מורה טוב או מורה מצוין?

טיפים שיהפכו אותך ממורה טוב למורה מצוין

שני מורים מלמדים בכיתות מקבילות, ובאותו מוסד לימודים, מה עושה מורה אחד לטוב יותר מרעהו? האם יש דרכים לעזור לעצמנו להיות מורים טובים יותר? מהו הקסם שהופך מורה טוב למורה מצוין? המאמר הבא מציע עצות וטיפים מעשיים שיהפכו אותך ממורה טוב למורה מצוין.

ישראל (שם בדוי למקרה אמיתי), מורה ממלא מקום שנה ראשונה בהוראה, הגיע לשטח ונבהל. בעיות משמעת צצו לו מפה ומשם, תחושת הביטחון עמו נכנס לשדה ההוראה החלה להיסדק קמעה.

הוא נקט ביוזמה אישית ונגש לחיים, אחד המורים בצוות וביקש לצפות באחדים משעוריו. ישראל היה מורה טוב, אבל חיים היה מורה מצויין וזה היה כל ההבדל בינהם. בתום הצפיה, מצפייה בשיטת ההוראה של חיים, יצא ישראל עם שלל תובנות ורעיונות מעשיים אותם העלה על הכתב בחלוקה של לפני, במהלך השיעור ובכלל. את תמצית הדברים הוא מבקש לחלוק אתכם, מורים ומלמדים המזדהים עם מצבו.

לפני השיעור:

1. הכנס לכיתה כשהנך שמח ומלא אנרגיות

כאשר הנך מלא במצברים של כוח, הנך נותן לתלמידים כוח. הנך מכניס את התלמידים לפעולה, ומעורר אותם לחשוב ולעשות. כאשר אתה עייף, הלאות עוברת ישירות לתלמידך, ולא יהיה בהם המרץ לעשות את שתדרוש מהם. הם ימתינו בדיוק כמוך-שהשיעור יסתיים. חלקם יעבירו את הזמן בהשתתפות שקטה, חלקם ישתתפו כדי "לעשות לך טובה" ואחרים אולי יעוררו מהומות כדי ליצור עניין. כדי להיות מורה מצוין, עליך להיות קורן, פעיל, ומלא חיות.

2. התכונן לכל שיעור ברמת "שיעור מבחן"

ככל שהחומר נהיר לך באופן מרבי, כך יהיה נהיר לתלמידך. הכנה טובה מראש, תסייע לך למסור את החומר דבר דבור על אופניו. כדי שהחומר יהיה ברור לך דיו כדאי מאוד:

• לסכם אותו בכתב
• לשאול עליו שאלות
• לענות לעצמך תשובות
• להכין הכתבה / שכפול מסכם לתלמידים
• לברר מראש כל אי הבנה שעולה לך מן החומר
• למסור את החומר לאדם אחד לפני מסירתו לתלמידים.

במהלך השיעור:

3. השתמש במשולש "חזותי, שמיעתי, תנועתי":

למידה מתרחשת אצל כל תלמיד באופן שונה. כדי להגיע לכלל התלמידים רצוי להשתמש במשולש הכולל את צורות הלמידה הבאות: חזותי, שמיעתי ותנועתי.

• השתמש בלוח כדי לכתוב כותרות עיקריות / לצייר ציור סכמתי / להדגיש מילה בלתי מובנת / לביאורי מילים חשובות ואפילו לכתיבת שמות של תלמידים מצטיינים. תמונה אחת שווה אלף מילים: השתמש בתמונות / ציורים או פלקטים עם כתוביות, כדי לעורר ענין בתלמידים ולחזק את רמת החוויה.
• השתמש בקולך באופן הנכון: דבר בקול רם וברור, במילים חתוכות ומובנות, הגבה את קולך כשהנך רוצה להדגיש דבר מה, הנמך אותו כאשר תרצה לרתק את תלמידך או לעורר בהם ענין.
• השתמש בידיים כדי ליצור תנועות הנלוות למילים. בצע הדגמות קצרצרות עם / בלי התלמידים כדי להסביר חומר קשה / פעולות הנעשות בשלבים.(כמו אופן הקרבת הקרבנות בחומש ויקרא, הלכות מסוימות בשיעור דינים ועוד). העזר במיקומים שונים: באופן כללי מומלץ יותר לעמוד בשיעור (מה שמאפשר אף טיול פעם ב…) עמוד במקום מרכזי בו כל התלמידים יכולים לצפות בך.

