רבינו החפץ חיים הוזמן ל’אסיפת גבירים’ למען בניית בית חולים יהודי בעיר. עשיר מופלג הכריז על תרומה גדולה למימון ‘עשר מיטות’. האחר תרם ‘שמונה מיטות’. עוד ועוד תרמו, כפי מִסַּת ידם. בחורי ישיבה בעיר שמעו שגדול ישראל הגיע לעירם ובאו לקבל פניו. הרב שמח עמהם, ונכנסו לשיחה תורנית. חלק מהעשירים נעלבו מכך שהרב מתפנה לבחורים – ‘על חשבון’ הגבירים. שאל אחד בטרוניה “וכי כמה מיטות תרמו בחורים אלה?” הצדיק השיב “הם תרמו חמישים מיטות!” והסביר “אשריכם, גבירים נכבדים, על תרומתכם בעין יפה למען החולים, אך דעו, כי בחורי ישיבה – בזכות התורה בה עמלים – מונעים שלא יחלו כלל מעיקרא, בשווה ערך לחמישים מיטות אשפוז!
לחפץ חיים היה ברור כי בכוח לומדי תורה לצמצם עומסים בבית החולים. ומה שיטתו לצמצום עומסים בבתי דין? יתרו חותן משה רואה תור ארוך שניצב על משה לדון דיני תורה, והוא יושב ודן מבוקר ועד ערב. יתרו מייעצו: עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי, אִיעָצְךָ וִיהִי אֱלֹקִים עִמָּךְ, הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹקִים… וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת. יתרו מוסיף עוד: וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן. רב יוסף מפרש הדברים (ב”מ ל’ ע”ב) וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם זה בית חייהם (פירש”י לימוד אומנות), אֶת הַדֶּרֶךְ זו גמילות חסדים, יֵלְכוּ זה ביקור חולים, בָהּ זו קבורה, וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה זה הדין, אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן זו לפנים משורת הדין. מהרש”א: מדובר כלפי בעלי-הדין, שהם ינהגו לפנים משורת הדין.
הסביר החפץ חיים: בכדי לפתור את העומס הנוצר סביב משה רבינו, ריבוי דיני תורה ותביעות הדדיות, הציע יתרו עצה פשוטה: תשקיעו בחינוך למידות טובות, תלמדו על גמילות חסדים, דאגה לזולת ורגישות הדדית, וערכי מהות של ‘לפנים משורת הדין’ וותרנות. כאשר היהודים יפעלו בצורה מהוגנת זו, תפחת ממילא העומס על מערכת הדין!
מנהל ת”ת כינס את הצוות החינוכי לדון על רמת אלימות שעלתה לאחרונה בקרב התלמידים. “אני מבקש תכנית עבודה שתביא שינוי”, דרש המנהל מהצוות. מונו שני מחנכים בכירים, שכל אחד מהם יכין ‘תכנית’. כחלוף שבוע התכנסו שוב, ובידי שני המחנכים קלסרים ערוכים. הראשון הציג תוכנית ‘מיגור האלימות’: יקימו ‘ועדה אחראית’ שתעניש על מעשי אלימות. הרמת יד בפעם ראשונה – התראה אצל המנהל, פעם שנייה – פנייה להורים, בשלישית – השעיה ליום, ברביעית – השעיה לשלשה ימים, בחמישית – השעיה לשבוע, בשישית – הרחקה מלימודי אחה”צ לחודש, בשביעית – – -, וכתוספת: כל תלמיד יצויד בפנקס אישי מיוחד, בו יירשמו מעשיו האלימים, ובאיזה ‘פעם’ הוא אוחז, ולכמה ימים הוא מרוחק…. מחנכים רבים הנהנו שאכן התכנית מרשימה ותביא תועלת. המחנך השני הציג אף הוא את תוכניתו. בפנים מסבירות הציע שבכל כיתה ילמדו וידברו על מידות טובות, ישמעו על מעלת האיפוק, יערכו מצבע ‘עזרה לזולת’, יקיימו ‘סימולציות’ חברתיות על ויתור, שליטה בכעסים, ילדים יציירו כרזות על מידות והליכות ויתלו בכיתות… יעודדו בפרסים תלמידים משתפרים, כיתה שמוכיחה סובלנות – תצא לפארק…
ומי לדעתכם צודק? ‘ועדה אחראית’ תמגר אלימות ע”י אלימות, השעיות וענישה כוחנית, אך לא בכך פותרים בעיה. רק בגישה חיובית מעלימים בעיה לעוקרה מן השורש. הרי אחריותנו החינוכית היא לאורך טווח, לשינוי ‘מבפנים’.
עיקר החינוך להליכות נועם ומידות מתוקנות נקבע בנפש התלמידים ע”י שיגרת החיים בצל הוריהם ומוריהם, ב’דוגמא אישית’, שהרי ‘לא המדרש העיקר אלא המעשה’. תלמידים רואים את רגישות רבם מול תלמיד מוחלש, מבחינים בהתנהגותו ברגע של ‘קושי בתקשורת’ בינו לבין המנהל או ‘תחרות’ מול מלמד אחר. ילדים רואים ומפנימים. ענוותנותו של הלל הזקן היא שהשפיעה על תלמידיו ‘בית הלל’ להיות ‘נוחין ועלובין’, (שלכן נקבעה הלכה כמותם – עירובין י”ג). אופי הרב משפיע על תלמידיו! עובדה: תלמידי ‘מורה קשוח’ (או בכינויו ‘בעל משמעת’) יותר אלימים.
ירושלים נחרבה כי העמידו דבריהם על ‘דין תורה’, ולא השכילו לנהוג ‘לפנים משורת הדין’. נלמד ונלמד כי ויתור איננה חולשה, ה’נעלבין ואינם עולבים’ – הם הם אהוביו של מקום. ה’רך כקנה’ שורד. עיצוב דור העתיד מסור בידינו, המחנכים. נשקיע בתיקון המידות, בחיזוק ‘עין טובה’, נרגיל פינו במילות עידוד – שהוא בגמטרי’ חינוך!
בהצלחה בעבודת הקודש!
123ymm@gmail.com להארות והזמנות
יחיאל מיכל מונדרוביץ’
