מקום לשבת

 

לרב יאקאב שלום

לפני כחודש ערכתי החלפת מקומות בכיתה, מהר מדי התברר לי כי בספסל השני משמאל השידוך לא עלה יפה.. "הוא מסתיר לי", "הוא נוגע", "הוא לוקח", "הוא מפריע", "הוא פוגע", "הוא מעצבן…."  – כך כבר חודש ללא הפסקה, מריבות שטותיות על כל דבר וענין, דיברתי איתם המון, הסברתי להם איך לבקש בצורה יפה, איך להתחשב ברצון השני.  ובאמת כשהם רוצים הם עושים את זה יפה!

אך לצערי הם לא מצליחים להתמיד בכך, אמא של אחד מהם התקשרה וביקשה שאפריד ביניהם בדחיפות, שאלתי אותה האם היא רואה זאת כפיתרון אמיתי, וכי מה יהיה בעוד שנה, שנתיים, עשר עשרים..? אדרבא, אמרתי לה, אני מנסה לתת להם כלים ומיומנויות כדי שיוכלו להסתדר אחד עם השני וילמדו גם להבא, היא הסכימה איתי, אך למחרת בבוקר אמרה שדיברה עם בנה והוא מתוסכל נורא. כי פעמים רבות הם מפסידים בגלל המריבות שלהם, עוגות יום הולדת וכדו'. אמרתי לה שכצ'אנס אחרון ננסה כרטיסיית הצלחות עם צ'ופרים קטנים ואכן, ביום הראשון שניהם התלהבו וכו' והיה טוב. למחרת שוב חזרו לריב, הפסידו עוגה, ויצאו מתוסכלים. השאלה שלי היא: מה עושים עכשיו? האם טעיתי בדרך?? האם נכון להפריד מיד כשמתעוררות בעיות ושלום על ישראל?

תודה רבה תלמידך,

 שמשון מאחיה בית שמש.

שלום רב תלמידי היקר שמשון

ראשית אני מעריך מאד את הרצון שלך להקנות לתלמידים את היכולת והזכות לראות גם את צרכי הזולת. אשריך שחינוך הילדים חשוב בעינך ולא הפתרון המידי לשקט. בכל זאת אתה כותב שאינך רואה הצלחה גדולה בכיוון זה למרות מאמציך, ציינת גם שאין לך תמיכה מההורים למהלך זה.

ראשית, גם אם לא ראית הצלחה אין זה אומר שלא פעלת נכון. מותר למלמד לנסות ואדרבא טוב עשית שאפשרת להם להתנסות וללמוד להתנהג בכבוד זה לזה וברור שאין כאן טעות בעצם החשיבה, אך מכיוון שהניסוי לא צלח ננסה להבין מדוע, יתכן שהקושי של הילדים מורכב יותר ממה ששיערת, הילדים הללו, כנראה, (- אני לא מכיר אותם אישית) מתמודדים כל אחד מהם בנפרד עם קושי חברתי שעליהם לעבוד עליו, וההתחככות היומיומית שלהם עם הקושי המשותף מאתגרת אותם מעבר ליכולתם בשלב זה,

יתכן גם שעדיף היה לגרום להם להרוויח מהתנהגות טובה, ולא להיפך. אסביר את כוונתי, ציינת בשאלתך שהילדים הרגישו שהם מפסידים מהרצון שלהם לשתף פעולה עם המלמד, (לא קיבלו לדוג' עוגת יום הולדת) בינם לבין עצמם הם חושבים כי אם היו יושבים כל אחד במקום נפרד הם לא היו מפסידים ועכשיו בגלל המבצע הם מפסידים. מומלץ יותר לבנות מבצע ממריץ בכיוון ההפוך- אם הילדים יספרו אחרי השיעור שהם התנהגו בכבוד זה לזה, הם יקבלו כרטיס הצלחה ובסוף היום יקבלו פרס לפי כמות הכרטיסים. כשלא יבואו לספר הם לא מקבלים, אך גם לא מפסידים. (הרחבנו על זה בקורס "מניעת רווחים" מול "ענישה"), זה יתן להם חשק לנסות להתנהג יפה כי שניהם מרווחים מהעניין או לא מרווחים, אך לא מפסידים.

הדרך הנ"ל עשויה לעזור לילדים רבים אך לעיתים גם זה לא עוזר ומומלץ בשלב זה להפריד את הילדים אחד מהשני ולהושיב אותם ליד ילדים רגועים יותר כך יקל עליהם להתמודד.

