חינוך בפרשה-שופטים- התחלה טובה!

מחנך משכיל יודע להנעים ולהמתיק את פתיחת השנה. ליצור חוויה. בכך לבטל החששות שבלב התלמיד והוריהם, ולהחליפן בתחושת ביטחון אישי.

שמעתי נתון מאלף. בימים שעוד נדרשנו לזכור בראש מספרי טלפון, היה אדם ממוצע זוכר בין עשרה לעשרים מספרי טלפון. ולעומתם, אדם ממוצע זוכר בין אלף לאלפיים מנגינות.

היום משווים את יכולת המוח אנושי לתאי מחשב. והרי עובדה מפליאה! מספר טלפון מנצל הרבה פחות 'זיכרון' מאשר מנגינה פשוטה! מדוע, אפוא, זוכרים הרבה יותר מנגינות? והתשובה: מספר טלפון הוא אינפורמציה יבשה, ואילו המנגינה מלווה בחוויה! דבר חוייתי זוכרים!

חובה להכניס חוויה ללימוד. תלמיד שומע על 'נזק וחצי נזק', 'שומר חינם שנשבע' 'ביצה שנולדה ביו"ט'. כל עוד החומר מועבר בצורה אינפורמטיבית בלבד – הוא יזכור רק 'מעט ובערך'! אך אם זכה למלמד שמשקיע בפיתוח אקלים כיתתי, בחדוותא דשמעתתא, בגירויים ובשיתוף התלמידים, הוא מודע לכך שחשוב לו לשמוע אותם, ולא רק שהם ישמעו אותו, התורה תתקיים בידם! בפרט בימינו שהעולם סביבנו צבעוני ותוסס, יש לעורר חיות בלימוד!

בפרשתנו מצוה המלך על דינים ייחודיים שנועדו לקדשו ולשומרו. נאמר וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת. המלך מחויב לכתוב שני ספרי תורה. אך מה ההקדמה בפסוק קשורה לכתיבה? אלא, מפני שמטרת המצוה אינה להכביד. אין הקב"ה חפץ בכתיבה כפויה, אלא שהתורה תלוהו, כמ"ש וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו. על כן יכתוב כשכיסא ממלכתו יציב תחתיו וחש אושר ומצב רוח מרומם. כשטוב לו – יכתוב לו! בכך תושג המטרה: לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם.

שח לי מחנך 'אני כבר מלמד חומר זה שנים רבות. כבר אין לי מה להכין'. השיבותי לו שמטרת מוסד החינוכי אינה ליצור דפי גמרא או פרקי חומש. המטרה היא ליצור בני אדם. 'החומר' עליו פועל אינו מסכת זו או פרק זה. 'החומר' המרכזי הוא החומר האנושי. בזה יכין עצמו – יכיר תלמידיו, את ייחודם, יזהה טעוני הטיפוח וצרכיהם.

בראשית שנת הלימודים נקפיד ונשקיע ביצירת תחושת שותפות עם ההורים. מכתב מסוגנן, טלפון מחבר, ודף קשר מקשר. יש מלמד שביום הראשון לשנת הלימודים מחלק 'כיף כיף' לרמוז לשמה של כיף ושמחה. אחר מנחיל ניגון מיוחד של אהבת תורה. מחנך נוסף מאתגר את תלמידיו בשאלה מרתקת או בסיפור מאלף. לא שיגרה משמימה! לא לקפדנות יתירה! שמעתי פעם מלמד שאמר לעמיתיו "אני לא מחייך בכיתה עד חודש מרחשון…".  אדם מסכן!!!

כנער צעיר עליתי ללמוד בישיבה בארץ ישראל. טרם ידעתי לדבר בשפת המקום. בישיבה היה ר"מ ממוצא בריטי. הוא פנה אלי ביום הראשון לבואי והתחיל לדבר איתי באנגלית. לא אידיש אלא דווקא אנגלית. הוא היה מביא לי עוגות מביתו, ושוב – באנגלית. הוא בכלל לא היה ר"מ שלי ושל כיתתי, אך הוא זכור לי לטוב יותר מכל האחרים!

התורה איננה רצף של מספרי טלפון – אלא מנגינת חיינו. אם נעביר שיעורים יבשים והרצאות מעייפות כמו סדרות של ספרות, יזכרו מקסימום עשרה 'מספרי טלפון'. אם ננגן את שירת התורה, נטעים את מתקה, יקלוט מוחם אלפי קטעי שיר וניגון! נטביל את קצה מטנו בדבש, נמשוך את נפש הילדים בעבותות אהבה, כי רק כך נעמיד דורי דורות של בני אדם! איכותיים, מתוקנים ומושלמים, ובעיקר – גם כי יזקינו לא יסורו…. ויהי נועם ה"א עלינו…

                                                                                                                                                                               בהצלחה בעבודת הקודש!

 יחיאל מיכל מונדרוביץ'

123ymm@gmail.com

למה צריך להתכונן לכיתה א'?

 

בשלות לקראת כיתה א' מאפשרת לילד להצליח במשימות ההתפתחותיות שעומדות בפניו:

1. רכישת קריאה וכתיבה
2. למידת חשבון
3. הסתגלות למסגרת המשמעתית והחברתית של ביה"ס
4. תפקוד עצמאי בכיתה ופיתוח הרגלי עבודה ולמידה

קיימים 3 תחומי בשלות עיקריים בהם עלינו לבדוק את מוכנות הילד לקראת כניסתו לעולם הלימוד בבית הספר:

מרכיבי הבשלות

א. בשלות פיזיולוגית-נוירולוגית
ב. בשלות קוגניטיבית
ג. בשלות רגשית-חברתית

בשלות פיזיולוגית-נוירולוגית

  • תחושה – לפני העלייה לכיתה א' יש לוודא שהילד רואה ושומע היטב, על מנת לאפשר פניות מקסימלית ללמידה. כמו כן, חשוב להתייחס לתחום הוויסות חושי. במידה והילד מפגין רגישות מוגזמת לתחושת מגע, לגירוי קולי, וויזואלי או תנועתי, באופן הפוגע בתפקוד היומיומי שלו, מומלץ לפנות לאבחון בריפוי בעיסוק.
    מה כדאי לעשות? בדיקת שמיעה וראיה לפני כיתה א'
  • מוטוריקה גסה – יציבה, שיווי משקל, חגורת כתפיים תקינה, קואורדינציה ותכנון מוטורי. מוטוריקה גסה תקינה משפיעה על התנהלות הילד במרחב, השתתפות במשחקי חצר ועוד.
    מה כדאי לעשות? לעודד יציאה לחצר, להשתתף בחוג התעמלות, לרכוב על אופניים ועוד
  • מוטוריקה עדינה – אחיזת עיפרון, גזירה, רכיסת כפתורים, רוכסן.
    מה כדאי לעשות? לעודד מניפולציות תוך ידניות (ע"י שימוש בחרוזים בגדלים שונים, פטריות, אטבים), שימוש בחומרים (בצק, פלסטלינה, מדבקות), לתרגל גזירת תחומים קטנים.
  • גרפומוטוריקה – איכות קו, וויסות לחץ על העיפרון, דיוק גרפו מוטורי – שמאפשר העתקת צורות, כתיבת אותיות וספרות בגודל המתאים.
    מה כדאי לעשות? לתרגל מטלות גרפו מוטוריות (מבוכים, חיבור קווים מנק' לנק', קווקווים), לתרגל כתיבה בחיי היומיום (ברכה לסבתא, רשימת קניות)

בשלות קוגניטיבית

  • תפקודים ניהוליים – טווח ריכוז, עיכוב תגובה, תכנון, בקרה, פתרון בעיות וכו'. משפיע על היכולת להתמיד במשימה, להתארגן כראוי עם ציוד ולעמוד בזמנים.
       מה כדאי לעשות? לתרגל מטלות רב שלביות בבית, העתקת דגמים מורכבים, שימוש בשעון/טיימר, הקניית הרגלים להתארגנות.
  • תפיסה חשבונית – מנייה, תפיסת כמות, ספירה קדימה ואחורה, השוואת כמויות, חיבור וחיסור בסיסיים.
    מה כדאי לעשות? לעודד תשומת לב למספרים וכמויות בחיי היומיום, לחשוף לתרגילים בסיסיים
  • ידע עולם – ככל שהידע רחב יותר, הילד מתמצא טוב יותר בסביבתו.
    מה כדאי לעשות? לחשוף לגירויים וחוויות (טיולים, ספרים), לא רק בלמידה פורמלית, אלא בדרך טבעית.
  • שפה – השפה הדבורה היא בסיס לשפה הכתובה ומשפיעה על רמת ההישגים בבית הספר.

מרכיבי השפה:

  1. הבנת שפה – הוראות מורכבות, הבנה מופשטת, הבנת הנשמע ובהמשך הבנת הנקרא
  2. זיכרון שמיעתי
  3. מודעות פונולוגית – הכרחית לתהליכי הקריאה והכתיבה. היכולת לזהות צלילים של חלקי מילים, צליל פותח, צליל סוגר.
  4. שליפה, הפשטה מילולית (הסקת מסקנות, פתרון בעיות, ניבוי)
  5. תקשורת
  6. ארגון שפה (ארגון המסר המילולי)

מה כדאי לעשות?

  • לתת הוראות מורכבות מילוליות
  • לדבר בשפה עשירה!
  • לשחק משחקים מילוליים של חידות, טעויות, הומור, יוצאי דופן, אבסורדים.
  • לשלוח לעשות קניות ללא רשימה (זיכרון)
  • לכתוב מילים לפי שמיעה
  • לתת להם לספר לאחים הקטנים סיפורים (אפילו עם ספר), רק לפי הציורים.

בשלות רגשית-חברתית

  • עצמאות – היכולת להיפרד מההורים, לעבוד באופן עצמאי בכיתה, להאמין שאני מסוגל.
  • בטחון עצמי – תחושה של ערך עצמי, המתבססת על הצלחות קודמות ועל חיזוקים שקיבל ממבוגרים משמעותיים.
  • יכולת לעמוד בתסכולים ובכישלונות
  • מוטיבציה וסקרנות ללמידה
  • יכולת לקבל סמכות ממבוגר
  • יכולת לשתף פעולה בקבוצה

מה כדאי לעשות?

  • לעודד ולתרגל עצמאות בפעילויות יומיום ובמשימות שונות.
  • להזמין חבר הביתה ולתווך בזמני קונפליקטים.
  • לתמוך בילד, לדבר איתו כך שירגיש שמבינים את קשייו ולא רק מעבירים ביקורת.
  • לעבוד בשיתוף פעולה עם המורה כדי לאתר את הקשיים ולעזור לילד.
  • לפנות במידת הצורך לייעוץ מקצועי: הנחיית הורים או טיפול פסיכולוגי/רגשי
  • ניתן לשלוח לקבוצת מוכנות לכיתה א', על מנת לתרגל היכרות עם
    מקום חדש, חברים חדשים, פרידה מההורים, כללים של כיתה,התארגנות, אחריות על הכנת שיעורי בית, עמידה בזמנים, הקשבה וקבלת הוראות.

תפקיד ההורים

  • ליצור סדר יום: מתי אוכלים, מתי מכינים שיעורי בית, מתי מסדרים מערכת.
  • להקנות הרגלי למידה: עמידה בזמנים, השלמת משימות, התארגנות עם חומרי הלמידה, בקרה על איכות התוצרים
  • ללוות תהליכי למידה, אך לא ללמוד בשביל הילד.
  • לא לקחת אחריות על הכנת שיעורי הבית במקום הילד, אך לעזור לו להטמיע הרגלים של הכנת שיעורי הבית בזמן קבוע ובמקום קבוע
  • לחזק את הדימוי העצמי – לתת חיזוקים ענייניים.
  • להפנות לגורם מקצועי במידת הצורך

 

 

פותחים שנה בגיל הרך

כיצד תיראה 'פתיחת השנה' בכיתת גיל הרך?

בכיתות הגיל הרך, ימים אלו אינם פשוטים כלל, היות ובהם תהליכי ההסתגלות איטיים יותר ובולטים יותר. מעבר מכיתה לכיתה, או מהבית לכיתה, הינו תהליך מורכב עבור ילד רך.

אמנם, ביכולת המלמד לתמוך בתהליך הסתגלותי זה באמצעות "גילוי הבנה למצב זה", ובאמצעות התאמות שיבצע בעקבות הבנה זו.

ההתאמות יהיו – התנהגותיות (לא מכריחים ילד ל…), שפתיות (דיבור בשפה פשוטה והמוכרת לילד), רגשיות (מילות נוֹחם וכדומה), סביבתיות פיזיות (סביבה נעימה כדלהלן) ועוד.

אלו פעולות שכדאי לאמצן במשך 'כל השנה', אך בדגש על הימים הראשונים של השנה.

