחק גוגו.
  • ריסוס בבקבוק ספרי מלא במים למטרות נתונות.
  • קיר עם משטחי לגו שעליהם מצמידים חלקי לגו על פי דגם.

3.מוכנות לקריאה וחשבון
הפעלות המחזקות תחומי למידה חשבוניים, חזותיים ושמיעתיים

כמו הכרת מספרים, קשב למספרים ברצף, הכרת שכנים ותרגילים חשבוניים תוך משחק מהנה.

דוגמאות להפעלות חשבוניות

  • משחקי קלאס. קפיצה על מספרים בסדרים שונים או על ידי כרטיסיות נתונות. לדוגמה הילד מקבל כרטיס ועליו ספרות 2,4,6 הוא קופץ בדילוגים על המספרים.
  • האזנה למספרים שונים וקפיצה עליהם.
  • הטלת קובייה גדולה פעמיים וקפיצה על הכמות שיצאה.
  • משחק סולמות וחבלים מודבק לשולחן בחצר.

לחצו על התמונות להורדה:

דוגמאות להפעלות חזותיות

  • מסלול או שטיח של צורות שונות בצבעים שונים קפיצה או נגיעה ביד ורגל לפי כרטיסיות נתונות או הוראות מילוליות.
  • מסלול אותיות וצעידה עם אבן שיש לפי רצף המילה לדוגמה במילה שמש הילד יצעד על  ש, מ, ש
  • כתיבת אותיות בארגז חול או בקצף גילוח.
  • אותיות ספוג להדבקה על קיר פוליגל עם מים.
  • יצירת אותיות על הרצפה ממקלות קרטיב
  • אותיות תחושה ומישוש מצדפים מודבקים על הקיר.
  • בניית מגדל מכוסות הפוכות שעליהן אותיות.
  • לוח וגירים לצביעה וכתיבה.

     

4. פינות דמיון ושפה
מפתחות את הדמיון והתקשורת הבין אישית,

כשניתן לילדים את חופש הביטוי במרחב הפתוח נגלה כישורי שיח בין חברים הנקראת בשפה המקצועית "שיח עמיתים" נראה יכולות פרגמטיות של התחשבות בזולת ושיתוף כך שהדובר יבין את הנאמר לו. נעמיק ביכולות השפתיות של הילדים בגנינו נתעד שיחות ונראה האם הם מצליחים להעביר מסר כנדרש. האם הם מתייחסים לתוכן הגיוני ומובן ומשתמשים במבנים דקדוקיים ותחביריים שונים? מעבירים מידע או סיפור תוך התייחסות לזמנים ומשפטים מורכבים?

דוגמאות להפעלות

  • במת הצגה, תחפושות, רמקולים.
  • תיאטרון בובות למשחק חופשי.
  • בכביש, מסלול נסיעה, מעבר חציה, רמזור, תמרורים כלי תחבורה שונים (אופניים, בימבות…) תחנת אוטובוס ותחנת דלק.
  • פינת רופא.
  • פינת טלפונים ישנים.
  • חנויות שונות, מכולת, חנות נעלים, בגדים, תשמישי קדושה ועוד.
  • הכנסת ספר תורה.
  • בימת בית כנסת וסטנדרים קטנים

לחצו להורדת מגוון שלטים לפינות:

5. הפעלות מוזיקאליות
מעוררות את הערנות והזיכרון השמיעתי

האזנה לצלילים ויכולת חיקוי תנועות וצלילים ואבחנה מדויקת ביניהם בקצב נתון ובעוצמה מדויקת.

רעיונות להפעלות:

  • פינת תיפוף על קופסאות שימורים גדולים, סירים ישנים, בקבוקים וכלי נגינה שונים.
  • שפשוף אבני שיש עגולים זה בזה בקולות שונים ובמקצבים שונים לאט וחלש. מהר וחזק, לאט וחזק, מהר וחלש. כמובן בשמירת מבוגר.

נפרדים מהתלמידים ברגשות מעורבים…

יש הטוענים: מה זה משנה מה מרגישים, העיקר השכל, רגשות זה דמיונות.

מאידך, כולם חווים את המצב שבו אנו מושפעים מאוד מהרגש שאופף אותנו, לטוב ולמוטב.

הרגש הוא מנוע חזק, אין ספק.

כשהוא חיובי – זה נהדר.

כשהוא שלילי – הוא מאותת לנו שמשהו צריך תיקון. המצב – אם אפשר, או ההתייחסות למצב – אם אי אפשר לשנות אותו.

קל לכל אחד לומר על עצמו אם הוא מרגיש חיובי או שלילי, אבל כדי להמשיך את התהליך חשוב גם לזהות איזה רגש בדיוק מדובר.

לשם כך, כדאי להשתמש במנעד רגשות רחב ומגוון.

וכן לערוך לתלמידים היכרות עם שמות הרגשות, ומשמעותם
› לחצו על התמונה להורדת דפי עבודה העוסקים בנושא (מתוך הספר "בשביל הלשון" מס' 4):

כשמזהים מה הרגש שמציף אותי עכשיו, אפשר גם לחשוב מה הרגש הזה אומר לי.

אם מדובר ברגש חיובי – האמירות תהינה חיוביות ומחזקות (ואני לא מתכוונת לרגש של "כיף" סתמי שיכול להגיע גם אחרי מעשה לא טוב, אלא לרגש אמיתי של סיפוק ושמחה פנימית שמגיע אחרי מעשה טוב).

אם מדובר ברגש שלילי – האמירות תהינה שליליות, ותפקידנו להקשיב להן לרגע – ולעשות עליהן סימן שאלה. ברוב הפעמים הם פשוט שקריות.

רוצים דוגמאות? בבקשה.

אחרי שהצלחנו להגיע לשבת בזמן כשהכול ערוך ומוכן – מרגישים סיפוק – והאמירות הנלוות: אני מסוגלת בעז"ה להתארגן כראוי, יש אפשרות לקיים את דבר ה', יש לי משפחה נהדרת שעוזרת

אחרי שהגענו לשבת עם דברים חסרים ובלחץ – מרגישים תסכול – ואמירות הנלוות: אני לא מסוגלת להתארגן כראוי (?) אין אפשרות לקיים את דבר ה' (?), המשפחה שלי לא יודעת לעזור כמו שצריך (?) כל האמירות הללו לא מוכרחות, אפשר לנסות לשפר ולייעל את המערכת, אבל אם מאמינים לאמירות הללו כמו שהן זה ממש לא מקדם.

אפשר ללמד כלי זה לתלמידים, לקראת החופשה: להמליץ לכתוב יומן אישי, כל ערב לשבת לסכם איך היה היום, מה הספקנו לעשות, עם מי דיברנו, עם מי שיחקנו או למדנו. מה קראנו, מה יצרנו. וגם – מה הרגשנו! אפשר לפתוח את דף הרגשות, ולחפש את המינוח המדויק ביותר לרגש שלנו היום. מה הוא אומר לנו, והאם הוא עוזר לנו, או מפריע…

יש הרבה מה לדבר ולעשות עם זה הלאה, אבל קצרה היריעה.

נוכל רק להציע לכם לקבל למייל אפשרות קישור קלה למגוון של חומרי עזר בלמידה (ולא רק) ביריד וירטואלי מרתק שמתפרסם השבוע עם שפע של חומרים מעניינים בתחומי למידה מגוונים, ולא רק. הכניסה ליריד ללא תשלום. נוגעים רק במה שמעניין אתכם, זוכרים?! כמו בכיתובים הבאים:

רוצה לבקר ביריד "מאורות מרחוק"

רוצה להמליץ על ספרי "שבילים" ולקבל את "מדריך Aקטיב"

ובו 5 שיטות ללמידה פעילה שלא משאירה אף תלמיד פסיבי בכיתה

 

זווית ראייה

הצייר היה נבוך, כי ממלחמותיו הארוכות בהן ניצח המלך וכבש ארצות, נותר הוא נָכֶה ומצולק. גִּדֵּם יד וְקִטֵּעַ רגל, חסרה לו עין וכתפו מעוותת. הצייר התמסר לבקשת המלך. בתום העבודה ראו השרים והתפעלו "צייר כשרוני! איזה ציור אמיתי"! אך בראות המלך דיוקנו נפגע! "כך יזכרו אותי? בעל מום פגוע מכף רגל עד ראש, צורה של מפסידן! לכלא תשליכון אותו!".

הצייר השני למד מטעות קודמו. הוא 'שיפץ' את מראה המלך. גם הפעם כעס המלך "וכי מכון להשתלת איברים יש כאן? לא אתן יד לתעתע בציבור ולתלות ציור שקרי! הכניסו אותו לתא עם הצייר הקודם!".

והקיר המרכזי עדיין מצפה לציור. ציירים רבים חמקו מלהגיע. התייצב צייר צעיר שזקוק לשכר. בתום שלושים יום שניתנו לו התאספו המלך ושריו לחזות בתוצאה. הציור הענק הוכנס, מכוסה. מתח באולם. מה יהיה הפעם? הצייר ניגש לאטו לחשוף את היצירה. הנשימה נעצרת. העיניים פקוחות ומשתוממות. בציור רואים את המלך ב'פרופיל' כשהוא רוכב על סוסו, מסתער לעבר האויב. הוא נראה מזווית בה ידו הטובה מושטת ומרימה חרב בגבורה, וגופו בתנוחת מרדף משיג ומנצח. בזווית בו מצויר המלך רואים רק את העין הבריאה, הרגל השלימה, ואף הכתף הפגועה משתלבת היטב, בהיותה רכונה על גב הסוס הדוהר.