4 . היה עם כל תלמיד ותלמיד באופן מלא:

מחד- רק משמעת חזקה מאפשרת זאת, ומאידך- חיבור לכלל התלמידים הוא הוא המגביר ומשביח את המשמעת בכיתה. ערוך "טיול" בכיתה מידי פעם. אם אינך יודע מתי, ערוך אותו בתחילת השיעור, באמצעו ובסופו. בתחילתו- כדי לרכז את התלמידים אליך. במהלך השיעור- כדי להחזיר את הריכוז לתלמידים מסויימים.

התקרב לתלמיד עייף ועודד אותו להצטרף. עזור לתלמיד מתקשה וכוון אותו בעת כתיבה. פנה לתלמיד היושב בסוף הכיתה בשמו, ושבח אותו על הלמידה, הקשבה, השתתפות / התנהגות מכבדת לחבר. כאשר הנך מבקש מתלמיד דבר מה באופן פרטני דבר אליו בגובה העיניים. רכון לצד שולחנו וודא שהוא מאזין לדברך. אל "תוותר" על תלמיד לא מרוכז. אל "תוותר" על תלמיד מתחמק.

היה עם כל אחד מתלמידך במהלך השיעור, ותיווכח לראות עד כמה יהיו הם איתך.

5 . דלה את החומר מן התלמידים:

כמעט על כל משפט / חומר לימודי ניתן לשאול שאלות ולבקש תשובה מן התלמידים במהלך השיעור, כך שהתלמידים "מלמדים" את החומר ולא אתם. "מתי לדעתכם ארע… מי לדעתכם… מי יודע למה… שמעתם פעם על… מי מכיר…". תתפלאו לראות, עד כמה גם תלמידים "מנותקים" מתעוררים פתאום לחיים. שיעור המורכב משאלות, ומאפשר לתלמידים להביע את הידע שלהם במהלכו יהיה מרתק יותר וישמר בזיכרון התלמידים לזמן ארוך יותר. גם סיכום של שיעור ניתן לערוך באמצעות שאלות. (אלו קרבנות הקריבו… על מה אומר רש"י….) מדהים לראות כיצד תלמידים עונים לשאלות הללו בשמחה ובתחושה מיוחדת של: "כל כך הרבה החכמנו השיעור…"

נכון לתמיד:

6 . תלמידים תמיד אוהבים סיפורים:

כמעט כל מסר ניתן להעביר באמצעות סיפור.
אגור באמתחתך סיפורים לרוב או המצא משלים ככל העולה על רוחך. אין צורך להתאמץ בהבאת סיפורים ארוכים ומורכבים, מספיק סיפור העוסק בענין הנלמד וכבר קנית לך תלמידים מרוכזים.

בשיעור הלכה / דינים ניתן להשתמש בדוגמאות פשוטות. בשיעור פרשת שבוע לכיתות הגבוהות ועל אחת כמה וכמה כאשר הנך רוצה לחזק בתלמידך התנהגות מסוימת ניתן להיעזר במשל שייכנס ללב התלמידים.

7 . תן צ'ופר על התנהגות ראויה גם אם היא מתבקשת:

צ'ופר נותן תמריץ לתלמיד חרוץ. צ'ופר נותן כוח לתלמיד עייף. צ'ופר בא בנוסף לכל הפעולות שתנקוט כדי ליצור אווירה נעימה בכיתתך ולא כפעולה בודדת. צ'ופר יכול להיות מחמאה כנה וייחודית, מדבקה יפה, פתק אישי עם כמה מילים (מתאים לכל גיל), מחיאות כפיים, חיוך מלא גאווה, מכתב להורים במחברת קשר, מחק קטנטן, או אפילו עדש. תלמידים מצפים לשיעורו של מורה ש"מחביא" באמתחתו אוצרות מעניינים, מגוונים ובייחוד שהם ניתנים באופן הנכון- עם חיוך, במלוא הפרגון, ותוך מתן שבח על המאמץ ולא על התוצאה!

