מורה טוב או מורה מצוין?

טיפים שיהפכו אותך ממורה טוב למורה מצוין

שני מורים מלמדים בכיתות מקבילות, ובאותו מוסד לימודים, מה עושה מורה אחד לטוב יותר מרעהו? האם יש דרכים לעזור לעצמנו להיות מורים טובים יותר? מהו הקסם שהופך מורה טוב למורה מצוין? המאמר הבא מציע עצות וטיפים מעשיים שיהפכו אותך ממורה טוב למורה מצוין.

ישראל (שם בדוי למקרה אמיתי), מורה ממלא מקום שנה ראשונה בהוראה, הגיע לשטח ונבהל. בעיות משמעת צצו לו מפה ומשם, תחושת הביטחון עמו נכנס לשדה ההוראה החלה להיסדק קמעה.

הוא נקט ביוזמה אישית ונגש לחיים, אחד המורים בצוות וביקש לצפות באחדים משעוריו. ישראל היה מורה טוב, אבל חיים היה מורה מצויין וזה היה כל ההבדל בינהם. בתום הצפיה, מצפייה בשיטת ההוראה של חיים, יצא ישראל עם שלל תובנות ורעיונות מעשיים אותם העלה על הכתב בחלוקה של לפני, במהלך השיעור ובכלל. את תמצית הדברים הוא מבקש לחלוק אתכם, מורים ומלמדים המזדהים עם מצבו.

לפני השיעור:

1. הכנס לכיתה כשהנך שמח ומלא אנרגיות

כאשר הנך מלא במצברים של כוח, הנך נותן לתלמידים כוח. הנך מכניס את התלמידים לפעולה, ומעורר אותם לחשוב ולעשות. כאשר אתה עייף, הלאות עוברת ישירות לתלמידך, ולא יהיה בהם המרץ לעשות את שתדרוש מהם. הם ימתינו בדיוק כמוך-שהשיעור יסתיים. חלקם יעבירו את הזמן בהשתתפות שקטה, חלקם ישתתפו כדי "לעשות לך טובה" ואחרים אולי יעוררו מהומות כדי ליצור עניין. כדי להיות מורה מצוין, עליך להיות קורן, פעיל, ומלא חיות.

2. התכונן לכל שיעור ברמת "שיעור מבחן"

ככל שהחומר נהיר לך באופן מרבי, כך יהיה נהיר לתלמידך. הכנה טובה מראש, תסייע לך למסור את החומר דבר דבור על אופניו. כדי שהחומר יהיה ברור לך דיו כדאי מאוד:

• לסכם אותו בכתב
• לשאול עליו שאלות
• לענות לעצמך תשובות
• להכין הכתבה / שכפול מסכם לתלמידים
• לברר מראש כל אי הבנה שעולה לך מן החומר
• למסור את החומר לאדם אחד לפני מסירתו לתלמידים.

במהלך השיעור:

3. השתמש במשולש "חזותי, שמיעתי, תנועתי":

למידה מתרחשת אצל כל תלמיד באופן שונה. כדי להגיע לכלל התלמידים רצוי להשתמש במשולש הכולל את צורות הלמידה הבאות: חזותי, שמיעתי ותנועתי.

• השתמש בלוח כדי לכתוב כותרות עיקריות / לצייר ציור סכמתי / להדגיש מילה בלתי מובנת / לביאורי מילים חשובות ואפילו לכתיבת שמות של תלמידים מצטיינים. תמונה אחת שווה אלף מילים: השתמש בתמונות / ציורים או פלקטים עם כתוביות, כדי לעורר ענין בתלמידים ולחזק את רמת החוויה.
• השתמש בקולך באופן הנכון: דבר בקול רם וברור, במילים חתוכות ומובנות, הגבה את קולך כשהנך רוצה להדגיש דבר מה, הנמך אותו כאשר תרצה לרתק את תלמידך או לעורר בהם ענין.
• השתמש בידיים כדי ליצור תנועות הנלוות למילים. בצע הדגמות קצרצרות עם / בלי התלמידים כדי להסביר חומר קשה / פעולות הנעשות בשלבים.(כמו אופן הקרבת הקרבנות בחומש ויקרא, הלכות מסוימות בשיעור דינים ועוד). העזר במיקומים שונים: באופן כללי מומלץ יותר לעמוד בשיעור (מה שמאפשר אף טיול פעם ב…) עמוד במקום מרכזי בו כל התלמידים יכולים לצפות בך.

