גרפומטוריקה

 

התפקוד הגרפו-מוטורי משתנה בהתאם לדרישות הסביבה מהילד ולכן הביטוי לקושי יופיע אחרת במסגרת הגן ובביה"ס.
בגן: קושי בשרטוט צורות, קושי בצביעה, קושי באחיזה תפקודית, הימנעות מהשתתפות במטלות גרפו מוטוריות, איכות קו נמוכה (קו רועד או חלש) ועוד.
בבית הספר: קושי בהעתקה מהלוח, כתיבה בקצב אטי, כתב בלתי קריא, כאבי שרירים בזמן הכתיבה וכן וויסות לחץ מוגבר על כלי הכתיבה.

בואו נתרגל את זה!

יש לשים לב לאיכות שרטוט הצורות של הילד. עד גיל 5 וחצי אמור הילד לדעת לצייר קו אנכי, קו אופקי, עיגול, אלכסונים, איקס, פלוס ומשולש. אם הילד מתקשה בתחום זה, הציור החופשי הוא הזדמנות נהדרת לעבוד על כך באמצעות פעילות משמעותית לילד.

 

ציור חופשי

• חשוב מאוד לאפשר לילדים להתנסות בציור חופשי באמצעות מגוון של כלי כתיבה וצבעים. מומלץ לעודד את הילד לצבוע את הציור

ציור מודרך
ההורה/מורה מצייר ציור פשוט בהדרגה והילד מעתיק.

לצאת לטיול
משחק לחיפוש חפץ בסביבה הקרובה לפי הגדרה של צורה בסיסית (עיגול,ריבוע, משולש וציור בהתאם על הדף)
 
ציור דמות
ציור על מראה גדולה כאשר הילד עומד מול המראה, או עמידה מול המראה ואח"כ ציור על דף

ציור חוויה
לחשוב על חוויה מהגן ולצייר אותה.

צביעה

יש להקפיד שהדף מונח ישר והילד צובע ללא הטיית הגו או סיבוב הדף.

ציור פשוט
אצל ילדים הנמנעים מצביעה או חווים קושי, כדאי להתחיל בצביעת ציור פשוט הכולל פריט אחד עם שטח לא גדול ומסגרת עבה על מנת לעודד חווית הצלחה ושביעות רצון מהתוצרים.

שמירת  תחום
הילד יכול לצייר לעצמו מסגרת עבה סביב לציור, ניתן ליצור מסגרת מפלסטלינה. נוריד בהדרגה את עובי המסגרת.

צביעה רציפה
שימו לב לכך שהילד צובע בצביעה רציפה מבלי לחזור שוב ושוב על אותו מקום ע"מ שלא ייווצר חור. אפשר לצבוע שטח עם טוש קסם ולאחר מכן לצבוע עם הטוש הלבן- במטרה
להעלים את הצבע שמתחת.

צביעה מעגלית
סביב גיל 5 – ניתן לצבוע שטחים מעוגלים וקטנים, ולצפות לתנועת צביעה מעגלית באצבעות

דיוק מוטורי

מסגרת
מעבר על מסגרת הציור לפני שצובעים תמונה.

מבוכים
תרגול של מבוכים וקווקווים או חיבור נקודות

קו מתאר
ציור על קווי המתאר של ציור מודפס מצידו האחורי של הדף. ניתן גם להעתיק על גבי דף שמודבק לחלון,  הנחת שקף על דף עם תמונה ומעבר עם טושי ארטליין.

שבלול
ציור שבלולים כאשר התנועה מגיעה בעיקר מהאצבעות. (מתאים לגילאי 5+)

שבלונות
העתקת צורות מדויקת באמצעות שבלונות.

וויסות לחץ

וויסות לחץ תקין הוא היכולת לצבוע ולכתוב ברמת לחץ סבירה על כלי הכתיבה כך שהילד לא מתעייף ולא משקיע מאמץ מיותר.

עיפרון חודים
כתיבה עם עיפרון חודים (שפיצים) מסייעת מאוד לשמירה על כתיבה בוויסות תקין, כיוון שהילד מקבל פידבק (שבירת החוד) בכל פעם שמפעיל לחץ מוגבר. שימוש בעיפרון חודים מומלץ לרוב מכיתה
ב' ומעלה.

לא משאירים סימן
כתיבה או ציור באמצעות עיפרון על דף שתחתיו מונח דף סול. אם הילד יראה שדף הסול מחורר או חרוט, יבין שלחץ חזק מדי. יש להסביר לילד שאנחנו לא רוצים לראות סימנים וכך תעלה
המודעות לכתיבה בוויסות לחץ תקין.

חזק,בינוני וחלש… 
צביעת ציור עם עפרונות צבעוניים, כאשר כל פעם צובעים חלק אחר בציור ברמת לחץ אחרת:חלש, בינוני וחזק. בצבעי עיפרון ההבדל מורגש ונראה לעין.

אפשר למחוק?
מחלקים דף לשלושה חלקים וצובעים עם עיפרון כל חלק: חזק, בינוני, חלש. אח"כ מנסים למחוק "ודנים למה יותר קל למחוק את החלש ויותר קשה את החזק ואיך זה משליך על הכתיבה בכיתה.

 

חינוך בפרשה – מקץ-חנוכה-הנוי והנצח

הדרך היהודית היא לא 'להיראות', ולא להבליט רמה כלכלית. אמונים אנו על 'הצנע לכת'. כאשר בני יעקב ירדו מצרימה הזהירם אביהם על הצניעות. עה"פ וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים מביא רש"י "שצוה להם אביהם שלא יתראו כולם בפתח אחד, אלא יכנס כל אחד בפתחו, כדי שלא תשלוט בהם עין הרע, שכולם נאים וכולם גיבורים". גויי הארצות מבליטים כוחם וחיצוניותם, ואילו בישראל 'אין לך יפה מן הצניעות'. רכוש, חכמה, גבורה ויופי לא נועדו לניקור עיניים, ולקבוע באמצעותם מעמד, קנאה או תחרות.

עם זאת, בחפצי שמים מתפארים בפומבי טוב חלקנו ונועם גורלנו. את מנורת החנוכה ההדורה מעמידים לראווה לעיני באי רשות הרבים, לריבוי פרסום הנס. הפ' זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ מלמד להדר את ה' וּלְהַנְאוֹתוֹ במצוות. "התנאה לפניו בְּמִצְוֹת, עשֵה לפניו סוכה נאה ולולב נאה ושופר נאה…". לפניו דייקא, לא למעננו!

מחד, אוהבים פשטות בכדי לא לבלוט, ומאידך, מעודדים 'הידור מצוה'. בעיצוב הבית האישי שלנו ננהג בצניעות. בגדים נקיים אך מאופקים. אך בחפצי שמיא יגבהּ לִבֵּנוּ, בתי כנסת נבנים גבוה מכל בתי העיר. כלי כסף לכבוד שבת ומועד. הצהרה יש כאן! כאשר אנו מפארים חפצי שמים, ברוחב יד ובעושר מוחצן, מעצימים את ערכם האמתי והנצחי, לעומת כל חפצי עולם הזה שחולפים להם, ואינם מלווים את האדם…

ואם את 'כלי המצוה' מפארים, את אופן קיום המצוה על אחת כמה וכמה. כל סדר יומנו בשבוע של חנוכה נע סביב זמן הדלקת נר חנוכה. בימים אלה יש ביממה 'חצי שעה' מקודש, ויתר ½23 השעות טְפֵלוֹת לו. כך בכל ימות השנה, הלו"ז היהודי סב סביב זמני התפילה המשתנים, שעות קביעותנו לתורה ועסק המצוות, עליהם נסוב ציר חיינו. תחילה יוצקים ביממה את החשוב, ובחללים שנותרו יש זמן לחיי שעה.

הג"ר חיים עוזר זצ"ל נקלע בימי החנוכה לקראקא, הידועה ברבניה וחסידיה. לפנות ערב נזקק לשרותיו של חייט מקומי. בהגיעו, ביקש החייט כי ימתין, מפני שעליו להדליק נר חנוכה. חשב הרב כי 'תיכף' יסיים החייט וישוב למלאכתו. והנה, החייט פושט את סרבל אומנותו ולובש חליפה נאה ומגבעת, נוטל ידיו בסילודין, תוך שמחליק בלחלוחית שבאצבעותיו את זקנו ופאותיו. ניצב מול הנרות בדחילו ורחימו, הנר והלב מתאחדים באור יקרות. רק בתום 'מעמד' ממושך ולוהט, שב אל 'עולם העשייה'. קרא הגאון בהתרגשות 'עתה ידעתי סוד איכותם של יהודי קראקא!'. צניעות בעניינינו הפרטיים. מוחצנות במצוות!