להלן מספר הצעות להתאמות "סביבתיות פיזיות":

  • בשעת המשחק החופשי (כשמקבלים את הילדים) יהיו מספר מוקדי עניין, לדוגמה:
    מרכז בנייה- (קוביות ומשחקי הרכבה). מומלץ לדאוג למכוניות, אנשים וחיות, בכדי שיהי' מה להכניס לתוך הבית שהילד בונה…
    פינת בית- ובה אביזרים המצויים בבית של כל ילד: כלי מטבח (ניתן לסדרם ע"ג שולחן באחת מפינות הגן); מיני פירות ומאפים; טלפון מקולקל (ובטיחותי); צרור מפתחות ועוד.
    פינת ספר- ובה מספר ספרונים מסודרים ע"ג מדף נמוך או בתוך סלסלה הנגישה לילדים. חשוב לאבזר פינה זו באמצעי ישיבה כמו כרית ישיבה או כורסה קטנה.
    משחקי קופסה- כמו פאזלים או לוטו, מומלצים מאוד ויש בהם כדי להעסיק את הילדים. אחד מאנשי הצוות שבגן ישב עם הילדים וישחק.
  • רעיון יפה הוא להביא לכיתה ביום הראשון ללימודים איזשהו משחק ייחודי ומעניין, כמו למשל, 'תוכי מדבר' או כל משחק חשמלי אחר. דבר זה יכול להפחית ולוּ במעט את ה'בכיות' (של הילדים) עימן מתמודדים המלמדים בימים הראשונים.
  • קירות כיתה המקושטים בפוסטרים בגווני צבעי הפסטל, מוסיפים לאווירה נעימה.
    לא כדאי ליצור קירות עמוסים מדי.
  • כיתה אסתטית ונקייה בעלת ריח נעים משרה אף היא רוגע ונינוחות.
  • צלילי מוזיקה (לא רעשניים) משרים אווירה טובה ומיוחדת.
  • השתדלו לאפשר לאור טבעי מבחוץ להיכנס אל הכיתה דרך החלונות.
  • כיתות בהם צורת הישיבה היא בחי"ת, מומלץ מאוד, בימים הראשונים, לשנות את מיקום השולחנות בשעה הרא
    שונה (של המשחק חופשי) ולאפשר חופש תנועה גדול יותר במרחב הכיתה.

זכרו! "אין הזדמנות שנייה ליצירת רושם ראשוני"

 בברכת הצלחה מרובה במלאכת הקודש

 

חינוך בפרשה-דברים-צוות בצוותא

הנכס היקר ביותר במוסד הוא ה'הון האנושי'. הצוות מורכב מאישים רבים, שלכל אחד כישורים ויכולות שונים. חלקם ותיקים עתירי ניסיון בשטח, ואחרים פרחי הוראה בעלי מבט אקטואלי וטריות. לעתים נקבצו יחד בעלי רקע שונה, כל א' מביא איכויות שרכש ממורשתו ומרבותיו. העיקר הוא למזג ולגבש את כולם, לְצַוֵּות את הצוות!

משה רבינו מתאר בפרשתנו: וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם. ותיכף מכריז: ה' אֱלֹקֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב. בספר היקר 'מעינה של תורה' מביא דרוש נאה. עם ישראל נמשל לחול אשר על שפת הים, ואף לכוכבי שמי רום. מדוע כאן מיחסם דווקא לכוכבים? מפני שטבע חול הים הוא להתגבש ולהתאחד. הגרגרים נאחזים אלו באלו. כוכבי השמים אמנם גדולים ועצומים, אך מרוחקים זה מזה. אומר להם משה, היות ואינכם מאוחדים כחול הים, אלא פרודים ככוכבי השמים, קשה לי להוביל אתכם לבדי!

משימת המנהל היא לעודד שותפות בקרב אנשי צוותו. הוא עצמו משמש דוגמא ע"י התייעצות הדדית ושיתוף. כשצוות משלב זרועות, כל אחד תורם חלקו למאמץ המשותף, ה'כלל' משתבח! מי שחושב רק להנות מאחרים, מבלי לחלוק מיכולותיו, כישוריו וזמנו, הוא מהווה נטל, ופוגם במארג המאחד. זאת ועוד, אין מקום ל'תחרות' בקרב הצוות, שהרי כולם חשובים. האם המזלג יטען שהוא חשוב יותר מהכף? אמנם הסכין הכי מחודדת, אך גם לכפית הקטנה חלק מרכזי! המשל אומר: אם ירצו שני חבלים להתקשר יחד, זה בזה, מוכרח כל אחד לוותר מעט על מידת אורכו. בלי ויתור על מעט מן האורך לא יצליחו להתקשר זה לזה. הרי ש'ויתור' הוא סוד ויסוד ה'קשר'!

על צוות להיות חדור רוח עשייה. לא צוות פאסיבי, כ'עדר כבשים' הרועים זה לצד זה בנחת, אלא אקטיבי, כ'נחיל דבורים', הפועל ויוצר יחד – תחת הנהגת 'מלכה' אחת, ובמאמץ משותף בונה כוורת מסועפת וממלא תָּאֶיהָ דבש.

כאשר משה רבינו תר אחר דיינים שיעמדו לצדו בהנהגת העם, הוא מכריז הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם, ובהמשך נאמר וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים. אמרו חז"ל כי נבונים ה'מבינים דבר מתוך דבר' לא מצא. העיר הרה"ק רמ"מ מליובאוויטש שבמלאכת המשכן הרי כן מצאו נבונים, כפי שנא' וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכֹל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן ה' חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה. וביאר, שיש הבדל תכליתי בין 'נבון' הנועד להנהגה לבין 'נבון' האמון על הקמת המשכן. במשכן קבע הקב"ה את תבניתו ותבנית כליו במדויק. כל בגד ופריט נמסר במתכונתו. אמנם על עושי המלאכה 'להבין דבר מתוך דבר', אך ללא כל חידוש ויצירתיות, כי אסור לשנות מאומה. ברם, להנהגת עם דרושים אנשים בעלי חשיבה חדשה ויצירתיות, 'להבין דבר מתוך דבר' כיצד להוביל בכל עת! גם אנו, בבואנו להעמיד צוות, דרושים 'נבונים' שיצעידו את המוסד בחדשנות ורעננות, ובכך להיות 'מנהיגים'!

עוצמת הצוות באה מגיבוי הדדי וסיוע חברתי. צוות אינו מקבץ של יחידים, אלא צוות מוצק, מגובש ומאוחד. חלילה לאיש צוות לרכל או אפי' לשמוע לזות שפתיים על חבירו, ולשתוק, כי הַחְלָשַׁת חוליה בודדת, פוגעת בחוסן הצוות כולה. גם חבר 'חלש' יותר נתמך על-ידי חבריו. "כשהעיור תומך בפיסח – שניהם מתקדמים מהר יותר!".

מסופר כי פועל בנין מתאמץ להזיז אבן כבדה. דוחף ומושך, מזיע וְיָגֵעַ. הוא קורא בנימת ייאוש לעבר חברו לעבודה, "עשיתי כל שבכוחי אך האבן לא זזה!". משיב לו חברו "לא עשית כל שבכוחך! לא ביקשת ממני עזרה!". מקומנו הוא – לצד מבקש העזרה, מוכנים להושיט יד, כתף ולב. מקומנו גם לזהות הנזקק לעזרה, גם כשאינו מבקש…!
כולנו מסכימים כי לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת וגו'. נאיר ככוכבי על – אך גם נתגבש כחול, עוזרים ונעזרים, ויהי ה' בעזרנו!

בהצלחה בעבודת הקודש!
123ymm@gmail.com יחיאל מיכל מונדרוביץ'

חינוך בפרשה-מסעי-הירגע! גבול לפניך!

במרכז פרשתנו קובעת התורה את גבולות ארץ ישראל, צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל… כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיהָ. התורה יורדת לפרטי פרטים וּמְמַפָּה את הארץ לארבעת רוחותיה.
לא רק את ארצנו ה'פיזית' ממפה התורה, כי גם את מקומנו ה'רוחנית' בעולם. תרי"ג המצוות, מעשי האבות ולקחי הדורות, מהווים מפת דרכים ברורה למסלול חיינו ולמסע המפותל עלי אדמות. נצמדים ל'מפה' ונוסעים בביטחה.
גם גויי הארץ הבינו כי לא ניתן להתעלות בחיי רוח מתוך הפקר ופיזור. 'חכמי אומות העולם' חיים אף הם בתוך משטר והגבלה, בשאיפה להשיג רוממות. יש נזירים שחיים בדממה מוחלטת. כמרים אינם חיים חיי אישות. מוסלמים מודרים מן היין וכל משקה משכר. ואילו תורתנו, תורת אמת, מלמדת כי יש למצוא את השביל והגבול בתוך חיי עוה"ז. אנחנו כן מדברים – אך מוזהרים לברור מילותינו ולנצור לשוננו. כן שותים יין – בזמני מצוה ושמחה, 'שותים באחריות'. וכן ביתר הדברים. התורה לא 'חוסמת' את חיינו, אלא מַנְחָה ומעודדת חיים מתוקנים.

בכדי שילד יעלה ויצמח כראוי, עלינו להציב בדרכו גבולות ברורים, יציבים, להנחותו הדרך.

ילד שחי באוירה 'משוחררת' (מילת כיסוי לאוירה 'מופקרת') הוא עשוי לפתח מתחים וחרדות סמויים. יתקשה להסתגל ולהשלים עם מצבים קיימים, כי אינו בטוח שאכן המצב מתקיים. אולי זה ישתנה? לדוגמא, תלמיד ששומע מהוריו (אפילו בלא כוונה עמוקה מצדם וללא תכנית מעשית – דבר שמאפיין אוירה משוחררת / מופקרת) "אולי נעביר אותך בית ספר", יתקשה להשתדל בבי"ס הקיים, לא לקבל על עצמו עול כללי ביה"ס, וייגרע מ'ראייה עתידית' המסייעת מאוד למיצוי ההווה כראוי. וזאת כי הוא חש כמי שעומד 'על קרח' שעשוי להיעלם. ברם, תלמיד ששומע מהוריו "אתה נשאר בבי"ס זה עד הסוף" (גם כאשר הם שוקלים חלופות – מאחורי גבו – כי יודעים שאי-השיתוף בשלב מוקדם הוא לטובתו!) הילד רגוע. הוא משלים עם המצב ושואף לשפר את 'הקיים', כי הוא בוטח שזה 'מתקיים' ומבקש להצליח. הוריו הציבו גבול, בֶּטוֹן, וגבול משמש הרגעה!

בכדי שהגבול יעניק תחושת ביטחון, חשוב להורים ולמורים לתכנן היטב את מיקום הגבולות.

מה בפנים ומה בחוץ. כאשר מציבים גבול אך מזיזים ושוברים אותו פעם אחר פעם, בגלל שלא העריכו נכון את נתוני השטח ולא חשבו מראש על מכלול הנתונים, פוגעים ביציבות ורצינות הגבול. רבים פונים ושואלים 'כיצד יוצרים סמכות', אך בעצם מתכוונים 'כיצד משקמים סמכות שנשחקה'. שיקום הוא מאוד מורכב. על כן, לפני שמציבים גבול, לפני שמשיבים לילד 'לא!', נחשוב האם זה אכן כך, והאם נוכל לשמש 'משמר הגבול'. אין תועלת ביצירת 'תקנון' אם לא נוכל לעמוד על קיומו וכו'. בגלל שהמילה 'לא' היא מעיקרי החינוך, אסור לעשות בו שימוש זול, לא לבזבז את עוצמתו!
על המבוגרים לדעת כי הגבולות הם למען חינוך הילד וטובתו, ולא בשביל נוחות ההורים. כללי כיתה נועדו לרווחת התלמיד ולא להקל על המלמד. מלמד הציג בְּפָנַי תקנון כיתתו. קראתי סעיף: "על התלמידים להיכנס בדיוק בצלצול, גם אם המלמד טרם הגיע". הבה נחשוב, האם סעיף זה נקבע באמת לתועלת התלמיד, לחכנו לשמירת זמנים וכללי סדר, או אולי לתועלת המלמד, שהמנהל לא יבחין באיחורו…? סעיף נוסף: "חובה להביא פת 'המוציא' ולא 'לחמניית מזונות' וכדו'." האם אכן זה בא ממטרה חינוכית, להימנע מ'ספק ברכות' בקביעת סעודה על 'פת-הבאה-בכיסנין', או שזה נחקק לנוחיות המלמד, שלא יהיה תלמיד משועמם בנט"י וברכת המזון…? כאשר תקנון נועד לתועלת הילד – גם כשהוא צעיר וטרם מבין את נחיצותו – נוכל להסביר לו, בלב שלם, כי ה'גבול' הוא לטובתו ולהנאתו. גבול בחינוך לא נועד שלא יצאו ממנו (בשביל זה יש כלוב…), אלא שדברים זרים ושליליים לא יחדרו מבחוץ.
זכור! "ככל שירבו חוקים ותקנות, כן ירבו פורצים וגנבים".

