בישיבת וולאז'ין היו כ-400 בחורים, הרבה מעבר לאישור הממשלה הרוסית, שאישרה רק 200. באופן קבוע נהגו תמיד לשחד את הפקיד הממונה מטעם השלטון למנות את הבחורים, ותמיד רשם שיש בישיבה רק 200. יום אחד הגיע לישיבה שר החינוך הרוסי לבדיקה באופן אישי, לראות אם אכן יש 200 בחורים או לא. השר היה ידוע כאיש שאינו לוקח שוחד, וראשי הישיבה לא ידעו מה לעשות. באותה תקופה נתמנה ר' חיים מבריסק לראשות הישיבה במקום חמיו. רבי חיים ניגש לנצי״ב ואמר לו שיכול לסדר שהשר ייקח שוחד וכל העניין יסודר.
רבי חיים שלח את אחד מגבאי הישיבה לומר לשר החינוך שהיות ונתמנה כעת ראש ישיבה חדש ברצונו לפגוש את שר החינוך, שר החינוך הסכים, וקבעו שעה לפגישה. בהגיע עת הפגישה, הגיע רבי חיים לפגישה לבוש בבגדי חורף כבדים כמעיל ומגפיים, על אף שאז היה תקופת תמוז, השר שראה אותו לבוש כך שאל אותו: ״מה זאת״? השיב לו רבי חיים שהסבתא שלו באה אליו בחלום ואמרה לו שהיום בערב צריך לרדת גשם מלווה ברוחות סוערות, ולכן הוא לבוש כך.
השר אמר: ״אני לא מאמין, היום התקופה הכי חמה בשנה ולא יתכן שפתאום ירד גשם״.
רבי חיים אמר לו: ״אתה יודע מה, בא נתערב, אם הצדק עמי שירד גשם אתה תתן לי מאה רובל, ואם הצדק עמך, אני אתן לך מאה רובל״ וסיכמו שבערב יבוצע אימות ההתערבות. לאחר ששוחחו נפרדו. כמובן, רבי חיים הפסיד בהתערבות ובערב בא לכבוד השר והביא לו את המאה רובל המובטחים.
הלך רבי חיים לנצי״ב ואמר לו: תראה שכעת, לאחר שקיבל שוחד הכל יסודר על הצד הטוב ביותר, וכך היה. הנצי״ב שלח את אחד מגבאי הישיבה שידוע כמחוכם. השר חתם, וכל העניין סודר.
לאחר שהצליח הגבאי במשימתו, קרא הנצי״ב לרבי חיים ושאל אותו: איך הצלחת לסדר שיקבל שוחד? ענה לו רבי חיים: כתוב ״כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים״. איך שייך ״שיסלף דברי צדיקים״, הרי אם הוא לוקח שוחד הוא כבר אינו צדיק? אלא כוונת התורה הוא שאפילו אם לוקח כסף כדין באופן כזה, גם זה נחשב לשוחד שיסלף דברי צדיקים.
בשלושה מקומות כותבת התורה את איסור נטילת השוחד, אחד מהם בפרשתנו, במילים "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם" (טז, יט). בהמשך הדורות עסקו בכך הנביאים ותוכחות רבות נאמרו על איסור זה. חז"ל לא חסכו את שבט לשונם ממקבלי השוחד, כדוגמת דברי רבי יצחק שאמר: "כל דיין שנוטל שחד – מביא חמה עזה לעולם" (בבא בתרא ט ע"ב). ידועים דברי רבי ישמעאל ברבי יוסי, שאמר בעקבות מעשה: "תיפח נפשם של מקבלי שוחד" (כתובות קה ע"ב), ועוד.
בהסברה על איסור השוחד בפרשתנו, מבארת התורה שיש לו שתי השפעות דומות: א. "כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים", ב. "וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם". נשאלת השאלה, מה ההבדל בין שני נזקים אלו? מה ההבדל בין שמעוור את עיני החכמים לבין שמסלף את דברי הצדיקים?
נזקיו של השוחד
המהרש"א ביאר שיש דיינים שדנים את בעלי הדין בהתאם לראייתם. הדיין ראה בעצמו את המעשה ואינו זקוק לעדים שיעידו בפניו. לעומתו יש דיין שזקוק לשמיעת העדות, ובהתאם לדברים ששומע מהעדים דן את בעלי הדין. בפסוק זה מדברת התורה על שני סוגי דיינים אלו. על הסוג הראשון נאמר "יעוור עיני חכמים", השוחד שמקבל גורם לעוות את ראייתו, כאילו שהדיין לא ראה את המעשה כפי שהיה וכתוצאה מכך הוא מחייב בעל הדין שאמור להיות זכאי.
לעומת זאת המשך הפסוק נאמר על הסוג השני של דיין, זה שמתבסס על דברי העדים. עליו נאמר "יסלף דברי צדיקים", משום שהשוחד שמקבל גורם לו לסלף את דברי העדים שמעידים בצדק, ועל ידי כך הוא מחייב את הזכאי.
