להבת אש

באוסף העדויות של 'גנזך קידוש ה' ' ישנה עדות מרגשת ומפורסמת של הגברת דה-לנגה, ילדה יהודיה קטנה בהולנד שהוחבאה בבית משפחה גויית בתחילת המלחמה. עם תום המלחמה, היא מספרת, עמדתי בחלון וראיתי זוג יהודי הולך ברחוב, הסתכלתי עליהם בעיניים פעורות, איך הם לא פוחדים, הרי מסוכן ליהודי ללכת ברחוב. אני מסתכלת עליהם ורואה אותם נעצרים ומסתכלים עלי. מבלי לדעת מדוע, נתקפתי בכאב בטן נורא, יחד עם צורך נואש להתחבא היכן שהוא. נמלטתי לתוך חדרון קטן ונעלתי אחרי את הדלת. ישבתי בפנים שעה ארוכה, כשכל המשפחה עומדים בחוץ ומנסים לשכנע אותי לצאת. יצאתי, אני רואה את כולם עומדים סביב, במרכז עומדים אותו זוג יהודי שראיתי מקודם מהחלון, האשה נגשת אלי, כורעת לפני ברך, שמה את ידה על ראשי ולוחשת לי מילים. אלו לא היו מילים שלא הכרתי, שמעתי אותן פעם.

היא אמרה 'ישימך אלוקים כשרה רבקה רחל ולאה'..

ואני אמרתי לה   'אמא… שבת שלום'…

סיפרתי את הסיפור המדהים והמרגש הזה בהרצאה, בסיומה ניגש אלי יהודי חשוב וסיפר לי על אמו גברת קהאן, שהיתה גם היא ילדה יהודיה שבגיל שנתיים וחצי הוסתרה בהולנד, אבל הוריה שלה משהלכו לאושוויץ לא חזרו. בכל משפחה אליהם היא התגלגלה ניסו מיטיביה, חסידי אומות העולם, לשכנע אותה לכנות אותם אבא ואמא. הילדה לא הסכימה, מקסימום דוד ודודה. בגמר המלחמה הגיעה דודתה הביולוגית לאסוף אותה אל ביתה על מנת לגדל אותה במקום אחותה הי"ד. גם אותה לא הסכימה הילדה לקרוא אמא. רק בכניסת שבת, כשהתבשילים מוטמנים, הבית נקי והדודה מכסה עיניים ליד הנרות, ניגשה אליה הילדה וקראה לה 'אמא'.

מה היא אותה 'אמא', החודרת עמוק כל כך אל התת מודע של הילד והילדה הרכים והקטנים?

אמו של רבי נחמן בר יצחק שיננה לו שעליו ללכת בכיסוי ראש כדי שתחול עליו יראת שמים, השמירה והחינוך שלה גידלו לנו את רבי נחמן בר יצחק. מאביו הוא למד הלכות, הוא שינן איתו את חומר הלימודים שלמד לפני רבו, הוא התפלל בנוסח שלו, אבל את היראת שמים הפנימית, החום לדבר שבקדושה, ההערכה לרוחניות, זה מגיעה מהטון בבית, ובית זה אמא. אמא יהודיה זה הרגעים החמים והמרגשים הנחרטים עמוק בלב של ילד וילדה, הדלקת נרות שבת, קריאת שמע שעל המיטה, פרק תהילים ברגעים קשים, ושם שמים ששגור על פיה.

באהל אחד חיים שני גדולי עולם שבכל הדורות, אברהם אבינו ויצחק אבינו. תקופה קודם חיה איתם שרה אמנו, ומשנפטרה חסרים באהל שלושה דברים, נר דולק, ברכה בעיסה וענן קשור. רק כשמגיעה מארם נהריים נערה בת שלוש חוזרים שלשתם בזכותה. ה' ברך את אברהם בכל, אבל לא בנר, ענן ועיסה, גם זכותו של יצחק שמקבל מאה שערים לא מביאה אותם. רק האמא היהודיה עקרת הבית, היא שאחראית למצב הרוח הרוחני שבתוך הבית היהודי. אברהם ויצחק 'זקנים ויושבים בישיבה' הם הורישו לעם ישראל את האמונה, את קיום התורה, 'יצוה את בנו ואת ביתו אחריו לעשות צדקה ומשפט'. אבל שרה שומרת על הברומטר הרוחני, 'גרש את האמה ואת בנה' הוא 'מצחק', מכניס לפה קרירות. היא מדליקה את אור הנר בבית, בארוחות המשפחתיות שורה ברכת ה', ועל האהל קשור עמוד ענן שמכריז פה גרה משפחה יהודית.