ומה יקר לנו יותר מילדינו? אין לקמוץ בכל הנוגע להתפתחותם הלימודית והחינוכית, ש'אין עניות במקום עשירות'. 'הסתפקות במועט' נאמר בגשמיות בלבד. את שרשרת הדורות נטווה בחוטי זהב טהור. ננחיל לבנינו האמונה בה', כי מידו הכל, ומידו נותנים לו. לכבודו מפזרים הון, מתוך שמחה. ימי חנוכה מחזקים את נר מצוה ותורה אור, לסלק את חשכת הדעת, ובלבול 'סדרי העדיפויות' בחיים. יהי אור!

בהצלחה בעבודת הקודש!

יחיאל מיכל מונדרוביץ'

123ymm@gmail.com

חיפוש והחלפה מתקדמים-2

הגדרת הבעיה:
אם נהפוך סוגר ימני לשמאלי, לא נוכל להפוך אח"כ את השמאלי לימני, כי כולם יהיו שמאליים….
הפתרון- החלפת תוים:
נלחץ על Ctrl+ H כדי לפתוח את חלון החלפת התווים


דוגמא מס' 2- החלפת הסוגריים
נעזר במילת עזר (שלא קיימת במסמך), נחליף את הסוגר הראשון במילת העזר (הלא קיימת), את הסוגר השני בראשון, ואת מילת העזר בסוגר השני.

מורכב? הבה ונדגים……

בזמנו אמר הח"ח )החפץ חיים( שבעוד 50 שנה……

1.

נחליף את ')' ב@#@ ונקבל:

בזמנו אמר הח"ח@#@החפץ חיים( שבעוד 50 שנה…….

2.

נחליף סוגריים פותח '(' בסוגריים סוגר ')' ונקבל:

בזמנו אמר הח"ח@#@החפץ חיים) שבעוד 50 שנה…….

3.

כעת נחליף @#@ בסוגר פותח '(' ונקבל תוצאה מושלמת:

בזמנו אמר הח"ח (החפץ חיים) שבעוד 50 שנה…….

בהצלחה,
ברוך רובין
Baruch.bin@gmail.com

מניפולציות תוך ידניות

תפקודי ידיים מתפתחים באופן טבעי עם העלייה בגיל ובעקבות התנסות במגוון פעילויות של מוטוריקה עדינה כגון: לישה, השחלה, ציור וצביעה. תפקודי ידיים בשלים מאפשרים לילד תפקוד תקין בתפעול חפצים (שימוש במפתח, תפעול מספריים, שליטה בכלי כתיבה ועוד) ומקנות לו את הבסיס המוטורי לפיתוח מיומנויות ידיים מורכבות יותר כגון כתיבה.

פעולות יומיומיות רבות נעשות באמצעות כוח האחיזה של כפות הידיים והאצבעות, ולכן יש חשיבות גבוהה בביצוע תרגילים לצורך חיזוקן. קשיים בתפקודי הידיים יכולים להתבטא בחולשה בשרירי האצבעות וכף היד המשליכים על אחיזת עפרון שאינה בשלה, גזירה לא מדויקת, איכות קו נמוכה בכתיבה ועוד.

במאמר הקודם עסקנו בחיזוק כף היד והאצבעות, ובמאמר זה נעסוק במניפולציות תוך ידניות על מנת להגיע לתפקודי ידיים בשלים, יש חשיבות לשני המרכיבים: אנו זקוקים לכוח מספק מחד ולעדינות בתפקוד האצבעות מאידך. שילוב של שני המרכיבים מאפשר תפקוד יעיל ולא מאמץ.

בואו נתרגל את זה!

בעת ביצוע הפעילויות חשוב לעודד את הילד לעבודה של קצה האגודל עם קצה האצבע (אצבע המורה) לצורך ביסוס "אחיזת פינצטה" יעילה שהיא הבסיס לאחיזת כלי כתיבה באופן תפקודי.

 

חרוזים
– השחלת חרוזים בגדלים שונים (בהתאם לגיל הילד, ככל שהילד צעיר יותר החרוזים יהיו גדולים יותר) . ניתן לדרג את רמת הקושי בכך שעוברים מהשחלה על מנקה מקטרות להשחלה על שרוך ולבסוף השחלה על חוט ניילון. החל מגיל 4, ניתן לבצע איסוף של 3-5 חרוזים בכף היד והשחלה של חרוז בודד אחד בכל פעם מבלי להפיל את החרוזים שבתוך כף היד
– מציאת חרוזים קטנים / פטריות שהוחבאו מראש בחול או בקערה מלאה בגרגירי אורז / בטרהפלסט

חול
משחק בחול: פיזור חול /נצנצים בעבודות יצירה תוך 2 שימוש באצבע, אמה ואגודל בלבד פינצטה העברה של חרוזים / חלקים קטנים / דגני בוקר מקערה אחת לאחרת, תוך שימוש בפינצטה. ניתן לפזר
את החלקים עם הפינטצה על גבי ציור/ מילה כתובה

אצבעות
בקצה האצבע: הפרדה של עטרות נייר (מנג'טים) או 4 כוסות חד פעמיות תוך שימוש בקצה האצבעות.

מטבעות
הכנסה של מטבעות לקופת צדקה. מומלץ להכניס לכף היד 3 מטבעות ולהכניס בכל פעם מטבע אחת לתוך הקופה בעזרת אצבע ואגודל, זאת מבלי להפיל את שאר המטבעות שבתוך כף היד

אטבים
ניתן לאפשר לילד לסייע בתליית הכביסה או לחילופין להציע לו להצמיד את האטבים סביב קופסה או פיסת קרטון תוך הקפדה על שימוש בכריות האצבעות (אגודל ואצבע)

מדבקות
הדבקה של מדבקות על קו או על גבי ציור פשוט. ניתן לדרג את המטלה ולעבור ממדבקות גדולות לקטנות ואף לחצות את המדבקות לחצי/

גולות
דחיפת גולות לשער באמצעות כל אצבע בנפרד  כשכף היד מונחת על השולחן.

פרשת מקץ- עמל והתחדשות עצמית

בשמותיהם של בניו מרמז יוסף הצדיק על קורותיו. בשמו של מנשה רומז על שהשכיח ממנו השי"ת את צרותיו ואת זיכרון בית אביו, ובשמו של אפרים מרמז על שגדל והתגדל בתוך ארץ סבלותיו. (ע"פ המבואר בתרגום יונתן) ויש לתמוה על זה. הא ניחא מה שקרא לאפרים על שם הטובה שגמלהו השי"ת שזכה לגדול למרות שנמצא בגלותו. אבל מה שקרא לבנו מנשה על שם שהשכיח ממנו השי"ת את זיכרון בית אביו זה אינו מובן, מה ראה לציין שם בנו על צרה גדולה שכזו, ששכח את בית אביו. הן אמנם "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה", אולם לתן שם בנו על שם הרעה זה לא מצאנו.

וביותר קשה לפי המבואר במדרש (ב"ר ע"ט ה' וכעי"ז פ"ו ה'): "ויבא יעקב שלם, וכו', רבי יוחנן אמר שלם בתלמודו, אבל יוסף שכח, שנאמר 'כי נשני אלוהים את כל עמלי', ולהלן הוא אומר (משלי ט"ז כ"ו): 'נפש עמל עמלה לו'". מה ראה לציין שם בנו ע"ש שכחת התורה שהיא האסון הגדול ביותר שקרהו.
ובאמת שזה גופא אינו מובן, כיצד יתכן לומר ששכח בית אביו או ששכח תלמודו, הלא מצינו (בסוטה דף לו:) שנראתה לו דמות דיוקנו של אביו. וכן מצינו (ב"ר צ"ד ג') ששלח לאביו עגלות לרמוז לו שלא שכח מה שלמד עמו פרשת עגלה ערופה בעת שנפרדו.

יוסף הצדיק הצליח בתוך ארץ הטומאה לגדל את שני בניו בקדושה וטהרה, עד שהגיעו לדרגה כזו שהיו בעצמם חלק מהשבטים, כמו שאמר יעקב אבינו לפני מותו "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי" (מ"ח ה'), ועליהם אמר "בך יברך ישראל לאמר ישימך אלהים כאפרים וכמנשה" (מ"ח כ'). וזה דבר פלא כיצד עלה בידו בתוך שיא הטומאה להביא לשיא הקדושה.

ונראה שאת המתכון המיוחד לחינוך בניו באופן כה נעלה בא יוסף לרמז בשמותיהם של בניו, (שכידוע השמות מרמזים על מהות האדם).

