פרשת נח

מדוע הצטווה נח לבנות תיבה ולא ניצל בנס

בערוב ימיו התבקש ה'חפץ חיים', בהיותו למעלה מגיל תשעים, לבא לוילנא לדבר דברי חיזוק. מפאת זקנותו וחולשתו המופלגת כבר לא יצא ה'חפץ חיים' לשום מקום, אולם במקרה זה החליט שמפני חשיבות הענין ייענה בחיוב לבקשה. בני ביתו שידעו כמה טרחה וקושי וסכנה לבריאותו כרוכים בנסיעה זו, אמרו לו שאינם מוכנים לסייע לו בנסיעה זו. אמר ה'חפץ חיים': אלך לבדי, וכך עשה. הוא קם ופסע לכיוון היציאה, ובחולשתו הוצרך להישען על קירות הבית, כשפניו מול הקיר וידיו נתמכים בקירות, וכך פסע באיטיות. בני הבית שנדהמו מרצונו העז לנסוע, נעתרו וסידרו לו את הדרוש לנסיעה, והוא נסע לוילנא.

בשבת אחר הצהרים, קיבל חלק מהקהל הרב שגדש את ביתו. אחד מהם היה אדם מבוגר שבא לבקש ברכה על דבר מה, לאחר שברכו ה'חפץ חיים' תפסו בשתי ידיו, ושוחח עמו כמה דקות בענייני אמונה, עד שחש שדבריו פעלו בליבו של הזקן, סיים את דבריו וברכו לשלום.

כשיצא מן הבית, שמעו בני הבית את ה'חפץ חיים' מתפעל ואומר: "אכן, היה כדאי לבוא ולטרוח מראדין עד וילנא, כדי לחזק יהודי אחד באמונה".

בתחילת פרשתנו, קוראים אנו על ציווי הקב"ה לנח: "עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר" (ו, יד). נשאלת השאלה, מדוע הורה הקב"ה לנח לבנות תיבה, ולא עשה לו נס שבאמצעותו היה מציל אותו ואת משפחתו?

 

התיבה כגורם מעורר לתיקון המעשים

לדברי חז"ל התיבה נבנתה כדי לעורר את כל בני דורו של נח לתקן את מעשיהם השליליים ולשוב בתשובה, כפי שאומרים במדרש תנחומא (פרשה ה): "אמר רב הונא בשם רבי יוסי: מאה ועשרים שנה היה מתרה הקב"ה בדור המבול, שמא יעשו תשובה. כיון שלא עשו תשובה, אמר לו: 'עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר'. עמד נח ועשה תשובה ונטע ארזים. והיו אומרין לו: ארזים אלו למה? אמר להן: הקב"ה מבקש להביא מבול לעולם, ואמר לי לעשות תיבה, כדי שאמלט בה אני וביתי. והיו משחקין ממנו ומלעיגין בדבריו. והיה משקה אותן ארזים והן גדלין. והיו אומרים לו: מה אתה עושה? ומשיב להן כענין הזה, והיו מלעיגין עליו. לסוף ימים קצצן והיה מנסרן, והיו אומרים לו: מה אתה עושה? ואומר להן כך, והיה מתרה בהן. כיון שלא עשו תשובה, מיד הביא עליהן מבול, שנאמר: 'וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם'".

רבו הדעות בקרב המפרשים, הסוברות שמטרת בניית התיבה לא היתה נח ודורו, אלא מסיבות אחרות. רבינו בחיי כתב שהקב"ה עושה ניסים רבים, כסיוע לעם ישראל בניצחון במלחמות, ובכל נס "שותל" חלק מה"טבע", שלא ייראה נס גמור. בניית התיבה היתה חלק מה"טבע", כדי למעט בנס ההצלה שעשה הקב"ה לנח ולבניו.

והוסיף המלבי"ם, שבאמצעות התיבה ביקש הקב"ה להעביר מסרים לעולם שיהיה לאחר המבול, ולצורך כך נקט בפסוק זה בכמה פרטים חשובים: עֲצֵי גֹפֶר – בעולם החדש שיקום לאחר המבול יתמעט כח העפר והחומר ולעומתה תגבר הרוחניות יותר, כשם שעצי גופר קלים יותר מהמים. קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה – אנשי דור המבול יפוצו למדינות שונות, באופן שלא ניתן יהיה ללמוד מדרכיהן של המשפחות והמדינות המקולקלות, כפי שניתן היה לעשות טרם המבול, כשחיו כקהילה אחת. וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ – נח הצטוה לצפות את התיבה בשכבה, מעין כיסוי שיאטום אותה מפני השפעה חיצונית, לבל תושפע מפני המנהגים השליליים של אנשי דור המבול. מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר – רמז להשגחה של הקב"ה, שישגיח על נח וזרעו שלא יושפעו מהמעשים השליליים של אנשי דור המבול.

