הסר כעס מלבך
כאשר לומדים פרשיות השבוע, ובמיוחד כאשר מנחילים לצאן קדשים ‘סיפור הפרשה’, יש לעורר את תשומת הלב למידות טובות הנלמדים מהאבות הק’, ומאידך, למעשיהם השליליים של הרשעים. בפרשתנו רואים את גודל מִסְכֵּנוּתוֹ של עשיו הרשע, שהיה חדור בכעסים, וכל מיני גיהינום שלטו בו. הוא ונוטר כעסו עשרות שנים! בגיל חמש עשרה היה רעב ומכר את בכורתו. משובת נעורים ומשוגת בחורים. הוא עדיין זוכר זאת וכועס מתוך תסכול בגיל 63, כעבור 48 שנה! זועק וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי! מרוב זעם רוצה להרוג את יעקב, וגם לאחר 22 שנים נוספות, בהם שהה אחיו בחרן, אינו נרגע. וַיִּטְרֹף לָעַד אַפּוֹ וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח (עמוס א יא)
חשוב לנו ללמוד וללמד את החובה ‘לזרום בחיים’! במידה ונקלענו לאירוע ‘מרגיז’ נְקַיֵּם ‘הסר כעס מלבך’. הסר וסלק. לא לנטור ולדגור על הכעסים. קראתי בעיתון מאמר זיכרון אודות ‘סבתא יהודייה’ שהלכה לעולמה. תיארו כי בכל שנותיה, לרבות שנות אלמנותה, בהן זכתה לראות צאצאים שלישים ורבעים, מעולם ‘לא ניהלה פנקס’, לא שמרה ‘התחשבנות’ בין ילדיה ומכריה. מי ביקר יותר ומי פחות, מי התקשר ומי הזמין, מי רכש ומי שלח. ה’ האריך ימיה ושנותיה בנעימים. ללא ‘הנהלת חשבונות’ ללא מרמור, תסכול וקנטור. אורך חיים בריא! היה נעים בְּקִרְבָתָהּ!
יותר חשוב משיחות חינוכיות בפני ילדינו ותלמידינו, הוא לשמש דוגמא לסבלנות ואורך רוח. עבודת החינוך קשה וכרוכה בעשייה רבת-אנפין. על המחנך לשנן לעצמו כי ‘הכועס כאילו עובד ע”ז’ (שבת קה). אי’ בשם רבינו הפני מנחם – ששניהם אינם מועילים! כמו שע”ז לא עוזרת כך גם הכעס! יש מלמדים שמנסים להיות סמכותיים ע”י הבעת פני כעס והרמת קול. ההיפך הוא הנכון! תלמידיו רואים בו אדם חלש שמאבד שליטה עצמית. הוא אינו מבחין בלגלוג שמאחורי גבו, הוא מאבד את הסמכותיות שדימה להשיג. רבינו החזון איש התבטא על עצמו “מתחשבים בדברי משום שאינני מדבר בחריפות. אם ארים קולי כשופר אפסיד כל סיכוי להשפיע אצל רחוקים, ויצא הפסדו בשכרי!”
פרשתנו מלמדת גם היאך להרגיע כעסן שניצב מולך. זה לא תלוי רק בו אלא גם בך! שלמה המלך אמר בחכמתו כי כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם. לִבְּךָ משפיע על לבו. רבקה אומרת ליעקב שֶׁיִּגְלֶה ללבן אחיה. על יעקב לעורר בלב שלו חמלה לאחיו, ובכך תירגע חמת עשיו! כך דרשו (‘פנים יפות’, ר”י מוולאז’ין ועוד) אריכות דברי רבקה וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ – עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ. עשיו מושפע מִמְּךָ! מהלב שלך! במקום לטפל בכעסים של האחרים, נעורר בקרבנו נעימות וסבלנות, ובכך נשפיע על הסובבים אותנו.
רואים עוד כי יש רגעי האמת שבהם חייב להתאפק. אפילו עשיו הרשע מסוגל לשלוט על עצמו. הוא לא הרג את יעקב מיד, מתוך כבוד ליצחק אביו, שלא לצערו. יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי – וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי.. ‘הסבא מקלם’ אומר כי ‘עשיו מחייב את הרגזנים’, שגם הרגזן יכול לעצור. כך, בעבודה עם תשב”ר מתאפקים! לא הקפדן מלמד. אי’ בספר חסידים (אות ש”ו) אל יתן אדם את בנו ללמוד אצל מלמד כעסן. לא חינוכו יצלח ולא הוראתו תתקיים!
עשיו ‘שובר את הכלים’ בכעסו. חז”ל תיארו (ב”ר פרשה ס”ז) כי בשמעו שיעקב הקדימו בברכות ‘התחיל מחכך בגרונו… וזורק רוק מפיו’. איבד צורת אנוש. משתטה כמו חיה! כתבתי בעבר על מלמד שמתוך כעס הפעיל כוח פיזי מול תלמידיו, בהצטדקות ‘שלמה המלך הרי קבע כי חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְּנוֹ’. כשהעמידוהו על חומרת מעשיו אמרו לו ש’כל הכועס – חכמתו מסתלקת ממנו’ (פסחים סו) ואינך רשאי – כעסן נטול חכמה – לצטט את החכם מכל אדם! רק חכם רגוע וְשָׁלֵו, יבין לנכון שאין כוונת שלמה המלך למקל חובלים, כי אם לשבט מוסר, בלשון לימודים מכובדת.
יעקב אבינו נפרד משמעון ולוי באומרו ארור אפם כי עז, וּמְמַנֶּה אותם להיות מלמדי תינוקות. אין כוונתו, חלילה, שיהיו מלמדים כעסנים. אלא, ‘הכיתה – סדנא לניהול כעסים’ וכמלמדים טובים ילמדו להיות נינוחים ורגועים!
בהצלחה בעבודת הקודש!
יחיאל מיכל מונדרוביץ’