לכל דבר בחיים יש כמה וכמה זוויות. ניתן להביט בעין רעה ולראות את הרע, אך עם רצון טוב מוצאים זווית חיובית. בפרשתנו מעביר בלק את בלעם ממקום למקום – למצוא מקום בו תחול קללה. שתום העין! למה לחפש את הרע? הקב"ה הוציא מפיו את האמת: לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל! אין הקב"ה חפץ לראות במגרעותיהם של ישראל. בכל אדם יש טוב, והקב"ה מלמדנו להביט ולגלות את הטוב.

תפקיד המחנך לראות בטוב תלמידיו, כי רק לאחר שהוא מכיר במעלותיהם ובאיכויותיהם, יצליח, מתוך רצון אמיתי, להטיב עמהם, לתקן את פגמיהם וליישר את אורחותיהם. מבט חיובי וטהור, מציאת הזוויות החיוביות, העמדת התלמיד ב'פרופיל' בו יבליט את הצדדים החזקים שבו, מאפשרים לקדמו וללטשו עוד.

ר"מ 'חשוב' בא בפני הגה"צ ר' יחזקאל לוינשטיין זצ"ל בשאלה: אני מוזמן למסיבות אירוסין רבות של תלמידי, ומתכבד לדרוש בשבחי 'החתן שלנו'. מה אעשה כשאין לחתן מעלות? האם ולמען השלום והמשפחה מותר לי 'להמציא' מעלות? המשגיח התרעם "אתה בא אלי להראות זהירותך ב'מידת אמת'. לצערנו, טרם זכית להיות איש אמת! הרי 'אדם אמיתי' מזהה ורואה מעלות ותשבחות בכל בחור ובחור!

כאשר תלמיד מרגיש שמביטים בו ב'עין טובה', כשהוא שומע שמצפים ממנו והינו מסוגל, התוצאות מגשימים את הציפיות. מנהל הרואה את הצד החיובי בכל מורה לומד להסתדר עם מעלותיו וממילא לגמד חסרונותיו. הבה נלמד למנות שלש מעלות טובות שבאדם – לפני שבאים לעסוק במגרעותיו. גילוי עיניים!

בהצלחה בעבודת הקודש!

יחיאל מיכל מונדרוביץ'

להארות והזמנות:  123ymm@gmail.com

עוד 3 כללים לזכירה מיטבית

כלל שלישי מרבית הנכנסים לבניין ישהו בו זמן קצר. רק מיעוטם יהפכו לדיירים קבועים.

  1. תרגילים לזיכרון בטווח המיידי – נותנים לילד מידע כלשהו, ומבקשים שיחזור עליו. זה יכול להיות שם של אות, קטגוריה, מילה באנגלית, כתיב של מילה בעברית או תאריך בהסטוריה.
  2. תרגילים לזיכרון בטווח הבינוני – נותנים לילד מידע כלשהו, הוא חוזר עליו במיידי. עוסקים בעניינים אחרים, ואחרי כ-20 דקות שואלים אותו שוב על המידע שניתן לו קודם. אפשר לנסות בלי להכין אותו מראש, ואפשר לומר לו מראש: תזכור את זה טוב, עוד מעט אשאל אותך שוב על זה.
  3. תרגילים לזיכרון לטווח ארוך – על מנת שהמוח יאחסן לטווח ארוך, המידע צריך להיות "מחובר" למידע שקיים כבר. עוזרים לילד לקשר את המידע החדש למשהו שהוא מכיר, ממשיכים למידע חדש אחר – שונה, ומבקשים לחזור ולומר את המידע הראשון.
  4. אם הילד מצליח גם לעשות מניפולצייה עם כמה פרטי מידע, למשל למצוא צליל פותח של 3 מילים שניתנו לו – הוא מפעיל גם את הזיכרון הפעיל. זיכרון פעיל מחזק את הזיכרון לטווח ארוך כי הוא יוצר יותר קשרים במוח. תרגילים חזקים לחיזוק שריר זה נלמדים בקורס "נוירודינמיקה" של גב' שולמית שרייבר.

כלל רביעי הנמצאים בבית מתבקשים לשמור על הסדר ועל יחסי שכנות טובים!

מספרים על אבא של בחור ישיבה מהדורות של פעם, שטרח ונסע שעות בשביל לבקר את בנו בישיבה. כשהגיע התברר שהבן בבית המדרש, האב הסתפק בביקור בחדר בו הבן מתאכסן. כשראה שחפציו של הבן מסודרים כדבעי התרשם לטובה, ויצא לדרכו חזרה. "אם החדר מסודר, מסתבר שגם הראש מסודר, וזה העיקר", משהו כזה אמר. ואכן, חשוב שנמחיש זאת לתלמידים, נלמד אותם על היררכיה בין מושגים: שם של קטגוריה, קבוצות משנה, תתי קבוצות בתוך קבוצות המשנה. כמובן שכדאי לתת גם תמיכה חזותית לעניין: בגיל צעיר אפשר לשרטט עיגול גדול בשביל לייצג את הקבוצה הכוללת, ובתוכו לשרטט עיגולים קטנים לקבוצות המשנה, וכך הלאה. בגיל בוגר אפשר ללמד את ההיצג של התרשים – לחצו על דפי העבודה להורדה:

       

כשמלמדים מושג חדש, כדאי לדבר על המיקום שלו בהיררכיה של המידע שכבר קיים אצלנו.

כלל חמישי הדיירים הקבועים מוזהרים כי צפויים שינויים במהלך השנים.

אם חשוב לנו שהילד ישמור את המידע החדש לאורך זמן, מידע חיוני שלא היינו רוצים שיאבד במשך השנים – כדאי לדאוג לכך שיצטרך להשתמש בו שוב ושוב, שירגיש כי הוא עדיין נחוץ עבורו. שימוש בידע שנרכש בשיעור אחד לצורך שיעור בתחום דעת שונה יוסיף גם כן להעמקת המידע ושימורו לאורך זמן. אך יש לקחת בחשבון שקיים מידע שנקלט בשלב מסוים, ובמשך הזמן נעשה כבר לא נחוץ – וניתן להיפרד ממנו. עדיף להתמקד במה שחשוב ומועיל עבורנו.

גם אצלנו המורים, מתרחשים שינויים. תלמידים חדשים, צרכים מתחלפים. זה גורם לנו להתפתח ולפתח כלים מתאימים. ואולי יש חומרים מוכנים שמישהו כבר הוציא, ויכולים לחסוך זמן וניסיונות כושלים? בשביל זה ארגנו בחנוכה שעבר את יריד "מאורות" באולמי "קונטיננטל". התאגדנו שם כ-15 בתי יוצר של חומרים ייעודיים לתלמידים מתקשים והקהל המקצועי שהגיע שמח למצוא שפע של אוצרות וכלים למגוון תחומים.

במסגרת "סוף שנה" מיוחדת זו, אנו מפעילים מיזם המשך – יריד "מאורות מרחוק" – יריד וירטואלי שבו ניתן לקבל מידע על כ-20 יעדים שניתן להשיג בקלות, כמו למשל: איך להטרים שיעורי קודש למתקשים? כיצד להכין את העולות לא' גם בתפקודים ניהוליים? באילו כלים ניתן לשפר דיוק ושטף בקריאת מילים? איך לעצב חומרי למידה שפיתחנו ועדיין בכתב יד מוצגים? ועוד מגוון פתרונות יצירתיים במשחקי שפה וכלים דידקטיים שפותחים לכם דרך קלה להצלחה, בסיעתא דשמיא.

אם תרצו לקבל את כל הפרטים, שלחו בקשה במילים:

רוצה לבקר ביריד "מאורות מרחוק" – למייל:

5793314@okmail.co.il

⇐את הכללים הראשונים לזיכרון תוכלו לקרוא במאמר 'למי נותנים להכנס בלי מסכה' 

 

חיים כולכם היום!

שמו הטוב ויושרו הביאו כי 'הצאר הרוסי' חתם אתו חוזה ענק לאספקה של עצים משובחים, לבניית ארמון. כדי לעמוד בהתחייבותו נטל הלוואה גדולה מהבנק הראשי בצרפת (על ידי פקידיו שהפעילו את עסקיו בזמן שהקדיש חייו לתורה), שהכירו אף הם בשמו הטוב ויושרו, ורכש שלש אניות משא להובלת הסחורה מיערות פולין לרוסיה. ברווח העצום יפרע את ההלוואה ויהנה מהפירות…

ויהי היום, הרב מוסר שיעור, הגיע לידי מזכירו ידיעה נוראה. גושי קרח חסמו את נתיבי ההובלה ושלש האניות טבעו, והם וכל הסחורה שעליהם טבעו במצולות. אין עצים. יש חוזה. אין ספינות. יש חוב לבנק.

