פרשת תולדות

שח הג”ר פינחס שרייבר זצ”ל “עם בואנו ארצה, במסגרת עליית ‘ילדי טהרן’ בשנת תש”ג, בעיצומם של שואת אירופה, השתדלו המדריכים ב’קיבוץ’ לשרש מקרבנו, ילדים פליטים, את אמונת אבותינו, ולהטמיענו, תודעתית ומעשית, בהווי הציוני החילוני. זכורני, כי הרשעים ניסו ‘לבלבל אותנו’ בטיעון “איפה ההורים שלכם? נהרגו! איפה סבא וסבתא? נשרפו! הרי התפללו על הצלתם, התפללו על חייהם… היש מי ששמע תפילותיהם?”. עפרא-לפיהם רח”ל.

בשיחה עם אחד מגדולי ישראל שליט”א, שאלתיו “איך מסבירים לילדים בדבר ‘תפילות שאינן נענות’? ילדים קוראים תהלים לרפואת חולים, ועוד, ואינם רואים ‘סוף טוב’….”. הביט בי והגיב “איך מסבירים לילדים? ומה איתך בעצמך? זו סוגיא שיש ללמוד!”. בהמשך השיחה חידד הבדל בין בוגר לבין צעיר. בוגר יכול להכיל שתפילתו לא נענתה מפני שלא כִּוֵּן לבו, כי פיו אינו נקי, או שמבטל מתורה. הוא ‘מקבל’ שעליו להשתפר. ברם, בְּרִגְשׁוֹת ילדים נִשָּׁמֵר. מסוכן שילד יאשים עצמו על תפילותיו שטרם נענו, ‘אילו התכוונתי יותר, אילו התפללתי הרבה, היה סבא חי עד היום…”.

פרשתנו פותחת ביצחק ורבקה שמתפללים ומעתירים להקב”ה עד שרבקה נפקדה. משה רבינו הירבה בתפילה, וָאֶתְחַנַּן אֶל ה’ תקט”ו (515) תפילות. דורשי רשומות אמרו: תפלה בגמטרי’ 515, כמו ואתחנן. גם יצחק ורבקה התפללו כך, יצחק + רבקה עולים בגמטרי’ 515. אך למה בסוף נעתר הקב”ה לתפילות יצחק ורבקה, ואילו משה נותר מעבר לירדן…

‘התפילה’ עומדת ברומו של עולם. כדרך שמעמיקים בהבנת הל’ שבת ודיני נזיקין, כמו שחוקרים בכשרות המאכלים והידור ד’ מינים, כפי שמחמירים בתפילין וטהרה, כך יש ללמוד ולעיין היטב במצוות ‘לְאַהֲבָה אֶת ה’ אֱלֹקֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם’. לפני השאלה העמוקה “למה יש מתפלל ואינו נענה”, יש להבין מהות התפילה וסודה. יר”ש ילמד ויעמיק בספרי הקדמונים שעוסקים בכך, דוגמת רבינו יוסף אלבו (ספר ‘העיקרים’ מאמר רביעי פי”ז ואילך) או בס’ ‘בית אלוקים’ (שער התפילה) לרבינו המבי”ט. במאמר מוגבל זה נעסוק, כדרכנו, למען חינוך לצעירי צאן קדשים, לסבר אוזניהם ונפשותם.

בחור התאונן בפני הג”ר יוסף שלמה כהנמן מפוניבז’, “אני מתפלל בכוונה, מעומק לב! למה אין תפילתי נשמעת? למה אין הקב”ה משיב לי?”. חייך הרב באהבה והשיבו בְּרֹךְ, “ומי אמר שאינו שומע? ה’ שומע כל בקשה וכל תפילה, ואף משיב! הוא משיב לך ‘בקשתך נדחית!‘. משל לילד חולה ל”ע שמוגבל באכילתו. הילד מתחנן שאביו יתן סוכריה, הוא בוכה ל’ביסלי’. אביו אוהבו כנפשו ויודע שהם רעים לבריאותו! וכי לחולה סוכרת יאכיל טופי? לחולה ‘צליאק’ יאכיל גלוטן? מרוב אהבה מונע האב סכנה מבנו. הילד בוכה, אינו מבין. “למה אבא מתאכזר? למה אינו שומע בכיי?”.

