בצנרת ביתו של רבי חיים קניבסקי, אירעה תקלה. משסיים האינסטלטור לתקן, הזדרז הרב לשלם לו את שכרו, כדי לקיים בהידור את מצוות "בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ". לפני שנפרד בעל המלאכה לדרכו, הביט בו מרן ושאל בחיוך של חביבות: "אמור לי, כיצד אתה מתפלל ומבקש בראש השנה על פרנסת ביתך? האם מתפלל אתה שיהיו חלילה תקלות, סתימות וקלקולים בצינורות בתיהם של עם ישראל?
האינסטלטור שתק מבושה.
חייך אליו רבי חיים ואמר לו במאור פנים ואמר: דע לך, שלבקש מבורא עולם על הפרנסה זו לא בושה כלל ועיקר. אולם יש לדעת כיצד לכוון בתפילה זו. כשאתה ניגש להתפלל, ראוי לעשות זאת מתוך אמונה ואהבת ישראל. בקש לפני הקב"ה: 'ריבונו של עולם, כל מי שנגזרה עליו ביום הדין גזירת צער, ייסורים או הפסד ממון, שלא תפגע הגזירה בגופו, בבריאותו או בענייניו הרוחניים, אלא ייפרעו ממנו יסורים אלו דרך פיצוץ בצינור המים'. בדרך זו כולם יוצאים נשכרים: בעלי הבתים יפדו את צערם בנזק ממוני קל בלבד, ואתה תמצא את פרנסתך ברווח ובנחת.
בפרשתנו, חיי שרה, אנו עדים לצעד הראשון במימוש הבטחת הקב"ה לאברהם אבינו: "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (כא, יב). אברהם משלח את אליעזר, נאמן ביתו, אל ארץ מולדתו כדי למצוא אישה ראויה ליצחק בנו. הוא מפרט באוזניו את מהות השליחות: "אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי… כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק".
על כך מעלה אליעזר חשש: "אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת, הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם"? אברהם שולל זאת ומזהירו: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה", וחותם את דבריו בביטחון ובתפילה: "ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי… וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי… הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה".
רק תפילה
אליעזר שיתף בחששו, שמא יתקשה במציאת השידוך המיוחל, ואברהם הורה לו שהישועה תלויה בתפילה. המשגיח, רבי יחזקאל לוינשטיין, עומד על כך שלאברהם אבינו היה ברור מעל לכל ספק שיצחק יישא אישה ויקים בית, שהרי הקב"ה הבטיחו מפורשות שיהיה המשך לזרעו ולכלל ישראל. ואף על פי כן, לא הסתמך אברהם רק על ההבטחה, אלא צירף לכך תפילה.
כשהגיע אליעזר לארם נהרים, הוא עצר מחוץ לעיר סמוך לעין המים ונשא תפילה: "הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם". אליעזר אמנם בטח בכוח תפילתו של אברהם שתתקבל, אולם התפלל בעצמו, שיהיה כלי ראוי ושלא יגרום במעשיו כל עיכוב בהוצאת התפילה מהכוח אל הפועל. בהיותו שלוחו של אברהם, ביקש שלא תיגרע מדרגת ההשגחה הפרטית המלווה אותו מזו של שולחו, ולכן אמר "הַקְרֵה נָא", שיתלווה אליו המלאך שהבטיח אברהם. והוסיף שלאור קפיצת הדרך שהיתה לו, ביקש שיהיה זה 'הַיּוֹם'.
כיצד (לא) מתפללים?
עיקר בקשתו של אליעזר נוסחה בהצבת מבחן מוגדר: "הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי". חז"ל במסכת תענית (דף ד ע"א) מבקרים את נוסח תפילתו: "אמר רבי יונתן: שלשה שאלו שלא כהוגן, לשנים השיבוהו כהוגן, לאחד השיבוהו שלא כהוגן, ואלו הן: אליעזר עבד אברהם ושאול בן קיש ויפתח הגלעדי. אליעזר עבד אברהם דכתיב 'וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ…', יכול אפילו חיגרת, אפילו סומא. השיבו כהוגן ונזדמנה לו רבקה".
