חינוך בפרשה- פרשת וארא

ימין ושמאל -תפרוצי

גם מנהיג זקוק להנחיה כיצד יבצע את תפקידו בחינוך. כך עשה הקב"ה בפרשתנו וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל…'. רש"י מביא 'צִוָּה עליהם להנהיגם בנחת ולסבול אותם'. להנהיג, להוביל, להדריך ולכוון, אך בנחת.

אתגר מורכב בתחום החינוך ורגיש הוא למצוא איזון מתבקש בין 'שמאל דוחה' לבין 'ימין מקרבת' שלימדו חז"ל שבהם יש לפעול בחינוך ילדים. לא ניתן להעמיד ילד ולפתחו, ללא שנדרוש ממנו. עלינו, המחנכים וההורים, להציב לילד מטרות, לעקוב אחר מילוי המשימות, להעיר ואף להוכיח. אך חובה לזכור תמיד את ו' החיבור, וימין מקרבת. 'שמאל דוחה' תפעל פעולתה כראוי בתנאי שהיא סמוכה ותכופה ל'ימין מקרבת'. אין סתירה בין שתי 'הידיים'!

בימינו שומעים רבות על 'ימין מקרבת'. אכן אנו בדור 'עקבתא דמשיחא', דור חלש הזקוק לליטוף ולרוך. אך כמו שאין 'שמאל דוחה' ללא 'ימין מקרבת' כך לא נראה צמיחה של ממש בלי שנחנך לעמידה במשימות וביצוע מטלות. הג"ר מאיר שמחה הכהן דימה דרישות האב מבנו לחרישת שדה. החורש שדהו נראה כמזיק לקרקע, אך זה מחויב לקליטת הזרעים והמשך גידול הפרי. ברור כי ה'חריש' החינוכי יֵעָשֶׂה בנועם.  אך ללא חרישה לא יגדל כלום! אכן, יש תלמידים ויש מצבים בהם עלינו להקל לילד, 'לבוא לקראתו', מְקִילִים, אך לא מוותרים לו, ולא מוותרים עליו!

דרך האמצע

בריש פרשתנו נאמר וַיְדַבֵּר אֱ' אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה', וברש"י נאמן לשלם שכר ואף נאמן להיפרע, להעניש. כך עובד המחנך, מתמרן בין השכר וההענשה. ברם, בבואו לפעול ב'שמאל דוחה' ובענישה, יְשַׁנֵּן לעצמו את שהיה רבינו שלמה זלמן אויערבאך אומר, שאם מלמד מעניש חלילה מתוך כעס, או משיקול זר אחר (כמו שיקום מעמדו וסמכותו בפני הכיתה) הרי שיצא שכרו בהפסדו, היות ויש 'יד יצר-הרע באמצע' העונש לא יועיל, ונמצא שהעניש סתם, ללא תועלת.

בספר פרדס יוסף (שמות) מביא דרוש יקר. בשעה שמשה מסתפק ביכולתו להיות מנהיג, אמר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי. אומר לו הקב"ה מַזֶּה בְיָדֶךָ – כלומר, באיזה שיטה חינוכית אתה נוקט? משה משיב, וַיֹּאמֶר מַטֶּה – מקל! (זוכרים את הסרגל המתכתי?…) מֹרֵהוּ הקב"ה הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה! אבל, כאשר משליכים את המטה לחלוטין – וַיְהִי לְנָחָשׁ! לרגע נראה כי לולא אימת המקל יהיו כולם לנחשים! על כן קובע הקב"ה דרך הממוצעת,  שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ, אמנם צריך מטה, אך לא 'להגזים' בשימוש בעוצמתו, אחוז בו באחיזה מועטה, ודי! וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ. השאר את המטה ביד… מלמד שנאלץ להעניש יֵדַע כי הוא נכשל בחינוך חיובי… שישקיע גם בעצמו…

