דגשים בהקנית האותיות

דגשים נוספים ללימוד האותיות

אפתח את מאמר זה עם יישר כוח לאלו הקוראים את המאמרים, המגיבים וגם לאלו שאינם מגיבים. תגובותיכם נותנות חשק ומרץ להמשך הכתיבה והעלאת הדברים על גבי הכתב לתועלת העוסקים בעבודת הקודש ותועלת הילדים היקרים שעל חינוכם אנו מופקדים.

הגיל שאנו פוגשים בו את הילד הוא גיל קריטי וחשוב מאין כמותו לעתיד הילד, חינוכו, אופן לימודו והישגיו הלימודיים בהמשך ימיו. ולכן הצורך להיות ברורים וממוקדים בעשייתנו הינו קריטי למען נפעל על צד הטוב ביותר בצורה שתביא לתוצאות הטובות ביותר.

דוד המלך כותב בספר תהילים (קכז ד): "כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים". והקשו המפרשים, מדוע המשיל דוד המלך את ימי הנעורים דווקא לחיצים ולא לדבר כלשהו אחר? אלא, כשנתבונן בחץ הנזרק למטרתו נבחין כי ככל שהמיתר יימתח יותר החץ יגיע רחוק יותר, והוא הנמשל לימי הנעורים. ימים אלו הם המיתר, ככל שנמתח אותו יותר, קרי, נעבוד בצורה מושכלת יותר, הילד יגיע רחוק יותר גם כשהוא כבר לא לידינו ואין אנו רואים בהצלחותיו, הכל נזקף לזכות המלמד בגיל הרך שמתח נכון וטוב את המיתרים.

במאמר זה נחדד דברים שעסקנו בהם בעבר ובכך ניתן תשובות לפניות שהגיעו אלי לאחר פרסום המאמרים הקודמים.

כשאנו מדברים על החילוקים וההבדלים שבין האותיות, נמיין אותם לפי ארבעה מרכיבים. ככל שנתקדם יותר האותיות יהיו דומות יותר ונראה אצל התלמידים יותר טעויות והחלפות.

ארבעת המרכיבים הם:

  1. כמות הקווים המרכיבים את האות (האות כ מורכבת משלוש קווים)
  2. מיקום הקווים (לאות ר יש שני קווים, אחד מאוזן למעלה והשני מאונך בצד ימין של האות)
  3. ארכם של הקווים והיחס שלהם. כאן יש לנו את היחס של הקווים בתוך האות, ובין חברותיה (לאות ו יש שני קווים, אחד קצר והשני ארוך. לאות ך יש יש שני קווים, אחד רגיל והשני ארוך מאוד)
  4. ההבחנה בפרטים קטנים הייחודיים לאות זו (הקו התחתון של ב היוצא מעט, הקו העליון של ד היוצא מעט וכו')

בעמדנו מול הילדים ומקנים להם את הנלמד, חשוב שנתייחס ונדבר על כל מרכיב מארבעת מרכיבים אלו. כמובן שלא נאמר שהאות היא כמו… ולא נחדד לכלל הכיתה את ההבדלים בין … ל… אלא נחדד את הייחודיות של האות והדברים המאפיינים רק אותה. וכך באות ל נדבר על הגובה, באות ך על הקו שיורד למטה למטה, באות ם על כך שהיא סגורה ומרובעת ובנפרד בהגיענו ל-ס נדבר על שהיא סגורה ומתעגלת.

עניין נוסף שראוי לענות בו שוב הוא מיקוד ראיה. רבות נאמר ונכתב על נושא זה, ישנם רופאים המטפלים בכך, וישנם כאלו הטוענים שאין לכך כל קשר ליכולות קריאה, ובכל מקרה, מיקוד הראיה לשיטתם אינו ניתן לטיפול.