 

בניית התיבה היתה רק עבור נח

יש הסוברים שהוראת הקב"ה לבנות תיבה היתה רק לטובת נח, ולא עבור בעלי החיים. כך כתב האלשיך, שהקב"ה שם את נח בתיבה למשך תקופה ארוכה לכפרת עוונות, משום שהוצרך "לימרק" שם, כנגד משפט הרשעים בגיהנם שנמשך שנים עשר חודש. באופן דומה ביאר רבי יהונתן אייבשיץ, שנח היה אמור למחות בבני דורו על חטאיהם, אולם לא עשה כן ולא מיחה בהם, והיה בכך פגם. ציווי הקב"ה לבנות תיבה היה מעין תיקון פגם זה, כדי שיראו אותו בונה תיבה, וישאלו אותו לפשר בנייתה. ומשישיב להם על המבול שעתיד לבוא על העולם, יקחו את הדברים לליבם וישובו מדרכם הרעה.   

 

התיבה כגורם להתקרבות להקב"ה

רבי זלמן סורוצקין מבאר בביאורו 'אזנים לתורה' שטורח בניית התיבה לא היה לשוא, נח ובעלי החיים ישבו במשך שנים עשר חודש ב"מאסר" של הקב"ה, בתיבה ששטה במים ללא סוף, לא היה נמל שניתן לעגון בו, כל העולם היה מוצף במים. ה"כליאה" הייחודית, בהשפעת הסכנה ששררה מחוץ לתיבה, הביאה אותם להתקרב להקב"ה ולשוב בתשובה שלימה. הקב"ה ציווה את נח לבנות תיבה כדי שיוכל לעשות חסד עם בעלי החיים, ובאמצעות מעשיו הטובים להתקרב יותר להקב"ה.

ובאופן דומה כתב רבי משה פיינשטיין, שמצד ההצלה יש להקב"ה דרכים רבות להציל את בני האדם, אולם ציוה את נח לבנות תיבה כדי לזכות אותו שיקיים את ציווי הקב"ה, ותהיה לו מצוה נוספת.

 

הכותב: הרב חגי ולוסקי – מרצה ומחבר סדרת הספרים 'תורתך שאלתי' על התורה, רב המכר 'כי ישאלך' – על הגדה של פסח, 'מה שאלתך' – על מגילת אסתר. לתגובות – office@shaalti.co.il

 

לקריאת והורדת גליון 'תורתך שאלתי' לפרשת נח

בקישור https://shaalti.co.il/?p=10839

 

לרעיונות יפים על פרשת נח, שיסייעו להעשיר את שולחן השבת,

ניתן להיכנס לאתר תורתך שאלתי בקישור

https://did.li/iPlIw

 

מעוניינים לשדרג את שולחן שבת?

עלון 'חויה בשולחן שבת' לפרשת נח יסייע לכם, בקישור

https://shaalti.co.il/?p=15710

 

השורות נכתבות שמוצ"ש בראשית, לאחר שבת של תפילות לשלום אחב"י, השבויים והחיילים, העקורים מבתיהם,  ברכת החודש 'חיים של שלום…', בתקווה כי השבוע המצב יקל, הלימודים יתחדשו, הפחד יוסר, שמחות, חתונות…

ובינתיים: כאנשי חינוך עלינו לחשוב על ה'בודדים' הנתונים במצור ומצוק, ילדים החווים קושי, ודווקא בימים אלה ניתן ליצור עמהם קשר מועיל. מחנך שיתף אותי שהוא מקפיד בימים אלה על שיחות טלפון אישיות עם כל אחד מתלמידיו אחד ל-48 שעות. "הופעתי שדווקא נער פלוני, הקשוח והמחוספס, המרדן והגברתן, מאריך איתי בשיחות, משתף בחששותיו, משתף על בני משפחתו בדרום, מבקש עוד ועוד שיחות אישיות." מפתיע? 'על הכלל כולו יוצא ללמד'! הזמן גרמא להתייחסות לפרט, לקשר הידוק אישי – אפילו מריחוק מקום – עם תלמידים והורים מאתגרים.