8 . אם נתת מטלה התייחס אליה במלוא הרצינות:

כאשר הנך דורש מן התלמים להכין שיעורי בית / להכין עבודה בשיעור / להביא ספר כלשהו לשיעור באופן חד פעמי- היה עקבי ועקוב אחר ביצוע המטלה. בדיקה מוכיחה לתלמיד כי אכן המטלה היתה חשובה לך. ציון לטוב או למוטב גם על מטלה פעוטה, מוכיח לתלמיד כי מאמציו או אי מאמציו להכין / לכתוב / להביא אכן מעניין אותך והיה כדאי או לא כדאי בשבילו. רישום ביומן אודות ביצוע או אי ביצוע הדרישות, משדר תחושה של רצינות ואחריות, ומעודד את הילד לציית לבקשות שלך.

רוצה להיות מורה מצוין? כדאי לזכור:

• מורה מצוין אוהב את ההוראה ואוהב את התלמידים.
• מורה מצוין שם לב לפרטים הקטנים.
• מורה מצוין נותן את כל כולו בכל רגע בשיעור.
• מורה מצוין פוגש את תלמידיו במסדרון וזוכר להעניק להם מבט מחויך, מילה טובה ויחס חם.
• מורה מצוין נמצא שם בשביל תלמידיו שעות רבות קודם שהחל יום הלימודים והרבה אחרי סיומו.

 

הקניית האותיות

במאמר הקודם עסקנו בצורת הלמידה הרצויה ובאופן בו יש להגיש את החומר לילדים, על ידי למידה חוויתית וכמענה לשאלותיהם ולצורך הקיים אצלם ומגיע מהם. כך ייטיבו התלמידים להפנים את החומר ולחוש יותר טוב את הנלמד. במאמר זה ננסה בסייעתא דשמיא לגעת בנקודות החשובות להקניית האותיות בצורה ממוקדת יותר.

בלימוד האותיות לומד הילד לזהות את הצורות השונות ואף לתת להם את שמם. בהמשך ישתמש הילד בלימוד זה, ייקח את הצורות ויפיק אותן כצלילים. לצורך כך חשוב כי האותיות יהיו מופנמות אצלו בצורה החלטית וללא ספיקות, רק כך הוא יוכל לשלוף אותן ברגע המתאים ולהפכם לצליל המתבקש.

לא כל מה שנראה לנו שונה ומובן ומופנם אצלינו נראה גם לזולתנו, ובמקרה הזה לילדינו.  ויעיד על כך הסיפור הבא:

באחד הכפרים הגיע יהודי אל הרב ובפיו שאלה: "יש לי שני סוסים ושתי עגלות ואני רוצה כי לכל סוס תהיה עגלה קבוע, יעזור לי הרב כיצד אסמן את הסוסים"? ענה לו הרב "חתוך אוזן לאחד מהם וכך לא תתבלבל". עשה היהודי כעצת הרב וכך התנהלו הדברים כתקנן.,

ברבות הימים נתפסו אזני הסוסים בענפי עצים ונחתכו. פנה שוב אל הרב ובקשו עצה נוספת להבדיל בין הסוסים. "מדוד את גובהם של הסוסים וכך תדע כי הגבוה לעגלה אחת והנמוך יותר לרעותה" יעץ לו הרב.

לאחר יומיים חזר היהודי אל הרב מאושר מהעצה, "רק עכשיו אני שם לב כי הסוס השחור גבוה יותר מהלבן ב20 סנטימטר…!"

סיבות הקושי:

כבר נגענו בעבר בסיבות להחלפה וביכולות המביאות את הלומד להצלחה, והם: תפיסת מרחב להבחנה בין גדלים לצורך שימת לב לאורך הקווים באותיות. הבנה בהבדל בין הצדדים ותפיסת צד דומיננטי לצורך הבחנה בין אותיות השונות זו מזו רק בצורת הנחתן (פ/ט), והבחנה חזותית לשימת לב לפרטים קטנים המרכיבים את הצורה כהבדל בין ב לכ וכו'.