החתם סופר (בחידושיו עמ"ס שבת דף כא. ד"ה ובזה אמרתי) מבאר שיוסף הצדיק רצה לציין בשמותיהם של בניו, שמצד אחד שכח תורת אביו שלמדו כל מה שלמד בבית שם ועבר (כנזכר בשבוע שעבר), והפסיד הגירסא דינקותא שזו פסידא דלא הדר, אך מאידך הרוויח בזה שלמד התורה מחדש דווקא בתוך מצרים, שהיא תורה שבאה לו מתוך עמל ויגיעה, "בארץ עניי", ולא כתורת בית אביו שלמד שם מתוך הרחבה.

ונראה לבאר, שאין הכוונה שבזמן הצרות שכח תלמודו, ורק לאחר מכן שוב למד תורתו מחדש. שהרי זיכרון דמות דיוקנו של אביו היה בתוך תקופת צרותיו. אלא הכוונה שבתוך תקופת הצרות עצמה, הסבל שעבר השכיח ממנו את תורת בית אביו, ובתוך תקופה זו גופא נולדה אצלו תורה חדשה. הא כיצד?

כדי לעמוד איתן מול גלי הניסיונות והסבל, ולשמור על התורה שלמד, אין די בכך שיזכור מה שלמד וקיבל מאביו, אלא יש לעמול עמל עצמי על התורה שלמד כדי שתהפוך לתורת עצמו, לעצם מעצמיו ובשר מבשרו, שתהיה קניין עצמי שלו ולא רק מתנה שקבל מאביו. לכן יחד עם הניסיונות והצרות קבל יוסף מתנה גדולה, שהעמל הגדול לשמור על התורה, הביאו לדרגה חדשה באותה תורה שלמד, שתורת אביו הפכה להיות תורת עצמו, שכבר אינו "כלי שני", אלא הוא עצמו "כלי ראשון". א"כ אותו עמל נורא שעמל בכל שנות הקושי לשמר תורת אביו, הוא שיצר אצלו "תורה חדשה" שהיא תורת עצמו, ואז בעת שעלה לגדולה והשתכחו ממנו צרותיו, התגלתה במלוא הדרה המתנה הנפלאה של שכחת בית אביו, שכביכול נשתכחה ממנו התורה שקבל במתנה מאביו, והתורה שבידו תורה חדשה היא, תורת עצמו שקנאה בזכות עמלו הרב. (יסוד זה מבואר בגמ' בע"ז דף יט. "בתחילה נקראת על שמו של הקב"ה ולבסוף נקראת על שמו שנאמר בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה", ופי' רש"י: "נקראת על שמו. של [אותו] תלמיד שטרח בה כדכתיב ובתורתו דמשמע של כל אדם").

ובזה השתבח יוסף הצדיק בהולדת בנו הבכור, שהתורה הפכה להיות אצלו "כלי ראשון", כמו אצל יעקב אבינו ממש, וממילא בכחה לבשל עד כדי שבנו שיקבל ממנו את התורה יהיה "כלי שני" כשאר בניו של יעקב אבינו, ולא רק "כלי שלישי".

אמנם עדיין לא היה די לו ליוסף בזה, גם לאחר שנושע מצרותיו ועלה לגדולה, היה עליו להמשיך לשמר חוּמה של האש הגדולה לה זכה, שימשיך ה"כלי ראשון" להתבשל, וזה ע"י שהקפיד ליצור אצלו התחדשות תמידית בלימודו, לא להסתפק במה שכבר קנה לעצמו, אלא להוסיף כל יום התחדשות ועמל בקנין של עומק נוסף באותה תורה. (זה רמז יוסף לאביו כששלח לו את העגלות, לא ח"ו שעדיין עומד הוא באותה סוגיא בה עסקו, אלא שנשמר אצלו אותו חום של לימוד התורה, ועדיין ה"כלי ראשון" על אותה האש הגדולה שהצית תחתיו אביו בלמדו אותו, ע"י שהוסיף הוא לעצמו בתמידות עצים למדורה והגדילה).

את אותו קניין של התחדשות תמידית בתורה ציין יוסף בהולדת בנו אפרים, "כי הפרני אלהים", מלשון פרי, שזכיתי לעשות פרות כמותי ממש, בזכות שהייתי בעצמי פַּרֶה ומַפְרֶה בלימודי מתוך התחדשות תמידית.

יסוד זה מבואר בגמ' (תענית ה:-ו.): "כי הוו מיפטרי מהדדי (ר' נחמן מר' יצחק) א"ל ליברכן מר, אמר ליה אמשול לך משל, למה"ד לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועיף וצמא, ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצילו נאה ואמת המים עוברת תחתיו, אכל מפרותיו ושתה ממימיו וישב בצלו, וכשביקש לילך אמר אילן אילן במה אברכך, אם אומר לך שיהיו פרותיך מתוקין הרי פרותיך מתוקין, שיהא צלך נאה הרי צלך נאה, שתהא אמת המים עוברת תחתיך הרי אמת המים עוברת תחתיך, אלא יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך. אף אתה במה אברכך, אם בתורה הרי תורה, אם בעושר הרי עושר, אם בבנים הרי בנים, אלא יהי רצון שיהיו צאצאי מעיך כמותך".

ויש לתמוה הן במשל והן בנמשל, מדוע אינו יכול לברך את האילן שיהיו פרותיו יותר מתוקים ומרובים, שיהא צלו גדול ורחב יותר, ושירבו מימיו. וכן מדוע אינו יכול לברך את ר' נחמן שיגדל יותר בתורה, שיהיה יותר עשיר, ושיהיו לו יותר בנים.

ויש לבאר שריבוי הקיים בכמות אינו נחשב כ"כ ברכה, אלא רק תוספת איכות נחשבת ברכה, לכן ברכו "שיהיו צאצאי מעיך כמותך", שזה שייך רק ע"י שיזכה לב' התנאים שהוזכרו, שיקנה קניין עצמי בתורתו ע"י עמל ויגיעה, ושיתחדש כל הזמן בלימודו, ואז ממילא יזכה שיהיו צאצאיו כמותו ממש, כפי שזכו מנשה ואפרים להיות שבטים בעצמם כיוסף אביהם ממש.

מכאן אנו למדים שאם חפצים אנו לצמצם השפעתה של ירידת הדורות, ולשמור שיהיו צאצאינו כמותנו, עלינו להקפיד בעצמנו על אותם שני יסודות עליהם השתית יוסף הצדיק את חינוך בניו:
א. לשמור על הקניינים שקבלנו מבית אבא, אך לא כמעשה קוף בעלמא אלא מתוך קניין ועמל עצמי.
ב. להתחדש בכל יום תמיד בתוספת עמל ויגיעה, ולא "לעמוד על המקום".

 

בברכת הצלחה בעמלנו
רפאל משה אלאלוף
ראש מוסדות "תורת חיים"
מכינה לישיבה קטנה| ישיבה קטנה "מנחת יהודה" לקידום והעצמת תלמידים יראי שמים
toratchaimbb@gmail.com | 052-7665977

 

חיפוש והחלפה מתקדמים-1

הגדרת הבעיה:
אם נהפוך סוגר ימני לשמאלי, לא נוכל להפוך אח"כ את השמאלי לימני, כי כולם יהיו שמאליים….
הפתרון- החלפת תוים:
נלחץ על Ctrl+ H כדי לפתוח את חלון החלפת התווים

דוגמא מס' 1- החלפת הרווחים לפני הפסיקים וכדו'
נבצע פעולת החלפה הכוללת את הרווח בתוכו בתור תו לכל דבר, (נחליף 'רווח + פסיק' ב'פסיק + רווח', והבעיה תיפתר בקלות).

.

בהצלחה,
ברוך רובין
Baruch.bin@gmail.com

חיזוק כף היד והאצבעות

תפקודי ידיים מתפתחים באופן טבעי עם העלייה בגיל ובעקבות התנסות במגוון פעילויות של מוטוריקה עדינה כגון: לישה, השחלה, ציור וצביעה. תפקודי ידיים בשלים מאפשרים לילד תפקוד תקין בתפעול חפצים (שימוש במפתח, תפעול מספריים, שליטה בכלי כתיבה ועוד) ומקנות לו את הבסיס המוטורי לפיתוח מיומנויות ידיים מורכבות יותר כגון כתיבה.

פעולות יומיומיות רבות נעשות באמצעות כוח האחיזה של כפות הידיים והאצבעות, ולכן יש חשיבות גבוהה בביצוע תרגילים לצורך חיזוקן.קשיים בתפקודי הידיים יכולים להתבטא בחולשה בשרירי האצבעות וכף היד המשליכים על אחיזת עפרון שאינה בשלה, גזירה לא מדויקת, איכות קו נמוכה בכתיבה ועוד.

בואו נתרגל את זה!