רבינו ה’פני מנחם’ היה משנן באוזני המשחרים לפתחו: על המתפלל לקבל הנהגת ה’ ברצון ובשמחה, מתוך אמונה וההכרה שזה הטוב האמיתי. רבינו זי”ע הטעים זאת בדברי יואב בן צרויה שהתפלל בשעת מלחמה “חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹקֵינוּ וה’ יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו (שמואל ב’ פרק י’). מה פשר מילים אלה? וכי אנו נותנים ‘רשות’ לרבש”ע? אלא, אנחנו מצידנו מתפללים על ישועה, רפואה, פרנסה ונחת. עושים ‘השתדלות’ בתפילה כמו שהותר לנו לדרוש ברופאים ולהשתדל בפרנסה. אך נזכור, כי כל מה שיקרה בסוף הוא הטוב בעיני ה’! זה הטוב, גם אם לנו נראה אחרת!

ניתן להראות לילד: קורה, ובשעת נסיעה ‘לוקח’ אותנו ה’וייז’ בדרך ארוכה! למה? למה לעשות סיבוב גדול? ה’וייז’ לא השתבש! הוא ‘יודע’ שכרגע זו הדרך הכי טובה לנו! הקב”ה שברא את ה’וייז’, יודע גם הוא מה הדרך הטובה לנו!

כל תפילה מתקבלת, אין תפילה לריק! ‘עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם – בְּעִתּוֹ’. ה’ נותן, בְּעִתּוֹ, פעם מהר ופעם לאט… יש תכנית אלוקית! ה’ דחה תפילות משה רבינו ואמר ‘רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה’. פירשו חז”ל (עי’ רש”י ובעה”ט) הקב”ה אמר: איני נענה לבקשתך זו, כי ‘רַב לָךְ’, יש לי תוכניות רבות וטובת יותר עבורך! אברהם מתפלל ומתפלל להצלת סדום. ה’ אינה מקבל תפילותיו. וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ. לאמונתו. לעבודת השם שלו…

בימי מלחמה אלה, ימים אפלים ומתוחים, נשנן עם ילדינו תפילת יואב בן צרויה הנ”ל, ונחזק אמונתם כי ‘חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹקֵינוּ… וה’ יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו’, כביאור הנ”ל. לעתים זה טוב בעיניו ואף טוב בעינינו. ולפעמים איננו רואים את הטוב, אך מאמינים שגם זה הטוב האמיתי!

123ymm@gmail.com להארות והזמנות                                                       יחיאל מיכל מונדרוביץ’

רבקה אמנו משדדת מערכות, ולאחר תחבולות זוכה יעקב להתברך מפי אביו. יצחק אבינו מסכים לנעשה, ואף מוסיף ומברך את יעקב, בהפטירו גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה. הברכות הללו, סביבן נרעשו עולמות, פותחות בהכרזת וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלקִים. חז”ל ביארו את ו’ החיבור בתיבת וְיִתֶּן, וכן פירש”י, יִתֵּן וְיַחֲזוֹר וְיִתֵּן. יעקב לא יזכה לברכות בבת אחת אלא בשלבים, בנתינות חוזרות וניתנות. מדוע אפוא ה’תשלומים’ בברכת שמים?

ביאורים נעימים נאמרו בזה, ולפנינו הסבר חינוכי ואקטואלי ביותר. כאשר הקב”ה פורס ונותן שוב ושוב, הרי יש בכך השגחה מיוחדת והתאמה לצרכי אותם רגעים, כפי שנא’ (איוב ז) וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים, לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ, הקב”ה משגיח עלינו ובוחן את צרכינו מדי בוקר וכל רגע. יִתֵּן וְיַחֲזוֹר וְיִתֵּן, זו מעלה גדולה בחיבת ה’ אלינו. נתאר לעצמנו אב הקובע ‘חברותא’ ללמוד עם בנו פעם אחת בשבוע בלבד. ‘זמן איכות’ לראות מקרוב במצב רוח בנו, להאזין לרגשותיו, לעודדו ולתמוך בו. אבל גם במהלך השבוע ישנם אירועים שונים, עליות וירידות, בהם זקוק הבן לקרבת אביו ולקרבתו. הקב”ה עמנו תמיד! מעניק ברכותיו במנות קטנטנות להנאתנו ולטובתנו. נותן וחוזר ונותן. על מידה זו אנו משבחים אותו על שהוא ‘תמיד בכל עת ובכל שעה’.