כידוע אין שיטות חד משמעיות בחינוך אלא לכל ילד ובכל מקרה לגופו יש לנסות למצוא את הדרך הנכונה ותמיד להתפלל לסייעתא דשמיא.

בהצלחה רבה- ובברכה מרובה

חיים צבי יאקאב

יועץ ומרצה חינוכי

Jacobc73@gmail.com

דמיון מודרך

 

מה עושים?

לאחרונה הצטברו על שולחני שאלות מגוונות מהורים רבים שהמשותף ביניהן זו ההתמודדות היומיומית עם ילדים שסף התסכול שלהם נמוך- ילדים שמתפרצים  לעיתים קרובות וללא פרופורציה למקרה.

אבא לילד בן שבע מתאר שבנו מרבה להתעצבן, למשוך בשערות, להסגר בחדר ולענות בחוסר דרך ארץ ,

אב נוסף מתאר שבנו הבכור מתפרק בבכי ועצבות ומסתגר בעצמו בכל עת שמשהו בסדר יומו משתבש או שמבקשים ממנו לפעול בניגוד לציפיותיו,

אמא לבת בגיל בת מצוה מתארת שבתה מרבה להתלונן להתפרץ בכעס ולהצהיר לכל – שלא תסלח לעולם אם לא יתייחסו וימלאו את רצונה

לאמיתו של דבר קשה עד מאוד לענות על מכלול השאלות הנ"ל בתשובה אחת ומלכתחילה צריך הייתי לראיין כל הורה בנפרד ולנסות להבין ממנו מה לדעתו הגורם לקושי ומדוע הילד שלו מגיב בעוצמה רבה כ"כ, כי יתכן בהחלט שלכל ילד סיבה אחרת ופתרון שונה.

ובכל זאת אנסה לתת עצה כללית שיכולה לסייע להורים הנ"ל ואחרים שמתמודדים עם ילדים בעלי סף תסכול נמוך, עדיין מוטלת החובה על ההורים לנסות לגלות את שורש הבעיה של בנם ולטפל בו.

ראשית, הרשו לי לשאול: מתי הנכם מחנכים את ילדכם להתגבר על הכעס? מתי אתם דורשים מהם להימנע מהתפרצות ולהתנהג 'כילדים טובים'? האם לא בשעת מעשה בעת שהילד כבר נמצא בשעת כעס? והלא כשם שאין מרצין את חברו בשעת כעס, כך גם אין מחנכין בשעת כעס,

מתי? ואיך כן?

לצורך כך נשתמש בטכניקת "דמיון מודרך" טכניקה נפלאה ופשוטה זו תאפשר לכם לעבוד עם ילדכם על שליטה במתח וכעסים שלא בשעת מעשה. דמיון מודרך היא טכניקת מחשבה שמגייסת את כוח הדמיון הפורה של הילד ומאפשרת לו לתרגל ולרכוש שליטה דרך סיפור דמיוני, הסיפור מדמה התרחשות מרגיזה ומצית את רגש הכעס, במהלך הסיפור הילד לומד להשתמש בדרכים נכונות להתמודדות, לימוד זה נותן לו כלים ומיומנות שמלוות אותו במציאות ומאפשרות לו להתמודד בצורה טובה יותר גם בשעת מעשה.

הנחיית הדמיון עם ילדכם יכולה להיות מסע מופלא ומענג. תופתעו מהיכולת שלכם לקחת אותו למסעות קסומים ולהקל על נקודות המתח והכעס בחייו, בכדי להניע תהליך זה מומלץ בפעם הראשונה ללכת למקום פרטי, שקט ורגוע, ספרו לילד שעכשיו אנו הולכים לעבוד יחד על עבודת המידות. איך נעשה את זה? אתה תעצום עיניים ואני אספר לך סיפור דמיוני שיכול לקרות, למשל- חבר מרגיז אותך.. דמיין מה אתה מרגיש ואיך אתה מגיב,

בפעמים הראשונות הילד יגיב בכעס רב, בקשו ממנו לנסות להחליף את התגובה בתגובה נאותה ויהודית יותר, וחזרו שוב על התרגיל, שבחו את הילד על כל הישג והתקדמות עד שהילד יצליח לאמן את מחשבתו והתנהגותו להתנהגות הרצויה. המעלה בשיטה זו שהילד לא מרגיש מאוים או מושפל במהלך התרגיל אלא להיפך, הוא מרגיש גדול וחשוב, במשך הזמן אפשר לעשות את התרגיל גם בבית עם כל בני המשפחה ואפילו בשולחן השבת כמובן בתנאי שהילד הכועס לא ירגיש מושפל חלילה אלא כדרך משחק ותרגול מהנה ומחכים.

