בני ישראל עומדים מפוחדים על שפת הים. נושאים עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם. מה עושים? ויצעקו אל ה’, שאומר למשה רבינו ‘דבר אל בנ”י ויסעו!”. הראשון מול קו המים ניצב גרשון בן עמינדב. הוא יודע שעליו לקפוץ, אך בליבו חששות רבות! מי הים שוצפים וגועשים. שמא יתקע בסלעים בלתי נראים? המים בוודאי קרים באשמורת הבוקר. הוא מתלבט. הוא יודע שעליו להאמין ולקפוץ לים, אך אינו מצליח לחבר בין ידיעה לעשייה! ובעוד גרשון שוקל וחושב, עוקף אותו משמאל אחיו ‘נחשון’, מזנק פנימה לתוך מי הים. ויבקעו המים! נחשון עשה את מה שידע והאמין שיש לעשות. לא חשש ולא נרתע. הוא זכה לתהילת נצח. עד היום קרויים ‘נחשונים’ על שמו!
אין מקור לאגדה זו, אך כמו שיש ‘נחשונים’ יש ‘גרשונים’ רבים מאז ועד היום. יודעים אך לא מסוגלים לפעול, מאמינים אך לא מתקדמים ‘למעשה’. האמת ניצבת מולם, קוראה להם והם אינם באים. כבולים, מעוגנים, תקועים.
על יהודי להאמין ביכולתו לעשות שינוי! הקריאה הראשונה של הקב”ה לאברהם אבי האומה היא “לֶךְ-לְךָ”! קמים והולכים! אמנם, עַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד, ומשימת החיים היא להתפלל לה’ ‘וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי’ ולפעול, לְמַמֵּשׁ! נפתח דפים חדשים בחיינו. יציאת מצרים היא יסוד לכל הגאולות, ובמיוחד לגאולת היחיד ממֵיצריו האישיים. גם השקועים הרחק משערי הקדושה, גם המשועבדים ליצה”ר המכונה פרעה, יוצאים ביד רמה! דרש רבינו נפתלי צבי מרופשיץ, ‘תחילה למקראי קודש – זכר ליציאת מצרים’, כאשר אדם מסופק האם אף הוא מסוגל ‘להתחיל מחדש ולהיות קדוש’, הריהו כבר שקוע… מבוגר… רגיל… עליו לזכור את יציאת מצרים! יצאנו! התחלנו! משעבוד לגאולה!
את הפ’ מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ (איוב ל”ה י”א) דורשים חז”ל כי הקב”ה מלמד אותנו חכמה ע”י שנתבונן בטבע בעלי החיים. אחד משרצי הים הוא ה‘לובסטר’. טבעם של שרצים אלה, גופם רכרוכי ורגיש, וצדף שריון מכסה ומגן עליהם. הלובסטר גדל ומתרחב, אך השריון, ‘הבית’, לא גָּדֵל אתו. הוא חש חנק, מתקשה לחיות בשריון הישן שנעשה צר מלהכילו. אך הוא חושש מאוד! אכן הוא מסוגל להשיל מעליו את השריון הצפוף, גופו יְפַתֵּחַ שריון חדש, אך לבינתיים הוא חשוף ופגיע! כל אבן תשרוט ותהרגו! כל דג קטן ינגוס בו ויאכל בשרו הרך! יש ‘לובסטרים’ שחוששים להשיל את השריון הישן, נותרים חנוקים וצפופים. אינם מאריכים ימים… לעומתם יש אמיצים וחכמים. מוצאים מסתור זמני תחת סלעים, ומשילים מעליהם את השריון הצפוף. יוצאים מצרה לרווחה. כעבור שבוע מתקשה השריון החדש ומתפתח עליהם. כעת טוב להם! החיים הטובים לפניהם! שבוע קשה – וזהו!
חז”ל מסרו כי רבים מבנ”י לא זכו לצאת ממצרים בגין רשעותם, ומתו בשלשת ימי האפילה. הקשה רבינו הרא”ש בפירושו עה”ת (פר’ בא), איך יצאו דתן ואבירם ממצרים, ולא מתו? וכותב ‘יש לומר אעפ”י שהיו רשעים – לא נתייאשו מן הגאולה’. חידוש משמעותי! לא ‘רשעים’ גרידא מתו במצרים, כי אם אלה שהתייאשו מן הגאולה! לא האמינו שניתן להשתחרר מכבלי מצרים, לעבור ולהתחדש, השלימו עם ‘אנחנו כבר כאן’. לא האמינו ביכולת שינוי!
אחרי שראו את הניסים יצי”מ העצומים עדיין היו שהרהרו בספקנות ‘הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם… מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם’. לא מובן! הֵמָּה רָאוּ! כֵּן תָּמָהוּ? נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ? מבאר רבינו ה’כתב סופר’, לא האמינו שאף הם ראוים לגאולה. אומרים למשה שהגאולה נועדה לצדיקים, לכשרים, אך לא להם! עצמות יוסף והשבטים הוצאו להיקבר בארץ ישאל, אך מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, לאנשים רגילים? וכי לנו לא טוב הקברים שבמצרים! משה משיב אַל תִּירָאוּ, הִתְיַצְבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה’ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם! גם לכם, לכל יהודי! ה’ יִלָּחֵם לָכֶם, כולם ראוים להיגאל!
חובתו לחזק תלמידינו, ילדים ונערים, שיאמינו ב’יציאת ממצרים’ ויזכו ל’קבלת התורה’! אין להתייאש מן הגאולה! שינוי אינו קל, יש ימי הסתגלות, אך אין התקדמות בחיים בלי מאמץ. אין להישאר תקוע ונטוע במקום – ורק לקנא באמיצים שכן העזו ‘לצאת’. צא גם אתה! הֱיֵה אף אתה נחשון, אל תוותר מאחור. חובה עלינו, ההורים והמחנכים, להכיל ו’לחבק’ את ‘יוצאי מֵיצרים’, ללוותם בימי הקושי הראשוניים, להבין את העליות והירידות שצפויים בדרכם.
קשה לנו? נלמד מאלפי ‘בעלי תשובה’ אשר זכו לנטוש אורח חייהם ועשו מהפך בנפשם! שבת, כשרות, צניעות, מא’ ועד ת’! גיבורי על! הלוואי ונתקרב אנחנו לדרגתם, למקום הגבוה בו הם בעלי תשובה עומדים! עשו והצליחו!
העולם לא היה מתפתח – ברוחניות, ואפילו בגשמיות, ללא פורצי דרך שנענו לקריאת ‘לֶךְ-לְךָ’! החי ללא שינוי, מרוב חשש אינו מעז לצאת מאזור הנוחות שלו, לא מסוגל להזדקף ולהכריז ‘מצאתי אור, אלך בעקבותיו’, רגליו דבוקות והוא מיואש מגאולתו האישית, אינו מתחדש, אינו מתנער, אינו משתנה, חי בגסיסה ארוכה ומתמשכת, הוא קובר עצמו בימי האפילה. חבל לחיות בחשכה כאשר הקב”ה מבטיח לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם!
בהצלחה בעבודת הקודש!
123ymm@gmail.com יחיאל מיכל מונדרוביץ’