עלינו להאמין שהילד (ובעצם גם הבוגרים) זקוק לחוקים. בלעדיהם אין צמיחה ורוגע. וכי ההקפדה על החוק נגזרת מרמת המחשבה שהושקעה בקביעתם ובהעמדתם כראוי.

בהצלחה בעבודת הקודש!
יחיאל מיכל מונדרוביץ'
123ymm@gmail.com

חינוך בפרשה-מטות-חינוך 'מיוחד'

כולם רוצים את 'המפתח לשערי הצלחה'. לעתים הוא בידי האדם עצמו, אך בדרך כלל הוא זקוק ליד נוספת, יד חיצונית, כי השער להצלחתו נפתח מבחוץ. הוא עצמו כלוא ומסוגר, ונזקק ליד של אדם אחר שתאחז בידו ותפתח בעדו. חושבים שרק המוחלשים זקוקים לעזרה. האמת, שגם המוכשרים בעלי פוטנציאל זקוקים ליד ולב מכוונים. מצוי, וכישרונותיהם המיוחדים מהווים גם סיכון, וזקוקים למחנכים מיומנים מאוד שידעו לבנותם, מבלי להרסם.
בפרשתנו מצוה הקב"ה נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים. משה רבינו שולח אלפי חיילים ובראשם – פינחס הכהן. כתב רש"י "שהלך פינחס לנקום נקמת יוסף אבי אמו, שנא' וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם". הקשה רבינו הט"ז (בספרו דברי דוד) "ומה פשעם בזה? הלוא גם הישמעאלים ושאר עמים קנוהו ומכרוהו? אלא, שהמדינים מכרו אותו למצרים, לבזותו, כי ראו בו סימני גדלות וחכמתו, והיו יראים שיבוא למעלה גדולה. על כן מכרוהו למצרים, שכתוב בנימוסי מצרים שאין עבד מולך, ממילא לא יבוא לגדולה!". נוקמים במדינים, כי ביקשו לקבור את עתידו!

מלמד מזהה ילד 'בעל יכולות'. מחובתו לעמוד לימינו בפיתוח אישיותו, וכך יזכה להיות חלק ממימוש עתידו. אל לו לחסום את החלום ולמנוע התפתחות.

מחנכים רבים שואלים 'איך מתמודדים עם מנהיג הכיתה'. בלב מתכוונים 'איך מתגברים עליו, איך מחסלים אותו?'. יש לנווט ולעודד ילד שניחן בכישורי הנהגה ובאופי מוביל. אמנם, הוא מאתגר את המחנך. בעיני המלמד הוא עצמו "מנהיג הכיתה" והנה יש 'טוען לכתר' המערער על סמכותו. עליו לדעת כי ככל שיילחם ב'מנהיג הצעיר' כך תפחת מנהיגותו שלו עצמו. אדרבא! יהיה המלמד 'ממליך מלכים', יעצים וילטש תלמיד מוכשר זה, ינצל את האנרגיות שבו, וככל שהתלמיד יתעצם יתעלה כוח המלמד, שהרי הוא 'המליכו'.
לפני עשרות שנים, בעידן התהוות ה'חינוך המיוחד החרדי', קראתי ב'המודיע' מאמר הגות על חובתנו המוסרית לקידום המבריקים. 'חינוך מיוחד' מתבקשת בתרי אנפין – 'מיוחד למוחלשים' ו'מיוחד למחוננים'. צריך לפתח ולמנף את כישוריהם המיוחדים תוך עיבוד עולמם הרגשי והחברתי. בימים ההם בלט 'שיח סוד' שהיה 'נחשון' לבעלי מוגבלויות שכליים ל"ע. הכותב טען "כמו שיסדו בית ספר 'שיח סוד', כך תקדמו קידום ל'שרפי קודש'! כפי שאסור לקבור את המתקשים' כך אסור לקבור את המבורכים! אל תכבו את האור המיוחד שהקב"ה הצית בהם!
מעשה שהיה: בחור 'ישיבה קטנה' מבריק. בעל יכולות יוצאות דופן. לקראת פורים הזהירו המשגיח "בפורים, אתה יושב בשקט. לא מוביל ולא מפעיל. לא מדובשך ולא מעוקצך". כעבור שנים מספר הבחור: "הבנתי אז שחוששים ממני. מ-פ-ח-ד-י-ם. הגזימו! פגעו בנפשי! המשגיח כמעט וכיבה את האש שבקרבי. ירדתי בלימודים ואיבדתי עניין… התקרבתי לסכנה רוחנית!". אך בישיבה גדולה שב לחיים! שם היו רבנים בעלי שאר רוח. הם מינו דווקא אותו 'לארגן את הפורים', להיות האחראי על ה'עשייה', ואף יקבל תקציב להוצאות! מתוך שנתנו בו אמון – החזיר להם כראוי, ושמחת פורים בשנה ההיא נסקה, והכל 'כשר למהדרין'! שרפי קודש! מי יודע כמה גדולי ישראל עתידיים נגדעו בְּאִבָּם, מתוך שלא השכילו ולא אזרו עוז לסלול אופקי חינוך 'על פי דרכו' היפה של כל אחד ואחד?
איכשר דרא, במרבית המוסדות יש אדם מומחה המופקד על עזרה למתקשים, קידומם, ייצוגם ושילובם. כך יש לקיים תכניות העשרה והשלמה, ומבצעים מאתגרים למתקדמים.

אומרים בשם רבינו החזון איש "מעת הקמת החיידרים נעלמו 'עמי הארץ דאורייתא' שהיו בעבר, אך מאידך – אין 'תלמידי חכמים' כמו פעם".

מבחינה חינוכית קל יותר לחזק מוחלשים מאשר להתמודד כראוי עם המוכשרים, כי החלש אינו מאיים על מעמדנו ועל 'ממלכתנו'.
לא תמיד קל להכיל את אופיים הסוער ואת הכריזמה המאתגרת. הרי 'מלך פורץ לו דרך', המלכותיות שבו פורצת גבולות… הַמִּדְיָנִים חששו מהניצוץ המלכותי ביוסף, וניסו לכבותו. אדרבא! נלבה את האש, 'לגדלו לחנכו ולחכמו'. לא נכלא את ילדינו ב'מצרים' ונמנע ממנו ללבוש 'בגדי שרים ומלכות'! נשכיל לסייע להם, ונראה בדריכת כוכבם!

בהצלחה בעבודת הקודש!
יחיאל מיכל מונדרוביץ'
123ymm@gmail.com

חינוך בפרשה- פנחס- סימן לבנים!

סיפור עתיק מספר על מוכר כובעים שהלך מעיר לעיר, ובידו ערימת כובעים, למכירה. כשעבר ביער עצר לפוש, ונרדם מתחת לעץ רב פארות. בקומו גילה כי פרט לכובע שעל ראשו – נעלמו כל הכובעים! הביט האיש סביבו בתימהון ורואה קופים רבים יושבים על ענפי האילנות, כשהם חבושים כובעים! ראו כובע על ראשו, לקחו וחיקוהו!

התחיל הסוחר לצעוק לעברם ולנופף בידו. הללו, 'כקוף אחרי בן אדם' צעקו אף הם ונופפו בידיהם וברגליהם. ניסה המסכן להרתיע בסימנים מאיימים, והם, נהנים מהמשחק, השיבו במחוות ותנועות. בכעס ותסכול רקע ברגליו וזרק את כובעו ארצה. הקופים, המשיכו ב'משחק', ובעקבותיו זרקו אף הם את הכובעים שחבשו לקרקע, לרגליו…

כלל יסוד בחינוך ילדים: אמנם ילדים אינם תמיד קשובים להוריהם ולמוריהם, אך תמיד הם מחקים את מעשיהם…

רואים אנחנו את העולם סביבנו. רואים ולומדים. בוגר יכול – אולי – לדון ולסנן, לשקול בדעתו מה יקבל ומה ידחה. אך צעירים טרם רכשו תובנה זו. הם רואים ומפנימים. הסביבה משפיעה עליהם ומעצבת את אישיותם.
אדם מוקף בשלשה מעגלים. המעגל החיצוני ביותר הוא הרחוב והעולם ש'בחוץ'. למעגל זה השפעה קלה על התפתחותו. מעגל קרוב יותר, וממילא – משפיעה יותר, היא החברה הקרובה אליו: שכניו, חבריו במקום לימודו, ובהמשך – במקום עבודתו וכדו'. המעגל הקרוב ביותר הוא הוריו ומוריו, דמויות נערצות במיוחד וקרובי משפחה 'ראשוניים'. כאלה שהוא מביט אליהם 'מלמטה למעלה'. נפשו מושפעת מהם, בתת מודע. הוא מפנים דיבורם, מעשיהם והליכותיהם.

בסוף פרשה הקודמת, בלק, ב'מעשה שיטים' נאמר 'וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית'. התורה מעלימה מי הם הישראלי והמדינית, משפחתם ורום מעמדם. רק בפתח פרשתנו מרחיבה התורה וחושפת 'וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה… זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִׂיא בֵית אָב לַשִּׁמְעֹנִי. וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית כָּזבִּי בַת צוּר רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב בְּמִדְיָן… '. הלוא דבר הוא! כתב הג"ר משה פינשטיין כי יסוד גדול בחינוך נלמד כאן! הרי בפר' בלק מסופר המעשה המתועב שעשו. אילו יקראו שגדול בישראל כך עושה, נשיא שבט כך נוהג, נסיכה מפקירה את עצמה באופן כזה, עשוי הדבר להשפיע עלינו! נפשנו תקלוט שמעשה זה 'מקובל' ואפשרי! רק לאחר שפינחס עשה בהם שפטים, הרגם כדין ובא על שכרו מאת ה', מפרסמת התורה את זהותם. אדרבא! ילמדו מכאן שאף לגדולים ביותר אין 'חסינות', ויש להוקיע עוברי עבירה בכל מעמד! שמותיהם מתפרסמים רק בעונש ולא בביצוע המעשה.

ילדים רואים מעשינו יותר ממה ששומעים דברינו. אילו יראו כי 'נשיא שבט בישראל' חטא עם בת 'מלך מדין', עלולים לחשוב 'מה רבי עובד אלילים – אף אני. מה רבי מגלה עריות – אף אני!' (ילקו"ש בהר). דוגמא אישית שלילית!

ככל שאנחנו משמעותיים יותר בחייהם, כך מושפעים הם ממעשינו. רבינו החזון איש ראה אבא גוער ונוזף בבנו ששח בבית הכנסת. קראהו לאחר התפילה והעיר לו בעדינות "בנך למד ממך היום שני דברים. האחד – שאסור לדבר בשעת התפילה! והשני – שמותר לכעוס ולצעוק". עובדה זו מחדדת כי על למחנך לחשוב אילו תּוֹפָעוֹת לְוַי יש לחינוכו. מלמד המעיר בעוקצנות לתלמיד שמפריע בשיעור. הילד באמת מפריע. כיתה שלימה 'סובלת'. העקיצה פוגעת וגורמת לילד להתכנס ולדום. השקט הושג. אך ילדי הכיתה למדו מרבם החשוב שמותר להעליב ולפגוע…

בהמשך הפרשה מתפלל משה ומבקש מהקב"ה שיפקוד מנהיג אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם. לא זה שיושב במגדל השן ושולח את אנשיו למערכה, אלא מנהיג מוביל, הולך בראש ומנחה את הדרך בעצמו! ילדים משקפים את הוריהם. נחנך ליר"ש, אהבת תורה, מידות מתוקנות, והליכות נעימות במעשינו. נשקיע בעצמנו ונראה נחת סביבנו בס"ד! אין משקים כל פרי ופרי התלוי בעץ – אלא את בסיס ושורשי העץ, כדברי השופט גדעון 'מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ!' (שופטים ז יז). כדרשת רבינו משה אלשיך: וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה… עַל לְבָבֶךָ, וממילא וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ!

בהצלחה בעבודת הקודש!

יחיאל מיכל מונדרוביץ' 123ymm@gmail.com                               

חינוך בפרשה- חוקת- לבחור להצליח!

לבחור ולהצליח

החיים רצופים אתגרים. קטנטנים אנו מלומר 'למה' כלפי א-ל רם ונישא. תפקידנו בעולם הוא לבחור 'איך' לחיות.

קראתי על מנהל חיידר בחו"ל, מחנך רב פעלים. תלמידיו זוכים להתחנך בצלו, באוירה חיובית ומעודדת. המלמדים חשים חוויה להימנות על סגל חבורתו. חלקם ויתרו על הצעות מפתות, בכדי להיוותר עמו במחיצתו. הת"ת מתנהל בחן ונעימות, ההורים שבעי רצון, וישנם משפחות שעוברות לגור בשכונה רק כדי שילדיהם יתחנכו אצל מנהל זה.

בשיח עם עיתונאי-תורני התראיין המנהל על נושאי חינוך אקטואליים. בתוך הדברים סיפר "מדי בוקר אני 'מתכנס עם עצמי' ואומר 'אני מחליט איך לחיות! לכן, אני בוחר לקרב ולא לרחק. אני בוחר במתיקות ולא במרירות. אני בוחר בהארת פנים ולא באטימות לב. אני שומר בדביקות על זכותי להיות 'בעל בחירה', ומשתדל לבחור נכון".