את הרעיון של דמיון מודרך אנו מוצאים במקורותינו בסה"ק נועם אלימלך פ' לך לך: "שיעורר האיש את עצמו במחשבתו, שיצייר לו שעומד בבית המקדש בנוי… ועי"ז הוא בא לבהירות ודביקות גמור להתפלל בכוונה שלימה… ואיתא שם בלשונו הקדוש שיצייר כאילו רואה בעיניו ממש, לא מחשבה חזקה בלבד רק גם דמיון חזק" ועי' גם בספר חובת התלמידים, (עמ' כח) "כך דרכו של הנער… רואה הוא בדמיונו את כל הנעשה כאלו נעשה באמת ומתפעל ומתעורר ממנה…

נושא הדמיון מודרך מופיע בתורה בפרוש רש"י על מעשה יוסף ואשת פוטיפר, רש"י מסביר שהגורם לבריחתו של יוסף מאשת שר הטבחים היה דמות דיוקנו של אביו נראתה לו- גם כאן כוח הדמיון המצייר את דמות אביו מחזק את רוחו ומבריח את יוסף הצדיק מהנסיון הקשה.

אני תקוה שהשימוש בעצה זו יהיה לכם לעזר ויסייע לילדים היקרים להתמודד

אשמח לקבל משוב במייל על הדברים, ויה"ר שתזכו לרוות נחת מכל יוצ"ח

בברכה מרובה

חיים צבי יאקאב – יועץ ומרצה חינוכי

לשאלות והארות: jacobc73@gmail.co

היכון, הכן וצא..

בס"ד

 

שלום הרב יאקאב

אני משמש כמלמד בת"ת זכיתי השנה להשתתף בכנס מחנכים מטעם עירית אלעד ואחיה בטבריה ברצאתך בכנס דיברת נגד תחרויות בכיתה, רציתי לשאול האם זה כולל גם  "חידון חנוכה" שבו כל ילד מנסה להעפיל לגמר וזוכים בפרסים יקרי ערך, שללא ספק זה מוסיף תורה וערך לחג החנוכה.

ב. סויסה

 

 

היות וכבר הרחבנו בנושא זה באחת התשובות הקודמות לכן אנסה לתמצת את התשובה, קנאת סופרים יכולה להיות מעלה רק כאשר יש לכל ילד סיכוי סביר לזכות, הוא בוחר להתמודד ואווירת התחרות מדרבנת אותו להוציא מעצמו את המיטב, אבל אם פערי הכוחות בכיתה גדולים ואופי התחרות אינו מאפשר לכל ילד לזכות אז הקנאה מהווה חיסרון שיכול להוביל לייאוש ותסכול.

ואצטט כאן מדבריו של מרן שר התורה הרב שטיינמן זצוק"ל על שאלה שנשאל בנושא תשובתו הבהירה וכל מילה שלי מיותרת:

האם ראוי ונכון לארגן בת"תים ובישיבות חידונים פומביים עם פרסים ותעודות לילדים. מצד אחד החידונים והפרסים מועילים ובבחינת 'קנאת סופרים תרבה חכמה'. אולם לעומת זה יש ילדים חלשים כשהם רואים שהם לא מצליחים הם נשברים, וכי יכול להיות שזה יהא בבחינת 'יצא שכרם בהפסדם' ? בדומה לכך, ברצוננו לדעת כאשר בשעת השיעור ילד שואל שאלה טובה, האם להחמיא לו ולעודדו על כך, כאשר מאידך גיסא יש ילדים חלשים שהם אף פעם לא יזכו לעידוד הזה ואולי זה גורם להם לקנאה, לעצבות בלב, לייאוש והרגשה שהם לעולם לא יכולים להגיע. והשאלה אם לעודד הטובים ובכך יתעלו ביותר בזמן שזה גורם חולשה לילדים אחרים בכיתה? "

