אחריות = אמינות

 

ראינו הורים רבים, שנכנסו למאבקים מחוסר מידע, מתוך אמונה תמימה ש-מוישי שלי לא משקר! וניכרים דברי אמת… וכבר רצו קדימה, להנהלה ולמפקחים, בזמן שהסיפור לא היה תמים בכלל. אבל כידוע, לאחר שמטפסים על עץ – כבר לא נעים לרדת. כאן כבר מעורב האגו האישי… כך עלולים להיווצר מצבים שבהם שורפים גשרים וקשרים עם אלו האמונים על חינוך ילדינו, הכול בגלל אמונה עיוורת בסיפור של הילד. נזכור, אדם קרוב אצל עצמו… ואין אדם רואה חובה לעצמו… ילד אינו רואה תמיד את התמונה האמתית, לכן החכם עיניו בראשו, וסוף מעשה במחשבה תחילה. תמיד, לפני שאנו מסיקים מסקנות, ננסה עד כמה שידנו מגעת לבדוק את כל התמונה, ננסה לשמוע מה יש לצד השני לומר, רק אז נחשוב על פעולה, והעיקר – נשמור על תיאום ותמימות דעים.

אחריות שמשדרת מסרים תואמים

לסיום: יש לנו אחריות על הערכים שאותם ילדינו סופגים. חייבים לשמור על תיאום מבחינת המסרים והערכים בין המסגרת לבית. לא ייתכן מצב, שבו הילד חי בקונפליקט, כשבמסגרת מדברים על ערך ובבית מזלזלים בו. ילדים אלו יוצאים מבולבלים! זאת מלבד הפן האנטי חינוכי, שבו ההורים מלמדים את הילד בצורה מעשית, שאין שום צורך לציית לסמכות, אלא כל אחד עושה מה שנוח לו ומה שהוא רוצה…

כל דרדק יודע היום בדיוק מה אסרו גדולי ישראל, מה מותר ומה אסור, הדברים מפורסמים בראש חוצות. כשילדים, ובמיוחד נערים, רואים שההורים, 'המחנכים' שלהם, עושים כטוב בעיניהם, הם יפנימו את הלקח החינוכי הזה, ועוד איך יפנימו, וגם הם יצייתו למחנכים רק כשנוח להם. הם ימשיכו את החינוך שקיבלו בבית… בהמשך, הם יזלזלו גם בסמכות ההורים, מאותה סיבה – שכיום לא נוח להם לציית. לעומת זאת, כשההורים מראים דוגמה אישית של צייתנות, הם מרוויחים שמירה על הבית, כאשר החינוך הוא לאור דגלם של גדולי ישראל, וגם צייתנות במסגרת ההורית שלהם…

קיצורם של דברים: היום בוערת ברחוב אש של תאווה, אש של יצריות. זקוקים היום, יותר מתמיד, למנות גדושות של סייעתא דשמיא כדי לגדל דור ישרים מבורך, ורק תמימות דעים ויישור קו בין המסגרות ילמדו את ילדינו לציית. יחד, בכוחות משותפים, נזכה כולנו, מחנכים כהורים, לגדל את הדורות הבאים לתפארת.

לצפיה בהרצאתו של המחנך הרב פנחס ברייער בנושא חשיבות האוירה בבית- לחצו כאן

חינוך – אחריות מסביב לשעון

אחריותנו בנוגע לילדינו מקיפה, ואינה תחומה בשעות או ימים. מלבד שעות הלימודים המוגדרות, האחריות בנוגע לכל מה שקורה עם ילדינו – היא עלינו. זה כולל את שעות הערב, אחרי סיום הלימודים, זה כולל ימי שישי ושבת אחר הצהריים.

המסגרת הלימודית, שבה נמצאים הילדים בשעות הלימודים, אינה אחראית על מה שקורה אתם מחוץ לשעות אלו. המסגרת אינה יודעת היכן הם מסתובבים ועם מי הם מבלים. גם אין בידיה אפשרויות אכיפה בשעות אלו. שעות אלו הן באחריות ההורים. ניתן להיעזר במחנכים, אבל חשוב שנזכור: זה בתחום אחריותנו הבלעדית.