לקראת פרוץ המלחמה האיומה, בעקבות אירועי 'ליל הבדולח', החלו פעילים בריטים בקיבוץ ילדים יהודים מארצות שלטון נאצי: גרמניה, צ'כוסלובקיה ואוסטריה, והעברתם לחוף מבטחים באנגליה. כרבבת ילדים ניצלו במסגרת ה'קינדר-טרנספורט'! הוקמו מרכזי קליטה רבים, מוסדות ובתי ספר, ומשפחות רבות נרתמו לארח ילדים בבתיהם. במקביל למוסדות היהודים, פעלו גם מנזרים נוצריים שֶׁשָּׂשׂוּ על ההזדמנות לקלוט אצלם ילדים בעלי נשמות רכות…

ראשי הקהילה היהודית בלונדון נדרשו שוב ושוב לסכומים כסף גדולים להקמת והפעלת מוסדות אלה. ישראל עם קדושים, נתבעים ונותנים, עד שראשי המגבית חשו כי כלתה הפרוטה מן הכיס. באסיפה שהתקיימה בבוקר יום שישי דנו והועלו רעיונות מהיכן להביא עוד כסף. הוצע שמו של עשיר יהודי שטרם פתח ידו ולבו לאחיו הנתונים בצרה. "אין סיכוי" הכריז גבאי בית הכנסת המרכזי "איש זה מנותק לחלוטין מיהדות, לא יום כיפור ולא יארצייט של הוריו!". רב הקהילה, הג"ר יחזקאל אברמסקי, החליט בכל-זאת לנסות וּלְזַכּוֹת את העשיר במצות צדקה, ויצא לבקרו בביתו.

ערש"ק, חצות היום, הרב אברמסקי מתדפק על ביתו של העשיר שהכניסו בכבוד לטרקלינו. הרב החל לתאר הצורך להקמת מרכזים יהודים לילדים המסכנים, פליטים ומפוחדים. "זה ממש פיקוח נפש" סיים הרב דבריו. העשיר שואף במקטרתו, מהרהר ומגיב לרב "בהחלט שיש לסייע בעת הזאת, עניין הומניטרי חשוב, אך מדוע הנך קורא לזה 'פיקוח נפש'? לא מדובר בהפקרתם בארצות הכיבוש. מוסדות רבים מוכנים לקולט את כולם, קתוליים, פרוטסטנטים ועוד!". הרב אברמסקי התעקש! "מוסד יהודי הוא 'פיקוח נפש'! לשבץ ילד למוסד בו יעבירו אותו על דתו הרי זה כשפיכות דמו! אנא, הרם תרומה!". האיש התעקש וטען שהרב 'מגזים', וחבל שגם בשעת מלחמה נוקטים בעמדות קיצוניות…

הרב יצא מבית העשיר ממפח נפש. הוא הגיע בתקווה לתרומה הגונה, ובמקומו קיבל נזיפה… עברו כמה שעות. שבת קודש פורשת כנפיה על לונדון הבירה. הטלפון מצלצל בבית העשיר. הוא שומע את קולו של הרב אברמסקי על הקו! "גוט שבת, אדוני. בוודאי זוכר אתה שלפי ההלכה היהודית נמנעים משיחות טלפון בשבת. אני מתקשר אליך בשעה זו לאשרר את דבריי כי ביסוס מוסדות הקליטה היהודיים הוא ממש 'פיקוח נפש' וזה דוחה שבת! כמו שמתקשרים לאמבולנס, כחייל הלוחם בחזית ורופא בניתוח, גם אני מתקשר בשבת להראותך שהצלה רוחנית היא פיקוח נפש!".

דווקא כעת שאין הכיתות פועלות במלואן, הסדרים הקבועים השתבשו ל"ע, חובה עלינו ליצור קשר עם המוחלשים, המתריסים והמעורערים בחינוכם. מדובר ב'פיקוח נפש'. רק בשבוע האחרון נאלצתי לדון עם מנהל תלמוד-תורה ו'להסביר' לו שתפקידנו הוא להכיל תלמיד שמשפחתו חווה טראומה, למרות שהתלמיד לא-כל-כך מקבל מרות… האם בית חולים משחרר ומסלק פציינט שלא מגיב לטיפול התרופתי? אמנם, תלמיד נדרש להתאים עצמו למערכת, אך מערכת שמחשיבה עצמה כאיכותית, אנשיה 'אנשי חינוך', יודעים 'להסתדר' עם מכלול התלמידים! זה מבחן האיכות!

