חסיד מתייצב בפני רבו הגה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע ואומר, "רבינו! זכיתי שתורתי קבע ומלאכתי ארעי. עיני טובה וידי פתוחה לצדקה וחסד. ליבי ער וחם בתפילה. מהדר אני בגינוני טוהר ומקפיד על קלה כחמורה. עתה בהגיעי לשנתי החמישים, 'נפשי בשאלתי', אני רוצה לזכות לראות את פני אליהו הנביא. אני חש עצמי ראוי לכך!".
הרבי הופתע בשומעו בקשה יוצאת-דופן זו, אך התייחס ברצינות. לאחר מחשבה הגיב "חג הפסח קרב ובא. המוכן אתה לוותר על שמחת יו"ט בחיק משפחתך בשביל כך?". החסיד השיב בחיוב! הרבי ממשיך "סע לכפר פלוני, בַּקֵּשׁ מאיש פלוני להתארח בביתו בימי החג הראשונים, כי שם, בבית זה, יופיע אליהו הנביא!". החסיד שמע ואין קץ לאושרו! מיהר ושיגר אגרת לביתו, בה מתנצל על שייעדר מהבית בחג, ומסביר כי לפניו 'הזדמנות של פעם בחיים'.
בהגיעו ליעד ראה עליבות ועניות, ילדים לבושים בדלות ובית מתפורר. הבין כי בעל-הבית הינו צדיק נסתר, שהרי אליהו הנביא יתגלה בחלקו! שאל בזהירות האם באפשרותם לארחו 'לכבוד יום-טוב' ומיד נענה במאור פנים "אצלנו 'כל דכפין ייתי ויפסח' אינה מליצה!". בימים הספורים שנותרו עד החג פיזר החסיד מהונו והעניק לבעה"ב ביד רחבה כ'השתתפות' בהוצאות יו"ט. הוא מימן לבני המשפחה כולם הלבשה חדשה. מצרכי מזון נקנו כיד המלך. האורח טרח וקנה לבית כסאות חדשים, כלי בית, מפות ווילונות. הוא הביא נגר לתיקון קורות ורעפי הגג הדולף, ושיפוץ דלתות וארונות הבית. 'פנים חדשות' באו לבית. הכל צבוע מחדש, בוהק ומאיר. מאופסן בשפע מצרכי החג.
ליל התקדש חג. כולם לבושים בהדר וחן. הבית מואר בזוהר חגיגי. השולחן ערוך 'בכל מכל כל'. בעה"ב עומד לפתוח את 'ליל הסדר'. האורח מרוגש בכל רמ"ח ושס"ה. מצפה הוא לגילוי אליהו. מבעוד יום הירבה בטבילות היטהרות, סיים ספר התהלים וקרא פסוקי 'קרבן פסח'. בטוח הוא כי כעת, בקידוש וברכת 'שהחיינו' יזכה למימוש תאוות נפשו. אך כלום לא קרה. קִוָּה האיש, תיכף, תיכף… עיניו מרצדות אבל לא רואות דבר. מצה, מרור, כורך, אפיקומן… במזיגת 'כוס של אליהו' ופתיחת דלת הבית לאמירת 'שפוך חמתך' היה בטוח שהנה, עכשיו… אך לא כלום! הלל נרצה… בתום 'הסדר' קרא 'שיר השירים' בדביקות הנפש, שהרי אלו הן רגעים מסוגלים, אך עד מהרה חטפתו שינה.
בבוקר קם החסיד, מאוכזב, אך הבין כי ב'ליל הסדר' השני, כנהוג בחו"ל, יזכה למילוי משאלתו. המתח חזר על עצמו בכל שלבי הלילה המקודש, אך שוב, אחרי אמירת 'שיר השירים' שקע בתרדמתו, ולא זכה לראות פני אליהו.
בחול-המועד יצא תיכף לברדיטשוב. רבו הק' קיבלו במאור פנים "ברוך הבא! אשריך שזכית!" החסיד תמה! הרי לא ראה את אליהו. אמר לו 'סנגורן של ישראל': "אתה זכית להציל משפחה יהודית מחרפת רעב, ומעשות חגם – חול. לאחר שיצאת פנתה הבת הקטנה לאביה ושאלה 'אבא'לה, האם גם בשנה הבאה יבוא אלינו אליהו הנביא?'. אתה היית 'אליהו הנביא' שלהם! אילו היית מביט בְּמַרְאָה היית רואה את פניך, פני אליהו הנביא! בכל הדורות מתגלה אליהו הנביא להושיע את ישראל ברגעים של צר ומצוק. השנה, אתה הופעת בביתם כדוגמת אליהו הנביא עצמו!".
ב'שבת הגדול' חותמים ההפטרה בנבואת מלאכי "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא". נתבונן כיצד יכולים אנחנו להיות 'אליהו הנביא'. מי יכולים לחזק – במעשה טוב, בסיוע ממוני או גופני? איזו נפש שוקקה נרווה במילה טובה ודברי עידוד ונוחם? איזו חשכה נאיר, אילו נשמות שחוחות נזקוף ונעמיד בקרן אורה? נבשר צדק ליחיד ולרבים!
שליחותו של אליהו היא וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם. היאך ננצל את 'זמן חרותנו' בשאיפה למילוי נבואה זו? נקדיש זמן לקראת החג ובימי חוה"מ לִפְנוֹת ולהתקשר לתלמידינו ולהוריהם, לאחל בברכת החג, להתעניין בשלומם, ובעיקר – להחמיא ולחזק. נושיט יד אוהבת לזקוק לעזרה, עזרה פיזית כמו גם עזרה רגשית.
הבה נהיה 'אליהו הנביא' גם בתוך בתינו. בפיוט המושר עליו במוצ"ש אומרים אִישׁ מוּסָרָיו הִקְשִׁיבוּ כְּמֵהִים – גם כשמוטל עלינו להוכיח, נעשה זאת בנועם ובהשכל, שיהיו כמהים וצמאים לשמוע דברינו. תַּצְלִיחֵנוּ עַל יָדו בַּתּורָה…
ברכות עד בלי די!
123ymm@gmail.com להארות והזמנות יחיאל מיכל מונדרוביץ'