תפקודים ניהוליים

ניתן לדמות את התפקודים הניהוליים למנצח בתזמורת, אשר תפקידו לנהל את כלי הנגינה השונים על מנת להוציא לפועל יצירה מסונכרת היטב. באופן דומה, התפקודים הניהוליים עוזרים לאדם לווסת את התנהגותו ולהשתמש ביכולות קוגניטיביות שונות על מנת להביא לתפקוד יעיל ומסתגל.

כיצד יבוא לידי ביטוי קושי בתפקודים ניהוליים?
הילד מתקשה בהתארגנות בוקר, קיים אי סדר במחברותיו, בקלמרו או בתיק ביה"ס.
לעיתים קרובות קיימת השפעה על ההישגים הלימודיים, כיוון שילדים אלו מתקשים להתמיד בביצוע משימות מתחילתן ועד סופן, וכן אינם שמים לב לפרטים, דבר שיכול לפגוע בהישגיהם במבחנים.

 

אסטרטגיות לעבודה יעילה:

 

 

מטלה ספציפית:
לחלק משימה מורכבת לתת-מטלות. כמו כן, ההוראה צריכה להיות ספציפית וקצרה. למשל, במקום לבקש מהילד לסדר את החדר, לתת לו בכל פעם מטלה ספציפית שהיא חלק מארגון החדר.

ארגון הסביבה
כדאי לבחור סביבה שקטה ולארגן את הסביבה (שולחן האוכל, שולחן הכתיבה בו הוא מכין ש"ב) ללא מסיחים רבים כגון חפצים מיותרים או רעשים.

הפסקה:
בעת משימה הדורשת ריכוז ממושך, לאפשר לילד לצאת להפסקות קצרות על מנת לשחרר אנרגיות ולחזור חזרה למשימה.

קשר עין:
לפנות לילד בשמו תוך יצירת קשר עין ומגע על מנת לעודדו להיות קשוב.

שפה סודית:
ליצור שפה וסימנים אישיים עם הילד למתן רמזים ותזכורת לעצור, לתכנן, לבדוק וכו'. ניתן גם להשתמש בסמלים ויזואלים המדגימים זאת. כמו כן, אפשר להשתמש במילים "רגע.. חושבים" במהלך משימה.

לחשוב בקול:
לחשוב בקול רם, להפגין אסטרטגיות לפתרון בעיות ולהשתמש בביטויים של חשיבה ותכנון כדי להעלות את מודעות הילד לדרכי חשיבה ולתהליכי למידה. למשל: "אני חושבת שכדאי שנכין רשימה של הסידורים שאנחנו צריכים לעשות בעיר, כדי שלא נשכח כלום".

הכנה מוקדמת:
להכין את הילד מראש לפעילויות חדשות ומצבים לא מוכרים- להסביר לו מה הולך להיות, עם מי ומתי.

הפקת לקחים:
לבדוק את הפעילות שמבצעים על מנת להפיק לקחים להצלחה או לכישלון. למשל "תסביר לי מה עזר לך לשמור על הסדר בתיק?" או "מה אפשר לעשות כדי לא לשכוח בפעם הבאה להכניס לקלמר דבק חדש?"

רשימות:
להשתמש בטבלאות/תרשימים שמראים באופן ברור מהם שלבי המשימה או מה נדרש מאיתנו לעשות במשימה. למשל: תרשים לפני המקלחת מה צריך להביא ומה הילד צריך לעשות או תרשים של סדר ההתארגנות בבוקר.

משוב חיובי:
לתת לילד משוב חיובי על הצלחות תוך שימוש במושגים ניהוליים- למשל "הצלחת לעצור ולכן..", "בדקת מה צריך לעשות ולכן..", "עבדת באופן שיטתי/ מסודר ולכן..".

הצלחה קטנה = הצלחה גדולה
להדגיש את ההצלחות של הילד, גם הצלחות "קטנות", כדי לתרום לחוויית הצלחה, תחושת מסוגלות והעלאת הביטחון העצמי. למשל "ראיתי שהצלחת לעצור ולחשוב לפני שביצעת את המשימה"

 

פרשת וארא- הוכח לחכם ויאהבך

 

למרות רשעותו ואכזריותו הגדולה של פרעה, מצווה הקב"ה את משה ואהרן לחלוק לו כבוד בדיבורם אליו מחמת שהוא מלך מצרים. יש להבין באיזה זכות ראוי פרעה הרשע לאותו כבוד. עוד יש להבין דלהלן אנו רואים דברים הנראים כסותרים לכאו' לזה:

"לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה ונצבת לקראתו על שפת היאר" (ז' ט"ו)

וברש"י: " הנה יוצא המימה. לנקביו, שהיה עושה עצמו אלוה ואומר שאינו צריך לנקביו ומשכים ויוצא לנילוס לעשות שם צרכיו".

נתאר לעצמינו את מצבו של פרעה שפוגש  את משה רבינו אויבו ממתין לו לדבר עמו, רואה אותו בשפלותו, ומראה לו שיודע הוא שאינו אלוה אלא סתם בשר ודם, ואינו ירא ממנו. איזו השפלה נוראית זו לפרעה המלך הגדול.

אם כן יש לתמוה איך יתכן שמצד אחד הצטווה מרע"ה לכבד את פרעה באשר הוא מלך, ומאידך נצטווה להשפילו כ"כ בהיראותו לו בזמן שפלותו, ובהראותו לו שיודע הוא שאינו אלוה.

עוד יש להבין, וכי פרעה טיפש גדול כ"כ היה שחשב להראות עצמו כלפי נתיניו כאלוה בזה שכאילו אינו נצרך לנקביו. ועוד היה מוכן למען זה לסבול כל היממה מעצירת צרכיו. מה ראה פרעה לשטות זו, הלא מדרך השתלטותו על בנ"י ניכר שחכם היה.

ומאידך יש להבין מה העניין והתועלת שיבוא אליו מרע"ה בזמן ובמקום זה דווקא, תוך השפלתו, וכי השפלתו היא שתביא להכנעתו והסכמתו, הלא באמת מצינו שלא הייתה לכך כל השפעה.

פרעה הרשע לא עשה סתם הצגה כאילו הוא אלוה, אלא מכיון שהתברך ע"י יעקב אבינו שיעלה היאור לקראתו (כדאיתא בתנחומא המובא ברש"י בראשית מ"ז י'), הגיע לידי גאווה ומחשבה כאילו "לי יאורי ואני עשיתיני" (יחזקאל כ"ט ג'), ובאמת כבר חשב את עצמו לאלוה, ולכן הבין שלא מתאים לו כאלוה להיות נצרך לנקביו, ומה שבכל זאת הוא נצרך עליו להיזהר שלא לעשות זאת בזמן ובמקום שיכולים לראותו שהביזוי הזה מוריד מאלוהותו.

מרע"ה הצטווה לשמור על כבודו של פרעה כמלך, ולא משום שהיה ראוי לכך, אלא שהמטרה לשמה נשלח מרע"ה הייתה להשפיע על פרעה לקבל עליו מרותו של מלך מלכי המלכים הקב"ה ולהוציא את בנ"י ממצרים, וכדי שתהיה אפשרות להשפיע על אדם, חובה לשמור על כבודו הראוי לו. אולם יחד עם זאת יש להקפיד לכבדו אך ורק בכבוד הראוי לו, ולא יותר או פחות מכך. יש לדבר אליו בעצמו ולא למעטפת החיצונית שלו. כדי שתהיה אפשרות להשפיע על אדם יש לדבר אליו מתוך כבוד והערכה למה שהוא באמת שווה, ולא לפי התדמית הדמיונית שבנה לעצמו, בין אם בנה לעצמו תדמית נעלה יותר ממה שהוא, כפרעה שדימה עצמו לאלוה, שאז לא יתכן לשנות את דעתו שהרי הוא אלוה כל יכול, ובין אם בנה לעצמו תדמית פחותה יותר ממה שהוא, שאז מתוך מחשבה שאינו שווה ערך, לא יהיו בו הכוחות לשנות ולהשתנות.

