כאשר רבן גמליאל בחר בשנים מתלמידיו ‘להושיבם בראש’, משמיעם ‘כמדומים אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם!’ (הוריות י.). המנהיג משועבד לכל הנעשה תחתיו. האחריות מטפסת למעלה.
אחרי מכירת יוסף ערערו השבטים על יהודה, עד שביטלו את מעמדו כמנהיג האחים. על הפסוק וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו מביא רש”י דרשת חז”ל ‘למה נסמכה פרשה זו לכאן, והפסיק בפרשתו של יוסף, ללמד שהורידוהו אחיו מגדולתו כשראו בצרת אביהם. אמרו, אתה אמרת למכרו, אילו אמרת להשיבו – היינו שומעים לך!’. ליהודה תכונות מלכותיות, הוא ‘מנהיג מלידה’. נתונים אלה אינם זכות, אלא, ובעיקר, חובה. המנהיג נדרש לפעול, ואף לשאת באחריות. מעשיו, כמו הימנעותו, נידונים ונבחנים.
לא תמיד יכול ‘מנהיג הכיתה’ (הלוא הוא המחנך) לפתור כל בעיות כיתתו, כפי שאין מנהל יכול לפתור כל קשיי המוסד. למרות זאת נדרשים ‘לעשות’. ביום פקודה יידרשו לתת דין וחשבון, או אז יתבקשו להוכיח ‘מעשים’, ולאו דווקא הצלחות.
חשוב לתעד ולרשום את הפעולות שננקטו. לשאת באחריות אין פירושה להיחשב ‘שעיר לעזאזל’, כלפיו יניפו אצבע מאשימה בכל עת. אין בכך תועלת מעשית. אחריות משמעותה ללמוד ולחקור, להסיק איך למנוע כשל נוסף. נוח וקל למצוא קרבן ציבור, אך חשוב להגיע לתקנת הציבור.
לאחר שיוסף הצדיק נאסר בבית שר הטבחים, מצמיח הקב”ה את ישועתו באמצעות שרי פרעה. בפרשה נאמר אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָטְאוּ מַשְׁקֵה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְהָאֹפֶה לַאֲדֹנֵיהֶם לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם. לא שָׂרִים חטאו אלא משקה ואופה. ואילו בפסוק הבא נאמר וַיִּקְצֹף פַּרְעֹה עַל שְׁנֵי סָרִיסָיו עַל שַׂר הַמַּשְׁקִים וְעַל שַׂר הָאוֹפִים. דרשו רבינו עובדיה ספורנו, וה’כלי יקר’, שפרעה נוקט בגישת ‘אחריות מיניסטריאלית’! בפועל אמנם חטאו ‘המשקה והאופה’, משרתים זוטרים שהגישו למלך יין פגום ומאפה לקוי, אך פרעה ביטא קצפו על השרים הממונים, ואותם דן במאסר! השר אחראי על חדלון אנשיו. האחריות עולה מעלה, ועולה ביוקר…
מנהל מכונה ‘קברניט’, כי קברניט ספינה אינו מְקַדֵם מאומה ב’בלעדיות’, המסע מצליח בשיתוף כל חובלי ומלחי ספינתו. מנהל המשתף – מקל מעליו במשא האחריות. אחריות המנהיג כוללת גיוס חברים לדרך ולרעיון, להשמיע ולשמוע, ועמהם ליצור שותפות לנשיאה בעול, כי ‘כתפי הרבים’ רחבות מ’כתפי היחיד’.
בפרשיות שלפנינו מתגלה שוב יהודה כמנהיג שלוקח אחריות אישית. כאשר נדרשים להוריד את בנימין מצרימה, אינו כראובן אחיו ש’ממשכן’ את שני בניו, אלא מביע אחריות אישית ‘אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ’, ואת חייו בעוה”ז ובעוה”ב תולה מנגד. זאת מנהיגות! על כן, ברדת יעקב מצרימה דרוש מנהיג לבסס ‘ישיבה’ בגושן. אינו שולח את לוי או את יששכר תלמידי החכמים שבאחים, אלא אֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה! לעמוד בראש – נדרשת מנהיגות, ומנהיגות נבחנת ברגעי התמודדות.
מנהל ירא שמים זוכר כי אינו מנהיג אלא מונהג, הכל מיד השי”ת ואליו נושא עיניו – שיעמוד לימינו.
בהצלחה בעבודת הקודש!
יחיאל מיכל מונדרוביץ’