מטעמים אלו חשוב שנוודא כי הילד שם לב למרכיבי הצורה וכי הוא קלט את הייחודיות של האות שלנו. לדוגמא:  באות ב נספר ונדגיש לילד כי יש לה שלוש קווים: קו שוכב למעלה (גג), קו עומד בצד (קיר), ועוד קו שוכב למטה (רצפה). נוסיף ונדגיש כי הקו למטה הוא יותר ארוך מהקו למעלה ויוצא מחוץ לקיר. וכן על זו הדרך בכל אות ואות.

ישנם מלמדים רבים וטובים המשתמשים ברמזים ובאמצעים שונים של למידה חוויתית בכדי להמחיש לילד את ייחודיות האות. לדוגמה: באות ב בדברים על המדרגה מאחורה, באות ד על הגגון. וכן על זה הדרך. כמו בכל דבר, מומלץ שלא להישאר במשל ולדעת להשתמש בו רק כדרך להגיע לנמשל, קרי לאות ולייחודיותה.

שימו לב: ילדים המתקשים בשליפה עלולים לזכור את רק את הסיפור ולא את האות, וכך כשנלמד איתם לאות ב יקראו מדרגה לאות ד גגון, לאות ה חלון ולאות כ סוכריה. דבר זה יקשה עליהם להפוך את האות לצליל ולפענח ביעילות ובמהירות.

הרצון למנוע טעויות אצל הילדים מביא אותנו פעמים רבות להדגיש גם את השלילה, קרי יש לה גגון ויש אות שאין לה גגון. ואכן, אצל חלק מהילדים, אלו שההבחנה החזותית שלהם אינה מהמשופרות ויכולים לטעות ללא עזרה זו, הדבר עוזר ומסייע להם. אולם, אצל רוב ילדי הכיתה אנחנו עלולים לפתוח פתח לטעות. משום שאם עד היום הוא הכיר את האות החדשה, מהיום הוא יודע שישנם שתי אותיות דומות ועלול להתחיל לטעות. לכן לאלו שאין צורך לא נראה את המכנה המשותף של האותיות ונלמד כל אות בפני עצמה.

 

לתגובות

חיים מושקוביץ

052-7170499

a70499@gmail.com

לקבלת חוברת הקניית האותיות בצורה חוויתית ויצירתית לחצו כאן.

למאמר נוסף בנושא למידה חוויתית לחצו כאן.

בס"ד

 

התפיסה החזותית בסיס לרכישת הקריאה

התפישה החזותית היא העיבוד והפירוש שהמוח נותן לגירויים שנקלטו באמצעות עצב הראיה. התפישה החזותית כוללת בתוכה תחומים בסיסיים המהווים בסיס לרכישת קריאה וכתיבה.

נתמקד במאמר זה במספר נקודות שיסבירו לנו את הקשר בין התפיסה החזותית לקריאה ונבין מדוע הילד מחליף בין האותיות השונות.

כשאנו מדברים על החלפה בין אותיות וטעויות על רקע קושי חזותי, חשוב שנדע מהיכן נובעת הטעות בדיוק על מנת שהעבודה שלנו עם הילד תהיה יעילה, ממוקדת ומתאימה לקושי הספציפי של אותו ילד.

יכולות חזותיות מה זה אומר?

היכולות החזותיות מתחלקות למספר חלקים:

1. ראיית הכיוונים – היכולת להבדיל בין הכיוונים והצדדים בעולמנו.
2. היחסים במרחב – היכולת להבחין בשינוי גדלים, לעומת המרחב הסובב ובתוך הצורה עצמה ולשער נכון מרחק בין עצמים
3. תפיסה חזותית – הפרשנות הנכונה מצדנו לגירויים חזותיים, הירידה לפרטים המרכיבים את הצורה והבחנה בדומה ובשונה בין הצורות.

ממה נובעות הטעויות?