נכנסים לחודש כסלו, שמזלו קַשָּׁת. דוד המלך כתב כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים, מחנך בני הנוער – דומה ליורה המושך בקשת. גדולי הדורות פרשו זאת בכך ובכך. המעמיק בקשיי החינוך בדורנו יחבור לפירוש דלהלן: כדי שהחץ יקלע היטב ויפגע במטרה שלפניו, חובה על היורה למדוד ולהעריך בכל רגע את כיווני הרוח ואת עוצמתן, ולפיהן יכוון את מידת משיכתו בַּמֵּיתָר. הרוח מסיטה את כיוון החץ, לחץ האויר משפיע על מהירות מעופו וְדִיּוּקוֹ. היורה המיומן מחשב ומתעדכן במכלול הגורמים הללו, אינו נכנע להם, אלא עמהם ומולם מתמודד, ולפיהם מכוון חיציו. הרוחות משתנות בכל רגע, הכיוון שהיורה ‘תפס’ וקבע, כבר אינו רלוונטי כעבור זמן קצר. על הדורך בקשת להיות דרוך ועירני בכל רגע ורגע מחדש, מתעדכן…

כך נדרש גם בעשייה חינוכית נכונה, וזו כנוות הפ’ ‘כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים’! הרוחות הזרות פורצות ומשתנות בכל עת. סחף חברתי מתחדש, זרמים מאיימים כים סוער. בכדי שֶׁקּוֹלֵנוּ יישמע מעל רעשי עוה”ז, בכדי שֶׁשְּׂפָתֵנוּ יובן בתוך בְּלַל שפות דור-הפלגה הנוכחי, עלינו לבדוק ולהכיר את הרוחות, כיוונם ועוצמתם, ולפיהם לכוון את פועלינו וחינך בנינו! לא להיכנע להם חלילה, אלא לזהותם ולהתמודד מולם! הקב”ה הראה לאדם הראשון ‘דור דור ודורשיו דור דור ומנהיגיו’. ‘דורשי דור ודור ומנהיגי דור ודור’ לא נאמר, כי הקב”ה הביט קודם בדור, ולפיו התאים להם דורש ומנהיג, שישכיל להנהיג צאן מרעיתו בדעת מול קשיי הזמן והתקופה. המכיר את שדה המוקשים יצליח לצלחו בשלום! זו מטרת יִתֵּן וְיַחֲזוֹר וְיִתֵּן, בהתאם לצורך השעה והדור!

רופא מתעדכן בתמידות במחלות חדשות ל”ע, ולעומתם גם בדרכי הטיפול המחודשים בס”ד. כמחנך מסור עליך להתעדכן! הַכֵּר את שפת הדור, לְמַד להכיר את עולם המושגים אליהם נחשפים הילדים. חַיֵּי את חייהם! מְצָא נקודות חיבור לעולמו ולנפשו של היחיד מתוך הבנת קשייו. יש זמנים בהם מלמדים בגמרא ובמחברת, ויש שנדרשים ללמד בטלפון או ב’מייל’. כדי להחיות ב’חיי רוח’ – חובה להכיר את ‘מצב הרוח’ של הדור, אילו רוחות נושבות ומה כיוונן, ובכך לעבוד בצורה יעילה ומוצלחת. זו ברכת יִתֵּן וְיַחֲזוֹר וְיִתֵּן, חַדֵּשׁ והתאם עצמך והתמודד מול האתגרים בהצלחה. רק כך תהיה קֹלֵעַ… אֶל הַשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִא (שופטים כ) מול החוטא והמחטיא הגדול, יצר הרע!

בהצלחה בעבודת הקודש!

123ymm@gmail.com                                                          יחיאל מיכל מונדרוביץ’

 

אלא למדו מכאן בעלי המוסר את הדרך לעבודת השי”ת, שכל עליה ברוחניות בסולם העולה השמימה, יש לעלות בהדרגה שליבה אחר שליבה ולא בבת אחת. ויתירה מזו, כשם שהתינוקות עולים מדרגה מדרגה באיטיות, מניחים שתי רגליהם על כל מדרגה ורק אז מתקדמים ועולים למדרגה הבאה, ולאחר שגדלים עולים מדרגות מהר יותר, רגל אחת לכל מדרגה, כך גם ברוחניות ככל שנהיה מיומן יותר בעלייתו, נהיה גם זריז יותר, ופחות זקוק להתעכב בכל שלב עד המעבר לשלב הבא.