כעבור זמן מה שמע העיתונאי כי המנהל היקר נפצע אנושות רח"ל בתאונה קשה. תפילות התקיימו ועצרות חינוך וחיזוק נערכו לזכותו. בחסד וברחמים החל להתאושש ולהשתקם לאחר סדרת ניתוחים. בהמשך, החליט העיתונאי לקיים 'ביקור חולים', בתחושה שבוודאי יחכם – ויחכים את קוראיו – משיחה 'נוספת' עם איש תבונות אומן פדגוג.

אלרגי לתאונות

והוא צדק בהשערתו. העיתונאי פגש את המנהל במחלקת שיקום כשהוא חבוש ומוקף במכשירים רפואיים. הברק בעיניו הבהיק בעוז, וחיוכו זרח לעברו! לאחר שיחה קלה, שאלו העיתונאי "אינני בו לחטט, אך 'וללמוד אני צריך'! התרשמתי מגישתך החיובית לחיים. מה הרגשת באותם רגעי אימה…?". לאחר שתיקה מחושבת, פתח המחנך "התעוררתי ומצאתי עצמי מרוסק, ברכב מרוסק, מבלי יכולת להניע אבר. ריח חריף, רעשי הסירנות וסנוור פנסי המשטרה ניסו לטשטש מחשבתי. אמרתי בקרבי "עלי להחליט, ומהר! מות או חיים? אני בוחר לחיות, ויהי מה!.

הוּבַלְתִּי לבית החולים. כל הדרך השתדלו צוות האמבולנס להרגיע ולחזק. אך כשהוכנסתי לחדר הניתוחים חשתי אצלם פסימיות. הרגשתי שאין הצוות מאמין בסיכויי לשרוד. בחיפזון נערכו ההכנות לניתוח חרום, ואחות שואלת אותי באדישות האם יש לי 'רגישות שלילית' לתרופה מסוימת או משהו אחר. השבתי בחיוב. "אני אלרגי לתאונות דרכים!" התאמצתי להגביר קול "אני מבקש מכם, נַתְּחוּ וְהַשְׁקִיעוּ כאילו אני חי, ולא כמו שמנתחים כעת גופה מתה, בר-מינן, כי בחרתי לחיות!" כך סיימתי את 'הרצאתי' בְּעִרְפּוּל, חומר ההרדמה משתלט עלי, ואני בידי ה'".

איש החינוך שרד את הניתוח בס"ד, לא בגין מיומנות רופאיו ולא בזכות מהירות ההגעה לחדר הניתוח, אלא כי הקב"ה חננו בחשיבה חיובית וברצון לחיות. הוא מקיים את הצו-האלוקי 'ובחרת בחיים'. לעצמו ואף לתלמידיו.

חוקת התורה

פרשתנו פותחת זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה. אונקלוס מתרגם דָּא גְּזֵירַת אוֹרָיְתָא. יש גזירות בחיים. יש קשיים. לאחרונה ישבתי בסדנא עם חונכים במסגרת ארגון המעניק ליווי לילדים מוחלשים שנכללו ב'דא גזירת אורייתא'. אחד אחד סיפרו על ה'תיקים' שחניכיהם 'סוחבים'. יתמות, אובדן, משברים בתא המשפחתי, אלימות – פיזית ונפשית,  חולי – פיזי ונפשי. אמר החכם 'הקב"ה החליט להציב בפניך קושי – אך רק אתה המחליט כיצד להתמודד איתו'. חובת המחנך וזכות התלמיד לשמור על אופטימיות! לא נחרוץ דין מול קושי! אשרי תלמידיו שרבם בוחר בחיים! שלהם!

בשלהי הפרשה יָרֵא משה רבינו מפני עוג מלך הבשן. לא בגובהו לבד הוא מפחיד, כי גם נשא על ראשו הר, להשליכו ולקבור כולנו כאחד. הקב"ה מצוה אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ! זה בידיים שלך! תבחר – לנוס או להתמודד, להישבר או לפעול! משה נוטל גרזן! בוחר לפגוע באיום! קופץ ומתאמץ מול המכשול! מכה את עוג בקרסולו ומפילו. 'עוג' הפך לביטוי לכל דבר גדול ומאיים. יש התמודדויות, ויש בנו כח לקפוץ, להתרומם ולנצח! הגישה תלויה בנו!

בדור עקבתא דמשיחא רב התהפוכות, נהווה לילדינו ולתלמידנו קרן אור להשראה חיובית. במקום להתחפר ולדבר על קשיים – נשדר אופטימיות, נשאב וְנַשְׁקֶה כוחות נפש, ובעיקר, נשמש דוגמא לבחירה נכונה – לבחור לחיות טוב.

בהצלחה בעבודת הקודש!

יחיאל מיכל מונדרוביץ'

123ymm@gmail.com

חינוך בפרשה- קורח- עיניים בריאות

טהור עיניים

רכב צבאי נעצר לאחר שדהר במהירות מופרזת. שוטר התנועה זיהה מיד את הנהג כי רטייה מפורסמת מכסה את עינו הפגועה. שאלו השוטר 'אדוני שר הצבא, למה הנך מְסַכֵּן וּמִסְתַּכֵּן?'. השיבו הנהג 'ומהיכן הנך מכיר אותי ואת שמי?'. החווה השוטר לעבר הרטייה! הצטדק הנהג 'הרי לכלום יש שתי עיניים, באחת מסתכלים על הכביש, ובאחת על מד המהירות. לי יש רק עין אחת. וכי רוצה אתה שאסתכל בה על מד המהירות, ולא אסתכל על הכביש?…

מסופר כי בהיות הרה"ק רבי ישראל מהוסיאטין ילד צעיר שאל את המלמד "למה כותב רש"י 'קֹרַח שפיקח היה מה ראה לשטות זו? אלא, עינו הטעתו…' מדוע נאמר עינו ולא עיניו?" המלמד הכיר במעלת תלמידו והציע שישיב בעצמו. ביאר ה'יניק וחכים' "צדיקים לימדו שלאדם שתי עיניים – באחת יראה מעלת חברו ובאחרת יראה בשפלות עצמו. העין האמורה להכניע את האדם ולהביאו לענווה – היא שהטעתה את קרח. הוא לא ראה בשפלות עצמו…

אין כאן חלילה השוואה בין קֹרַח, שהיה מנושאי הארון, לבין אותו ברנש שתום-העין. למדים אנו כי חובה לראות מגוון היבטים בו זמנית. המחנך, מנהיג כיתה, אמון על ליטוש נשמות והעמדתן באור יקרות, יראה באחת מעיניו 'את עצמו', היינו יראה את המטרות החינוכיות והלימודיות שלפניו, עמידה בתכנית הלימודים, תוך הקפדה על שמירת אופי הת"ת. בנוסף יראה 'שפלות עצמו' ולכן יתאמץ בהכנת שיעוריו, ישמור זמנים, וינהג ברוגע אישי ושלווה נפשית. במקביל, עליו 'לצאת מעצמו' ויראה בצרכי הזולת. יעיין בכל תלמיד בראייה עמוקה ורחבה, ולא רק "איך הוא בגמרא…". יביט לעבר ביתו וסביבתו, יכולותיו, סגולותיו ומעלותיו, מצבו הרוחני, הרגשי והחברתי.

על מחנך לערוך 'חשבון נפש' איך הוא 'רואה' את תלמידיו. יוודא שאין 'סתירה' בין העין שֶׁבָּהּ רואה את עצמו, לעין שנועדה לראות במעלת האחר. קורה, ובכיתה תלמיד מאתגר. חובה למחנך לראותו בראייה מפוקחת, נטולת נגיעה אישית. לדאוג לטובת תלמידיו ולא לרווחת עצמו. שומעים רבות "הוא מפריע לי, הוא מלחיץ אותי". כאשר 'עינו הטעתו' והמלמד רואה את עצמו יותר מאשר את תלמידו, גם מחנך פיקח עשוי להיכשל וליפול. לעתים צריך 'זוג עיניים' חיצוניות לגשר בין שתי עיני המחנך, לתקן פזילתו. המנהל או מלמד עמית עשוי להיות לעזר. על משה רבינו נאמר 'לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ'. דרש הג"ר מאיר שפירא מלובלין, על משקל האמרה הנ"ל, הגם שבנ"י המרו את פיו ופגעו בו פעמים רבות, עינו פעלה כראוי! המשיך לראות בטובתם בלבד. טוב עין יבורך, זו העין הרואה בטובת הזולת!

עיניים בריאות

הדבר מתחייב ברגעים קשים, לשמור על איזון פנימי ואיפוק מתבקש. ויש רגעים קשים! תלמידים מאבדים קשב, המשמעת מתרופפת, הסמכות נמוגה… בדיוק ברגעים הללו חובה 'להחזיק ראש' ולא להתעוור! לראות בשתי עיניים! תזכיר לעצמך "רק על ידי רוגע בקרבי אשיג רגיעה בקרבם… שליטה עצמית תשיב שליטה בכיתה… לא אֲכַבֶּה דליקה בדלי נפט…". כשקורח מקהיל את העם ומזלזל בכל קודש נאמר וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד. פירש"י 'נצטער עד למאוד'. ומדוע שינה מהפשט, הרי 'ויחר' משמעותו כעס, ולא צער? שמעתי מידיד איש-חינוך, רש"י הסיק זאת מהמשך הפסוק, 'וַיֹּאמֶר אֶל ה' אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם…'. לא יתכן ומשה רבינו יגיב ויעניש מתוך חרון אף וכעס! הריהו מבקש מהקב"ה להענישם, לא לפנות לקרבנם, לדחות כפרתם. הרי לנו שלא כעס, אלה נצטער! 'לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ'!

חז"ל מציינים כי קרח והמן, שני גדולים ועשירים, איבדו את עולמם כי שמעו לקול נשותיהם. יבואר, כי 'אשה' רומזת על הצד הרגשי שבאדם. הרגש שמעורר התנשאות ו'אגו', רצון לכבוד ומעמד. הם שהניעו את קרח ואת המן. על האדם להשתמש ב'עושרו' – רכושו הרוחני והונו האנושי – לפיתוח הזולת, לטובת הכלל, ולא לטיפוח עצמו. מי שאינו רואה טובות בזולת, הריהו עיוור צבעים, שהרי כל אדם מורכב מגוונים רבים ויפים! העולם לא 'שחור לבן'!

"רבים אינם רואים את הדברים כמות שהם – אלא כמות שהם", לא כמות שהם: הדברים, אלא כמות שהם: הרואים. שילוב של 'שתי עיניים בריאות' מביא נהיגה נכונה בכביש, והנהגה בטוחה בכבישי החיים! סע, לשלום!

בהצלחה בעבודת הקודש!

יחיאל מיכל מונדרוביץ'

123ymm@gmail.com

 

חינוך בפרשה- שלח- עידוד

עידוד שקט

שני צפרדעים נפלו לתוך בור עמוק מאוד. הביטו חבריהם וראו שאין סיכוי שיקפצו או יטפסו החוצה. החלו לקרוא לעברם 'אין לכם סיכוי… חבל על הזמן….'. עם זאת ניסו השניים לקפוץ ולנסות להציל עצמם. אלה שעל שפת הבור המשיכו לנפנף בידיהם בתנועות ייאוש ולצעוק שאין טעם לנסות. לאחר מאמצים מרובים – צפרדע אחד טבע בטיט ומת לאחר שכשלו כוחותיו, אך האחר קפץ וקפץ עד שהצליח לצאת, תשוש ומרוצה! שאלו אותו איך הצליח, והשיב ב'שפת הסימנים' כי 'תנועות העידוד' שהניפו כולם לעברו חיזקו אותו, כשראה שצועקים ומעודדים אותו, התעוררו בו כוחות לנסות עוד… בהיותו חרש חשב שמעודדים… משל מעשי בשדה החינוך, נשכיל ממנו להלכה ולמעשה!

היגיון בריא

בפרשה נקרא על מעשה המרגלים. הפרשיות לא ניתנו לקריאה בלבד, אלא ללמידה נצחית בדרכי החיים. המרגלים שבו למדבר וגדעו את אומץ ליבם של בני ישראל. הסבירו כי 'פשוט לא שייך' לעלות לארץ. הרי ראו ערים גבוהות ובצורות, בני הענק ועוד דברים קשים. עקרו את האמונה שנטועה בלב העם, הרי למדו זה מכבר לא להביט בעיניים 'ריאליות' אלא להאמין ביכולת ה', כך שמעו על ים סוף 'יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן', ובמלחמת עמלק כאשר ידי משה נישאות, ובתפילה גוברים. המרגלים 'הסבירו' לבנ"י ושכנעו 'בהגיון' שאין לכם סיכוי…  לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ. משה רבינו מתמצת את חטא המרגלים (בדבריו אל בני ראובן וגד) שהם 'הניאו את לב העם'.

