DNA מיוחד

כתיבת 'מאמר שבועי' קשה בעת הזאת, 'כִּי לֹא תֵדַע מַה יֵּלֶד יוֹם' (משלי כ"ז). מתוך אמונה ותקווה שאך טוב וחסד ירדפונו, נחדד תובנה חשובה שיש לְעַבְּדָהּ בקרבנו. אנו בשליחות קודש – והיא – הנחלת יסודות אלה לבנינו ולתלמידינו!

במשך הדורות, מיליונים מאחב"י מסרו נפשם על קידוש ה'. מֵעֵבֶר להרוגים בידי מרצחים ימ"ש רק בהיותם יהודים, ניצבו רבים בפני בחירה: "השלך אמונת אבותיך וְחַיֵּה – או מות תמות". דבקו בה' ומתו כיהודים. בחורים גם בתולות זקנים עם נערים, הִלְּלוּ שם ה' במותם. אם כן אפוא, מהי גדלותו של אברהם אבינו שעמד בעשרה ניסיונות? וכי רק הוא קִיֵּם 'לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ…'? המונים גָּלוּ! רבים עקדו ילדיהם לשם השם, ולא זכו לשמוע 'אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר'…!

להלן תיאור מרומם כפי ששמעתיו מפי רבה של צפת הג"ר שמואל אליהו. לאחר מלחמת 'ששת הימים', עם שחרור חבלי ארה"ק, ערך אביו ה'ראשון לציון' הג"ר מרדכי אליהו נסיעה ראשונה למקומות הק', ושני בניו אתו. שפכו לב כמים מול הכותל המערבי, התפללו ברגש בקבר רחל, והמשיכו למערת המכפלה. הרב הרגיש שבניו הילדים 'התעייפו' והתרגשותם כהתה. טיילו ב'תל חברון', וירדו למעין הַמְּפַכֶּה בין ה'חירבות' העתיקות. סביב למעין גדלים עצי זית, שחזותם מעידה כי עתיקי יומין המה. הודם וצמרתם רחב, גזעיהם פרוצים ומעוקשים. הרב הסביר לבניו שהעצים בני אלפי שנים. יתכן שמעץ זה ממש כתת אברהם אבינו שמן, ובו הדליקה שרה אמנו נרותיה, שדלקו משבת לשבת…

הצביע הרב על ענף היוצא מהגזע המרכזי ושואל "לדעתכם, בן כמה ענף זה?". "אולי אלף, אלפיים… ". "והענף הדק?" שאל כשמבציע על חוטר צעיר, "משהו כמו עשר שנים?…". "וְהֶעָלֶה" – "כנראה בן שנה, שנתיים". הרב הצביע על ניצן של פרי המתפתח על הענף הרך, "ובן כמה הזית הזה?" הילדים מיהרו להשיב "זה רק עכשיו נולד!". הרב המשיך וחקר "אם כן, מדוע אין הפירות ערלה, הרי 'נולדים' רק עכשיו?". הילדים נשתתקו. הרב הסביר לבניו "אמנם הפרי חדש, אך הוא שייך לענף הבוגר היוצא מהגזע הוותיק, בעץ בן אלפי שנים! הפרי אינו דבר נפרד, אלא 'חלק' ממשהו עתיק!".

הרב המשיך: "אבותינו הק' נטעו 'עץ', ממנו התפשטו ענפים, שבטי י-ה. מהם התרחב העץ, התפתח והתבסס. מיליוני 'זיתים' נולדו על עץ קדוש זה. העץ עצמו חוה תקופות קשות, רוחות סער, שיטפונות ושריפות, ודווקא הקשיים גרמו לעץ להכות שורש ולהתחזק עוד. אנו 'שייכים' לאבותינו, דמם זורם בעורקינו! איננו חדשים, ערלה, אלא 'עתיקים'!"

רבה של צפת משתף כי מסר זה נקבע בו לנצח. הוא מרגיש עצמו מאז 'קשור' לדוד המלך וירמיהו הנביא, 'בן משפחה' של רבי עקיבא ורשב"י… אנו שואבים כוחנו מגזע אבותינו ושורשיהם, נראים 'נולדים עכשיו', אך בעצם עתיקי יומין.

