תחרות תחפושות

בשנה מעוברת יש לנו ההזדמנות להעמיק עם תלמידינו בענייני הפורים ללא 'רעשי רקע' מפריעים. בימי 'פורים קטן' יש רוגע, לעומת אדר רגיל בו עסוקים במצוות היום. כעת הילדים עדיין מרוכזים (יחסית…), לשמוע להבין ולהשכיל…

פרשה תצוה נקראת תמיד בחודש אדר, ועיקרה עוסקת בבגדי הכהונה של אהרן ובניו. בראש הילד עולה שאלה "האם היו אלה תחפושת מושקעת…?". יש ילדים שבשעה שלומדים רש"י ומתבוננים בתמונות ההמחשה שהרבי מציג, חושבים "כמה עלובה התחפושת 'כהן גדול' שאחי לבש בשנה שעברה, האפוד ממש לא היה ככה, וגם חוטי הציץ…".

ההבדל בין בגדי כהונה לבין תחפושת היא מן הקצה אל הקצה. תחפושת נועדה לעטות כיסוי היוצר אשליה ודמיון, להסתרת האמת ולהציג כלפי חוץ מצג שווא בגדי כהונה נועדו להקרין פנימה כבוד ותפארת, להזכיר לכהן המשרת, בכל צעד ושעל, כי הינו בתפקיד, 'בשרות הקב"ה', ועליו לייחד מחשבתו וכוונתו לקדושה וטהרה. ב'ספר החינוך' מבואר, כי האדם 'נפעל כפי פעולותיו', והחיצוניות מקרינה פנימה, לכבוד ולתפארת. ילדה אוהבת להתחפש לאסתר המלכה כי שואפת לחן ומלכותיות. ילד רוצה תחפושת שוטר וחייל כי משתוקק למעמד ולעוצמה [לא, זה לא מראה שבפנימיותו הוא רוצה לנשור, להתגייס, להכות במפגינים. הוא פשוט מזהה באלה כח וגבורה.] בימים אלה מלמדים ילדים שתלבושת אמורה להשתקף פנימה, לסייע להנהגה מכובדת, ולא חלילה להסתיר ולרמות. רבינו המלבי"ם מביא (בפר' ויקרא) פירושו של רבינו אברהם אבן עזרא, שלבוש האדם קרוי בגד כי יש בו מעין בגידה, בבגדו יתכסה עד שלא יראו אמיתו, והוא בוגד במציאות. גם 'מעיל' משורש 'מעילה', שבו מתעטף ומתכסה, כלומר – בגדים חיצוניים בוגדים באדם ובסביבתו.

לעומת זאת, בגדי כהונה נַעְלִים הם. בגדי הזהב אינם 'נזם זהב באף חזיר' ח"ו, אלא ההיפך. לא באים 'להסתיר' אלא 'להשפיע', בעיקר על הכהן עצמו, ואף על הרואים אותו בתפארתו, להתפעל מהדר ה' ולהיכנע לפניו יתב"ש. ידוע המעשה (שבת לא.) על גוי שעבר מאחורי ביהמ"ד ושמע על חושן ואפוד, מעיל וציץ, זהב טהור… וביקש להתגייר ולהיות כהן גדול! הלל הזקן העמידו על טעותו "כְּלוּם מַעֲמִידִין מֶלֶךְ אֶלָּא מִי שֶׁיּוֹדֵעַ טַכְסִיסֵי מַלְכוּת?". קודם 'תשתנה מבפנים'!

חסיד ראה ברכה בעסקיו, והיה נוסע למרכזי המסחר העולם. לא חש בנוח בנכר בלבושו החסידי, והיה עוטה 'בגדי חולין'… בהיותו פעם בברלין שמע כי רבו נמצא בעיר. חשקה נפשו לקבל פניו, אך אין אתו בגדיו החסידיים. נמנע מללכת לרב'ה. כאשר תקפוהו געגועי קדושה התייצב לפניו. "רבי! אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת! כאן אני רק 'מחופש' לסוחר. הבגדים ה'אמיתיים' שלי, בגדי חסיד, אינם איתי…". הביט בו הצדיק ושאל "ומי אומר כי אלה רק 'תחפושת', ובגדי החסידות אמיתיים…". שאלה נוקבת זו נשאל את עצמנו! האם בִּבְגָדַי אני בוגד, או שהם בגדי האמיתיים…?