ונראה להוסיף על זה, שהרי יעקב אבינו ראה גם מלאכים היורדים בסולם,

ומדוע הוצרכו המלאכים לירד בסולם ולא בכנפיהם, מדוע גם בירידה יש צורך לירד בשלבים?

אלא יש ללמוד מכך, שלא רק העליה וההתקדמות בעבודת השי”ת יש להתקדם בהם במתינות שלב אחר שלב, אלא גם המידות הלא טובות וההרגלים הרעים שיש לעקור לצורך העליה, גם זה יש לעשות במתינות שליבה אחר שליבה, ולא להשליכם בבת אחת ממרומי סולם העלייה (שאז עלול הסולם להזדעזע וייפול…), ורק כך תהיה עלייתו מושרשת ומבוססת היטב.

פעמים רבות אנו כהורים או כמחנכים נוטים לצפות מבנינו ותלמידינו להשתנות ולהתעלות בבת אחת מן הקצה אל הקצה. אולם עלינו לזכור שלא זו בלבד שאין שייך לצפות לעלייה בבת אחת, אלא גם לא שייך לצפות לעקירת הרגלים ומידות רעות בבת אחת, גם זה יש לבצע רק במתינות שלב אחר שלב, תוך כדי עידוד רב, תמיכה וחיזוק מצידנו על כל התקדמות וכל שלב הן בחלק ה”עשה טוב” והן בחלק ה”סור מרע”. וככל שנשמח באמת בכל התקדמות, נתמוך בה ונפאר ונרומם אותה, ובזה נחזק את בטחונו בעלייתו במדרגות הראשונות, כך יהיה מיומן יותר לעלות במדרגות הבאות ביתר זריזות.

בברכת הצלחה בעמלנו
רפאל משה אלאלוף
ראש מוסדות “תורת חיים”
מכינה לישיבה קטנה| ישיבה קטנה “מנחת יהודה” לקידום והעצמת תלמידים יראי שמים
toratchaimbb@gmail.com | 052-7665977

 

 

מובאים ברש”י שתי דרכים לפרש מאמר הכתוב “כי ציד בפיו”: לפי התרגום פירושו שהיה עשיו מאכיל את יצחק מצידו. ולפי המדרש פירושו שהיה עשיו צד את יצחק בדבריו כאילו הוא צדיק, (ששאל כיצד מעשרין את המלח והתבן).

ושתי הדרכים תמוהות ביותר: וכי יש מקום להטיל דופי ביצחק אבינו שאפשר כביכול לשחדו ולקנות את אהבתו בבשר ומגדנות?

ואף המדרש תמוה ביותר, וכי יצחק אבינו כ”כ תמים היה שבשאלות מגוחכות כאלה אפשר לקנות את דעתו ואהבתו? כיצד יתכן שיצחק אבינו אהב את עשיו למרות כל מעשיו הרעים והמקולקלים? ולא מסתבר שלא ידע ממעשיו, שהרי כולם הכירוהו כ”איש שדה”. (וכן משמע ברש”י פרק כ”ז פסוק כ”א. וכן הוכיח ב”העמק דבר” בפרק כ”ו פסוק ל”ד). והלא רבקה אשתו ודאי ידעה מעללי בנה, וכי אפי’ אשתו לא גילתה את אזנו על מעללי בנו?

ומאותו הטעם יש לתמוה על כך שיצחק אבינו העדיף לברך את עשיו מאשר לברך את יעקב, וכי לא הרגיש ולא ראה את צדקותו של יעקב מול רשעותו של עשיו?

הנה ב”ספורנו” מבואר שיצחק אבינו אהב גם את עשיו, ולא שאהב את עשיו יותר מיעקב. וכך מבאר עניין הברכות (בפרק כ”ז פסוק ד’) שיצחק ידע שעשיו אינו ראוי לברכות ללא שיביא לו מטעמים ויקדש בכך את החומר ויהיה ראוי לברכה בזכות המצווה, ואכן כשברך את יעקב ברכו בלי לבקש המטעמים כיון שהרגיש בצידקותו וידע שאינו צריך לזה.

