הקניית האותיות

 

הקניית האותיות

במאמר הקודם עסקנו בצורת הלמידה הרצויה ובאופן בו יש להגיש את החומר לילדים, על ידי למידה חוויתית וכמענה לשאלותיהם ולצורך הקיים אצלם ומגיע מהם. כך ייטיבו התלמידים להפנים את החומר ולחוש יותר טוב את הנלמד. במאמר זה ננסה בסייעתא דשמיא לגעת בנקודות החשובות להקניית האותיות בצורה ממוקדת יותר.

בלימוד האותיות לומד הילד לזהות את הצורות השונות ואף לתת להם את שמם. בהמשך ישתמש הילד בלימוד זה, ייקח את הצורות ויפיק אותן כצלילים. לצורך כך חשוב כי האותיות יהיו מופנמות אצלו בצורה החלטית וללא ספיקות, רק כך הוא יוכל לשלוף אותן ברגע המתאים ולהפכם לצליל המתבקש.

לא כל מה שנראה לנו שונה ומובן ומופנם אצלינו נראה גם לזולתנו, ובמקרה הזה לילדינו.  ויעיד על כך הסיפור הבא:

באחד הכפרים הגיע יהודי אל הרב ובפיו שאלה: "יש לי שני סוסים ושתי עגלות ואני רוצה כי לכל סוס תהיה עגלה קבוע, יעזור לי הרב כיצד אסמן את הסוסים"? ענה לו הרב "חתוך אוזן לאחד מהם וכך לא תתבלבל". עשה היהודי כעצת הרב וכך התנהלו הדברים כתקנן.,

ברבות הימים נתפסו אזני הסוסים בענפי עצים ונחתכו. פנה שוב אל הרב ובקשו עצה נוספת להבדיל בין הסוסים. "מדוד את גובהם של הסוסים וכך תדע כי הגבוה לעגלה אחת והנמוך יותר לרעותה" יעץ לו הרב.

לאחר יומיים חזר היהודי אל הרב מאושר מהעצה, "רק עכשיו אני שם לב כי הסוס השחור גבוה יותר מהלבן ב20 סנטימטר…!"

סיבות הקושי:

כבר נגענו בעבר בסיבות להחלפה וביכולות המביאות את הלומד להצלחה, והם: תפיסת מרחב להבחנה בין גדלים לצורך שימת לב לאורך הקווים באותיות. הבנה בהבדל בין הצדדים ותפיסת צד דומיננטי לצורך הבחנה בין אותיות השונות זו מזו רק בצורת הנחתן (פ/ט), והבחנה חזותית לשימת לב לפרטים קטנים המרכיבים את הצורה כהבדל בין ב לכ וכו'.

מטעמים אלו חשוב שנוודא כי הילד שם לב למרכיבי הצורה וכי הוא קלט את הייחודיות של האות שלנו. לדוגמא:  באות ב נספר ונדגיש לילד כי יש לה שלוש קווים: קו שוכב למעלה (גג), קו עומד בצד (קיר), ועוד קו שוכב למטה (רצפה). נוסיף ונדגיש כי הקו למטה הוא יותר ארוך מהקו למעלה ויוצא מחוץ לקיר. וכן על זו הדרך בכל אות ואות.

ישנם מלמדים רבים וטובים המשתמשים ברמזים ובאמצעים שונים של למידה חוויתית בכדי להמחיש לילד את ייחודיות האות. לדוגמה: באות ב בדברים על המדרגה מאחורה, באות ד על הגגון. וכן על זה הדרך. כמו בכל דבר, מומלץ שלא להישאר במשל ולדעת להשתמש בו רק כדרך להגיע לנמשל, קרי לאות ולייחודיותה.

שימו לב: ילדים המתקשים בשליפה עלולים לזכור את רק את הסיפור ולא את האות, וכך כשנלמד איתם לאות ב יקראו מדרגה לאות ד גגון, לאות ה חלון ולאות כ סוכריה. דבר זה יקשה עליהם להפוך את האות לצליל ולפענח ביעילות ובמהירות.

הרצון למנוע טעויות אצל הילדים מביא אותנו פעמים רבות להדגיש גם את השלילה, קרי יש לה גגון ויש אות שאין לה גגון. ואכן, אצל חלק מהילדים, אלו שההבחנה החזותית שלהם אינה מהמשופרות ויכולים לטעות ללא עזרה זו, הדבר עוזר ומסייע להם. אולם, אצל רוב ילדי הכיתה אנחנו עלולים לפתוח פתח לטעות. משום שאם עד היום הוא הכיר את האות החדשה, מהיום הוא יודע שישנם שתי אותיות דומות ועלול להתחיל לטעות. לכן לאלו שאין צורך לא נראה את המכנה המשותף של האותיות ונלמד כל אות בפני עצמה.

