זמן שיחה
"אמא, אמא, מה השעה?"
קבוצת הילדות עמדה בשורה ישרה בקצה המגרש וחיכתה למענה של ה"אמא", קרי: המשחקת שנבחרה לתפקיד.
"השעה שמונה ועשר דקות" ענתה ה"אמא", וכל הילדות צעדו בשמחה קדימה: שמונה פסיעות גדולות ועשר פסיעות קטנות.
אמא (אמיתית!) הגיעה לאסוף את בנותיה משעת המשחק, אך הילדות ביקשו בתחנונים להמשיך לשחק: "רק עוד כמה דקות!" כמה דקות?
כמה מילים, על "כמה דקות" הבנת מושג הזמן והשעון, בזמנים ובשלבים שונים בהתפתחות.
לומדים שעון
הזמן: גיל שנה וחצי – שנתיים.
זהו שלב ההפקה של "משפטים" בני 2 מילים. הזאטוט יודע לומר ואף לסמן באצבעות צמודות: "עוד מעט", ילדים אינטליגנטים אומרים "אחר כך" או מחקים את אמא "אין לי זמן"… אך מובן שהם לא מבינים את המשמעות של ה'זמן' הזה.
הזמן: גיל שנתיים עד שלוש.
הילד בונה בתחילה משפטים שכולם בהטיות של הווה, כשהוא לומד להשתמש בהטיות של עבר הוא פותח כל משפט במילה: "אתמול", או לחילופין: "פעם פעם…" וילד צדיק אחד היה אומר "אתמול בשבת.."
מתוק לראות רואה חשבון לעתיד מונה חפצים כחיקוי של המבוגרים שסביבו, למעשה הוא מסוגל לספור ולמנות שלושה או ארבעה חפצים, בשיבושי היגוי מתוקים.
ילדה מתוקה בת שנתיים ששברה צלחת בהחבא מתחת לשולחן, יצאה משם בתרועת ניצחון, בכל אחת מידיה שבר אחד והיא צוהלת "(ש)נים!!"
אמהות שנוהגות למנות את נטילות הידיים של הבוקר או את המדרגות אותן עולים עד לגן, מחזקות דרך אגב אצל הילד את רצף המספרים, מי לפני ומי אחרי כל מספר.
הזמן: גיל שלוש עד ארבע.
לילד שלנו יש תחושה של זמן, הוא יודע מה כבר היה, מה הווה עכשיו, וגם מה יהיה בעתיד. אפשר לשמוע ילד בן 3 מתכנן: "כשאני אהיה אבא…" ומנסה להבין: "אמא, כשאת היית ילדה, אבא היה האבא שלך?"
אמא שואלת את ראובן בצהריים: "הגעת היום בזמן לגן של החיידר?" והוא עונה: "בטח, הגעתי ממזמן לחיידר…"
ראובן כבר יודע להשלים אסוציאציה של זמן כמו בחורף – קר, בקיץ – חם. מבין את המושג אחרי, ואיתו את היכולת לחכות "אי אפשר עכשיו! עוד מעט נוכל לצאת לגינה"
הזמן: גיל ארבע עד חמש.
אמא שואלת "מה השעה" והילד יודע שהתשובה תלויה על הקיר או על פרק כף היד, שעון מציין זמן. יש מספרים ומחוגים בשעון, המחוגים לא מפסיקים לצעוד, ואת המספרים הוא מתחיל לזהות.
אמא יכולה להראות לילד ספרות בכל מקום: על מכונת הכביסה, במעלית, על האוטובוס (תעסוקה להמתנה משמימה בתחנה!) על בקבוק התינוק וכמובן בטלפון…
עד 4 פריטים הילד יכול לקלוט בעין בלי מניה. ילדה בגן מנתה חפצים, וזה היה כ"כ בולט! היו לה כרטיסים עם כמויות מ 1-6, לפי הסדר, והיא ספרה: אחד-שתיים-שלש-ארבע-הרבה-הרבה. מדהים!!!
