סמכות הורית

רש"י מבאר כאן את הפסוק כפשוטו,  שהבן הזה סר מדרך הישר – אינו מקיים מצוות ה' כראוי, ואינו הולך בדרך התורה, וכן ממרה ומסרב לשמוע בקול אביו ואמו, ולמרות שהם מוכיחים אותו על דרכו הנלוזה אינו שומע אליהם ובקולם. כלומר הלשון "סורר ומורה" מורה על שני חסרונות בבן זה: א. סורר – שסר מן הדרך במעשיו. ב. מורה – שממרה ומתמרד בהוריו.

אולם הוסיף ע"ז רש"י, שיש תנאים נוספים באיזה מעשים צריך להתבטא ה"סורר" כדי שייחשב בן סורר ומורה, והם: שיהיה אוכל בשר בכמות מוגזמת, ושיהיה שותה יין בכמות מוגזמת. כמפורש בלשון הפסוק (כ'): "בננו זה סורר ומורה איננו שומע בקולנו זולל וסובא". וצריך להבין מה המיוחד בזלילת הבשר והיין שחמורים כ"כ להביאו לידי מיתה חמורה בגיל שפטור מעונשין.

עוד יש לתמוה בפסוק זה, כפל הלשון "סורר ומורה, איננו שומע בקולנו" הרי הלשון "מורה" היינו שאינו שומע בקול הוריו ומתמרד בהם, א"כ מה הוסיפו בדבריהם וכפלו "איננו שומע בקולנו"

ידועה השאלה כיצד יתכן שהבן סורר ומורה נהרג ע"ש סופו? הרי הגמ' (ר"ה דף טז:) דורשת מהפסוק (בראשית כ"א י"ז) "כי שמע אלקים את קול הנער באשר הוא שם", ש"אין דנים את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה", וכדאיתא שם במדרש: "אמרו לפניו (מלאכי השרת) רבון העולמים אדם (ישמעאל) שהוא עתיד להמית את בניך בצמא את מעלה לו באר? אמר להם עכשיו מה הוא צדיק או רשע? אמרו לו צדיק. אמר להם איני דן את האדם אלא בשעתו" (בראשית רבה נ"ג י"ט). אפי' ישמעאל שהיה עתיד להיות אבי הלסטים והרוצחים היה זכאי שייעשה לו נס להאריך את ימיו, וכאן הורגים ילד קטן שזולל בשר וסובא יין בגלל החשש שבהמשך דרכו ייצא ממנו לסטים?

התשובה הפשוטה לזה: ישמעאל בזמן שנעשה עמו הנס עדיין היה ראוי לנס מצד מעשיו, רק שמלאכי השרת היודעים את העתיד להיות טענו שלא מגיעה לו הצלה זו כיון שבהמשך חייו עתיד להיות לסטים ורוצח, אולם במעשיו בזמן זה עדיין לא היה במצב גרוע כ"כ, לכן אמר להם הקב"ה: איני דן אותו לפי מה שאני כבר יודע שיהיה בסופו, אלא לפי מה שרואים במעשיו עכשיו שאינו גרוע כ"כ. אין מענישים על סמך נבואה וידיעה של העתיד להיות. אולם כאן בבן סורר ומורה, זרע הפורענות העתיד להיות כבר נזרע, הלסטים כבר כאן, רק בגלל צעירותו עדיין לא ניכרת רשעותו במעשים גדולים רק במעשים קטנים, אבל הרֶשע כבר קיים. כאן מענישים אותו על ההווה ולא על העתיד כיון שההווה כבר גרוע, ומה שאין ניכר אלא במעשים קטנים אי"ז מגרע מחומרת מצבו, אדרבה עדיף לו שימות בטרם יספיק לחטוא במעשים גדולים יותר, שיצטרך להיענש עליהם בחומרה יתירה.

ביאור הדבר: ישמעאל עדיין לא חטא כ"כ, עדיין בידו הבחירה לשוב ולהיות צדיק (כפי שאכן היה בסופו, כדאיתא ברש"י בראשית כ"ה ט'), והידיעה של העתיד אין בה כדי להענישו כעת. אולם הבן סורר ומורה כבר חטא כ"כ שאמנם החטא מתבטא כרגע רק במעשים קטנים, אך כבר טמון בהם הרֶשע של המעשים הגדולים יותר שאין צריך נבואה כדי לדעת שיגיעו בהמשך, אלא הם ודאי יגיעו. ואע"פ שמכל מצב כמעט ניתן לשוב בתשובה, אבל ילד שנמצא במצב כזה, ברור לנו שימשיך בדרך זו ויחמיר בה עד כדי שיהיה מלסטם את הבריות.