 

לתגובות

חיים מושקוביץ

052-7170499

a70499@gmail.com

לקבלת חוברת הקניית האותיות בצורה חוויתית ויצירתית לחצו כאן.

למאמר נוסף בנושא למידה חוויתית לחצו כאן.

למידה חוויתית

לימוד מתוך חוויה, כיצד נעשה זאת?

במאמר קודם עסקנו בחשיבות הקריאה והשפעתה לטווח רחוק, במאמר זה נרצה לעמוד על עיקרון חשוב שאמור ללוות אותנו לאורך כל לימוד הקריאה והקנייתה לילדים הרכים.

לימוד הקריאה הוא חומר הלימוד הראשון שהילד פוגש בחייו. בנוסף הוא לימוד חשוב עד מאוד, אשר אמור ללוות את הילד בעז"ה בהמשך דרכו, ולהוות בסיס עליו יבנה כל אשר ילמד הילד בהמשך הדרך. מסיבות אלו צריכה הקריאה להיות מועברת לילד בצורה מושכת, מעשירה ומרחיבת דעת שהילד יחוש רצון ללמוד ולהפנים את הנלמד מתוך הנאה וסיפוק.

אנו פותחים כל בוקר בבקשת "והערב נא … את דברי תורתך בפינו". בבקשה זו אנחנו מבקשים שיהיו דברי התורה ערבים עלינו, וכשם שכתב האוה"ח "אם היו בני אדם מרגישים מתיקות וערבות דברי תורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה". ואכן, כל אחד ישקיע יותר בדבר האהוב עליו וירכוש אותו בצורה מיטבית יותר.

לשם כך נצטרך ליישם שני עקרונות: לימוד חווייתי, וסיפוק צרכיו של הלומד, והדברים כרוכים זה בזה. את הלימוד בחוויה נעשה באמצעות שילוב שירים, הפעלות ושיתוף התלמידים בלמידה, החלק השני הוא החלק האמור לגרות אותם לרצות לדעת ולקלוט את הקריאה.

ילד קטן מטבע ברייתו רגיל לשאול הרבה שאלות, למה, איך וכו'.

מסופר על ילד בדואי אשר הלך עם אביו במדבר, בהיותם בדרך שאל הילד: "אבא, לאן הולכת השמש בלילה?"
האבא ליטף את ילדו וענה לו: "האמן לי, אני עצמי איני יודע!"
הלכו כברת דרך נוספת. הילד שאל שוב: "אבא, כיצד מורידים העננים גשם?"
שוב ליטף האב את בנו ואמר: "האמן לי, איני יודע!"
וכך נמשך הדבר כשהילד שואל שאלות והאב עונה את התשובה הקבועה "האמן לי, איני יודע"!

הבן, שלא רצה להטריד את אביו לשווא, אמר: "טוב אבא, לא אשאל אותך עוד שאלות, איני רוצה להפריע לך".
"חס וחלילה",  ענה האב, "אתה מוכרח לשאול, אם לא תשאל, איך תדע?!"

גם בתורה אנו מוצאים דרך זו של למידה בפסוק "והיה כי ישאלך בנך, ואמרת לו". ואכן, מה רבים הם הדברים שעושים בליל הסדר בכדי לגרות את התינוקות שישאלו שאלות ויהיו פתוחים לשמוע את סיפור יציאת מצרים שהוא המצווה העיקרית בלילה זה.

לכן, לפני שנציג לילד מידע חדש, אות, תנועה או כלל חדש נספר לו סיפור על הדבר החדש ונתאר לו את מה שאנחנו הולכים ללמוד. דבר זה יעורר את סקרנותו ודמיונו של הילד לחשוב על האות או על הכלל עוד לפני שהצגנו אותו בפניו. ללא תהליך זה הלימוד הוא סיפוק הצרכים של ההורים או של המסגרת החינוכית, אולם כשהילד שואל את השאלות ומפעיל את דמיונו, הצרכים הם שלו והוא זה שרוצה לקבל את התשובה ולדעת את החומר הנלמד. כך ייקבעו בס"ד הדברים בלבו הטהור וילווהו הלאה בהמשך דרכו.

 

לתגובות

חיים מושקוביץ

052-7170499

a70499@gmail.com