אכן, יהודים רבים מסרו נפשם על קדושת ה', אך זה בא לנו בתורשה מאברהם אבינו! רבינו הרמב"ם מרחיב יסוד זה ב'אגרת תימן', בה מחזקם בעת ניסיונם. כך מבארים צדיקי הדורות, בעל 'התניא' והג"ר חיים מוולוז'ין, ועוד. כך דרשו את הפסוק מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק – אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו (משלי כ' ז') שאאע"ה התהלך לפני ה' בתמימות, ולכן זרעו לברכה…

כוח מקודש זה לוהט ביהודים, בפרט כשזוכרים כי כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ. יודעים שכולנו, למרות השוני בין השבטים, פירות מאותו עץ עתיק. אחים אנחנו, קרובי משפחה, אותו דם בעורקינו, DNA של אהבת ה' ומסירות נפש. הניצוץ הרוחני קבוע בנו בתורשה מהאבות הק', שזור ברקמותינו הפנימיות, ומאחד בין כל חלקי 'משפחתנו' הרחבה והענפה.

"עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם" (אבות פ"ה) אי' בקדמונים שלא בִּכְדִי כתבו חכמינו במשנה זו 'אבינו' [בשונה מהמשנה שלפניה 'עשרה דורות מנח ועד אברהם'] , כי ביקשו להדגיש שהוא אבינו, וכבניו יונקים ממנו כח העמידה. ומהי עמידה? 'אין עמידה אלא תפילה'! בכל צר וצר, מול גלי הניסיונות, נושאים לה' רינה ותפילה! זאת ועוד, ללמד שאאע"ה לא עבר את הניסיונות שפוף ועצוב, מדוכא ועצוב, הוא עמד בכולם! זקוף קומה! בשמחה ומחוזק באמונתו!

חשוב שנעורר תובנות אלה עם ילדינו יקירנו בשיח נעים, לחשוף בפניהם את הכוחות הטמונים בנו, הבאים בתורשה. ה'חיבור' ותחושת ה'קירבה משפחתית' לקדושי וגיבורי עמנו, יעוררו בקרבם אומץ לב מתוך ביטחון בה', "עם ישראל" שעמד בכל הקשיים זה לא 'מושג' מופטש ומרוחק, זה אקטואלי, חי וקים! יש בנו כוחות, בנו ובאחינו לשבטיהם!

בפרשתנו, יוצא אברהם אבינו להילחם במלכים איתנים, כשהוא נשען על אמונה וביטחון בהקב"ה. נסים גלויים לִוּוּ את ניצחונו, כפי שנדרש בנבואת ישעיה, כפי שנקרא בהפטרת השבוע, 'מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק… יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם וּמְלָכִים יַרְדְּ, יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ… יִרְדְּפֵם יַעֲבוֹר שָׁלוֹם! וכבניו נאזין לפסוקי המשך וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל, עַבְדִּי יַעֲקֹב, אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ, זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי… אַל תִּירָא כִּי עִמְּךָ אָנִי…

123ymm@gmail.com להארות והזמנות                                                       יחיאל מיכל מונדרוביץ'

להרגיש

הרה"ק רבי נחום מטשרנובל בעל ה'מאור עינים' נאסר ע"י השלטונות בגין עלילה בדויה. ישב לו הצדיק במסגר ומהרהר בתשובה, 'על מה עשה ה' ככה'. בא צדיק נסתר לבקרו, ואמר "הנה אברהם אבינו, אוהבו של ה', מְצֻוֶּה לנדוד, לך לך מארצך, וכל זאת למה? כי אברהם הינו עמוד החסד, ביתו פתוח מד' רוחותיו להכניס אורחים. ביקש ה' שאברהם יקיים מצווה זו ב'הרגש'. לכן ציוה עליו לנדוד מארצו שיחוש בנפשו את טעמו של ההלך והאורח. גם אתה זכית לכך! – מסביר לו הצדיק נסתר – כל ימיך אתה עוסק ב'פדיון שבוים'. בשמים מרוצים ממעשיך. ביקשו להטעימך קמעא בטעם המר של הכליאה במאסר. מעתה תרגיש את השבויים ומעתה תפעל למענם ביתר שאת, אחר שֶׁחַשְׁתָּ על בשרך את סבלם של יושבי חושך וצלמות".

