עצום עינייך לכמה רגעים והתנתק מהעכשוויות הרדופה. העלה מה’דיסק הקשיח’ מתנת הא-ל שבראשך את הקובץ ‘ליל הסדר בְּיַלְדּוּתִי. תראה מולך את סבא וסבתא, את החום ואת התום. המנהגים, השירים, הסיפורים, המטעמים, כובד הראש, אליהו הנביא, אהה! נכספה וגם כלתה נפשי… מי יתנני כירחי קדם…
כהכנה ליציאה ממצרים נצטווינו על קרבן פסח. גאון מחשבת ישראל רבי שמשון רפאל הירש מבאר כי יסוד בקרבן פסח הוא משפחתיות, שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת. עד כה עבדים היינו. לעבדים אין יוחסין, אין תא משפחתי, ואין פנאי להתכנסות וחיזוק הקשרים. כדי לצאת משעבוד רוחני לחירות, לגאולת הנפש, יש להתגבש תחילה בבית פנימה. קרבן פסח לא נאכל בארוחה מזדמנת ואקראית. מצוה להתכונן מבעוד מועד, לערוך רישום המנויים והמשתתפים, כפי שנא’ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ… אין לאכול בחטף בבית ולהמשיך במקום אחר, שנא’ וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ… . מתגבשים יחדיו.
ממצרים ועד הנה משמשים ימי הפסח להתכנסות משפחתית, לא במובן של ‘מפגש’ גרידא, אלא ‘כינוסו וכינוס בניו’ באהבה ורעות. אין כמועדי ישראל לחיזוק המשפחתיות, ובזה פסח הוא ‘ראש כל המועדות’.
זיכרונות הפסח ששמורים בקרבנו לא יסולאו בפז. הם מעמידים אותנו מבפנים וזוקפים את אישיותנו. בהתקדש ליל חג שומה עלינו להנחיל ולהעביר את המורשה הנפלאה הזו לדורות הבאים. לפני שנות דור ושְנַיִם הייתי אני הילד המביט בעיניים גדולות על מנהגיו של סבא ע”ה ובלעתי את אמרותיו בשקיקה, עקבתי אחר מנהגיו, והתרגשתי מסיפוריו שהוא העביר ‘משם’, מהעולם היהודי הקדום… דור הולך ודור בא. כעת אני ‘הסבא’. הלפיד היהודי מאיר אלפי שנים, מים רבים לא יכלו לכבות את זוהרו הקדוש. כיום הלפיד בידי. הדורות הקודמים מצפים ממני להעבירו הלאה כראוי. מורשה קהילת יעקב. אחריות גדולה.
‘התרבות המתקדמת’ מאיימת על ה’משפחתיות’. נעשינו פחות סנטימנטליים, כאשר סוגדים להווה אין הערכה לֶעָבָר. ‘העברת הלפיד’ נעשה קשה יותר. אך כח התורה חזקה מכל. את קשר-גשר הדורות נהדק ע”י לימוד משותף. טעם ה’חברותא’ וחן של וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ גוברים על כל קושי. פעילות חווייתית משותפת סביב לחג, קניות והגעלת כלים, מכירת חמץ וסיור במאפיית מצות, נחקקות לעד בנפש הילדים. ההשקעה נצחית וכדאית. הפתגם אומר: ברצונך לדעת איך יֵרָאֶה נכדך? תביט היום בְּסָבוֹ!
נִטָּע ‘זרעי זיכרון’ בלב ילדינו, אלה יתפתחו לשתילי פאר ויאחזו בחוזקה מול סערות בזמן. בזאת ניבחן: כשצאצאינו ילבלבו, ויטעו אף הם זרעים רוחניים אלה בלב בניהם. גיליון זה פונה בדרך כלל לאנשי חינוך. לאורך השנה עוסקים אנו בשליחות קודש, ללמד בני חברינו תורה. ביו”ט נשקיע בבית, בשתילי הזית שסביב לשולחננו. כתב רבינו הפני מנחם באגרת “בהתקרב חג הפסח הנני תמיד נזכר בפסח ב’גור’, כד הוינא טליא, כי אז הייתי מקורב ביותר לאאמו”ר זצ”ל (הרבי האמרי אמת) כי בכל השנה היה עסוק ביותר, אבל בפסח היה בבית פנימה, בבחי’ ‘והגדת לבנך’, אגיד ביה… (קשור בו)”. אוגדים קשר של קיימא.
בעידן עקבתא דמשיחא ‘משפחה‘ הוא מצרך יקר. חוצפא יסגא, בן מנוול אב, בת קמה באמה. הפסח הוא ‘תחנת אגירה’ לחיזוק המשפחתיות. הקליות והאגוזים שהאב מעניק לבנו, לעוררו בליל הסדר, ימשיכו ויעוררוהו לאורך ימי חייו. אין כהסבה משפחתית, בחג ובחול המועד, לטעת זיכרונות נצחיים – מנצחים!
גם עם השחרור מִסְּגָרֵי ה’קורונה’ לא ניחפז ‘החוצה’. הרי עיקרון הפסח הוא ‘בבית פנימה’, לא ה’תפריט הקולינרי’ הוא עיקר ליל הסדר, לא עיצוב שלחן ו’צִלְחוּת’, לא מחלצות וקולקציות – אלא ‘והגדת לבנך’!
חג כשר ושמח, רוב נחת!
להארות והזמנות 123ymm@gmail.com יחיאל מיכל מונדרוביץ’