ידוע מה שמפרשים בדרך דרוש על הפסוק במשלי (ט' ח') "אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך", שכשאתה בא להוכיח אדם, אל תוכיח אותו בתור שהוא לץ – רע ורשע, שאז התוכחה לא זו בלבד שלא תתקבל, אלא גם תגרום שישנאך, אלא תוכיח אותו בתור שהוא חכם ועוד "הוכח לחכם" – תוכיח לו שהוא חכם וראוי לכבוד, ומתוך הכבוד וההערכה שאתה חש כלפיו אתה מעיר או מאיר לו את הטעון שיפור, ואז לא רק שיקבל את התוכחה אלא ישמח בה ויאהבך.

באנשים מבוגרים אמנם יותר מצוי שאדם מעריך את עצמו יותר ממה שהוא שווה באמת, (גם זה השתנה בדורנו שיותר מצוי שאדם מעריך עצמו פחות ממה שהוא), אולם בנערים יותר מצוי שמעריכים עצמם פחות ממה שהם, ומשום כך פעמים רבות כשאנו באים להוכיחם כדי להעמידם בקרן אורה ולהדריכם בדרך הישרה, אנו מתקשים להשפיע עליהם, זאת משום שמחוסר הערכתם לעצמם אינם רואים עצמם מסוגלים להשתנות ולהתעלות, ובקלות משכנעם היצה"ר שלא לנסות אפילו להשתפר מחוסר סיכוי.

ומפרשתנו נלמד שהפתרון לכך הוא שבבואנו להוכיחם נכיר תחלה במעלותיהם וכישוריהם, ובכך שגם החולשות שלהם אינם דרגתם האמיתית אלא מצב זמני בר חלוף (ראה מש"כ בפ' ויחי),
ומתוך כך נכבדם בכבוד האמיתי הראוי להם, וגם התוכחה שנוכיחם תהיה מתוך כבוד והערכה, לא לפי מעשיהם אלא לפי יכולותיהם וכישוריהם הייחודיים, אותם נבטא גם בפינו באופן ממוקד וברור (ראה מש"כ בפ' שמות) בד בבד עם התוכחה, ("אתה כ"כ בוגר שלא מתאים לך להתנהג בילדותיות שכזו". "אתה כ"כ אחראי שאני מתפלא כיצד קרתה לך כזו תקלה". "מבעל הבנה מצוינת כמוך אני מצפה לתשובה יותר ברורה". וכן ע"ז הדרך). וכך מובטחנו שתתקבל התוכחה, ובאהבה, שהרי "הוכח לחכם ויאהבך".

בברכת הצלחה בעמלנו
רפאל משה אלאלוף
ראש מוסדות "תורת חיים"
מכינה לישיבה קטנה| ישיבה קטנה "מנחת יהודה" לקידום והעצמת תלמידים יראי שמים
toratchaimbb@gmail.com | 052-7665977

 

פתיחת שני חלונות במקביל

• בעזרת העכבר, לחצו על שורת הכותרת של החלון הראשון וגררו אותו לקצה השמאלי של המסך.
• פעולה זו תגרום למסגרת שקופה להופיע ולהקיף את חציו השמאלי של המסך.
• עזבו את לחצן העכבר, והחלון שבחרתם יכסה לחלוטין את חצי המסך השמאלי (ניתן לתמרן בהעלאה מעלה ומטה לפריסה מלאה).
• את החלון השני גררו לקצהו הימני של המסך באותה הצורה, ושני החלונות יופיעו זה לצד זה בתצוגה נוחה לעבודה מקבילה.
• גרירה של חלון לקצהו העליון של המסך תגרום לו לגדול לגודלו המקסימלי.

 

הצלחה,
ברוך רובין
Baruch.bin@gmail.com

חינוך בפרשה – שמות – זכרו תורת 'משה עבדי'

כיצד נהיה ראויים להיחשב "ממשיכי משה רבינו"? הרי לכל תפקיד יש 'דרישות התאמה'. גם לתפקיד 'הנהגה' בעם ישראל, בין למעט ובין לרוב, יש דרישות. משה נבחר לתפקיד לאחר 'בדיקת התאמה' כביכול ע"י הקב"ה, שנא' ה' צַדִּיק יִּבְחָן. הנה נתבונן בדרכי משה ונביט לעבר מראהו, לראות יפעת 'קרני הוֹדוֹ'.

בשעה שמשה רואה סנה בוער, מגיב אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה. פירש"י 'אסורה מכאן להתקרב שם'. במילים אלו גלומות הנהגתו של משה. הוא יוצא 'מעצמו' כדי להתקרב לזולתו. וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם. כמי שגדל בבית פרעה הוא 'יוצא' מִשַּׁלְוָתוֹ. אמרו חז"ל (שמו"ר א כז) שהוא רואה ומיצר עמהם, בוכה ואומר לאחיו העבדים "חבל לי עליכם, מי ייתן מותי עליכם… והיה נותן כתפיו ומסייע לכל א' וא' מהם". משה ממשיך 'לצאת' מֵאֵזוֹר הנוחות שלו – בכדי להטיב לזולתו. בשעה שרואה איש מצרי מכה יהודי, מגיב ופועל תוך סיכון עצמי! למחרת 'יוצא' שוב, וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים. לא יציאה פיזית בלבד יש כאן, אלא יציאה מנוחיותו, יציאה מפרטיותו, יציאה למרחב הציבורי! משה פונה לרשע בתוכחה. הרי במעשה זה מסתכן ומסתבך עם השלטונות, אך משה האיש אינו נרתע. רגישותו מלווהו למדין, שם בורח מחרב פרעה. הוא מזהה ע"י הבאר מעשה רדיפה. רועי מדין מגרשים את בנות יתרו. אדם רגיל, כשהוא נמלט ופליט מעדיף לשתוק, כך ייבלע בין המקומיים וימצא לנפשו מחסה. אך לא משה! וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן! קם מ'מקומו' ועושה מעשה. אינו מסוגל לחשות מול בריונות ועריצות. ליבו הטהור 'יוצא' למען החלש והרדוף, כפי שרץ להשיב את הגדי הצמא על כתפו. או אז 'עמד במבחן', והקב"ה קורא לעברו (שמו"ר ב ב) 'יש לך רחמים לנהג צאנו של בשר ודם, חייך, אתה תרעה צאני ישראל'!

בעלי דרוש העירו על התואר 'משה רבינו' ולא 'רבינו משה', כסדר המצוי אצל כל גדולי הדורות. כי גדולתו ומעלותיו ניכרות כבר בהיותו 'משה' בלבד עוד לפני מתן תורה. עד הגיעו לגיל שמונים אין התורה מספרת על מעשיו כמעט מאומה, פרט לאירועים הבודדים הנ"ל, ללמדנו כי אלה עיקרי יסודי חייו. אסורה מכאן – להתקרב לשם. בתחילה היה 'משה', אדם מתוקן, רק אח"כ, בסיני, נוסף לו גם התואר 'רבינו'. גם שמו מעיד עליו. וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה – כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּּ. לימדונו הקדמונים (ר"ע ספורנו ועוד) שאינו קרוי בשם מָשׁוּי או נִמְשָׁה (בבנין סביל), אלא מֹשֶׁה (בבנין פעיל), כי עתיד הוא להיות מֹשֶׁה את האחרים, וזאת מורשתו!

גדיינו הרכים, צאן קדשים, בורחים מהעדר, מצפים שנבחין בהם, שנרגיש בהעדרם, ועלינו לשאתם על כתפינו. זה תנאי קודם למתן תורה! תלמיד שיודע כי לרבו אכפת, ולמענו יצא מגדרו, יצא מד' אמותיו הנוחות, אזי משתוקק התלמיד לקבל תורה מפיו.

דוד המלך מתפלל אֵּין פֶרֶץ וְאֵּין יוֹצֵּאת וְאֵּין צְוָחָהּ. כאשר נצא לקראת בנינו, ונראה בסבלותם, לא יצאו הם לפרוץ גדרו של עולם. נצא להשיבם ולקרבם נמנע צווחה ו'צעקה לשעבר'. נשקם בחמלה ממי דעת, ממקור מים חיים – לפני יצמאו ח"ו למים מרים מאררים.

נכשיר את נפשנו להיות ממשיכי מורשת משה. נצא בעקבי הצאן – לקראת הצאן. הצאן צמא. צמא לקרבתנו. בקרוב נזכה לשמוע (יחזקאל לד) וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי, אָדָם אַתֶּם!

בהצלחה בעבודת הקודש!