ומזה נראה לבאר שאכן ידע יצחק שיעקב צדיק ועשיו לא, אך הקפיד לראות מעלותיו של עשיו שלמרות רשעותו גם היה מקפיד ביותר על מצוות כיבוד אב, בהכנת מטעמים עבורו ובשימושו בכל עת, (וכן בכך שנמנע מלצערו והמתין שימות כדי להרוג את אחיו), וכדרך לחינוכו התעלם ממעשיו הרעים והתייחס רק לציד שנתן בפיו ולשאלותיו המטופשות, והרעיף גם עליו אהבה כדי לחזק בו את מידת טובו ועי”ז לקרבו ולחזקו בעבודת ה’. ולכן ביקש ממנו לקיים מצוות כיבוד אב מיוחדת שעל ידה יוכל לרוממו שהנה גם הוא ממשיך את דרך אבותיו במעלות המיוחדות רק לו, ואף הוא זכאי לברכת ה’.

ובאמת מבואר ב”ספורנו” (פרק כ”ז פסוק כ”ט) שיצחק לא תכנן מלכתחילה לברך את עשיו יותר מיעקב אלא רצה לברך את יעקב ברוחניות ואת עשיו בגשמיות, מכיון שהכיר מעלותיו של כל אחד וחשב שכל אחד יוכל לעבוד את בוראו לפי תכונותיו שלו בדרכו שלו. (וזו החרדה שחרד כשגילה שברך את יעקב גם בגשמיות, וחשש שזה יפגום בעבודתו לפי תכונותיו – ע”פ שיעורי חומש ממורינו הרב וולבה ז”ל).

ובזה סלל לנו יצחק אבינו דרך לחינוך הבנים: להשתדל להתעלם (היכן ששייך – לאחר בחינה מדוקדקת וזהירות יתירה בס”ד) ממעשיהם הרעים, ולהתייחס רק למעלותיהם, ובכך לחזק את הטוב שבהם גם אם אינו גדול, שע”י כך יגדל ויתעצם החלק הטוב שבהם.

ובנוסף, לא למדוד כל אחד בהשוואה לאחיו או לאחרים, אלא רק ביחס לעצמו, במה הוא טוב ומיוחד, שאם את הייחודיות הטובה שבו נרומם, ממנה נתפעל, ואותה נאהב, ימצא הוא את דרכו המיוחדת רק לו לעבודת ה’ מתוך מעלותיו וכישוריו, ולא יבחר ח”ו בדרך אחרת רק בגלל שנכשל בניסיונו להיות כמו אלה שאינו מסוגל להיות כמותם.

בברכת הצלחה בעמלנו
רפאל משה אלאלוף
ראש מוסדות “תורת חיים”
מכינה לישיבה קטנה| ישיבה קטנה “מנחת יהודה” לקידום והעצמת תלמידים יראי שמים
toratchaimbb@gmail.com | 052-7665977

 

 

הסר כעס מלבך

כאשר לומדים פרשיות השבוע, ובמיוחד כאשר מנחילים לצאן קדשים ‘סיפור הפרשה’, יש לעורר את תשומת הלב למידות טובות הנלמדים מהאבות הק’, ומאידך, למעשיהם השליליים של הרשעים. בפרשתנו רואים את גודל מִסְכֵּנוּתוֹ של עשיו הרשע, שהיה חדור בכעסים, וכל מיני גיהינום שלטו בו. הוא ונוטר כעסו עשרות שנים! בגיל חמש עשרה היה רעב ומכר את בכורתו. משובת נעורים ומשוגת בחורים. הוא עדיין זוכר זאת וכועס מתוך תסכול בגיל 63, כעבור 48 שנה! זועק וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי! מרוב זעם רוצה להרוג את יעקב, וגם לאחר 22 שנים נוספות, בהם שהה אחיו בחרן, אינו נרגע. וַיִּטְרֹף לָעַד אַפּוֹ וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח (עמוס א יא)

חשוב לנו ללמוד וללמד את החובה ‘לזרום בחיים’! במידה ונקלענו לאירוע ‘מרגיז’ נְקַיֵּם ‘הסר כעס מלבך’. הסר וסלק. לא לנטור ולדגור על הכעסים. קראתי בעיתון מאמר זיכרון אודות ‘סבתא יהודייה’ שהלכה לעולמה. תיארו כי בכל שנותיה, לרבות שנות אלמנותה, בהן זכתה לראות צאצאים שלישים ורבעים, מעולם ‘לא ניהלה פנקס’, לא שמרה ‘התחשבנות’ בין ילדיה ומכריה. מי ביקר יותר ומי פחות, מי התקשר ומי הזמין, מי רכש ומי שלח. ה’ האריך ימיה ושנותיה בנעימים. ללא ‘הנהלת חשבונות’ ללא מרמור, תסכול וקנטור. אורך חיים בריא! היה נעים בְּקִרְבָתָהּ!