4 . היה עם כל תלמיד ותלמיד באופן מלא:

מחד- רק משמעת חזקה מאפשרת זאת, ומאידך- חיבור לכלל התלמידים הוא הוא המגביר ומשביח את המשמעת בכיתה. ערוך "טיול" בכיתה מידי פעם. אם אינך יודע מתי, ערוך אותו בתחילת השיעור, באמצעו ובסופו. בתחילתו- כדי לרכז את התלמידים אליך. במהלך השיעור- כדי להחזיר את הריכוז לתלמידים מסויימים.

התקרב לתלמיד עייף ועודד אותו להצטרף. עזור לתלמיד מתקשה וכוון אותו בעת כתיבה. פנה לתלמיד היושב בסוף הכיתה בשמו, ושבח אותו על הלמידה, הקשבה, השתתפות / התנהגות מכבדת לחבר. כאשר הנך מבקש מתלמיד דבר מה באופן פרטני דבר אליו בגובה העיניים. רכון לצד שולחנו וודא שהוא מאזין לדברך. אל "תוותר" על תלמיד לא מרוכז. אל "תוותר" על תלמיד מתחמק.

היה עם כל אחד מתלמידך במהלך השיעור, ותיווכח לראות עד כמה יהיו הם איתך.

5 . דלה את החומר מן התלמידים:

כמעט על כל משפט / חומר לימודי ניתן לשאול שאלות ולבקש תשובה מן התלמידים במהלך השיעור, כך שהתלמידים "מלמדים" את החומר ולא אתם. "מתי לדעתכם ארע… מי לדעתכם… מי יודע למה… שמעתם פעם על… מי מכיר…". תתפלאו לראות, עד כמה גם תלמידים "מנותקים" מתעוררים פתאום לחיים. שיעור המורכב משאלות, ומאפשר לתלמידים להביע את הידע שלהם במהלכו יהיה מרתק יותר וישמר בזיכרון התלמידים לזמן ארוך יותר. גם סיכום של שיעור ניתן לערוך באמצעות שאלות. (אלו קרבנות הקריבו… על מה אומר רש"י….) מדהים לראות כיצד תלמידים עונים לשאלות הללו בשמחה ובתחושה מיוחדת של: "כל כך הרבה החכמנו השיעור…"

נכון לתמיד:

6 . תלמידים תמיד אוהבים סיפורים:

כמעט כל מסר ניתן להעביר באמצעות סיפור.
אגור באמתחתך סיפורים לרוב או המצא משלים ככל העולה על רוחך. אין צורך להתאמץ בהבאת סיפורים ארוכים ומורכבים, מספיק סיפור העוסק בענין הנלמד וכבר קנית לך תלמידים מרוכזים.

בשיעור הלכה / דינים ניתן להשתמש בדוגמאות פשוטות. בשיעור פרשת שבוע לכיתות הגבוהות ועל אחת כמה וכמה כאשר הנך רוצה לחזק בתלמידך התנהגות מסוימת ניתן להיעזר במשל שייכנס ללב התלמידים.

7 . תן צ'ופר על התנהגות ראויה גם אם היא מתבקשת:

צ'ופר נותן תמריץ לתלמיד חרוץ. צ'ופר נותן כוח לתלמיד עייף. צ'ופר בא בנוסף לכל הפעולות שתנקוט כדי ליצור אווירה נעימה בכיתתך ולא כפעולה בודדת. צ'ופר יכול להיות מחמאה כנה וייחודית, מדבקה יפה, פתק אישי עם כמה מילים (מתאים לכל גיל), מחיאות כפיים, חיוך מלא גאווה, מכתב להורים במחברת קשר, מחק קטנטן, או אפילו עדש. תלמידים מצפים לשיעורו של מורה ש"מחביא" באמתחתו אוצרות מעניינים, מגוונים ובייחוד שהם ניתנים באופן הנכון- עם חיוך, במלוא הפרגון, ותוך מתן שבח על המאמץ ולא על התוצאה!