בשבוע שעבר כתבתי על צדיקים זי"ע שקרבו וחיבקו שרידי-שואה בתקופת 'החייאת העצמות הישבות'. עשו זאת בצורות לא מְקֻבָּעוֹת ולא מְרֻבָּעוֹת. 'מעלימים עין' בשביל להציל נפש בימין מקרבת… זה הצליח אז – וזה מצליח תמיד.

כולנו מתפללים על השבויים שיראו אור. תלמיד מתקשה הוא שבוי! שבוי של יצרו הרע, שבוי בכבלי כללים שאינם מאפשרים לו להתפתח כפי אישיותו, שבוי בידי עצמו – חולשותיו, חולשותיו ודימויו-העצמי הירוד. הרמב"ם קובע "אין לך מצוה גדולה כפדיון שבויים" נפעל לשחרורם! נעורר בזה זכות 'פדיון שבוים' לכלל השבויים והחטופים רח"ל. הצלה מהרחוב היא פיקוח נפש, וכל המציל נפש אחת – כאילו הציל עולם מלא! כל תלמיד – עולם מלא!

123ymm@gmail.com להארות והזמנות                                                       יחיאל מיכל מונדרוביץ'

בחזון 'אחרית הימים' מנבא ישעיהו (י"א ו') וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו. ומה החידוש בכך? הרי כבר היה לעולמים! בתיבת נח חיו בשלום תחת קורת גג אחד אנשים עם בהמה חיה ועוף, טורפים לצד זוחלים! אלא, בתיבה התאחדו מול סכנת מות ששררה בחוץ. לעתיד לבוא נחיה בשלום, כדברי הנביא (שם, פסוק ט') כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' – כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים! כמו במבול שמי הים כפו עלינו אחדות, בקץ הימים נדע אחדות!

נפרדים אנו ברגשי טוהר מירח האיתנים, ועומדים כבר "אחרי החגים". הללו ימי 'חזרה לשיגרה', אך נגיף הקורונה ממאן להניח לנפשנו ולאפשר שיגרה ברוכה. יתכן, והקב"ה, רופא כל בשר, ממתין שנשלים להפיק לקחי המשבר. בחודשי הבידוד והסגר הרבים למדנו "להכיר זה את זה". שהינו, כולנו יחד, בבתים ללא יוצא וללא בא. שכנים התפללו יחד מבלי מחיצות עדות, נוסחאות ומנהגים. בכדי להיפטר מ'בידוד' נשאף ונקבל על עצמנו לחיות 'יחדיו'!

משל ילדים מספר כי הצבעים התווכחו מי החשוב ביותר, ומי הכי תועלתי ומשמעותי בעולם. הירוק טען שהוא מסמל צמיחה וחיות, ולעומתו התעקש הכחול שאי אפשר ללא כחול הרקיע ותכול הים. האדום הסביר שהוא צבע החיים והרגש, והצהוב הזכיר שללא שמש צהובה אין חיים בעולם. כל צבע מצא את ייחודו, והארגמן עם תכונותיו המלכותיות, והכתום עם ערכי בריאות. שמע השמים דבריהם והציע "אני אוריד גשם, תחזיקו ידיים שלא תאבדו!" והנה, ראו שכאשר מתאחדים ומשתלבים, יוצר הגשם קשת מרהיבה ביופייה! הצבעים יחד הם 'הכי חשוב ויפה'!

בתום המבול הראה הקב"ה לנח קשת בענן, עם שבועתו לא להוסיף לשחת כל בשר. רבינו הרש"ר הירש מבאר כי הקשת מסמלת רבגוניות החברה. גזר דין בדור המבול נחתם כי גזלו ועשקו, מושחתים היו בין אדם לחבירו. התיקון נלמד מאות-הקשת. חֲיוּ בשכנות מכבדת, שִׁמְרוּ על רכוש הזולת, נַהֲגוּ בעין טובה, וכך לא יהיה עוד מי מבול לשחת.