מה ראינו במעשיו שמבטיח לו עתיד גרוע כ"כ? הלא רק זולל וסובא יותר מדי בשר ויין, ומתמרד באביו ואמו?

השורש לשני חלקים אלו של בן סורר ומורה: א. המרידה בהוריו. ב. הזלילה. שורש אחד הוא: חוסר בגבולות ומשמעת. ילד זה עושה ככל העולה על רוחו, אין מה שיגביל אותו, לא הוריו שאינו שומע בקולם, ולא גבולות האכילה ההגיוניים. ומכך אנו מבינים את אשר יהיה בסופו: "שמכלה ממון אביו, ומבקש לימודו ואינו מוצא, ועומד בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות". נער ובוגר שלא הורגל לגבולות "יסחט" את הוריו, יחיה ללא שום גבולות, יוציא הוצאות ממון ללא גבול, תחילה על חשבון הוריו, ואח"כ כשיגדל ותאוותו תגדל עמו, כבר יצטרך גם ללסטם את הבריות כדי להגיע לידי סיפוקו. ומכיון שלא הורגל מעודו לשמוע בקול הוריו, אין משמעת, אין מושג של לימוד לקח, לא מאחרים ולא מעצמו ומתוצאות מעשיו, לכן גם אם יהיה "מבקש לימודו", גם אם יעלה בו רצון לצאת ממצבו ולשפר דרכו, "אינו מוצא", לא יעלה בידו ללמוד מאחר שלא הורגל בכך מעודו. (ראה ספורנו שכתב: "כי מריו מסיר התקוה שישוב מסוררותו").

כל אדם יש לו נפילות, יש מצבים של עליה ומצבים של ירידה, כדי שיוכל לעלות מהנפילות ולהצליח להתקדם בחיים חייב שיהיה לו הבסיס הראשוני של משמעת וגבולות, אדם שלא הורגל מקטנות לגבולות ולמשמעת כמעט ואין לו סיכוי להתגבר על עצמו ולצאת ממצבים של הפקרות, שהרי הורגל לחיות חיי הפקר, ושלא לשמוע בקול המוכיחים ודמויות הסמכות האמורות להנחות אותו בדרכו בחיים.

כיצד נגרם מצב זה של בן סורר ומורה?

כאשר יש "קול אביו וקול אמו". כשיש בבית שני קולות, קול האב שאומר כך וקול האם שאומרת כך, וגם אם שניהם אומרים אותם הדברים אבל זה אומרם בנימה זו וזה אומרם בנימה זו, שהילדים הם הראשונים לחוש בהבדלים ומהר יודעים מה לבקש מזה ומה לבקש מזו… אז יוצא בן סורר ומורה שאין לו לא גבולות ברורים, כיון שאין מולו חזית אחידה וברורה מצד ההורים, ולא משמעת כלפי שני ההורים, כי לאביו ישמע כשהוא נח לו, ולאמו ישמע כשהיא נוחה לו, ולעולם לא ירכוש את הכלל שמחויב לשמוע להוריו שהם בעלי הסמכות כלפיו, כיון שגם כששומע בקול אחד מהוריו, עדיין אינו שומע בקול השני.

ומכיון שגם למחנכים חלק חשוב בחינוכו ועיצוב אישיותו של הילד והנער, וגם הם בעלי סמכות כלפיו, ובמיוחד בזמנינו שלַרוב התלמידים שוהים יותר זמן בחברת המחנכים מאשר בחברת ההורים, א"כ חייבת להיות חזית משותפת אחידה וברורה של אותם הוראות וגבולות, גם בין ההורים והמחנכים.

על פי זה ניתן יהיה לבאר את הפסוקים בדרך חידוד: כאשר ילד הורגל בקטנותו לחיות ללא גבולות ומשמעת ולהיות בן סורר ומורה עקב שהיה "קול אביו וקול אמו" שני קולות נפרדים, (בדגש על "נפרדים" ולאו דוקא "שונים", כמבואר), אם יתעשתו הוריו מאוחר מדי כאשר כבר החל להתבגר, אזי גם אם יהיה מצב ש"ותפסו בו אביו ואמו" – שניהם יחד בתיאום יציבו לו גבולות ברורים, "והוציאו אותו אל זקני עירו ואל שער מקומו" – וגם יביאו אותו אל הרבנים והמחנכים הותיקים והמנוסים ביותר, וישתפו עמם פעולה באופן מלא, עלול להיות שזה כבר לא יעזור ח"ו, ועדיין תהיה תלונתם בפיהם "בננו זה סורר ומורה איננו שומע בקולנו" – אפי' שכבר אין זה "קול אביו וקול אמו" אלא "קולנו", עדיין הוא סורר ומורה, למרות איחוד הכוחות ושיתוף הפעולה המלא בין שני ההורים וביניהם למחנכים, לא הועיל להעמידו בגבולות ובמשמעת כיון שבילדותו הורגל לחיי הפקר.