8 . אם נתת מטלה התייחס אליה במלוא הרצינות:

כאשר הנך דורש מן התלמים להכין שיעורי בית / להכין עבודה בשיעור / להביא ספר כלשהו לשיעור באופן חד פעמי- היה עקבי ועקוב אחר ביצוע המטלה. בדיקה מוכיחה לתלמיד כי אכן המטלה היתה חשובה לך. ציון לטוב או למוטב גם על מטלה פעוטה, מוכיח לתלמיד כי מאמציו או אי מאמציו להכין / לכתוב / להביא אכן מעניין אותך והיה כדאי או לא כדאי בשבילו. רישום ביומן אודות ביצוע או אי ביצוע הדרישות, משדר תחושה של רצינות ואחריות, ומעודד את הילד לציית לבקשות שלך.

רוצה להיות מורה מצוין? כדאי לזכור:

• מורה מצוין אוהב את ההוראה ואוהב את התלמידים.
• מורה מצוין שם לב לפרטים הקטנים.
• מורה מצוין נותן את כל כולו בכל רגע בשיעור.
• מורה מצוין פוגש את תלמידיו במסדרון וזוכר להעניק להם מבט מחויך, מילה טובה ויחס חם.
• מורה מצוין נמצא שם בשביל תלמידיו שעות רבות קודם שהחל יום הלימודים והרבה אחרי סיומו.

 

הרבי רבי יונתן אייבשיץ, חכם היהודים, התמנה לרב בעיר מיץ בגיל צעיר מאד. חברי 'ועד הקהילה' שדנו במינוי התלבטו מאד, מצד אחד עילוי שכזה, גאון וצדיק, אבל האם הוא אינו צעיר מידי בשביל משרה רמה כל כך ? ההחלטה הייתה לזמן לפניהם את האברך המופלא, ולנסות לתהות על קנקנו. עם כניסתו אמר להם הרבי רבי יונתן: 'אשתדל למלא את התפקיד הרם שאתם מועידים לי בכל כוחי, בפסק בשיעורים ובהנהגה, אמנם יש לי חסרון גדול – בשל גילי הצעיר, אבל מתחייב אני לכבוד מעלתכם שלתיקון חיסרון זה אני פועל יום יום שעה שעה ורגע רגע'.

כולנו גדלים והולכים כל העת בלי הפסקה, אי אפשר לעצור מלגדול, אבל בני הקטן חידש לי חידוש גדול בחופשה האחרונה .

אנו גרים בבני ברק, ובה גרים גם הורי חמי וחמותי. הילדים פוגשים את הסבא והסבתא משני הצדדים לעתים תכופות, ומרווים אותם מלא הכף נחת.

שאר המשפחה המורחבת אחים אחיות גיסים וגיסות מפוזרים בין כל ערי הארץ, בחופש כל משפחה מגיעה יום אחד ל'סבא וסבתא בני ברק'. ומה סבא וסבתא אומרים כשהם עומדים בפתח? 'מוישי, שרהלה, יענקי, שרוליק, רוחי, איך גדלתם, אי אפשר להכיר אתכם'. והילד הקטן שלי ה'בני ברקי המקופח'  ניגש לסבתא ואמר: 'סבתא, גם אני גדלתי'.

בשום הזדמנות הילדים שלי לא שומעים שהם גדלו, הם גדלים מתחת הידיים כל הזמן בלי הפסקה, אבל אנו לא שמים לב לשינוי. מהורי הם לא ישמעו את זה, וממני ודאי ובודאי שלא. ונברך כל ילד בעולם שלא יזכה לשמוע את הוריו מתפעלים 'איך גדלת', זה קורה רק אם הם לא יבחינו בו חודש חודשיים.

