אמא של תלמיד פנתה אלי בשאלה כיצד להתייחס לבנה שמבקש בכל שני וחמישי נעליים מותגיים מדגם מסוים שכמוהו נועל “כוכב” רחובי כלשהו. ובכל פעם שאותו “כוכב” מחליף את צבע נעליו, מיידית גם הבן שלה צריך.
למעשה, התחבטות זו, היא מנת חלקו של כל הורה באשר הוא,
האם לגרום לילד סבל ע”י הימנעות מנתינת כל מה שהוא דורש זהו מעשה הפוגם באהבה ההורית? ואולי ההפך?
פרופ’ חיים עומר, הינו פורץ דרך בכל התחומים הקשורים לסמכות ההורית בפרט ולסמכות חינוכית בכלל, בעידן המודרני. פרופ’ עומר חיבר ספרים רבים בנושא ביניהם: הסמכות החדשה, שיקום הסמכות ההורית ועוד.
בספריו עומד פרופ’ עומר על השוני הגדול שבין הדרך החינוכית הנוקשה שהביאה תוצאות מבורכות בשנים עברו – לבין הגישה המתירנית של היום.
ע”פ גישתו ניתן להפעיל סמכות יחד עם מתן כבוד לילד והכלתו. היסוד שחייב להישמר, ושביחס אליו אין שוני כלל בין גישת הסמכות העתיקה לזו החדשה – זו החובה של ההורים להציב גבולות ברורים לילדים וללמדם לדעת כי הסמכות הקובעת בבית היא ההורים, ובבית הספר היא הצוות החינוכי. הסמכות היא ערך עליון שבסופו של דבר מגן על הילדים ומקנה להם שקט נפשי ויכולת אמיתית להתמודד עם מורכבות החיים.
האם יש חידוש בדבריו של פרופ’ עומר ?
שלמה המלך כותב בספר משלי: “חוסך שבטו – שונא בנו”. במשפט מוכר זה המורכב מארבע מילים פשוטות מונחת כל תורת הסמכות על רגל אחת. שבט משמעותו הנהגה = סמכות – “לא יסור שבט מיהודה”, אדם החוסך (מונע) את שבטו – את הסמכות שלו, שונא – בנו, הרי הוא מעמיד את בנו במצב בו יסבול כל חייו כי לעולם לא יוכל להתמודד עם מצבים כאשר לא הורגל לשמור על כללים, גבולות וחוקים.
האם יתכן שאדם שאוהב את בנו, לא ייתן לו את הדבר האלמנטרי ביותר שהוא זקוק לו?!
התשובה לשאלה זו היא פשוטה להפליא, על פי מה שלמדנו משלמה המלך.
ונחזור לשאלה של האימא מראשית המאמר. אם את אוהבת אותו – ואת חושבת שהוא לא באמת זקוק לנעליים הללו. תגידי לו פשוט: לא! אנחנו לא צריכים כעת נעליים חדשות. ואם הילד יגיד: אבל כולם … וכו’. התשובה נשארת זהה: כולם כן, אנחנו – לא! אף ילד עוד לא ניזוק מהמילה הפשוטה – לא! ילדים חייבים לשמוע: לא! זו הצידה לדרך החיונית ביותר שאנו יכולים לצייד בה את בננו.
במהלך החיים הוא ישמע פעמים רבות: לא! והוא חייב ללמוד להתמודד עם המציאות הזו.
הבה נחזיר לעצמינו את הסמכות ההורית ע”י שמירה על כללים וגבולות ברורים, נבהיר לילדים מה מקובל עלינו ומה לא, ונאפשר להם לשמוע מעת לעת את המושג: לא!
נאהב את ילדינו באמת, תוך הבנה עמוקה ופנימית כי זו הדרך היחידה לשמור על השפיות הצעירים בתוך מבול החוצפה וחוסר הגבולות השורר בדורנו.
רק כך נוכל לגדל ילדים שיודעים שיש לעולם הזה דין ויש לו דיין, כשיבינו ויפנימו את המחויבות שלהם בכבוד המורים וההורים יגיעו בעז”ה לתכלית העיקרית- שמירה על כבודו של מקום.