האם 'בדרך הטבע' ילד יכול לעמוד במלוא רשימת מחויבויותיו כנדרש? ברור כי סייעתא דשמיא מלווה אותו בדרכו העולה בית ה'! חובה עלינו להעניק לו 'צידה לדרך' רגשי ונפשי, עידוד ומילות חיזוק, כי הם 'מנוע דַּחַף' להצלחתו. תלמיד חש האמון שרבו נותן בו. חיוך נוסך כוח. די במבט עין ישיר ומחבר בכדי להעביר מסר "אתה בסדר!". ומאידך, כאשר אין מורה והורה מאמינים בילד, גם ללא אומר וללא דברים, חוסר האמון מכרסם ופוגע ביכולותיו.

יש תקווה

סטודנט מוכשר למד שנים רבות בבית ספר לרפואה הצמוד לבית חולים מוביל. לאחר שנות לימוד, עיון ומחקר, לקראת סיום תקופת הסטאז' וההתמחות, נדרש לעבור, בליווי ראשי האוניברסיטה ורופאים וותיקים, בין מיטות המחלקה, ולמסור סקירה מקצועית ליד כל מיטת מאושפז. עברו יחדיו בין החדרים. המתמחה שטח בפני הבכירים את הרקע הבריאותי ותיאור הרפואי של כל מטופל. בכך מוכיח את הכשרתו והיקף ידיעותיו המעשיות. ליד אחד החולים עמד ותיאר חומרת מצבו. בתוך הדברים התבטא כי ימיו של חולה זה ספורים וקיצו קרב. כשיצאו מן המחלקה ביקש מנהל ביה"ס לרפואה כי הרופא הצעיר יסור עמו ללשכתו. שם הודיע לו המנהל נחרצות, כי הינו מסולק מבית הספר, ואפילו אינו זכאי לקבל תעודת גמר! "איך אתה עומד ליד חולה אנוש ומשמיע פרוגנוזה כה מייאשת? היכן הרגישות האנושית? אינך ראוי לתפקיד!". התלמיד החוויר, הרכין ראש ויצא מחדר המנהל, בהלם.

בצאתו התיישב על ספסל ליד המעליות, שבור ורצוץ, כשראשו שמוט על חזהו. חברו עבר ושאל מה ארע. סיפר הרופא המדוכדך כי כל שנות עמלו ירדו לטמיון. גם אם ישלים חוק לימודיו בבי"ס אחר, הרי כתם הסילוק ידבק בו לנצח. עודו מדבר והמנהל קורא לו שוב "לא התכוונתי לסלק אותך באמת. הרי מוכשר אתה ומצטיין בלימודים. רציתי רק שתרגיש את תחושת הייאוש, החידלון והאפסיות. לעולם אל 'תעניק' הרגשה זו לשום אדם ובכל מצב!".

ילדים רכים קולטים הכל והינם רגישים ביותר (ועד גיל 18 רכים הם…). האופן בו אתה מתייחס לתשובות שתלמיד משיב (אפי' המוטעות), הדרך בו הנך מקשיב לשאלותיו (אפי' הטיפשיות), מבעי עיניך ומחוות פניך… הללו חמצן/רעל לנפשו. מחנך יקר, זכור! מה שכתבת על לוח הכיתה – ניתן למחוק, אך מה שכתבת על לוח לב התלמיד – אינו נמחק לעולם.

מיד לאחר חטא המרגלים באה פרשת ה'נסכים'. רבינו 'דון' יצחק אברבנאל דורש את הסמיכות כי המטרה היתה לעודד בזה את בני ישראל! עוד יבואו לארץ! יקריבו קרבנות! ייסכו יין! יש תקווה טובה ואחרית שלום! לחיים!

בהצלחה בעבודת הקודש!

יחיאל מיכל מונדרוביץ'

123ymm@gmail.com

 

עוד על מילות של עידוד- סיפור באדיבות דרשו

מאמר נוסף על אמון בתלמיד- מאת הרב מונדרוביץ'

חינוך בפרשה- בהעלותך- ישן חדש

מירון של היום

בחודש שעבר קראנו תיאורים על 'מסע מירון' בימי קדם. היציאה מירושלים בתום ה'מימונה' בשיירות חמורים ופרידות… ריענון ביריחו, שבת בבית שאן, ההגעה באמצע אייר לפאתי טבריה, קבר רבי מאיר בעה"נ, העלייה הרגלית מירונה, רכישת מים ומזון מהדרוזים, ובסוף, סוף סוף, 'חצר רשב"י'… והיום? 'קפיצה' במסוק הישר למנחת 'ראש פינה' ושאטל למירון, או במטוס לשדה תעופה מחניים, משם עם דרייבר להדלקת בויאן בחצר רשב"י. מיד טיסה לפולין להילולת רבינו הרמ"א בקראקא, וכבר באותו ערב לרימנוב, תפילה והדלקת נר על קבר רבינו מנחם מנדל ב"ר יוסף ביום פטירתו. ומינימום – אוטובוס ממוזג בכביש 6, ח"י רוטל קולה, כדאי הוא רבי שמעון!

מחודש או מקודש?

אמונים אנו, 'שלומי אמוני ישראל', על עקרון השמרנות, כפי שהגדיר זאת החת"ם סופר 'חדש אסור מן התורה'. אך איה הגבול בין ישן מקודש להווה מחודש? מתי שומרים בקנאות על 'עולמנו הישן' ומתי נטען 'הזמנים השתנו'? הצד-השווה בין מירון שנת תקע"ט לשנת תשע"ט הוא היעד. המטרה. תוויי הדרך אמנם שונו, האמצעים התפתחו, ה'כבישים' רובדו ו'הכלים' השתכללו, אך בתוך מערת רבי שמעון – התפילות, השתפכות הנפש, 'יום-כיפור בפנים ושמחת תורה בחוץ' נותרו כשהיו. תהלים ברגש, דמעות רותחות, שמחה מרוממת. וגילו ברעדה. העבר נותר בהווה.

כך בכל תהליכי חיינו. אנו מאמינים ש'זאת התורה לא תהא מוחלפת'. התורה נותרה כשהיתה, רק הדרכים להשגתה מתפתחות מדי דור. בחינוך ילדינו זו סוגיא ושאלה מרכזית. גדולי ישראל שהקב"ה שְׁתָלַם בכל דור דור, משמשים בס"ד בַּקָּרֵי איכות לוודא שאין משנים כחוט השערה ביעדים ובמטרות. ומאידך הריהם 'עיני העדה' המאירים דרכינו בנתיבים החדשים, בדרכים חלופיות, בשבילי 'מהדרין' מתעדכנים. להיות מזומן מול בעיות הזמן.

כמו פעם

מיוחד בין מחנכי דורו היה הרבי הק' מפיאסצנא הי"ד. בדור תהפוכות הציע מענה, התמודד חזיתית מול הנשירה, ופעל למזעור המגפה הרוחנית. וכה כתב בהקדמת ספרו המונומנטלי 'חובת התלמידים' "עָלֵינוּ לְבָאֵר בָּרִאשׁוֹנָה מַה הַחִלּוּק בֵּין דּוֹר לְדוֹר, לָמָּה בְּדוֹרוֹת הַקְּדוּמִים לָנוּ כָּל חִנּוּךְ שֶׁהוּא הָיָה מוֹעִיל, תַּלְמִידֵי כָּל מְלַמֵּד וּבְנֵי כָּל אָב רֻבָּם כְּכֻלָּם הָיוּ עוֹבְדֵי ד', וְלֹא כֵן עַתָּה… ". הוא דורש שהתלמיד יתקשר בקשר רגשי – עם המלמד ועם הנלמד. העולם סוחף, עלינו להיות סוחפים. ילד חי עם המון ריגושים, צבעים עזים, עולם תוסס. חייבים לתת לו חוויה רוחני מרגשת לא פחות! חובה לעדכן את דרכי החיבור! לא עוד שיעורים יבשים, לא לכללים נוקשים ולמוסכמות שאבד עליהן הקלח.

הג"ר שלמה וולבה היה מצטט את רבינו החזו"א "מלפנים היה תפקיד המשגיח 'לצעוק' על התלמידים. כיום, תפקידו לשמור שתלמידיו לא יפלו". שמעתי בשם א' הצדיקים זי"ע כי חזקיהו מלך יהודה גנז את ספר הרפואות שכתב שלמה המלך. וזאת למה? כי הספר כבר לא רלוונטי! המחלות אינן אותן מחלות, והתרופות ההן לא תרפאנה היום! חינוך דומה לעולם רפואה, מתעדכן ומתחדש… חובה על הרופא להתעדכן, ולא להטיל אשמה על הפציינט. יתעקש מלמד 'אני מחנך 'כמו פעם'!'. נשאלוֹ 'היש בביתך מקרר, מיקרוגל ומזגן…?' דור חדש וכלים חדשים! הרי מים נוזל החיים: בעבר שאבו מִבְּאֵר. היום פותחים ברז 'מודרני'. המים נותרו מים… וכך התורה שנמשלה להם

מדור לדור

בשלהי פרשתנו הקב"ה מוכיח, כביכול, את מרים הנביאה. לאחר תפילת משה אומר הקב"ה 'וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים'. העיר א' מגדולי זמננו שליט"א – כי רואים כאן את 'ירידת הדורות' והחובה לעדכן את דרכי החינוך. בפסוק, האב יָרֹק יָרַק בפני בתו, כביכול. והנה, בתרגום אונקלוס, שנכתב כעבור למעלה מאלף שנים, הנוסח מרוכך "וְאִלּוּ אֲבוּהָא מִנְזָף נְזַף בַּהּ". לא יריקה, אלא נזיפה. אחרי כאלף שנים נוספות ביאר רש"י הק' את הפסוק, וכתב "ואם אביה הראה לה פנים זועפות". לא יריקה, ואפילו לא נזיפה פעילה, אלא מבע פנים בלבד…

ברור כי 'חדש אסור מן התורה'. התורה אינה מוחלפת, אך הדרך המובילה אליה חדשה. נכון ש'חדש' מרתיע, אך גם מאתגר ומחייב. נאמין בצדקת ה'דרך החדשה' ונגיע ל'יעד' הישן!

בהצלחה בעבודת הקודש!

יחיאל מיכל מונדרוביץ'

123ymm@gmail.com

חינוך בפרשה- נשא- התחדשות

אדם- התחדשות וגדילה

בשנת תשי"ב ניסה סר אדמונד הילרי לטפס והגיע לפסגת הר האוורסט, הגבוה בהרי העולם. הר זה מתנשא לגובה של כמעט 9000 מטר (בהשוואה להר החרמון, 'הנמוך יחסי', שאינו מתנשא אפי' לכדי 3000 מטר). הקשיים שבדרך, והאמצעים הדלים שהיו עמו מנעו ממנו הצלחה. בלית ברירה, עצר במרחק ¼ ק"מ מהפסגה, 250 מטר בלבד, ונאלץ לשוב על עקבותיו.

היה זה בשעתו 'שיא עולמי'. נערכה לכבודו מסיבה גדולה בלונדון, אך השמחה מהולה היתה בצער. אמנם הושג דבר 'ראשוני', אך את 'הדובדבן' לא קטפו… סר הילרי התכבד לנאום בפני הנאספים. בדבריו תיאר את מסעו והודה למסייעים. לאחר כמה דקות נאום, פנה לעבר תמונת ענק של ההר שתלתה על הקיר מולו, והחל 'לדבר' עם ההר: "אוורסט רם ונישא, במסע אחרון זה – אתה ניצחת אותי. לא הצלחתי להגיע לראש ההר. אך האזן לדברי! אני מצהיר ומודיע לך כי בפעם הבא אני אנצח אותך! אגיע לפסגת כדור הארץ! וזאת מנין לי? כי אמנם אתה גבוה מאוד, אך אתה דומם, אינך מוסיף לצמוח. ואילו אני, אדמונד הילרי, מוסיף ומתפתח, מנסה ומשתדל! לי יש מה שאין לך, אני חי, עם כוח העשייה!". ואכן, כעבור שנה, זכה סר הילרי בתואר 'הראשון שניצב על פסגת האוורסט'.

בחג השבועות ניצבים אנו סביב הר סיני. אמת כי סיני נבחר בהיותו נמוך והקב"ה מלמדנו ענוה ושפלות (סוטה ה). אך התורה שניתנה עליו גבוהה עד שמי רום! למרות שמשה רבינו קובע לפני מותו לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא, אך עילאית היא התורה, וקניינים רבים נדרשים להשגתה. סוד השגתה היא לא להיות דומם! להוסיף ולנסות, להשתדל ולעשות!

תלמידים מתמודדים עם קשיים ואתגרים, ורגילים לשמוע מאתנו, הבוגרים, 'צריך לנסות שוב'. הילד חושב בקרבו 'מה יעזרו הניסיונות החוזרים שוב ושוב? כפי שנכשלתי כך אשוב ואכשל…'. חשוב לנו ללמדם כי בכל ניסיון ובכל השתדלות יש משהו חדש!

