העולם אומר ‘סוף טוב – הכל טוב’. אך בפועל לא תמיד זוכים לראות בסוף הטוב של אירועים עצובים וקשים. למרות זאת מאמינים ש’הכל טוב’. יצאנו כעת מימי הפורים, קראנו במגילה על מקרים מטלטלים ומלחיצים שבסופם התחברו ל’סוף טוב’ מושלם! כשמש היוצאת מאחורי עננים שחורים, כך נתגלתה יד ה’ והיתה לה’ המלוכה. נזכור דרשת הקדמונים “הקורא את המגילה למפרע” המאמין רק מהסוף להתחלה, כשמבינים ‘מה היה פה’ – “לא יצא”! יש להאמין תמיד. לפעמים זוכים לראות את ה’בסוף’, אך יש ו’התוכנית האלוקית’ נפלאת מעיננו.
גאון מופלג ואף גביר גדול היה הג”ר בעריש מייזליש רבה של וורשא. בביתו החזיק ישיבה – על חשבונו – ובה מסר שיעורים עמוקים לתופסי תורה. פקידיו ועובדיו ניהלו את עסקיו המסועפים ברחבי היבשת. זכה הרב בס”ד ל’שני שולחנות’ ושמו נישא לתהילה. בימים ההם, הצאר הרוסי יצא במכרז וחיפש אספקת קורות עץ לבניית ארמון חדש. מדובר בעסקת ענק. הרב מייזליש נגש למכרז, והצאר שהכיר ביושרו ובחר בו. הרב עשוי להרויח הון רב ורווח משמעותי. הוא לקח הלוואה גדולה מבנק צרפתי, קנה עצי יער, העסיק פועלים לכריתתם, רכש אוניות תובלה שיושיטו את הקורות על הנהרות עד ליעדם. ‘וַעֲבֻדָּה רַבָּה’ שמתן שכרה בצידה, בעין יפה. עבודה של כשנה תמימה.
ויהי היום, במשרדי הרב מתקבלת ידיעה נוראה: בגלל גושי קרח בנהר, שלש האוניות טעונות עצים טבעו במצולות. פירוש הדבר, העסקה ירדה לטמיון. הרב לא יוכל לספק עצים במועד שנקבע, הצאר לא ישלם את הכסף המסוכם, וממילא אין לרב איך לשלם חובותיו לבנק הצרפתי ולפועליו. הרב נקרה לפשיטת רגל. מי יבשר לו בשורת איוב זו?
תלמיד פיקח קיבל על עצמו את המשימה. בתום השיעור העיוני שרתה רוח טובה על הרב. פנה התלמיד וביקש שיחת התייעצות. פתח ושאל “המשנה מלמדת ‘חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה’. לא נאמר שיש לברך על שתיהן, הטובה והרעה, אלא ‘כשם’, באותה הרגשה. רבינו! איך עושים זאת?” הרב השיבו “המאמין שהכל לטובה מאת ה’ מברך אף הרעה בכוונת הלב!”. התלמיד ממשיך “וכיצד שמחים על דבר רע, ומברכים על מעשים רעים וקשים?” הסביר הרב שאין רעה יוצאת מלפני המקום ב”ה. הכל טובות! יש להאמין ‘אפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה’ שהכל חסדים, וכך אפשר לברך בטוב-לבב ‘ברוך ‘דיין האמת’ כשם שמברך בשמחה ‘ברוך הטוב והמטיב’.
התלמיד מתעקש. “אכן, מברכים על הרעה, אך ממש ‘כשם שמברך על הטובה’? בחודש שעבר ראיתי את הרב רוקד בנשואי נכדו. פניו אורו בהודיה לה’ על טובתו. האם כך יש לברך גם על הרעה?” הרב מהרהר ומשיב: “לכאורה זו דרישת המשנה, להתבונן בחסדי ה’ עד שיברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, בשיר וריקוד!”. המתין התלמיד ברגע של דומיה, פנה לרבו ואמר “רבי, תתחיל לרקוד!” ובישר לו על האסון הנורא שפקד את עסקיו. הרב מייזליש קרס תחתיו והתעלף! כשקץ אמר בקול רועד “קל לדבר על אמונה, אך כשזה מגיע ‘למעשה’ זה בכלל לא פשוט’.
לא-עלינו, אחינו בני ישראל חווים אסונות נוראים, יתמות ושכול, ימי שמחה והוד (דוגמת ל”ג בעומר וזמן מתן תורתנו) הופכים לאבל ויגון. אבות נפטרים ב’ערב חתונה’ ואימהות צעירות המותירות יתומים רכים. חשוב מאוד להטעין נפש תלמידינו במטעני אמונה ודעת, עוד בטרם יבואו ימי הרעה ל”ע [שבהם מוסתרת בוודאי טוב וחסד]. מלמדים אמונה!
אהרן הכהן משכל בפרשתנו את שני בניו. ביום שמחת ליבם! יום שנטל עשר עטרות, הכהנים התקדשו ונכנסו לעבודה. יום ‘חתונה’. וַיִּדֹּם אַהֲרֹן. מקבל דין שמים. עצם העובדה ש’נתייחד עמו הדיבור’ מעידה כי אין בלב אהרן צער ועצב, שהרי אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה. דרש הגה”ק רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצה: לא נאמר ‘וישתוק אהרן’ אלא וידום. שתיקה היא חיצונית, דממה היא פנימית. לא שתק בלבד, אלא ‘דמם’ כאבן בתוך ליבו. מובאת גירסא קדומה של תרגום “וַיִּדֹּם אַהֲרֹן – וְשַׁבָּח אַהֲרֹן” הוא שיבח את הקב”ה בשמחה מתוך אמונה תמימה!
גם פרשת פרה מלמדת כי אנחנו ‘לא מבינים’. טבע הצעירים לרצות להבין הכל. נסביר להם שאף שלמה החכם מכל אדם, מכריז על פרה אדומה אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי. החכמה האמיתית היא להודות ‘וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי’!
רבש”ע! אל תביאנו לידי ניסיון, אך טוב וחסד ירדפוני כל הימים במאור פניו של השי”ת, בנגלה ובשמחה.
בהצלחה בעבודת הקודש!
123ymm@gmail.com להארות והזמנות יחיאל מיכל מונדרוביץ’