איך יבשרו זאת לרב? פנה המזכיר לתלמיד ידוע בפיקחותו ובתושייתו, וביקש עזרה. בתום השיעור פנה התלמיד לרב: 'ילמדנו רבינו. המשנה אומרת שחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטוב. אני מבין שצריך לברך, אך כיצד ניתן לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה?'. השיבו הרב מיניה וביה "כשמאמינים בה' – יכולים!". המשיך התלמיד לשאול "וכי האמת מברכים באותה הרגשת הלב? איך יתכן?" הסביר הרב כאשר מתבוננים כי מאת ה' לא יצאו הרעות, והכל לטובה, מברכים בלב שלם ושמח. המשיך התלמיד "לפני כמה חודשים ראיתי את הרב רוקד בנישואי צאצאיו. רוקד ומודה לה' על הטוב כי לא כלו רחמיו. וכי על בשורה רעה גם חייבים לרקוד ולשמוח?" חזר הרב והסביר, כי בהישמע בשורה רעה יש לעצור ולחושב, להגביר את האמונה ותחושת קרבת אלוקים, ואזי – לברך על הרעה ואף ישמח וירקוד!". פנה התלמיד לרבו "רבי, תתחיל נא לרקוד. הספינות שלך וכל הסחורה היקרה שעליהן, טבעו ואבדו…". הרב שמע, והתעלף! כשנעור, אמר בכנות ובישרות לב "קל לומר את מה שאמרתי, אך כשזה מגיע 'למעשה' זה קשה מאוד…".

בפרשתנו לומדים 'לחיות' עם אבדן ושכול. מרים הנביאה, מקור התקווה בעומק גלות מצרים, נפטרה. אהרן ומשה מתבשרים כי לא יזכו להיכנס לארץ ישראל. אהרן עולה למות בהר ההר. בפטירת מרים אין מים, והעם מתקשה להתמודד. לאחר פטירת אהרן נאלצו להתמודד מול עמלק, המכונה 'כנעני מלך ערד'. אך מי הבאר חוזרים, את עמלק ניצחו, ואלעזר יורד מההר לבוש בבדי כהונה גדולה. לומדים 'לקום מן האבל…'.

הפרשה פותחת זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה… זֹאת הַתּוֹרָה! אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל. "גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה". את הפרה האדומה שורפים לאפר. רמז למוות. כי עפר אתה ואל עפר תשוב. ואנכי עפר ואפר. אך כשנותנים בו 'מים חיים', מים הנובעים בחיוניות – מחוללים טהרה. התחלה חדשה וטהורה.

רבה של וורשא צדק "למעשה – זה קשה מאוד". כמחנכים חשוב מאוד שנעמוד ליד תלמידינו גם ברגעיהם הקשים. ככל שאנחנו משמעותיים בחייהם, כך נחוצה נוכחותנו. לא הדיבור כמו עצם השהייה. ברוך-השם, לא כל מלמד מנוסה בהתמודדות עם מצבים קשים כאלה. מתייעצים, שואלים, ומתפללים לא להיכשל. מתוך ההכרח, ישנם אנשי-מעשה שהתמחו לשאוב מי מעין ממעייני הישועה, בדעה והשכל, במוח ובלב.

זאת חוקת התורה. גם אבדן ומוות. אך פרשה זו היא שמביאה ניצחונות ומציבה אותנו בשערי אר"י.

בהצלחה בעבודת הקודש!

יחיאל מיכל מונדרוביץ'

להארות והזמנות:  123ymm@gmail.com

למי נותנים להכנס בלי מסכה?

אנחנו באמצע הדיון על הזיכרון, זוכרים?

הגענו למציאת כלים לשיפור הסיכוי לזיכרון לפי מודל רא"ש מאת נ. אייל.

נחזור לבניין ולכללים שהוזכרו בנוגע אליו:

1. לא כולם נכנסים.

כדאי ללמד את הילד לערוך סדר עדיפויות.

להתחיל בנושאים רחוקים מן הלמידה, כמו: מה הכי חשוב שיהיה בכיסא – מושב או משענת? מה הכי חשוב שיהיה בארון ספרים – מדפים או דלתות?

להמשיך בנושאים רחבים יותר: מה הכי חשוב שניקח לטיול (אם אין הרבה מקום בתיק למשל) שתייה או משחק.

ואז לעבור לנושא שקשור ללימוד. זה יכול להיות מציאת מילות המפתח בסיפור, משפט המפתח בפסקה, העניין העיקרי בנושא הנלמד.

אם יושבים עם הילד להתכונן לקראת מבחן, מומלץ למרקר את החלקים החשובים ולהתמקד בהם. אמנם קוראים גם את כל השאר – אבל הקריאה הזו היא עניין של הבנה של החלק המודגש. את החלק המודגש צריך להכניס לזיכרון, ואת השאר – מספיק להבין.

2. עדיפות ל:

  • קרובי משפחה – כאשר עומדים בפני מידע חדש כדאי להתרגל לשאול את עצמנו מראש: מה אנחנו כבר יודעים על זה? לאיזו "משפחה" המילה שייכת. ללמד את הילדים לעשות את זה באופן יזום מתוך הבנה שאם אנחנו מזהים בפנים "קרובי משפחה" של העניין, יהיה לנו קל יותר לזכור אותו.
  • חברים – גם אם לא יודעים כלום על הנושא עצמו, ישנה שאלה נוספת שאפשר לשאול על המידע החדש היא: מה זה מזכיר לנו? קשר עקיף כמו למשל, אם לפנינו טקסט שכותרתו: האופניים הראשונים בעולם – זה מזכיר לנו שראינו פעם מכונית מאוד מאוד ישנה. זה פותח את המוח לכיוון שכנראה גם האופניים הראשונים שנקרא עליהם יהיו שונים מאלה של היום, והמוח כבר מתכוונן להשוואה.

הדבר נכון גם לפרטים "קטנים" כמו צורת האותיות [מצורף תומכי זיכרון לאותיות מתוך "צלילי קריאה"] כשמוצאים קשר בין צורת האות לפריט מוכר שיש לו קשר חזותי ושמיעתי לסמל האות ולצלילה – יש יותר סיכוי שייזכר.

הדבר שימושי גם ברכישת ידע וכלים לשוניים נרחבים יותר, לצורך הבנה והבעה [מצורפת מטלה "קרובי משפחה" לשירות ההבעה והכתיבה].

  • בעלי הופעה בולטת – אם אין לנו ידע קודם בנושא, וגם לא מזכיר לנו שום דבר, נוכל להגדיל את הסיכוי של זכירת העניין על ידי הבלטתו. אפשר להבליט באופן שמיעתי: לומר בקול, במנגינה וכד'. אפשר להבליט באופן חזותי: לכתוב בגדול, לצייר, לצבוע. אפשר גם כיוון תנועתי ואין גבול לדמיון הילדים איך להדגיש לעצמם משהו שהם רוצים לזכור.
  • למתעקשים ונוקשים חזק – יש לי תלמיד שכשניסינו לשפר זיכרון שמיעתי לפרטים בעזרת "קרובי משפחה" או "חברים" ולא הלך. הוא התקשקש עם זה, ובינתיים המידע המקורי ברח. אז ניסינו את השיטה הישנה והטובה: שינון. התעקשנו, נקשנו חזק והוא זכר.
  • לשליחים עם פרחים – אם מודעים לרווח שיצא לנו אם נזכור ומעצימים את זה – זה מעלה את המוטיבציה לזכירה, וגם זה כרטיס כניסה… ואם הרווח של ההצלחה במבחן לא מספיק דומיננטי, אפשר גם להוסיף פרס מוחשי לפי הצורך, על מאמץ ועל הישגים בעז"ה.

יש עוד 3 כללים, אליהם נתייחס בעז"ה בפעם הבאה.

ובינתיים, אם יש גם לכם רעיונות לקידום הזיכרון ושיפור הזכירה אצל ילדים – נשמח לשמוע ולשתף את כל הקבוצה.

לקבלת מידע על "יריד וירטואלי" של עזרי למידה, וכן להצטרפות לקבוצה מעצימה לקבלת תכנים הדומים לנ"ל באופן ישיר למייל שלך, יש לפנות למייל:

5793314@OKMAIL.CO.IL

עשיר כקרח

חז"ל מוסרים שקרח היה שומר ממונה באוצרות פרעה (ושם, ההון שיוסף הצדיק צבר בהיותו משביר בשנות הרעב), והיה קרח 'מושך' משם כספים… ושמא פעל קורח 'לשם שמים', כמו בשואה שהיו 'גונבים' אוכל ממטבחי הגרמנים להחיות נפשות הרעבים? חז"ל מציינים כי ביציאת מצרים היו לקרח שלש-מאות פרידות לבנות שנשאו את מפתחות מנעולי אוצרותיו! וכתב רבינו המהרש"א כי פרידות לבנות אלה – פגיעתן רעה, וקרח השתמש בהן בכוונה, שלא יעזו להתקרב וליהנות מהכסף 'שלו'… עליו אמר שלמה 'עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו – לְרָעָתוֹ'…

כסף אינו דבר פסול כאשר זוכרים ש"העושר והכבוד מלפניך". יֵדַע העשיר כי "ממון בגמטרי' סולם" ללמד שבאמצעות הממון ניתן לטפס גבוה ולקדש שם-שמים, אך ניתן גם לרדת דרכו, ליפול עמוק וכואב, כנאמר בעדת קרח "אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם… וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם" זה ממונם.