תשובת הרב שטיינמן זצוק"ל

"אין ספק שלעודד ילד ובחור הוא דבר חשוב ביותר בהצלחתו בחיים. אולם מדוע לעשות את העידוד ברבים, ניתן לקחת את הבחור או את הילד ביחידות ולומר לו: "אמרת סברא טובה". אבל למה ברבים? "בכלל, כל דבר שעושים ברבים זו סכנה גדולה. הכבוד הזה בפומבי, לעולם אינו מביא לטוב. ילד שזכה לכבוד פומבי, יתקשה לגדול בעתידו לת"ח אמיתי. החידונים והמבחנים הפומביים שעושים בפרהסיה זה לא בריא בכלל. מה שלא עושים בפרהסיה זה פחות מסוכן ולכן צריכים למצוא את הדרך הנכונה לעודדם כסדר אך מבלי שייפגעו חלילה החלשים. "כתוב בגמ' קנאת סופרים תרבה חכמה. אפילו יוסף הצדיק שיעקב אבינו נתן לו כתונת פסים, אומרת הגמ' שבן אדם לא יבליט בן בין הבנים כיון שבזה שיעקב אבינו נתן ליוסף כתונת פסים, אפילו שזה לא דבר גדול ומיוחד נהייתה כזו קנאה. ואפילו שהם היו אנשים גדולים וכל העניין כפי מדרגתם, אבל כך זה כשיש קנאה. אבל אם היה יעקב עושה לו כתונת פסים ואף אחד לא היה יודע מזה, לא היה קורה מה שקרה. ובכלל רצוי לעורר ולהועיל בדבר ע"י שיחנכו את הצעירים מקטנותם לדעת שלעולם אל להם להביט על השני, אלא על הילד והבחור להבין כי כמו שאדם לא יחשוב ולא יצטער למה אינו גדול כמו משה רבנו ע"ה או כהגאון מווילנא, כך צריך כל אחד לדעת שהוא צריך להיות כמו שהוא, ואינו צריך להיות כמו השני, כי כל אחד נולד עם הכשרונות שלו ועם האפשרויות שלו, ואם יתרגל לא להסתכל על חברו אלא יראה לגדול כפי כוחותיו, יהיה כל אחד מאושר! ועי"ז יזכה להגיע למה שבכוחו להגיע. "ולכן יש לראות לא רק לעודד את התלמיד, אלא גם להסביר לו כי כל אחד נברא לשמש את קונו לפי הכוחות שלו. ובוודאי זה לא קל לקבל דברים אלו, כי הלא אפי' אנשים גדולים קשה להם לקבל דבר זה וכ"ש צעירים, אך בכל זאת אם יצליחו אפי' קצת להחדיר את ההרגש והמחשבה הזאת לא להסתכל על השני, זה יציל את האדם, ואז כל אחד יוכל לעלות ולהיות ת"ח וירא שמים ויעלה לגדולות. "ואגב, דבר זה אינו נוגע רק לצעירים, אלא רואים את זה בכל מקום, אם בישיבות בראשי ישיבות ובמגידי שיעורים, וכן במורים בבתי ספר ובכל המוסדות, אם יש אחד שמצליח יותר זה מביא קנאה וגורם לכל מיני דברים רעים. והאושר הגדול ביותר הוא שהאדם לא יביט ולא יחשוב מה שיש לאחרים, רק יחשוב מה שמוטל עליו לעשות בחיים".עכ"ל

אך על אף שלא כדאי לעשות תחרויות בכל זאת מומלץ לעודד ילדים להביא תשובות בלי לסיים עם הטעם החמוץ של הפסד בתחרות אלא כל ילד שהשתתף בתחרות מקבל ממתק וכד' כך נמנע מהבערת קנאה ויאוש ונרוויח  רק הוספת תורה בחשק ובשמחה.

 

בברכה מרובה

חיים צבי יאקאב

להערות ושאלות-  jacobc73@gmail.com

ילד רעב…

 

 

לכבוד הרב יאקאב

קראנו את המאמר שלך "הסר כעס מלבך" אך עדיין נשארנו עם שאלה שמטרידה אותנו מאוד, הבן שלנו בן התשע חוזר הביתה  כועס ועצבני, אם 'חס וחלילה' האוכל לא מוכן באותה שנייה, הוא מוכן להפוך את הבית. אשתי ממש חסרת אונים, היא לא יודעת כיצד לנהוג מול התפרצויות הזעם שלו? איך מרגיעים ילד עצבני? מהי התגובה הנכונה?