בעת ביצוע הפעילויות חשוב לעודד את הילד לעבודה של קצה האגודל עם קצה האצבע (אצבע המורה) לצורך ביסוס "אחיזת פינצטה" יעילה שהיא הבסיס לאחיזת כלי כתיבה באופן תפקודי.

 

ברגים
פתיחה סיבובית של ברזים / מכסים מתברגים

כדור עצבים 
להניח מרפק על השולחן. למעוך כדור ספוג גמיש (כדור עצבים) בכף היד עד המקסימום ולשחרר.
לבצע 30 פעמים בכל יד.

משחק בבצק / טרהפלסט
לישה בשתי ידיים ובכף היד, רידוד במערוך, שימוש בקורצנים, גלגול כדור בשתי ידיים, גלגול כדורים קטנים תוך שימוש באצבעות בלבד

נעצים
נעיצת נעצים בכדור קלקר או בלוח שעם. ניתן לשים על הלוח בריסטול ומעליו דף עם ציור, לנעוץ את הנעץ לאורך מסגרת הציור, בסיום, הציור יופיע גם על הבריסטול בצורה מעניינת.

אטבים
סידור אטבים על קופסא. תליית פתקים או בגדי בובה  בעזרת אטבים על חוט שקשור בין שני כסאות.

קטניות
איסוף ומיון סוגי קטניות שונים (שעועית / חומוס / תירס לא מבושלים) עם גומיה קטנה על האצבעות על מנת לחזקן.

גפרורים צבעוניים
לנעוץ בגוש פלסטלינה או בחול קינטי

מכסים
פתיחה וסגירה של מכסה בעזרת יד אחת בלבד

מנקים שולחן
ניקוי שולחן או חלון בעזרת ספריי ניקוי.

מטבעות
איסוף מטבעות מהשולחן והכנסתן לקופסא עם מכסה גומי (כמו טחינה) שיצרו בה חור דק שדורש הפעלת כוח.
– היד פרוסה על השולחן, מתחת לכל אצבע מונח מטבע. הילד צריך לשמור על המטבעות (תוך הפעלת לחץ עליהם) בזמן שהמבוגר מנסה "לגנוב" אותם ממנו, ניתן להתחלף בתפקידים.

משחקי מים
ירייה עם אקדח מים לעבר מטרה מסוימת. שימוש בטפטפת להוצאת טיפה אחת בכל פעם. העברת מים מקערה לקערה באמצעות מזרק.

פלסטלינה
– מריחת פלסטלינה על בריסטול בהתאם לקווים של ציור (רק עם האצבע/ אגודל)
– גלגול של כדורי פלסטלינה בין האצבע לאגודל והשחלה על שיפוד
– ללחוץ את כל האצבעות או אצבע-אצבע לגוש טרפלסט שמונח בתוך כף היד
– לחיצה של כל אצבע בנפרד לתוך גוש פלסטלינה המונח בתוך כף היד
– הטבעה של חותמות / מטבעות/ אצבע-אצבע לתוך משטח פלסטלינה

משחק האצבעות
הילד מפגיש את קצה האגודל עם קצה האצבע, כך שנוצרת צורת טבעת עגולה. המבוגר ינסה לפתוח את הטבעת (יאחז את האצבע והאגודל וינסה לפתוח),
כאשר הילד צריך להצמיד חזק את האצבעות ולהתנגד לפתיחה. לחזור על פעילות זו גם עם האגודל והאמה, והאגודל והקמיצה. ניתן להחזיק בין האצבעות גם מטבע או חתיכת קרטון והמבוגר צריך למשוך החוצה.

 

פרשת וישב- אהבה ורוממות

נראה מדברי הגמ' שהייתה טענה על יעקב אבינו שטעה בהפלותו את יוסף מכל בניו באהבתו אותו אהבה יתירה עליהם.

ואכן יש להבין, מה ראה יעקב אבינו לאהוב את יוסף יותר מכל בניו. ובאמת שהתורה מבארת הטעם "כי בן זקונים הוא לו", ונאמרו בזה ברש"י ובשאר מפרשים ביאורים רבים. אולם עדיין יש מקום להבין מה הייתה סברתו של יעקב אבינו שלא חש לאותה אפליה שגרם בין האחים. מצד הצדק והיושר כיצד יתכן להעדיף בן אחד על שאר אחיו.

ובייחוד שמלשון הפסוק לא נראה שהייתה זו אהבה טבעית שהרגיש בלבו כלפי יוסף יותר מכלפי שאר האחים, אלא שהיתה זו אהבה שיצר בלבו מחמת טעם מסוים "כי בן זקונים הוא לו". ("אהב" משורש "פעל" ולא "נפעל" ממילא).

עוד יש להבין מה הטעם שעשה לו כתונת פסים. כיצד מבטא בזה את אהבתו המיוחדת ליוסף, ומה תועלת הביא לו בזה מלבד הנזק של שנאת האחים.

על הפסוק הקודם "והוא נער" כתב רש"י: "שהיה עושה מעשה נערות, מתקן בשערו וממשמש בעיניו כדי שיהיה נראה יפה". וכן על הפסוק (ל"ט ו') "ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה" כתב רש"י: "כיון שראה עצמו מושל התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו".

נראה מדברי רש"י שהייתה בזה טענה על יוסף שנהג כמנהג נער מנוער בכך שהשקיע השקעה יתירה בחיצוניותו (לפי דרגתו כמובן). וגם בזה יש להתבונן, לשם מה ראה יוסף הצדיק להשתדל כ"כ ביופיו החיצוני.

בחומש "רב פנינים" בפירוש המלוקט מגדולי המפרשים כתב לבאר: "שמעולם לא עלה על דעת יעקב להרחיק מעליו את יתר בניו, וכו', ומה שקירב כ"כ את יוסף הוא מצד הרחמנות, שנשאר בילדותו בלא אם, ונולד לזיקנותו, ואין אדם יודע עתו, ומי יגדלהו ויחנכהו, ולבו חזה עליו ברוח קדשו כי צרות רבות יסובבוהו במשך ימי חייו, וגדולות ונפלאות חזה עליו, ע"כ קרבו אליו ביתר שאת. וגם את בנימין אחיו הקטן ממנו אהב ביותר, רק לא חזה עליו שום השתנות במשך ימי חייו".

מדבריו אתה למד, שאהבת יעקב ליוסף אכן לא היתה אהבה טבעית, שזה היה לו בשווה לכל בניו, אלא אהבה מתוך מטרה לחזקו ולהכינו לחיים ולניסיונות הקשים העתידים לבוא עליו, ומתוך הכרה שאכן כוחות גדולים לו (כדמתרגם: "ארי בר חכים הוא ליה"), וראוי לשומרו מכל נזק רוחני. לכן השקיע בו אהבה וחמימות מיוחדת, שהיא זו שתשמר אותו מכל ניסיון עבירה במשך חייו.

ואכן אהבה זו היא שעמדה לו בעת הניסיון הגדול עם אשת פוטיפר שנזדמנה לו דמות דיוקנו של אביו, שהיה זה מכח אותה אהבה מיוחדת שהרעיף עליו אביו שגם לאחר שנים רבות עוד שמרה עליו שלא יהיה מסוגל לעבור על רצונו ושאיפותיו של אביו גם שלא בפניו בהיותו מרוחק ממנו מאוד.

וכיצד נטע בו יעקב אבינו את אותה אהבה מיוחדת? ע"י התורה שהעביר במיוחד לו את מה שקיבל בישיבת שם ועבר, (כדאיתא במדרש רבה פרשה פ"ד אות ח'). שקשר וחיבור בין שני בנ"א שבא ע"י דברי תורה הוא החיבור החזק ביותר. כדאיתא בגמ' עירובין דף סד. "דאמר מרי בר רב הונא לא יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרו". וזה מה שרמז יוסף לאביו בסוף ימי גלותו כששלח לו את העגלות, להזכיר לו את סוגיית עגלה ערופה בה עסקו בעת פרידתם 22 שנה קודם לכן (כדאיתא במדרש ב"ר צ"ד ג').

בדרך נוספת הכינו אביו לניסיונות חייו, ע"י שעשה לו כתונת פסים. מטרתו הייתה להחדיר בו גדלות ורוממות כדרך המלכים והשרים החשובים, שכשיבוא היצר לפתותו לעבור עבירה ידחהו מעליו מתוך שידע שבמעמדו הרם זה לא מתאים לו לנהוג כך בשפלות.

וזהו הטעם שאף יוסף עצמו סלסל בשערו והקפיד על יפיו, כדי לשמר בלבו את גדלותו ורוממותו גם כשהוא מתרועע עם בני השפחות, שבכל יישמר מלהיגרר ולרדת ממדרגתו.