בגיל 5 הנער כבר מבין מושגי זמן בתמונה, אם חשוך בתמונה – היא צולמה בלילה, ואם כל בני המשפחה סביב השולחן – זה היה בשבת, ואם יש נרות דולקים בסעודת שבת, איזו סעודה נאכלת כעת?
הזמן: גיל חמש עד שש.
הבחור מזהה ומבין שעה שלמה בשעון אנלוגי, מזהה חצאי שעות, ומבין שהמחוג הארוך מציין את הדקות.
ה'רבה' בכיתה א' שם לב לכמות שעוני היד המתרבה בכיתה מהר מקצב תזוזת המחוגים. (בעיקר שעונים מ"הכל בשקל" שעובדים 10 דקות בממוצע…) כמה מתוק לראות ילד בכיתה א' שכבר יש לו שעון יד אבל הוא לא יודע לקרוא בו מה השעה, הוא מראה את השעון למבוגר ושואל אותו: "מה השעה?" אפילו שהשעון הוא דיגיטלי ולא אנלוגי, עדיין קשה לילד לקרוא משמאל לימין ומהי, באמת, השעה.
השעון מלמד אותנו:
לדייק בזמן: מגיע הגיל, לכל ילד לפי אופיו, בו האחריות על שמירת הזמן עוברת מהאמא אל הילד. אם נאחר אל האוטובוס נפסיד אותו, ואם נתמהמה בהליכה אל החנות היא תיסגר.
הפתגם היפה אומר: "אף פעם לא מאוחר מדי", אך כמה חשוב ללמוד וללמד לא לחכות עד שיהיה "מאוחר מדי"…
מסגרת:
מי יודע מה ההבדל בין רבע לשמונה לבין רגע לשמונה?
רבע לשמונה הוא הזמן של החרוצים, רגע לשמונה הוא הזמן של העצלנים.
הילדים של רבע לשמונה צועדים לתחנה בזוגות, מפטפטים ומכינים את הרב-קו. הילדים של רגע לשמונה יורדים במדרגות בדילוג של שלוש-שלוש, טסים לתחנה, עולים לאוטובוס ברגע האחרון, נושמים ונושפים ושם למעלה מתחילים לחפש את הרב-קו, כמובן תוך כדי כך מפילים את תיק האוכל.
הילדים של רבע לשמונה אומרים בוקר טוב לנהג וגם למורה, הילדים של רגע לשמונה מקווים שגם המורה יאחר. הם מחפשים אותו באוטובוס, ונבהלים כשאינו נמצא שם.
הילדים של רגע לשמונה, היו רוצים גם הם להיות ילדים של רבע לשמונה אך הם אינם יכולים,
תמיד חסרה להם רבע שעה…
כמובן, שגם לבוא מוקדם מדי לאולם השמחות זה לא יעיל, אלא אם כן אתם רוצים לעזור למלצרים לערוך את השולחנות… אבל את התובנה הזאת יגלו ילדיכם מהר מאד…
לחכות לזמן, (דחיית סיפוקים): כשתינוק רעב הוא צורח, מיד! הרגע! תנו לי לאכול! אההה!!
כשהוא גדל, אמורה לגדול גם היכולת שלו להמתין. יש דברים שיקבל עכשיו, יש שיקבל מאוחר יותר ויש – שאף פעם לא. השעון ממחיש לילד את הזמן שעובר בקצב משלו, הוא מהווה דוגמא לעולם שעליו אין לנו שליטה. מה אנחנו יכולים לעשות עד שתגיע השעה? רק לחכות!
"מבחן המרשמלו", תרגיל מדהים לדחיית סיפוקים: אמא מחלקת ממתק, ומי שלא יאכל אותו עד אחרי ארוחת הצהרים / עוד 5 דקות, יקבל עוד ממתק ויהיו לו שניים. עשינו את הניסוי הזה בגן והתוצאות היו מדהימות!!!