יותר חשוב משיחות חינוכיות בפני ילדינו ותלמידינו, הוא לשמש דוגמא לסבלנות ואורך רוח. עבודת החינוך קשה וכרוכה בעשייה רבת-אנפין. על המחנך לשנן לעצמו כי ‘הכועס כאילו עובד ע”ז’ (שבת קה). אי’ בשם רבינו הפני מנחם – ששניהם אינם מועילים! כמו שע”ז לא עוזרת כך גם הכעס! יש מלמדים שמנסים להיות סמכותיים ע”י הבעת פני כעס והרמת קול. ההיפך הוא הנכון! תלמידיו רואים בו אדם חלש שמאבד שליטה עצמית. הוא אינו מבחין בלגלוג שמאחורי גבו, הוא מאבד את הסמכותיות שדימה להשיג. רבינו החזון איש התבטא על עצמו “מתחשבים בדברי משום שאינני מדבר בחריפות. אם ארים קולי כשופר אפסיד כל סיכוי להשפיע אצל רחוקים, ויצא הפסדו בשכרי!”

פרשתנו מלמדת גם היאך להרגיע כעסן שניצב מולך. זה לא תלוי רק בו אלא גם בך! שלמה המלך אמר בחכמתו כי כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם. לִבְּךָ משפיע על לבו. רבקה אומרת ליעקב שֶׁיִּגְלֶה ללבן אחיה. על יעקב לעורר בלב שלו חמלה לאחיו, ובכך תירגע חמת עשיו! כך דרשו (‘פנים יפות’, ר”י מוולאז’ין ועוד) אריכות דברי רבקה וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ –  עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ. עשיו מושפע מִמְּךָ! מהלב שלך! במקום לטפל בכעסים של האחרים, נעורר בקרבנו נעימות וסבלנות, ובכך נשפיע על הסובבים אותנו.

רואים עוד כי יש רגעי האמת שבהם חייב להתאפק. אפילו עשיו הרשע מסוגל לשלוט על עצמו. הוא לא הרג את יעקב מיד, מתוך כבוד ליצחק אביו, שלא לצערו. יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי – וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי.. ‘הסבא מקלם’ אומר  כי ‘עשיו מחייב את הרגזנים’, שגם הרגזן יכול לעצור. כך, בעבודה עם תשב”ר מתאפקים! לא הקפדן מלמד. אי’ בספר חסידים (אות ש”ו) אל יתן אדם את בנו ללמוד אצל מלמד כעסן. לא חינוכו יצלח ולא הוראתו תתקיים!

עשיו ‘שובר את הכלים’ בכעסו. חז”ל תיארו (ב”ר פרשה ס”ז) כי בשמעו שיעקב הקדימו בברכות ‘התחיל מחכך בגרונו… וזורק רוק מפיו’. איבד צורת אנוש. משתטה כמו חיה! כתבתי בעבר על מלמד שמתוך כעס הפעיל כוח פיזי מול תלמידיו, בהצטדקות ‘שלמה המלך הרי קבע כי חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְּנוֹ’. כשהעמידוהו על חומרת מעשיו אמרו לו ש’כל הכועס – חכמתו מסתלקת ממנו’ (פסחים סו) ואינך רשאי – כעסן נטול חכמה –  לצטט את החכם מכל אדם! רק חכם רגוע וְשָׁלֵו, יבין לנכון שאין כוונת שלמה המלך למקל חובלים, כי אם לשבט מוסר, בלשון לימודים מכובדת.

יעקב אבינו נפרד משמעון ולוי באומרו ארור אפם כי עז, וּמְמַנֶּה אותם להיות מלמדי תינוקות. אין כוונתו, חלילה, שיהיו מלמדים כעסנים. אלא, ‘הכיתה – סדנא לניהול כעסים’ וכמלמדים טובים ילמדו להיות נינוחים ורגועים!

בהצלחה בעבודת הקודש!

123ymm@gmail.com

 יחיאל מיכל מונדרוביץ’