אצל היהודים 'עם הספר', ובפרט בציבור החרדי בו הקריאה תופסת מקום ותלווה את הילד כל חייו גם מחוץ ללימודים, מושקע הרבה מאמץ גם מצד ההורים לעזור לילדיהם גם אם הדבר כרוך בממון רב. על כן אנו המורים צריכים לנקוט כלל זה בידינו, במקום שיש לנו מה ואיך לעזור לילד, ללמדו את הידע החסר לו ולתרגל את הקריאה הנכונה והיעילה, לא נשאיר למשקפיים או לתרגילי הראיה לעשות את העבודה בעצמם.

 

לתגובות

חיים מושקוביץ

052-7170499

a70499@gmail.com

שליפה מהירה ומיקוד ראיה

 

 

הגמרא (קידושין ל.)דורשת את הפסוק (דברים ו ז) "ושיננתם שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך שאם ישאל לך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד".

וכן המהר"ל בפירושו לתורה (גור אריה, דברים פרק ו פסוק ז) מרחיב "'ושיננתם לבניך' שיהא דברי תורה מחודדין בפיך. כי 'ושננתם' מלשון (ישעיה ה, כח) 'אשר חציו שנונים' (כ"ה ברא"ם)". וממשיך "שיהא מחודדין בפיך שאם ישאלך אדם בהם אל תגמגם בהם. והטעם, כי צריך שתהיה נקרא 'תורתו', דכתיב (תהלים א, ב) 'ובתורתו יהגה יומם ולילה', וגם נקראת קניינו, [דכתיב] (משלי ד, ב) 'כי לקח טוב נתתי לכם', ואם מגמגם בהן אין זה 'תורתו', ולא נקרא 'קניינו', שלא נקרא 'קניינו' אלא אם שלו הוא, ואם מגמגם בתורה ומסופק בה – אינו שלו לגמרי"

מאמר זה יהיה כהמשך לקודמו בנושא הקניית האותיות, אולם חשוב לנו מאוד להפנים את הצורך בשטף ובשליפה מהירה. נתאר לעצמנו אדם הנלחם עם היצר על קימה בשעה מוקדמת. כמובן שהיצר בא בכל מיני תחבולות, מפתה את האדם ומשפיע עליו להישאר רק עוד קצת. לבסוף לאחר ארבע שעות של מלחמה עיקשת, ניצח האדם את היצר וקם לעבודת בוראו. מובן לכל בר דעת כי אין זה ניצחון אלא הפסד השעות שהן בבחינת מעוות לא יוכל לתקון. וכבר מנו חז"ל (אבות ג י) את שינה של שחרית בין הדברים המוציאים את האדם מן העולם.

כמו כן גם בנוגע לרכישת הקריאה, כל קושי, עיכוב או חוסר אוטומציה בפענוח, יבוא בהכרח על חשבון ההבנה בהמשך. ילד שחושב, לוקח לו זמן להיזכר, אם הוא לא שולף ואומר פירושו שהילד שמתאמץ, הוא לא יודע. גם אם 'בסוף' הילד מצליח ואומר, הדבר לא בא לו בקלות ואת התוצאות נראה בקושי בחיבור האות לתנועה, ובהמשך גם בקריאה רציפה ובזיהוי מילים.

לכן חשוב שנוודא כי הילד רכש היטב את האותיות, מסוגל לומר אותם בשטף ומוכן להתקדם לשלב הבא של חיבור האות עם הניקוד להברה.

נושא נוסף שראוי לתת עליו את הדעת הוא מיקוד ראיה. מיקוד ראייה היא הגדרה כללית לתפקוד של שתי העיניים בתאום ביניהם ובהתמקדות על מטרה אחת.
מיקוד ראייה לקוי בעיות הקשורות למיקוד ראייה באות לידי ביטוי כקושי של העיניים להתמקד יחד על מטרה, כשלעיתים אחת ו/או שתי העיניים לא ממוקדות כלל על המטרה (פזילה).

בעיות במיקוד ראייה עשויות להיגרם גם כתוצאה מחולשה של השרירים או מעודף פעילות שלהם והם יבואו לידי ביטוי בצורות מגוונות. התסמינים השכיחים ביותר הם עייפות, כאב ראש, מצמוץ יתר, שפשוף עיניים לעיתים קרובות, הימנעות מקריאה או משחק, חוסר נוחות בזמן קריאה.