ובאמת הספורנו מדייק לשון הגמ' שהטענה על יעקב אבינו לא הייתה על עצם ההפליה של יוסף, אלא על שהבליט אותה בכתונת הפסים לעיני האחים. גם הטענה שהייתה על יוסף הייתה בדקות על שלפי דרגתו השקיע בזה יותר מהנצרך (כמבואר בשיעורי מורינו המשגיח הר"ש וולבה זללה"ה), וכן על שעידן עצמו בזמן שאביו שרוי בצער, כמבואר במדרש (מובא ברש"י ל"ט ו').

אכן ידועים – במיוחד לדורנו מרובה הניסיונות – שני דרכים אלו לחינוך הילדים, לשמירתם והגנתם וחיזוק עמידתם בניסיונות:
א. להרבות אהבה וחמימות של תורה בלבם, שמתוך כך לא ירצו ולא יתפתו לעבור על רצון הוריהם ורצון ה' גם שלא בפניהם.
ב. להכיר במעלתם כמה הם "בר חכים", ולהקפיד על חזותם החיצונית שתהיה מכובדת ונאה, כיאה לבני תורה שהם בני מלכים ולגיונו של מלך, שבזה ירגישו שאין זה יאה להם להתלכלך ברבב של רחוב.

ומרומז בתפלה "אהבת אותנו … ורוממתנו", ואז "וקדשתנו במצוותיך וקרבתנו מלכנו לעבודתך".

בברכת הצלחה בעמלנו
רפאל משה אלאלוף
ראש מוסדות "תורת חיים"
מכינה לישיבה קטנה| ישיבה קטנה "מנחת יהודה" לקידום והעצמת תלמידים יראי שמים
toratchaimbb@gmail.com | 052-7665977

 

חינוך בפרשה – וישב – מנהיגות = אחריות

כאשר רבן גמליאל בחר בשנים מתלמידיו 'להושיבם בראש', משמיעם 'כמדומים אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם!' (הוריות י.). המנהיג משועבד לכל הנעשה תחתיו. האחריות מטפסת למעלה.

אחרי מכירת יוסף ערערו השבטים על יהודה, עד שביטלו את מעמדו כמנהיג האחים. על הפסוק וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו מביא רש"י דרשת חז"ל 'למה נסמכה פרשה זו לכאן, והפסיק בפרשתו של יוסף, ללמד שהורידוהו אחיו מגדולתו כשראו בצרת אביהם. אמרו, אתה אמרת למכרו, אילו אמרת להשיבו – היינו שומעים לך!'. ליהודה תכונות מלכותיות, הוא 'מנהיג מלידה'. נתונים אלה אינם זכות, אלא, ובעיקר, חובה. המנהיג נדרש לפעול, ואף לשאת באחריות. מעשיו, כמו הימנעותו, נידונים ונבחנים.

לא תמיד יכול 'מנהיג הכיתה' (הלוא הוא המחנך) לפתור כל בעיות כיתתו, כפי שאין מנהל יכול לפתור כל קשיי המוסד. למרות זאת נדרשים 'לעשות'. ביום פקודה יידרשו לתת דין וחשבון, או אז יתבקשו להוכיח 'מעשים', ולאו דווקא הצלחות.

חשוב לתעד ולרשום את הפעולות שננקטו. לשאת באחריות אין פירושה להיחשב 'שעיר לעזאזל', כלפיו יניפו אצבע מאשימה בכל עת. אין בכך תועלת מעשית. אחריות משמעותה ללמוד ולחקור, להסיק איך למנוע כשל נוסף. נוח וקל למצוא קרבן ציבור, אך חשוב להגיע לתקנת הציבור.

לאחר שיוסף הצדיק נאסר בבית שר הטבחים, מצמיח הקב"ה את ישועתו באמצעות שרי פרעה. בפרשה נאמר אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָטְאוּ מַשְׁקֵה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְהָאֹפֶה לַאֲדֹנֵיהֶם לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם. לא שָׂרִים חטאו אלא משקה ואופה. ואילו בפסוק הבא נאמר וַיִּקְצֹף פַּרְעֹה עַל שְׁנֵי סָרִיסָיו עַל שַׂר הַמַּשְׁקִים וְעַל שַׂר הָאוֹפִים. דרשו רבינו עובדיה ספורנו, וה'כלי יקר', שפרעה נוקט בגישת 'אחריות מיניסטריאלית'! בפועל אמנם חטאו 'המשקה והאופה', משרתים זוטרים שהגישו למלך יין פגום ומאפה לקוי, אך פרעה ביטא קצפו על השרים הממונים, ואותם דן במאסר! השר אחראי על חדלון אנשיו. האחריות עולה מעלה, ועולה ביוקר…

מנהל מכונה 'קברניט', כי קברניט ספינה אינו מְקַדֵם מאומה ב'בלעדיות', המסע מצליח בשיתוף כל חובלי ומלחי ספינתו. מנהל המשתף – מקל מעליו במשא האחריות. אחריות המנהיג כוללת גיוס חברים לדרך ולרעיון, להשמיע ולשמוע, ועמהם ליצור שותפות לנשיאה בעול, כי 'כתפי הרבים' רחבות מ'כתפי היחיד'.

בפרשיות שלפנינו מתגלה שוב יהודה כמנהיג שלוקח אחריות אישית. כאשר נדרשים להוריד את בנימין מצרימה, אינו כראובן אחיו ש'ממשכן' את שני בניו, אלא מביע אחריות אישית 'אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ', ואת חייו בעוה"ז ובעוה"ב תולה מנגד. זאת מנהיגות! על כן, ברדת יעקב מצרימה דרוש מנהיג לבסס 'ישיבה' בגושן. אינו שולח את לוי או את יששכר תלמידי החכמים שבאחים, אלא אֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה! לעמוד בראש – נדרשת מנהיגות, ומנהיגות נבחנת ברגעי התמודדות.

מנהל ירא שמים זוכר כי אינו מנהיג אלא מונהג, הכל מיד השי"ת ואליו נושא עיניו – שיעמוד לימינו.

בהצלחה בעבודת הקודש!

יחיאל מיכל מונדרוביץ'

123ymm@gmail.com

חינוך בפרשה-וישלח-כן! בקודש חזיתיך!

תיבה חינוכית זו, 'לא', אינה ערבה לאוזני הילד. ילד נמשך למותר, לדרור, והנה מציבים בפניו מילה צורמת – 'לא'. הורים חלשים חוששים אף הם ממילה מחייבת זו. פוחדים הם מתגובת הילד, ואף יראים מחובתם לדבוק בהחלטה, לשמור עוצמת ה'לא' ככתבה וכלשונה. הורים שאומרים 'לא', אך לאט לאט נכנעים לילד עד שזה משתנה ל'אולי' ומשם ל'נראה', פוגעים בחינוך בנם. במקום להקנות לו כללי משמעת עצמית, וגבולות 'על הן הן ועל לאו לאו', לימדוהו שהכל גמיש ורעוע. לכן יש לחשוב טוב לפני השימוש ב'לא'. לא להקל בה ראש. לראות מראשית דבר – אחריתו, ורק כאשר ברור שזו ההחלטה – פוסקים 'לא'.

ההצלחה תלויה מה מקדים את השלילה ואת האיסור. אב חכם יודע כי כוח דהיתרא עדיף. הוא מרבה להשיב 'כן' על דברים מותרים, והללו מהווים משען ל'לא' שיאמר במידת הצורך. כשהילד רואה שהוריו מתירים לו את המותר, מרבים למצוא מצבי 'כן', יהיה הוא בשל בנפשו לספוג ולקבל גם את ה'לא' שלהם.