עלינו לחנך ליושרה והגינות כלכלית. הורגלנו מילדות כי אם מוצאים טיפת דם בביצה – משליכים ללא הרהור, כך גם אסור שיימצא טיפת פסול בכספנו. כל 'אוצרות קורח' לא ישמחו את האדם, אם אינם שלו. חז"ל מוקירים 'גדול הנהנה מיגיע כפו'. הוא 'נהנה' מפני שזה 'מיגיע כפו'. קורח, שהתעשר ללא עמל, סבל מתסמונת 'ההשתוות'. תמיד מביט ימינה ושמאלה לראות 'מי עוד…'. קרח היה יכול להיות מרוצה מאד במה שיש לו, אילולא זכה אליצפן בן עוזיאל לנשיאות השבט. כעת, כשקרח נאלץ למדוד עצמו לעומת בן דודו הצעיר, חש תסכול ורוגז. עשיר הוא זה 'השמח בחלקו'. הימנעות מהשוואות מאפשרת לאדם להודות לה' על מה שקיבל, ואף לפתוח לבו וידו לזולת, במקום לקמוץ בנתינה, ולחשוד ולנטור בכל מי שמצליח.

לא אשכח תובנה שקראתי בילדותי, שמעניקה לנו סדרי עדיפויות ומסדירה פרופורציות בחיים: כסף קונה  ספר – אך לא דעת, כסף קונה תרופות – אך לא בריאות, חברים – אך לא אהבה, שעשוע – אך לא שמחה, שעון – אך לא זמן, מעמד – אך לא כבוד, ציות – אך לא נאמנות, מזון – אך לא תיאבון, מחשב – אך לא שכל, נוחיות – אך לא מנוחה, מיטה – אך לא שינה, בית – אך לא משפחתיות, אפי' מנת דם – אך לא חיים

דרש רבינו ה'חידושי הרי"ם', הטעות של קורח היתה: "ויקח קרח", הוא רצה 'לקחת לבד', (המקור בזוה"ק) ושכח כי 'העושר והכבוד מלפניך'. על האדם להכניס לתודעתו "אין ביכולתי לקחת דבר בעצמי. אני רק 'מקבל'. אם משמים נותנים לי, אקח, ואם לא נותנים לי, לא אקח…"! בכך יודעים גם לנהוג כראוי כאשר זוכים במתנת שמים. נכדו רבינו ה'שפת אמת' מוסיף כי קרח לקח לעצמו, וזה גרם לו לפעול מתוך 'נגיעות' ולהיכשל. לעומתו אהרן, שקיבל 'מתנת שמים', פעל ללא פניות ונגיעות, ולכן זכה להיות כהן צדק משרת.

המדרש מלמד בפרשתנו "שני עשירים עמדו בעולם, אחד מישראל ואחד מאומות העולם, ושניהם נאבדו מן העולם. קרח מישראל, והמן מאוה"ע. למה? שלא היה מתנתן מן הקב"ה אלא חוטפין אותה להם". לפעמים זה מתחיל מכמה 'גוֹגוֹאים'… קלפי משחק… "לשכוח" לְתָקֵף 'רב-קו'…

 

בהצלחה בעבודת הקודש!

יחיאל מיכל מונדרוביץ'

להארות והזמנות:  123ymm@gmail.com

גאוה מהודרת

“ויקח קרח" (ט”ז א')

במדרש: "מה ראה קרח לחלוק על משה רבינו, פרשת פרה אדומה ראה”.

מה ראה קרח בפרשת פה אדומה שגרם לו לחלוק על מרע”ה?

כתב הגר”מ שטרנבוך שליט”א בספרו “טעם ודעת”:  “והנראה בזה, דהנה כידוע ליקח עץ ארז ואזוב הם שני הפכים, כי הארז יורה על הגאוה, והאזוב על השפלות, ולאמתו של דבר צריך האדם לאחוז בשתי המדות, כי כאשר הוא במדרגה נמוכה ושפלה בעבודתו ית’, צריך להגביה לבו בדרכי ה’, ולא יאמר בנפשו מי אני ומה חיי, ולא ייאש את לבו מהגיע למעלות עליונות, ורק כאשר זכה למדרגה כלשהי, אז יתרחק מן הגאוה בתכלית הריחוק שלא תטמאנו, וזה שנרמז במצות פרה אדומה, שכל עוד האדם בטומאתו יכול הוא ליטהר ע”י נשיאות לב וגאוה, ואם כבר טהור הוא אזי גאות אדם תשפילנו, וכן פי’ הקדוש הבעש”ט.

זהו שלמד קרח בפרשת פרה אדומה, שגם מי שעדיין לא זכה, ולא הגיע למעלת קדושי עליון, עליו להתנשא ולהשתדל להגיע למעלתם, ובגודל השתוקקותו להתדמות למשה ואהרן, וטעה ודימה שע”י שיקבל המינוי כדוגמתם יהיה כמותם במעלה ובקדושה”.

בפרה אדומה מצינו שיש מקום לגאוה כמו לענוה. בזמן שאדם במדרגה נמוכה חשוב שיתפוס בפלך הגאוה, להגביה לבו בדרכי ה’, ורק בזמן שכבר נעשה בעל מדרגה, ישפיל עצמו בענוה. קרח למד מכך להגביה את עצמו יותר ממה שהוא, ולתפוס במדרגת גדולים ממנו. בזה לא טעה. במה טעה? שחשב שלתפוס במדרגת הגדולים ממנו מתבטא במינוי. שהמינוי הוא שיביא אותו למדרגה העליונה. בזה טעה. המינוי יכול להיות תוצאה של מדרגה עליונה, אבל לא הוא הגורם. האדם עושה את תפקידו למכובד, לא התפקיד עושה את האדם למכובד.

מהי אם כן הגאוה הטובה והנרצית?

כתב רבי יהונתן אייבשיץ זצ”ל (יערות דבש ח”א סוף ט”ו): “חובה עלינו לזכור בכל עת כי בני מלך גדול ונורא אנחנו, ולא יאות לנו לנהוג כמנהג פחותים הראויים לכפריים… וזו היא תכלית מחלתנו, שאנו שוכחים שורש נשמתנו ממקור נורא ונשגב, ובזה אנו ענווים ביותר, אין אנו חסים על כבודנו וכבוד נשמתנו, ומתגוללים בטיט בראש כל חוצות, כאחד מכפריים המשתכרים, כן אנו מתגוללים בטיט והבל הגשמי, ויותר טוב שנתגאה לנהוג סלסול בעצמנו, ולומר אנחנו בני מלך מלכי המלכים ברוך הוא, ולא נאות לנו לפי כבודנו להתנהג כמעשה שאר הגויים ממשפחות האדמה, וראוי לנו להתנהג כפי שרשנו וכראוי להיותנו גדולים במעשה בתכלית הבדלה וריחוק מן יתר בני אדם למען יכירו וידעו כי לא כצורם צורנו, גאוה כזו מותרת, דזו היא גאוה הנרצית מה’ שיזכור כל היום בכבודו ובמעלתו להתנהג עצמו בו כפי הנאה להתנאות לערכו ערך גבוה עליו”.

אדם המתגאה במעלות מיוחדות שזכה להם מתוך עמל, זו גאוה פסולה. אדם שמתגאה בכשרונות ושאר כלים שזכה לקבל מהקב”ה, זו טפשות. גאוה בכך שזכינו להיות בני מלך מלכי המלכים הקב”ה, שנולדנו עם נשמה גבוהה כ”כ שכל פעולה שלנו חשובה כ”כ לפני הקב”ה, לטוב ולמוטב, זוהי גאוה הנרצית.

יתירה מזו הביא בשם המלבי”ם על הפסוק (תהלים ל”ד ג’) “בה’ תתהלל נפשי ישמעו ענוים וישמחו”: “שאני מתפאר שיש לי אב בשמים האוהב אותי ומשגיח עלי, ושנפשי היא חלק ממנו ואצולה מאיתו, ובכל זאת ‘ישמעו ענוים וישמחו’, שלא תחשב לי ההילול והתפארות זה לגאווה, שבהיפך, הענוים ישמחו על זה, שהגם שכל התהללות והתפארות הם שנואי הענוה, התפארות הזה שיתהלל האדם בה’, הענוה תסכים עמה, כמו שנאמר (דברי הימים ב’ י”ז ו’) ויגבה לבו בדרכי ה’’.

הידיעה שהערך והשווי האמיתי שלי, הוא לא בהצלחות שיש או שאין לי, במצוות ובמעשים הטובים שעשיתי או ח”ו שלא עשיתי, במעמד ובתפקיד שיש או שאין לי, אלא בעצם זה שהבורא יתברך ברא אותי, כי הוא רוצה בי, אוהב אותי, אני חשוב לו, וכל מעשה שלי חשוב בעניו ומושגח על ידו, היא ידיעה שיוצרת גאוה וענוה כאחד. גאוה בכך שזכיתי להיוולד גבוה כ”כ, ושיש לי הכחות להעפיל הרבה יותר גבוה מכך בכל מעשה טוב שאעשה. “ויגבה לבו בדרכי ה’”. וענוה, שכל ההתפארות שלי מקורה בהקב”ה, שכל הערך שלי הוא רק מכח זה שהקב”ה הוא כ”כ גבוה, שרק זה שאני חשוב לו עושה אותי חשוב כ”כ.