אבא ואמא שרוצים לעזור לילד

 

הורים חשובים,

ראשית כל, נתחיל ב'לא תעשה', ילד שכועס זה לא קל ואפילו מאוד קשה. ילד שכועס עלול גם להכעיס אותנו ולהביא לתגובות שליליות או ביקורת כלפיו, אך אם נתבונן לעומק נבין שזה בדיוק מה שמחריף את המצב, הביקורת שלנו מגבירה את הדימוי העצמי השלילי שלו. כך שגם אם נדמה לנו שהביקורת שלנו חינכה אותו, סביר להניח שבתוכו הוא מרגיש גרוע יותר. ילד שכועס הוא משדר שמשהו לא טוב לו והוא זקוק לקבל מאתנו כוח. הביקורת שלנו לא מעניקה לו כוח, אלא להיפך מחלישה ומרחיקה אותו. לכן ברור שלצעוק עליו ולומר לו: "תראה איך אתה מתנהג"? "איפה הכיבוד הורים שלך?" "תתבייש לך" ועוד משפטים מסוג זה משיגים תוצאה הפוכה- מגבירים את התסכול והכעס הפנימי.

 

אז מה כן עושים? חשוב שנבין כי כעס הוא סוג של איתות. איתות המעיד על כאב, קושי, תסכול או מצב אחר שקשה לילד להתמודד עמו. הכעס הוא ביטוי חיצוני של כאב פנימי, ואי שקט פנימי, וכשהכאב פוגש את הילד כשהוא במצב מדולל בכוחות נפש ואין בו את הכוחות הפנימיים להתמודד עם הכאב, הוא ישתמש בכעס כאופציה שתבטא את התסכול והכאב, העיתוי של הכעס לא מקרי- הוא  חוזר מהחיידר רעב, לא מאופס אחרי יום שעבר בחיידר, זה גורם לו לריקון המחסנים של כוחות ההתגברות, טבעי שיתקשה להתגבר על רגש הכעס. כך גם מובא בספר  אגרא דכלא (פר' וישב ) "נודע הדבר כשהאדם רעב הוא בכעס, וכשמיסב לבו, לבו שמח ומרחם ביותר ואינו מתאכזר כ"כ, כמה דאת אמרת ונשבע לחם ונהיה טובים: וכד"א ויאכל בועז וישת וייטב לבו". וכן קיבלנו ממרן הקדוש הרב רבי מנחם מנדל ז"ל מרימנוב שבבוא האדם מהדרך יראה שלא ל18בוא לביתו ברעבונו בכדי שלא יכעס על בני ביתו. אי לכך הדבר הראשון שאני ממליץ לעשות  מאמץ שהאוכל יהיה מוכן בזמן שהילד מגיע הביתה, שיירגע קודם  על ידי שיאכל וישבע.

 

אולם כפי שהסברתי, ילד עצבני מאותת לנו גם על קושי. כדי לסייע לו להתמודד עם הקושי ועל מנת להבין יותר את מה שעובר עליו ולהעניק לו כוחות אנו נדרשים להקדיש לו זמן איכות פרטי- רבע שעה ביום יכולה לעשות את ההבדל, לעיתים עצם הדבר שאנו משקיעים זמן איכות עמו, משחק או טיול אישי כבר מרגיעים אותו. גם אם לא נדבר על הכעסים שלו, זמן איכות עם ההורה ימלא אותו מבפנים וישחרר את הכאב והכעס ע"י שהוא ירגיש חשוב ואהוב,  עדיף למצוא הזדמנות ושעת הכושר כשהוא במצב רגוע לנסות לדבר אתו על המצב הרגשי של הכעס ולחשוב ביחד עמו איך לנסות להתגבר על הכעס ניתן ללמד אותו אפשרויות תגובה נוספות דווקא בעת שהוא רגוע ואינו נמצא במצב של ההתפרצות, זה הזמן לתת לילד כלים נוספים לבטא ולהתמודד עם התסכול שלו מהמציאות. אפשר לשאול אותו בשעת כושר, מהי לדעתו הדרך הטובה להתמודד עם כעס? לשאול אותו איך הוא מרגיש בזמן כעס, ומה יעזור לו להירגע? וביחד למצוא את מקור הכאב לכעס, לנסות להרגיעו ולמצוא דרכים נכונות לפתור את הקשיים שלו.

 

בברכה מרובה

חיים צבי יאקאב

יועץ ומרצה חינוכי

לשאלות והערות ניתן לשלוח במייל  Jacobc73@gmail.com