ואם בנחש עסקינן, מחנכים רבים משמיעים דברי ר' יוחנן (יומא כג.) כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח, בבואם להעניש כחלק מתפקידם בחינוך. אך יראו מה שכתב מהר"ץ חיות ששמע לפרש את מאמר ריש לקיש, תלמידו ועמיתו של ר' יוחנן (שבת סג.) שיש לדבוק בת"ח שנוקם ונוטר כנחש, וללמוד תורה מפיו. שהרי הגמרא מלמדת כי נחש נושך ללא שנהנה כלל מלחישתו (תענית ח. ועוד). זוהי כוונת חז"ל, כנחש! כאשר ת"ח נוקם ונוטר אינו מתכוון כלל להנאתו! בפניו ניצבים רק כבוד התורה וטובת התלמיד, ולא עצמו והנאתו! מת"ח כזה תלמד תורה! (וכך ביערות דבש ח"א דרוש טו)

בניך סביב לשולחנך

נכון, לעתים יש להעניש, אך גם זה מתוך אהבת ישראל. מסופר כי החפץ חיים נאלץ לסלק מישיבתו בחור שנסחף אחר דעות כוזבות. שמאל דוחה! אך היות ואין רכבת עד למחרת בבוקר, הביאו הח"ח ללון אצלו בבית! הנער התקשה להירדם מרוב מועקה. באמצע הלילה מבחין כי 'כהן הגדול' מתקרב בשקט, ומהדק השמיכה סביבו מפני קור הליל… חימם גוף ונשמה! זה עשה חריש חיובי בליבו (כנ"ל) עד שבהמשך שב בתשובה שלימה! וימין מקרבת!

אי' בדרשות כתב סופר כי עם ישראל נמשל לזית, שנותן שַׁמְנוֹ רק לאחר כתישה וחביטה (שמו"ר ריש תצוה). וזו כוונת דוד המלך בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ, אכן, עליך 'ללחוץ' עליהם כדי שיניבו איכות מתוכם, אך לא לדחותם ולהרחיקם! חובה שתהיו קרובים! סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ בסמוך אליך! הִנֵּה כִי כֵן – יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה'

בהצלחה בעבודת הקודש!

יחיאל מיכל מונדרוביץ'

123ymm@gmail.com

עד איזה גיל צריך להשקיע בחינוך הבנים? סיפור מאת 'דרשו'

חינוך בפרשה- פרשת שמות

מהי מנהיגות?

בשנת תרנ"ה כילתה שריפה את מרבית בתי היהודים בעיר בריסק. מאות משפחות הפכו בין לילה לחסרי כל. ביתו של הג"ר חיים מבריסק לא ניזוק בהיותו בקצה העיר, ובעיקר כי התקיימו בו דברי רבי אלעזר (סנהדרין צב.) שאין האש שולטת בבית שבו דברי תורה נשמעים בלילות. רבים מצאו מחסה ארעי והצטופפו בעליית הגג בבית הכנסת. והנה, 'רֶבּ חיים' מגיע ומסדר לו שם מקום לינה. הופתעו, שהרי בביתו ממתינה לו מיטה מוצעת. הרב הסביר ב'פשטות' מדהימה 'עלי מוטל לעזור ליהודי העיר לשקם את חייהם. כיצד אוכל לשאת עמם בעול אם לא ארגיש בעצמי בצער העובר עליהם? כיצד אוכל להתמסר לרווחתם כשאיני 'טועם' בטעם צרתם?… זהו יסודה של מנהיגות!

בכדי לעזור ברמה עמוקה ומליאה יש לחוש את הזולת. מסופר על צדיק שבתום 'קבלת קהל' היה שטוף זיעה. נשאל, הרי שורר מזג אויר נעים. השיב "כל הזמן אני ממהר ומחליף בגדים. כשבא לפני 'בעל שמחה' נפשי מתעטפת בגלימת שמחה ולבוש אורה. אחריו בתור נכנס בעל מועקה ל"ע. אני משיל בגדים אלה ועוטה בגד צער ומכאוב, בכדי 'להיות אתו'. אני עסוק במעבר בין בגדי זהב לבין בגדי לבן, כדי לעלות ולהסתפג ברגשי העומד לפני ובמצבו…

מדוע ויתר פרעה על שבט לוי?

