שאלה עתיקת יומין: מיהו ‘מורה טוב’? תשובות רבות יתקבלו – לדוג’ – מורה בעל ידע רחב, מורה מחזיק משמעת, בעל הסברה, היודע ליצור גירוי ועניין, המעורר השראה לימודית, מורה דייקן ועקבי, יש בו הבנה בנפש האדם, יצירתי, ועוד. אך לאחר עיון רב במקורותינו הק’ וקבלה מאת רבותינו חכמי הדורות התשובה שעולה היא “מורה טוב הוא מורה שהינו אדם טוב”. ובאידיש ‘א גוטע מענטש’. ניתן גם להתאים ל’עזרת הנשים’ “מורה טובה – היא נשמה טובה”.
מלמדים ומורים די בכל אתר ואתר תָּרִים אחר פתרון קסם “כיצד אצליח להנחיל משמעת?”. דווקא בימים אלה, ימי ראשית שנת לימודים, ישנם המשתמשים בתאוריית “שמאל דוחה” למשך כמה חודשים, ורק אחר כך “ימין מקרבת”, עד-כדי-כך שמעתי בעבר מפי מלמד “בשבועיים הראשונים אני משתדל לא לחייך בכיתה, כדי לחולל משמעת!”. אחרים יטענו ש’משמעת’ באה מתוך בעקביות, ע”י הכנת השיעורים כראוי, בהגעת המחנך לכיתה חמש דקות לפני הצלצול, דיווחים יומיומיים להורים, שיחות אישיות, שימוש בשמות פרטיים, באכילת פת-שחרית ושינה מספקת [של המלמד], ברישומיים קבועים ביומן כיתה, ועוד כהנה וכהנה עצות וטיפים. חלקם אמנם נכונים מאוד, אך מה העיקר?
דרש הרה”ק רבי יחיאל מאיר מגוסטינין, מאריות חצר הק’ ‘קאצק’, את הפסוק הנשנה פעמיים בפרשיות אלו “וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ” – על ידי ביעור הרע מִקִּרְבֶּךָ, מעצמך ומתוכך, יהיו דבריך נשמעים ומתקבלים, והכל ישמעו בקולך וְיִירְאוּ מפניך… . יסוד המשמעת היא הערכה, הערצה, ואדם נקי ובר-לבב אותו אוהבים ומעריצים.
ישנם ‘שיטות’ רבות לְאַלֵּף תלמידים, להשיג ‘משמעת קצרת טווח’. בעבר עשו שימוש בשיטת ‘המקל והגזר’ – או הלקאה במקל או גזֵירת הרחקה מהכיתה… תלמידים נשלחו הביתה או הוצאו מהכיתה לשעות ולימים [ומשום מה נקראים ‘נושרים’, הרי לא נשרו מאליהם אלא ‘הונשרו’ מהמערכת ע”י “בעלי משמעת” כוחניים, הנשירה התחילה בהדרגה, בשעות ובימים שהורחקו…]. שמעתי כי מלמד ‘המציא’ שיטת משמעת מועילה [לו לבדו] שתלמיד מפריע יגיע בכל יום החל משעה שנייה. הוריו לא ידעו מזה, הילד יצא מהבית כרגיל – אך ‘בשעה ראשונה’ סייע בחנות ירקות… הכיר חברים… קרבן המערכת!
נשקיע בגישת הצדיק הנ”ל. נקדיש מחשבה על כל תלמיד וכך נקרב עצמנו לאהבו, נתבונן מדי יום בכל אחד ואחד, מעלותיו ואישיותו, התמודדויותיו והישגיו. נשנן לעצמנו כי אנחנו רק ‘שלוחים’ – ולא בעלי-בית, שלוחי-קודש לגדל ולטפח ‘בניו של מקום’. נזכור את העובדה: ‘מלמד שנאלץ להעניש – סימן שהוא טעה בדרך’. ובערת הרע מִקִּרְבֶּךָ!
תלמיד לקראת בר-מצוה חווה ‘משבר משפחתי’ באופן מכאיב במיוחד. התנהגותו ‘התפרקה’ לחלוטין. היו בצוות שנהנו למצוא תאוריות ואשמים. ימים קשים עברו בכיתה. המלמד של אחה”צ ‘רוח אחרת היתה עמו’. הוא הביא מדי יום כמה פרוסות עוגה ‘ביתיות’ ארוזות בנייר-כסף, אותן מסר בצנעה. הוא לא התנה ‘משלוֹחיו’ בהתנהגות טובה, והמשיך למסור עוגה ביתית גם בימים קשים. כעבור שבועיים הוא כבש את לב תלמידו לטובה. ובערת הרע מִקִּרְבֶּךָ!
מחנך אינו ‘טכנאי’ שבא ללמד גמרא או משנה. מחנך מלטש נשמות בני ישראל. תאמין ביוקר ‘חומר הגלם’ שבידיך, על הליטוש להתבצע ברגישות שיא, שלא תיפגם הנשמה. תלמידיך בוחנים את מעשיך, לומדים ממך מידות טובות, סגנון דיבור, יקחו ממך דרך חיים בסבלנות, ענוה, צניעות, שלווה והכנעה. אין דרך אחרת פרט ל: ובערת הרע מִקִּרְבֶּךָ!
תלמיד בן 11 נהג בגברתנות יתר, המליך עצמו על חבריו, פעל בתעוזה ובחוצפה. היו בצוות שטיפלו ב’סימפטום’. הענישו ואיימו, הכניעו והשפילו. תוצאה היתה הפוכה, כן רבה וכן פרץ! דווקא המחנך לא ראה בו ‘איום’ אלא ‘מסכן’! הוא זיהה שהילד מתקשה עדיין בבסיס הקריאה, והתנהגותו באה מחרדה שלא תיחשף לַקּוּתוֹ! בשיחות אישיות הציפו את הקושי עד שהסכים להוראה מתקנת! המחנך השיג לכך מִמּוּן 4,000 ₪! הציל את חייו! ובערת הרע מִקִּרְבֶּךָ!
גאב”ד פוניבז’ הג”ר יוסף שלמה כהנמן השקיע לב, נפש ומאוד, במוסדות ‘בתי אבות’ שהקים לילדים פליטי שואה. הרב ראה במוסד ‘גנרטור’, תחנת כוח רוחני-סגולי לישיבה המעטירה שיָסד לתפארה. הוא נהג לבקר הילדים והילדות ולהשתעשע בהם באבהיות חמימה. האכיל והשקה בעצמו, הושיב על ברכיו בחיבה, ממש התיידד עמהם. כאשר נשאל “וכי זה מתאים לרב גדול בישראל” השיב בכנות “כאשר יאהבו אותי – יאהבו את מה שאני מייצג”! וזה הצליח בענק!
הנהגה זו אינה ‘אופציונלית’, כלומר, ‘שיטה אחת בין שיטות’ להשגת משמעת. זו הגישה האמיתית היחידה. משמעת מתוך אהבה, לא אילוף כי אם חינוך, לא הפחדה אלא העצמה, חינוך זה משיג ‘לְכוּ בָנִים שִׁמְעוּ לִי’ ו’בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה’, גם כאשר ‘יסיימו’ וילכו, גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה. ‘אוהב את הבריות – ומקרבן לתורה’.
123ymm@gmail.com להארות והזמנות יחיאל מיכל מונדרוביץ’