קשיי מיקוד עלולים לגרום לילד גם עיכוב וקושי ברכישת הקריאה, אולם לעיתים נגרם לילד עוול בכך שהקושי מוסבר רק כקושי במיקוד ואנו מתעלמים מהצורך ללמד אותו את ידע האותיות, התנועות וכל השאר. נזכור כי גם את יש לילד קושי במיקוד והוא מטופל, כל עוד יש לו חסר גם בידע נלמד אותו ולא נרפה עד שישלים את החסר.

שנראה ברכה במלאכת הקודש ויהיו כל תלמידינו שולטים בחומר בדיוק ובבהירות, כמונח בקופסה.

לתגובות

חיים מושקוביץ

052-7170499

a70499@gmail.com

הקניית האותיות

 

הקניית האותיות

במאמר הקודם עסקנו בצורת הלמידה הרצויה ובאופן בו יש להגיש את החומר לילדים, על ידי למידה חוויתית וכמענה לשאלותיהם ולצורך הקיים אצלם ומגיע מהם. כך ייטיבו התלמידים להפנים את החומר ולחוש יותר טוב את הנלמד. במאמר זה ננסה בסייעתא דשמיא לגעת בנקודות החשובות להקניית האותיות בצורה ממוקדת יותר.

בלימוד האותיות לומד הילד לזהות את הצורות השונות ואף לתת להם את שמם. בהמשך ישתמש הילד בלימוד זה, ייקח את הצורות ויפיק אותן כצלילים. לצורך כך חשוב כי האותיות יהיו מופנמות אצלו בצורה החלטית וללא ספיקות, רק כך הוא יוכל לשלוף אותן ברגע המתאים ולהפכם לצליל המתבקש.

לא כל מה שנראה לנו שונה ומובן ומופנם אצלינו נראה גם לזולתנו, ובמקרה הזה לילדינו.  ויעיד על כך הסיפור הבא:

באחד הכפרים הגיע יהודי אל הרב ובפיו שאלה: "יש לי שני סוסים ושתי עגלות ואני רוצה כי לכל סוס תהיה עגלה קבוע, יעזור לי הרב כיצד אסמן את הסוסים"? ענה לו הרב "חתוך אוזן לאחד מהם וכך לא תתבלבל". עשה היהודי כעצת הרב וכך התנהלו הדברים כתקנן.,

ברבות הימים נתפסו אזני הסוסים בענפי עצים ונחתכו. פנה שוב אל הרב ובקשו עצה נוספת להבדיל בין הסוסים. "מדוד את גובהם של הסוסים וכך תדע כי הגבוה לעגלה אחת והנמוך יותר לרעותה" יעץ לו הרב.

לאחר יומיים חזר היהודי אל הרב מאושר מהעצה, "רק עכשיו אני שם לב כי הסוס השחור גבוה יותר מהלבן ב20 סנטימטר…!"

סיבות הקושי:

כבר נגענו בעבר בסיבות להחלפה וביכולות המביאות את הלומד להצלחה, והם: תפיסת מרחב להבחנה בין גדלים לצורך שימת לב לאורך הקווים באותיות. הבנה בהבדל בין הצדדים ותפיסת צד דומיננטי לצורך הבחנה בין אותיות השונות זו מזו רק בצורת הנחתן (פ/ט), והבחנה חזותית לשימת לב לפרטים קטנים המרכיבים את הצורה כהבדל בין ב לכ וכו'.

מטעמים אלו חשוב שנוודא כי הילד שם לב למרכיבי הצורה וכי הוא קלט את הייחודיות של האות שלנו. לדוגמא:  באות ב נספר ונדגיש לילד כי יש לה שלוש קווים: קו שוכב למעלה (גג), קו עומד בצד (קיר), ועוד קו שוכב למטה (רצפה). נוסיף ונדגיש כי הקו למטה הוא יותר ארוך מהקו למעלה ויוצא מחוץ לקיר. וכן על זו הדרך בכל אות ואות.