שבט לוי לא שועבדו במצרים. נשאלת השאלה, למה ויתר פרעה על כח עבודה של אלפים רבים? ביאר הרבי ר' יהונתן אייבשיץ כי פרעה ידע באצטגניניו כי גואלם של ישראל יעמוד משבט לוי. קיים הוא הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ! פרעה ידע שמי שאינו סובל בעצמו אינו יכול להושיע ולהנהיג, ולכן פטר את לוי משעבוד, שלא יצמח מהם גואל! אך משה, כאשר יצא אל אחיו 'נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם'. חיבר את נפשו לנאקת בני ישראל. אי' במדרש "היה רואה בסבלותם ובוכה ואומר 'חבל לי עליכם! מי יתן מותי עליכם!' והיה מניח דרגון שלו (לבוש מלכות) ונותן כתפיו ומסייע לכל אחד בעבודת הטיט!" מבלי שהיה משועבד בעל כורחו, שיעבד את עצמו ובכך נבחר להנהגה ולגאולה! זוהי מנהיגות!

התבוננות

כמחנכים וכמנהיגים, נדרשים אנו בכל עת לייחד עזרה לילדים מתקשים. הללו הם עיקר ה'עבודה', שהרי ב"ה הטובים די מצליחים אף ללא עזרתנו (ויש אומרים שהמצוינים מצליחים 'למרות' המלמד…). הנה, ילד שחווה יסורי איוב כי ביתו עובר טלטלה והוא בסכנת פירוק רח"ל. הוא עצבני ומכונס, קולני ועייף, מפוזר ותוקפני. הנוכל להכיל אותו ולהסתדר אתו מבלי להתבונן במה שעובר? בסמוך אליו יושב תלמיד דיסלקטי. בשעה שחבריו לומדים וקוראים בהנאה, הוא בוהה במילים מבלי להבינן. הוא בחרדה מתמשכת שמא המלמד 'יכבדו' להקריא… איך מרגיש ילד 'עולה חדש' שלא מבין מילה-וחצי ועליו לשבת שעות רבות… ומה עם הילד שחש בביתו משבר כלכלי חריף וחושש מה יהיה ב'סיום' הפרק שיתבקש להביא כמה שקלים… במוסד לתלמידים מוגבלים נערך 'יום עיון' לצוות, בו נתבקשו המורים להכין סלט ירקות, 'פשוט' לקלף ולקצוץ כשזרוע אחת קשורה מאחורי גבם… שירגישו את מצוקת הַנָּכֶה!

משה רואה כי הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל. הקב"ה קורא שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ. שמעתי מבר אוריין ובר אבהן שהנועל נעלים לא מרגיש את האדמה עליה דורך. הסוליה חוצצת והנעל עוטף ומגן. אומר לו הקב"ה – אני מייעדך להנהגה! של נעלך! חלוץ וכך תרגיש את האדמה שעליה עומדים בָּנַי העבדים היחפים! תחוש את הבוץ והחצץ, הקור ושברי הזכוכית! בכך תהיה ראוי להנהגה! הקב"ה נגלה דווקא בסנה כי עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה, נהוג כך אף אתה!

להרגיש מה השני עובר

יוסף הצדיק עולה למלוכה רק לאחר שנכפתו עליו עבדות ומאסר. משה נבחר למנהיגות אחרי שנס מחרב פרעה וגלה לארץ נכריה. כל יהודי, באשר הוא, 'מתחבר' לנעימות דוד המלך, כי דוד אמרן בשעה שבעצמו עבר את כל המצבים, צרה ויגון אמצא… כוס ישועות אמצא… סיפרה לי מוֹרָה כי התנסתה פעם ושתתה 'גלולה' שתלמידים מסוימים נאלצים ליטול. היא ביקשה לדעת התחושה, ההתכווצויות בטן, הטשטוש והצלצול באזנים. היא רצתה להרגיש מה התלמידים עוברים. אין כאן הצעה ליטול תרופות באורח בלתי מקצועי. כן יש חובה להיות רגישים ללב התלמידים וללב הוריהם, ובזה להידמות למידות רבש"ע שאומר כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו…

בהצלחה בעבודת הקודש!

123ymm@gmail.com

יחיאל מיכל מונדרוביץ'

קראו עוד על תפקידו של המחנך.

עוד סיפורים על מנהיגים אמיתיים לחצו כאן!