צעד ראשון בהגשת סיוע לתלמיד היא הרגשת מצוקתו. מורה טיפולית סיימה לאבחן ילד מתקשה, ופלטה לעברי: "אני ממש מרחמת עליו. הוא כל-כך רחוק מהכיתה, הוא בכלל אינו מסוגל, בינתיים, לְבַצֵּעַ מטלות ולעמוד בדרישות. הוא ממש אסיר! כיצד אינו משתגע?" האמת הַמָּרָה היא שהוא כן משתגע, וגם מְשַׁגֵּעַ אחרים. מורה רגישה זו הצליחה לקדם לו בס"ד, כי הבינה לנפשו, והבינה את הגורם להתנהגותו הקשה.

הגה"ק מצאנז-קלויזנבורג שמע על מחטי אינפוזיה חדשים, דקים יותר, ולכן החדרתם לווריד פחות כואבת. ביקש הרבי ממנהל מרכז הרפואי 'לניאדו' לייבא מחו"ל מחטים אלה. הלה טען שהמחטים הקיימים עלותם נמוכה, והם 'כמעט' באותו עובי, כך שאין הַצְדָּקָה להוציא סכום כה גדול. "הרי המחטים החדשים 'רק טיפה' יותר דקים". הציע האדמו"ר להציגם בפניו. כשהמנהל הביא את שני המחטים, דרש ממנו הצדיק, שהוא, המנהל, ידקור ויחדיר לעצמו שני המחטים, אחד מכאן והאחר מכאן, להרגיש בעצמו מה ההבדל…

בעמדנו מול כיתה ובה תלמידים מתקשים, מצוקתם נעשית מצוקתנו, כי קשה לנו להבין נפש המתקשים, ולהכיל הפרעותיהם. האם אנחנו כן יודעים לקרוא בשפה זרה? האם נסינו להתרכז בהרצאה כאשר באולם הסמוך נערכת חגיגה עם מוזיקה בעוצמה מחרישה? איך אנחנו כן נְתַּפְקֵד ביום בו נשברו לנו המשקפיים?

כך יש להרגיש גם את השוני התרבותי, הקושי החברתי, הרקע השונה של כל אחד ואחד. אברהם אהב את כולם, גם 'המרוחק', כי גם אביו היה 'תרח'! הוא לא הביט ב'עמי הארץ' במוזרות! אדרבה, הוא הבין אותם! גם הוא 'היה שם'! הוא האמין – מתוך ניסיון אישי – שניתן להפיק מהם מצוינות! הג"ר שמעון שקאפ זצ"ל פירש את דברי חז"ל המובאים ברש"י בראש פרשתנו ' וֶהְיֵה בְּרָכָה – בך חותמין' שהחתימה של הגלות תהיה כאשר ישכילו להפוך 'בני תרח' רחוקים ל'אברהם'! בך חותמין! בדוגמתך! כאשר יוציאו 'יקר מזולל'. בשביל כך נדרשות הבנה ורגישות. לא שיפוטיות, לא התנשאות ח"ו, רק הרגשה עמוקה של אהבה.

מלמד צריך להבין את האב שאינו מעמיק עם בנו בשינון החומר, מתוך חוסר יכולת וידע! לא כל אֵם יודעת להכין את בנה למבחנים, ולא בכל בית יש מאגר סיפורים להביא לכיתה על כל מועד ועל כל גדולי ישראל. את הגאולה נקרב בזכות ההשקעה בחלשים והבנת קשייהם, בטיפוח 'בני תרח' ואהבתם כמות שהם, בלי שהקב"ה יתן לנו ח"ו 'לטעום' ולהתנסות בביתנו בטעם המר של ילד מתמודד או מתמרד רח"ל.

יש טוענים שאין מושג 'טיפול בילד בעייתי' כי הסוד הוא טיפול בעצמנו. בלי שינוי תפיסה בנפשנו והרגשת קשיי הזולת, לא יועילו לילד מכלול טיפולים. כשאנו אוהבים ואכפתיים – בנינו פורחים לתפארת.

בהצלחה בעבודת הקודש!

 להארות והזמנות 123ymm@gmail.com                                 יחיאל מיכל מונדרוביץ'