זמרים ברגשי עוז את דברי ה'אור החיים' הק' בפרשתנו "אִם הָיוּ בְּנֵי אָדָם מַרְגִּישִׁין בִּמְתִיקוּת וַעֲרֵבוֹת טוּב הַתּוֹרָה, הָיוּ מִשְׁתַּגְּעִים וּמִתְלַהֲטִים אַחֲרֶיהָ…", המושר בְּכִשָּׁרוֹן ע"י ידיד-בן-ידיד החסיד ר' ישראל ורדיגר שי'.
לנו, מלמדי תשב"ר, היכולת לְקַדֵּם שאיפה זו! נאפשר לתלמידינו, צעירים ובוגרים, להרגיש את המתיקות! הרי אנו מצדיעים אותם בראשית צעדיהם, בידינו הדבר, לבאר היטב את הנלמד, להמתיק את התורה הק'!
ילדינו חיים בעולם בו הכל בוהק וצבעוני, מצויר ומקושט, חושיהם מגורים בכל רגע. הם כבר אינם רגילים לקרוא ספר בלתי-מנוקד. כאשר אב מציע לבנו ספר קריאה בודק הילד 'כמה ציורים יש'… ובצאת האב מהחדר, מניח ספר זה ולוקח תחתיו 'קומיקס'… גם הקומיקס 'מומתק', כבר לא 'שחור לבן' אלא צבעוני, צבעי פסטל זורחים, עם דפי כרומו מבריקים. השילוט ברחוב, עטיפות הספרים, הכל מזמין, מפתה ומושך.
עד ספרי הקודש. אנו מקפידים לא לשנות ממסורת אבותינו, לומדים חומש מתוך ספר ולא מתוך חוברת, גמרא בדפוס וילנא (אמנם 'פרק', דפי למינציה, אך לא צבעוני, לא מְאֻיָּר…). במה יתגרו הילדים ו'יתלהטו' לתורה?
זו המשימה שלנו! מלמד רציני מתכנן לפני כל שיעור, לאחר שהכין היטב את גוף החומר, נערך לדרכי הוראה, הוא משקיע עוד 'איך להגיש להם את זה בצורה מעניינת'. הוא מכין 'שאלת פתיחה' מְגָרָה, משהו אקטואלי, מציג בפניהם חֵפֶץ לעורר את הקשב, מזכיר שלמדו בעבר, ההגשה הנכונה ממתיקה ומקרבת!
בימי הקורונה ביקרתי בת"ת. למדו בחצר. ההקשבה מהתלמידים והלאה… המלמד הסביר שיטות 'רבה ורב יוסף' בדין 'שומר אבדה'. לפתע עצר, ופתח "מכירים אתם את רב יוסף? מגדולי חכמי הגמרא, היה עיוור! לא ראה פני רבו, לא קרא מתוך המגילות בהן למדו בימים ההם. למד ושינן בעל-פה! רב יוסף לא התמסכן, לא חיפש 'תירוצים'. התתאמץ להצליח, לזכור וללמוד! הוא כל כך השקיע, וזכה לדרוש פירושים נפלאים! דבריו כה מיוחדים! כדאי לשמוע מה רב יוסף, העיוור, חידש בתורה!". ראיתי שזה הועיל! כולם הקשיבו!
אני זוכה ללמד ב'מכון למורים'. בין היתר אני מעביר קורס 'דקדוק לשון הקודש'. אני מודע לכך כי המורים אחרי יום עבודה ארוך, רובם ללא רקע בתחום, ועלי לגרות את הריכוז ולעורר 'מתיקות ועריבות…'. מדי שבוע אני משקיע למצוא 'משהו אקטואלי' בפרשה או בתפילה השגורה, לקרב אליהם את החומר ולעשותו מַעֲשִׂי, "כִּי קָרוֹב…הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ…", ומהו בפיך? לְהַטְעִים עד שזה מתוק בפה, ומשתגעים אחריה!
כאשר מעלים 'ביכורים' למקדש, מסדרים ומעטרים את הפירות השונים. מיני פירות לא 'מעורבים' ('בלאגן אחד גדול') אלא כל מין בפני עצמו (סדר!), 'קישטו' בשילובי צבעים: תמרים חומים קישטו בזיתים ירוקים, רימונים אדומים קישטו בשיבולי שעורה וכדו'… עלו בשירה וזמרה, שור וקרניו מצופים זהב… גוזלות…
כך עורכים ומגישים שיעור! מקושט ומעניין! מלמד יָבֵשׁ שמלמד גמרא, תלמידיו מנותקים, יושבים בשקט עד שמתחילים להפריע, בעיות משמעת… ויש מלמד חי שמוסר שיעור! הכין ומגיש חומר מרתק ומקושט, סיפור מגדולי ישראל שקשור לעניין הנלמד, הוא משלב פניני יראה ודעת, הוא מגוון את דרכי ההוראה, מביא חפץ או ציור להמחשה (גם כשלא זקוקים להמחשה. הרי המטרה לעורר קשב!) והנה, אצלו אין בעיות משמעת!
חז"ל מוסרים (עירובין יג:) "לא רבי מאיר שמו אלא רבי נהוראי שמו, ולמה נקרא שמו ר' מאיר? שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה". ואף אמרו (סנהדרין לח:) שר"מ היה דורש "שליש הלכות, שליש אגדות, ושליש משלים". אם כך, אפוא, רק שליש שיעור לימד להלכות, איך נעשה 'מאיר עיני חכמים בהלכה'? הרי את רוב השיעור, 40 דקות מתוך שעה, היה 'מבזבז'! אלא, כאשר מְתַבְּלִים ומקשטים את השיעור, די בשליש מן הזמן כדי שיפנימו היטב וישלטו בנלמד! אצל מלמד כזה התלמידים יודעים יותר מאצל זה שֶׁנּוֹאֵם שעתיים בהלכה…
"אִם הָיוּ מְלַמְּדִים מַגִּישִׁים בִּמְתִיקוּת וַעֲרֵבוֹת… הָיוּ, תַּלְמִידִים, מִשְׁתַּגְּעִים וּמִתְלַהֲטִים אַחֲרֶיהָ…
123ymm@gmail.com להארות והזמנות © יחיאל מיכל מונדרוביץ'
