ראינו הורים רבים, שנכנסו למאבקים מחוסר מידע, מתוך אמונה תמימה ש-מוישי שלי לא משקר! וניכרים דברי אמת… וכבר רצו קדימה, להנהלה ולמפקחים, בזמן שהסיפור לא היה תמים בכלל. אבל כידוע, לאחר שמטפסים על עץ – כבר לא נעים לרדת. כאן כבר מעורב האגו האישי… כך עלולים להיווצר מצבים שבהם שורפים גשרים וקשרים עם אלו האמונים על חינוך ילדינו, הכול בגלל אמונה עיוורת בסיפור של הילד. נזכור, אדם קרוב אצל עצמו… ואין אדם רואה חובה לעצמו… ילד אינו רואה תמיד את התמונה האמתית, לכן החכם עיניו בראשו, וסוף מעשה במחשבה תחילה. תמיד, לפני שאנו מסיקים מסקנות, ננסה עד כמה שידנו מגעת לבדוק את כל התמונה, ננסה לשמוע מה יש לצד השני לומר, רק אז נחשוב על פעולה, והעיקר – נשמור על תיאום ותמימות דעים.
אחריות שמשדרת מסרים תואמים
לסיום: יש לנו אחריות על הערכים שאותם ילדינו סופגים. חייבים לשמור על תיאום מבחינת המסרים והערכים בין המסגרת לבית. לא ייתכן מצב, שבו הילד חי בקונפליקט, כשבמסגרת מדברים על ערך ובבית מזלזלים בו. ילדים אלו יוצאים מבולבלים! זאת מלבד הפן האנטי חינוכי, שבו ההורים מלמדים את הילד בצורה מעשית, שאין שום צורך לציית לסמכות, אלא כל אחד עושה מה שנוח לו ומה שהוא רוצה…
כל דרדק יודע היום בדיוק מה אסרו גדולי ישראל, מה מותר ומה אסור, הדברים מפורסמים בראש חוצות. כשילדים, ובמיוחד נערים, רואים שההורים, 'המחנכים' שלהם, עושים כטוב בעיניהם, הם יפנימו את הלקח החינוכי הזה, ועוד איך יפנימו, וגם הם יצייתו למחנכים רק כשנוח להם. הם ימשיכו את החינוך שקיבלו בבית… בהמשך, הם יזלזלו גם בסמכות ההורים, מאותה סיבה – שכיום לא נוח להם לציית. לעומת זאת, כשההורים מראים דוגמה אישית של צייתנות, הם מרוויחים שמירה על הבית, כאשר החינוך הוא לאור דגלם של גדולי ישראל, וגם צייתנות במסגרת ההורית שלהם…
קיצורם של דברים: היום בוערת ברחוב אש של תאווה, אש של יצריות. זקוקים היום, יותר מתמיד, למנות גדושות של סייעתא דשמיא כדי לגדל דור ישרים מבורך, ורק תמימות דעים ויישור קו בין המסגרות ילמדו את ילדינו לציית. יחד, בכוחות משותפים, נזכה כולנו, מחנכים כהורים, לגדל את הדורות הבאים לתפארת.
לצפיה בהרצאתו של המחנך הרב פנחס ברייער בנושא חשיבות האוירה בבית- לחצו כאן