באבות דר"נ (פ"ו ב') מסופר כי רבי עקיבא ראה מים שֶׁשָּׁחֲקוּ באבן, ומהם קיבל עוז רוח להוסיף ולהשתדל בתורה. בעלי המוסר דרשו "איזו טיפה הבקיעה בעצם את האבן?" בלי הטיפה האחרונה לא היתה האבן נשחקת, אך גם בלי הראשונה או העשירית… כל טיפה וטיפה הוסיפה וחידשה כוח מול צור החלמיש.

כל אחד הוא מיוחד

פרשת נשא היא הארוכה בפרשיות התורה, אך חציה בעצם חוזרת 'שוב ושוב' על קרבנות הנשיאים ונדבותיהם. התורה מתייחסת באריכות לכל נשיא ונשיא. הרמב"ן (בפירושו השני לענין זה) מסביר שאמנם כל נשיא הביא בדיוק כמו חברו שלפניו, אך כל אחד פעל מתוך מחשבה וכוונה אישית, לא הרי זה כהרי זה, "ועוד בזה טעם אחר במדרשם, כי לכל אחד מהנשיאים עלה במחשבה להביא חנוכה למזבח ושתהיה בזה השיעור, אבל נחשון חשב בשיעור הזה טעם אחד, וזולתו כל אחד מהנשיאים חשב טעם בפני עצמו…". זה 'נראה' אותו דבר, אבל כל אחד היה 'חדש וראשוני'. לא שתים עשרה 'חזרות' יש כאן, אלא שנים עשר 'סיפורים חדשים' מספרת התורה. כל אחד 'יצירה' בפני עצמה!

מחשבה זו, בדרך בעבודת השם, מעניקה כוחות ומרעננת. הלימוד של היום הוא 'חדש' לעומת הלימוד של אתמול. הניסיון להצליח, ההשקעה בקיום המצוות, אינם רוטינה מעייפת, אלא יצירה מחודשת וראשונית. חז"ל מספרים על תלמידו של רב פרידא שהבין משנתו רק לאחר ד' מאות חזרות (עירובין נד). לא 400 פעמים של 'השמעת הקלטה' משעממת מְזַכָּה בהבנה. כי אם 400 יחידות, 400 'פעמים ראשונות', הן הנה הביאו את התלמיד המתקשה להצלחה.

אין יאוש!

נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ! אדם נבדל מבעלי חיים בכך שבהמה מתהלכת בראש כפוף ארצה, ואדם בקומה זקופה, כמלאכי השרת (חגיגה טז). אל לנו להיות כבהמות, החורשים שוב ושוב בראש רכון לארץ. הבה נהיה כמלאכים, על מעלתם נשורר בפיוט 'אקדמות' חֲיָל אֶלֶף אַלְפִין וְרִבּוֹא לְשַׁמְשׁוּתָא, חַדְתִּין נְבוֹט לְצַפְרִין! לה' מיליוני מלאכים, מתחדשים מדי בוקר! בקומה זקופה! ללא לאות וללא עייפות החומר. נלמד בפרשתנו מהנזיר, אף אם נטמא בנזירותו אינו נופל ואינו מתייאש. הוא מתחיל מחדש! וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ בַּיּוֹם הַהוּא! בראש מורם!

נישא ראש ונביט אל עבר התורה הק' בהצהרה – כל זמן שאני חי, ער ופועל, לא דומם ולא עייף, אנסה ואצליח!

בהצלחה בעבודת הקודש!

יחיאל מיכל מונדרוביץ'

123ymm@gmail.com

סיפור על אין יאוש! מאת דרשו- לחצו כאן!

 

מורה טוב או מורה מצוין?

מורה טוב או מורה מצוין?

טיפים שיהפכו אותך ממורה טוב למורה מצוין

שני מורים מלמדים בכיתות מקבילות, ובאותו מוסד לימודים, מה עושה מורה אחד לטוב יותר מרעהו? האם יש דרכים לעזור לעצמנו להיות מורים טובים יותר? מהו הקסם שהופך מורה טוב למורה מצוין? המאמר הבא מציע עצות וטיפים מעשיים שיהפכו אותך ממורה טוב למורה מצוין.

ישראל (שם בדוי למקרה אמיתי), מורה ממלא מקום שנה ראשונה בהוראה, הגיע לשטח ונבהל. בעיות משמעת צצו לו מפה ומשם, תחושת הביטחון עמו נכנס לשדה ההוראה החלה להיסדק קמעה.

הוא נקט ביוזמה אישית ונגש לחיים, אחד המורים בצוות וביקש לצפות באחדים משעוריו. ישראל היה מורה טוב, אבל חיים היה מורה מצויין וזה היה כל ההבדל בינהם. בתום הצפיה, מצפייה בשיטת ההוראה של חיים, יצא ישראל עם שלל תובנות ורעיונות מעשיים אותם העלה על הכתב בחלוקה של לפני, במהלך השיעור ובכלל. את תמצית הדברים הוא מבקש לחלוק אתכם, מורים ומלמדים המזדהים עם מצבו.

לפני השיעור:

1. הכנס לכיתה כשהנך שמח ומלא אנרגיות

כאשר הנך מלא במצברים של כוח, הנך נותן לתלמידים כוח. הנך מכניס את התלמידים לפעולה, ומעורר אותם לחשוב ולעשות. כאשר אתה עייף, הלאות עוברת ישירות לתלמידך, ולא יהיה בהם המרץ לעשות את שתדרוש מהם. הם ימתינו בדיוק כמוך-שהשיעור יסתיים. חלקם יעבירו את הזמן בהשתתפות שקטה, חלקם ישתתפו כדי "לעשות לך טובה" ואחרים אולי יעוררו מהומות כדי ליצור עניין. כדי להיות מורה מצוין, עליך להיות קורן, פעיל, ומלא חיות.

2. התכונן לכל שיעור ברמת "שיעור מבחן"

ככל שהחומר נהיר לך באופן מרבי, כך יהיה נהיר לתלמידך. הכנה טובה מראש, תסייע לך למסור את החומר דבר דבור על אופניו. כדי שהחומר יהיה ברור לך דיו כדאי מאוד:

  • לסכם אותו בכתב
  • לשאול עליו שאלות
  • לענות לעצמך תשובות
  • להכין הכתבה / שכפול מסכם לתלמידים
  • לברר מראש כל אי הבנה שעולה לך מן החומר
  • למסור את החומר לאדם אחד לפני מסירתו לתלמידים.

במהלך השיעור:

3. השתמש במשולש "חזותי, שמיעתי, תנועתי":

למידה מתרחשת אצל כל תלמיד באופן שונה. כדי להגיע לכלל התלמידים רצוי להשתמש במשולש הכולל את צורות הלמידה הבאות: חזותי, שמיעתי ותנועתי.

  • השתמש בלוח כדי לכתוב כותרות עיקריות / לצייר ציור סכמתי / להדגיש מילה בלתי מובנת / לביאורי מילים חשובות ואפילו לכתיבת שמות של תלמידים מצטיינים. תמונה אחת שווה אלף מילים: השתמש בתמונות / ציורים או פלקטים עם כתוביות, כדי לעורר ענין בתלמידים ולחזק את רמת החוויה.
  • השתמש בקולך באופן הנכון: דבר בקול רם וברור, במילים חתוכות ומובנות, הגבה את קולך כשהנך רוצה להדגיש דבר מה, הנמך אותו כאשר תרצה לרתק את תלמידך או לעורר בהם ענין.
  • השתמש בידיים כדי ליצור תנועות הנלוות למילים. בצע הדגמות קצרצרות עם / בלי התלמידים כדי להסביר חומר קשה / פעולות הנעשות בשלבים.(כמו אופן הקרבת הקרבנות בחומש ויקרא, הלכות מסוימות בשיעור דינים ועוד). העזר במיקומים שונים: באופן כללי מומלץ יותר לעמוד בשיעור (מה שמאפשר אף טיול פעם ב…) עמוד במקום מרכזי בו כל התלמידים יכולים לצפות בך.

4 . היה עם כל תלמיד ותלמיד באופן מלא:

מחד- רק משמעת חזקה מאפשרת זאת, ומאידך- חיבור לכלל התלמידים הוא הוא המגביר ומשביח את המשמעת בכיתה. ערוך "טיול" בכיתה מידי פעם. אם אינך יודע מתי, ערוך אותו בתחילת השיעור, באמצעו ובסופו. בתחילתו- כדי לרכז את התלמידים אליך. במהלך השיעור- כדי להחזיר את הריכוז לתלמידים מסויימים.

התקרב לתלמיד עייף ועודד אותו להצטרף. עזור לתלמיד מתקשה וכוון אותו בעת כתיבה. פנה לתלמיד היושב בסוף הכיתה בשמו, ושבח אותו על הלמידה, הקשבה, השתתפות / התנהגות מכבדת לחבר. כאשר הנך מבקש מתלמיד דבר מה באופן פרטני דבר אליו בגובה העיניים. רכון לצד שולחנו וודא שהוא מאזין לדברך. אל "תוותר" על תלמיד לא מרוכז. אל "תוותר" על תלמיד מתחמק.

היה עם כל אחד מתלמידך במהלך השיעור, ותיווכח לראות עד כמה יהיו הם איתך.

5 . דלה את החומר מן התלמידים:

כמעט על כל משפט / חומר לימודי ניתן לשאול שאלות ולבקש תשובה מן התלמידים במהלך השיעור, כך שהתלמידים "מלמדים" את החומר ולא אתם. "מתי לדעתכם ארע… מי לדעתכם… מי יודע למה… שמעתם פעם על… מי מכיר…". תתפלאו לראות, עד כמה גם תלמידים "מנותקים" מתעוררים פתאום לחיים. שיעור המורכב משאלות, ומאפשר לתלמידים להביע את הידע שלהם במהלכו יהיה מרתק יותר וישמר בזיכרון התלמידים לזמן ארוך יותר. גם סיכום של שיעור ניתן לערוך באמצעות שאלות. (אלו קרבנות הקריבו… על מה אומר רש"י….) מדהים לראות כיצד תלמידים עונים לשאלות הללו בשמחה ובתחושה מיוחדת של: "כל כך הרבה החכמנו השיעור…"

נכון לתמיד:

6 . תלמידים תמיד אוהבים סיפורים:

כמעט כל מסר ניתן להעביר באמצעות סיפור.
אגור באמתחתך סיפורים לרוב או המצא משלים ככל העולה על רוחך. אין צורך להתאמץ בהבאת סיפורים ארוכים ומורכבים, מספיק סיפור העוסק בענין הנלמד וכבר קנית לך תלמידים מרוכזים.

בשיעור הלכה / דינים ניתן להשתמש בדוגמאות פשוטות. בשיעור פרשת שבוע לכיתות הגבוהות ועל אחת כמה וכמה כאשר הנך רוצה לחזק בתלמידך התנהגות מסוימת ניתן להיעזר במשל שייכנס ללב התלמידים.

7 . תן צ'ופר על התנהגות ראויה גם אם היא מתבקשת:

צ'ופר נותן תמריץ לתלמיד חרוץ. צ'ופר נותן כוח לתלמיד עייף. צ'ופר בא בנוסף לכל הפעולות שתנקוט כדי ליצור אווירה נעימה בכיתתך ולא כפעולה בודדת. צ'ופר יכול להיות מחמאה כנה וייחודית, מדבקה יפה, פתק אישי עם כמה מילים (מתאים לכל גיל), מחיאות כפיים, חיוך מלא גאווה, מכתב להורים במחברת קשר, מחק קטנטן, או אפילו עדש. תלמידים מצפים לשיעורו של מורה ש"מחביא" באמתחתו אוצרות מעניינים, מגוונים ובייחוד שהם ניתנים באופן הנכון- עם חיוך, במלוא הפרגון, ותוך מתן שבח על המאמץ ולא על התוצאה!

8 . אם נתת מטלה התייחס אליה במלוא הרצינות:

כאשר הנך דורש מן התלמים להכין שיעורי בית / להכין עבודה בשיעור / להביא ספר כלשהו לשיעור באופן חד פעמי- היה עקבי ועקוב אחר ביצוע המטלה. בדיקה מוכיחה לתלמיד כי אכן המטלה היתה חשובה לך. ציון לטוב או למוטב גם על מטלה פעוטה, מוכיח לתלמיד כי מאמציו או אי מאמציו להכין / לכתוב / להביא אכן מעניין אותך והיה כדאי או לא כדאי בשבילו. רישום ביומן אודות ביצוע או אי ביצוע הדרישות, משדר תחושה של רצינות ואחריות, ומעודד את הילד לציית לבקשות שלך.

רוצה להיות מורה מצוין? כדאי לזכור:

  • מורה מצוין אוהב את ההוראה ואוהב את התלמידים.
  • מורה מצוין שם לב לפרטים הקטנים.
  • מורה מצוין נותן את כל כולו בכל רגע בשיעור.
  • מורה מצוין פוגש את תלמידיו במסדרון וזוכר להעניק להם מבט מחויך, מילה טובה ויחס חם.
  • מורה מצוין נמצא שם בשביל תלמידיו שעות רבות קודם שהחל יום הלימודים והרבה אחרי סיומו.