חז"ל לימדו אותנו שאיש ואשה הם נשמה אחת שנחלקה לשני גופים, כל אחד מהם בפני עצמו הוא 'פלג גופא'. נותר לנו לנחש שהאיש הוא החצי של מוח, היודע השולט ומפקד על כל הגוף. האשה, האמא, היא הלב, הנותן חיים בכל האברים בזרם הדם, ומפעיל את כולם ברגש, בחום, 'עם לב'. כל אדם חייב מח ולב, וכל משפחה יהודית חייבת מח ולב, ששניהם ממלאים את תפקידם בשלמות ובהרמוניה ויוצרים את היצירה המופלאה הקרויה בית יהודי. הילדים כשהם עדיין בבית הם אברים שמתפקדים כרגע תחת שלטון המח והלב, מנוהלים, מודרכים ומתלמדים. בבא היום הם יגדלו ויהפכו בעצמם למח ולב של משפחה חדשה בעם ישראל, כשאת הכח לכל החיים הם ישאבו מהידע והרגש בהם התמלאו בילדותם.

וקול דממה דקה-ישמע

כפרי זקן סיים יום עבודה בְּמִשְׁקוֹ, ולצערו גילה ששעונו נשמט ונאבד. יצא וחיפש בשדה, במטע, במחסן, ולא מצא. חישב את מסלול עבודתו, והבין שכנראה השעון אבד בתוך הררי השחת במַתְבֵּן. איך ימצא שעון בהררי קש ותבן?

למחרת הזמין את נכדיו לעזרתו. יצאו יחד למתבן לחפש את השעון. אחד הנכדים הציע "הבה נזעק בכוונה 'אמר ר' בנימין הַכֹּל בְּחֶזְקַת סוּמִין…' עד שיפקח ה' עינינו!". השני החל לחרוז בקול "מי ראשון – למצוא שעון, בשמחה רבה – נעזור לסבא". השלישי פצח בְּשִׁירֵי-לֶכֶת להמרצת החיפוש. סבא הכריז "נעבוד בשקט מוחלט!". צעירים יודעים שזקנים סולדים מרעש. חיפשו בדממה, והאבדה נמצאה! איך? "בתוך השקט המוחלט – שמעתי תקתוק השעון…".

בעת המולת המלחמה משמיעים אנשים המון רעש. כל בית נעשה 'בית-דין' בו חורצים גורלות לאומיים. בית-כנסת הפך ל'בית-נבחרים' בו מחליטים על מהלכים צבאיים. ב'בית-מרחץ' רוקחים תוכניות כב'בית-מרקחת'. מרוב הרעש מפסידים את 'שתיקת האמונה'. כאשר גועשים בהסברים דעתניים לכל הנעשה, 'כן' לתקפיה בצפון, 'לא' לעסקת שבוים, מאבדים 'שקט נפשי' וקשה לשמוע תקתוק האמונה בליבנו. מרוב שאון לא נשמע את השעון, זה שבנפשנו.

בימים אלה נדרשת שתיקה. לא שתיקה עצבנית, 'שתיקה לפני הסערה', אף לא שתיקה חרדתית מופנמת. אלא שתיקה הנשמעת! אליהו הנביא עמד בנקרת-הצור והמתין 'לשמוע קול ה'. "וְהִנֵּה ה' עֹבֵר, וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה', לֹא בָרוּחַ ה'! וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ, לֹא בָרַעַשׁ ה'! וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ, לֹא בָאֵשׁ ה'! וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֵלִיָּהוּ וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ…" (מלכים א' פי"ט) לדממה יש קול. קול דממה דקה. כְּשֶׁשֶּׁקֶט שומעים.

מדי תקופה מכריזות מודעות רחוב על 'קורס אומנות הדיבור'. במקביל יש לקיים קורס 'אומנות השתיקה'. התבוננות פנימית. חיזוק אמונה. ביטול הדעת. בפסוק וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, מצוות ידיעת ה' ויסוד האמונה (דברים ד' ל"ט), מצטט רבינו בחיי מ'ספר היצירה': 'בְּלֹם פִּיךָ מִלְּדַבֵּר וְלִבְּךָ מִלְּהַרְהֵר'. וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, בכל יום ובכל מצב, ידיעה ושתיקה.