לכן, כדי שלא נהיה ח"ו מהבוכים על העבר, ונזכה לראות פירות מפוארים ומטופחים, שומה עלינו כהורים ומחנכים לעמול כבר בשנותיו הראשונות של הילד על הצבת הרגלים של משמעת להורים ולמחנכים, וגבולות ברורים, על ידי אחידות ושיתוף פעולה מלא בין שני ההורים ובינם למחנכים, בחיזוק הסמכות והמשמעת, שזהו הבסיס הראשוני לכל החינוך לחיים.

 

בברכת הצלחה בעמלנו
רפאל משה אלאלוף
ראש מוסדות "תורת חיים"
מכינה לישיבה קטנה| ישיבה קטנה "מנחת יהודה" לקידום והעצמת תלמידים יראי שמים
toratchaimbb@gmail.com | 052-7665977

 

דוגמה אישית

במאמר הקודם בנושא הסמכות דנו במהותה של הסמכות והדגשנו כי היכולת להפעיל סמכות אמיתית תישמר רק אם היא אכן במטרה להיטיב עם הכפופים לסמכות

עם זאת גם כאשר מטרת הסמכות הינה להיטיב היא תחזיק מעמד רק אם היא תבוסס על הערכה אמיתית מצד הילד להורה

דהיינו כאשר אנחנו משתמשים בכוח שבידינו לטובת הילדים ובמקביל אנחנו גם מוכיחים בהתנהגותנו על רמת התנהגות גבוהה מרמתם, ילד שרואה את הוריו עובדים על עצמם ודורשים מעצמם אומר לעצמו-  אלו הורים איכותיים יש לי, הנה הם מסוגלים להתעלות מעל עצמם, הם מתגברים- יש לי על מי לסמוך!

הנהגה זאת משדרת לילד כוח ונותנת לו בטחון להישען ולסמוך על הוריו

כך שהסמכות בנויה בבסיסה משני חלקים:

1. דאגה ומסירות לכפופים
2. התנהגות אישית מעודנת המעוררת הערכה

שני החלקים קריטיים בבנית סמכות, כשהורה מתנהג בצורה מיוחדת ואישיותו מעוררת הערכה אולם יחסו לילד כוחני לא תהיה סמכות, מסיבה זו לצערנו אנו עדים לתופעה שילדים להורים נעלים מאד לא כ"כ מקבלים מהם, מאחר והיחס כלפיהם הינו כוחני

לעומת זאת אנו רואים הורים מסורים מאד שג"כ לא מצליחים לבנות סמכות ולא זוכים למשמעת וזאת משום שהילד לא רואה מצידם שום התגברות או עבודה עצמית הוא לא מרגיש שהם נעלים ממנו  ומשום כך אין בו הערכה כלפיהם וגם לא משמעת.

שמעתי סיפור נפלא, אחד השליחים של הרבי הריי"ץ מלובאוויטש זי"ע ניגש אליו ושאלו-

הוא נמצא באזור נידח בו חיים יהודים שאינם מתנהגים על פי התורה, הוא רוצה להוכיח אותם ולהחזירם בתשובה הבעיה היא  אמר אותו חסיד לרבי שאני צעיר מהם  ואיני יודע אם הם יקבלו את דברי.

ענה לו הרבי: אענה לך בדוגמא מהחיים, שים לב בסאונה יכול לעמוד 'האלים' של העיירה זה שאף אחד לא מעז להתקרב אליו והנה קורה דבר מעניין אותו גיבור עומד כפוף כשמישהו עומד מעליו עם צרור ענפים וחובט בו בכל הכוח והוא לא פוצה פיו. איך יתכן?

ההסבר הוא בסאונה חם מאוד וזה שמכה בו עומד מאיליו…

אם אתה רוצה שדבריך יתקבלו הדגיש הרבי תשדר 'חום' סביבך- הרבה אהבה ובמקביל 'תעמוד מעליהם'- תהיה בדרגה גבוהה מהם, כך שיהיה להם מה להעריך בך וכך תוכל להשפיע…

לסיכום, כדי להיות דמות שיש כלפיה משמעת וכפיפות נכונה הכרחי שיהיה שילוב של חום ודרגה אחת מעל.

