מורינו המשגיח הר”ש וולבה זללה”ה מבאר שאין מדובר כאן בחסרון של מידת הצניעות, אלא עצם היציאה מתוך הגדר והסביבה הרוחנית הרגילה בה אנו חיים, היא עצמה יש בה סכנה. מרגע שאדם יוצא מהסביבה הרוחנית הרגילה שלו, הוא מיד מסתכן בירידה רוחנית. לכן, אע”פ שיציאתה של לאה הייתה לדבר מצווה, מ”מ עצם היציאה לעולם החיצוני יש בה סכנה, שאצל דינה בתה כבר הייתה הסכנה מוחשית – שגרמה לה לדבר עבירה.
ומה שמצינו בפרשה הקודמת “ויצא יעקב” שיציאתו נדרשת לשבח “פנה הודה וכו'”, יש לבאר ע”פ הכתוב בפרשתנו ששלח יעקב לומר לעשיו “עם לבן גרתי” ופי’ רש”י בזה שני פירושים: א. שהייתי גֵר אצלו. ב. גרת”י – תרי”ג מצוות שמרתי. ונראה ששני הפירושים משלימים זה לזה, שיעקב אבינו בא ללמדנו סוד כוחו שעמד לו למרות שיצא מסביבתו, ולמרות ששהה 22 שנה בסביבתו של לבן, להמשיך לשמור על תרי”ג מצוות, שזה בזכות שתמיד הרגיש שם כגֵר ולא כתושב (מלשון “יושב”). בכל מקום שהיה, הרגיש עדיין “יושב בישיבה” של שם ועבר, ובעצם לא “יצא” אלא רק היה כגֵר במקום לא לו.
אין לנו מושגים כלל בעוצם גדלותם של אבותינו ואמותינו הקדושים והטהורים, אולם חז”ל מלמדים אותנו שהצצה קלה של לאה אל העולם החיצוני, גרמה לבתה שתצא כבר “לראות בבנות הארץ”, להתעניין התעניינות של ממש בעולם החיצוני המופקר, ומכך הגיעה לדבר עבירה. ככל קו עקום שבתחילתו הוא עקום רק במעט וככל שמתרחק הפער גדל, כך עקב ירידת הדורות, מה שהיה סטייה קלה ביותר אצל האם, מתבטא בסטייה גדולה יותר אצל בתה.
ויש להוסיף ולהאיר, שיציאתה של לאה הייתה כמה שנים קודם לידתה של דינה, ואעפ”כ הייתה ממנה השפעה על דינה. הרי לנו שההשפעה מההורים לילדים אינה רק ממה שהילדים רואים, אלא עצם מהות ההורים משפיעה על הילדים, גם ממה שההורים עושים בחדרי חדרים או שנים רבות לפני לידת בניהם.
נמצאנו למדים, כמה סכנה יש אפי’ בהצצה בעלמא לעולם החיצוני, אפי’ בהתעניינות במה שקורה מחוץ לעולם התורה. ובפרט בימינו שכדי “לצאת” אין צורך לצאת, ודי בלחיצת מקש בתוך הבית בכדי להיות לגמרי בחוץ.
לפעמים נוטים אנו לחשוב שבזמן שאין ילדים בסביבה או מחוץ לבית, לא נורא אם נתעניין קצת ב”חדשות” ממה שקורה “בחוץ”, אך כאן למדונו חז”ל שמלבד שזו סכנה לעצמינו בכל “יציאה” שכזו, סכנה גדולה עוד יותר יש מזה לבנינו ש”יציאה” זו שלנו, עלולה להתבטא אצלם ב”יציאה” גדולה וחמורה עוד יותר.
ובמקרים שההכרח גורם צורך להיות במגע עם העולם החיצוני, יש ללמוד מיעקב אבינו לעשות זאת כ”בן ישיבה”, שגם כשהוא ב”רחוב” עדיין הוא במהותו “בן ישיבה” – “יושב” הוא בתורה, ורק “גֵר” הוא בכל מקום וענין שמחוץ לעולמה של תורה. כמביט מבפנים על העולם שבחוץ, ולא כיוצא ונמצא בחוץ.
בברכת הצלחה בעמלנו
רפאל משה אלאלוף
ראש מוסדות “תורת חיים”
מכינה לישיבה קטנה| ישיבה קטנה “מנחת יהודה” לקידום והעצמת תלמידים יראי שמים
toratchaimbb@gmail.com | 052-7665977