בבית כנסת מסוים, שבו התפללתי בשבת, נגררו הילדים למריבה עם ילדי בית הכנסת הסמוך. אחד המתפללים פנה למנהל החיידר, שגם הוא מתפלל באותו בית כנסת, וביקש ממנו לצאת להרגיע את המצב. נהניתי מתגובתו. הוא שאל: "האם מדובר בילדים יתומים?! לכל אחד מהם אבא, ברוך ה', אז בבקשה, שההורים ייקחו אחריות". נהניתי מהאופן שבו הוא ידע לא לקחת אחריות במקום ההורים. העובדה שהוא גם מתפלל שם במקרה – אינה אומרת שהמסגרת הלימודית אחראית על מריבות בשבת אחר הצהריים. שוב, תמיד ניתן להיעזר בתלמוד התורה, אך בשום פנים ואופן לא להטיל אחריות על תלמוד התורה.

אחריות בשמירה על האוצר

אני מרחיב בעניין, כי חשוב שנפנים, עד כמה עלינו לפקוח עין על מה שקורה עם ילדינו בכל אותן שעות. ברור לכולנו, שאף אדם מן היישוב לא יפזר את כספו בראש חוצות; הכסף נשמר בכספת או בארנק, בכל זאת מדובר באוצר. למה, אם כן, אנו רואים לפעמים ילדים מתגלגלים בראש חוצות בשעות-לא-שעות? האם מישהו מעלה בדעתו מה עלול לקרות בזמננו לילד, המסתובב בשעות הצהריים של שבת קודש ברחוב?! האם מישהו בדק אילו טיפוסים מסתובבים שם? האם ההורים יודעים מה הילד רואה בשעות הפקרות אלו? האם מישהו חולם למה הוא נחשף?! האם הורים אלו היו משאירים טבעת יהלום או פנקס צ'קים פתוח ברחוב בשעות אלו?! ודאי שלא!…

אם כן, לא תהא כוהנת כפונדקית. הבה ניתן לילדינו אותו יחס שהיינו נותנים לסכום כסף מכובד, לפחות. נשמור עליהם מכל משמר, לא נפקיר אותם. איך אמר יהודי חכם: הורים רוצים שקט, רוצים לישון ברוגע, לכן במקום לחנך ילדים, שכשאבא ואמא נחים הבית עובר למצב 'שקט', קל יותר לגרש אותם למטה… העיקר שהשינה תהיה רצופה ונעימה… אבל אם הורים אלו היו יודעים כמה לילות ללא שינה ממתינים להם בעקבות אותן שעות שוטטות וריקנות, כמה צער ועוגמת נפש הם יחוו בעקבות כך, הם בוודאי היו מעדיפים לוותר על שינה איכותית בשבת אחר הצהריים, ולזכות בשנים רגועות ושלוות.

במקביל, חשוב לבדוק עם מי הילדים מתחברים, עם מי הם מבלים גם בשעות שבהן יש תנועה ופיקוח. כל איש עסקים מתחיל יודע, שלא משקיעים סכומי כסף בידי אדם בעל עבר מפוקפק או אדם חסר אחריות. בודקים בשבע בדיקות – עד כמה הוא אמין, עד כמה הוא אחראי, מי כבר השקיע אצלו, מי הם שאר לקוחותיו?… קל וחומר, בן בנו של קל וחומר, כשאנו שולחים ילד או ילדה לחבר או חברה, לטיול או מופע, כמה עלינו לבדוק; האם זה מתאים? האם זה ערכי?

אנחנו שומרים מכל משמר על ביתנו, על הטוהר והזוך של ילדינו. אבל לפעמים, רגע של היסח הדעת עלול להוריד לטמיון שנים של שמירה. אם בביתנו אין מכשירים מסוימים, בהוראת גדולי וצדיקי הדור, למה ייחשפו הילדים למושגים אלו אצל החברים? "מלאך המוות מה לי הכא מה לי התם", מה שווה כל השמירה אם יש חורים במעטפת?! לצערנו, אנו נתקלים שוב ושוב בצעירים, בנים ובנות טהורים ושמורים, שבגלל רגע אחד של היסח הדעת – ירדה כל ההשקעה בהם לטמיון. זה כאב לב שאי אפשר לתארו. אף הורה לא יסלח לעצמו על חוסר שימת הלב, שגרם את כל זה.

