קשה לך להקשיב?

 

בס"ד

תמיד שמעתי על הפרעת קשב וריכוז של ילדים, לאחרונה הערתי למלמד על חוסר מרץ וחיות בעת העברת השיעורים המלמד שיתף אותי שבתחילת כל יום הוא מרגיש מלא מרץ והוא חושב שגם לו יש הפרעת קשב וריכוז וטוען שמאבד את היכולת שלו במשך היום להתרכז בעת העברת השיעורים, ובמיוחד בשעות אחה"צ שמרגיש לעיתים שמדבר לתלמידים כמו מתוך שינה, מה הפתרון?  

מנהל חינוכי במרכז הארץ

שלומים מרובים

מאוד יפה מצדך על השאלה כי בהרבה מן המקרים חושדים בעובד שרוצה להתחמק מאחריות כתירוץ או התחמקות מלעבוד,  אנשים עם הפרעת קשב וריכוז עלולים לא פעם ליצור אצל אחרים רושם שאי אפשר לסמוך עליכם, להיראות כחסרי משמעת, כעצלנים, כחסרי אחריות ואו כחסרי יכולת.

אנסה לענות על שאלתך: חוסר ריכוז אצל מלמד או אצל כל מבוגר יכול להיגרם מכמה וכמה סיבות.

חוסר שינה

דבר ראשון הפרעת קשב וריכוז יכולה לקרות מהסיבה הפשוטה ביותר של חוסר שינה. אדם שלא ישן מספיק שעות, קשה לו להתרכז. לכן קודם כל מומלץ ללכת לישון מוקדם ו/או לקחת תנומה בצהריים, בכדי להיות רעננים בעת העברת השיעור.

חוסר בוויטמינים ומינרליים

סיבה נוספת שאפשרי וכדאי לבדוק בבדיקת דם פשוטה, היא חוסר בוויטמינים. יכול להיות שיש למלמד חוסר בוויטמינים וממילא אין לו כוח פיזי. יכול להיות שעל ידי לקיחת תוספי תזונה/ וויטמינים מתאימים, הכל יסתדר בעזרת ד'.

טרדות

סיבה נוספת לקושי של קשב וריכוז היא הטרדות היום יומיות שכל אחד נושא על כתפיו המפריעים לרוגע הנפשי, ופה מוטל על המלמד להרגיל את עצמו 'להתנתק' מכל הסידורים וההפרעות שיכולות לצוץ במהלך היום. ומכל הטרדות המעיקות עליו, לשעות קודש אלו, בהם הוא מלמד. לדוגמה: כיבוי הפלאפון לגמרי, אנו מתפללים כל בוקר "ואל תביאני לידי נסיון", ולכן בוודאי שעלינו לפעול בנידון ולעשות השתדלות שלא נכניס את עצמנו לידי נסיון, ונכבה את הפלאפון לפני אמירת השיעור.

שמעתי על רעיון המתבצע באחד התתי"ם שכל מלמד מוסר את "מכשירו" בתחילת השיעור למזכירות והם אחראים לשומרו עד תום השיעור. באם יש טלפון דחוף מאוד בבחינת פיקוח נפש, הוא מוסר למלמד. ההסדר שם הוא ממש לשביעות רצון כולם.

אציין שהרב וואזנר זצ"ל כתב מכתב למחנכים נגד החזקת פלפון בשיעור וכתב "גם עצם החזקת הפלאפון בשעת שיעור הרי זה כמזמין שישוחחו עמו בשעה שהוא אמור לעסוק במלאכתו. והרי זה בכלל עושה מלאכת ה' רמיה, ובוודאי שזכות לימוד התורה תגן עליו שהכל יסתדר על הצד היותר טוב , וחז"ל באבות כבר אמרו "כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול דרך ארץ" .