אחד המאפיינים את הנוער בדורינו, הוא חוסר הערך העצמי. בני הישיבות המצויינים, אשר העפילו לעלות ההרה, וזכו להכרה בהצלחותיהם, ומכחם מכירים הם במעלתם, אמנם אינם מפחיתים בערך עצמם, אבל רובם אינם מכירים בערכם האמיתי, בכך שערכם אינו בגלל הצלחתם, אלא הצלחתם בגלל ערכם האמיתי, שזכו להיות בני מלך. אלה שלא העפילו והגיעו להכרה בכשרונותיהם, אצלם רואים יותר ויותר את פחיתות הכבוד העצמי “כמנהג פחותים הראויים לכפריים”. אפשר להסתובב ברחוב, ואפי’ בביהמ”ד עם חולצה מרושלת מחוץ למכנסיים, ללעוס מסטיק ברבים, לאכול בחוץ, וכו’, בלי להרגיש כל בושה. כי זה מעמדם בעיני עצמם. “מי אני ומה חיי”. “אין אנו חסים על כבודנו וכבוד נשמתנו, ומתגוללים בטיט בראש כל חוצות, כאחד מכפריים המשתכרים, כן אנו מתגוללים בטיט והבל הגשמי”.

החינוך מהותו להביא את המתחנך מהמקום בו הוא נמצא, למקום בו הוא ראוי להיות. לחנוך אותו להיות במדרגתו. להוציא אל הפועל את הכחות הטמונים בו. אולם למתחנך יש התנגדות לצאת מהמקום אליו הוא רגיל, ושם הוא מרגיש בטוח, אל המקום שחדש עבורו, שהוא אינו רואה את עצמו מתאים אליו. הקושי הגדול ביותר להביא את המתחנך להתקדמות, הוא מכך שאינו מכיר בערכו ואינו מאמין ביכולתו להצליח.

לכן כהורים ומחנכים עלינו להשקיע הרבה עמל ויגיעה להחדיר בליבות ילדינו וחניכינו את הגאוה הנרצית. שיעריכו את עצמם לא לפי השגיהם, אלא מעצם לידתם כבני מלך, שכל אחד ואחד מהם כ”כ חשוב הוא וכל מעשה שלו לפני הקב”ה, במידה שאין שום אדם בעולם שיכול להיות במקומו.

אמנם גאוה כזו קשה להנחילה בגלל שהיא מופשטת, וקשה להתקבל בדור המודד אדם לפי השגיות, אולם אם נתמיד בהחדרת ערך זה, בבא הזמן המסר ודאי יחלחל ויופנם.

בינתיים נוכל להתחיל בהחדרת הגאוה מצד כבוד המשפחה והקבוצה. במקום להגיד “זה אסור” “זה אנחנו לא מרשים”, נדבר על “בבית שלנו” או “במסגרת שלנו” עושים כך וכך ולא עושים כך וכך, לא כי אסור או מותר, אלא כי אנחנו הקבוצה הנבחרת, אנחנו לא מזלזלים באחרים, אבל אנחנו מיוחדים, אנחנו מכובדים, לא כל דבר שמתאים לאחרים מתאים לנו, אנחנו משהו מיוחד, כי כל יהודי הוא מיוחד ואין שני לו.

נערים שמרגישים פחיתות מעמד בעצמם או בקבוצתם, הם נשרים שלא יודעים שיש להם כנפיים, הם לא ינסו לעוף ולהתרומם אפי’ טפח מעל הקרקע. נערים שגדלים עם ערך עצמי אמיתי, גאוה חיובית בעצם קיומם, במשפחתם, בערך קבוצתם ובמעמדם, הם נשרים עם כנפיים רחבות, שלא יהססו לדאות גבוה מעל גבוה, בדיוק כפי הכוחות שחנן אותם הבורא יתברך.

תחזיקו רא"ש! עד הסוף…

הבה נדמה את תהליך הזיכרון לבניין בן 3 קומות.

בקומה הראשונה רכישה

בקומה השנייה אחסון

בקומה השלישית שליפה

כולנו יודעים שבתחילה – מלמדים את הילד מידע חדש. אח"כ שואלים אותו על כך, ומצפים שישלוף את התשובה. אבל מה קורה באמצע? הקומה השנייה, היא קומה חשובה מאוד – קומת האחסון! ככל שהאחסון מאורגן יותר, כך השליפה תערך ביעילות ובמהירות.

כדי שהאחסון יהיה נכון, כדאי לדעת כמה כללים חשובים.

נחזור לבניין –

בכניסה לבניין תלויה מודעה עם כללים:

כלל ראשון לא כל אחד יכול להיכנס את הבית!

העולם מלא גירויים, מסרים חזותיים, קולות ורעשים – אי אפשר לקלוט הכול, וגם אין צורך בכך. לא כל מה ששומעים ורואים – זוכרים (כשמדברים על החלק המודע…).

כלל שני בכניסה לבית עדיפות לקרובי משפחה, לחברים, לבעלי הופעה בולטת, למתעקשים ונוקשים חזק, ולשליחים עם פרחים.

לכל ילד יש מאגר קיים במוח של מושגים, מילים וחוויות. הגירויים החדשים נקלטים פנימה בעיקר אם יש להם קשר ושייכות למאגר הקיים במוח. במקרים אחרים, יוכלו גם אירועים חדשים להיקלט ולהיחקק במוח, אם הם עוצמתיים. העוצמה יכולה להתבטא באפקט של הבלטה – משהו שונה מאוד מהרגיל, או ב"מתעקשים ונוקשים חזק" – שינון שוב ושוב של אותו תרגיל, ולאלו שמבטיחים להם פרסים, אם…

כלל שלישי מרבית הנכנסים לבניין ישהו בו זמן קצר. רק מיעוטם יהפכו לדיירים קבועים.

כאן המקום לשים לב להבדל בין זיכרון לטווח קצר (במיידי, לאחר הרכישה) ולזיכרון לטווח ארוך (20 דקות לאחר הרכישה או יותר). השהייה הקצרה במוח – היא הזיכרון לטווח קצר. לרוב, הלימודים דורשים זיכרון לטווח ארוך, ויש להשקיע כדי להגיע לכך.

כלל רביעי הנמצאים בבית מתבקשים לשמור על הסדר ועל יחסי שכנות טובים!

כאן הגענו לקומה השנייה – בשלב האחסון יש לנו יכולת להשפיע באופן משמעותי על הארכת טווח הזכירה. ככל שהילד יארגן את החומר הנרכש ויקשר אותו למידע המתאים במוח – כך יוכל לשלוף אותו בקלות וביעילות גם לאחר זמן ממושך.

כלל חמישי הדיירים הקבועים מוזהרים כי צפויים שינויים במהלך השנים.

יש לקחת בחשבון שבמשך השנים הופכים דברים מסוימים לרלוונטיים פחות, וממילא מתרחשים שינויים בזכירת המידע במהלך החיים. וזה בסדר אם בת העשרה זוכרת יותר מילים באנגלית (בפרט כשהיא לפני מבחן מסכם), מאשר אמה בת העשרות שעכשיו מבררת על שידוכים לבוגרות…

עכשיו הגענו לשאלה – לפי כל זה – איך עוזרים לילד להגביר את הסיכוי לזכירה?

אבל על כך, נרחיב בפעם הבאה.

ולפני שניפרד הודעה חשובה:

תודה לכל הפונים והמפנים בנוגע לספרי הלימוד מבית "שבילים".

השנה עומדת להסתיים (למרות שמרגישים שרק התחילה…)

יש שרשימות הספרים אצלם כבר 'סגורות' ויש שעדיין מחפשים פתרונות…

אשמח אם תעניינו את המכרים באפשרות קבלת קטלוג הספרים – ספרי לשון, הבנה והבעה לבי"ס יסודי במגזר החרדי ובנוסף – גם ערכות למידה להוראה מתקנת. לקבלת קטלוג שלחו מייל.

מי שמפנה – יעדכן אותי במייל: 5793314@OKMAIL.CO.IL ויקבל מדריך: 5 דרכים שבעזרתם תדעו איך להפעיל את כל התלמידים בכיתה (ושלא רק המצביע התורן יהיה בפעולה).

להצטרפות לקבוצה מעצימה לקבלת תכנים הדומים לנ"ל

באופן ישיר למייל שלך, כתוב את המילים:

רוצה כלים שלובים, למייל  5793314@OKMAIL.CO.IL

תמריץ

האור החיים פירש: "ומה הארץ השמנה וגו'. פירוש אם נותנת שומן בפירותיה. אם רזה. פירוש אם כשנותנת כחה בפירות אם נעשית רזה מצד זה. כדרך הארצות שזורעים אותה שנה ומובירים אותם שנה כדי שלא תהיה כחושה, או זורעים אותה שנה אחר שנה ואינה משתנית בכחה ועושה שני כראשון, שזה יגיד שאינה נכחשת מצד גידוליה".
ובספורנו כתב: "השמנה הוא. בעושר ונכסים כאמרו אשר לא במסכנות תאכל בה לחם: והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ. להחזיק בה ואל תיראו שיתנו עיניהם בכם למרגלים: והימים ימי בכורי ענבים. ולא היו הפירות שנשתבחה בהם בשלמותם עדיין. מכל מקום בטח משה רבינו שגודל הפירות וטעמם גם באותו הזמן יספיק להעיד על שבח הארץ וטובה".
כלומר מרע"ה רצה להוכיח לעם ישראל את טובה הגשמי של א"י במעלת פירותיה המיוחדים. לשם כך בקש מהם להתחזק ולהסתכן בגילויים כמרגלים, העיקר שיוכלו להראות לכל העם את טוב הארץ. לשם מה?
הרמב"ן תמה על כך: "ויש כאן לשאול אם כן משה עצמו חטא בענין, שנאמר וייטב בעיני הדבר (דברים א' כ"ג), ולמה אמר להם בענין הארץ 'הטובה היא אם רעה' (פסוק י"ט), אחר שנאמר לו מתחלה שהיא טובה ורחבה. ועוד, מה עשו המרגלים כי משה אמר להם (פסוק י"ח) וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב, ואמר להם בערים (פסוק י"ט) הבמחנים אם במבצרים, ועל כל פנים היו צריכין להשיבו על מה שצוה אותם, ומה פשעם ומה חטאתם כשאמרו לו (פסוק כ"ח) 'אפס כי עז העם והערים בצורות גדולות', וכי על מנת שיעידו לו שקר שלח אותם. וכו'. ועוד, מה טעם למשה רבינו בשליחות הזאת, אם הארץ טובה והעם רפה הרי טוב, ואם רעה או שהעם חזק סבור הוא שיחזירם למצרים?".
ותירץ: "אבל ישוב הענין בזה, כי ישראל אמרו כדרך כל הבאים להלחם בארץ נכריה, ששולחים לפניהם אנשים לדעת הדרכים ומבוא הערים, ובשובם ילכו התרים בראש הצבא להורות לפניהם הדרכים, כענין שנאמר (שופטים א' כ"ד) הראנו נא את מבוא העיר, ושיתנו להם עצה באיזו עיר ילחמו תחלה, ומאיזה צד יהיה נוח לכבוש את הארץ. וכו'. ויתכן כי משה בעבור שידע כי היא שמנה וטובה כמו שנאמר לו (שמות ג' ח') אל ארץ טובה ורחבה וגו', בעבור כן אמר להם שיתנו לב לדעת כן כדי שיגידו לעם וישמחו ויחליפו כח לעלות שם בשמחה, ולכך אמר להם והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ (פסוק כ'), כדי שיראו בעיניהם בשבח הארץ.

ומן הידוע כי אין מצרים רחוק מאד מחברון, רק כמהלך שבעת ימים, וארץ כנען מגעת בתחומה קרוב למצרים, ואי אפשר שלא ידעו הדרים במצרים ענין ארץ כנען הטובה היא אם רעה. אבל כוונתו של משה לדעת את הדרך אשר יעלה בה, ואת הערים אשר יכבוש תחלה, כאשר פירשתי. ואמנם היו ישראל במצרים עבדים בעבודת פרך, לא ידעו ולא יבינו, על כן רצה משה שיגידו להם כל עניני הארץ, לשמחם במעלותיה כי יודע היה בהם. וכו'. ועל כן צוה אותן משה לפרוט הטובה היא אם רעה וגו', השמנה היא אם רזה וגו', והכל לשמחם כי צבי היא לכל הארצות ויעלו בה בחפץ גדול".
מטרת שליחת המרגלים היתה לבדוק כיצד לגשת לכיבוש הארץ. מהיכן וכיצד להתחיל את הלחימה. אולם מרע"ה שהיה בטוח בטובה של הארץ, רצה גם להכניס שמחה בלב העם כדי שיעלו אליה בחשק, ועי"ז יתחזק כוחם להלחם עליה. לשם כך היה שווה שיסתכנו בגילויים, כדי שהשמחה והחשק שלהם לכבוש יתחזקו. מסתבר שהם כבר שמעו וידעו על טובם של פירות הארץ, אבל אינה דומה שמיעה לראיה. כשיראו העם את פירות הארץ, זה יוסיף שמחה גדולה בליבם, וחשק רב להלחם ולכבוש עם כל הכח.
כדי להלחם ולכבוש, לא פחות ממה שחשוב לברר ולתכנן את דרכי הלחימה, צריך להכין את הכח הכובש שיגיע ללחימה עם מלא המוטיבציה לנצח ולכבוש. כדי לעורר את המוטיבציה לא מספיק לומר כמה זה כדאי ומשתלם, אלא צריך להראות כמה זה כדאי ומשתלם.
כן הוא הדבר במלחמת היצר וכבישתו. חשוב מאוד לדעת את תחבולותיו ולבא חשבון כיצד ומהיכן ניתן לנצחו ולכובשו, אך חשוב עוד יותר להכין את הכח למלחמה – לעורר את המוטיבציה ע"י ראיה מוחשית של ההישג שיכולים להגיע אליו, הישג גשמי ברור ומוחשי נחשק ומשמח, שהידיעה שהוא בהישג ידו אם ינצח, תגרום לו להתחזק ולהלחם במלא עוצמתו וכחו.
במיוחד כאשר מדובר בנערים צעירים אשר מלחמת היצר נדמית בעיניהם כגדולה מכוחותיהם, ותחבולותיה אינן מוכרות להם דיין, שלולא שיהיה להם ברור ומוחשי הריוח שיצר להם מכבישת היצר, אין כמעט סיכוי שיאזרו כוחותיהם להלחם בו ולכובשו.
על כן עלינו ההורים והמחנכים לדאוג להציב בפניהם במוחש את הריוח העתיד להיות להם מכל הצלחה והתקדמות שתהיה להם בלימוד התורה, בקיום המצוות, ובכלל עבודת השם ובניית אישיותם.
ידועים דברי הרמב"ם בהקדמתו לפרק חלק (הובא בארוכה בפ' צו תשע"ה) על הצורך להמריץ ע"י פרסים בכל גיל בהתאם לרמתו. התגמול ממריץ ונותן חשק להתאמץ למענו ולהצליח. אולם זהו תמריץ חיצוני. ודאי עדיף, ככל שזה ניתן, ליצור תמריץ מהדבר עצמו, מההישג הנדרש בעצמו.
הגמרא (בבא מציעא פה.) מספרת על רֶבי שהגיע לעירו של ר' אלעזר ב"ר שמעון ושאל אם יש לו בן לאותו צדיק, אמרו לו שהניח אחריו בן אלא שרשע גדול הוא, עמד והסמיכו לרבי ומסרו לדודו ר' שמעון בן איסי בן לקוניא שילמד עמו, ובכל יום היה הבן רוצה לשוב לעירו ולמעשיו הרעים אלא שדודו היה מושכו בדברים ואומר לו, הרי חכם עשו אותך וחופת זהב פרסו עליך ורבי קראוך ואיך תלך ותעשה מעשים שאינם ראויים למעמדך, וכך גדל וגדל עד שבמותו יצאה בת קול ששווה הוא בדרגתו לאביו ולסבו רשב"י. ויש לדייק, שלא המתין מלקרותו רבי עד שישוב בתשובה שלימה, אלא תחילה קראו רבי, וכבר העמיד לנגד עיניו את ההישג שבהצלחתו, ובכך סייע בידו לאסוף את כל כוחותיו להלחם למען המטרה הנכספת.
צריכים אנו לחפש ולמצוא בכל דבר אשר אנו רוצים לקדם בו את ילדינו ותלמידינו, את הדוגמא שבה ניתן לראות במוחש את תמונת ההצלחה שתעורר בלבם את החשק להתאמץ עבורה. להראות להם מקרה אחר בו הם הצליחו ושמחו, או להראות מישהו אחר סביבם שהגיע להישג והצליח, לא כדי לעורר קנאה ותחרות, אלא כדי להראות כיצד נראית ההצלחה, כדי לעורר את החשק "לשמחם במעלותיה, ויעלו בה בחפץ גדול"!

כי יכול נוכל לה!

האחד מבשר כי בונפרטה כבש נקודה אסטרטגית. חברו סיפר כי גדודים שלימים של חיילים רוסיים נפלו בשבי. המפקד ישב וראשו שמוט על חזהו, מיואש ונכלם. לפתע קרא שָׁלִישׁוֹ "הנה יש בשורה רעה נוספת, גרועה מקודמותיה!" הגנרל שואל, מבלי שהרים ראשו המושפל "מה יכול להיות גורע יותר?" ענה השליש בלהט "שמענו כי נפלה רוחו של המפקד הרוסי העליון, רוח הלחימה עזבה אותו!". המפקד הבין את המסר. מיד קם ממקומו כמתנער מחבלי הייאוש, לבש עוז ויצא לפקד בעצמו על שדה הקרב. באומץ רוח ובתושייה בלתי רגילה, הצליח, לאחר כמה שעות של לחימה מאומצת מלאה ב'רוח קרב', להסיג את גבול אויביו ולהכריע את המערכה.

זהו כוחו של אומץ רוח – מול חידלון וייאוש. אומץ רוח נדרש בשדה קרב, ואף בקרבות היומיומיים מול יִצְרֵנוּ הרע, מול נחשולי ונפתולי החיים האורבים לנו. אומץ הוא 'מידה נרכשת', ועלינו לְתַוְּכָהּ לילדינו.

המרגלים נבחרו בהיותם חשובי העדה. לא נחשדו הם על השקר. ומה השתבש? ראו את הענקים בונים מבצרים אדירים. במקום לחשוב בחשיבה חיובית ולהסיק כי "הם פוחדים מאתנו ולכן מתבצרים" ראו זאת באור שלילי "כי חזק הוא ממנו"… הם איבדו את אומץ הרוח ואת התעוזה, ובשובם העבירו חולשה זו לעם ישראל שציפה למצוא פיהם. הפיחו בעם רוח של קטנות, ייאוש וחולשה. הקרב אבוד עוד לפני שהתחיל…

הצלחתו של תלמיד תלויה ברמת הביטחון העצמי והחשיבה החיובית שבו. על מחנך להפיח בתלמידיו תחושת יכולת ואמון. הוא יעשה זאת כשהוא מאפשר להם להתנסות ולהתפתח, תומך בהם בשעת התמודדות, מרגילם למזג בין אופטימיות לפסימיות, ובריבוי העידוד. אמירה מוגזמת או הערכה שקרית אינה עידוד. העידוד יהיה מעשי וְכֵן. מְתַרְגְּלִים פתרון בעיות ומשוחחים על הכוחות הטמונים בכל אחד. ההצלחה בחיים אינה נגזרת מכישרון שכלי, אלא תמהיל של כישרון, מוטיבציה ובשלות רגשית, בס"ד.