הדבר חשוב במיוחד בזמנים המועדים לפורענויות; ימי בין הזמנים, חופשות וכדומה. הילד, שבמשך השנה כולה היה שמור ומוגן, עטוף ומוצנע, נחשף בגלל טיול עירוני, מופע שכונתי או סתם קייטנת רחוב למושגים, שהיו רחוקים ממנו תכלית הריחוק. כשמדובר בכסף, כולנו מבינים שאין הבדל בין ימי חופשה לימים שגרתיים. אם כך בנוגע לטפל, קל וחומר בכל הנוגע לעיקר…

לקבלת גישה לצפיה בהרצאה מיוחדת של הרב פנחס ברייער בנושא "איך יוצרים אווירה טובה בבית" לחצו כאן 

 

הורים – זה התפקיד שלכם!

 

שלב ראשון כפי שהזכרנו במאמר הקודם הוא הגדרת התפקידים והתמקדות בהם; מה נוגע לכל אחד מהצדדים, איש על מחנהו ואיש על דגלו.

חלקם של ההורים:

  • האמון העצמי – ההורים חייבים להעריך את עוצמת ההשפעה שבידם; עד כמה כל דבר, קטן כגדול, משפיע על הילדים, לטוב ולמוטב. שמעתי פעם מיהודי חכם, שפירש את הפסוק – "כבד את אביך" כך: כבד את האבא שבך, כבד את מעמדך כהורה, התייחס בכבוד לכל מה שאתה עושה, כי הכול משפיע והכול נקלט.
  • החובה – עלינו לזכור, שמצוות החינוך חלה על ההורים. כל החינוך החיצוני הוא רק בגדר שליחות. האחריות העיקרית והמרכזית היא על ההורים. אבל היות שאין באפשרותנו לחנך את ילדינו במשך היום כולו, מחוסר זמן ומחוסר ידע ויכולות לחנך בו זמנית ילדים בגילאים שונים, לכן אנו ממנים שליחים, והם המחנכים והמחנכות, שהם בעצם כמין ידא אריכתא של ההורים.

תתעניינו, תנו פידבק

דברים אלו חשובים בימינו במיוחד. החינוך הפך למשהו כוללני וממוסד, שבו כל ילד וילדה, כל נער ונערה, משובצים באופן טבעי במסגרות לימוד מעולות, מסגרות המאוישות במחנכים משכמם ומעלה, מסגרות המתוגברות באנשי מקצוע, האמורים לזהות מקרים חריגים המצריכים התערבות מקצועית ולטפל בהם.

בשל כך, הורים רבים נרדמים בשמירה. הם מרגישים כי הפקידו את האוצרות שלהם בידיים הטובות ביותר, וסומכים שבוודאי כאן תקפים הכללים ששלוחו של אדם כמותו… וחזקה שליח עושה שליחותו…

לכן חשוב כל כך להדגיש: אינו דומה ילד שהוריו מעורבים ומעודכנים און-ליין בקורה אצלו, לילד שכל עוד אין בעיות – לא יודעים מי הם הוריו. עלינו לזכור, שכיום המסגרות מרובות תלמידים בלעה"ר, וכל מחנך או מחנכת, משגיח או מנהל, עסוקים למעלה מראשם בבעיות וענייני ניהול. ילדים להורים אכפתיים, להורים היודעים להעריך, להתעניין ולהוקיר – זוכים ביחס מועדף והשקעה יתירה.

כל מחנך ישמח להשקיע מעבר למחויב מתפקידו, כשהוא רואה בצד השני הורה רציני. לעומת זאת, כשאין מענה בצד השני, עושים את מה שצריך, ודי. כולנו למדנו, שאם אין משלח, אין שליח…

אנו יודעים שיש בתורה מצוות פריקה וטעינה. כשאדם רואה חמור רובץ תחת משאו, עליו לעזור לפרוק ולטעון אותו. אך יש הבדל בין טעינה לפריקה: במצוות פריקה מחויבים גם בחינם ואף לחמורו של שונא, בעוד שבנוגע למצוות טעינה יש מחלוקת בגמרא אם היא נעשית בחינם או בשכר.