נו..נו.. אז לא שמים לב לגדילה,

מה אנו מפסידים כשאיננו מבחינים בצמיחה שלהם ?

בגדילה הפיזיולוגית איננו מפסידים הרבה, אולי קצת התפעלות והנאה, אבל בצמיחה הנפשית אנו מפסידים טועים ומפספסים.

'חינוך דורש סבלנות' אומרים פה אחד כל המחנכים, מי שמצפה לתוצאות מידיות, נח לו שיגדל פרחים או אפרוחים, לתוצאות בחינוך צריך אורך רוח. שמענו את הכלל הזה פעמים רבות, הצטיידנו בסבלנות הנדרשת, אנו משקיעים ומטפטפים בלי לעצור בלי להתייאש ובעיקר בלי לכעוס, זה קל ? בכלל לא. מה הדלק היעיל ביותר שימלא אותנו בהמשך המשימה? איך ממשיכים לזרוע בלי לראות פרות צומחים?

הדלק הוא כשרואים את תוצאות ההשקעה של שנה שעברה.

איך נטענים בדלק הזה?

אין ברירה, חייבים להחזיק יומן. לא שלהורים יש זמן מיותר לשבת ולכתוב נוסטלגיה, אבל אם לא בכתוב לפחות בזיכרון. אפשר לחשוב: 'מה קורה עם הילד, אומרים לו שוב ושוב וכאילו לקיר, מתי הוא ילמד כבר סדר/ נימוסים/ כיבוד אם, יעזרנו ה". אבל אם פותחים את היומן שבזיכרון ומתאמצים להיזכר בדמות של הילד לפני שנה ושנתיים, צצות ועולות תמונות שנותנות הרבה כח. על מה נהלנו אז מאבקים, מה היו הנקודות הקשות, פתאם נבחין שכל אלו עברו מזמן, האם שמנו לב שהשנה לא צריך אף פעם להזכיר לו לברך? נכון שכבר הפסיקו להגיע תלונות על פגיעה בחברים? נקבל מזיכרון זה דלק להמשיך הלאה, על אותו משקל בשנה הבאה כבר לא נשמע על  בעיות בנימוסים/ סדר וכיבוד אם בעז"ה.

אם נרים ידיים ביאוש ונפסיק לחנך ולהחדיר מסרים בגלל ש'כלום לא נכנס' או אז הפסדנו במערכה. אבל כל זמן שבהתמדה ובסבלנות נמשיך בשלנו, נגיע בסייעתא דשמיא למטרות הגדולות שאנו שואפים אליהם.

צדיקים אמרו שהשעון הוא ספר המוסר הטוב ביותר. הפרק העיקרי בספר הזה הוא על ניצול הזמן, אבל ישנם בספר עוד כמה פרקים חשובים. כשיושבים ולא מסירים עין מהשעון, נדמה שהוא אינו מתקדם בכלל. מי שבודק אותו פעם בשעה רואה כמה השעון התקדם, ומבין שבעצם הוא לא עצר אף לרגע.

שני מסרים חשובים טמונים פה. למדנו מהשעון שעל אף שלא מבחינים כרגע בהתקדמות, לאחר זמן אפשר להבחין בה. ומסר לא פחות חשוב, שאם אחרי שעה רואים התקדמות,  חייב להיות שהייתה התקדמות בכל שנייה, ומהרבה שניות קטנות כאלו נוצרה התזוזה של שעה שלימה.

אחרי שבמבט לאחור בפרספקטיבה רחבה הבחנו בהתפתחות ובהתקדמות של ילדינו, נוכל לדעת שבכל רגע ורגע הם צעדו עקב בצד אגודל לכיוון הנכון. זה אומר, שכל מעשה קטנטן, התגברות זעירה, מאמץ קל, מצטרפים כאבני בנין לארמון שלהם. גם מצידנו, כל תפילה קצרה, מחמאה קטנה , מילת עידוד וחיוך, מצטרפים ומשתלבים לבניית בית הפאר האמתי, ילד יהודי.