השפעות השוחד
את טעם איסור השוחד מבאר רבא: "אמר רבא: מאי טעמא דשוחדא? כיון דקביל ליה שוחדא מיניה, איקרבא ליה דעתיה לגביה (=דעותיהם של הדיין ושל נותן השוחד מתקרבות זו לזו) והוי כגופיה, ואין אדם רואה חובה לעצמו (=כתוצאה מכך, הדיין לא יוכל לראות צד לחייב ולהרשיע את נותן השוחד). מאי שוחד? שהוא חד" (כתובות קה ע"ב), ומבאר רש"י במקום: הנותן והמקבל נעשים לב אחד.
בפשטות, משמע מדבריו שהשוחד פוגם ביכולת השיפוט וההכרעה. השוחד גורם לקרבה בין הדיין לנותן השוחד. הדיין מאבד את האובייקטיביות, הגורמת לו שלא יוכל לראות ליקויים ופגמים, כשם שאין אדם רואה את נגעי עצמו. מכאן ועד הכרעה מסולפת, שתזכה באופן ודאי את נותן השוחד, הדרך קצרה.
כך גם מבאר המאירי במסכת כתובות את האיסור לקחת שוחד, אפילו משני הצדדים: "ואף כשמקבלו משני צדדין, מכל מקום לבו נוטה לזה ולזה עד שנוטה להכריע ביניהם ושלא לדונם בדין גמור. ואפילו היה חכם גדול לא יסמוך על דעתו בכך, שהשוחד מעור עיני חכמים, ר"ל שמעלים מהם אפני הדין…".
לעומת זאת, החזון איש לא הסכים לבסס את איסור שוחד על סברא אנושית של הטיית הדין באופן שאינו מודע, שהרי יש מקרים אחרים, שעלולים להטות את דעת הדיין והתורה לא הורתה להתרחק מהם וסמכה על דעתו ונאמנותו של הדיין.
לדעתו יסוד איסור השוחד נעוץ ב"ענין סגולי", שיש בו "כח הטומאה" לעוור עיני השכל. בנטילת השוחד "מתעוור" שכלו של הדיין לדון בצדק. כפי שכתב בספרו אמונה ובטחון (פרק ג סעיף ל'): "השוחד ענין מיוחד, והוא כי מקח שוחד הוא מן הגנויות במוחלט שהתורה תיעבתו, ובעקבו בסוד כוחות הנפשות לעוור עיני חכמים ולסלף משפט. ובהיות שאמרו שהסתכל הקב"ה בתורה וברא עולמו, חייבה התורה כח בשוחד לעור ולסלף, ולהזהיר לברוח ממנה. והנה אין אזהרת השוחד מכלל המשפטים, אלא מכלל החוקים. שהרי לא אסרה תורה הוראה לעצמו, ואדם רואה טריפה לעצמו. ואף במשפט בין איש לרעהו לא פסלה תורה רק שוחד שבזמן המשפט, אבל לא אסרה לשפוט את אהובו ואת שונאו. והתורה האמינה בבטחה גמורה את החכם הדיין כי יראה נכוחות".
השפעתו על חכמים
החפץ חיים אומר שאם יופיע בפנינו אדם, ובידו תעודה חתומה בידי שלמה המלך, החכם מכל אדם. ובתעודה זו יהיה כתוב שמחזיק התעודה הינו אדם חכם, לא יהיה לנו ספק, שבעל תעודה זו הוא חכם. שהרי המבין הגדול בחכמה, מעיד עליו שהוא חכם ומי לנו גדול בחכמה משלמה המלך.
ממשיך החפץ חיים ואומר: כשהקב"ה בכבודו ובעצמו מעיד על אדם שהוא חכם, בודאי שאין תכלית וגבול לחכמתו. ולמרות זאת מעידה התורה על החכם מקבל השוחד, שעיניו מתעוורות מהשוחד. גדול כוחו של השוחד, שיכול לעוור גם את עיני החכם הגדול. אדם שמקבל שוחד מאבד את שיקול הדעת האובייקטיבי. ולכן דימתה התורה את השוחד לעיוורון מוחלט, לא יתכן שיקול הדעת כלל, גם לא חכם גדול.
משמעותו לגבינו
אנו בפתחו של חודש אלול. רבותינו בעלי המוסר אמרו שציווי זה, של איסור השוחד, נוגע לכל אחד. כל אדם הוא דיין לעצמו, וצריך להיזהר מאד משוחד ה'נגיעות האישיות', שבכוחו לעוור את עיניו ולסלף את אורחותיו. על כל אדם להתייעץ עם גדולים, לא רק משום שהם יודעים ומשיגים יותר טוב ממנו, אלא גם משום שלאדם עצמו יש נגיעות שמהוות מסך בפני ההסתכלות הנכונה.
הרב דסלר אמר שכשיש לאדם התלבטות או שאלה כיצד לפעול, עדיף לשאול אפילו אדם פשוט, ולא להכריע לבד. מדוע? משום שלכל אדם יש "נגיעות אישיות", שמשחדות את מבטו. הן מפריעות לו להכריע בשיקול דעת אמיתי.
מעוניינים ברעיונות יפים לפרשת ואתחנן, רוצים להיערך כראוי לשולחן השבת? מוזמנים להיכנס לקישור https://did.li/aSNTY
לקריאה והורדת גליון תורתך שאלתי לפרשת ואתחנן, בקישור https://shaalti.co.il/?p=13379
לקבלת רעיון יומי לפרשת השבוע, שיעשיר את שולחן שבת, שלחו את המילה 'רעיון', למייל office@shaalti.co.il