לענייננו, בכל כיתות הלימוד, הילדים הבעייתיים יהיו מטופלים תמיד, מכורח המציאות, שכן מורה שלא יטפל בילד בעייתי – לא יוכל ללמד. זה נכנס להגדרה של 'פריקה', הנעשית אף בחינם. גם ילדים מוכשרים יקבלו יחס, מכיוון שבסופו של דבר הם אלו הנותנים את הפידבק, הם אלו שקולטים את החומר וממלאים את המורים סיפוק.

הסיפור המורכב הוא בנוגע לבינוניים, ומדובר באחוז ניכר בכל כיתה וכיתה. אלו ילדים, שבמקרים רבים נופלים בין הכיסאות; הם לא מפריעים ולא מבריקים… וכשהעבודה בכיתות תובענית ומלחיצה – לא מגיעים אליהם מספיק. כאן אנו חוזרים למצוות טעינה; אם אנחנו רוצים שיטענו את ילדינו – שישקיעו בהם, זה כבר חייב להיות בשכר!…

כשמדברים על שכר, אין הכוונה למעטפה חודשית שבה השלמה למשכורת. שכר הכוונה  – התעניינות והערכה. כשהורה מקדיש זמן, ופעם בתקופה הוא מרים טלפון, שבו הוא מעריך את ההשקעה בכמה מילים ומתעניין במצבו של בנו, לא בצורה טרדנית ולא בצורה מלחיצה אלא בצורה עניינית – זה מראה לרב ולמורה שיש כאן הורים אכפתיים, שחשוב להם ממצבו של בנם…

מתוך ניסיון, הדברים עובדים; זה מדרבן וממריץ להשקיע!…

ברור כשמש, שגם כשמדובר בהורים לילדים מצטיינים או מתקשים – חשוב לשמור על קשר רציף על המחנכים; הן הוא אשר דיברנו, האחריות מונחת על כתפי ההורים. אך כשמדובר בתלמידים בינוניים – הקשר הזה קריטי ביותר ליסוד הצלחתם.

במאמרים הבאים נמשיך בהגדרת אחריות ההורים והמחנכים.

בתפילה לשנת לימודים פוריה ומוצלחת למחנכים ולהורים!

לקבלת גישה לצפיה בהרצאה מיוחדת של הרב פנחס ברייער בנושא "איך יוצרים אווירה טובה בבית" לחצו כאן 

 

נבחרנו- אנחנו הורים!

הבנים שלכם מתחנכים בתלמוד תורה מעולה, הבת הגדולה בסמינר מבוקש והקטנות ב’בית יעקב’, ומה אתכם, אבא ואמא, האם התפקיד החינוכי שלכם הסתיים?! * הכירו את המנוע רב העוצמה, שמסוגל לדחוף את הילד שלכם קדימה אל ההצלחה; הפידבק – להכיר, להוקיר

זכינו בזמננו, שהחינוך ממוסד מאוד, ברוך ה’. כל ילד וכל ילדה, כל בחור וכל בחורה משובצים במוסדות לימוד על טהרת הקודש, החל מהגנון, דרך החיידר לבנים ובית החינוך לבנות, עד לישיבה ולסמינר. יש היום מודעות רבה לנושא החינוך, והמחנכים והמחנכות בקיאים במלאכתם. כל עוסק בהוראה עבר ועובר הדרכה, דבר שנותן כלים ודרכי פתרון בדילמות רבות בעולם החינוך.
מנגד, חשוב וחובה לזכור, שחלקנו כהורים בחינוך הילדים לא פחת. להיפך, בזמננו יש תפקיד ייחודי ומיוחד לבית. שום מוסד, יהיה מי שיהיה, אינו ממלא בשום פנים ואופן את מקום הבית. הפסוק: “שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך” – תקף היום, אולי יותר מאשר בעבר אפילו, וחובה עלינו כהורים לזכור זאת.
שתי המערכות, הביתית והמסגרתית, משלימות זו את זו. ילד ללא מסגרת וילד ללא בית לא יגדלו כפי שצריך. דווקא השילוב והתיאום בין המסגרות מוביל לתוצאות מיוחדות, בס”ד.

הדבר הראשון שחשוב ליצור הוא הגדרת תחומים ברורה, מה בתפקיד ההורים ומה באחריות המסגרת החינוכית. כשההגדרות אינן ברורות דיין, הכול נופל בין הכיסאות, כשכל צד מפיל את האשמה על האחר. כשהדברים מוגדרים וברורים, וכל אחד עסוק ומשקיע בחלקו, זוכים בס”ד בתוצאות נפלאות.