יחיאל מיכל מונדרוביץ'

123ymm@gmail.com

פרשת שמות- אחים אהובים

 

בפסוק הקודם מבואר יותר למה היה סבור מרע"ה שיקפיד עליו אהרן, שנאמר: "שלח נא ביד תשלח", ופרש"י (בפירושו הראשון): "ביד מי שאתה רגיל לשלוח, והוא אהרן". כלומר שעד אז הנבואה לכלל ישראל היתה ע"י אהרן (כמבואר באבן עזרא ועוד), ומן הדין שתמשיך על ידו, (ולא רק בגלל שאהרן גדול ממנו), ואם תעבור לאחיו הקטן משה עלול הוא להקפיד על כך. על זה אמר לו הקב"ה שאהרן לא רק שלא יקפיד אלא ישמח גם בחיצוניות שיצא לקראתו לכבדו, וגם בלבו פנימה תהא שמחתו שלימה עם אחיו.

לגבי משה רבינו ג"כ מצינו במדרש (מובא בשיטמ"ק כריתות ה:) על הפסוק בתהילים (קל"ג): "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מידותיו", שהטעם שנכפלה המילה "זקן" ללמד שכשהיה מרע"ה מושח את אהרן בשמן המשחה וירד השמן על זקן אהרן, היה חש מרע"ה כאילו על זקנו שלו נמשח השמן, ולא היה בו שום שמץ של קנאה.

ולפי"ז יש לתמוה על דברי המדרש שהביא רש"י: "ויחר אף. ר' יהושע בן קרחה אומר כל חרון אף שבתורה נאמר בו רושם, וזה לא נאמר בו רושם, ולא מצינו שבא עונש על ידי אותו חרון. אמר לו רבי יוסי אף בזו נאמר בו רושם, הלא אהרן אחיך הלוי, שהיה עתיד להיות לוי ולא כהן, והכהונה הייתי אומר לצאת ממך, מעתה לא יהיה כן, אלא הוא יהיה כהן ואתה הלוי". לפי ר' יוסי מרע"ה קבל עונש שהכהונה עברה ממנו לאהרן אחיו. ולפי דברי המדרש ורש"י דלעיל יש להבין מה העונש בכך, הרי מרע"ה שמח שמחה שלימה בכהונתו של אהרן. ועוד, הרי הנבואה ניטלה מאהרן וניתנה למשה, ומה העונש בנטילת הכהונה ממנו לאהרן.

אלא נראה שבאמת לא נחלקו ר' יהושע בן קרחה ור' יוסי, שניהם מודים שעונש לא היה בזה עבור מרע"ה בהעברת הכהונה ממנו לאהרן, אלא שהיה "רושם" – תוצאה – לאותו חרון שהכהונה ניטלה ממרע"ה לאהרן.

וכיצד הגיעו האחים לדרגה גבוהה כזו של ביטול העצמיות, עד כדי שמחה שלימה בגדולת השני גם כשהיא על חשבון גדולה שהייתה שייכת לי? מתוך הענווה שהייתה בהם, עד שאמרו (שמות ט"ז ח') "ונחנו מה" ופירש"י: "מה אנחנו חשובין". שהענווה אין פירושה כמו שטועים רבים שחושב שאינו שווה, אלא ההפך הגמור הוא הנכון, שיודע בדיוק את מעלותיו מהם, וממילא גם יודע היטב את תפקידו בעולם, ומתוך כך אינו רואה מקום להרגיש שווה יותר מאחרים, שזה מהות הגאווה לחשוב ששווה יותר מאחרים, והעניו שיודע את מעלותיו ותפקידו אינו רואה עצמו שווה יותר מאחרים, כיון שלאחרים מעלות ותפקיד אחר ממנו, וגם אם קיבל תפקיד נכבד יותר מאחרים אין זה עושה אותו שווה יותר, שכל אחד נמדד רק לפי כמה השלים ומילא את התפקיד שלו עצמו ולא ביחס לאחרים.

מרע"ה ידע עד לאותה נבואה שתפקיד הנבואה הוא תפקידו של אהרן, לכן סבר שאהרן יקפיד על שהוא נכנס ומשיג את גבולו. ע"ז אמר לו השי"ת "וראך ושמח בלבו", מרגע שאהרן רואה אותך שאתה נביא הוא שמח ושלם עם זה שמעתה אתה נושא בתפקיד הנבואה ולא הוא. שהתפקיד אצלו הוא תפקיד בלבד, עבדות ולא שררה וכבוד. אמנם יחד עם העברת הנבואה מאהרן למרע"ה, עברה גם הכהונה ממרע"ה לאהרן, וכשמחת אהרן עם משה כך שמחת משה עם אהרן, שלא הרגיש שום הפסד בכך שהשתנה תפקידו.

כיצד נוכל אנו להביא את בנינו למדרגה כזו שישמחו לגמרי אחד בשמחת אחיו, מתוך ענווה הבאה מהבנה של מעלותיהם וייעודם?

מלבד ההערכה הכללית שנקפיד לתת לכל ילד "אתה חכם" "צדיק" "אהוב" וכדו', נקפיד על הערכה מדויקת וברורה של המעלות הייחודיות לו, נתמקד בכמה המאפיינות שלו ביותר, ונחזור עליהם שוב ושוב בכל הזדמנות. כל אחד יכול לבדוק בעצמו שרוב דברי הערכה שקיבל במהלך חייו ושימחו אותו וחיזקו אותו מאוד באותו זמן, לאחר זמן קצר נשכחו ממנו. אולם יש דברי הערכה שאדם לרוב אינו שוכח, ולא זו בלבד אלא שהם הופכים לאבן יסוד בחייו, בונים את אישיותו, והם דברי הערכה ברורים וממוקדים. לא "אתה כשרוני" "מוצלח" "טוב", אלא "אתה בעל הבנה מהירה" "מתמיד" מסודר" "אחראי" וכו'. כשאדם שומע על עצמו דברים מסוג זה, בתקופה שלאחר מכן הוא בודק את עצמו אם זה נכון, ומחפש למצוא בעצמו מעלות אלה, ואז גם אם מעלות אלה היו בו רק במעט הם מתעצמות בו כיון שהוא מעתה שם יותר לב אליהם, משתמש בהם יותר, וממילא הם מתחזקות יותר.

כשכל ילד יודע את הייחודיות שלו, ישמח בשלמות לשמוע גם את הייחודיות של אחיו, ולא ירגיש איזה פגיעה מכך שיש באחיו מעלות שאין בו, שהרי יודע הוא בבירור את הייחודיות שיש בו שאין באחיו, וכשם שאחיו מיוחד כך הוא, וכשם שהוא מיוחד כך אחיו, ואין אחד נכווה מחופתו של אחיו.

בברכת הצלחה בעמלנו
רפאל משה אלאלוף
ראש מוסדות "תורת חיים"
מכינה לישיבה קטנה| ישיבה קטנה "מנחת יהודה" לקידום והעצמת תלמידים יראי שמים
toratchaimbb@gmail.com | 052-7665977

 

גזירה

 

הגזירה הנה מיומנות מתפתחת אשר יכולה להשתפר רבות באימון נכון של התארגנות ואחיזה יעילות.

שלבי התפתחות הגזירה:
לקראת גיל 3- נצפה לגזירה בודדת.
לקראת גיל 4- הילד ילמד לגזור ברצף על קו,
לקראת גיל 5-6- הילד ישכלל את המיומנות ויצליח לגזור סביב ריבועים, עיגולים וצורות מורכבות יותר.

בואו נתרגל את זה!

  • יש לאחוז את המספרים באופן אנכי לשולחן. כאשר האגודל נמצא בחור למעלה.
  • יש להכניס לחור השני את אצבע 2/אצבע 3/ או שילוב של 2 האצבעות האלה.
  • היד קרובה לגוף וכיון המספרים הוא קדימה ולא לצדדים. המרפק צריך להיות לצד הגוף ולא מורם למעלה.
  • יד העזר צריכה לאחוז את הדף כאשר האגודל תופס את הדף מלמעלה ושאר האצבעות מלמטה.

 

כיוון הגזירה:
יש לכוון ילדים ימניים לגזור צורה נגד כיון השעון, ושמאליים עם כיוון השעון.