ב'עקידה' עמד אברהם אבינו בְּשִׂיא עשרת הניסיונות, ואף שמע הכרזה שמימית 'כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא א' אַתָּה'. והנה, בשובו לקרית-ארבע מוטלת אשת נעוריו ללא רוח חיים, יחד יצאו לאור הקריאה 'לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ', יחד גיירו והכניסו אורחים, יחד התנסו ועמדו בניסיונות. הוא מבין כי 'עַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, שֶׁנִּזְדַּמֵּן בְּנָהּ לִשְׁחִיטָה וְכִמְעַט שֶׁלֹּא נִשְׁחַט, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה' (רש"י). אברהם בוכה ומתאבל, אך שותק. אין שאלות.

לפני הפיכת סדום עומד אאע"ה ומעתיר לה', עד שמתבטא 'הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?', אל 'לאחר גזר דין' שותק. בשתיקה זו הוא משמיע קריאה רמה! זעקה עזה! הוא משמיע 'לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ' העומדים כאן לפניו, ובפני 'כל באי-עולם' לדורות: אינו מבין מעשי ה', אך, תמיד ולמרות הכל, הוא מאמין בשם! הוא מכריז בקול דממה דקה…

אלישע בר אבויה רואה אדם נופל מסולם ומת, כשעלה וקיים 'שילוח הקן' עפ"י בקשת אביו, והרהר אחר מעשי ה'.  'הרי בשתי מצוות אלו הובטחנו 'לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים'! היכן ההטבה ואיה אריכות הימים?' עד שכפר בעיקר רח"ל. אאע"ה אינו מהרהר ואינו שואל 'איך ניתנה רשות לשטן להטעות את שרה אשתי?'. אברהם עומד בניסיון. עומד חזק ואיתן. אינו שפוף ורצוץ. וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ, בקומתו הזקופה מכריז "ה' הוא האלוקים", אברהם מנחיל לזרעו אחריו: 'במקום שתמה ההבנה – מתחילה האמונה….'. וגם אם נדמה לך שאתה מבין… שתוק וקבל שכר!

נשוחח בזה עם ילדינו ותלמידינו. בדור של רעשי רקע ו'קול ענות' לא יגיעו הצעירים לתובנות אלו מעצמם. נקיים שיחות אֱמוּנִיּוֹת. נכוון דעתם ונחדד אזנם לשמוע קול דממה דקה. נתחדד אנו להאזין לדבריהם, 'לקרוא' את ליבם.

בבחרותי ארעה תאונה טרגית, 'אסון הבונים', בו נהרגו 19 תלמידים בטיול שנתי. חרוטים בקרבי דברים שנא בפנינו ראש הישיבה בחצור-הגלילית הג"ר אשר נייהויז שליט"א: "אומרים שזה בעוון זה או אחר… הקב"ה כה גדול – הוא לא צריך 'הסכמתנו': "הוא צדוק, שהרי חטאו…". הקב"ה גבוה הרבה ממחשבתנו והבנתנו". מאז דבריו לתלמידיו אהוביו, שיחה בה פניו שֻׁטְּפוּ בדמעות חמות, חקוקה בנפשי אמרת הרבי ר' בונם מפרשיסחא "אילו הבנתי מעשי ה' – לא היה אֱלוֹקַי אלא חֲבֵרִי…". נִלְמַד וּנְלַמֵּד להכריז בקול דממה דקה, להאזין לקול דממה דקה, ה' הוא האלוקים!

123ymm@gmail.com להארות והזמנות                                                       יחיאל מיכל מונדרוביץ'

דורות ישרים מבורכים

 

דורות ישרים מבורכים

אברהם אבינו חָרֵד לעתיד שושלת הקודש. מאין יבוא עזרו? היכן ימצא זיווג הגון ליצחק בנו? נחלקו חז"ל (ב"ב ט"ז) בביאור הפסוק שפותח את "סוגיית השידוכים" בפרשתנו, וְאַבְרָהָם זָקֵן… וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. מהו בכל? רבי מאיר אומר שלא היתה לו בת. רבי יהודה אומר בת היתה לו. רבי יהודה דורש עפ"י ההיגיון, כי 'בכל' כוללת כל הטובות – הולדת בן ואף בת. אך מהי סברת רבי מאיר? כתב רבינו בחיי שזאת הברכה! אברהם מתנחם ומרוצה שאין לו בת, כי לבת יזדקק להביא חתן 'מבחוץ', והיכן יש בחור הגון בימים ההם?