אנו רואים בתורה לאו למלווה, שלא יכביד על הלווה. התורה מזהירה: “לא תהיה לו כנושה”. לעומת זאת, יש פסוק המתייחס ללווה: “עבד לווה לאיש מלווה”. כשהדברים מתנהלים כתיקונם, הלווה יודע שעליו לעשות הכול כדי להחזיר את החוב, ואם לא – הוא פשוט עבד; והמלווה חייב לזכור שהתורה אוסרת עליו להיות נושה.

הבעיות מתחילות, כשכל צד זוכר את חלק הפסוק של הצד האחר. המלווה מזכיר בלי סוף ללווה שהוא עבדו, כל עוד לא החזיר את החוב, והלווה מתריס נגדו – אין לך זכות ללחוץ, לא תהיה לו כנושה!…
כך בנוגע לענייננו. הבעיות מתחילות, כשהמסגרת החינוכית עסוקה בלי סוף בטענות על הבית שממנו הילד מגיע, ועל זה שאין מה לעשות אתו, ולחילופין, הבית מרים ידיים ועסוק רק בהאשמות מול הצוות החינוכי, שהורס, לטענתו, את הילד.

כך ששלב ראשון הוא הגדרת התפקידים והתמקדות בהם; מה נוגע לכל אחד מהצדדים, איש על מחנהו ואיש על דגלו.

את הגדרת התפקידים וחלוקת האחריות נפרט בס"ד בשבוע הבא.

לקבלת גישה לצפיה בהרצאה מיוחדת של הרב פנחס ברייער בנושא "איך יוצרים אווירה טובה בבית" לחצו כאן 

 

אפשר לסמוך עליך? חלק ב'

דוגמה אישית

במאמר הקודם בנושא הסמכות דנו במהותה של הסמכות והדגשנו כי היכולת להפעיל סמכות אמיתית תישמר רק אם היא אכן במטרה להיטיב עם הכפופים לסמכות

עם זאת גם כאשר מטרת הסמכות הינה להיטיב היא תחזיק מעמד רק אם היא תבוסס על הערכה אמיתית מצד הילד להורה

דהיינו כאשר אנחנו משתמשים בכוח שבידינו לטובת הילדים ובמקביל אנחנו גם מוכיחים בהתנהגותנו על רמת התנהגות גבוהה מרמתם, ילד שרואה את הוריו עובדים על עצמם ודורשים מעצמם אומר לעצמו-  אלו הורים איכותיים יש לי, הנה הם מסוגלים להתעלות מעל עצמם, הם מתגברים- יש לי על מי לסמוך!

הנהגה זאת משדרת לילד כוח ונותנת לו בטחון להישען ולסמוך על הוריו

כך שהסמכות בנויה בבסיסה משני חלקים:

  1. דאגה ומסירות לכפופים
  2. התנהגות אישית מעודנת המעוררת הערכה

שני החלקים קריטיים בבנית סמכות, כשהורה מתנהג בצורה מיוחדת ואישיותו מעוררת הערכה אולם יחסו לילד כוחני לא תהיה סמכות, מסיבה זו לצערנו אנו עדים לתופעה שילדים להורים נעלים מאד לא כ"כ מקבלים מהם, מאחר והיחס כלפיהם הינו כוחני

לעומת זאת אנו רואים הורים מסורים מאד שג"כ לא מצליחים לבנות סמכות ולא זוכים למשמעת וזאת משום שהילד לא רואה מצידם שום התגברות או עבודה עצמית הוא לא מרגיש שהם נעלים ממנו  ומשום כך אין בו הערכה כלפיהם וגם לא משמעת.

שמעתי סיפור נפלא, אחד השליחים של הרבי הריי"ץ מלובאוויטש זי"ע ניגש אליו ושאלו-

הוא נמצא באזור נידח בו חיים יהודים שאינם מתנהגים על פי התורה, הוא רוצה להוכיח אותם ולהחזירם בתשובה הבעיה היא  אמר אותו חסיד לרבי שאני צעיר מהם  ואיני יודע אם הם יקבלו את דברי.