קשב וריכוז

לאחר שסקרנו את כל הגורמים החיצוניים שיכולים לגרום לבעיה של קשב וריכוז אצל המלמד, נציין, שיכול מאוד להיות שיש למלמד בעיית קשב וריכוז הגורמת לו לקושי להתרכז. מומלץ לבדוק את הנושא של הפרעת קשב, ואל להתעלם מכך. אולי באמת האדם זקוק לקחת תרופה שתועיל לו להגברת הקשב והריכוז. כמובן שרק רופא מוסמך אמור לקבוע אם לתת תרופה. (מצורף שאלון לזיהוי קשיי תפקוד עקב הפרעות קשב וריכוז במבוגרים)

סמן את התשובה הנכונה ביותר עבורך

  בכלל לא לפעמים לעיתים קרובות
האם אתה נוטה לדחות משימות לעתים קרובות?
האם אתה מסוגל להתמיד במטלה משעממת ולסיימה עד סופה?
האם אתה מצליח לסיים את המשימות שלך עד סופן?
האם אתה מתקשה בניהול חשבון בנק, מעקב אחר חובותיך וניהול ספרים?
האם אתה מבלבל דברים, טועה או לא שם לב לפרטים הקטנים?
האם אתה מרגיש חוסר שקט וזקוק לזוז ולהסתובב במקום לשבת?
האם אתה מדבר ללא הפסקה ומתקשה להקשיב לאחר?
האם יש לך קושי לחכות בתור?
האם יש לך קושי לזכור דברים שזה עתה נאמרו?
האם יש לך קושי לזכור ולעקוב אחרי טקסט שזה עתה קראת?
האם אתה נוטה להתפרץ ולהתנהג באימפולסיביות?
האם הנך מתקשה לארגן את חפציך בסביבה שלך (חדר, משרד)?
האם הנך מתקשה לקבל החלטות מהירות וחד משמעיות?
האם אתה חש תסכול ו/או מרגיש כי אינך מממש את הפוטנציאל שבך?
האם אתה נוטה להחליף מקום עבודה לעיתים קרובות?

מקרא לחישוב ניקוד: בכלל לא = 0 נקודה , לפעמים = 2 נקודות, לעיתים קרובות = 3 נקודות

תוצאות: אם קיבלת 30 נקודות ומעלה, יש חשש להפרעת קשב וריכוז ותוכל להתייעץ עם איש מקצוע לגבי אבחון מקיף יותר.

בברכה מרובה

חיים צבי יאקאב

יועץ ומרצה חינוכי

להערות הארות ושאלות: jacobc73@gmail.com

 

 

 

חינוך בפרשה- שמיני- הקשבה

זכות השתיקה

הגה"צ רבי משה סולובייצ'יק זצ"ל האיר את פניה של יהדות שווייץ, ומצודתו פרוסה על פני אירופה כולה. מספר בנו: בשעת לילה מאוחרת מתקשר אברך לאבא בקול בוכים. "אשתי בחדר לידה, הרופאים החליטו לנתח כי התינוק בסכנה. יתפלל נא הרב! כבר עשר שנים מאז לידת בכורנו שאנו מייחלים ומצפים…!". הרב נטל לידו ספר תהלים, אך טרם הספיק להשלים אפילו פרק אחד, ושוב צלצול הטלפון, "איבדנו אותו" לוחש האברך בקול חנוק, ומנתק. דממה שוררת בחדר הרב. לאחר רגע קט מתנער "קח את מפתחות הרכב, יוצאים לבית החולים!" שאלתי "מה תועיל הנסיעה הארוכה באמצע הלילה?" והרב השיב "הרי הוא לבד. עטוף שכול ויגון. הוא זקוק ל'כתף'…".

ממשיך בנו ומתאר "הגענו לאחר חצות לילה. דממה שוררת במסדרונות. על ספסל פינתי במחלקה ישב האברך. ראשו בין ברכיו. לבד. אבוד. בראותו את אבא קם לקראתו. את ראשו שמט על כתפו של אבא ופרץ בבכי. הרב לא אמר מאומה. טלפון הציבורי במסדרון צלצל שוב ושוב. האברך פלט "אלה בוודאי הורי אשתי. הם יודעים שיצאנו לביה"ח 'בשעה טובה'… מתקשרים כל כמה דקות… ממתינים למזל טוב… עד שהגעתם לא הייתי מסוגל לענות… אשתי עוד ב'חדר התאוששות'… כעת אאסוף את עצמי ואשתדל לדבר ולעודד… תודה שבאתם… הכתף של הרב…".

