עולם חסד יבנה
התורה מלמדת על המבול, נח והתיבה, לא כסיפור בעלמא, אלא בכדי שניקח מוסר ונפיק דרכי חיים ואורחות יושר. עמוקות הן פרשיות בראשית וככל שנצלול בקרבן נעלה עוד ועוד תובנות תורניות והנהגות ‘הלכה למעשה’.
הגמרא מספרת (סנהדרין קח (:כי אליעזר עבד אברהם פגש את שם בן נח, וביקש לשמוע ‘מה היה בתיבה’. אמר לו ‘צער גדול היה לנו בתיבה. בריה שדרכה להאכילה ביום האכלנוה ביום, שדרכה להאכילה בלילה האכלנוה בלילה’. בדומה לכך אי’ במדרש (ילקו”ש תהלים לז) ‘אמר אברהם למלכי צדק (שם בן נח), כיצד יצאתם מן התיבה? אמר לו בצדקה שעשינו שם! אמר לו, ומה צדקה עשיתם בתיבה, וכי עניים היו שם? והלא לא היו שם אלא נח ובניו, ועם מי הייתם עושים צדקה? אמר לו, עם הבהמה וחיה ועוף. לא היינו ישנים! אלא נותנין היינו לפני זה ולפני זה. באותה שעה אמר אברהם, ומה אלו, אילולא שעשו צדקה עם בהמה וחיה ועוף לא היו יוצאין, וכיון שעשו צדקה יצאו, אני אעשה בבני אדם, שהם בצלמו של הקב”ה, על אכו”כ! באותה שעה וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַעא‘כילה ש‘תיה ל‘ויה.’
ולכאורה קשה – הרי ניסים רבים נעשו לנח עד כה. החיות באו מאליהם בכדי לא להטריחו. הקב”ה ‘כבש מעיינו ‘שלא יוליד עד גיל 550, כדי לא להטריחו לבנות תיבות הרבה. הקב”ה הקיף את התיבה באריות ודובים כדי שרשעי הדור לא יפגעו בשלימות התיבה. הקב”ה אף כרת עמו ברית, שבדרך נס אוכל שהכניס לא ירקיב. ומדוע היה עליו לטרוח כל כך בתוך התיבה? מדוע לא נעשה לו נס שכל בעלי החיים יאכלו באותה שעה, מזון אחיד, וכך ינוחו נח ובניו וישנו, בהשקט ובמנוחה, ולא יתייגעו כפי שתיארו לעיל ?(ועל עצם הטרחה בבניית התיבה ,באמת אמרו חז”ל ‘ולמה הטריחו בבנין זה? כדי שיראוהו עוסק בה ק”כ שנה ושואלין אותו… והוא אומר להם עתיד הקב”ה להביא מבול לעולם, אולי ישובו.’)
מבארים בעלי המוסר, כי הקטרוג נמתח על אנשי דור המבול וגזר דינם נחתם בעוון גזל. לאנשים לא היה אכפת מהזולת. כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם, כל אחד חושש לעצמו ודואג רק לעצמו. מכאן באה כליה לדור ומחיית כל היקום. הרי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה, ואילו הנהגתם הקלוקלת, היפך מידת החסד, הביאה חורבן לעולם. כעת, בשנת המבול, חובה לתקן מידה רעה זו. היה על נח לפעול במידת החסד ‘סביב לשעון ‘ללא שינה ומבלי לנפוש. הנה, רק איחר מזונו של ארי ברגע קצר, מתוך היסח הדעת ,פַָסַק מרצף מעשי החסד, מיד נפגע ע”י מידת הדין והכישו הארי. זו כוונת שם בן נח באומרו לאברהם ‘יצאנו מהתיבה בזכות הצדקה’. העולם החדש נבנה על בסיס חסד תמידי!
הייתי משתתף בסעודות ‘יארצייט’ שערכו תלמידי המאור הגדול הג”ר מאיר שפירא, מדי שנה בליל ז’ במרחשון. תלמידיו העלו זכרונות מ’שנות השובע’ במחיצתו המאירה. הרב דוד הלחמי, שהיה מ’עשרה ראשונים’ ב‘חכמי לובלין’ תיאר ‘הוא היה רב, ראש ישיבה, מנהיג, וקודם לכל היה אב לכל תלמיד ותלמיד‘. הוא סיפר כי בער”ש אחד חלה בחור בחום גבוה. רופא הוזעק למיטתו וזיהה פצע מוגלתי, המזהם את דמו ומסכן נפשו. לאחר חיטוי וחבישה, צוה הרופא כי בכל שעה יחליפו תחבושות לשמור על הסטריליות. מיהרו לפני כניסת השבת לגזור רצועות תחבושת רבות. בצהרי יום השבת תמו התחבושות. פנו לרב, לראש הישיבה, בשאלה, האם מותר לגזור תחבושות נוספות בעיצומו של שב”ק. הרב קבע מיד “הרי זה פיקוח נפש! יש לגזור בשבת!”. הוא ראה את תלמידיו מביטים איש לרעהו, חושבים מיהו זה שיאלץ לחלל שבת. מיד הכריז הרב ‘אני זוכה במצוה זו!’ תוך שהוא משמיע בפניהם את דברי הירושלמי (יומא פ”ח) ‘הזריז (לחלל שבת למען פיקוח נפש) משובח! …כל דבר שהוא של סכנה, אין לומר יעשו דברים בעכו”ם ובקטנים, אלא אפילו בגדולים בישראל’! הרי אני קרוי ‘גדול בישראל’! הביאו לי את המספריים!…
מחנכים ‘בונים’ את תלמידיהם. אין ספק כי בכל בנייה ישנם גם ‘מהלומות פטיש’ ו’כיפופי ברזל’. אך יש לפעול ברגישות. כאשר כלי מלאכתנו הם חסד ואכפתיות, נראה את עולמו של התלמיד נבנה. הזדמנויות רבות יש לנו, בכל יום, לנהל ‘גמ”ח‘ בכיתה. גמ”ח מילים טובות. גמ”ח חיוכים. גמ”ח הקשבה. נְַרְוִּיחַ, כי נהיה אנחנו מתוקנים יותר…
בהצלחה בעבודת הקודש!
123ymm@gmail.com
יחיאל מיכל מונדרוביץ’