יהודי חסיד עצר מונית, ובכניסתו פנה אליו הנהג "בוקר טוב!" השיבו החסיד "בוקר טוב, אחי!" סנט בו הנהג "אחי? וכי אחים אנחנו? אתה חרדי ואני כלל לא דתי!" אמר לו החסיד "למדנו שכל ישראל אחים!" "מי לימד אותנו כך?" שאל הנהג. החסיד הכריז "אדולף היטלר!". הנהג נבהל לשמע 'שם רשעים ירקב'. החסיד ממשיך "כן כן! בשואה לא הבחינו בין דתי לחילוני, בין אשכנזי לספרדי, בין עשיר לעני. על כולנו גזרו הרג וכליה, כי כולנו אחים!"

נחנך את ילדינו, בעיקר בדוגמא אישית, בהבנה שיש צבעים רבים בעולם, וכולם שייכים לקרן אור אחד. למעלה ממאה פעמים קראנו עתה ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי, הקב"ה, ברא צבעים רבים, מנהגים, עדות וחוגים. למה מתאחדים וחיים זה לצד זה רק בימי המבול, בעתות משבר, מול שכול ואובדן. בהר סיני התאחדנו, כי התורה מלמדת לחיות בשלום.

אחרי משבר דור המבול, חיו אנשי 'דור הַפַּלָּגָה' באחווה מיוחדת [אגב, לא 'דור הַפְלָגָה', הם לא הפליגו בים, אלא הִתְפַּלְּגוּ], כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים. אך פתאום כאשר הקב"ה ירד ובלל שפתם, לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ, אומרים חז"ל "זה שואל לְבֵנָה וזה מביא טיט וזה עומד ופוצע את מוחו"! מה קרה? בגלל שלא מבינים – הורגים? הזאת אחדות? דרש רבינו אהרן ליב שטינמן כי אחדותם לא היתה לשם שמים! אחדות שנועדה לכוחנות, לפגיעה באחר, לעליונות ולשתלטנות, קורסת בשעת מבחן! היא טומנת בְּחֻבָּהּ שנאה וקנאה עזה, עד כדי רציחה!

זאת ועוד, בימי השלטון הסטליניסטי היה חשש בעולם כי כח 'ברית-המועצות' יגבר בזכות אחדותם. אמר בחכמתו הרמ"מ מליובאוויטש כי אנשי דור הפלגה נכשלו למרות אחדותם, כי לא היתה אמיתית, הם היו מאוחדים בסגידה לנמרוד מלכם בלבד. כך גם הקומוניסטים, "אינם 'עַם אחד', אלא 'עַם של אחד'" – וזאת אינה אחדות אמיתית".

ישנם צבעים רבים. צייר אומן יודע כי דווקא צבעים שונים, המבליטים ניגוד, מייפים את הציור הגדול, המאוחד.

רוב נחת והצלחה

להארות ולהזמנות  123ymm@gmail.com                                            יחיאל מיכל מונדרוביץ'

עולם חסד יבנה

התורה מלמדת על המבול, נח והתיבה, לא כסיפור בעלמא, אלא בכדי שניקח מוסר ונפיק דרכי חיים ואורחות יושר. עמוקות הן פרשיות בראשית וככל שנצלול בקרבן נעלה עוד ועוד תובנות תורניות והנהגות 'הלכה למעשה'.

הגמרא מספרת (סנהדרין קח (:כי אליעזר עבד אברהם פגש את שם בן נח, וביקש לשמוע 'מה היה בתיבה'. אמר לו 'צער גדול היה לנו בתיבה. בריה שדרכה להאכילה ביום האכלנוה ביום, שדרכה להאכילה בלילה האכלנוה בלילה'. בדומה לכך אי' במדרש (ילקו"ש תהלים לז) 'אמר אברהם למלכי צדק (שם בן נח), כיצד יצאתם מן התיבה? אמר לו בצדקה שעשינו שם! אמר לו, ומה צדקה עשיתם בתיבה, וכי עניים היו שם? והלא לא היו שם אלא נח ובניו, ועם מי הייתם עושים צדקה? אמר לו, עם הבהמה וחיה ועוף. לא היינו ישנים! אלא נותנין היינו לפני זה ולפני זה. באותה שעה אמר אברהם, ומה אלו, אילולא שעשו צדקה עם בהמה וחיה ועוף לא היו יוצאין, וכיון שעשו צדקה יצאו, אני אעשה בבני אדם, שהם בצלמו של הקב"ה, על אכו"כ! באותה שעה וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַעא'כילה ש'תיה ל'ויה.'

