תתן אמת ליעקב!
מחובתנו לתת מענה לִתְהִיּוֹת בנינו, וחלילה להתעלם או ‘לכעוס’ כשמבטאים שאלות שמטרידות אותם. אדרבה! יש להעמיק ולהגיע בעצמנו להבנה נכונה בכל סוגיות התורה, בפרט ב’מעשה אבות’, ולבארם לתלמידים כראוי, מבלי ‘לטאטא’ ולדחות. שמעתי בשם הג”ר יצחק זילברשטיין כי בהגדה של פסח מלמדים כיצד להתמודד עם בן ‘שאינו יודע לשאול’. הקושי הוא עם בן אחר, ‘היודע, אך אינו שואל’, זה הבן שבעבר הֵעֵז לשאול שאלות אמוניות וכדו’, ובמקום להשיב לו ברצינות וּבְשׂוֹם-שֵׂכֶל, ‘סטרו לו על פיו’ תוך גערת ‘איך אתה מדבר?!’. שאלותיו לא נעלמו וספקותיו לא נפתרו, אך הוא כבר לא ישאל אותנו. הוא מחפש תשובות בעצמו במקומות ‘אחרים’… אבוי לו ולנו…
יעקב, בחיר האבות, מכונה ע”ש מידת האמת שבו. אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים. פירש”י ‘תָּם, אינו בקי בכל אלה, אלא כְּלִבּוֹ כן פיו’. ברם, רואים שיעקב בכלל אינו תם! את הבכורה הוא ‘מוציא’ מעשיו אחיו ומנצל רגע שהוא עיף ויגע ומשדלו בנזיד עדשים… כן הדבר במעשה הברכות. תשב”ר שומעים שיעקב ‘מתחפש’ ומכריז בפני אביו, אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ ופירש”י ‘אָנֹכִי המביא לך, ועֵשָׂו הוא בְּכֹרֶךָ’. וכאן הבן שואל: האין זה רמאות? ושוב בפרשתנו, יעקב מעמיד מקלות מול הצאן שֶׁיֵּלְדוּ נקודים וטלואים. וכן, וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי… איפה הגבול בין יושרה לרמאות?
ברור לנו שיעקב אינו רמאי, ואף כשיצחק אומר לעשיו בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ מתרגם אונקלוס בְּחָכְמָא. גם בענין המקלות מתפללים ב’הושענות’ ומבקשים גשם – לְמַעַן חָלָק (בזכות יעקב ‘איש חלק’) מְפַצֵּל מַקְלוֹת בְּשִׁקֲּתוֹת הַמַּיִם, הרי שפעולה זו נחשבת לו לזכות! עלינו ‘לעשות לנו סדר’ ללמוד לעצמנו וללמד כראוי. חובה להציף נושא זו בכיתה!
חכמינו ז”ל מלמדים שאדם שכולו אחוז במידת האמת, יודע מתי צריך לשנות, ואף לעשות שימוש בכלי הרמאי. בבוא יעקב חרנה מציג עצמו בפני רחל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא וְכִי בֶן רִבְקָה הוּא, ופירש”י ‘אם לרמאות הוא (לבן) בא – גם אני אחיו ברמאות, ואם אדם כשר הוא – גם אני בן רבקה, אחותו הכשרה’. בגמ’ נאמר (ב”ב קכג.) רחל תמהה על יעקב, ‘ומי שרי להו לצדיקי לסגויי ברמאותא? אִין! עִם נָבָר תִּתָּבָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל!’ (ש”ב כ”ב כ”ז). הרי זה בבחינת הבא להרגך – השכם והרגו! ואף יעקב לא קנה את הבכורה עד שלא שמע שאחיו מְבַזָּהּ, באומרו וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה. גם בברכות, בשעה שהציע יצחק לעשיו וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים… בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי, היה על עשיו לספר לאביו שהוא מכר את בכורתו ליעקב, ויעקב הוא הראוי להתברך. כשעשיו נוהג בערמה משיב לו יעקב בדרכו הוא, כדין.
כך נהג יעקב בעסקיו מול לבן הארמי. בחלומו הוא רואה מלאכים מעבירים אליו עתודים מעדר לבן. אין כאן גזל חלילה, אלא מן השמים מסייעים ליעקב להציל את שלו מיד עשקהו! הרי אות משמים להיות ‘אחיו ברמאות’! אמרו חז”ל כי בשעה שנכנס יעקב אצל יצחק אביו, לבוש בבגדי חמודות ועטוף בעורות גדיי עזים, נשא תפילה חרישית, ה’! הַצִּילָה נַפְשִׁי מִשְּׂפַת שֶׁקֶר מִלָּשׁוֹן רְמִיָּה! תוך שעושה שימוש המותר במידת השקר, מתפלל שלא יִדַּבֵּק במידה זו! דרש הג”ר אליהו אליעזר דסלר (מכתב מאליהו ח”ג עמ’ קנה) “כל מדה באה אל שלמותה רק כשאדם עומד בניסיון של הֲפָכָהּ… בזה מתיישבת קושיא גדולה המתעוררת כשמתבוננים במעשיו של יעקב אבינו, הלא הוא הוכתר בתורה הקדושה בתואר איש תם, וכבעל מדת האמת בשלמותה, ולמה הוצרך כמה פעמים בחייו להשתמש, לכאורה, במידת הערמה? כי יעקב אבינו בא לידי שלמות מדת האמת ע”י שמן השמים זימנו לו נסיונות של מעשים, שמפאת צורתם החיצונית היו נראים כהיפך האמת. הוא עמד בניסיונות אלה, התגבר על השפעת הצורה החיצונית, ועשה את המעשים ההם בכוונה טהורה, רק למען האמת ולשם עבודת השי”ת. על ידי ניצחונות נפשיים אלה טיפח את מדת האמת שבו עד תומה… [ע”ע שפת אמת תולדות תרל”ג]. יעקב זכה לשם נוסף מאת ה’, ישורון, שיא היושרה!
הטבלנו רק את קצה המטה בדבשה של תורה. על מחנך להיות קשוב לשאלות ולדעת היאך להשיב, מתוך אחריות לתת מענה כנה ומושלם. אפשר ‘לסתום פה’ אך המוח ממשיך לשאול… יהי”ר שלא נבוש ולא נכלם ולא ניכשל…
בהצלחה בעבודת הקודש!
יחיאל מיכל מונדרוביץ’