ישנם מלמדים רבים וטובים המשתמשים ברמזים ובאמצעים שונים של למידה חוויתית בכדי להמחיש לילד את ייחודיות האות. לדוגמה: באות ב בדברים על המדרגה מאחורה, באות ד על הגגון. וכן על זה הדרך. כמו בכל דבר, מומלץ שלא להישאר במשל ולדעת להשתמש בו רק כדרך להגיע לנמשל, קרי לאות ולייחודיותה.

שימו לב: ילדים המתקשים בשליפה עלולים לזכור את רק את הסיפור ולא את האות, וכך כשנלמד איתם לאות ב יקראו מדרגה לאות ד גגון, לאות ה חלון ולאות כ סוכריה. דבר זה יקשה עליהם להפוך את האות לצליל ולפענח ביעילות ובמהירות.

הרצון למנוע טעויות אצל הילדים מביא אותנו פעמים רבות להדגיש גם את השלילה, קרי יש לה גגון ויש אות שאין לה גגון. ואכן, אצל חלק מהילדים, אלו שההבחנה החזותית שלהם אינה מהמשופרות ויכולים לטעות ללא עזרה זו, הדבר עוזר ומסייע להם. אולם, אצל רוב ילדי הכיתה אנחנו עלולים לפתוח פתח לטעות. משום שאם עד היום הוא הכיר את האות החדשה, מהיום הוא יודע שישנם שתי אותיות דומות ועלול להתחיל לטעות. לכן לאלו שאין צורך לא נראה את המכנה המשותף של האותיות ונלמד כל אות בפני עצמה.

 

לתגובות

חיים מושקוביץ

052-7170499

a70499@gmail.com

לקבלת חוברת הקניית האותיות בצורה חוויתית ויצירתית לחצו כאן.

למאמר נוסף בנושא למידה חוויתית לחצו כאן.

למידה חוויתית

לימוד מתוך חוויה, כיצד נעשה זאת?

במאמר קודם עסקנו בחשיבות הקריאה והשפעתה לטווח רחוק, במאמר זה נרצה לעמוד על עיקרון חשוב שאמור ללוות אותנו לאורך כל לימוד הקריאה והקנייתה לילדים הרכים.

לימוד הקריאה הוא חומר הלימוד הראשון שהילד פוגש בחייו. בנוסף הוא לימוד חשוב עד מאוד, אשר אמור ללוות את הילד בעז"ה בהמשך דרכו, ולהוות בסיס עליו יבנה כל אשר ילמד הילד בהמשך הדרך. מסיבות אלו צריכה הקריאה להיות מועברת לילד בצורה מושכת, מעשירה ומרחיבת דעת שהילד יחוש רצון ללמוד ולהפנים את הנלמד מתוך הנאה וסיפוק.

אנו פותחים כל בוקר בבקשת "והערב נא … את דברי תורתך בפינו". בבקשה זו אנחנו מבקשים שיהיו דברי התורה ערבים עלינו, וכשם שכתב האוה"ח "אם היו בני אדם מרגישים מתיקות וערבות דברי תורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה". ואכן, כל אחד ישקיע יותר בדבר האהוב עליו וירכוש אותו בצורה מיטבית יותר.

לשם כך נצטרך ליישם שני עקרונות: לימוד חווייתי, וסיפוק צרכיו של הלומד, והדברים כרוכים זה בזה. את הלימוד בחוויה נעשה באמצעות שילוב שירים, הפעלות ושיתוף התלמידים בלמידה, החלק השני הוא החלק האמור לגרות אותם לרצות לדעת ולקלוט את הקריאה.

ילד קטן מטבע ברייתו רגיל לשאול הרבה שאלות, למה, איך וכו'.