ענה לו הרבי: אענה לך בדוגמא מהחיים, שים לב בסאונה יכול לעמוד 'האלים' של העיירה זה שאף אחד לא מעז להתקרב אליו והנה קורה דבר מעניין אותו גיבור עומד כפוף כשמישהו עומד מעליו עם צרור ענפים וחובט בו בכל הכוח והוא לא פוצה פיו. איך יתכן?

ההסבר הוא בסאונה חם מאוד וזה שמכה בו עומד מאיליו…

אם אתה רוצה שדבריך יתקבלו הדגיש הרבי תשדר 'חום' סביבך- הרבה אהבה ובמקביל 'תעמוד מעליהם'- תהיה בדרגה גבוהה מהם, כך שיהיה להם מה להעריך בך וכך תוכל להשפיע…

לסיכום, כדי להיות דמות שיש כלפיה משמעת וכפיפות נכונה הכרחי שיהיה שילוב של חום ודרגה אחת מעל.

כשילדים רואים הורים עקביים שדורשים מעצמם ולא מוותרים על שום זיז, לא בחופש ולא בבית, ילד שרואה את אביו קם במסי"נ לתפילה למרות ששניהם חזרו יחד עייפים- הוא רואה ולומד להעריך הנה אבא מסוגל למה  שאני עדיין לא מסוגל

ילדה שרואה את אמא מתגברת על כעס כשתינוק צורח בזמן שהיא הבת כבר אינה עומדת בזה לומדת להעריך, היא חשה הנה יש באמי משהו שבי עדיין אין, התנהגות נעלה זו מזינה את הסמכות. (מעבר לכך שהיא מהווה חינוך אמיתי לטוב)

נקודות אילו חשובות בכל שלב בחיים ובאות לידי ביטוי באופן מיוחד כשהילדים מתבגרים אז אין לכוח פיזי שום משמעות

ורק התנהגות נעלה מצד ההורים מעוררת כבוד וסמכות.

 

חותרים להצלחה משותפת

 

 

לכבוד הרב יאקאב

אנו בתלמוד תורה נמצאים לפני אסיפת הורים, בשנה שעברה לאחר שדיווחתי להורה על הילד שלו, הוא הלך להתלונן אצל המנהל שאני לא מספיק אוהב את הילד שלו ומחפש עליו חסרונות, זה השאיר לי טעם מר בפה. חשוב לי לציין שאמרתי לו גם שבחים על הילד. מה אפשר לעשות שהורה ירגיש בתוך השיחה הקצרה הזו, שאני כן דואג ומחובר לילד שלו? דחוף לי מאוד התשובה.

מ. אוחיון

בני ברק   

 

למלמד היקר, שלום רב

היות ואין בידי פרטים על התנהלות השיחה ומה היתה הבעיה של הילד, אנסה לענות על שאלתך באופן כללי, ולהתמקד בעיקר בשאלה: איך ניתן להורה את ההרגשה שאנו דואגים לטובת הילד שלו?

א. קבלת ההורה.

כשההורה נכנס לפגישה, קבלו אותו בנועם ובכבוד, "שב בבקשה" אני שמח לפגוש את ההורה של מוישי.."

חשוב שהמלמד יהיה היוזם והמוביל בפגישה ולכן אל תמתין שההורה יתחיל לדבר אלא פתח אתה, דבר בביטחון, והשרה סביבך אוירה נעימה שתוביל גם את ההורה לדבר בביטחון ובנעימות.

ב. צורת הדיווח.

הכרחי להתחיל במעלותיו של התלמיד. הורים באים ומייחלים לשמוע מילים טובות, כאן לא צריך לחסוך וכל המרבה הרי זה משובח, כשמספרים את המעלות חשוב לעשות זאת בצורה עסיסית עם כל החיות, אמר לי פעם הורה כאוב אחרי שיצא משיחה עם מחנך- 'נכון שהמלמד גם החמיא במילים טובות על הבן שלי אך זה היה יבש, בעיקר בשביל שיוכל להגיע ל'אבל', כשהוא דיבר על הבעיות של הבן שלי הוא התעורר לחיים ודיבר בהרבה יותר חיות. זה כאב לו, מאד.  נזכור שהורים משקיעים בבניהם הרבה אנרגיה וכל מילה טובה להורה היא כמים קרים על נפש עייפה, מומלץ להחמיא להורה על דברים מיוחדים שההורה עושה- "רואים את ההשקעה שלך בילדים, פתקי שבת, וכו', אחרי שסיפרת לאבא על החיבור שלך לילד והערכה למעלותיו ולהשקעתו, יקל עליו לשמוע ולהבין גם את הקשיים.