חז"ל מלמדים אותנו שאליעזר שאל בקשה כללית ולא מוגדרת דיה, שהרי לפי התנאי שהציב, עלולה היתה להיענות לבקשתו גם נערה בעלת מום גופני, חיגרת או סומא, או נערה שאינה בעלת מידות ולא מתאימה לביתו של אברהם. מכאן למדו רבותינו שעל האדם לדייק היטב בלשון תפילתו ולפרט את מבוקשו בזהירות, ולא לתלות את תחינתו בתנאים כוללניים.
זאת ועוד, הרמב"ם בהלכות עבודה זרה (פרק יא הלכה ד) פוסק: "אין מנחשין כעכו"ם שנאמר 'לא תנחשו', כיצד הוא הנחש? … וכן המשים סימנים לעצמו: אם יארע לי כך וכך אעשה דבר פלוני, ואם לא יארע לי לא אעשה, כאליעזר עבד אברהם, וכן כל כיוצא בדברים האלו הכל אסור וכל העושה מעשה מפני דבר מדברים אלו לוקה".
נשאלת השאלה, כיצד נהג כך אליעזר, שהיה דולה ומשקה מתורת רבו ודבוק בדרכיו? וכיצד יתכן שהתפלל ופעל בדרך שאינה ראויה מבחינה הלכתית? מיישב בעל ה'תורה תמימה' את שיטת הרמב"ם, ומבאר שעיקר איסור הניחוש נאמר כשאדם תולה את הצלחתו בסימנים מקריים מבלי לקשרם להשגחת הבורא יתברך, כעין מאמר חז"ל (חולין ז ע"ב): "למה נקרא שמן כשפים? שמכחישין פמליא של מעלה", דהיינו התעלמות מהנהגת ההשגחה העליונה. אליעזר, לעומת זאת, לא פעל בדרך זו. תחילה הקדים תפילה לה' יתברך באומרו: "ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם", ורק בדרך אגב ביקש שהאות יבוא לידי ביטוי במעשה חסד שיגלה את מידותיה הנעלות של הנערה. מאחר שכל כוונתו היתה להישען על חסדי ה', אין כאן איסור ניחוש, אלא ביטחון בהשגחה.
למדנו אפוא מפרשתנו שני יסודות חשובים: ראשית, שהדרך הבלעדית להוציא מחשבות ורצונות מהכוח אל הפועל היא בכוחה של תפילה, גם כשיש בידינו הבטחה. שנית, למדנו את גודל האחריות המוטלת על המתפלל, לדייק בכל מילה היוצאת מפיו, להתפלל בפירוט ובתבונה, ולשזור בבקשותיו האישיות את טובת הזולת ואהבת ישראל.
עבודת התפילה אינה רק אמצעי להשגת מבוקשנו, אלא שפת הקשר שבין האדם לקונו. כל פניה מחייבת דקדוק בניסוח ודיוק המילים. כשאנו ניגשים לשפוך שיח, נזכור שהמפתח לפתיחת שערי שמים תלוי בשילוב שבין לב אוהב ומטיב לבין לשון מדויקת וטהורה.
הכותב: הרב חגי ולוסקי – מרצה ומחבר סדרת הספרים 'תורתך שאלתי' על התורה, רב המכר 'כי ישאלך' – על הגדה של פסח, 'מה שאלתך' – על מגילת אסתר. לתגובות – office@shaalti.co.il
רוצה להיערך לשבת עם רעיונות ודברי תורה לפרשת כי תבוא?
היכנסו לקישור https://did.li/zeNZH
מעוניינים ברעיונות חינוכיים מפרשת השבוע?
רוצים להיערך כראוי לשולחן שבת?
לחצו על הקישור https://did.li/gq4ZH
או שלחו את המילה 'רעיון' למייל office@shaalti.co.il