מסופר על ילד בדואי אשר הלך עם אביו במדבר, בהיותם בדרך שאל הילד: "אבא, לאן הולכת השמש בלילה?"
האבא ליטף את ילדו וענה לו: "האמן לי, אני עצמי איני יודע!"
הלכו כברת דרך נוספת. הילד שאל שוב: "אבא, כיצד מורידים העננים גשם?"
שוב ליטף האב את בנו ואמר: "האמן לי, איני יודע!"
וכך נמשך הדבר כשהילד שואל שאלות והאב עונה את התשובה הקבועה "האמן לי, איני יודע"!

הבן, שלא רצה להטריד את אביו לשווא, אמר: "טוב אבא, לא אשאל אותך עוד שאלות, איני רוצה להפריע לך".
"חס וחלילה",  ענה האב, "אתה מוכרח לשאול, אם לא תשאל, איך תדע?!"

גם בתורה אנו מוצאים דרך זו של למידה בפסוק "והיה כי ישאלך בנך, ואמרת לו". ואכן, מה רבים הם הדברים שעושים בליל הסדר בכדי לגרות את התינוקות שישאלו שאלות ויהיו פתוחים לשמוע את סיפור יציאת מצרים שהוא המצווה העיקרית בלילה זה.

לכן, לפני שנציג לילד מידע חדש, אות, תנועה או כלל חדש נספר לו סיפור על הדבר החדש ונתאר לו את מה שאנחנו הולכים ללמוד. דבר זה יעורר את סקרנותו ודמיונו של הילד לחשוב על האות או על הכלל עוד לפני שהצגנו אותו בפניו. ללא תהליך זה הלימוד הוא סיפוק הצרכים של ההורים או של המסגרת החינוכית, אולם כשהילד שואל את השאלות ומפעיל את דמיונו, הצרכים הם שלו והוא זה שרוצה לקבל את התשובה ולדעת את החומר הנלמד. כך ייקבעו בס"ד הדברים בלבו הטהור וילווהו הלאה בהמשך דרכו.

 

לתגובות

חיים מושקוביץ

052-7170499

a70499@gmail.com

נקודות הקושי בקריאה

כמה חשוב לקרוא

הקריאה היא הבסיס ללמידה ובכדי ללמוד צריך התלמיד להיות בקי בקריאה. קשיים בקריאה עלולים לחסום מגוון תהליכי למידה, שכן כמות משמעותית מן החומר הנלמד מועבר דרכה. ילד שאינו יודע לקרוא, עלול שלא לקלוט חלק נכבד מהחומר הנלמד וכאשר הלימודים יהפכו למורכבים יותר, יהיה לו קשה יותר. כתוצאה מכך, גם עלולות להיות השלכות על החלק החברתי והרגשי של הילד, מעגל אשר לא ייטיב עמו ועם עתידו.

 

מה הבעיה?

ילד המתחיל בלימוד הקריאה, נכנס לזירת התמודדויות. הוא מתנסה בלמידה חדשה, פוגש משימות בלתי מוכרות ועליו להיות חזק מבחינה רגשית. משום כך פעמים רבות, ילד שמתקשה בקריאה ואינו מאובחן בזמן, עלול לפתח בעיות רגשיות. הוא מתחיל לראות את עצמו ככישלון ואינו מבין מדוע הוא אינו מצליח, בעוד חבריו כבר קוראים בשטף. בפרט כאשר הילד התנסה בחוויית הקריאה בצורה שאינה נכונה, הוא עלול להחליט בליבו שהוא אינו יודע לקרוא וחסר מסוגלות להגיע לקריאה נכונה. במקרים שכאלו הילד עלול לפתח רתיעה מהקריאה בפרט ומהלמידה בכלל.

איתותי קושי

תפקידנו כהורים ומחנכים לשים לב לקושי של הילד. במידה ואנו רואים ילד שמתקשה בקריאה, אינו מדביק את הקצב, קורא עם טעויות, החלפות, השמטות או כל קושי אחר בקריאה, מומלץ לפנות עמו לאבחון ולקבלת עזרה ולא לדחות זאת על מנת שלא ייווצר מצב בו הילד יישאר מאחור.