 

 

היי, מה אתה מחפש כאן ?

קורה לפעמים, שאתה יוצא למשהו שגרתי, פשוט לגמרי, וחוזר עם משהו גדול, תובנה חזקה, ערך חדש שמתיישב לך על דפנות הלב והתודעה, מעין שומרי ראש שיזכירו לך בכל עת, שלא, לא תרצה לעשות את הטעות הזו . . .

ישבתי בשמחה משפחתית ולצידי אחד האורחים, הוא ראה בי את המתאים להשמיע באזני על הנעשה והנשמע, החדש והישן, הישר והטוב :
הכיבוד הדל מידי, הטעם התפל לטעמו, מבנה האולם הבעיתי וצורת סידור השולחנות, האבסורדי ממש.
חבל, כך סבר, שאיש לא טרח להיוועץ עמו על כל הנ"ל. ניסיתי בכה ובכה להדגיש דווקא את ההשקעה, ההוצאות, הרצון הטוב מצד בעל השמחה אך ניסיונות אלו, לא רק שלא הועילו, אף הביאו לתוצאה הפוכה לנביעת קיטוריו כמעיין המתגבר עד שהפטיר באנחה המשברת – "חבל בכלל שהגעתי הנה"
"אז מדוע באמת באת" ? לא הבנתי.
"נו אתה יודע איך זה . . . המחויבות . . . וכל זה . . . "
הבנתי הכל.

התובנה תפסה אותי מאוד. האדם הזה נמצא פה, אבל הוא  כלל לא רצה להיות פה. הוא התאמץ, פינה מזמנו, כספו ותשומת לבו אך ראה בכל זה עוד "צפרדע" שעליו לבלוע על הדרך, עוד מטלה מרגיזה שיש לסמן ווי על ביצועה. חיפש תמורה ופיצוי על ההקרבה וחשב למצוא נחמה במנת התקרובת או בכל דבר אחר שירכך את תחושתו המאולצת וישחרר את "אזיקי הכפיה" המדומים שהובילו אותו בעל כורחו לשמחה זו.
נקל להבין את אי הנעימות שאפפה אותי עקב יחס זה, מצאתי  עצמי מוטרד וכאוב מרעל תלונותיו וקיטוריו.מה מאוד רציתי להבין את שורש הבעיה. משם, הדרך לחיפוש הפתרון היתה פתוחה.

את שהבנתי אני מעוניין לחלוק עמכם, נכבדי.

אותו אורח השתתף רק בצורה טכנית וזה ההבדל הגדול, הגבול הדק, בין משימה טכנית למשימה ערכית. כשאתה בא מטעמים ערכיים, ומחפש להיות שותף אמיתי בצורה ערכית. כל התוספות, מוזיקה, כיבוד, מקום ישיבה ועוד יהיו רק בבחינת "עזר לשמחות", אבל לא עיקרה .עם הימים שחלפו, שמתי לב שבכל דבר יש את שני החלקים, הערכי והטכני. הבשורה הקשה היא שפעמים הצד הטכני גובר והבשורה הטובה היא שבידך היכולת לשנות את המאזן לטובת הצד הערכי.

 ולשדה החינוך –

השאלה של "מה התמורה שאני מצפה לקבל" או במילים אחרות: "מה אני מחפש כשאני בא להיות מחנך", היא זו שעומדת ומניעה את עבודתי בשטח, לכאן או לכאן. התיפקוד הטכני של מחנך יכול להיות מצוין ויותר: שמירת הזמנים, מסירת שיעורים, הכנה מדוקדקת ובאופן כללי ציון גבוה בכל המחויבויות הנדרשות. יחד עם זאת, 'משהו' לא יעבוד רמת השחיקה תהיה גבוהה ביחס לכוחות הנפש המתחדשים.