גודל המספריים:
יש להתאים את גודל המספרים לילד. ניתן להתחיל ממספרי ציפורניים לתינוקות.

ילדים שמאליים
1. חלקם גוזרים ביד ימין עם מספרים של ימניים.
2. חלקם גוזרים ביד שמאל עם מספרים של ימניים.
3. חלקם גוזרים ביד שמאל עם מספרים של שמאליים.
כדאי לבדוק מה הצורה המפיקה גזירה יעילה ביותר עבור הילד במידה והתוצר של הילד טוב יותר עם מספריים של שמאליים, יש לוודא שבבית ובגן יהיה לילד מספרים מסוג זה.

קצב הגזירה
יש לגזור בקצב איטי על מנת להשיג תוצר מדויק. המספריים לא נסגרים עד הסוף על מנת להפיק גזירה רציפה ושוטפת.

צורות מרובעות
כאשר גוזרים צורות מרובעות, יש להמשיך לגזור גזירה אחת אחרי שמגיעים לפינה, על מנת שיהיה אפשר להכניס את המספרים בקלות במעבר לקו הבא.

צורות מעוגלות
כאשר גוזרים צורות מעוגלות, יש לגזור גזירות קטנות על מנת שהצורה תצא מעוגלת.

גזירה בודדת
גזירת קשיות, הכנת רצועת בריסטול דקה, כך שגזירה בודדת תפיק תוצר. גזירת "שטיח" מסביב לדף או בריסטול.

דירוג המטלה
יש לדרג את המטלה על פי יכולות הילד. לעבור ממסגרת עבה לדקה. מקו ישר למעוגל. מדף קשיח לדף רגיל.

 

חינוך בפרשה – ויחי-על פי דרכו

יוסף בא עם בניו להתברך מפי יעקב, לפני מותו. את מנשה בכורו מעמיד מול ימין אביו, ואת אפרים מול שמאלו. אך יעקב שולח יד ימינו וישמהו על ראש אפרים, ואת שמאלו על ראש מנשה. בפסוק נא' שִׂכֵּל החכים אֶת יָדָיו (משורש ש,כ,ל). וכי מה חכמה יש בכך? וכי למה מתאמץ יעקב הזקן והחלוש להחליף בין ידיו, ולא דרש מנכדיו הצעירים להחליף ביניהם את מקומות עמידתם, כך שאפרים יהיה בימין ומנשה בשמאל?

הנה, יעקב אבינו מלמדנו שעל המחנך להתאים את עצמו אל החניך, ולא ימתין שהחניך ישתווה אליו. כל תלמיד בכיתה הינו אישיות נבדלת וייחודית, 'עולם מלא', ואין עולמותיהם דומים. עלינו לזהותו ולעבוד בדרכו ובסגנונו. עקרון זה חקק הרה"ק מפיאסצנא הי"ד במבוא ל'חובת התלמידים', "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ, שזה הוא העיקר!… מחנך שרוצה לגלות נשמת התלמיד הטמונה והגנוזה בו, לגדלה ולהבעירה באש של מעלה, מוכרח להרכין את עצמו אל התלמיד ולחדור אל תוך קטנותו ונמיכיותו, עד אשר יגיע אל ניצוץ נשמתו. לא בכל הנערים שווה הוא החינוך, תלוי הוא בכל נער ונער כפי טבעו, דעתו ומידותיו… ולא מה שיצוה ויחנך לזה, יצוה ויחנך לתלמיד אחר השונה ממנו בטבע, רצון ומדות" (ציטוט מקוצר). חובת המחנכים!

יעקב אבינו מזהה שוני בין אפרים למנשה. כדי לעודד צמיחת עתידם, הוא מתאים את עצמו אליהם, ולא להיפך! יעקב אינו פוקד על נכדיו להתחלף, אלא הוא מחליף ידיו! הם נותרים כמות שהם, ואילו הוא, המחנך, יוצר שינוי בקרב עצמו כדי לחבור אליהם. יעקב 'רכן' לעברם. כך עשה הקב"ה בהר סיני, נתן ומסר תורה לכל אחד לפי רמתו. כך דרשו חז"ל (שמ"ר ה) "הקול יוצא אצל כל ישראל כל א' וא' לפי כוחו, הזקנים לפי כחן, הבחורים לפי כחן, הקטנים לפי כחן… ואף למשה לפי כוחו שנא' מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל, בקול שהיה יכול לסובלו. וכן (תהלים כט) קוֹל ה' בַּכֹּחַ, בכוחו לא נאמר אלא בכח, בכוחו של כל א' וא'."

לא נדרוש מראובן מה שנצפה משמעון. אלא, חינוך לפי כוחו וטבעו! בברכות יעקב נא' אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם. אינו הופך את יששכר לסוחר, ואת זבולון ליושב אהלים. יעקב מתהלך לפי רוחם וטבעם, ובכך מביא להצלחתם. אין 'קו יצור אחיד' בחינוך! לכל א' סגולות ייחודיות, וככל שאנו מכירים בייחודיותם נזכה לראותם מתפתחים באישיותם, מבלי לדכא ולפגוע באוצר הבלעדי הגלום בו. 'כיתה מוצלחת' אינה כיתה בה כולם מצליחים דווקא באותם תחומים ואותן רמות, אלא כיתה בה כולם מצליחים. נקודה!

הקב"ה, שהוא 'המלמד תורה לעמו ישראל', ירד להר סיני, ואף ירד לסוף דעתנו, כי דעותינו, כמו פרצופינו, שונות. הבא נהיה קשובים לדבריו של זקננו יעקב, שהשיב ליוסף שניסה 'להתערב' בסגנון החינוכי שלו: יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי. יעקב מכיר בהבדל בין ימין לשמאל, והוא שִׂכֵּל את ידיו. זו חכמה חינוכית עצומה!

בהצלחה בעבודת הקודש!

יחיאל מיכל מונדרוביץ'

123ymm@gmail.com

פרשת ויחי- התוויית דרך כברכה

מהם אותם "דברים אחרים" שאמר יעקב אבינו במקום לגלות את הקץ?

"הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם" (מ"ט ב')
ובתרגום: "וקבילו אולפן מן ישראל אבוכון". "אולפן" היינו לימוד. יעקב אבינו במקום לגלות את הקץ בא ללמדם לימוד שתהיה מעלתו שווה לכאורה למעלת גילוי הקץ. א"כ יש להבין מהו הלימוד הכ"כ מיוחד שבא ללמדם.

בסוף דבריו נאמר: "וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם". יש להתבונן מהם הברכות שברך אותם אביהם.

כשנעיין בדברי יעקב אבינו לבניו נראה שלרוב בניו כלל בדבריו שני חלקים: א. מעלותיהם. ב. נבואה על העתיד להיות עמהם. ומזה נראה שכונתו היתה ללמד להם את מעלותיו המיוחדות של כל אחד, והשליחות המיוחדת העתידה לבוא בחלקו של כל אחד, במטרה שכך ידע כל בן מהם הכלים המיוחדים והשליחות המיוחדת אותם נתן לו בוראו כדי להשלים עצמו בתפקידו בעולם. וזה משתווה למעלת גילוי הקץ, משום שהקץ תלוי בשלמות הבריאה, ואין הבריאה משתלמת אלא בכך שכל אחד מהנבראים ישלים עצמו וימלא שליחותו בעולם על הצד היותר טוב ומושלם.

אולם בדברי יעקב אבינו לבניו הראשונים ראובן שמעון ולוי אנו מוצאים רק ביקורת על מעשיהם בעבר ("פחז כמים וכו'", "כלי חמס מכרותיהם", "באפם הרגו איש וכו'", ארור אפם וכו'") ובעתיד ("בסדם (מעשה זמרי) אל תבא נפשי בקהלם (בעדת קורח) אל תחד כבודי"), וא"כ יש לתמוה מה שייכותה של ביקורת זו לכאן. וביותר, איזה 'ברכה' יש בזה.