בפרשתנו בא יעקב אבינו עם משפחתו הברוכה לעיר שכם, וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִּיר. חז"ל דרשו שבנה מרחצאות ושווקים, ותיקן מטבע. הבה נלמד ממנו יסוד בחינוך! יעקב מבקש להרחיק את בניו מתרבות הגויים ומכל התעסקות וקירבה מסוכנת עמהם. אך לפני שאוסר על בניו לשחות ולהתענג במרחצי הגויים הפרוצים, לפני שמונע מהם קניה בשווקים המופקרים, לפני ששולל עיסוק במסחר וכלכלה הסוחפים לקלקלה, לפני שפוקד 'לא' – יעקב יוצר מצבי 'כן'. הוא מקים מרחץ נקי ושמור בו 'כן' ירחצו ויטבלו, שווקים מפוקחים וכשרים בהם 'כן' יקנו. מתקן מטבע – המסמל מסחר נקי והגון. לאחר שיש 'היתר' ניתן לאסור. מהקב"ה הוא למד זאת! תחילה אמר לאדם מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל, ורק אז אוסר וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל

כך נהג יעקב אבינו, בשלהי פרשת ויצא, בפרידתו מלבן הארמי. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו (אלו בניו, רש"י) לִקְטוּ אֲבָנִים… וַיַּעֲשׂוּ גָל וַיֹּאכְלוּ שָׁם עַל הַגָּל. אכילה זו של יעקב ובניו, מה עניינה? מה משמיעה התורה בכך? אלא, יעקב ידע שבבוקר ייפרד מלבן מתוך אכילה ושתייה, כמו שנא' בהמשך וַיִּזְבַּח יַעֲקֹב זֶבַח בָּהָר וַיִּקְרָא לְאֶחָיו (חבריו מאנשי לבן, רש"י) לֶאֱכָל לָחֶם וַיֹּאכְלוּ לֶחֶם. ברור ליעקב כי אין לבניו הקדושים והשמורים לסעוד בחברת לבן ואנשיו. אבל ילדיו הרי ירצו ליטול חלק בזבח ולשבוע מטובו. מתוך ראייה חינוכית מקדים יעקב ועורך לבניו סעודה 'משלנו'. אחרי שסעדו לבם, לאחר ה'כן', הוא שולל מהם השתתפות בסעודת הנכרים, כי אין מקומם שם. הבן מקבל מרות כאשר הוא רואה מענה לשאלה 'מה כן?'. הוא חש שכיבדו אותו, התייחסו למשאלותיו, ואין 'לא' נזרק מהפה ללא מחשבה מקדימה. לא תשא 'לא' לשוא!

נדרשת חכמה, אהבה והשקעה. חינוך שונה מאילוף. חינוך אינו בריחה מהרוע, אלא מציאת הטוב. רבינו ה'אמרי אמת' יזם ויסד עיתונות חרדית כדי להתרחק מעיתונות עכורה, הפעיל במסגרות 'אגודתיות' שונות לבוגרים ולנוער, וכך חסם זליגה לארגונים פסולים. נכריז 'כן' בכדי שאף יקבלו 'לא'.

בהצלחה בעבודת הקודש!

יחיאל מיכל מונדרוביץ'

123ymm@gmail.com

פרשת וישלח- סכנת היציאה

 

מורינו המשגיח הר"ש וולבה זללה"ה מבאר שאין מדובר כאן בחסרון של מידת הצניעות, אלא עצם היציאה מתוך הגדר והסביבה הרוחנית הרגילה בה אנו חיים, היא עצמה יש בה סכנה. מרגע שאדם יוצא מהסביבה הרוחנית הרגילה שלו, הוא מיד מסתכן בירידה רוחנית. לכן, אע"פ שיציאתה של לאה הייתה לדבר מצווה, מ"מ עצם היציאה לעולם החיצוני יש בה סכנה, שאצל דינה בתה כבר הייתה הסכנה מוחשית – שגרמה לה לדבר עבירה.

ומה שמצינו בפרשה הקודמת "ויצא יעקב" שיציאתו נדרשת לשבח "פנה הודה וכו'", יש לבאר ע"פ הכתוב בפרשתנו ששלח יעקב לומר לעשיו "עם לבן גרתי" ופי' רש"י בזה שני פירושים: א. שהייתי גֵר אצלו. ב. גרת"י – תרי"ג מצוות שמרתי. ונראה ששני הפירושים משלימים זה לזה, שיעקב אבינו בא ללמדנו סוד כוחו שעמד לו למרות שיצא מסביבתו, ולמרות ששהה 22 שנה בסביבתו של לבן, להמשיך לשמור על תרי"ג מצוות, שזה בזכות שתמיד הרגיש שם כגֵר ולא כתושב (מלשון "יושב"). בכל מקום שהיה, הרגיש עדיין "יושב בישיבה" של שם ועבר, ובעצם לא "יצא" אלא רק היה כגֵר במקום לא לו.

אין לנו מושגים כלל בעוצם גדלותם של אבותינו ואמותינו הקדושים והטהורים, אולם חז"ל מלמדים אותנו שהצצה קלה של לאה אל העולם החיצוני, גרמה לבתה שתצא כבר "לראות בבנות הארץ", להתעניין התעניינות של ממש בעולם החיצוני המופקר, ומכך הגיעה לדבר עבירה. ככל קו עקום שבתחילתו הוא עקום רק במעט וככל שמתרחק הפער גדל, כך עקב ירידת הדורות, מה שהיה סטייה קלה ביותר אצל האם, מתבטא בסטייה גדולה יותר אצל בתה.

ויש להוסיף ולהאיר, שיציאתה של לאה הייתה כמה שנים קודם לידתה של דינה, ואעפ"כ הייתה ממנה השפעה על דינה. הרי לנו שההשפעה מההורים לילדים אינה רק ממה שהילדים רואים, אלא עצם מהות ההורים משפיעה על הילדים, גם ממה שההורים עושים בחדרי חדרים או שנים רבות לפני לידת בניהם.

נמצאנו למדים, כמה סכנה יש אפי' בהצצה בעלמא לעולם החיצוני, אפי' בהתעניינות במה שקורה מחוץ לעולם התורה. ובפרט בימינו שכדי "לצאת" אין צורך לצאת, ודי בלחיצת מקש בתוך הבית בכדי להיות לגמרי בחוץ.

לפעמים נוטים אנו לחשוב שבזמן שאין ילדים בסביבה או מחוץ לבית, לא נורא אם נתעניין קצת ב"חדשות" ממה שקורה "בחוץ", אך כאן למדונו חז"ל שמלבד שזו סכנה לעצמינו בכל "יציאה" שכזו, סכנה גדולה עוד יותר יש מזה לבנינו ש"יציאה" זו שלנו, עלולה להתבטא אצלם ב"יציאה" גדולה וחמורה עוד יותר.

ובמקרים שההכרח גורם צורך להיות במגע עם העולם החיצוני, יש ללמוד מיעקב אבינו לעשות זאת כ"בן ישיבה", שגם כשהוא ב"רחוב" עדיין הוא במהותו "בן ישיבה" – "יושב" הוא בתורה, ורק "גֵר" הוא בכל מקום וענין שמחוץ לעולמה של תורה. כמביט מבפנים על העולם שבחוץ, ולא כיוצא ונמצא בחוץ.

בברכת הצלחה בעמלנו
רפאל משה אלאלוף
ראש מוסדות "תורת חיים"
מכינה לישיבה קטנה| ישיבה קטנה "מנחת יהודה" לקידום והעצמת תלמידים יראי שמים
toratchaimbb@gmail.com | 052-7665977

 

 

החלפת תווים ומילים

• נלחץ על Ctrl+ H כדי לפתוח את חלון החלפת התווים, בשורת ההזנה 'חפש את' נרשום את הטעון תיקון, ומתחת, בשורה 'החלף ב', את הטקסט שברצוננו שיחליף אותם.
• נוכל להחליף אותיות, מילים ומשפטים שלמים.
• נוכל להחליף החלפה בודדת על תוצאת החיפוש הראשונה, או 'החלף הכל' כדי להחיל את השינוי בכל המסמך.

בהצלחה,
ברוך רובין
Baruch.bin@gmail.com

חגורת כתפיים

חולשה בחגורת הכתפיים עשויה להתבטא בגילאים הרכים בקושי לזקוף את הראש, קושי להישען על האמות בשכיבה על הבטן, קושי בזחילה ועוד. בגילאים צעירים תשפיע חולשה בחגורת כתפיים בפעילות הגפה העליונה כולה ועשויה להתבטא, בין היתר, בקושי ביציבות הן בעמידה והן בישיבה, קושי במשחקי כדור, קושי בנשיאת חפצים, קושי בכתיבה ובפעילויות שונות של מוטוריקה עדינה.

בואו נתרגל את זה!

רצוי לשלב את התרגילים במהלך סדר היום של הילד כגון בדרך למקלחת / לארוחת ערב / בזמן משחק / בגן שעשועים ועוד.

 

 


הליכת מריצה

אוחזים בפלג הגוף התחתון של הילד (ירך / ברך / קרסול) והוא מתקדם בעזרת ידיו. יש להקפיד שאין הקשתה של הגב ושכפות הידיים פונות קדימה ולא הצידה. ניתן להוסיף מכשולים בדרך כגון כריות, מזרנים וכו'

משחק גוגו 

ניתן לשחק במנחים שונים: בעמידה על הרצפה או על שרפרף, בעמידת ברכיים, בכריעת ברך, בישיבה ובשכיבה על הבטן. אפשר להתמסר בגוגו כשהידיים בגובה הכתפיים/ מעל הראש. ככל שמרימים יותר גבוה נדרשת יותר עבודה של חגורת הכתפיים.