זה יכול להתבטא בכך שמחנך כזה יחזיק ב"תפקיד" המקטר הראשי, עורך ההשוואות הקבוע של תלושי החג, ה"מפקח" בערנות אחר כל עוול, טעות או מכשול, (של מישהו אחר כמובן…) הניקיון, הצילומים המתאחרים, הכיבוד שחבר בצוות מביא שלא היה איי איי איי, דברי הדו"חות והיומנים המרגיזים והיד עוד נטויה. . .

לא נכון להתכחש לכל המדדים הללו, ולומר שהם אינם קיימים, וודאי שהם קיימים ונכון שהם תופסים מקום אבל פה ידידי, נמצאת המלכודת. יש גבול דק בין החלק הערכי לזה הטכני. כאשר מדדים טכניים מקבלים משמעות מרכזית, שלא לומר מוגדלת הם מעמיסים מאוד על הצד  הטכני ומכריעים את הכף לכוונו. מחנך כזה הוא "מחנך טכני. לא פלא שהתמורה שהוא חושב לקבל הוא טכני בדמות משכורת מתגמלת וללא שיבושים ומה פחות "מכשולים" אל עבר היעד הנכסף: מה טוב שהיום הזה סוף סוף נגמר.

איני בא לדבר בהתנשאות אלא להתחזק יחד אתכם, יקירי, בנקודה מהותית מאוד בשדה החינוך ליעד  הרצוי שאליו ראוי לשאוף. מלמד שמוכן לתפוס את עבודתו באופן  ערכי מבין את גודל המשימה העומדת לפתחו ואינו מחפש תמורה  זולה עבור עבודתו בענייני נצח. הוא מוכן להסיט ברגעים מאתגרים, את מסך השחיקה והעייפות, להתבונן באופק האין סופי, הנצחי, של עבודתו.
המילים הן דלות, חיוורות וחסרות משמעות מדייקת מול דורות וענפים, פירות ופירי פירות, זריעת עבודתו.

אותם תלמידים שהוא מעמיד, עתידים לעמוד בראשי המשפחות של הדור הבא, ומהם תלמידי חכמים, פוסקים, יושבי על מדין, איש איש ויעודו בחיים. לא תדע מה טמון בכל גרעין. את הערכים את ההשקפה ואת הדימוי האישי שלהם הם מקבלים  ממך. היחס שלך, המחמאות שלך, הכוחות הטמונים שהשכלת להדגיש לתלמיד יעמדו לו ויתנו צביון וקו מנחה בביתו שלו מול זאטוטיו ובהמשך נכדיו וניניו ואלו דברים שאין להם שיעור.

אם זכית לבנות את ביטחונו העצמי, את תחושת הערך הפנימית שלו, אם זכית לקשר את לבבו לריבונו של עולם, באופן הנכון, כך שיראה בו אבא קשוב וזמין לצידו – הרי זה יהיה ביתו ואת זה ינחיל הלאה והלאה, ממך והלאה, ממך ומעלה.

יש לך הזכות של עשרה ראשונים שנוטלים שכר כולם, כשמבט  ערכי מלווה אותך. המכשולים יהפכו לאתגרים, העוולות יהיו עילה לתקשורת פתוחה, ה"פנצ'רים" יזמינו אותך להיות שותף תומך ואמיתי, הקשיים של חברך יעשו אותך  חבר טוב יותר

וכן, יש גם כפרת עוונות ויסורים . . . הרי אי אפשר שלא . . .

אבל אז כשתעמוד מול הצורך לשפוך את הלב תמצא חבר נאמן או כתובת מתאימה אחרת להשיח לבבך, כשהמטרה העומדת מול עיניך אינה קיטור אלא צמיחה האישית וצורך להתרענן ולהתמלא בכוחות חדשים.

יה"ר שנזכה, ומגלגלין זכות ע"י זכאי , ונהיה ראויים לעמוד בתפקיד הקדוש של העברת המסורת מדור דור בבחינת "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע" בהשקפה הראויה ובהרגשים הבונים, בהסתכלות המקרבת לבורא עולם.

עץ חיים היא למחזיקים בה. דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.