בגופם של דברי יעקב אבינו לשמעון ולוי ישנן כמה תמיהות:

  • "בסדם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבדי", יעקב נשא תפלה שלא יהיה שמו מוזכר במעשה זמרי ובמחלוקת קרח ועדתו (רש"י), ולכאו' טעמו ונימוקו פשוט, שלא רצה שיהיה מוזכר שמו על מעשים רעים שעשו בניו. אולם המשך הפסוק "כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור" הלשון "כי" נראה שבא לתת טעם לדבריו, שבגלל כעסם וחמתם אינו רוצה להיות מוזכר במעשיהם הרעים. וזה לכאו' אינו מובן: א. מה צריך טעם לרצונו שלא להיות מוזכר במעשיהם הרעים שזה לכאו' פשוט כנ"ל. ב. מה הקשר בין כעסם לרצונו שלא להיות מוזכר במעשיהם הרעים.
  • "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל". פירש רש"י: "אפרידם זה מזה שלא יהא לוי במניין השבטים והרי הם חלוקים. דבר אחר אין לך עניים וסופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון כדי שיהיו נפוצים, ושבטו של לוי עשאו מחזר על הגרנות לתרומות ולמעשרות נתן לו תפוצתו דרך כבוד". לכאו' הביאור הראשון מבאר את הכתוב "אחלקם ביעקב", החלוקה בין שמעון ולוי שהיו "אחים" להרע ע"י שבני לוי יקבלו נחלה מפוזרת בא"י. והביאור השני מבאר את הכתוב "ואפיצם בישראל" ששמעון יתפזר ללמד תינוקות, ולוי יתפזר לקבל מעשרות. וצריך להבין מה ראה יעקב אבינו על ככה. מילא החלוקה ביניהם מובנת שהיא משום החיבור הלא טוב שהיה ביניהם, אבל על שום מה עליהם לסבול גלות ונדודים.

והנראה בביאור כל העניין, שהברכה המובחרת ביותר והלימוד החשוב ביותר לאדם הם שידע את כוחותיו המיוחדים, ואת תפקידו המיוחד לו בעולם. לכן, לא די בכך לומר לו את מעלותיו, אלא יש לומר לו גם את התכונות שבו המפריעות לו להגיע למילוי ומיצוי תפקידו, שמתוך כך ידע להימנע מהם או להתגבר עליהם וכך להגיע לשלמותו. וזה ביאור דבריו לראובן שמעון ולוי

לראובן הראה יעקב אבינו שמצד תכונותיו החיוביות יש בו הכוח לזכות הן למלוכה והן למלכות, אלא שהמידה שפעלה אצלו בחילול משכבי אביו, מידת הפזיזות לביטוי הכעס (רש"י), גרמה לו להפסיד שני כתרים אלו. בכך לימדו שיכיר במעלותיו הייחודיות שיש לו הכלים להיות מלך וכהן, ויחד עם זאת לימדו להכיר במידה שמנעה ממנו להגיע למדרגתו – הפזיזות – כדי שידע להזהר ממנה, וכך יגיע לשלימותו.

לשמעון ולוי ג"כ הראה יעקב אבינו את מעלותיהם – האחדות המיוחדת ששררה ביניהם, ושמעון שיהיו מלמדי תינוקות עליהם נאמר "ככוכבים לעולם ועד". ויחד עם זאת את מידת הכעס שגרמה להם שיהיו "כלי חמס מכרותיהם", שיחמסו את כליו של עשיו – כלי הזין.

ברש"י כתב "ארור אפם כי עז. אפי' בשעת תוכחה לא קלל אלא את אפם". יש בזה יסוד עצום בדבריו של יעקב אבינו. יעקב אבינו מדגיש לבניו שמעלותיהם הם מהותם, מה שאין כן חסרונותיהם אינם מהותם, אלא התנהגויות חיצוניות להם שהם כרגע נוהגים בהם. ראובן נהג במידת הפזיזות והפסיד את מעלות המלכות והכהונה שהיו בו. שמעון ולוי נהגו במידת הכעס, השתמשו בכלי מלחמה שאינם כליהם, וניצלו את מעלת אחדותם להרע – להריגת שכם ומכירת יוסף. ובזה מנמק יעקב אבינו את סירובו להיזכר במעשה זמרי ובעדת קורח, שאם אכן היו עושים מעשים אלו מתוך שאלו הם תכונותיהם שלהם לא היה יכול להימנע מלהיות מוזכר עמהם, אלא שמעשיהם אלו נגזרו ממידות הכעס (במעשה שכם) והמחלוקת (במכירת יוסף) שאינם שלהם, ולכן אין ליעקב אבינו שייכות אליהם.

לכן גם ראה צורך שיהיו מחולקים ביניהם, וגם שיהיו מפוזרים בישראל, מכיון שיש בהם תכונות ומעלות מיוחדות שבכוחם להועיל לכל כלל ישראל, אלא שהאחדות ביניהם מביאה אותם להשתמש במידות הכעס והמחלוקת, לכן עליהם להיות מפורדים ביניהם, כדי שלא יימשכו לכעס ומחלוקת, ומפוזרים בישראל כדי שמעלותיהם יביאו תועלת לכל ישראל כסופרים ומלמדי תינוקות, וכעמלי תורה ונושאי דגלה (שזו מהות שבט לוי, כמבואר ברמב"ם סוף הלכות שמיטה ויובל).

מכאן נלמד שתפקידנו כהורים מחנכים להתוות לבנינו את הדרך למילוי תפקידם בעולם, בכך שנראה להם את מעלותיהם, את הדרגות הגבוהות אליהם הם מסוגלים להגיע, את ההתנהגויות המונעות אותם מהצלחה שעליהם לשרש, ובהדגשה שאין התנהגויות אלה חלק מהם, אלא התנהגויות שאינם שלהם שהם לעת עתה חומסים אותן ונוהגים בהן. ויש להדגיש שאין באדם נקודות חוזק ונקודות תורפה, אלא נקודות חוזק ונקודות חיזוק. ואין זה מילי בעלמא אלא הביטויים משפיעים על ההתנהלות.

 

בברכת הצלחה בעמלנו
רפאל משה אלאלוף
ראש מוסדות "תורת חיים"
מכינה לישיבה קטנה| ישיבה קטנה "מנחת יהודה" לקידום והעצמת תלמידים יראי שמים
toratchaimbb@gmail.com | 052-7665977

 

הסרת מאפיינים מקבצים

  • נלחץ על הלחצן ימני על שם הקובץ, ונבחר 'מאפיינים'.
  • נסיר מאפיינים שונים מהקבצים או הרצועות ונקבע שמות ע"פ רצוננו
  • נוכל להסיר את שם האמן, שם האלבום, מס' הרצועה וכדו'.
  • כמו"כ בקבצי טקסט, נוכל להסיר את שם מחבר המאמר וכדו'.

הצלחה,
ברוך רובין
Baruch.bin@gmail.com

קשיי כתיבה

שלושה גורמים מרכזיים משפיעים על יעילות הכתיבה

  1. מאמץ- מנח הגוף, מתח שריר בכף היד ואחיזת כלי כתיבה.
  2. מהירות- תכנון תנועה, כיווניות של כתיבת האותיות וגיוס מאמץ מנטאלי.
  3. איכות- קריאות הכתב: עיצוב תקין של אותיות, התארגנות במרחב הדף וויסות לחץ על כלי הכתיבה.

איך מתבטא קושי בכתיבה? 

כתב היד לא קריא, ההתארגנות בדף ובמחברת לקויה. הילד לא אוהב לכתוב, מתלונן על כאבים ביד ומתעייף מהר מכתיבה. לעתים הילד לא מספיק להעתיק את הנדרש מהלוח.

בואו נתרגל את זה!

כדאי להשתמש בטבלת ביקורת שתכלול את הדגשים שהילד צריך לשים לב אליהם.

 

עיצוב האותיות

בשלב רכישת האותיות/ הספרות כדאי לתרגל בבית עם חומרים שונים:

  • לעצב אותיות מפלסטלינה, בר- בצק, קצף.
  • לשרטט אותיות בחול באמצעות האצבע או הרגל
  • להכין עוגיות בצורת אותיות
  • לבנות אותיות במשחקי הרכבה כמו: קליקס, קפלה, מגנטים וכדו'.
  • לתרגל את כתיבת האותיות או הספרות בעיניים עצומות
  • "לכתוב" על גב הילד והוא צריך לנחש את האות/ הספרה.במעבר לכתיבה על דף, יש להקפיד על כיווניות נכונה של האותיות והספרות.
    כדאי להשתמש במושגים כמו "קו עומד", "קו שוכב", אלכסון/ מגלשה.