אמא של שמעון מספרת: "בארוחת הצהריים אכלנו עוף. לאחר שעה ביקש שמעון לשתות חלב. הראתי לו את השעון, הסברתי לו שילד בגילו מחכה 3 שעות בין אכילת עוף לשתיית חלב. ההסבר שלי היה מצוין! איך אני יודעת? כחצי שעה אחר כך הראה השעון בסלון שחלפו 3 שעות… כן, הילד העצמאי הזיז את המחוגים במו ידיו עד ל"בוא" השעה בה יוכל לשתות את החלב…"
שעונים מזמן אחר:
בטיול הבא לרמת הנדיב או ברחוב יפו בירושלים, מול קיר בית הכנסת "זהרי חמה", נראה לילדים שעון שמש. נסביר להם איך חיו פעם פעם לפני הרבה שנים, כשעוד לא היו שעונים… נספר להם על המושג המופיע בגמרא "שעות זמניות", לפיהן השעות מהזריחה עד השקיעה ומהשקיעה עד לזריחה חולקו ל-12 חלקים. מתי משתמשים במושג הזה? בסוף זמן קריאת שמע, סוף זמן אכילת חמץ וזמן "חצות" היום או הלילה.
אפשר ליצור שעון חול מבקבוק מלא בחול שבמקום פקק נחבר אליו בקבוק זהה ונסגור בעזרת דבק חשמל. בקבוק של תמצית וניל / רום לשעבר יישפך תוך זמן קצר אל רעהו, אך לבקבוק של ספרינג זה ייקח המון המון זמן…
על אותו עיקרון אפשר להכין שעון מים, אבל אני לא ממליצה…
"בין הזמנים":
עם תחילת השנה או בזמן פנוי אחר, אמא לוקחת לוח שנה ומראה אותו לילדים. כל משבצת בלוח מסמלת יום, כל שורה היא שבוע, נשנן את שמות ימות השבוע. כל דף בלוח השנה מסמל חודש, מהם שמות החודשים, נלמד מהו רצף החודשים. נצייר תמונה מתאימה לכל חג בחודש שבו הוא חל, וכמובן נצייר את ימי ההולדת של כל בני המשפחה האהובים, מתי נולד כל אחד.
זה הזמן!
בספר אנגלית ישן ומהוה קראתי את הסיפור הבא: בפתח הבנק ישב שומר. כל לקוח שנכנס לבנק שאל את השומר: "סליחה אדוני, מה השעה?" שוב ושוב ענה השומר לשאלות האנשים. עד שיום אחד הוא החליט לקנות שעון ולתלותו בפתח הבנק.
ישב השומר שמח ומרוצה מהחלטתו הנבונה, עד שהגיע הלקוח הראשון, הביט בשעון ושאל את השומר: "סליחה אדוני, השעון הזה מדויק?"
זה הזמן שלך, אמא.
בפתח "חדר האוצרות" שלך, לענות על שלל השאלות של ילדייך… וכשאין לי כח או זמן לענות, זו הזדמנות לסתם מחמאה: "איזה ילד חכם אתה, יש לך שאלות מעניינות כל כך"… נצלי את השאלות הללו, שהם כל כך אוהבים לשאול, לטעת בהם עוד מידות וערכים לפני שהם מן הקן פורחים…
בתפילה שתהא כל שעה "שעה טובה ומוצלחת!"
ניתן לשחק במנחים שונים: בעמידה על הרצפה או על שרפרף, בעמידת ברכיים, בכריעת ברך, בישיבה ובשכיבה על הבטן. אפשר להתמסר בגוגו כשהידיים בגובה הכתפיים/ מעל הראש. ככל שמרימים יותר גבוה נדרשת יותר עבודה של חגורת הכתפיים.