בעבודת החינוך יש להעמיק תובנה זו עם הילדים. יש ילד בעל רצונות ושאיפות, והוא רק מחופש לילד מציק ומפריע, כי רוצה מעמד כיתתי. נחפש האמת שבו! כאשר 'ילד רע' מתחפש פעם ל'ילד טוב' – מתפלל יפה או מקשיב, עוזר בכיתה או מעתיק מהלוח, ננצל את 'הרגע' ולהסביר לו (ולנו!) שזה 'לבושו' האותנטי, כעת 'הסיר' מעליו תחפושתו…

ישאל מלמד: כיצד נדע מהו לבושו האמיתי של הילד ומהו התחפושת? מלמד ששואל כך מטיל ספק על כשירותו למלאכת שמים! ברור שלבושו האמיתי של כל ילד הוא לבוש אורה, נשמת אלו-ה ממעל, ואילו המלמד 'גֵּאוּת לָבֵשׁ…

חז"ל מספרים על רבי יהודה הנשיא שביקש לקרב את 'יוסי' נכדו הסורר ל"ע של רבי שמעון בר יוחאי (בבא מציעא פה.). כדי להעמידו בתהליך 'חזרה בתשובה' מְסָרוֹ לדודו שֶׁיְּלַמְּדוֹ תורה, והלבישו בבגדי כבוד, מוזהבים, כדרך הרבנים. פעולה זו השפיעה על יוסי! הלל הזקן דרש מהגוי שקודם ילמד תורה ואח"כ נדבר על בגדי כבוד. אך עם נשמה יהודית נהג נכדו של הלל, רבינו הקדוש, הפוך! הלבישו! כיבדו! אמנם בתחילה זה היה 'תחפושת' – אך סייע בתהליך התשובה!

'עמידה שחוחה' היא חלק מתחפושת זקן. 'כחל ושרק' באים עם תחפושת 'אסתר המלכה'. מחנך יקר: פנים כעוסות, פה קפוץ, איפוק מֵחִיּוּךְ, גו זקוף, אינם קשורים ל'כסות מלמד'! מלמד מחייך! מחמיא! מלמד עוטה עליו פנים מאירות! אדרבא, אדם שבטבעו מגיב בעוקצנות וחסר סבלנות, וכאשר הוא ב'לבוש מלמד' הוא מאופן, נוצר לשונו, בולם פיו!

העולם דומה לתחרות תחפושות. מחנך מומחה זוכה לחשוף את הילד, הנשמה, הטוהר, שמאחורי המסכה. לא ניתן לבגד הבוגד לרמות אותנו. מאחורי לתחפושת שודד, פיראט או חצוף, יש ילד רך, ילד צמא למילה טובה, לזיהוי…

123ymm@gmail.com להארות והזמנות                                                       יחיאל מיכל מונדרוביץ'

חינוך בפרשה- פרשת תצוה

 

פרצופיהם שונים

מטבע הבריאה שונים אנו זה מזה. שונים בחיצוניות ובפנימיות. שונים בתרבות והנהגה ושונים ביכולת וכשרון. על כך אמרו חז"ל (ברכות נח ע"ב) 'כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות'. אך מה 'מחדשים' רבותינו, הרי זה ברור, גלוי וידוע? אלא, כפי שאינך דורש מחברך, תלמידך, או קרוב משפחתך, להידמות אליך במראהו החיצוני, כתנאי לחיות אתו באהבה ואחוה, שהרי לא ניתן לשנות מראה פנים, כך, אל תחשוב לְהַשְׁווֹת אותו אליך בדעה ובמחשבה. לימדונו חכמינו, לכל אחד 'פרצוף' אישי וייחודי ועליך 'להסתדר' אתו, כך גם עם דעותיו ואישיותו, תסתדר איתם!

אך ההסתכלות הנפוצה היא ש'הדעה שלי מצוינת, ועלי ללמוד 'לסבול' דעתו של האחר, שהרי אני בן תרבות, אני צודק, החוג שלי, המפלגה שלי, האסכולה שלי… ובתור יהודי כשר אקיים אמנם מצוות 'ואהבת לרעך – כמוך', וברור שאני אוהב את עצמי… אשתדל 'לקבל' את הזולת עם מגרעותיו ודעותיו המוזרות…'. על כן בא ביאורו היקר של הג"ר שלמה איגר, כפי שהנך חי עם המציאות שיש סביבך פרצופים רבים ושונים, ואין לך קושי עם זה, ואדרבה, יש בזה ביטוי לגדלות ה' בבריאתו ה'אישית' (עי' סנהדרין לז.) כך מלמדים חז"ל שאין לחוש קושי מול ריבוי הדעות, ואף אלה שאינם 'דומים לדעות שלי'. דעות רבות ומגוונות משלימות אלו את אלו, ובונות חברה תקינה.