כשילדים רואים הורים עקביים שדורשים מעצמם ולא מוותרים על שום זיז, לא בחופש ולא בבית, ילד שרואה את אביו קם במסי"נ לתפילה למרות ששניהם חזרו יחד עייפים- הוא רואה ולומד להעריך הנה אבא מסוגל למה  שאני עדיין לא מסוגל

ילדה שרואה את אמא מתגברת על כעס כשתינוק צורח בזמן שהיא הבת כבר אינה עומדת בזה לומדת להעריך, היא חשה הנה יש באמי משהו שבי עדיין אין, התנהגות נעלה זו מזינה את הסמכות. (מעבר לכך שהיא מהווה חינוך אמיתי לטוב)

נקודות אילו חשובות בכל שלב בחיים ובאות לידי ביטוי באופן מיוחד כשהילדים מתבגרים אז אין לכוח פיזי שום משמעות

ורק התנהגות נעלה מצד ההורים מעוררת כבוד וסמכות.

 

מהי סמכות?

המילה סמכות מורכבת מהמילים – 'סמוך' המבטאת  קירבה ומהמילה 'לסמוך' המבטאת משענת (כמו – תעמוד סמוך אלי וכן אתה יכול לסמוך עלי) זו ההגדרה האמתית של סמכות הורית.

מצד אחד הורים קרובים לילדיהם ובמקביל אפשר לסמוך עליהם.

סמכות לא נרכשת עם כוח, מי שחזק ואלים יותר לא יהיה סמכותי דווקא, רודנים מעולם לא היו סמכותיים, הם היו אלימים כוחניים אבל לא סמכותיים. סמכות אינה בנויה מכוח פיזי כאדם כוחני הנותן חסות ובטחון לכפופים תחתיו.

סמכות היא תרכובת ושילוב של קירבה עם עוצמה.

המדד האם מדובר בסמכות או בהטלת מורא היא השאלה האם אני יכול להיות סמכותי כלפי מי שהוא חזק ממני?

רודן מעולם לא שלט על אנשים חזקים ממנו, ברגע שהכפופים חשו שהשליט שמעליהם חלש מהם מיד התבצעה הפיכה

כך בכל חברה שנשלטת ע"י מנהיג כוחני ברגע שנכנס לטריטוריה משהו חזק מהמנהיג, המנהיג מאבד את כל כוחו ויכולת שליטתו.

בבית שבו המשמעת בנויה מכוח (ענישה, מכות, איומים וכד' ) היא תאבד מתוקפה ברגע שהילדים יגדלו וההורים יזדקנו שוב אין את הרתיעה והפחד , והמשמעת נמסה ונמוגה.

לעומת זאת סמכות שאינה מבוססת על כוח נשארת גם בגיל זקנה כשהאבא כבר מבוגר וזקוק לעזרת ילדיו בכל צעד ושעל ובכל זאת כל מילה שלו קודש קודשים.

איך בונים סמכות אמיתית?

סמכות לא צריך לבנות. סמכות מובנית בבריאה, צריך רק להיזהר לא להרוס אותה!…

בורא העולם נטע בילד משמעת טבעית לגדולים ממנו, מטבע ברייתו הילד כפוף ומקבל את דברי מי שעומד מעליו זו הנהגה טבעית בכל מערכות היחסים בין בני אדם, בין ילד להוריו בין אישה לבעלה, ובין העם למלך, אדם אוהב להישען על מישהו שחזק ממנו.

סמכות זו אמורה לכלול בתוכה גם ציות לכל מה שהגורם הסמכותי דורש ומבקש.

סמכות טבעית זו נשמרת כל עוד היא משמשת את בעל הסמכות כדי להיטיב, כדי לדאוג לכפופים תחתיו ברגע שהכוח שניתן בידי הגורם הסמכותי מנוצל כדי לרדות או כדי לנצל את הכפופים מיד פגה כל השפעת הסמכות הטבעית.

ניתן לראות במהלך ההיסטוריה כי כל עוד המלכים דאגו לעם ונלחמו עבורו הם היו רצויים על העם, המשיכו לשלוט והעם נלחם לצידם אולם ברגע שהמלך ניצל את הכוח שבידו כדי לרדות בעם ואף הפנה את הכוח להאדרת שמו וסיפוק מנעמי השלטון אז החלו ההתקוממויות.