דממה שנשמעת

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. ראש חודש ניסן. יום הקמת המשכן. 'אותו היום נטלה עשר עטרות' (שבת פז:), 'אותו היום היתה שמחה לקב"ה כיום שנבראו בו שמים וארץ' (מגילה י:). אהרן זוכה ונכנס לשמש בכהונה גדולה. ובו ביום משכל הוא את שני בניו, נדב ואביהוא. בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ. וַיִּדֹּם אַהֲרֹן. ישנם רגעים בחיים שהם למעלה מכוחן של מילים. הם בדרגת 'דממה'. מילים ושפה מבטאות הבנה והסבר. מנגינה נותנת ביטוי נפשי מעבר למה שיכולות מילים לתאר. אך השתיקה והדממה מביעות משהו גבוה יותר. דממה דקה – ישמע…

לא באנו ביריעה מוגבלת זו ל'דבר' על דרגת 'שתיקתו' של אהרן. לא באהרן הכהן עוסקים אלא בנו, למדרש ולא למעשה. כמחנכים אנו חולקים עם תלמידינו זמני שמחה, ואף ניצבים לימינם ברגעי אבדן ומשבר רח"ל. ברגעים הקשים הם זקוקים לכתף שלנו, ולאו דווקא למילים. נחלוק עמהם את השתיקה המביעה. את הדממה הזועקת. חבריו של איוב שתקו אתו שבעה ימים עד שבאה עת הדיבור. הנפש מייחלת לשקט חיצוני כדי להקשיב לעצמה.

יש תגובה טבעית להתרחק ולהשפיל עיניים מול אדם האפוף ביגון ואבל. מצוי ואדם שב למקום תפילתו ולעבודתו בתום ימי ה'שבעה', והוא חש שמתרחקים ממנו. אין זה מתוך שלא איכפת לנו, חלילה, אלא שפשוט לא יודעים מה לומר. נבוכים מולו וחושבים 'מה אני צריך לומר לו?'. הבה נלמד להילחם בנטייה הטבעית שלנו – הצורך לְדַבֵּר. נלמד להזדהות על ידי שתיקה. האברך השווייצרי התחזק בראותו כי 'הכתף של הרב' זמינה עבורו. הִנֵּנִי. אני אתך. אמנם ישנם 'יודעי נוחם' המלומדים באומנות הדיבור בפני אבלים, מה ואיך לומר. לאחרים זה 'עת לחשות'. 'אין שתיקה אלא תנחומין' (אבות דר"נ פי"ד). חשוב להגיע, להניע ולניד ראש, ואף לומר 'אינני יודע מה להגיד…'. וַיִּדֹּם.

לדעת להקשיב

שח לי גברא רבא של"ע התנסה בניסיון המר של שכול הבנים. בנים, בלשון רבים. "רבים וטובים באו לנחמני. שוב ושוב שמעתי 'גם רבי יוחנן איבד עשרה בנים… החידושי הרי"ם… הרבי ה'שפע חיים' שיכל בשואה את הרבנית וכל אחד עשר ילדיו…'. מילים אלה נאמרו מתוך כוונה טובה וכנה, ניסו לחזק במילות נוחם, אך עבורי הן כמדקרות חרב… וכי אני בדרגתם? וכי לי רוח הקודש וכח התורה שהיה להם? הם היו מסוגלים להתמודד! אך מה אני…?".

אמנם, רבי יוחנן היה מנחם ומראה 'דין גרמא דעשיראה ביר' (ברכות ה:), משום שהוא עצמו חווה אבדן ושכול. אחרים יקיימו הדרכת חז"ל 'אגרא דבי טמיא – שתיקותא' (ברכות ו:). על הפסוק דּוֹם לה' וְהִתְחוֹלֵל לוֹ (תהלים לז) פירש"י 'המתן לישועתו'. נצפה ונייחל לישועת ה', להשתתפות בשמחות, ואזי 'אגרא דבי הילולא – מילי'!

 בהצלחה בעבודת הקודש!

יחיאל מיכל מונדרוביץ'

123ymm@gmail.com