קצב

ככל שאסטרטגיית ההעתקה משתפרת קצב הכתיבה עולה. בתחילה ילדים יעתיקו אות אחת בכל פעם שיביטו על הלוח, לאחר מכן 2 אותיות וכן הלאה. לקראת כיתה ב' מצופה מהילד להעתיק מילה שלמה ברצף. בהמשך יעתיק 2 מילים עד שיגיע ל3-4 מילים ברצף.

  • ללמד את הילד ל"צלם" את המילה. להסתיר לו והוא כותב מהזכרון.
  • שימוש בסטופר/ שעון חול יכול לשפר את הקצב. בתחילה בכתיבת מילים מוכרות ובהמשך בכתיבת קטעים קצרים (כדאי לבחור טקסטים השייכים לתחומי העניין של הילד).

התארגנות בדף

ההתארגנות בדף כוללת שמירה על רווחים הולמים בין מילים ובין אותיות. הקפדה על שוליים ימניים ושמאליים וכתיבה ישרה בשורות המתאימות.

על מנת להטמיע את הכללים להתארגנות נכונה במרחב הדף/ המחברת כדאי למצוא הזדמנויות יומיומיות הדורשות כתיבה כמו: רשימת קניות, מכתב לסבתא/  חבר/ה, ברכה ליום הולדת, כתיבת מתכון וכדו'.

  • ניתן להשתמש במחברת חכמה שמעודדת כתיבה בגודל אחיד ובשורות המתאימות.
  • ניתן להשתמש בשקדי מרק/ בסימון מרקר בין מילה למילה, על מנת להטמיע את הצורך להשאיר רווחים בין מילים.

עצות וטיפים לקשיים בכתיבה ובהבנת הנקרא תוכלו לקרוא גם במאמר של מירה רבצ'ינסקי מאבחנת דידקטית באחיה – יש קושי? יש פיתרון!

פרשת ויגש- חינוך מותאם

 

"ידועים בעיקר סוף דברי רש"י והלקח החשוב הנלמד מהם, כי עוד בטרם הגיע יעקב למצרים דאג שכבר תהיה שם ישיבה ללמוד בה תורה ושתצא ממנה הוראה, כי בכדי שמקום יוכל להתקיים חובה שיוקם על אדני התורה, שלא יהיה רגע אחד בלי קיום ישיבה, ושתהיה הקמת הישיבה בסיס לחיי המקום.

ויש לתמוה בזה כמה תמיהות:

א. מה מועילה שליחת יהודה לפני כולם להקמת הישיבה, וכי הקמת הישיבה היא בניית בית המדרש והכנת הספסלים או קניית הספרים וכדו' שלזה מספיק אדם אחד, הלא הקמת ישיבה היא בעצם הלימוד במקום, ומה יועיל לזה יהודה לבדו שילך וילמד שם במקום, וכי ללימוד יחיד ישיבה יקרֵא?

ב. גם ביאור התרגום אינו מובן, מה היה צריך לשלוח את יהודה "לפנות לו מקום ולהורות היאך יתיישב בה", וכי יוסף ופקידיו תושבי המקום לא יספיקו לזה? וכי יוסף לא דאג להכנת המקום עבור אביו ומשפחתו עוד קודם לכן?

והנראה בזה, שבוודאי כל מקום מגורים חדש עליו להיות מושתת על ישיבה ממנה תצא תורה והוראה, אולם הדבר הבסיסי  והראשוני ביותר הנצרך לפתיחת ישיבה הוא לתכנן את הקמתה כדי לייסד את רוחה ע"פ רוח המקום ותנאי הסביבה. אינה דומה ישיבת "כנסת ישראל" שהוקמה בסלבודקא שבאירופה, לסניפה החדש שהוקם אח"כ בחברון שבארץ ישראל, או לאחר מכן כשעברה לירושלים עיה"ק, (מסופר בשם הסבא מסלבודקא שאמר שבסלבודקא נקט בשבט חובלים ובא"י נקט במקל נועם). ישיבה היא אמנם חממה המנותקת מהסביבה, אבל רוחה והאווירה שבה חייבות להיות מותאמות לסביבה בה היא נמצאת. לכל מקום יש את ההתמודדויות שלו עבורם באה להועיל הישיבה, ועבורם תצא ההוראה מן הישיבה.

אם כן שני הפירושים שהביא רש"י – פירוש התרגום ופירוש המדרש – אחד הם:

יעקב אבינו שלח את יהודה לפניו ללמוד את רוח המקום בגושן, לראות באיזה אופן יש להתיישב בה, באיזה כלים יש להתמודד עם היצר הרע המיוחד למקום זה, מהם ההתמודדויות המיוחדות למקום זה, וכך יוכל לתכנן להם את בית התלמוד אותו יקימו לפי רוח המקום מיד עם הגיעם להתיישב בו, שממנו תצא הוראה למקום, כזו שתתאים לרוח המקום ולהתמודדויות המיוחדות למקום.

וממנו נלמד: לא מספיק לחנך ולהורות כמו שחינכו במקומות אחרים או בזמנים אחרים, את היסודות יש ליטול כמובן מן הזקנים, אולם יש להיות ערניים תמיד להתאים את החינוך לרוח המקום והזמן, להתמודדויות המיוחדות למקום ולזמן בו אנו עומדים, וכמובן גם לחניך הספציפי אותו אנו באים לחנך, להתמודדויות המיוחדות לו.

בברכת הצלחה בעמלנו
רפאל משה אלאלוף
ראש מוסדות "תורת חיים"
מכינה לישיבה קטנה| ישיבה קטנה "מנחת יהודה" לקידום והעצמת תלמידים יראי שמים
toratchaimbb@gmail.com | 052-7665977

 

שינוי שמות קבצים

• נסמן את הקבצים הרצויים (על פי תאריך צילום…) או את כל הקבצים באמצעות לחיצה על Ctrl + A במקלדת.

• כעת נלחץ על מקש F 2

• נקליד את השם המבוקש אל השורה תחת הקובץ הראשון, ואז 'אנטר'.

• שמם של כל הקבצים השתנה לשם שבחרתם, כאשר לכל אחד מהם מוצמד מספר סידורי לזיהוי.

בהצלחה,
ברוך רובין
Baruch.bin@gmail.com

חינוך בפרשה – ויגש- תפנים! כמים הפנים לפנים!

ממשיך הצדיק "עצמתי עיני, עמלתי לסלק תחושות הכעס. נסיתי לחשוב על מצבם העגום של השודדים. דמיינתי את עברם, ודאי סבלו מילדות עשוקה, אולי יתומים היו, נכשלו בחיים המתורבתים ונאלצו לצאת היערה, הרחק מעיני הבריות. חייהם תלויים להם מנגד, חומקים מהשלטונות, ואין להן הנאה ממשית מהשלל שצוברים. הרגשתי שכעסי חולף – עד התמלאתי חמלה ורחמנות על המסכנים הללו! הצעקות "תברחו מכאן" קטעו את מחשבותי. עליכם להבין, ממשיך הצדיק, כעס השודד עלי – עורר את כעסי עליו. וכאשר התחלתי לחמול עליו, נכמרו אף רחמיו עלינו, עד שהורה לנו לנוס, ואת נפשנו נתן לנו לשלל.".

אחי יוסף נמצאים, בפתח פרשתנו, במשבר מאיים. מתחילה בא עליהם ה'אדון המצרי' בעלילה. מרגלים, הכסף הטמון בשקיהם, מציאת הגביע, החקירות להם ולמולדתיהם, שאלות אודות אביהם הזקן, מה עושים? איך יוצאים מן הסבך שהולך ומחמיר? אין שפה משותפת, אין תקשורת, הכל מסתבך ומחריף. בדומה להם, גם אנו מוצאים את עצמנו במצבי סבך. קיימות דילמות חינוכיות יומיומיות עם רגעי תסכול וקשיי תקשורת מול ה'דור החדש'. מתחת לפני השטח חשים לעיתים מאבקי כוחות סמויים בין הבוגרים לבין הצעירים, יד מי יגבר, מי ינצח. וכי ניצחון והתנצחות המטרה? לאן זה יוביל? כיצד 'נפענח צפונות'?