במקביל לפנייה לגורם מקצוע, רצוי לנסות לתת לילד בתקופה זו כמה שיותר חוויות הצלחה וחוויות מתקנות. יש להימנע מלהיכנס עימו לנקודות רגישות, חשוב שלא לשוחח עימו על הקושי ובוודאי שלא להבליט את בעייתו למול אחיו הקטנים, ע"מ שלא לגרום לו לדימוי עצמי שלילי.

במידה ועלה באבחון מקצועי כי הקושי של הילד אכן מושתת על אבני היסוד שבקריאה, יש לבדוק אם הקושי הוא בחלק החזותי או בחלק השמיעתי.

בחלק החזותי, ע"פ רוב התלמיד יחליף בין אותיות ותנועות הדומות ביניהן. קריאתו של הילד תהא לקויה והדבר עלול לפגום בהנאת הקריאה של הילד. לעיתים, אף יש צורך באבחון רפואי-מקצועי של מיקוד ראייה.

בחלק השמיעתי, רצוי לברר ולבדוק אם שמיעתו של הילד תקינה. ייתכן שהילד אינו שומע טוב וזהו הגורם לקושי לרכוש את יסודות הקריאה. לעיתים, דלקות או נוזלים באוזניים מהן סבל הילד בקטנותו, תשלכנה על יכולת הקריאה שלו, שכן רכישת הקריאה מבוססת על שמיעת צלילי האותיות והתנועות.

חשוב שלא להזניח את הבעיה ולא לתת לזמן לעשות את שלו משום שהבעיות רק תלכנה ותגדלנה, דימויו העצמי של הילד ירד והדבר עלול לגרום לבעיות רגשיות.

עם התלמיד המתקשה, יש לעבוד בצורה חווייתית ונעימה. זאת מאחר ולימוד הקריאה צריך לבוא מתוך אתגר ורצון ולא מתוך תחושה של כפייה. הקריאה היא מפתח חשוב לכל ימי חייו ומהווה מרכיב חשוב בכל שלבי הלמידה. נעשה את הכל כדי להניעו לקריאה ולחוות עמו הצלחות והתקדמות.

במאמרים הבאים בע"ה נעמוד על דרכי הקניית הקריאה הנכונה.

 

בהצלחה!

חיים מושקוביץ, מורה מקצועי לקריאה במרכז 'אחיה' ומרצה במרכז להכשרת מורים

לתגובות: 052-7170499

a70499@gmail.com

תורת הלמידה של הקריאה הנכונה המובאת כאן הינה ע"פ יסודות שיטת 'תורת פיך' של הרב דוד אונגר הי"ו.

תפיסה חזותית

בס"ד

 

התפיסה החזותית בסיס לרכישת הקריאה

התפישה החזותית היא העיבוד והפירוש שהמוח נותן לגירויים שנקלטו באמצעות עצב הראיה. התפישה החזותית כוללת בתוכה תחומים בסיסיים המהווים בסיס לרכישת קריאה וכתיבה.

נתמקד במאמר זה במספר נקודות שיסבירו לנו את הקשר בין התפיסה החזותית לקריאה ונבין מדוע הילד מחליף בין האותיות השונות.

כשאנו מדברים על החלפה בין אותיות וטעויות על רקע קושי חזותי, חשוב שנדע מהיכן נובעת הטעות בדיוק על מנת שהעבודה שלנו עם הילד תהיה יעילה, ממוקדת ומתאימה לקושי הספציפי של אותו ילד.

יכולות חזותיות מה זה אומר?

היכולות החזותיות מתחלקות למספר חלקים:

  1. ראיית הכיוונים – היכולת להבדיל בין הכיוונים והצדדים בעולמנו.
  2. היחסים במרחב – היכולת להבחין בשינוי גדלים, לעומת המרחב הסובב ובתוך הצורה עצמה ולשער נכון מרחק בין עצמים
  3. תפיסה חזותית – הפרשנות הנכונה מצדנו לגירויים חזותיים, הירידה לפרטים המרכיבים את הצורה והבחנה בדומה ובשונה בין הצורות.

ממה נובעות הטעויות?