כאשר הילד לומד את האותיות הוא אמור להבין שזו האות המסוימת ולא אחרת, והוא עושה את האבחנה על בסיס היכולות שהוזכרו לעיל ולפי מספר, מיקום וגודל הקווים המרכיבים את האות. כמובן שככל שהאות תדמה יותר לחברתה, ישנם סיכויים גדולים יותר שהילד יטעה ויחליפה באות אחרת. לדוגמא: בין האות 'ב' ל-'ר' אין סבירות לטעות, מכיוון שהם רחוקים ונבדלים אחד מהשני כבר במספר הקווים שלהם.

לעומת זאת, כשמספר הקווים שווה, נדרש הילד לידיעת הכיוונים על מנת להבחין בשינוי במיקום הקווים. ילדים עם קושי בהבחנה בין כיוונים, יחליפו בין האותיות 'ח' / 'כ', 'ט' / 'פ', משום שמספר הקווים בהם זהה וההבחנה היא רק על בסיס כיווני האות.

במידה וגם כיווני האותיות זהים, נדרש הילד להפעיל עוד סימני זיהוי ואז תיכנס לפעולה תפיסת המרחב, לראיית ההבדלים לפי גודל ואורך הקווים. אלו אשר מתקשים בשיעור תקין של מרחקים וגדלים, עלולים לחוות זאת גם כאן ולהחליף בין האותיות 'ו' / 'ן', 'ו' / 'ר', 'כ' / 'נ', שצורתם זהה וזיהויים נשען על החילוק באורך וגודל האות.

האותיות שהסבירות להחלפה ביניהם גדולה, הם אלו אשר תכונותיהם זהות ונבדלות אחד מהשני רק בפרטים קטנים. באותיות אלו על הילד להיות ערני ובעל תפיסה חזותית משופרת יותר. דוגמאות להחלפה זו אנו רואים בין האותיות 'ב' / 'כ', 'ד' / 'ר', 'ו' / 'ז', וכו'.

מאותה סיבה זו אנו גם רואים את ההחלפה בין הדגשים לרפויים ובין השין הימנית לזו השמאלית, אלא שבמקרה זה גם שם האות הזהה מוביל לקושי בהבחנה.

החלפה ללא בסיס

לבד מכל הדברים שהזכרנו לעיל, לפעמים רואים המלמדים או ההורים החלפה אחרת שאין לה כל בסיס ואין לאן למיין אותה. החלפות אלו באות, על-פי רוב, באותיות הסמוכות אחת לשנייה ברצף האותיות. ולכן, לעיתים, בגלל שהם נלמדות בסמיכות אחת לשנייה, די בכך להביא את הילד לטעות ביניהם.

בנוסף למפורט כאן, ישנם קשיים נוספים העלולים לצוץ. על-כן מומלץ בשלב רכישת הקריאה, לשלב ולגוון מידי פעם גם בגופנים (-סוג הכתב) ובצבעים השונים של החומר הנלמד, על-מנת למנוע אפשרות שהילד ישייך את צליל האות רק לגופן, לגודל או לצבע הספציפי שהוצג בפניו במהלך הלמידה.

בכל אלו חשוב שנוודא כי הדברים מופנמים אצל הילד והוא מסוגל לבצע זאת במהירות וללא מאמץ, משום שמאמץ לפענוח הקריאה גורם לקושי במעבר להבנה, משום שהריכוז מופנה לפענוח צורת הכתוב ולא לתוכן ויוביל עם הזמן לירידת מוטיבציה, חוסר עניין או אפילו לרתיעה מהקריאה.

ואם הוא ממשיך להתבלבל?

במידה ואנו רואים שהכללים מוכרים לילד ובכל אופן הוא משקיע מאמץ, או שבאורח קבע הילד נוהג לדלג או לשכל אותיות או מילים, כדאי מאוד לפנות לבדיקת תפקודי עיניים ולוודא שהכל כשורה גם במישור הזה.

בתקווה שנזכה לראות ברכה בעמלנו ונראה את ילדנו מתפתחים כראוי, ומתקדמים בדרכי הלמידה.