אין צורך להכביר מילים על החשיבות של הכנה נכונה לאסיפת ההורים: נכין סיכום נרחב בכתב על ההישגים הטובים של התלמיד במקצועות הלימוד ורשימה המפרטת את מעלותיו הייחודיות של התלמיד, רשימה זו נחוצה גם אם נראה לנו שאנו מכירים את תלמידינו מצוין וזוכרים הכל ע"פ,  והיא חשובה עוד יותר כשמדובר בתלמיד עם קשיים, שלא תמיד קל למצוא בו מעלות כנות בשליפה אוטומטית, חוסר הכנה יוצרת אי נוחות בפגישה גם למורה וגם להורה.

 

ג. העברת דיווח שלילי.

כשמעוררים נקודה בעייתית, ניתן להורה להכיל את הקושי ונעביר לו את המידע בשלבים: נתאר את העובדות, בנוסח 'נראה לי שלבן שלך יש קושי מסוים בהקשבה בשיעור, מה ניתן לעשות? ולא נמהר להגדיר את הבעיה "לבן שלך יש בעיית קשב וריכוז", ובוודאי שלא נרוץ קדימה ונקבע: "הבן שלך זקוק לנוירולוג", מה גם שאיננו מוסמכים להדביק שמות לבעיות. מטבע הדברים כשהורה שומע לראשונה על בעיה או קושי מסוים של הילד קשה לו מאוד לקבל. לעיתים הקושי לקבל הוא הגורם להורה להאשים את המערכת או את המלמד הנוכחי. חשוב שנדע, אסיפת הורים לא מיועדת [רק] לתת פתרונות, אלא לעורר את תשומת לב ההורה, ולשמור בהמשך על קשר עם המחנך, מותר ואף מומלץ לומר להורה- חשוב על מה שדיברנו ונהיה בקשר בימים הקרובים.

 

הקשבה פעילה.

תנו להורה הזדמנות לחוות את דעתו, והביעו חשיבות לדברי ההורים- כיתבו את הערותיהם, הקשיבו ברצינות ובשימת לב, יתכן בהחלט שתשמעו נתונים חדשים שלא ידעתם עליהם עד כה ויסייעו לכם להבין את הילד ולקדם אותו בס"ד.

 

סיום השיחה:

לסיום נחזור שוב על מעלותיו של הילד כדי לסיים עם טעם טוב, אם ההורה מאריך יתר על המידה כדאי להעיר לו בעדינות בנועם ובחן, ולומר "בוא נתחיל לסיים את שיחתנו" וכדו'. בסיום נברך את ההורה בברכה כנה שירווה נחת מבנו.

 

כמה טיפים נוספים

  • דיבור איטי ורגוע- מסייע למלמד לסדר את הדברים בטוב טעם ולהסביר עצמו באופן ברור, ומאפשר להורה לחשוב לענות ולהגיב.
  • אל תספר להורה כמה קשה לך! אלא, כמה קשה 'לילד'.
  • היזהרו מהעברת מידע על ילד אחר בכיתה,
  • הימנע מהשוואה בין אחים שלמדו אצלך בעבר.
  • כשהורה מאשים בגלוי או ברמז, אל תכנסו לוויכוח ואל תמהרו לחלוק על דעתו שלילה מידית אינה מאפשרת הידברות. אלא יוצרת מתח, עדיף להראות להורה שאנו מקשיבים לדבריו ושומעים את דעתו, ולעת עתה ממשיכים הלאה לנושא הבא או מתמקדים בפתרון, אז "איך אפשר לעזור לילד".
  • זכור לפני שאתה משתף את ההורה בבעיות של בנו, חשוב טוב, האם השיתוף לתועלת וההורה יוכל להועיל לילד? אם יש בידך הצעה לפתרון שתף את ההורה, כך יקל עליו לקבל את הקושי ולהתמודד איתו נכון.

 

בברכה מרובה

חיים צבי יאקאב

יועץ ומרצה חינוכי

להערות הארות ושאלות jacobc73@gmail.com