לסיכום בית בו ההורים מנצלים את סמכותם כדי להיטיב לילדים מתוך דאגה כנה– סמכותם תהיה מבוססת ותמשך עד מאה ועשרים. אך אם הם מנצלים את כוחם חלילה עבור טובתם האישית על חשבון ילדיהם הקטנים תוך ניצול חולשת הקטן אז ברגע שהקטן גדול יהיה.. יחסי הכוחות ישתנו הוא יעשה כרצונו ושוב לא יכפוף עצמו לדעת הוריו.

 

אמא של תלמיד פנתה אלי בשאלה כיצד להתייחס לבנה שמבקש בכל שני וחמישי נעליים מותגיים מדגם מסוים שכמוהו נועל "כוכב" רחובי כלשהו. ובכל פעם שאותו "כוכב" מחליף את צבע נעליו, מיידית גם הבן שלה צריך.

למעשה, התחבטות זו, היא מנת חלקו של כל הורה באשר הוא,

האם לגרום לילד סבל ע"י הימנעות מנתינת כל מה שהוא דורש זהו מעשה הפוגם באהבה ההורית? ואולי ההפך?

פרופ' חיים עומר, הינו פורץ דרך בכל התחומים הקשורים לסמכות ההורית בפרט ולסמכות חינוכית בכלל, בעידן המודרני. פרופ' עומר חיבר ספרים רבים בנושא ביניהם: הסמכות החדשה, שיקום הסמכות ההורית ועוד.

בספריו עומד פרופ' עומר על השוני הגדול שבין הדרך החינוכית הנוקשה שהביאה תוצאות מבורכות בשנים עברו – לבין הגישה המתירנית של היום.

ע"פ גישתו ניתן להפעיל סמכות יחד עם מתן כבוד לילד והכלתו. היסוד שחייב להישמר, ושביחס אליו אין שוני כלל בין גישת הסמכות העתיקה לזו החדשה – זו החובה של ההורים להציב גבולות ברורים לילדים וללמדם לדעת כי הסמכות הקובעת בבית היא ההורים, ובבית הספר היא הצוות החינוכי. הסמכות היא ערך עליון שבסופו של דבר מגן על הילדים ומקנה להם שקט נפשי ויכולת אמיתית להתמודד עם מורכבות החיים.

האם יש חידוש בדבריו של  פרופ' עומר ?

שלמה המלך כותב בספר משלי: "חוסך שבטו – שונא בנו". במשפט מוכר זה המורכב מארבע מילים פשוטות מונחת כל תורת הסמכות על רגל אחת. שבט משמעותו הנהגה = סמכות – "לא יסור שבט מיהודה",  אדם החוסך (מונע) את שבטו – את הסמכות שלו, שונא  – בנו, הרי הוא מעמיד את בנו במצב בו יסבול כל חייו כי לעולם לא יוכל להתמודד עם מצבים כאשר לא הורגל לשמור על כללים, גבולות וחוקים.

האם יתכן שאדם שאוהב את בנו, לא ייתן לו את הדבר האלמנטרי ביותר שהוא זקוק לו?!

התשובה לשאלה זו היא פשוטה להפליא, על פי מה שלמדנו משלמה המלך.

ונחזור לשאלה של האימא מראשית המאמר. אם את אוהבת אותו  – ואת חושבת שהוא לא באמת זקוק לנעליים הללו. תגידי לו פשוט: לא! אנחנו לא צריכים כעת נעליים חדשות. ואם הילד יגיד: אבל כולם … וכו'. התשובה נשארת זהה: כולם כן, אנחנו – לא! אף ילד עוד לא ניזוק מהמילה הפשוטה – לא! ילדים חייבים לשמוע: לא! זו הצידה לדרך החיונית ביותר שאנו יכולים לצייד בה את בננו.

במהלך החיים הוא ישמע  פעמים רבות: לא! והוא חייב ללמוד להתמודד עם המציאות הזו.

הבה נחזיר לעצמינו את הסמכות ההורית ע"י שמירה על כללים וגבולות ברורים, נבהיר לילדים מה מקובל עלינו ומה לא, ונאפשר להם לשמוע מעת לעת את המושג: לא!

נאהב את ילדינו באמת, תוך הבנה עמוקה ופנימית כי זו הדרך היחידה לשמור על השפיות הצעירים בתוך מבול החוצפה וחוסר הגבולות השורר בדורנו.

רק כך נוכל לגדל ילדים שיודעים שיש לעולם הזה דין ויש לו דיין, כשיבינו ויפנימו את המחויבות שלהם בכבוד המורים וההורים יגיעו בעז"ה לתכלית העיקרית- שמירה על כבודו של מקום.