כאשר הילד לומד את האותיות הוא אמור להבין שזו האות המסוימת ולא אחרת, והוא עושה את האבחנה על בסיס היכולות שהוזכרו לעיל ולפי מספר, מיקום וגודל הקווים המרכיבים את האות. כמובן שככל שהאות תדמה יותר לחברתה, ישנם סיכויים גדולים יותר שהילד יטעה ויחליפה באות אחרת. לדוגמא: בין האות 'ב' ל-'ר' אין סבירות לטעות, מכיוון שהם רחוקים ונבדלים אחד מהשני כבר במספר הקווים שלהם.

לעומת זאת, כשמספר הקווים שווה, נדרש הילד לידיעת הכיוונים על מנת להבחין בשינוי במיקום הקווים. ילדים עם קושי בהבחנה בין כיוונים, יחליפו בין האותיות 'ח' / 'כ', 'ט' / 'פ', משום שמספר הקווים בהם זהה וההבחנה היא רק על בסיס כיווני האות.

במידה וגם כיווני האותיות זהים, נדרש הילד להפעיל עוד סימני זיהוי ואז תיכנס לפעולה תפיסת המרחב, לראיית ההבדלים לפי גודל ואורך הקווים. אלו אשר מתקשים בשיעור תקין של מרחקים וגדלים, עלולים לחוות זאת גם כאן ולהחליף בין האותיות 'ו' / 'ן', 'ו' / 'ר', 'כ' / 'נ', שצורתם זהה וזיהויים נשען על החילוק באורך וגודל האות.

האותיות שהסבירות להחלפה ביניהם גדולה, הם אלו אשר תכונותיהם זהות ונבדלות אחד מהשני רק בפרטים קטנים. באותיות אלו על הילד להיות ערני ובעל תפיסה חזותית משופרת יותר. דוגמאות להחלפה זו אנו רואים בין האותיות 'ב' / 'כ', 'ד' / 'ר', 'ו' / 'ז', וכו'.

מאותה סיבה זו אנו גם רואים את ההחלפה בין הדגשים לרפויים ובין השין הימנית לזו השמאלית, אלא שבמקרה זה גם שם האות הזהה מוביל לקושי בהבחנה.

החלפה ללא בסיס

לבד מכל הדברים שהזכרנו לעיל, לפעמים רואים המלמדים או ההורים החלפה אחרת שאין לה כל בסיס ואין לאן למיין אותה. החלפות אלו באות, על-פי רוב, באותיות הסמוכות אחת לשנייה ברצף האותיות. ולכן, לעיתים, בגלל שהם נלמדות בסמיכות אחת לשנייה, די בכך להביא את הילד לטעות ביניהם.

בנוסף למפורט כאן, ישנם קשיים נוספים העלולים לצוץ. על-כן מומלץ בשלב רכישת הקריאה, לשלב ולגוון מידי פעם גם בגופנים (-סוג הכתב) ובצבעים השונים של החומר הנלמד, על-מנת למנוע אפשרות שהילד ישייך את צליל האות רק לגופן, לגודל או לצבע הספציפי שהוצג בפניו במהלך הלמידה.

בכל אלו חשוב שנוודא כי הדברים מופנמים אצל הילד והוא מסוגל לבצע זאת במהירות וללא מאמץ, משום שמאמץ לפענוח הקריאה גורם לקושי במעבר להבנה, משום שהריכוז מופנה לפענוח צורת הכתוב ולא לתוכן ויוביל עם הזמן לירידת מוטיבציה, חוסר עניין או אפילו לרתיעה מהקריאה.

ואם הוא ממשיך להתבלבל?

במידה ואנו רואים שהכללים מוכרים לילד ובכל אופן הוא משקיע מאמץ, או שבאורח קבע הילד נוהג לדלג או לשכל אותיות או מילים, כדאי מאוד לפנות לבדיקת תפקודי עיניים ולוודא שהכל כשורה גם במישור הזה.

בתקווה שנזכה לראות ברכה בעמלנו ונראה את ילדנו מתפתחים כראוי, ומתקדמים בדרכי הלמידה.