למצוא כלה לבנו גם לא פשוט! הוא משביע את עבדו זקן-ביתו לא לקחת מבנות הארץ, כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק. לא מקולקלת כנענית, לא בת שגדלה בחופשיות ובעבירה! חלילה לו מלסכן את עתיד עם ה' בהתבוללות עם ענבי הבוסר. אך השאלה מזדעקת! וכי בחרן המצב שפיר? כתב רבינו יצחק אברבנאל "למה צוה אברהם שלא יקח אשה מבנות הכנעני, האם מפני שהיו עובדי עבודה זרה? גם בעבר הנהר היו כן, ומה הועיל בתקנתו? ומדוע הרחיק בנות כנען, ולא הרחיק בנות בתואל ונחור שהיו רשעים וחטאים מצד אמונותיהם, כאנשי כנען?" מה נשתנו אלו מאלו? הללו נבילה והללו טריפה!

אכן, אברהם ניצב בפני דילמה נוראה. כולם תעו אחרי אלילים. עליו לחשוב מה 'הרע במיעוטו'. יש לאתר ולקטוף שושנה מבין החוחים. איזה חוחים "דוקרים פחות"? אברהם התבונן והבדיל בין הכנענים לבין אנשי משפחתו. אברהם אבינו מלמדנו לשעה ולדורות, כי המידות הן נקודת ההכרעה בקרב האדם. וכה כתב רבינו הר"ן בדרשותיו (דרוש החמישי) "המצוות והעבירות אשר בתורה הם על שתי פנים, מהם שיעשו רושם בגוף ובנפש, כמידות ומעשים, ומהם שיעשו רושם בנפש בלבד, כאמונות. והנה אותם שיעשו רושם בגוף ובנפש הם אשר יעשו רישומם (בתורשה) אל הבנים המשתלשלים מהם, כשנאה ונקמה ואכזריות, הזימה והכילות, ודומיהן… וזה רוע אנשי כנען. אמנם, הדברים העושים רושם בנפש בלבד הם האמונות, עם היותן כוזבות ורעות לא יתפשטו בבנים. ולזה לבן ובתואל, עם היותם עובדי כוכבים, לא היה מחויב שיעבור רישומם לבניהם. ולכן בחר אברהם בהם, והרחיק בנות הכנענים". מידות רעות משחיתות לדורות!

אליעזר פגש את רבקה, וראה חסדיה. הוא מכריז בבטחה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק! הגמ' מלמדת (תענית כד) "כלה שעיניה יפות – כל גופה אין צריך בדיקה". שואל ה'כלי יקר': מה מיוחד בעיניים? וכי אין מכוערות בעלות עיניים יפות? ועוד, מאימתי מלמדים חז"ל בעיון חיצוני וגופני של כלות, הרי שקר החן והבל היופי! אלא, רבותינו מדברים על מידות. באופי ואל ביופי! "עיניה יפות" הכוונה עין טובה ומידת נתינה לזולת, אין צורך ולבדוק כל יתר הליכותיה! בוודאי שבכל הַיֶּתֶר היא מצטיינת. ע"כ בְּדָקָהּ אליעזר בבקשת שתייה!

המידות הטובות, כמו גם הרעות, מתפתחות בקרב נפש אדם כבר מינקותו. כולנו סיגלנו לעצמנו סגנון התנהגותי כפי שראינו וחווינו אצל הדמויות המשמעותיות בחיינו. בתת-מודע אנו פועלים ב'חיקוי'. נזכור שעיניים רבות עוקבות אחרינו, המחנכים, בבית ובכיתה. ככל שאנו 'חשובים' יותר בעיניהם הרכות, עולה רמת השפעתנו עליהם. מחובתנו לייקר תלמידים בעלי מידות טובות, ולשוחח רבות בדבר תיקון המידות.

יהי רצון ויקוים בנו ברכת אברהם, ה' אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו, יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ אִתָּךְ וְהִצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ, שלוחים אנו, אחריות הדורות על כתפינו, נזכה לסייעתא דשמיא שלא נבוש ולא ניכלם ולא ניכשל לעולם ועד.

                                                                                                                                                                              בהצלחה בעבודת הקודש!

123ymm@gmail.com                                                                  יחיאל מיכל מונדרוביץ'