 

עמידת 6
כשהילד מרים יד אחת למשך 10 שניות ומחליפים בין הידיים. ניתן גם לתת לילד לשמור על המנח תוך כדי קבלת התנגדות קלה (דחיפה) ממבוגר. ההוראה שניתנת: "אני אדחוף אותך, אך אל תיתן לי להפיל אותך" ניתן לשחק כדורגל תוך כדי עמידת 6.

זחילת 6 / כלב
זחילה רגילה או זחילת 4/דב (כפות רגליים וידיים) תוך כדי משחק. אפשר לערוך תחרות או להקשות באמצעות מכשולים או מנהרה

בחבל קפיצה
1.
תחרות משוך בחבל- הילד מושך לכוון אחד והורה לכיוון השני.
2. טיפוס על חבל- הילד שוכב על הבטן וההורה אוחז בחבל מתוח, הילד מטפס על החבל בעזרת ידיו – יד אחרי יד- עד שמגיע לידו של ההורה.

טיפוס קירות
להישען על הידיים ולטפס עם הרגליים על קיר (הבטן כלפי הקיר). כשמגיעים למעלה לספור עד 10 ואז לרדת. לעלות את משך הזמן שנשארים בהדרגה.

דחיפת קירות
לעמוד מול הקיר כאשר הזרועות בגובה הכתפיים והמרפקים ישרים ולדחוף אותו עם כפות הידיים. ניתן לעמוד מול מבוגר ולדחוף את כפות הידיים שלו, במנח דומה לנ"ל.

משחק מסירות
בכדור גדול וכבד לאורך זמן מעל גובה הכתפיים.  מומלץ לשלב גם קליעה לסל.

טיפוס
בגן שעשועים לטפס על מגלשה מלמטה למעלה,טיפוס על סולם, להיתלות על מתח

ציור  
1. לצייר או לקרוא בשכיבה על שטיח כך שהילד נשען על האמות והחזה מורם מהרצפה.
2. לתלות דף על הקיר או על דלת בגובה העיניים והילד מצייר באופן חופשי. ניתן לצייר גם על החרסינות באמבטיה עם קצף גילוח ולנקות עם ספוג.
3. להדביק דף מתחת לפלטת השולחן והילד יצייר כשהוא שוכב על גבו מתחת לשולחן.

הליכת שולחן
יושבים על הרצפה עם השענות לאחור על כפות הידיים. מרימים את הגוף למעלה ומתקדמים כשכפות הידיים והרגליים בלבד נוגעות ברצפה. אפשר לערוך תחרות או להקשות באמצעות מכשולים.

להקפיץ בלון
להקפיץ את הבלון עם הידיים בגובה מעל הראש כך שלא ייפול לרצפה לאורך זמן.

היחידה להתפתחות הילד – בני ברק: בעל התניא 26 אלעד: רבי עקיבא 14 טלפון: 03-6761166#2

חינוך בפרשה-ויצא-באהבתו אותה

מחנך אוהב את תלמידיו, והם – באור חוזר – אוהבים את רבם. כשיש אהבה –  החינוך מועיל, כשיש אהבה לא מתעייפים בקשיי הדרך, מאמינים בתוצאה, ושמחים על כל התקדמות.

יעקב אבינו עובד בית לבן. התורה מלמדת וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים, וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ. המפרשים ביארו בארוכה כי כשאדם שאוהב את עצמו – אין לו סבלנות להמתין והזמן מתארך בעיניו. אך יעקב אהב את רחל, לא את עצמו. הוא רוצה לשאתה – לא להנאתו, אלא כדי להעמיד את עם ישראל. הוא חש כי 'הזמן רץ', ושבע השנים עברו ביעף. יש במפרשים פירוש נוסף. וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב… וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ – את העבודה! היות והוא אהב את העבודה 'הזמן רץ' בעיניו.

שח לי מלמד כי בעבר חש שחיקה ועייפות בעבודתו. נטל עצה, והתחיל בשנה האחרונה ליצור 'דבר חדש'. מדי שבוע הוא מפיק עלון לכלל תלמידי הת"ת. הוא מְרַכֵּז את עשיית הצוות – הנושאים אתו בעול. האחד כותב סיפור שבועי, האחר חידון, וכו'. מדי שבוע הוא 'עסוק' ביצירה. הוא מקבל משובים חיוביים וחש רעננות וחדשנות. ממלמד עייף בעבר הוא נעשה חי, הוא אוהב את העבודה – והזמן רץ! עוד שבוע חלף!

בכדי לאהוב את העבודה, חשוב לעבוד בסביבה תומכת. מול המלמד ניצב מנהל טוב-עין המעודד ומחזק. גישתו של המנהל חשובה ביותר בחיזוק המוטיבציה של העובדים תחתיו. ומי בכלל אמר שהם תחתיו…?

נעביר מחשבה זו גם לעבר צד התלמידים. יש ילדים שעוקבים אחרי מחוג השניות בשעון הקיר הכיתתי, ואינם מבינים למה בשעון הזה 'הכל לאט'. הזמן לא זז. הוא הספיק לחלום, לצייר, להביט מהחלון – ושוב מביט בשעון – והנה עברה רק דקה… הרי מלאכת שמים היא להאהיב את הלימוד בקרב התלמידים! כשילד אוהב את השיעור הוא מתבטא "איך הזמן עבר מהר!". ומתי אוהבים הלימוד? כשמרגישים עשייה, יצירה, כשמקבלים עידוד, כשרואים הצלחה. לא ישיבה קפואה והקשבה דוממת, אלא תחושת שותפות!

יעקב עבד בכדי לשאת את רחל. ומתוך שֶׁאָהֲבָהּ אהב גם את העבודה שעבד בעבורה. מסופר כי הגה"ק מצאנז קלויזנבורג פנה בשאלה למלמד חשוב "אדריכל זקוק לחוש הדמיון מפותח בכדי להצליח ביצירתו. מהנדס צריך בפנימיותו לאהוב חשבון. מה התכונה הפנימית הנדרשת להצלחת מלמד תשב"ר?". הצדיק שאל ואף השיב "אהבת ישראל! כשהרב  אוהב כל אחד ואחד, בכל מצב ומצב, יצליח בעבודת הקודש".

יעקב אבינו, רועה נאמן, אהב כל גדי וכבש. הוא הבחין וזיהה את השונה – מתוך אהבתו אליהם. אינו מדבר עם לָבָן הארמי על "צאן מוכתם" באופן מכליל, אלא מפרט: נקוד, טלוא, ברוד, עקוד, חום. יעקב גם מסכים לקבל את כל 'צֹאן לָבָן הַנּוֹתָרֹת', ופירש"י "הרעועות שבהן החולות והעקרות שאינן אלא שיריים, אותן מסר לו". וּמֵאֵלּוּ התעשר! מלמד אוהב אינו נרתע מ'הכיתה הקשה', הוא יודע ששם טמון האוצר!

בהצלחה בעבודת הקודש!

יחיאל מיכל מונדרוביץ'

123ymm@gmail.com

עדכון אוטומטי של תאריך ושעה במסמך

  • כדי להוסיף תאריך ו/או שעה, נקיש על 'הוספה', ולאחר מכן על 'תאריך ושעה' בצד שמאל.
  • במסך שיפתח נבחר את הפורמט שברצוננו להכניס לטקסט. ניתן לבחור גם תאריכים עבריים וגם לועזיים,
    אפשר לבחור שעות, תאריכים וימים בשבוע, ואפשר להציג אותם בכל השפות הקיימות במחשב, כך שיהפכו להיות חלק מהמסמך.
  • בנוסף, נוכל לסמן את הריבוע המופיע לצד הכיתוב "עדכן אוטומטית" ומעתה התאריך והשעה יעודכנו על ידי וורד בכל פתיחה של המסמך עם התאריך הנכון לאותו יום.

בהצלחה,
ברוך רובין
Baruch.bin@gmail.com

פרשת ויצא- שלב ועוד שלב

אלא למדו מכאן בעלי המוסר את הדרך לעבודת השי"ת, שכל עליה ברוחניות בסולם העולה השמימה, יש לעלות בהדרגה שליבה אחר שליבה ולא בבת אחת. ויתירה מזו, כשם שהתינוקות עולים מדרגה מדרגה באיטיות, מניחים שתי רגליהם על כל מדרגה ורק אז מתקדמים ועולים למדרגה הבאה, ולאחר שגדלים עולים מדרגות מהר יותר, רגל אחת לכל מדרגה, כך גם ברוחניות ככל שנהיה מיומן יותר בעלייתו, נהיה גם זריז יותר, ופחות זקוק להתעכב בכל שלב עד המעבר לשלב הבא.