סגולת אבני החושן

החושן הוא המרהיב בין בגדי הכהונה שנאמרו בפרשתנו 'לכבוד ולתפארת', לקשט לב כהן הגדול. בחושן משובצות 12 אבנים חן. כל אבן הנתונה במשבצת זהב משתלבת ביופי. היופי הוא הגיוון. שילוב 12 אבנים שונות יפה יותר מ12 אבנים ממין אחד. כתב הג"ר שלמה אפרים מלונטשיץ (כלי יקר בפרשתנו) בשם 'העקידה' (הג"ר יצחק עראמה, מחכמי ספרד בדור ה'גירוש') 'אבנים אלו היו קצתם יקרים וקצתם בזול'. אך הרי אין עניות במקום עשירות? וכי חסרות עוד אבנים יקרות? ברם, דווקא השילוב ה'זול' מבליט את הוד ה'יקר', ומגדיל הדרם. לא רק ה'זול' מרוויח משיבוצו בין ה'יקרים', כי גם ה'יקר' מרוויח ומתהדר מהמכלול! וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב – לכפר על עיוות הדין (זבחים פח:)

נחשוב על עיוות הדין המצוי ב'שיבוץ וקבלת תלמידים'. קבלת השונה. תלמיד עם לקות למידה. בן למשפחה מוחלשת. תלמיד הנעזר בתרופה. עולה חדש. ילד שהתקשה במסגרת אחרת. בעל נכות פיזית. תלמיד מוגבל שנעזר בסייע צמוד. אך ככל שאני מאמין באיכות המוסד שלי אפתח שערי לקבל גם מספר תלמידים שטרם בקע אורם. היות והמורים יהלומים, התלמידים והוריהם הם אבני-חן משובחות, נצליח לקלוט בקרבנו אף אבנים פחותות. אנחנו נעלה אותו ולא הוא ינמיך אותנו, ככל אנחנו 'יקרים', כך נבהיק אורו ונעורר זוהרו.

קליטת השונה היא אות כבוד למוסד! פתיחת שערים מהווה 'תו איכות'. כשאנחנו מסוגלים להתמודד ולהטיב אתו, הוא ישלים את איכותנו! נעטרהו במשבצות זהב, נעריף עליו יוקרה וכבוד, עד שיממש זיוו והדרו הטמונים והגלומים בקרבו. מוסד שקולט 'מצוינים' בלבד, חושף חולשה וחוסר יציבות מוסדית. מוסד מוגבל. נטול יכולת 'חינוכית אמיתית'.

דעותיהם שונות זה לכתחילה

עם ישראל מאגד מארג של י"ב שבטים. לכל שבט ייחודיות, מנהג ומסורה. כך היה מעת יציאתנו ממצרים וכך יישאר. ריבוי העדות ומגוון המסורות מייחדת את היהדות ומרבה כבוד שמים. 'כך דעותיהן שונות' איננה חידלון, אלא 'לכתחילה'! חז"ל מונים ומפרטים בין נסי קריעת ים סוף, את הנס שלכל שבט נבקע שביל נפרד. כל אחד עם דגלו והנהגתו. הקירות שבין השבטים שקופים היו, ממים צלולים וזכים. רבינו ה'פני מנחם' דרש בנותן טעם, שברגעי המעבר ביבשה בתוך הים לא ידמו בני השבט  כי "רק אנו עוברים, רק אנחנו ניצולים, כי רק אנו חשובים". ראו מיד עוד שבטים. גם הם עוברים את הים, כי גם הם חלק מעם סגולה. כולנו משתבצים לפאר כתרו של מלך.

להלכה נפסק שכל אבני מילואים, כמו כל בגדי הכהונה, 'מעכבין זה את זה'. היינו, שאם חסר אבן, אפילו ה'זול', אין הכהן לובש את החושן ומשרת. תמורת אבן אחת ביקשו חכמי ישראל לשלם לדמא בן נתינא הון עתק. לנשמה של יהודי אין כלל מחיר… שלל האבנים כולם וקדושת הנשמות כולן יוצרים קשת של אורה ושמחה לפני השי"ת.