המרגלים מספרים 'וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם'. הרי העיקר מה ששמעו שהענקים אומרים "נמלים יש בכרם…". ומדוע הקדימו לומר 'ונהי בעינינו כחגבים'? אמר רבינו הקדוש מקוצק – כי הענקים ראו אותם כחגבים מפני שהמרגלים חשו עצמם חלשים וקטנטנים! הם שידרו חולשה וכך נראו לאחרים!

חסיד בא לצדיק רבי אברהם מפּוּריסוֹב כשהוא מדוכא ועצוב, "רבי, חיי עמוסים ייסורים, יגון ועצב רב. מדוע נגזר עלי כך?" השיבו הצדיק, "ומנין לך שהעצבות והיגון שלך הם תוצאה של הייסורים? אולי הדבר הפוך – מפני שאתה עצוב, אתה סובל! נסה להתגבר על הדיכאון ורכוש לך מעט תקווה, ממילא ייעלמו הייסורים מאליהם…". ילדינו לומדים מאתנו איך 'לקבל' את החיים, ובכך יוצרים לעצמנו את המציאות.

כלב בן יפונה עמד והכריז עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ! עוז רוח! לכן הוא זכה לנחול את שטחי העיר חברון הסלעית, אדמת טרשים, כי רק כלב, בחשיבה החיובית שבו, יוכל ליהנות משבחה!

בהצלחה בעבודת הקודש!

יחיאל מיכל מונדרוביץ'

להארות והזמנות:  123ymm@gmail.com

תלונות

ברש"י: "והאספסף. אלו ערב רב, שנאספו עליהם בצאתם ממצרים (ספרי שם): וישבו. גם בני ישראל ויבכו עמהם: מי יאכלנו בשר. וכי לא היה להם בשר, והלא כבר נאמר וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר וגו' (שמות י"ב ל"ח), ואם תאמר אכלום, והלא בכניסתם לארץ נאמר ומקנה רב היה לבני ראובן וגו' (במדבר ל"ב א'), אלא שמבקשים עלילה. אשר נאכל במצרים חנם. אם תאמר שמצריים נותנים להם דגים חנם, והלא כבר נאמר ותבן לא ינתן לכם (שמות ה' י"ח), אם תבן לא היו נותנין להם חנם, דגים היו נותנים להם חנם, ומהו אומר חנם, חנם מן המצות (ספרי פז)".
האספסוף שהם הערב-רב שעלו עם ישראל ממצרים התאוו למאכלים שהיו רגילים אליהם במצרים, וסחפו אחריהם את ישראל שהתלוננו עמהם על היעדר הבשר והדגים ושאר ירקות. בשר היה בידם מהמקנה הרב שנטלו עמהם, אבל בשביל להתלונן זה מספיק. דגים היה להם אמנם בשפע במצרים, אבל חנם? הם קבלו אותם מתוך הקושי הגדול של השעבוד, כמבואר בגמ' (יומא עה. סוטה יא:). אבל שוב, בשביל להתלונן זה מספיק, לא צריך סיבה אמיתית.
לגבי הדגה הספרי מוצא בכל זאת הסבר לתלונתם, שה"חנם" שאכלו במצרים, הכוונה חינם ממצוות. במצרים כולם קבלו בשפע מהדגים ללא קשר לדרגתם הרוחנית, אבל מהמן קבל כל אחד לפי דרגתו, כמבואר בגמ' (יומא עה.) שלצדיקים ירד בפתח בתיהם, הבינונים "יצאו ולקטו" מקרוב, והרשעים "שטו ולקטו" מרחוק. לצדיקים ירד לחם מוכן, לבינונים עוגות, והרשעים היו צריכים לטחון בריחיים.
כלומר הקושי לא היה בהיעדר הדגים, אלא התקשו לקבל את זה שקבלת האוכל תלויה במעשים. עדיף לקבל אוכל קבוע, כל יום אותו דבר כמו במצרים, אבל בלי שום דרישה מצידם, מאשר לקבל מן שכל טעם שרוצים טועמים בו, אבל זה דורש מהם עבודת ה'.
התלונה התחילה מהערב-רב, לא מעם ישראל עצמו. למרות שהתגיירו והצטרפו לעם ישראל לאחר שראו את הניסים הגדולים שעשה עמם השי"ת, עדיין היו הערב-רב כנספחים לעם ישראל, הם לא התערו לגמרי להיות כחלק אינטגרלי מעם ישראל. זה לכא' הסיבה הראשונה לתלונתם.

מי שמרגיש שייכות, חלק ממש מהקבוצה, אינו מתלונן על מה שקורה בתוכה. רק מי שמרגיש שאינו חלק מהקבוצה, יש לו את הדחף להתלונן, למצוא בה פגמים, גם אם אינם קיימים, ולהוציא את הטעם וההנאה גם ממי שנמצא בתוך הקבוצה, כדרכם של בני אדם שנסחפים בקלות לאוירה של תלונות שאינם דורשות מהם כלום, והרבה יותר קלות מאשר להודות ולהכיר טובה, שזה דורש מתן תמורה והתאמצות.
מסתבר שהערב-רב לא היו מהצדיקים או מהבינונים, אלא מהרשעים, ובכך התעצמה נבדלותם והרגשת חוסר השייכות שלהם לקבוצה, כיון שהם קבלו את המן רחוק מכולם, והיה עליהם לטחון ולהתאמץ בהכנתו. זה היה סיבה הגיונית עבורם לחפש להוציא את הטעם מכולם, ולסחוף אחריהם את כל העם להתלונן.
תופעה זו נתקלים אנו בה פעמים רבות בהנהגת בני הבית או בהנהגת התלמידים. נותנים להם ומשפיעים עליהם שפע רב, ועדיין יש תלונות, למה ככה, למה לא ככה, למה אין את זה ולמה יש את זה, וכו' וכו'.
בדר"כ התלונות מתחילות מאלה שאינם מרגישים שייכים לקבוצה, בגלל שוני הקיים בינם לקבוצה, אם בדרגתם הרוחנית, אם בסגנון החיים, או בכל דבר אחר המבדל אותם משאר בני החבורה. קשה להם עם זה שכולם נהנים, והם מרגישים בצד ומתקשים ליהנות יחד עם כולם, והפתרון עבורם הוא לסחוף אחריהם את השאר, להוציא מהם את ההנאה, לגרום להם לראות רק את מה שחסר, או שנראה כאילו חסר, ולהתלונן ולבכות.

במקרים אחרים, בעיקר בבית, אלה "המקופחים" המתחילים בתלונות. הם מקבלים פחות מאחרים, בגלל שהתאמצו פחות ומגיע להם פחות, או מסיבה אחרת מוצדקת או שלא, וכדי לא להרגיש את הטעם החמצמץ שאחרים קבלו יותר מהם, הם מחפשים למצוא במה האחרים שקבלו יותר מהם לא באמת נהנים, ולהביא גם אותם לא ליהנות ממה שקבלו, ולהתלונן על כך בבכיה רבתי.
מהי דרך ההתמודדות עם תלונות כאלה שפעמים רבות מוציאים אותנו עם טעם מר כ"כ, כיון שמגיעות בדר"כ דוקא אחרי שהתאמצנו באופן מיוחד להעניק להם טיול או פרס אחר, ובמקום להודות על כך הם מתלוננים ובוכים?
גם מרע"ה הרגיש כך: "לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה כי כבד ממני. ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג אם מצאתי חן בעניך ואל אראה ברעתי".
מדויק בלשון הפסוק שרק הערב- רב התאוו תאווה. עם ישראל נסחפו והצטרפו אליהם לתלונה, אבל לא התאוו תאווה, רק התלוננו. (ע"פ האמור יתכן שהתאווה לא היתה לבשר עצמו, אלא להרגשת השייכות שהיתה כ"כ חסרה להם).
הקב"ה הביא לכל עם ישראל בשר. בחינם, בלי קשר לדרגתם, וללא הגבלה. "עד אשר יצא מאפכם", כידוע במחוזותינו ש"חינם שווה חינם". הקב"ה נתן להם את ההזדמנות להרגיש מהו הטעם של קבלה ללא התאמצות וללא כל תנאי. אמנם נדייק בלשון הפסוקים: "ויקם העם כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת ויאספו את השלו וגו'. ואף ה' חרה בעם וגו'. כי שם קברו את העם המתאוים". "העם" הוא הדרגה הנמוכה ביותר בעם ישראל, זהו הכינוי לערב רב. נראה שרק הם נענשו, באותה מידה שרק הם התאוו – "העם המתאוים".

שני חלקים נלמד מכאן לפתרון: א. מתלוננים? רוצים משהו אחר? תקבלו אותו. אבל "עד אשר יצא מאפכם", בצורה כזו שתרגישו את הטעם החמצמץ של קבלה בלי ש"מגיע" לכם, של קבלה רק בגלל שבכיתם ולא בגלל שרוצים לתת לכם. ב. ההתמודדות היא רק מול "העם", מול מקור התלונות, מול המיעוט המרגיש שאינו שייך או המקופחים, שאר בני החבורה רק נסחפים אחריהם, ה"טיפול" צריך להיות רק בשורש, וכשהם יטופלו, יחזרו כל בני החבורה ליהנות ולשמוח במה שיש להם.