סימני הסדר בחינוך

סימני ליל הסדר בחינוך

 לנו, העוסקים בחינוך

לא צריך לספר על ארבעת הבנים.

אנו אותם יום יום בכתתנו מכילים.

את החכם, שכבר יודע הכל,

ראה, שמע, ותמיד מצביע ראשון,

את ה"רשע", שרב עם ההוא, ולקח לשני,

ולא הכין, ולמה הוא האחרון…

את התם, שלא ידע, וששכח,

ושזו לא אשמתו, ולמה זה כך,

ואת זה שלא יודע לשאול, וגם לא לענות,
אולי צריך דם ועדות שילוב והשמות,

 

ואנחנו מגיעים כל בוקר לכיתה,

ויודעים שלא משנות ההגדרות,

כל אחד מהם הוא נשמה יחידה,

שטומנת בתוכה רבדים ועולמות,

ומשתדלים את החכם לאתגר,

ואת הרשע לקחת לשיחה מלב אל לב,

לסייע לתם בהתארגנות,

ואת ההוא שלא שאל בכיתה לשלב,

 

ויום יום אנו מקדשים את החומר,

ורוחצים את הקליפות,

טובלים דברינו בדוגמאות,

ואת האתגרים מלמדים לחצות,

מגידים, ומזככים, ומוצאים,

וכורכים את המרור עם המתוק,

פורשים בפני תלמידינו שולחן עמוס טוב וצחוק,

צופנים בקרבנו את קשייהם,

ומברכים על כל הצלחה,

 

מהללים כל התקדמות,

ומרצים נפש כאובה,

ובוקר בוקר אנו נושאים תפילה ליושב במרום,

שיסייע לנו להעלותם עוד שער היום,

 

להנחיל תורה, שאת הלב פותחת, להעמיד דורות שירשו את הארץ המובטחת,

להקמת בית בחירה על אדנים מוצקים, בשלווה ונחת,

להגיד את מסורת עם ישראל לילדינו, תלמידינו,

וכל בוקר מחדש להסיר החמץ,

כשאנו רואים את חיוכיהם מול עינינו.

 

מוקדש לע"נ אמי האהובה, פנינה הופשטטר, שהיתה מחנכת מסורה במשך 32 שנים, ונפטרה לפני כ3 חודשים.

התמונה באדיבות שטרסטוק

חינוך בפרשה- בחוקתי- אמון

קרן שמש

במכללת 'אֵי שָׁם', ערכו סטודנטים להנדסת אווירונאוטיקה, מסיבת סיום. הזמינו את סגל ההוראה והמרצים השונים. במהלך המסיבה הפתיעו את המורים והכריזו "במהלך השנה האחרונה בנינו בעצמנו מטוס קל. הרכבנו בו מנוע מתקדם ומערכות אלקטרוניות חדישות. מתכבדים אנו להזמינכם, מורים מסורים, להעלותו ל'טיסת בכורה'!

המרצים חשו מבוכה, לחץ ופחד. האם המטוס בטוח ויציב? האם באמת הצליחו תלמידים צעירים לבנות כלי טייס במו ידיהם? הביטו זה בזה בחשש, בעוד הסטודנטים מוחים כפיהם וממתינים שיטפסו בסולם אל פתח המטוס. בצעדים מהוססים שורכים המרצים את רגליהם, כשנשימתם נעתקת בגרונם. רק מרצה אחד צועד בבטחה ובראש מורם, ומתיישב בקדמת המטוס. חבריו בצוות שאלוהו בלחש "האם אינך חושש מהתרסקות מטוס זה?". הרגיע המרצה את חבריו "אני מכיר היטב את תַּלְמִידָי. בטוחני שמטוס שהם בנו בעצמם – בכלל אינו מסוגל להמריא…".

אחד 'העונשים' הכבדים ביותר לתלמיד הוא, שרבו אינו מאמין בו. המורה לא יכול לטשטש ולהסתיר זאת. תלמידים מזהים הערכת רבם ואת זלזולו. הערכה דומה לקרני שמש המצמיחים ומחזקים, ואילו חוסר הערכה, אף כשהוא סמוי, דומה לזריעת מלח המונעת התפתחות וצמיחה. המרצה צודק. כשאין אמון – אין טיסה ואין התעלות.

כערכך הכהן

בפרשתנו נלמד פרשת ערכין. לכל אדם, בכל גיל ובכל מצב יש 'ערך'. ההערכה שאדם חש מהסביבה משפיעה על ערכו, התפתחותו ומעלתו. כך דרשו צדיקים בפסוק וְהֶעֱרִיךְ הַכֹּהֵן… בֵּין טוֹב וּבֵין רָע, כְּעֶרְכְּךָ הַכֹּהֵן כֵּן יִהְיֶה! הערכת הכהן, ההורה והמורה, משמעותית וקובעת! בין אם מצב הילד טוב באמת, ובין אם מצבו רע, כְּעֶרְכְּךָ הַכֹּהֵן כֵּן יִהְיֶה, הילד ישלים את ציפיות הוריו וימלא הערכת מוריו. כַּאֲשֶׁר יַעֲרִיךְ אֹתוֹ הַכֹּהֵן – כֵּן יָקוּם! לכן 'חֲשֹׁב טוב – יהיה טוב'!

יש סיפורים לרוב על מורים שהעריכו תלמידים לטובה, בטעות. ההערכה פעלה והתלמידים זכו. כמו במקרה שמלמד שמע [בטעות] שהוא מקבל השנה את 'הכיתה הטובה', ילדים שזכו בהצטיינויות רבות… או מורה שקיבל תלמיד וחשב עליו [בטעות] שהוא בן רב גדול, למרות שהיה בנו של עובד כפיים, ומעולם לא השקיעו בו המלמדים… לא בחשיבה מוטעית והערכה שגויה אנו עוסקים, כי אם בהערכה כנה ובאמידה נכונה. בכל ילד יש מה להעריך! לעתים, אין אנו מעריכים אדם כי אנחנו מביטים דרך 'משקפיים' שלנו ובמבט הצר שלנו. הסתכל על כולו, ראה אותו (ולא את עצמך..) וגלה שהוא כן שווה! כך דורשים את הפסוק וְאִם מָךְ הוּא – מֵעֶרְכֶּךָ, אם הוא עני ודל, זה מֵעֶרְכֶּךָ, בגלל היחס שלך. מה העצה? וְהֶעֱמִידוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֵן – ראה את כולו, במבט רחב, ואזי וְהֶעֱרִיךְ אֹתוֹ הַכֹּהֵן…

הערכת אמת

ר"מ בישיבה בא בפני המשגיח הרה"צ ר' יחזקאל לוינשטיין ושאלה בפיו "רבי! רגיל אני לדרוש ב'אירוסין' של תלמידים, ומצפים שאספר בשבח החתן. במקרה ולחתן אין שום מעלות, האם מותר לי לשקר כדי לספר בשבחו?" הצדיק גער בו! "מנסה אתה להתהדר בפני שהנך נזהר במידת האמת! אילו היית 'אדם אמיתי' היית מוצא מעלות! אם אתה לא מוצא מעלות ותשבחות בכל בחור ובחור – כי אתה חי בעולם השקר! טרם התקרבת למידת האמת!".

לעתים מתקשים בהערכת הזולת מתוך שאנחנו כלואים בקונספטים החוסמים את רגשותינו. לדוגמא, רוב ההורים והמורים, ובעקבותינו התלמידים, חושבים כי 'טעות' היא כישלון המעידה על חוסר יכולת. בכך נפגמת ההערכה. נשכיל שטעויות הן חלק מהלמידה ולא ניתן להיבנות בלעדיהן, הערכת התלמיד לא תיפגע בעינינו – ובעיני עצמו!

אדרבה! תן בלבנו שנראה כל א' מעלת חברינו! תן בלבנו שנעזור לילדינו לראות במעלת עצמם! תלמיד בעל הערכה עצמית בריאה עומד חסון יותר מול משברי החיים ותעתועי היצר. בילדותי קראתי משפט: "היות ואתה נמצא תמיד בחברת עצמך – כדאי לך לאהוב וליהנות מהחברה". הערך – גם כשזה רק בערך – נוסך רוח חיים ומעורר הצלחה. ניטע בלב הילדים הערכה, 'במידת האמת', והם יִנְסְקוּ במטוס שיבנו בנפשם, יתרוממו אל על…

בהצלחה בעבודת הקודש!

יחיאל מיכל מונדרוביץ'

123ymm@gmail.com

 

חינוך בפרשה- בהר- תשומת לב

שים לב, נשמה לפניך

סיפר הרה"ק רבי משה ליב מסאסוב שבאחד ממסעותיו שהה בפונדק דרכים, והנה שני גוים מטיבים ליבם ביין. פונה שיכור לחברו ושאל 'תגיד, אתה אוהב אותי?'. ענה חברו 'בוודאי! מאוד מאוד!'. אמר השיכור 'אם אכן אתה אוהב אותי מאוד – תגיד לי מה כואב לי ומה חסר לי!'. אמר הצדיק, האזנתי, הפנמתי ולמדתי אהבת אמת מהי…

רחוקים אנו מדרגה זו, 'לדעת' מה מכביד על כל תלמיד ומה עובר עליו. אך האם אנחנו בכלל מבחינים ומרגישים שיש משהו שכואב לו או חסר לו? בפרשתנו מצווים וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ, וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ. לא בתמיכה כלכלית בלבד מדובר, אלא גם (ואולי בעיקר) בחיזוק רגשי ונפשי, במילים טובות ומעודדות, לעורר ולנסוך בו תקווה.

קשר עין

הרבי מסלונים ה'נתיבות שלום' אומן פדגוג היה. שמעתי כי הנחה מחנך כי בכניסתו לכיתה, לפני שפותח בשיעור, יעביר מבט ויצור קשר עין עם כל תלמיד ותלמיד. התורה עוברת מרב לתלמיד באמצעות אהבה. קשר העין מטפח אהבה זו. כל תלמיד זקוק ל'תשומת לב'. יש המתרגמים 'תשומת לב', לפינוק, רוך או ויתור. הבה נְתַרְגְּמוֹ כפשוטו! שים לב אלי! אני קיים! כולם זקוקים להכרה. לא נניח לתלמידינו לנבול ח"ו ברוחניות מתוך 'חוסר עניין לציבור'.

הרבי מסלונים ה'נתיבות שלום' אומן פדגוג היה. שמעתי כי הנחה מחנך כי בכניסתו לכיתה, לפני שפותח בשיעור, יעביר מבט ויצור קשר עין עם כל תלמיד ותלמיד. התורה עוברת מרב לתלמיד באמצעות אהבה. קשר העין מטפח אהבה זו. כל תלמיד זקוק ל'תשומת לב'. יש המתרגמים 'תשומת לב', לפינוק, רוך או ויתור. הבה נְתַרְגְּמוֹ כפשוטו! שים לב אלי! אני קיים! כולם זקוקים להכרה. לא נניח לתלמידינו לנבול ח"ו ברוחניות מתוך 'חוסר עניין לציבור'.

עמד לו נער יהודי עני ליד תחנת רכבת בלונדון, בשעת ערב קרירה וערפילית. על ארגז שלפניו ערימת עיתונים שעליו למכור. הנער צועק לתוך ההמון 'עיתון ערב בשילינג'. לפתע מבחין כי הג"ר מאיר שפירא מלובלין ניצב מולו ומניח יד על כתפו. "ילד יקר, וכי לא קר לך?". והילד משיב "עד שהתייחסת אלי ושמת יד על כתפי אכן היה לי קר…".

תשומת לב

שמעתי שילד מתוסכל ששב לביתו ובכה "לבשתי חולצה לבנה ואפודה חגיגית לכבוד יום הולדתי, והרבי בכלל לא שאל אותי מה יום מיומיים…". נכון, יתכן והיה עליו לפנות בהצבעה ולומר לרבי כי היום יום חגו. ומאידך, מלמד שלא מבחין בעצמו, מה תועיל לו הודעת הילד? כנראה יפטיר 'מזל טוב' בשפה רפה, ודי… לא אשכח כי בשנותי כמנהל פנתה אלי אימא והעירה כי בנה נעדר, מחמת חולי, מספר ימים, והמלמד טרם התקשר ולא שלח חומרי למידה. פניתי למלמד, והוא קימט את מצחו וחשב "מה? הוא לא נמצא?". חסרה כאן 'תשומת לב' כפשוטו!

על מלמד לחשוב על תלמידיו. 'לראות' אותם בגוף וברוח. סיפר הג"ר יוסף שלמה כהנמן מפוניבז' כי לרבו הצדיק ר' יוזל 'הסבא מנובהרדוק' היה פנקס עם רשימת תלמידיו, ומדי ערב, לפני עלותו על משכבו, היה עובר על שמות כל התלמידים וחושב על כל אחד ואחד בפרוטרוט, לחשוב מה קורה איתם ומה עוד ניתן להטיב עמהם. רועה נאמן!