ויגש אליו יהודה. הנה דברי ה'אור החיים' הק' המאירים והמחכימים. "יתבאר על דרך אומרו – כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים – כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם (משלי כז), לזה נתחכם יהודה להטות לב יוסף אליו, לרחמים. והקריב (יהודה) דעתו ורצונו אליו (אל יוסף), לאהבו ולחבבו, כדי שתתקרב דעתו של יוסף אליו, לקבל דבריו ופיוסיו". יהודה ואחיו יודעים שהצדק עמם! כנים הם, לא מרגלים היו ולא גונבי כסף ושודדי גביע. אך, אין יהודה עומד על קוצו של 'צדק'. הוא חותר לפתרון המשבר. הוא מקרב דעתו אל יוסף, רוכן לעברו, לאהבו ולחבבו. אהבה זו עוררה והביאה הכרזת 'אני יוסף'. האוה"ח ממשיך שזה קשה ולא טבעי לצדיק להתקרב למצריים, "אך לפי שעה הוצרך להפוך המוטבע בנפשו, להגישו בלבבו, ולהושיבו בתוואני דליביה".

סיפר לי מלמד: במשך תקופה סבלתי קושי של ממש עם תלמיד פלוני. התחצף, התמרד, הפך את הכיתה לשדה קרב. הוריו רמזו כלפי באיומים. קיבלתי עצת ידיד. ישבתי עם עצמי וחשבתי עליו. להתבונן בו, לחושב על מעלותיו, על תחביביו, על משפחתו. "משום מה" התחלתי להכיל אותו, וההצלחה האירה לנו!

בשעת משבר מרגישים 'את עצמנו'. הבה ננסה להרגיש את הזולת,  נרד לעברו – כדי להעלותו ולהעלותנו! קרב נפשך למתקשה. אולי תגלה שאתה המתקשה! לא בחיל ולא בכוח – אלא בהבנה ובאהבה.

בהצלחה בעבודת הקודש!

יחיאל מיכל מונדרוביץ'

123ymm@gmail.com

גרפומטוריקה

 

התפקוד הגרפו-מוטורי משתנה בהתאם לדרישות הסביבה מהילד ולכן הביטוי לקושי יופיע אחרת במסגרת הגן ובביה"ס.
בגן: קושי בשרטוט צורות, קושי בצביעה, קושי באחיזה תפקודית, הימנעות מהשתתפות במטלות גרפו מוטוריות, איכות קו נמוכה (קו רועד או חלש) ועוד.
בבית הספר: קושי בהעתקה מהלוח, כתיבה בקצב אטי, כתב בלתי קריא, כאבי שרירים בזמן הכתיבה וכן וויסות לחץ מוגבר על כלי הכתיבה.

בואו נתרגל את זה!

יש לשים לב לאיכות שרטוט הצורות של הילד. עד גיל 5 וחצי אמור הילד לדעת לצייר קו אנכי, קו אופקי, עיגול, אלכסונים, איקס, פלוס ומשולש. אם הילד מתקשה בתחום זה, הציור החופשי הוא הזדמנות נהדרת לעבוד על כך באמצעות פעילות משמעותית לילד.

 

ציור חופשי

• חשוב מאוד לאפשר לילדים להתנסות בציור חופשי באמצעות מגוון של כלי כתיבה וצבעים. מומלץ לעודד את הילד לצבוע את הציור

ציור מודרך
ההורה/מורה מצייר ציור פשוט בהדרגה והילד מעתיק.

לצאת לטיול
משחק לחיפוש חפץ בסביבה הקרובה לפי הגדרה של צורה בסיסית (עיגול,ריבוע, משולש וציור בהתאם על הדף)
 
ציור דמות
ציור על מראה גדולה כאשר הילד עומד מול המראה, או עמידה מול המראה ואח"כ ציור על דף

ציור חוויה
לחשוב על חוויה מהגן ולצייר אותה.

צביעה

יש להקפיד שהדף מונח ישר והילד צובע ללא הטיית הגו או סיבוב הדף.

ציור פשוט
אצל ילדים הנמנעים מצביעה או חווים קושי, כדאי להתחיל בצביעת ציור פשוט הכולל פריט אחד עם שטח לא גדול ומסגרת עבה על מנת לעודד חווית הצלחה ושביעות רצון מהתוצרים.

שמירת  תחום
הילד יכול לצייר לעצמו מסגרת עבה סביב לציור, ניתן ליצור מסגרת מפלסטלינה. נוריד בהדרגה את עובי המסגרת.

צביעה רציפה
שימו לב לכך שהילד צובע בצביעה רציפה מבלי לחזור שוב ושוב על אותו מקום ע"מ שלא ייווצר חור. אפשר לצבוע שטח עם טוש קסם ולאחר מכן לצבוע עם הטוש הלבן- במטרה
להעלים את הצבע שמתחת.

צביעה מעגלית
סביב גיל 5 – ניתן לצבוע שטחים מעוגלים וקטנים, ולצפות לתנועת צביעה מעגלית באצבעות

דיוק מוטורי

מסגרת
מעבר על מסגרת הציור לפני שצובעים תמונה.

מבוכים
תרגול של מבוכים וקווקווים או חיבור נקודות

קו מתאר
ציור על קווי המתאר של ציור מודפס מצידו האחורי של הדף. ניתן גם להעתיק על גבי דף שמודבק לחלון,  הנחת שקף על דף עם תמונה ומעבר עם טושי ארטליין.

שבלול
ציור שבלולים כאשר התנועה מגיעה בעיקר מהאצבעות. (מתאים לגילאי 5+)

שבלונות
העתקת צורות מדויקת באמצעות שבלונות.

וויסות לחץ

וויסות לחץ תקין הוא היכולת לצבוע ולכתוב ברמת לחץ סבירה על כלי הכתיבה כך שהילד לא מתעייף ולא משקיע מאמץ מיותר.

עיפרון חודים
כתיבה עם עיפרון חודים (שפיצים) מסייעת מאוד לשמירה על כתיבה בוויסות תקין, כיוון שהילד מקבל פידבק (שבירת החוד) בכל פעם שמפעיל לחץ מוגבר. שימוש בעיפרון חודים מומלץ לרוב מכיתה
ב' ומעלה.

לא משאירים סימן
כתיבה או ציור באמצעות עיפרון על דף שתחתיו מונח דף סול. אם הילד יראה שדף הסול מחורר או חרוט, יבין שלחץ חזק מדי. יש להסביר לילד שאנחנו לא רוצים לראות סימנים וכך תעלה
המודעות לכתיבה בוויסות לחץ תקין.

חזק,בינוני וחלש… 
צביעת ציור עם עפרונות צבעוניים, כאשר כל פעם צובעים חלק אחר בציור ברמת לחץ אחרת:חלש, בינוני וחזק. בצבעי עיפרון ההבדל מורגש ונראה לעין.

אפשר למחוק?
מחלקים דף לשלושה חלקים וצובעים עם עיפרון כל חלק: חזק, בינוני, חלש. אח"כ מנסים למחוק "ודנים למה יותר קל למחוק את החלש ויותר קשה את החזק ואיך זה משליך על הכתיבה בכיתה.

 

חינוך בפרשה – מקץ-חנוכה-הנוי והנצח

הדרך היהודית היא לא 'להיראות', ולא להבליט רמה כלכלית. אמונים אנו על 'הצנע לכת'. כאשר בני יעקב ירדו מצרימה הזהירם אביהם על הצניעות. עה"פ וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים מביא רש"י "שצוה להם אביהם שלא יתראו כולם בפתח אחד, אלא יכנס כל אחד בפתחו, כדי שלא תשלוט בהם עין הרע, שכולם נאים וכולם גיבורים". גויי הארצות מבליטים כוחם וחיצוניותם, ואילו בישראל 'אין לך יפה מן הצניעות'. רכוש, חכמה, גבורה ויופי לא נועדו לניקור עיניים, ולקבוע באמצעותם מעמד, קנאה או תחרות.

עם זאת, בחפצי שמים מתפארים בפומבי טוב חלקנו ונועם גורלנו. את מנורת החנוכה ההדורה מעמידים לראווה לעיני באי רשות הרבים, לריבוי פרסום הנס. הפ' זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ מלמד להדר את ה' וּלְהַנְאוֹתוֹ במצוות. "התנאה לפניו בְּמִצְוֹת, עשֵה לפניו סוכה נאה ולולב נאה ושופר נאה…". לפניו דייקא, לא למעננו!