ולכאורה קשה – הרי ניסים רבים נעשו לנח עד כה. החיות באו מאליהם בכדי לא להטריחו. הקב"ה 'כבש מעיינו 'שלא יוליד עד גיל 550, כדי לא להטריחו לבנות תיבות הרבה. הקב"ה הקיף את התיבה באריות ודובים כדי שרשעי הדור לא יפגעו בשלימות התיבה. הקב"ה אף כרת עמו ברית, שבדרך נס אוכל שהכניס לא ירקיב. ומדוע היה עליו לטרוח כל כך בתוך התיבה? מדוע לא נעשה לו נס שכל בעלי החיים יאכלו באותה שעה, מזון אחיד, וכך ינוחו נח ובניו וישנו, בהשקט ובמנוחה, ולא יתייגעו כפי שתיארו לעיל ?(ועל עצם הטרחה בבניית התיבה ,באמת אמרו חז"ל 'ולמה הטריחו בבנין זה? כדי שיראוהו עוסק בה ק"כ שנה ושואלין אותו… והוא אומר להם עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם, אולי ישובו.')

מבארים בעלי המוסר, כי הקטרוג נמתח על אנשי דור המבול וגזר דינם נחתם בעוון גזל. לאנשים לא היה אכפת מהזולת. כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם, כל אחד חושש לעצמו ודואג רק לעצמו. מכאן באה כליה לדור ומחיית כל היקום. הרי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה, ואילו הנהגתם הקלוקלת, היפך מידת החסד, הביאה חורבן לעולם. כעת, בשנת המבול, חובה לתקן מידה רעה זו. היה על נח לפעול במידת החסד 'סביב לשעון 'ללא שינה ומבלי לנפוש. הנה, רק איחר מזונו של ארי ברגע קצר, מתוך היסח הדעת ,פַָסַק מרצף מעשי החסד, מיד נפגע ע"י מידת הדין והכישו הארי. זו כוונת שם בן נח באומרו לאברהם 'יצאנו מהתיבה בזכות הצדקה'. העולם החדש נבנה על בסיס חסד תמידי!

הייתי משתתף בסעודות 'יארצייט' שערכו תלמידי המאור הגדול הג"ר מאיר שפירא, מדי שנה בליל ז' במרחשון. תלמידיו העלו זכרונות מ'שנות השובע' במחיצתו המאירה. הרב דוד הלחמי, שהיה מ'עשרה ראשונים' ב'חכמי לובלין' תיאר 'הוא היה רב, ראש ישיבה, מנהיג, וקודם לכל היה אב לכל תלמיד ותלמיד'. הוא סיפר כי בער"ש אחד חלה בחור בחום גבוה. רופא הוזעק למיטתו וזיהה פצע מוגלתי, המזהם את דמו ומסכן נפשו. לאחר חיטוי וחבישה, צוה הרופא כי בכל שעה יחליפו תחבושות לשמור על הסטריליות. מיהרו לפני כניסת השבת לגזור רצועות תחבושת רבות. בצהרי יום השבת תמו התחבושות. פנו לרב, לראש הישיבה, בשאלה, האם מותר לגזור תחבושות נוספות בעיצומו של שב"ק. הרב קבע מיד "הרי זה פיקוח נפש! יש לגזור בשבת!". הוא ראה את תלמידיו מביטים איש לרעהו, חושבים מיהו זה שיאלץ לחלל שבת. מיד הכריז הרב 'אני זוכה במצוה זו!' תוך שהוא משמיע בפניהם את דברי הירושלמי (יומא פ"ח) 'הזריז (לחלל שבת למען פיקוח נפש) משובח! …כל דבר שהוא של סכנה, אין לומר יעשו דברים בעכו"ם ובקטנים, אלא אפילו בגדולים בישראל'! הרי אני קרוי 'גדול בישראל'! הביאו לי את המספריים!…

מחנכים 'בונים' את תלמידיהם. אין ספק כי בכל בנייה ישנם גם 'מהלומות פטיש' ו'כיפופי ברזל'. אך יש לפעול ברגישות. כאשר כלי מלאכתנו הם חסד ואכפתיות, נראה את עולמו של התלמיד נבנה. הזדמנויות רבות יש לנו, בכל יום, לנהל 'גמ"ח' בכיתה. גמ"ח מילים טובות. גמ"ח חיוכים. גמ"ח הקשבה. נְַרְוִּיחַ, כי נהיה אנחנו מתוקנים יותר…

                                                                                       בהצלחה בעבודת הקודש!

123ymm@gmail.com

יחיאל מיכל מונדרוביץ'