ונראה להוסיף על זה, שהרי יעקב אבינו ראה גם מלאכים היורדים בסולם,

ומדוע הוצרכו המלאכים לירד בסולם ולא בכנפיהם, מדוע גם בירידה יש צורך לירד בשלבים?

אלא יש ללמוד מכך, שלא רק העליה וההתקדמות בעבודת השי"ת יש להתקדם בהם במתינות שלב אחר שלב, אלא גם המידות הלא טובות וההרגלים הרעים שיש לעקור לצורך העליה, גם זה יש לעשות במתינות שליבה אחר שליבה, ולא להשליכם בבת אחת ממרומי סולם העלייה (שאז עלול הסולם להזדעזע וייפול…), ורק כך תהיה עלייתו מושרשת ומבוססת היטב.

פעמים רבות אנו כהורים או כמחנכים נוטים לצפות מבנינו ותלמידינו להשתנות ולהתעלות בבת אחת מן הקצה אל הקצה. אולם עלינו לזכור שלא זו בלבד שאין שייך לצפות לעלייה בבת אחת, אלא גם לא שייך לצפות לעקירת הרגלים ומידות רעות בבת אחת, גם זה יש לבצע רק במתינות שלב אחר שלב, תוך כדי עידוד רב, תמיכה וחיזוק מצידנו על כל התקדמות וכל שלב הן בחלק ה"עשה טוב" והן בחלק ה"סור מרע". וככל שנשמח באמת בכל התקדמות, נתמוך בה ונפאר ונרומם אותה, ובזה נחזק את בטחונו בעלייתו במדרגות הראשונות, כך יהיה מיומן יותר לעלות במדרגות הבאות ביתר זריזות.

בברכת הצלחה בעמלנו
רפאל משה אלאלוף
ראש מוסדות "תורת חיים"
מכינה לישיבה קטנה| ישיבה קטנה "מנחת יהודה" לקידום והעצמת תלמידים יראי שמים
toratchaimbb@gmail.com | 052-7665977

 

 

שיווי משקל

כאשר המערכת אינה בשלה, אנו יכולים לראות הימנעות מהתנסויות שונות במרחב, סרבול  או נפילות. לעתים נראה קשיים בעת התלבשות או פשיטת בגדים. לעתים ילדים אלו נמנעים מלטפס בגינה על סולם, מפחדים ליפול מטיפוס לגובה, נמנעים מפעילויות ג'ימבורי או פעילויות מוטוריקה גסה בגן ומתקשים במשחקי כדור וברכיבה על אופניים.

בואו נתרגל את זה!

חשוב להתחיל מהתרגילים הקלים לילד/ה ולהעלות את רמת הקושי בהדרגה
כמובן לבצע מתוך משחק והנאה ולשלב את יתר בני המשפחה…

 

על קו ישר
הליכה על קו ישר או חבל המונח על רצפה – קדימה ואחורה, אפשר להיעזר בקווי המרצפות בבית ולתכנן מסלול הליכה

על רגל אחת
עמידה וקפיצה על רגל אחת- ניתן לצייר צורות עם הרגל המורמת. כדאי לספור מספר שניות או מספר קפיצות על מנת לעקוב אחר ההתקדמות

על קצות האצבעות
לעמוד וללכת על קצות אצבעות או עקבים

על נדנדה עגולה בגינה
עמידת שש, עמידת ברכיים, עמידת ברך רגל וניסיון להחליף ביניהן כאשר הנדנדה נעה

על הראש
ללכת עם ספר או חפץ אחר על הראש מבלי שייפול

עקב בצד אגודל
הליכת עקב בצד אגודל קדימה ואחורה

בהליכה.
הליכה על שפת המדרכה,
על חומה (לילדים גדולים),על פחיות ריקות

במדרגות
לעלות ולרדת במדרגות בתחילה כששתי הרגלים עומדות על אותה מדרגה ובהמשך כשעל כל מדרגה נשארת רק רגל אחת

בסולם
לתרגל טיפוס וירידה מסולם בחצר

בכדור
לבעוט בכדור שמישהו מחזיק ביד
לתפוס כדור בזמן שעומדים על רגל אחת
לעמוד כאשר רגל אחת מונחת על כדור (שלא מנופח לגמרי או כדור ספוג) לשחק כ במסירות בכדור ולהחליף תו"כ בין הרגליים.
לשבת על כדור ליד השולחן ולשחק משחק, לנסות לא ליפול מהכדור!

באופניים:

להתחיל מאופניים עם גלגלי עזר כדי להקנות יציבה וביטחון. מומלץ להוריד את גלגלי העזר יחד, ולהנמיך את המושב כך שכפות הרגליים של הילד יגיעו לרצפה. לאחר הורדת גלגלי העזר, יש לתמוך בילד פיזית בעת הרכיבה ולהוריד את התמיכה בהדרגה. כמובן יש לאפשר לילד תחושת שליטה וביטחון ולהתקדם רק מהמקום בו הילד נמצא.

 בכל מקרה בו קיים קושי מומלץ להגיע לאבחון מקצועי ולקבל טיפול והדרכה מאיש מקצוע.

תוכלו למצוא מידע נוסף במאמר "לצאת מאזור הנוחות" של גיא יקוטיאלי מרפא באיסוק ומרצה בהכשרת מורים של אחיה.


היחידה להתפתחות הילד – בני ברק: בעל התניא 26 אלעד: רבי עקיבא 14 טלפון: 03-6761166#2

חיפוש חושי

 

חיפוש אחרי גירוי חושי יכול להופיע בכל מערכות התחושה:

  • חוש הראיה
  • חוש השמיעה
  • חוש הטעם
  • חוש הריח
  • החוש הטקטילי- מגע,
  • החוש הוסטיבולרי- תנועה ושיווי משקל
  • החוש הפרופריוצפטיבי- חישת הגוף.

החיפוש יכול להתבטא בהעדפת אוכל חריף, גרימת רעשים חזקים, חיבוק בעוצמה רבה, לעיסת בגדים.. ועוד.

נורה אדומה: כאשר דפוס החיפוש גורם לקושי בתפקוד היום-יומי, להפרעה בהשתתפות באחד מתחומי העיסוק השונים, או לקושי מול ההורה או הדמות החינוכית מומלץ לפנות להערכה בריפוי בעיסוק.

חיפוש סביב הפה (אוראלי)

על מנת לספק לילד את החסך התחושתי, אנו נציע לילד גירוי מותאם. ניתן ליצור רשימה של אפשרויות של גירויים מווסתים ממנה הילד יוכל לבחור. במידה והילד לא יודע לקרוא ניתן ליצור רשימה עם ציורים/ תמונות של הגירויים.

מה כדאי לעשות?

יש להסביר לילד שאין להכניס חפצים/ בגדים לפה, ומאידך לאפשר גירוי אוראלי מסוג אחר מרשימה זו-

פעילויות אוראליות מווסתות:

  • אכילת מאכלים קשים כגון: גזר/ קולורבי/ תפוח/ בייגלה/ ביסלי/ עוגיות מזרחיות.
  • אכילת מאכלים עם גרייה חזקה כגון סוכריות קופצות, משקה מוגז, דוריטוס חריף.
  • מאכלים חמוצים כמו: זיתים, לימון, מלפפון חמוץ.
  • לעיסת מסטיק (לילדים גדולים)
  • שתיית מעדן עם קש/ שתייה מקש מסולסל / משחק העברת מים מכוס לכוס בעזרת שאיפה בקש/ הנעת צמר גפן באמצעות קש.
  • נשיפת בועות בכוס עם מים, בעזרת קש\ משחק בועות סבון
  • נשכן/ שרשרת נשכן
  • שימוש במברשת שיניים חשמלית
  • צחצוח החלל הפנימי של הפה כגון הלחי הפנימית והלשון עם מברשת שיניים רגילה
  • ניפוח בלונים (לילדים גדולים)
  • שימוש בכלי נשיפה

חיפוש סביב המגע:

כאשר קיים חיפוש סביב המגע, הילד עשוי לגעת באוכל שלו או של סביבתו\ להתעסק בחומרי יצירה שונים באופן מוגזם וכדומה.

כדור עצבים

מה כדאי לעשות?

יש להסביר לילד שבדברים מסוימים לא מתאים לגעת, אך יחד עם זאת מומלץ לספק לו פינה/ קופסה בה יש את הגירויים בהם מותר לגעת. באופן זה, מאפשרים לילד למצוא חלופות נורמטיביות לצורך בחיפוש מגע למשל:

  • נייר פצפצים
  • פלסטלינה/ בר בצק/ טרהפלסט/ סליים
  • אקרילן
  • כדור עצבים/ כדור שעועית
  • קופסת אורז להתפלש בה
  • לנקות עם סקוטש
  • חול קינטי
  • אביזרים תחושתיים מחנות מ.ש.ל