השורות נכתבות שמוצ"ש בראשית, לאחר שבת של תפילות לשלום אחב"י, השבויים והחיילים, העקורים מבתיהם, ברכת החודש 'חיים של שלום…', בתקווה כי השבוע המצב יקל, הלימודים יתחדשו, הפחד יוסר, שמחות, חתונות…
ובינתיים: כאנשי חינוך עלינו לחשוב על ה'בודדים' הנתונים במצור ומצוק, ילדים החווים קושי, ודווקא בימים אלה ניתן ליצור עמהם קשר מועיל. מחנך שיתף אותי שהוא מקפיד בימים אלה על שיחות טלפון אישיות עם כל אחד מתלמידיו אחד ל-48 שעות. "הופעתי שדווקא נער פלוני, הקשוח והמחוספס, המרדן והגברתן, מאריך איתי בשיחות, משתף בחששותיו, משתף על בני משפחתו בדרום, מבקש עוד ועוד שיחות אישיות." מפתיע? 'על הכלל כולו יוצא ללמד'! הזמן גרמא להתייחסות לפרט, לקשר הידוק אישי – אפילו מריחוק מקום – עם תלמידים והורים מאתגרים.
לקראת פרוץ המלחמה האיומה, בעקבות אירועי 'ליל הבדולח', החלו פעילים בריטים בקיבוץ ילדים יהודים מארצות שלטון נאצי: גרמניה, צ'כוסלובקיה ואוסטריה, והעברתם לחוף מבטחים באנגליה. כרבבת ילדים ניצלו במסגרת ה'קינדר-טרנספורט'! הוקמו מרכזי קליטה רבים, מוסדות ובתי ספר, ומשפחות רבות נרתמו לארח ילדים בבתיהם. במקביל למוסדות היהודים, פעלו גם מנזרים נוצריים שֶׁשָּׂשׂוּ על ההזדמנות לקלוט אצלם ילדים בעלי נשמות רכות…
ראשי הקהילה היהודית בלונדון נדרשו שוב ושוב לסכומים כסף גדולים להקמת והפעלת מוסדות אלה. ישראל עם קדושים, נתבעים ונותנים, עד שראשי המגבית חשו כי כלתה הפרוטה מן הכיס. באסיפה שהתקיימה בבוקר יום שישי דנו והועלו רעיונות מהיכן להביא עוד כסף. הוצע שמו של עשיר יהודי שטרם פתח ידו ולבו לאחיו הנתונים בצרה. "אין סיכוי" הכריז גבאי בית הכנסת המרכזי "איש זה מנותק לחלוטין מיהדות, לא יום כיפור ולא יארצייט של הוריו!". רב הקהילה, הג"ר יחזקאל אברמסקי, החליט בכל-זאת לנסות וּלְזַכּוֹת את העשיר במצות צדקה, ויצא לבקרו בביתו.
ערש"ק, חצות היום, הרב אברמסקי מתדפק על ביתו של העשיר שהכניסו בכבוד לטרקלינו. הרב החל לתאר הצורך להקמת מרכזים יהודים לילדים המסכנים, פליטים ומפוחדים. "זה ממש פיקוח נפש" סיים הרב דבריו. העשיר שואף במקטרתו, מהרהר ומגיב לרב "בהחלט שיש לסייע בעת הזאת, עניין הומניטרי חשוב, אך מדוע הנך קורא לזה 'פיקוח נפש'? לא מדובר בהפקרתם בארצות הכיבוש. מוסדות רבים מוכנים לקולט את כולם, קתוליים, פרוטסטנטים ועוד!". הרב אברמסקי התעקש! "מוסד יהודי הוא 'פיקוח נפש'! לשבץ ילד למוסד בו יעבירו אותו על דתו הרי זה כשפיכות דמו! אנא, הרם תרומה!". האיש התעקש וטען שהרב 'מגזים', וחבל שגם בשעת מלחמה נוקטים בעמדות קיצוניות…
הרב יצא מבית העשיר ממפח נפש. הוא הגיע בתקווה לתרומה הגונה, ובמקומו קיבל נזיפה… עברו כמה שעות. שבת קודש פורשת כנפיה על לונדון הבירה. הטלפון מצלצל בבית העשיר. הוא שומע את קולו של הרב אברמסקי על הקו! "גוט שבת, אדוני. בוודאי זוכר אתה שלפי ההלכה היהודית נמנעים משיחות טלפון בשבת. אני מתקשר אליך בשעה זו לאשרר את דבריי כי ביסוס מוסדות הקליטה היהודיים הוא ממש 'פיקוח נפש' וזה דוחה שבת! כמו שמתקשרים לאמבולנס, כחייל הלוחם בחזית ורופא בניתוח, גם אני מתקשר בשבת להראותך שהצלה רוחנית היא פיקוח נפש!".
דווקא כעת שאין הכיתות פועלות במלואן, הסדרים הקבועים השתבשו ל"ע, חובה עלינו ליצור קשר עם המוחלשים, המתריסים והמעורערים בחינוכם. מדובר ב'פיקוח נפש'. רק בשבוע האחרון נאלצתי לדון עם מנהל תלמוד-תורה ו'להסביר' לו שתפקידנו הוא להכיל תלמיד שמשפחתו חווה טראומה, למרות שהתלמיד לא-כל-כך מקבל מרות… האם בית חולים משחרר ומסלק פציינט שלא מגיב לטיפול התרופתי? אמנם, תלמיד נדרש להתאים עצמו למערכת, אך מערכת שמחשיבה עצמה כאיכותית, אנשיה 'אנשי חינוך', יודעים 'להסתדר' עם מכלול התלמידים! זה מבחן האיכות!
בשבוע שעבר כתבתי על צדיקים זי"ע שקרבו וחיבקו שרידי-שואה בתקופת 'החייאת העצמות הישבות'. עשו זאת בצורות לא מְקֻבָּעוֹת ולא מְרֻבָּעוֹת. 'מעלימים עין' בשביל להציל נפש בימין מקרבת… זה הצליח אז – וזה מצליח תמיד.
כולנו מתפללים על השבויים שיראו אור. תלמיד מתקשה הוא שבוי! שבוי של יצרו הרע, שבוי בכבלי כללים שאינם מאפשרים לו להתפתח כפי אישיותו, שבוי בידי עצמו – חולשותיו, חולשותיו ודימויו-העצמי הירוד. הרמב"ם קובע "אין לך מצוה גדולה כפדיון שבויים" נפעל לשחרורם! נעורר בזה זכות 'פדיון שבוים' לכלל השבויים והחטופים רח"ל. הצלה מהרחוב היא פיקוח נפש, וכל המציל נפש אחת – כאילו הציל עולם מלא! כל תלמיד – עולם מלא!
123ymm@gmail.com להארות והזמנות יחיאל מיכל מונדרוביץ'