מחד, אוהבים פשטות בכדי לא לבלוט, ומאידך, מעודדים 'הידור מצוה'. בעיצוב הבית האישי שלנו ננהג בצניעות. בגדים נקיים אך מאופקים. אך בחפצי שמיא יגבהּ לִבֵּנוּ, בתי כנסת נבנים גבוה מכל בתי העיר. כלי כסף לכבוד שבת ומועד. הצהרה יש כאן! כאשר אנו מפארים חפצי שמים, ברוחב יד ובעושר מוחצן, מעצימים את ערכם האמתי והנצחי, לעומת כל חפצי עולם הזה שחולפים להם, ואינם מלווים את האדם…

ואם את 'כלי המצוה' מפארים, את אופן קיום המצוה על אחת כמה וכמה. כל סדר יומנו בשבוע של חנוכה נע סביב זמן הדלקת נר חנוכה. בימים אלה יש ביממה 'חצי שעה' מקודש, ויתר ½23 השעות טְפֵלוֹת לו. כך בכל ימות השנה, הלו"ז היהודי סב סביב זמני התפילה המשתנים, שעות קביעותנו לתורה ועסק המצוות, עליהם נסוב ציר חיינו. תחילה יוצקים ביממה את החשוב, ובחללים שנותרו יש זמן לחיי שעה.

הג"ר חיים עוזר זצ"ל נקלע בימי החנוכה לקראקא, הידועה ברבניה וחסידיה. לפנות ערב נזקק לשרותיו של חייט מקומי. בהגיעו, ביקש החייט כי ימתין, מפני שעליו להדליק נר חנוכה. חשב הרב כי 'תיכף' יסיים החייט וישוב למלאכתו. והנה, החייט פושט את סרבל אומנותו ולובש חליפה נאה ומגבעת, נוטל ידיו בסילודין, תוך שמחליק בלחלוחית שבאצבעותיו את זקנו ופאותיו. ניצב מול הנרות בדחילו ורחימו, הנר והלב מתאחדים באור יקרות. רק בתום 'מעמד' ממושך ולוהט, שב אל 'עולם העשייה'. קרא הגאון בהתרגשות 'עתה ידעתי סוד איכותם של יהודי קראקא!'. צניעות בעניינינו הפרטיים. מוחצנות במצוות!

ומה יקר לנו יותר מילדינו? אין לקמוץ בכל הנוגע להתפתחותם הלימודית והחינוכית, ש'אין עניות במקום עשירות'. 'הסתפקות במועט' נאמר בגשמיות בלבד. את שרשרת הדורות נטווה בחוטי זהב טהור. ננחיל לבנינו האמונה בה', כי מידו הכל, ומידו נותנים לו. לכבודו מפזרים הון, מתוך שמחה. ימי חנוכה מחזקים את נר מצוה ותורה אור, לסלק את חשכת הדעת, ובלבול 'סדרי העדיפויות' בחיים. יהי אור!

בהצלחה בעבודת הקודש!

יחיאל מיכל מונדרוביץ'

123ymm@gmail.com

חיפוש והחלפה מתקדמים-2

הגדרת הבעיה:
אם נהפוך סוגר ימני לשמאלי, לא נוכל להפוך אח"כ את השמאלי לימני, כי כולם יהיו שמאליים….
הפתרון- החלפת תוים:
נלחץ על Ctrl+ H כדי לפתוח את חלון החלפת התווים


דוגמא מס' 2- החלפת הסוגריים
נעזר במילת עזר (שלא קיימת במסמך), נחליף את הסוגר הראשון במילת העזר (הלא קיימת), את הסוגר השני בראשון, ואת מילת העזר בסוגר השני.

מורכב? הבה ונדגים……

בזמנו אמר הח"ח )החפץ חיים( שבעוד 50 שנה……

1.

נחליף את ')' ב@#@ ונקבל:

בזמנו אמר הח"ח@#@החפץ חיים( שבעוד 50 שנה…….

2.

נחליף סוגריים פותח '(' בסוגריים סוגר ')' ונקבל:

בזמנו אמר הח"ח@#@החפץ חיים) שבעוד 50 שנה…….

3.

כעת נחליף @#@ בסוגר פותח '(' ונקבל תוצאה מושלמת:

בזמנו אמר הח"ח (החפץ חיים) שבעוד 50 שנה…….

בהצלחה,
ברוך רובין
Baruch.bin@gmail.com

מניפולציות תוך ידניות

תפקודי ידיים מתפתחים באופן טבעי עם העלייה בגיל ובעקבות התנסות במגוון פעילויות של מוטוריקה עדינה כגון: לישה, השחלה, ציור וצביעה. תפקודי ידיים בשלים מאפשרים לילד תפקוד תקין בתפעול חפצים (שימוש במפתח, תפעול מספריים, שליטה בכלי כתיבה ועוד) ומקנות לו את הבסיס המוטורי לפיתוח מיומנויות ידיים מורכבות יותר כגון כתיבה.

פעולות יומיומיות רבות נעשות באמצעות כוח האחיזה של כפות הידיים והאצבעות, ולכן יש חשיבות גבוהה בביצוע תרגילים לצורך חיזוקן. קשיים בתפקודי הידיים יכולים להתבטא בחולשה בשרירי האצבעות וכף היד המשליכים על אחיזת עפרון שאינה בשלה, גזירה לא מדויקת, איכות קו נמוכה בכתיבה ועוד.

במאמר הקודם עסקנו בחיזוק כף היד והאצבעות, ובמאמר זה נעסוק במניפולציות תוך ידניות על מנת להגיע לתפקודי ידיים בשלים, יש חשיבות לשני המרכיבים: אנו זקוקים לכוח מספק מחד ולעדינות בתפקוד האצבעות מאידך. שילוב של שני המרכיבים מאפשר תפקוד יעיל ולא מאמץ.

בואו נתרגל את זה!

בעת ביצוע הפעילויות חשוב לעודד את הילד לעבודה של קצה האגודל עם קצה האצבע (אצבע המורה) לצורך ביסוס "אחיזת פינצטה" יעילה שהיא הבסיס לאחיזת כלי כתיבה באופן תפקודי.

 

חרוזים
– השחלת חרוזים בגדלים שונים (בהתאם לגיל הילד, ככל שהילד צעיר יותר החרוזים יהיו גדולים יותר) . ניתן לדרג את רמת הקושי בכך שעוברים מהשחלה על מנקה מקטרות להשחלה על שרוך ולבסוף השחלה על חוט ניילון. החל מגיל 4, ניתן לבצע איסוף של 3-5 חרוזים בכף היד והשחלה של חרוז בודד אחד בכל פעם מבלי להפיל את החרוזים שבתוך כף היד
– מציאת חרוזים קטנים / פטריות שהוחבאו מראש בחול או בקערה מלאה בגרגירי אורז / בטרהפלסט

חול
משחק בחול: פיזור חול /נצנצים בעבודות יצירה תוך 2 שימוש באצבע, אמה ואגודל בלבד פינצטה העברה של חרוזים / חלקים קטנים / דגני בוקר מקערה אחת לאחרת, תוך שימוש בפינצטה. ניתן לפזר
את החלקים עם הפינטצה על גבי ציור/ מילה כתובה

אצבעות
בקצה האצבע: הפרדה של עטרות נייר (מנג'טים) או 4 כוסות חד פעמיות תוך שימוש בקצה האצבעות.

מטבעות
הכנסה של מטבעות לקופת צדקה. מומלץ להכניס לכף היד 3 מטבעות ולהכניס בכל פעם מטבע אחת לתוך הקופה בעזרת אצבע ואגודל, זאת מבלי להפיל את שאר המטבעות שבתוך כף היד

אטבים
ניתן לאפשר לילד לסייע בתליית הכביסה או לחילופין להציע לו להצמיד את האטבים סביב קופסה או פיסת קרטון תוך הקפדה על שימוש בכריות האצבעות (אגודל ואצבע)

מדבקות
הדבקה של מדבקות על קו או על גבי ציור פשוט. ניתן לדרג את המטלה ולעבור ממדבקות גדולות לקטנות ואף לחצות את המדבקות לחצי/

גולות
דחיפת גולות לשער באמצעות כל אצבע בנפרד  כשכף היד מונחת על השולחן.