פרשתנו מלמדת חובת הסיוע ליהודי שכושל בפרנסתו, ליהודי שרח"ל הידרדר עד שנמכר לעבד, אם לאחיו מישראל ואם לנכרי. היאך נסייע מבלי שנדע שהוא במצוקה? מלמד נכבד! בחן את עצמך! ערוך רשימה מי מילדי כיתתך מתקשים בקריאה או בראייה. למי קושי חברתי. הרי כבר חודש אייר. אתה כבר איתם מאלול. חֲשֹׁב, מי מחסיר הרבה? הַהִתְעַנְיַנְתָּ בו (לא בשיפוטיות!)? מי מעט בירידה לימודית. הֶחָשַׁבְתָּ למה הוא בירידה? הֶחָשַׁבְתָּ עליו בכלל?…

חסידים מספרים על צדיק שישב ועסק בתורה. נכנסה בתו בבכי, וסיפרה שבמהלך משחק 'מחבואים' עם חברותיה, התחבאה וציפתה שימצאוה. חיכתה עד בוש. לאחר זמן רב יצאה לראות למה החברות לא 'מוצאות' אותה, וגילתה שהן עברו מזמן למשחק אחר. 'אף אחת לא חיפשה אותי' הרימה קול נהי. האב הרגיעה ויצאה שוב לשחק. לאחר צאתה פרץ הצדיק בבכי והסביר לאשתו "חלפו כ"כ הרבה שנים מאז חורבן ביהמ"ק. הקב"ה מצפה שנחפש אותו. אנו מנסים קצת וממשיכים הלאה, ל'משחק אחר'. משקיעים בגלות, בורחים מהאמת… אוי! צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ!

הקב"ה מצוה עלינו 'לחפש' מתקשים ולחזקם. נחזק את המך ונעודד רוח הרך. אמנם אין לנו מענה לכל הקשיים, אך נזכור כי 'יד על הכתף' ופנייה ישירה עם יישור מבט – מחמם מאוד ומסייע. פנייה אמתית, מלב אל לב, עשוי לעתים להביא לפיקוח נפש רוחנית ולהעמדת דורות. 'כח המשלח בשליח', הקב"ה מסייע בעדנו במשימה הק'.

בהצלחה בעבודת הקודש!
יחיאל מיכל מונדרוביץ'
123ymm@gmail.com

 

 

חינוך בפרשה- במדבר- מצדיקי הרבים

מצדיקי הרבים ככובבים

חכמינו ז"ל הפליגו ברום חשיבות מלמדי תשב"ר. רבינו 'החוזה' בלובלין אף התבטא "אילו היו יודעים את מעלת המלמדים בשמים, היו כולם מבקשים להיות מלמדי תשב"ר!". על מלמד המנחיל לתלמידיו תורה ומצוות, נוטע בקרבם אמונה ומעמידם במידות, דרשו חז"ל (ב"ב ח:) את הנאמר בדניאל: וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד אלו מלמדי תנוקות של בית רבן! לעולם ועד! עבודתו הפורה ורבה שמורה נצח, הנו זוהר ככוכב בשושלת מוסרי התורה.

אדם חי שנות חייו בעוה"ז, צובר מצוות ומעשים טובים, מתקין עצמו ב'פרוזדור' לקראת המעבר ל'טרקלין'. משול הוא לילדים שצוברים 'כרטיסי מבצע' לקראת היריד הממשמש ובא. בפתיחת שערי היריד רצים כולם, למתקנים, לדוכני ההגרלות, לקיוסק, ולעמדות הפרסים. כל ילד 'משלם' בכרטיסים שהכין מראש. אך אוי לו ילד שלא השקיע וכעת משתוקק לארטיק ושערות-סוכר או למכוניות מתנגשות, אך אין בידו כרטיסים! עכשיו כבר אי אפשר לרכוש!

אדם מגיע 'למעלה' עם כרטיסיו הרוחניים שסיגל עלי אדמות. בחייו היה קרוי 'הולך' כי מתעלה ומתקדם. אך כעת 'בַּמֵּתִים חָפְשִׁי' חופשי מן המצוות. מרוץ איסוף הזכויות תם. והנה חכמים דרשו ביטוי חז"ל 'ברא כרעא דאבוה', בְּנוֹ מהווה לו 'רגלים', 'הולך' למענו. מעשי הבן הטובים מוסיפים זכויות לנשמת האב, שולח לו כרטיסים למעלה…

תולדות

לאוצר גדול זה זכו מלמדי תשב"ר! זוהי כוונת חז"ל בקביעתם (סהנדרין יט:) 'כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו'! יש אב שמניח אחריו חמשה בנים, או אפילו תריסר, הממשיכים 'ללכת' למען נשמתו. והנה, מלמד תשב"ר מניח אחריו מאות ואלפי תלמידים ש'כאילו ילדם'! הללו מְזַכִּים ומעלים נשמת 'אביהם' המלמד!

וּמִנְיַן למדו חז"ל שהמלמד נחשב 'כאילו ילדם'? בפרשתנו נאמר 'וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי. מביא רש"י מחז"ל שהרי בפסוק נאמרו בני אהרן בלבד, ואף הם קרויים תולדות משה כי לימדם תורה! לכן נא' בְּיוֹם דִּבֶּר… בְּהַר סִינָי, כי החל מקבלת התורה, מאז שלימדם משה, הריהם 'תולדותיו' והוא 'כאילו ילדם'.

מעיר רבינו המהר"ל (גור אריה, כאן) הרי משה לימד את כל בני ישראל, ומדוע רק בני אהרן נחשבו תולדותיו? למה אין כולם מְכֻנִּים 'תולדות משה'! ומבאר המהר"ל שאכן לא על כל מלמד נאמר תואר זה! וזה לשונו "שָׁאנֵי ישראל, שהרי הקב"ה ציוה לו שילמד להם תורה, והתורה שניתנה למשה לא ניתנה אלא ללמד לישראל, לא שייך לומר שישראל הם בניו, שאלמלא לא היו ישראל – לא היתה תורה ניתנת למשה. אבל מה שלימד לבני אהרן יותר ממה שלימד לישראל, זה היה ממשה לבד, ולא נצטווה מפי הגבורה ללמוד להם יותר, ובזה להם בפרט כאילו ילדם".

מלמד- זכות!

אמנם לעיל הארכנו בזכות המלמד, אך לפי המהר"ל – זה לא בא 'אוטומטית'! חז"ל הכתירו 'כאילו ילדו' רק את המלמד שעושה יותר ממה שהתפקיד מחייב! ללמד הריהו חייב, לכך שכרוהו וזאת מלאכתו. משה רבינו השקיע בבני אחיו יותר ממה שנצטווה, ועל כך נדרש 'כאילו ילדם'! על הַתּוֹסֶפֶת! כמו שלהורים אין 'שעות עבודה' מוגדרות, והתמסרותם מוחלטת, כך יש מלמדים 'מצדיקי הרבים' שמעניקים לתלמידים 'מעל ומעבר' כי חשים 'כאילו ילדם'!

חֲבֵרַי בישיבה קטנה היו מספרים בערגה על המחנך שלהם בת"ת שהיה קובע עם תלמידיו לימוד בחברותא בימי שישי אחה"צ ובשבת קודש. חבר אחר חשף באזני כי בהיותו בן למשפחה מוחלשת היה המלמד רוכש עבורו ספרי לימוד וכלי כתיבה. הכרתי מלמד שבהפסקות היה נשאר לפוש בכיתתו ולא בחדר-מורים, במטרה שתלמידים יוכלו לפנות אליו לעזרה לימודית, לשיחה אישית, או סתם ליצירת קשר. לא עובדים עם 'סטופר' ביד, לא שואלים 'מה אני חייב'. בכדי להיחשב 'אבא', להרוויח שֶׁהַמֵּאוֹת הללו יזכו ויאירו את נשמתי בעולם האמת – עלי לעבוד באמת!

מלמד שהוא זוהר ככוכב בִּשְׁמֵי הילד לְעוֹלָם וָעֶד הוא ב'אקסטרה', למעלה מן הזמן, בלב ונפש חפצה. הוא גם נזהר בכבוד תלמידיו ואוהבם, כדברי הרמב"ם (פ"ה מה' ת"ת), שאף מוסיף 'שהם הבנים הַמְּהַנִּים לעולם הזה ולעולם הבא'!

בהצלחה בעבודת הקודש!

יחיאל מיכל מונדרוביץ'

123ymm@gmail.com

קרא כאן על יסודות החינוך של הרב וואזנר

חינוך מבית טוב- הרב שטינמן- קראו כאן

אפשר לסמוך עליך? חלק ב'

דוגמה אישית

במאמר הקודם בנושא הסמכות דנו במהותה של הסמכות והדגשנו כי היכולת להפעיל סמכות אמיתית תישמר רק אם היא אכן במטרה להיטיב עם הכפופים לסמכות

עם זאת גם כאשר מטרת הסמכות הינה להיטיב היא תחזיק מעמד רק אם היא תבוסס על הערכה אמיתית מצד הילד להורה

דהיינו כאשר אנחנו משתמשים בכוח שבידינו לטובת הילדים ובמקביל אנחנו גם מוכיחים בהתנהגותנו על רמת התנהגות גבוהה מרמתם, ילד שרואה את הוריו עובדים על עצמם ודורשים מעצמם אומר לעצמו-  אלו הורים איכותיים יש לי, הנה הם מסוגלים להתעלות מעל עצמם, הם מתגברים- יש לי על מי לסמוך!

הנהגה זאת משדרת לילד כוח ונותנת לו בטחון להישען ולסמוך על הוריו

כך שהסמכות בנויה בבסיסה משני חלקים:

  1. דאגה ומסירות לכפופים
  2. התנהגות אישית מעודנת המעוררת הערכה

שני החלקים קריטיים בבנית סמכות, כשהורה מתנהג בצורה מיוחדת ואישיותו מעוררת הערכה אולם יחסו לילד כוחני לא תהיה סמכות, מסיבה זו לצערנו אנו עדים לתופעה שילדים להורים נעלים מאד לא כ"כ מקבלים מהם, מאחר והיחס כלפיהם הינו כוחני

לעומת זאת אנו רואים הורים מסורים מאד שג"כ לא מצליחים לבנות סמכות ולא זוכים למשמעת וזאת משום שהילד לא רואה מצידם שום התגברות או עבודה עצמית הוא לא מרגיש שהם נעלים ממנו  ומשום כך אין בו הערכה כלפיהם וגם לא משמעת.

שמעתי סיפור נפלא, אחד השליחים של הרבי הריי"ץ מלובאוויטש זי"ע ניגש אליו ושאלו-

הוא נמצא באזור נידח בו חיים יהודים שאינם מתנהגים על פי התורה, הוא רוצה להוכיח אותם ולהחזירם בתשובה הבעיה היא  אמר אותו חסיד לרבי שאני צעיר מהם  ואיני יודע אם הם יקבלו את דברי.

ענה לו הרבי: אענה לך בדוגמא מהחיים, שים לב בסאונה יכול לעמוד 'האלים' של העיירה זה שאף אחד לא מעז להתקרב אליו והנה קורה דבר מעניין אותו גיבור עומד כפוף כשמישהו עומד מעליו עם צרור ענפים וחובט בו בכל הכוח והוא לא פוצה פיו. איך יתכן?

ההסבר הוא בסאונה חם מאוד וזה שמכה בו עומד מאיליו…

אם אתה רוצה שדבריך יתקבלו הדגיש הרבי תשדר 'חום' סביבך- הרבה אהבה ובמקביל 'תעמוד מעליהם'- תהיה בדרגה גבוהה מהם, כך שיהיה להם מה להעריך בך וכך תוכל להשפיע…

לסיכום, כדי להיות דמות שיש כלפיה משמעת וכפיפות נכונה הכרחי שיהיה שילוב של חום ודרגה אחת מעל.

כשילדים רואים הורים עקביים שדורשים מעצמם ולא מוותרים על שום זיז, לא בחופש ולא בבית, ילד שרואה את אביו קם במסי"נ לתפילה למרות ששניהם חזרו יחד עייפים- הוא רואה ולומד להעריך הנה אבא מסוגל למה  שאני עדיין לא מסוגל

ילדה שרואה את אמא מתגברת על כעס כשתינוק צורח בזמן שהיא הבת כבר אינה עומדת בזה לומדת להעריך, היא חשה הנה יש באמי משהו שבי עדיין אין, התנהגות נעלה זו מזינה את הסמכות. (מעבר לכך שהיא מהווה חינוך אמיתי לטוב)

נקודות אילו חשובות בכל שלב בחיים ובאות לידי ביטוי באופן מיוחד כשהילדים מתבגרים אז אין לכוח פיזי שום משמעות

ורק התנהגות נעלה מצד ההורים מעוררת כבוד וסמכות.