היינו שם, במעמד הר סיני, זוכרים?!

"היינו פה" אתם אומרים לתלמידים "עד לפני שלושה חודשים, זוכרים?"

מעניין לראות את התלמידים שזוכרים אותנו, את הרגלי הלמידה, את ההתנהלות הראויה בבית הספר, לעומת התלמידים שצריך ללמד אותם מחדש…

מרתק לבחון את התלמידים על ידע שנרכש בתחילת השנה, ולגלות מה נטמע בזיכרון שלהם, ומה פרח ונעלם בתהום החופשה.

 

אם דיברנו בפעם הקודמת על הכישורים הניהוליים, הזיכרון, הוא אחד המרכזיים בהם. הוא גם אחד מן הכישורים הבסיסיים עליהם עומדת הלמידה בכלל.

זיכרון באופן כללי כולל אפשרות להתבסס על מידע קיים כדי להשתמש בו באופן אוטומטי (בלי לחשוב כל פעם מחדש איך להתארגן לקראת פעולה מסוימת), וכדי להוסיף מידע חדש (אי אפשר ללמוד צירופי אות ותנועה בלי לזכור את צלילי האותיות).

מקובל לחלק את הזיכרון לזיכרון חזותי (זוכרים מה שרואים) ולזיכרון שמיעתי (זוכרים מה ששומעים). אבל יש גם זיכרון תנועתי, רגשי ועוד.

בלמידה פרונטלית, עיקר רכישת הידע נעשה באופן שמיעתי.

אחד הקשיים המרכזיים בזיכרון שמיעתי הוא הקושי לזכור פרטים שאין ביניהם קשר. שמות של אנשים, מקומות, תאריכים ורשימות של מילים יוצאות דופן… אפשר למצוא תלמידים רבים שיכולים להסביר תהליכים, לנמק ולציין גורמים לתוצאות מסוימות. אפילו לפרש פסוק מן המקורות בכמה כיווני חשיבה – אבל לא ידעו לציין איזה מפרש אמר כל פירוש, או איך קראו למקום שבו התרחש התהליך עליו הם מספרים כל כך יפה. זה אומר שהעיבוד ההקשרי שלהם עובד טוב, והזיכרון נשען עליו. מה שקשה להם הוא בזיכרון לפרטים.

ואיך אנחנו עוזרים?

בדרך העקיפה – אפשר ללמד את התלמידים לעקוף את הבעיה של הקושי לזכור פרטים ללא הקשר, על ידי הוספת הקשר באופן מלאכותי.  כשיש רשימת מילים אקראית, ניתן ליצור ממנה סיפור או שיר. כך בנושא ההבחנה בין זכר לנקבה בשם עצם דומם, ישנה קבוצה של מילים ששייכות ללשון נקבה גם ללא סיומת או כלל מיוחד. בספרנו "הדקדוק בלשון שלי" מס' 4 – הבאנו אותן בתוך סיפור. ניתן ללמד את התלמידים לנצל טכניקה זו לשינון בכל תחום שהוא [לחצו להורדת הקובץ: זכר ונקבה בשם עצם – יוצאי דופן].

בדרך המתקיפה – מלמדים את המוח לאחסן נכון פרטים גם ללא הקשר חיצוני, בעזרת הקשר פנימי. שהרי במוח כל תלמיד קיים מידע קודם, באופן טבעי כל מידע חדש 'מחפש חברים' במאגר הקיים, וכך יש יותר סיכוי שייקלט, ויאוחסן במקום המתאים. באופן זה קל אח"כ גם לשלוף אותו. איך עושים את זה? אפשר ליידע את התלמידים בדבר העניין, ואפשר לאמן אותם מגיל קטן. בשיטתה של גב' שולמית שרייבר המכונה בשם: נוירודינמיקה, לומדים איך לתרגל עם ילדים באופן הדרגתי ולפתח את המיומנות הזו של זיכרון שמיעתי לפרטים.

הוראה מעולה – רותמת את הנושאים הנלמדים לטובת הקניית הרגלי למידה יעילים. בספרי הלימוד להוראת העברית מבית "שבילים", שילבנו פעמים רבות לימוד של שיטות זיכרון, אסטרטגיות למידה שמהווים כלי חשוב לכל תלמיד ותלמידה. במקום לפרט כאן יותר מדי אני שולחת קובץ שמתוך הנספח ל"דקדוק בלשון שלי" מס' 7. הנושא של ההבחנה בין שווא נע ושווא נח היה כר פורה לשם כך. [לחצו להורדת הקובץ: "מבינים וזוכרים שוואים"].

מי שעדיין לא קיבל את קטלוג הספרים, עכשיו זה הזמן! הזמינו:

קטלוג ספרי הלימוד המובילים מבית "שבילים"

קטלוג ערכות הלמידה של הוראה מתקנת מבית "שבילים"

להצטרפות לקבוצה מעצימה לקבלת תכנים הדומים לנ"ל

באופן ישיר למייל שלך:

רוצה כלים שלובים

מהלכים בין העומדים…

מן השמים ניתנה לנו, הורים ומחנכים, הזדמנות לראות את ילדינו 'עצמאים'. בלי מערכת שעות מחייבת, בלי 'צלצול' בית ספר, בלי מבחנים ורישומי נוכחות. הורים רבים אומרים בכאב – התאכזבנו. (רק שלא יאמרו זאת לילדיהם, כי אין האשמה בם!) "בני התבטל כחסר עול-מלכות-שמים", "בתי לא גילתה עצמאות חינוכית".

מערכות הלמידה בימינו נעשות יותר ויותר תחרותיות בעשייה חיצונית (לומדים עד הלילה… הספקים גדולים… ללא חופש… תכנית מבחנים רצינית…). מרוב לימודים כמעט ואין זמן לחנך. הבה נתעורר לקריאתו הנוקבת של רבינו הקדוש מקאצק, לחסיד שבישר "למדתי את כל הש"ס" – "וכי מה הש"ס לימד אותך…".

'בהעלותך את הנרות – עד שתהא השלהבת עולה מאליה'. מה ראינו בעידן הקורונה כאשר 'יד הכהן' התרחקה מהטבת הנר, איך למד הנער מאליו – תרתי משמע: האם רצה ללמוד מאליו, והאם הצליח ללמוד לבדו? שמעתי על ר"מ בישיבה שפנה לתלמידיו בראש-השנה-לשנת-הלימודים, ר"ח אלול, "מה אני מלמד אתכם השנה". התלמידים שתקו, בביישנות בראשיתית ובהכנעה אלולית. שאל שוב "אל תחששו, מה אני מלמד אתכם השנה". 'נחשון' אחד השיב "גיטין". הר"מ שתק, ומבטו מזמין עוד תשובות. בחור אחר השיב בלחש "לומדים עיון". שלישי ענה בידענות "לומדים איך ללמוד". לאחר שתיקה מרכזת ומחממת, יישר הר"מ מבטו ואמר "ראשית כל, לא אני מלמד, אלא אתם לומדים. אתם תלמדו השנה איך לחשוב ואיך לזהות, איך להכליל ואיך לפרט, איך לטעון ואיך להאזין לטענת הזולת. איך לבחון דבר משני כיוונים. הכלי בו תשתמשו השנה הוא מס' גיטין"… לא לומדים כדי להגיע להצלחה בפליטת אינפורמציה אצורה בלבד…

ילד מכונס בפינת הספה, שקוע בספר שבידו, מצויר או עלילה. ומדוע אינו מתכרבל עם גמרא? "כי ספר מעניין". ומדוע אין הגמרא מעניינת אותו? כי מנעו ממנו את צוף הגמרא, את המתיקות בחשיבה עצמאית, את המגד של התבוננות והתנסות. הוא שומע רבות: "צריך להספיק את החומר", ומבין ש'החומר' מעמסה כבדה. במקום שהילד ירשום במוחו, בשמחה, את מה שהבין, מעתיק במחברתו את מה שהמלמד מבין…

לאור תקופת ה'קורונה', בו הרוויחו שעות איכות עם ההורים בבית, יש להתבונן האם יום לימוד כה ארוך באמת מועיל ומחייב לפיתוחו העתידי של הילד? האם משימות ובחינות כה רבות באמת חיוניות לבנות? הגיע הזמן לאמץ את דברי הרמב"ן באגרתו "וְכַאֲשֶׁר תָּקוּם מִן הַסֵּפֶר – תְּחַפֵּשֹ בַּאֲשֶׁר לָמַדְתָּ אִם יֵשׁ בּוֹ דָבָר אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמוֹ". לימוד המביא לידי מעשה, למידה בונה ומענגת, למידה לשם שמים ולא לשם תחרות!

בהפטרת השבוע נקרא הפסוק המופיע בכותרת המאמר: וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה. העולם כלוא במוסכמות מרובעות ומקובעות. בימי הקורונה נוכחנו שלא-הכל-בדיוק-עובד. הבה נהיה 'מהלכים', יצירתיים, חדשניים ומעזים. נעלה נרות הקודש ותהא שלהבתם עולה מאליה! מאירים את העולם!

בהצלחה בעבודת הקודש!

יחיאל מיכל מונדרוביץ'

123ymm@gmail.com